לקוטי תורה, ראש השנה #7 ואחרון ״י״ט של ר״ה שחל להיות בשבת״ - הרב יצחק מאיר וייס

לקוטי תורה, ראש השנה #7 ואחרון ״להבין המשנה י״ט של ר״ה שחל להיות בשבת״ - הרב יצחק מאיר וייס 1. סיכום מהלך המאמר: השוואה בין שבת לתקיעת שופר עבודת ראש השנה: המאמר עוסק בעיקרו בעבודת ראש השנה – המלכת הקדוש ברוך הוא והמשכת התענוג והרצון במלכותו באמצעות תקיעת שופר, שהיא צעקה פנימית מתוך "המיצר" המעוררת את פנימיות הלב. מקורות העונג (שבת לעומת שופר): השבת מבטאת המשכת עונג אלוהי המגיע מבחינות נמוכות יותר יחסית של הכתר ("ז' תחתונות דאריך", המלובשות בחוכמה). השופר ממשיך עונג עצמי נעלה לאין שיעור, שמקורו בראשי הכתר ("ג' ראשונות דאריך", המקושרות לעתיק ומאירות בבינה). 2. גזירת חכמים ואיסור תקיעת שופר בשבת בזמן בית שני תקופת בית שני: במשנה מובא כי ראש השנה שחל להיות בשבת – אין תוקעים בשופר במדינה (אלא רק בבית המקדש). השיעור מסביר מדוע תקנו חכמים גזרה זו דווקא בזמן בית שני. חסרון האור הרוחני (הה"א החסרה): בבית שני לא הייתה גאולה שלמה, ועקב כך היה חסר גילוי אור אלוקי נעלה (המסומל בחסרון אותיות או בחינת "הבינה" ו"הנבואה" שהיו בבית ראשון). היעדר "כלי" רוחני: משום שלא האיר גילוי הבינה במלואו בעולם, לא היו הכלים הרוחניים הראויים להמשכת האור העצום של השופר בכל הגבולים מחוץ למקדש. לכן, במדינה נאסר לתקוע בשבת, בעוד שבבית המקדש (שנקרא "שער השמיים") המשיך להתקיים הגילוי הזה. 3. ההבדל בין שופר לנטילת לולב בשבת לולב בשבת: חז"ל התירו ליטול לולב בגבולים ביום ראשון של סוכות שחל בשבת (בזמן שבית המקדש היה קיים, ואף בדרגות מסוימות לאחר מכן), בניגוד לשופר. עומק עניין הלולב: נטילת לולב מייצגת המשכה נמוכה יותר בהיררכיה הרוחנית – המשכה מן המידות שבאדם ("ו' קצוות") אל הלב, ומשם אל "כתר דנוקווה" (שורש הדיבור והמלכות). יכולת ההמשכה במצב מוגבל: היות והמשכת הלולב שייכת לדרגה מתונה ופנימית יותר, היה אפשר להמשיך אותה גם בזמן בית שני ובכלל הגבולים, בניגוד לעוצמה האינסופית והעליונה של תקיעת השופר שדרשה תנאים רוחניים מיוחדים שלא התקיימו במלואם מחוץ למקדש בזמנים ההם.