לקוטי תורה, ראש השנה #2 ״י״ט של ר״ה שחל להיות בשבת״ - הרב יצחק מאיר וייס

לקוטי תורה, ראש השנה #2 ״להבין המשנה י״ט של ר״ה שחל להיות בשבת״ - הרב יצחק מאיר וייס ### השאלה המנחה של המאמר * המאמר ממשיך לעסוק בשאלה: מדוע כאשר ראש השנה חל בשבת, חז"ל גזרו שלא לתקוע בשופר במדינה (מחוץ למקדש) מחשש שאדם "הדיוט וקל דעת" יעביר את השופר ברשות הרבים? * כיצד ייתכן שמבטלים מצווה מהתורה, שהיא כה מהותית (שבה תלוי כל ראש השנה), רק בגלל חשש רחוק הנוגע לאנשים פשוטים? * כדי להבין זאת לעומק, יש להבין את העניין של "מלכויות" בראש השנה ואת אופן "בניין המלכות" של הקדוש ברוך הוא, המבוסס על מושגי הייחוד. ### אופן ראשון: עילה ועלול ו"ייחוד עילאה" (ייחוד עליון) * המושג עילה ועלול: קשר שבו ה"עלול" (התוצאה) נובע מתוך ה"עילה" (הסיבה). ישנם מצבים שבהם העלול מוקף ונכלל לגמרי בתוך העילה, עד שאין לו כל מציאות עצמאית. * משל הרב והתלמיד: כאשר שכלו של התלמיד עדיין כלול בתוך ההבנה הרחבה של הרב, אין לשכל התלמיד קיום נפרד או מציאות משלו. הוא בטל ומאוחד לחלוטין בשכל העצום של הרב. * ייחוד עילאה: תנועה זו של התבטלות מוחלטת נקראת "ייחוד עילאה". זהו סוג הייחוד המאפיין את העולמות העליונים (כמו "י' ספירות דאצילות"), שבהם כל ההארה והספירות ("איהו וגרמוהי") בטלות לחלוטין כלפי המקור האלוקי המאיר בהן, עד שאין להן שום תחושת נפרדות. * רמז לכך מובא בדברי חז"ל המתארים את המלאכים או העולמות (קרסולי החיות, קרני החיות) שבהם כל דרגה עליונה "כוללת כנגד כולם" את כל מה שתחתיה, והכל בטל שם. ### אופן שני: יש מאין ו"ייחוד תתאה" (ייחוד תחתון) * תנועת הריחוק בבריאה: בניגוד ל"עילה ועלול" שיש בה קירוב, "בריאת יש מאין" מאופיינת בתנועה של ריחוק והבדלה. הקדוש ברוך הוא בורא את הנבראים באופן שבו הם אינם חשים את מקורם האלוקי ישירות, אלא מרגישים את עצמם כישות נפרדת ("יש"). * ייחוד תתאה - מהות המלכות: זהו בדיוק החידוש והעניין של "ספירת המלכות" – לייצר מציאות שחשה את עצמה נפרדת ("יש" ו"עם"), שכן "אין מלך בלא עם" (עם מלשון עוממות, נפרדות). * אולם, התכלית אינה שהנברא יישאר נפרד לגמרי. "ייחוד תתאה" פירושו שדווקא הנברא שמרגיש את עצמו כ"יש" עומד ומבטל את עצמו מרצונו ("והיש בוטל"). בחינה זו באה לידי ביטוי בכך שה"יש" מכיר בכך שהוא נוצר מן ה"עין" (האלוקות) ומבטל את עצמו אליה. לסיכום קצר של ההבדלים: 1. ייחוד עילאה (עילה ועלול): ה"עלול" מוקף לגמרי בעילה ובטל אצלה לחלוטין (כמו טיפת מים בתוך הים). 2. ייחוד תתאה (יש מאין / בחינת מלכות): ה"יש" נברא בריחוק ואינו מוקף בעילה, אך בכל זאת יש בו הכרה ומודעות לכך שמקורו מן ה"עין", והוא מבטל את תחושת הישות שלו מרצונו. בניין בחינה זו (המלכות) הוא עיקר עבודת ראש השנה.