כולל תפארת לוי יצחק יום ב׳ ב׳ סיון תשפ״ו - הרב שמואל רבינוביץ

מעניינת >> הרבי שואל בבני גרשום כתוב נסוא את ראש בני גרשום גם הם לבית אבותם אז בבני גרשום אומר נשא את ראש בני גרשום בבני כעת הוא אומר נשע את ראש בני כעת אז הוא שואל הרבי מה קורה פה עם פקדי בני גרשום לפקודיהם אז אמר פה אז לבית אבותם אז אומר שאצל ככה אצל בני אצל בני מררי אומר הרבי מה שקורה שאצל בני מררי לא כתוב שום דבר למה רק אצל בני גשום >> כתוב נס >> כתוב נסע ופה ואצל אה >> בבני כעת כן כתוב >> בבני כעת כתוב נסע ובני מררי אומר הרבי לא כתוב שום דבר כי היה לנו מרירות אז זה היה קשה >> אם אנשים מרים אה >> ברה שחורה >> אני רואה מה קורה עם השחורה >> כן >> לא מגיב אז שואל הרבי מה פתאום מה פתאום בבני מררי הקדוש ברוך הוא לא אומר נשע את את ראש בני מררי כך שואל הרבי ואז אומר ב אז אומר הרבי כזה דבר אומר

שלפי מה שואני חושב שנסביר את זה יותר טוב לפי מה שהסברנו אתמול שיש שלוש דרגות יש דרגה של בני כעת שזה הדרגה הכי גבוהה שהם נוסעים את ארון המשכן יש דרגה של בני גשום שהם לוקחים את כל ה שהם לוקחים מרימים >> את את ה יריות ואת אוהל מועד ויש דרגה שלישית שזה בני מררי שהם נוסעים מה עושים בני מררי שבני מררי לוקחים את ה את הקרשים את הקרשים >> נוסעים את הקרשים >> סים את הקרשים אז אומר ששני אלה שנוסעים את המשכן בעצמו את ה שני אלה שנוסעים את הכלי קודש צריך להגיד להם נסוע [נחירות בוז] >> אבל אלה שאומרים >> אם לא אכפת לכם לעבור לבית כנסת זה פשוט בסדר, אפשר כוח. סליחה. אז אומר שאלה שנוסעים אלה שנוסעים את המשכן עצמו את היריות ואת ה ואת איך קוראים לזה ואת ה >> את הבריחים ואת הכלי את הכלי >> המשכן המזלגות >> שבזה עובדים אלה צריכים את העניין של נשוא

>> אבל בני מררי אומר הרבי אלה לא צריכים אלה הם כבר נמצאים כמו שאמר קודם בני מררי אמרנו אמרנו שבני >> שבני גשום זה סור מרה >> כן >> בני מררי זה לא סור מרה זה כבר דרגה יותר גבוהה משור מרעה זה כבר מרירות על שהיה להם כל הים היו שמים את הקרשים בעגלות >> כן >> והעגלות היו נוסעים איתם >> כן כן אז אלה לא נשאו בפועל הם רק ילקחו את הקרשים ושמו את זה בנח והניחו אותם שני אלה שהיו נוסעים את הדבר אז עליהם אומרים נסע את ראש בני ישראל את ראש בני גשום תרים אותם תגיד להם את גודל אלה שלקחו את זה לכאורה למה מה מה הקרשים יותר פחות חשובים >> מה מזה >> אז יש א שיחה אחרת של הרבי שהרבי אומר את זה בצוגה כזו אומר שזה למעשה האדמור הזקן מביא את זה אבל הוא מביא את זה בצורה כזו שהמשכן היה שהמשכן היה בנוי רצפה זה היה אפר פר אחר כך היה זה

היה דומם אחר כך הקרשים היו הצומח >> אחר כך היה היריות היו חי >> וזה היה שלוש דרגות בתוך המשכן בתוך אבל בית המקדש היה כולו עשוי אבל בית המקדש אפילו שהיו כמה מקומות בבית המקדש שהיו קרשים שתופסים את הגג אז גם כן היו מכוסים רק כך הגרשים היו >> אז גם כן הם היו מכוסים זאת אומרת שהכל היה אבן אז שואל למה ההבדל מה ההבדל בבית המקדש ללמשכן למה המשכן היה צריך להיות בכזה סדר של דומם צומח וחי והמקדש לא היה ככה >> רק דומם [כחכוח] >> אז זה אומר שיש שבקדושה שבין בית המקדש לבין המשכן היה הבדל בקדושה שהקדושה של בית המקדש >> גבוה >> הייתה הרבה יותר גבוהה מכיוון שאחרי שכבר הגיע לבית המקדש כבר לא היו כבר יותר לא יכלו להקריב בשום מקום ולא יכלו לעשות בשום מקום >> זה הדרגה הכי גבוהה שהיהכן >> אז אומר שזה דרגה הרבה יותר גבוהה וכתוב

שבית המקדש שכנה השכינה שזה היה למעלה זה היה מאור הסובב זה לא היה מאור הפנימי זה היה מאור מקיף אור סובב בית המקדש שכינה שתה שמה ומשם יצאה הורה לכולם. אומר שהמשכן היה שהמקדש היה לו הרבה יותר קדושה ולכן היה כולו מאבן. אבל בני מררי אז בני מררי שהם היו לוקחים את הקרשים של המקדש שזה העניין של צומח. אז אומר על עניין של צומח לכאורה אומר פה לא היו צריכים להגיד נשוא בגלל שהצומח הוא דרגה יותר נמוכה מאשר מאשר מאשר לא אנחנו אמרנו ככה שיש את ה שיש את בני כעת שלקחו את האר את הארון ואת המזבח ואת הכל זה קדושה מיוחדת >> אחר [נחירות בוז] כך בני גרשום לקחו את הכיס ניסוי של המקדש, שזה כבר היה עניין של סובב. ופה בני מר לקחו רק את העניין של עצים, של עצים, של הפורוכת. אז זה כבר דרגה יותר נמוכה. פה לא היו צריכים להגיד

להם נסוב. בגלל א' הם לא לקחו את זה בידיים. דבר שני, הם גם כן לא א זה גם היה עניין של צומח. אז כשצומח זה דרגה יותר נמוכה מהם. אז הם בעצם זה שהם לקחו את הקרשים והם שמו את זה אז הם היו בדרגה יותר גבוהה מהקרשים זה פחות זה ככה זה נראה בהסבר של הרבי ואז אומר ממשיך מבין 30 שנה >> ומעלה עד בן 50 שנה כל הבעל ל אז זה אומר פה כל הבעל לעבוד עבודת עבודה ועבודת מסע באולה מועד אז הוא שואל שואל מה זה שואל רש"י עבודה אנחנו יודעים עבודת מעשה אנחנו יודעים מה זה עבודת עבודה אומר רש"י מה זה >> שהוא פ אומר רש"י הוא השיר שבמצילתיים וכינורות שהיא עבודה לעבודה אחרת >> זה גם עבודה >> אז גם כן הוא >> כותב ולנגן זה >> אז הוא כותב כל אז הוא אומר מבן 30 שנה ומעלה כל הבעל לעבוד עבודת עבודה מה זה עבוד עבודת עבודה עבודה עבודה אנחנו

יודעים מה שזה אבל עבודת עבודה מה זה צריך להיות אז אומר ועבודת משה הוא ממשיך באוהל מועד אז אומר רשי אז אז אומר רש"י עבודת עבודה זה השיר במצילתיים וכינורות שהיא עבודה לעבודה אחרת מה הכוונה עבודה לעבודה אחרת שאת כל זה עשו מתי עשו את זה >> כשהלביאים היו >> כשהלביאים היו שרים כשהיו עושים את עבודת הקורבנות >> כן הם לא שארו סתם הם זה הייתה עבודה לעבודה הם עבדו כדי להשיר הם שרו כדיבת ה הקב >> ועבודת מסע זה עבודת מסע כפשוטו שהם הרימו את הקרשים ושמו את זה על העגלות אז גם כן הרבי דן בזה דן הרבי מה זה כל כך קשה למה עד גיל 50 בן אדם יכול לשיר מגיל 50 הוא נהיה חזן עוד יותר גדול הוא יכול להשאיר מאוד יפה אחרי גיל גיל 50 כן >> אז מה פתאום מגיל 30 עד 50 יכלו להיות הרבה יותר מ-50 גם כן נכון >> אז מסביר את זה הרבי בצורה כזו אומר שלכן

רש"י מדגיש מדגיש הוא עשיר במצילתיים וכינורות מצילתיים >> הם [כחכוח] שארו היו כאלה ששארו בפה והיו כאלה שהם מצילתיים עם הכלים אז אומר שבמצילתיים בעיקר שמצילתיים זה עבודה קשה מאוד להחזיק את שתיהם ולתת את ה >> שני העיגולים האלו ש [כחכוח] >> כן שזה קשה >> שזה אחרי גיל 50 זה כבר זה כבר לא זה לא עובד כל כך >> לא >> ככה אומר הרבי >> 50 זה שי כוח של הבן אדם >> נכון בין 30 לכוח >> בן כן אבל 50 >> אבל 50 אז אומר מצילתיים כבר קשה לבן אדם בגיל 50 כך אומר כך מסביב >> 20 שנה הוא מרים את זהש כוחו טוב, אתה מציק אותו, >> אתה צודק. >> אז לשיר אומר שזה בפה, שזה לא נורא, אבל המצילתיים, לכן רש"י מדגיש מצילתיים וכינורות, גם להחזיק את הכינור כנראה שזה גם יותר קשה. >> זאת אומרת, מה קשה? רואים הרבה אנשים בגיל 50 ובגיל 60 ומגיל 75 גם כן גם עם

אצילתיים והם גם עם כינורות אבל הם לא עושים את זה באותו התלהבות צריך ששו בגיל 50 אז זה לא ההתלהבות אומר שמגיעים לשיר בבית המקדש ומגיעים ל לעשות את המצילתיים ואת כל זה אז צריכים שיהיה בכושר במלא התלהבות לא בגיל מעבר לגיל חמיש >> שירה עד איזה גיל שירה >> שירה אין שירה זה תמיד ככה זה יכול להיות 60 שמישהו שמישהו הביא ילד, הביא אבא הביא את התהודה >> כן בית ספר >> והכל היה מספיק מספיק בקושי מספיק בקושי >> הגיע לשירה אז שמה קיבל מצוין >> 100 >> אז האבא נותן לו סתירה אז אומר עד שיש לי כבר אחד מצוין גם אומר לו תראה את התהודה ואתה עוד הולך לשיר [צחוק] ואתה עוד שר אומר אחרי תעודה כזו לא שרים >> לא שרים >> טוב >> זה תלוי >> אין אדם שר שירה אומר רש"י אלא מתוך שמחה אי אפשר לשיר סתם ככה בן אדם שהוא מתוך שמחה.

>> מתוך שמחה צריך להיות פנימי. כן >> אז רב מנדל מספר שפעם היה היו אנשים באים והם היו בן אדם היה מנגן והיה ילד שהיה צועק פרייל אחר פריילחר והילד לא עשה מספיק שמח אז הוא נתן לו סתירה רצינית הבעל הזה שמנגן אז הוא התחיל לעשות עוד יותר פרי לך פרי לך אומר תראו באיזה טעם זה היה פרי לך כן צריך שיהיה בשמחה מתוך שמחה. >> [כחכוח] >> אנחנו פה בדף חו כ חו עמוד ב >> אז אנחנו אמרנו שבז ב-17 בתמוז נשתברו הלוחות ובטל התמיד והופקעה העיר ושרף אפס אפוסטימוס שרף אר את התורה והמיד צלם בהיכל בתשעה בהיכל בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבית >> אז אומר וחרב הבית בראשונה ובשנייה שהבית נחרב גם בית הראשון וגם בית השני נחרב באותו בתשעה באב זה היה שניהם באותו זמן >> שגם שגם בזה שגם בבית הראשון וגם הבית השני נחרב

ונלקדה ביתר >> ונחרשה העיר >> מתכוונים לביתר הזה של היום זה הם אומרים שזה באותו אזור ב >> כך אומרים >> יש הרבה שמות >> כן >> שהערבים קוראים לזה >> כן >> ואחר כך וזה באמת הם הם משנים קצת קצת ביטר משהו בתיר משהו כזה אבל זה על שמות בערך של המקומות שהיו בזמנו של בית המקדש א בזמן בית המקדש הרבה שמות יש >> הרבה >> כן אז אומר פה >> אזכוח >> אז ככה בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ. הכוונה היא שאז הם בכו בחטא המרגלים >> בחייה בחינם. אז היה בחייה בח והבחי בחייה בד בחייה בחי >> בחטא המרגלים >> כןסם הם בח >> מה היה שהמרגלים באו והם אמרו שלא נ >> הילו על הארץ >> שם אלילו כן אז אנשים אז כולם בכו כתוב בתורה שהם בכו מה אתם בוכים הארץ טובה מאוד >> כן אז אמרו להם הארץ טובה מאוד מה יש לכם לבכות >> אבל באותו לילה שהם בכו זה היה ליל תשע בא

>> אה והם הם חשבו שהוא בוכים בגלל הארץ לא, הם בחוכ בגלל הארץ >> אז מכיוון שכבר באותו יום >> כבר הם כבר בחו הם אמרו מה אנחנו צריכים להיכנס לארץ אי אפשר להיכנס לארץ >> כן >> אז הם כבר תתרגוץ >> על הארץ והם בכו ואמרו טוב לנו מותינו במדבעה מאשר זה >> כן >> אז לכן >> רק מחמם >> אז זה אחד >> לא לא עובד לא עובד בינתיים עוד >> הרב מסדר את זה הרב מטפל בזה מודעים את זה בסדר >> כן >> הנה בכל אופן, >> בכל אופן אז אנחנו רואים פה שיום שהוא לא זכאי צד שלך >> אז זה מקטרה גם כן אז לא פעם אחת אלא חמש פעמים ביום שאינו זכאי כתוב באמת שכל בן אדם שיש לו דין או משפט עם גוי שילך ל שיעשה את זה באדר מזל של אדם גובר >> באדר יש שם זה חודש עם מזל >> כן >> ולא יעשה את זה באב באב זה המזל לא מיודע על הפנים >> כן בדיוק >> אז אומר פה

עכשיו אומרת המשנה מי שנכנס אב ממעטים בשמחה שבת שח בתשעה באב להיות בתוכה אסור מלספר ולהסתפר ולכבש ובחמישי אבל מותרים מפני כבוד השבת זאת אומרת שאם >> היום שישי אסור שבת מותר >> עוד פעם >> לשבת מותר >> לשבתחל יום כאשר חל תשעה באב ביום שישי בשבוע >> מותר לכבש ביום חמישי >> שהוא ערב תשעה באב >> כדי שיהיה לו בגדים נקיים לשבת >> כן נכון >> פעם לא לכל אחד היה 20 חולצות ובגדים היה חולצה אחת שהיו מחפשים אותה לכבוד שבת מחפשים אותה היום ברוך השם >> כן כן בהחלט >> אז אומר פה >> שערב עכשיו הוא ממשיך >> ערב >> ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילים לא יאכל בשר ולא ישתה יין >> אבלות >> אז כסעודה מפסקת שבן אדם לא יאכל שני תבשילים שני תבשילים הכוונה [כחכוח] >> אז אומר כאן סעודה מפסקת סעודה מפסקת קת זה רק כשהוא אוכל אחר חצות

זה הסעודה המחסקת זאת אומרת בבוקר זה לא >> כשלא כשהוא לא חושב לאכול אחרי הסעודה הזו זה הסעודה האחרונה זה מפסק מפסיק >> אבל וגם רק שהוא אוכל את זה לאחר חצות אבל אם הוא אוכל לפני חצות מותר לו לאכול שני תבשילים והוא אומר פה מה זה שני ולא השתייה י [נחירות בוז] אז אומר פה מה זה שני תבשילים אז הוא אומר למשל בשר ודגים שלא יאכל באותו סעודה או בשר עם ביצה שנתבשלו יחד או דג עם ביצה >> מה מה הביצה מפריע לזה לא זה לא מפריע לו לא רוצים שיכלו ש זה זה מאכלים של אבלים הבצה למה אוכלים זה כמו עולם שהוא קדוש הגלגל מסתובב נולד בר מצווה חתונה וכולי עד 120 ככה זה >> כן אבל אבל אז אוכלים ביצה כן >> אבל אומר שלא יאכלו שני עוד תבשילים זה שני תבשילים >> שני תבשילים [נחירות בוז] >> שני תבשילים >> ממשיכה המשנה >> אבל מרק זה נקרא תבשיל

>> מרק זה לא נקרא תבשיל תבשיל זה נקרא או בשר או דגים או שני דברים כאלה. רב שמעון בן גמליאל אומר >> לא היו ימים טובים >> ישנה שהוא ישנה מערגלו >> שלא צריך זה לא עניין שתי לאכול ארבע תבשילים כל שלוש אולי >> בדיוק מה שלא יהיה כמו שהוא אוכל תמיד שיש לו >> היום יש כמסעדות שאתה מגישים לך 20 וכמה סלטים וכל אז הוא אומר צריך קצת פחות לא כל כך הרבה 19 מספיק >> 19 בדיוק 19 אפילו 19 וחצי אבל לא יותר מזה >> חי חי [שיעול] >> שירגיש שירגיש קצת את המשווי >> שינוי >> שירגיש את את >> השינוי כמו שצריך >> אמרו בזמנו שבירושלים בכל המקומות שבת היה ארבע חמש סלטים היום אם היום אם אין חי סלטים אז יש בעיה אומר אוכלים סלט חי הוא אומר שאוכלים סלט חי במקום [צחוק] >> סלט חי >> כן לא חי סלטים אלא סלט חי >> סלט חי זה כי יצא ידי חובה אתה אומר

>> כן יצא ידי חובה אתה מבין כן >> צריך להדר בזה >> אז אז באמת הבסיס היה אז רק עגבריה ומלפפון היום היום יש לך את כל ה מזה >> אפשר להפחות כל ה >> איך הגמרא אומרת אצל רבי שהיה היה עשיר שלא צנון וחזרת לא היה >> סנון וחזרת לא היה חסר לו >> כל השנה היה לך לא חסר >> מה >> חזרת לא היה חסר >> לא חזרת ולא צנון שני דברים היום אתה מביא רק צנון וחזרת >> לך את הראש [כחכוח] [צחוק] הם [שיעול] זורקים של הראשון אז תבין את העשירות תבין >> אתה רבי [צחוק] רבי >> מה רק [כחכוח] רבי אוכל צנון >> לא זה זה מראה לך שהצנון זה גידול לחורף גם בקיץ היה לו >> נכון נכון >> לא הרב >> כן כן זה העניין זה מה שהוא רוצה להגיד אבל אבל אנחנו היום אתה אומר למישהו שבכזה עשיר גדול הוא אומר שהוא הולך אוכל כבר לחם לבן לא אוכל לחם שחור היום הפוך היום אוכלים [נחירות בוז] את

הלחם השחור >> מאשר הלבן >> מאשר את הלבן בדיוק >> נכון >> פעם בחוץ לארץ אז העניים היו אוכלים לחם שחור זה היה לחם עם סובין עם כל ה זה היה בעצם לחם יותר בריא מה שהיום אנחנו אומרים שזה ב רק שחור לא היה בבית לבן >> חיטה מלאה >> חיטה מלאה היום הה אז אבל אז הם לקחו את זה אם לא רק כן אבל אז הם לקחו את זה כבן אדם פת קיבר היו קוראים לזה פת קיבר זה היה נקרא פת >> של עניים לחם של עניים [נחירות בוז] [כחכוח] >> אז אומר רבי יהודה מחייב בכפיית המיתה רבי יהודה מחייב שלא לישון על הארץ לישון על הארץ >> הוא אומר שאלה את >> זה מאתמול אנשים היו פה >> לא לישון >> מה זה כפיית המיתה יש עוד פירוש להפוך את המיטה ולישון עליה >> לא להפוך את המיטה על פניה ולא ישן עליה אלא על הארץ זה הכוונה >> כן כך אומר זה >> זה מילה גבלים לא

>> זה מה שהוא אומר בגלל שבתשעה באב צריך לנהוג מנה הגבלים הכל זה מנהגות. אבל במלאכת שלמה הוא אומר כמו שאתה אמרת שזה >> קופים את המיטה >> שקופים זה נקרא שהופכים את המיטה ויושנים על הצד השני כך אומר אתזהכן >> וזו גם כן הרמבם בהלכות אבל גם מביא את זה עניין של כפיית המיתה אומרת הגמרא >> אמר רבי שמעון בן גמליאל לא היו יומים ימים טובים לישראל כ15 באב וכיום הכיפורים הימים הכי טובים שהיו לישראל זה היה ב-15 באב וביום הכיפורים שמה היה אזצים >> שבהם בנות ישראל יוצאות בכלי לבן שאולים הבנות היו יוצאים בכלי לבן שאולים זאת אומרת אפילו העשירים שהיה להם כבגדים אבל כולם לבשו אחת לבשה >> כולם לבד >> מהש אבל שאלו את זה הם היו מבקשים אחד מהשניים לא לבייש. >> למה? כדי שלא לבייש את מי שאין לו. אז קודם הוא דיבר ככה על זה שערב תשעה באב זה

>> [כחכוח] >> ימים שלא שממעטים בשמחה. אז עכשיו רבי שמעון בן גמליאל אומר שיש פה יש ימים שהם ימים שמחים מאוד. אז בג בגמרא נראה אחר כך שמה מה הכוונה פה בימים השמחים האלה עכשיו הוא ממשיך כל הכלים תאונים תבילה >> אז הוא אומר שכל הכלים >> הבגדים >> מה >> הבגדים הים >> הבגדים כן כל הבגדים הוא אומר תאונים תבילה קודם שילבשו אותם למה לפי שאין כל אחת פקיעה בחברתה >> ושם החבר הייתה הייתה טמאה אז לכן הוא אומר שכל הכלים אז כל הבגדים היו צריכים לטבול אותם >> ועכשיו ובנות ירושלים >> יוצאות וחולות ב >> יוצאות וחולות בקרמים >> רוקדות >> חולות כמו לחול במחולות אומר רש"י במכולות זה הכוונה ללקוד במחול באיגוד >> כן רוקדות במחול כן >> אוקיי >> ואז הוא אומר מה היו אומרות ואז הם היו אומרות בחור ש עיניך הוראי מה אתה בורר לך

אל תיתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה >> תחפש את הייחוס בשביל זה היום מחפשים לו >> שקר כל הזמן שקר החן >> ואבל היופי אבל יש כאלה שמחפשים את האיכוס הזה את היראת שמיים >> ירת שמיים בדיוק >> אז אומר שקר החן ואבל היופי אישה יראת השם היא תתלל >> היא תתלל ואז אומר ואומר תנו לה מפר ידיה >> ווע בשערים >> ויעלוה בשערים מעשיה וכן הוא אומר צנה הורנה בנו ציון במלך שלמה בהתרה שיתך לו אמו ביום חתונתו ביום שמחת ליבו ביום חתונה חתונתו מתי זה >> זה מתן תורה [כחכוח] וביום שמחת ליבו אז אומר זה בניין בית המקדש >> שיבנה במרה >> שיבנה במהרה בימינו תורה זה יום הכיפורים >> הוא אומר פה מתן תורה זה יום הכיפור >> אז אומר יום הכיפורים למה זה יום הכיפורים לוחות האחרונות >> בדיוק בדיוק אומר שהיה שם את הלוחות >> לא לא >> האחרונות

>> כשר אז זאת אומרת לוחות הראשון מתן תורה זה אצלנו ב >> בחג השבועות אבל אצלו הוא אומר הכוונה שמתן תורה זה התורה שקיבלו בעצם גם כן את הלוחות האחרונות אומרת הגמרא בשלושה פרקים בשנה כהנים נוסעים את כפיהם ששלוש פעמים בשנה הכהנים נוסעים את כפיהם. אומרת הגמרא, תעניות ומעמדות מאיקה מוסף. בתעניות ובמעמדות מי אומר מאיפה? האם יש מוסף שמה? אין תפילת מוסף בתעני מוסף יש. >> אז איך הוא מביא את זה? >> זה מה ששואלת הגמרא. איך אתה אומר שבשלושה פרקים בתעניות? אז אומרת הגמרא חיסור מחסרה חסר לנו זאת אומרת ככה כי קטן וכך כתוב שלושה פרקים כהנים נושים את כפיהם כל זמן שמתפללים ויש מהם ארבע פעמים ביום שחרית ומוסף מנחה ונעילת שערים ואילו הנה שלושה פרקים >> תעניות ומעמדות [כחכוח] שיש תעניות ומעמדות ויום הכיפורים שלוש פעמים שיש בשלוש פרקים זאת אומרת

שלוש >> זמנים [כחכוח] >> שלוש זמנים ש שביום הכיפורים יש לך ארבע אמ >> ארבע פעמים יש שחרית יש מוסף [כחכוח] יש מנחה הוא נעילה חמש תפילות >> כן >> נסיעת כפיים הוא מדבר >> אז נסיעת כפיים יש ארבע צילות גם גם במוסף וגם גם באמת שבמנחה שמנחה גם נוצים אז בניילה כנראה אין >> עליו שיש כתוב שכן בנעילה אני חושב >> אבל אין אנחנו לא רואים בני >> אנחנו לא עושים את זה אבל מתפללים מאוחר >> את ה במנחה בנעילה של יום הכיפורים האם נוסעים כפיהם >> נוסעים בנעילה כן אבל לא במנחה >> אז יש >> אצלנו לא בנעילה >> בנעילה נושים כפ >> אומרת ממשיכה הגמרא דל >> בואו נראה אתם בואו נראה את את ההמשך של הגמרא >> אוקיי >> רבי יוסי אומר אז אומרת הגמרא ש >> למה למה לא עושים למה לא עושים עם הכיפורים בזה במנחה >> בוא נראה בוא נראה הגמרא מדברת על זה אמר

רב נחמן ברא בברבואה זו דברי רמיה שרק שלושה פרקים בתעניות אבל חכמים אומרים שחרית ומוסף יש בהם נסיעת כפיים. מנחה ונעילה אין בהם נסיעת כפיים. שואלת הגמרא, מן חכמים? מי זה החכמים? רבי יהודה, לתניה, שחרית ומוסף, מנחה ונעילה, כולם יש בהם נסיעת כפיים. יש לנו ארבע דברים שבכולם יש נסיעת כפת. [שיעול] דברי רב מאיר. רב יהודה אומר שחרית ומוסף יש בהם נסיעת כפיים מנחה ונעילה >> אין בהם נסיעת כפיים רבי יוסי אומר זה כבר יש לנו שתי דעות דעה אחת שבארבעה >> ודעה שניה בשניים >> ודעה רק בשניים רבי יוסי אומר נעילה יש בה נסיעת כפיים מנחה אין בה נסיעת כפיים >> וזו ההלכה שנפסקה כנראה >> אז כן אז אומר פה אז שואלת הגמרא ומהיק המפליגה? מה המחלוקת הזו? מה פתאום יש לנו? אחד סובר שארבע פעמים, אחד סובר פעמיים, אחד צובר רק אחד צובר רק א

>> שלוש >> רק שלוש. מה מה המחלוקת? >> מה הטעם בזה? >> אז הוא שואל שואלת הגמרא >> כן >> מה הטעם שבזה? אז האמת >> אתה רואה את זה שבכל יום במנחה ראית שהם נוטלים ידיים >> זה המחשם במנחה כל יום >> אז הוא אומר לא שכל יום ודאי לא >> אז מזה הוא מקיש הוא מקיש >> חכה חכה חכה אל תמר אל תמר >> אני לא אני יושב אני לא הולך >> אל תמר >> אני לא הולך אני יושב >> אז הגמרא אתה >> בתענית בתענית במנח שואלת הגמרא שואלת הגמרא >> כן מן אומרת דברי רמי רב יוסי אומר שחרית ומוסף יש בהם אין בהם ומנחה נעילה רב יוסי אומר יש בהם שואלת הגמרא במיקמפליגה מה המחלוקת >> רבי מאיר סבר >> רבי מאיר סבר כל יומה רב מאיר סבר שכל יומה תיממה [כחכוח] מי לא יפרס כני ידיו >> למה >> ממנחתה למה מאיר סובר שלמה בכל יום כמו ששאלת למה כל יום לא עושים במנחה? כי הוא

הלות הוא עלול לשתות י >> אז אומרת משום שכרות משום שכות שהבן אדם השתקר הוא כבר סעד את הסעודה ואז הוא שותה אחרי ה אחרי אחרי שחרית אז הוא שותה אז הוא יהיה שיכור ושיכור אזור >> בטיפול אתה לא שותה אז >> בשביל זה באמת כן עש >> אז אומר ש משום שחרות >> וגם זה זה כן נכון אותו דבר במוסף >> במוס שבמוסף >> אין אין אין קידוש כי אתה אחרי קידוש >> אתה שתית קצת משקה כנראה אה קצת משקי >> זה כבר בעיה שלך [צחוק] אם שתית קצת או שתית הרבה כל אחד עם הקצת >> כל אחד עם הקצת בדיוק >> אחד שמגיע לשיעור הוא הקצת שלו זה כמה בבוקים שלך זה טיפה כן דרך אגב הרמבם הרמבם אומר שבבית האבל כן >> לא שותים הרבה אז אומר רק 10 כוסות לא הרבה >> רק 10 >> רק 10 כוסות >> כך כותב הרמבם לא לשתות הרבה אז אתה מבין מה זה נקרא הרבה כבר >> ותלוי איזה כוסות גם כן כן

>> אחד שלו >> כן בדיוק >> אחד שלו [צחוק] >> אז אומרת הגמרא העידנן כל אחד רביעית קצת >> רביעית זה גם מספיק >> השאלה מה הגודל הרביעית של כל אחד אז הוא אומר העידנ כשקרות והזמן הזה הוא אומר שאין שקרות. אז לכן אומר אז אפשר גם כן גם במנחה וגם בנעילה. אז אומר מה זה האידנה אלה כשקרות? העידנה הכוונה שביום שביום של תענית במעמדות ביום כיפור אין מושג של שיקרות. הם ניתענים אז לא יכולים גם להתענות וגם לשתות. זה לא הולך ביחד. רבי יהודה סבר שחרית ומוסף דכל יומה לא שכיח שקרות ושחרית וממוסב אז עוד בן אדם לא משתקע >> עוד בהתעורר >> בדיוק עוד בקושי קם אז אומר לא גזרו אבל שכול יומי מלא שכיח שיקרות אז לא גזרו בהו רבנן מנחה ונעילה דכל יומי אז אומר במנחה יש כבר שקרות שכיך יש שקרות גזרו ברבנן אז רבנן באמת גזרו שלא יתנו בפ שלא שלא יעשו

שלא יעשו ברכת כהנים אז יש לנו כבר את שתי הדעות יש לנו עכשיו מה זה הדעה השלישית רבי יוסי סבר שמנחה >> כן כן >> דאיתא בכל יומה גזרו ברבנן מנחה שיש בכל יום אז שמה כבר חוששים ל >> שחרות אבל במקום אומר אבל נעילה דלת בכל יומה נעילה שאין את זה בכל יום לא גזרו ברבנן אז שמה לא הייתה הגזירה אז ממילא במנחה לקחת את הדברים ששמתכם בשולחן >> מישהו התקשה להגיד שמותר לקחת את הדברים ששמתכם בשולחן >> באמת אנחנו צריכים לשאול אותו צריך לשאול אותו אז הוא אומר ככה אז הדעה השלישית של של רבי יוסי שרבי יוסי אומר שנעלה כן ומנחה לא אז אומר בגלל שבמנחה כל יום אז אנחנו מפחדים שהוא יהיה שיכור אבל בנעילה אין לנו פחד כזה מנעילה עושים פעם בשנה יום כיפור אז לא גזרו החכמים על זה אמר רבי יהודה אמר הרב הלכה כרבי מאיר אמר רבי יהודה שהכהנים נוסעים כפיהם

בימים שמתענים בהם אף במנחה ואף בנעילה ורבי יוחנן אמר נהגו כרב מאיר ורבי יוחנן אמר שנהגו העם כרבי מאיר שואלת הגמרא ואומרת הגמרא ככה ורוב אמר מנהג כרב מאיר שגם כן שהמנהג [שיעול] כרב מאיר אז אומרת הגמרא מן דאמר הלכה כרב מאיר מי שאומר שהלכה היא כמו רב מאיר דרשין אלי בפרקה אז אומר [נחירות בוז] שדורשים בשיעור וברבים שהלכה היא כרבי מאיר לקבוע הלכה כמתו זאת אומרת כשמסבירים לקהל ומדברים איתם אז אומרים להם תדעו לכם שהלכה שעושים ארבע פעמים ברכת כהנים אז אומר מנדמר מנהג מה זה נקרא מנהג אז אומר מדרש לא דרשינן לא אומרים שזה הלכה רק נוהגים ככה לא דרשינן אוירויה מירינן לאורות אם שואלים מה לעשות אז אומרים לעשות כמו רב מאיר עכשיו ומן דאמר נהגו מה הכוונה נהגו שהורי לא עם הורינ שלא הם שואלים אם שואלים לא אומרים לך אבל

המנהג הוא כך לכתחילה אם אתה כבר בא עם שאלה [מוזיקה] אז לא אומרים לך אומרת הגמרא והיא אביד אביד ולא מהדרים אלי אם הוא עשה ככה אז לא אומרים לא מאירים לו לא מאירים לו למה שהוא עשה >> עכשיו אומרת הגמרא ורב נחמן אמר הלכה כרבי יוסי שואלת הגמרא וה הלכה כרבי יוסי אתה רוצה להגיד לי שהלכה כרבי יוסי וועיד >> מה אית פרסקינה ידיו במנחה דתניס מה קורה למה במנחה של תענית הרי אתה אומר שהלכה כרבי יוסי שבמנחה לא עושים את זה אז אומרת הגמרא כיוון דסמוך בסמוך לשקיעת החמה כפרסה כתפילה שני לדמיה [נחירות בוז] כיוון שהמנחה שמדברים זהזה זה יוצא >> סמוך לשקיעה, >> סמוך לשקיעה אז זה נראה כמו נעילה אז לא גזרו בזה אז כבר לא גזרו בזה [נחירות בוז] אומרת הגמרא דכולע על ממיס שיכור אסור בנסיעת כפיים לפי כולם אז מובא ששיכור אסור לו

>> לשת כפיים >> מה >> המסור לו להתפלל באיזה >> נטילת ידיים זהל זה לעצמו אז אתה לא יודע מה שהוא עושה בכבר הוא לא יודע מה שהוא עושה אבל נסיעת כפיים זה [כחכוח] לכל הקהלת כפיים >> אומרת הגמרא אמר רבי יהושע בן לוי משום בר כפרה למה נשמחה פרשת כהן מברך לפרשת נזיר >> למה שמכו את הפרשה הזו לפרשת נזיר לומר מה נזיר >> מה >> פרשת השבוע >> מה נזיר אסור ביין רב כהן >> רב כהן אסור ביין שכמו שנזיר >> אנחנו אומרים זה אחד ליד השני למה התורה הביאה אחד ליד השני >> לומר לך >> לומר לך ש שכמו שנאזיר אסור ביין גם כהן אסור ביין >> כהן מברך כמו שו >> כהן מברך לא כהן סתם גם כהן הוא יכול להגיד >> לא הכהן כל הזמן צריך להיות מוכן אתה זוכר את רב שימן הצדיק? רב שמון הצדיק היה הולך בדרך כל מי שפגש אותו רב שמון תברך >> כן >> אז היה מברך את כולם ברכת כהנים בלי סוף

כן רוצה להגיד לך שהוא מישהו מתל אביב הוא קירב אותו הוא היה בא רק בגללו לכפר חבד לשמוע את הברכת הכהנים שלו >> שלו >> איזה עשיר אחד עם מרצדס אני הייתי רואה אותו הוא בא >> במיוחד בשביל הברכה של רב שמעון >> שבת הוא בא עם הולך >> כן כן כן כן ברור [כחכוח] עם האוז עם האוז שלך [צחוק] >> לזה ישבת שעב חצי בפקק בגלל [צחוק] >> אתה צודק אשתי צודקת כולכם צודקים >> זהרח לך [צחוק] זה רח לך הרבה זמן עד שהגעת למסקנה הזוכן >> אומרת הגמרא >> אז מאיפה אז אומרת מאיפה אנחנו יודעים ששיכור אסור לו שב הכבישים בבר שהוא היה גמוני >> אז אומר >> מאיפה הוא ידע אומרת הגמרא מכיוון שפרשת נזיר >> סמוך >> סמוך לפרשת >> לפרשה של כהן >> אומרת הגמרא מתקיף אבואה דרב זיראה אז אבואה דרב זיראה אבא של רב זירא שואל ואמרי לו ויש כאלה שאומרים

[נחירות בוז] אוישיה בר זבדה שאוישיה בר זבדה הוא שאל את השאלה והוא שואל אם הנזיר אסור בחרצן >> אף כהן >> אף כהן מברך אסור בחרצן אם אתה מקיש את זה לנזיר אז נזיר אפילו חרצנים אסור לו לאכול חרצנים זה נקרא הגרעינים [נחירות בוז] של הענבים >> של הענבים אסור >> גם זגים אפילו אפילו הקליפה שלהם אסור >> כן כן אז אומר שאסור לו אפילו חרצן אז נגיד שכהן שאחר כמה חרצנים >> היו לוקחים משתמשים בזה בזמנו לא היו עושים את זה מאכל. זאת אומר, [כחכוח] אם הוא אכל את זה כהן אז גם כן אסור לו. מה? אז מאיפה אז אם כך אם אתה מקיש אז תקיש להכל. אתה לא יכול להגיד חלק אין וחלק לא. אמר רבי יצחק אמר קרא כתוב בפסוק לשרתו ולברך בשמו. מה משרעת? מותר בחרצן. אחד שאכל חרצנים מותר לו להיכנס לאוהל מועד. מותר לו להיכנס למקדש ולשרת אף כהן מברך מותר בחרצן אז גם כהן שהוא

מברך מותר לו גם בחרצן שואלת הגמרא אם המשרט בעלמום [נחירות בוז] לא אם אנחנו אומרים שאסור לכהן בעלמום לשרת אז אם כך אף כהן מברך בעלמום לא גם כן לא ואנחנו יודעים שכהן מותר לו לברך אפילו שהוא בעלמום אז אומרת הגמרא או התקש לנזיר הרי הקישו אותו לנזיר כמו שהנזיר לא פוסל את הבן אדם להיות נזיר אם יש לו מום מום לא פוסל בו אותו דבר >> אז אומרת הגמרא ומה החזית דמקשת לכולה רקשלחומרי למה אתה למה אתה מקיש את זה רק לכולה ולחומרה לזה לא ש אז שתקיש אותו גם כן שאסור לו לאכול חרצנים אומרת הגמרא שמחתנינו >> זה נקרא שרק רבנן הביאו את זה כשמח זה לא הלכה כזו שמשם לומדים את ההלכה זה הסמכתא אומר מכיוון שזה רק דרבנן אז הסמיכו את זה רק לכך ולא הסמיחו את זה לחומרה לכולם >> שר כוח >> זהו אנחנו נשאר פהצים >> אנחנו בדף שפב

תש שפ >> ש >> תודה >> אז אתמול הוא אומר פה בסימן י' אז אומר שאם יש לבן אדם 10 מיטות והוא לא החליט איזה מיטה שהוא רוצה לישון אז הוא ידו להציע מליל שבת לשבת אפילו 10 מיתות בגלל ש >> כל אחד מוכן לשבת שכל אחד יהיה מוכן שפ >> חתכת עבודה >> ש פב >> מה זאת אומרת שבאופן כללי אסור לו להתאמץ סתם ככה בשבת סעיף יא מכבש מה זה מכבש? מחבש >> והוא כלי שכובשים בו את הבגדים אחר הכביסה >> מגאץ הכוונה מגאץ >> מגעץ של פעם >> כן >> מה זה מגעץ של פעם ואין שני לוחות יש שני לוחות זה על זה והבגדים ביניהם ועמודים מנוכבים קבוהים בארבע זוויות של לוח התחתון וכנגדם יש בלוח העליון בארבע זוויותיו ותוכפים העמודים בנקו העליון ומורידים העליון על הבגדים לכבשם ו אחר כך תוכבים יד יתידות בנקבי העמודים שלא יעלה העליון למעלה. זאת אומרת ככה, יש שני קרשים, שמים את

הבגדים בפנים וס למעלה זה תפוס כאילו ואז סוגרים אותו חזק למטה בחוזקה אז הוא מגאץ את את ה אתה כן זה לא גיעוץ שאתה מתכוון >> נכון גיוץ היום זה עם חום זה הוא אין חום >> כן כן אז אומר אז מותר להתיר מכבש זה בשבת דהיינו ליטול הידות מהעמודים ולפתוך ולפותחו ליטול ממנו הבגדים לצורך שבת >> הוא שם את זה לא שהוא בשבת אסור לשים את זה בגלל שזה עניין של גיהוץ הוא שם שמה כנראה את הבגד כשהוא הולך עוד גם כן אבל לפתוח את זה בשבת מכיוון שהוא הכין אותו כיוון שהוא הכין אותו בערב שבת אז מותר לו הוא רצה הוא כיוון בדעתו להוציא את זה >> אבל הדבר הזה הוא לא מוקצה המגעץ הזה >> המגעץ [כחכוח] הזה הוא לא מוקצא >> בדיוק >> הוא מוקצה נכון >> סתם מגעץ זה מוקצה >> פה זה לא מגעץ שהוא >> זה שומר בגדים זה זה לא זה סוג גיעוץ כזה זה סוג גיעוץ כזה

>> שזה לא הגיו שלנו שהוא באמת מפשט את הכל היה מגיץ כזה >> מה >> לא היה מגיץ כזה >> כן היה דווקא עם גכלים גחלים היה כן שלא >> עוד מעט תראה [נחירות בוז] בוא נראה אז במחבש של בתים אין שם שום בעיה >> אה כן >> מתי הבעיה במ דברים אמורים במחבה של בעלי בתים אין בעיה אבל במחבה של כופסים אסור להתירו מפני שהוא טחוף בחוסקה והתר תורתו דומה לסתירה ואפילו אם היה מותר כבר בערב שבת אסור לשמוט ממנו בגדיו ללובשם בשבת גזירה שמה יבוא להתירו בשבת >> זאת אומרת שאפילו פתחו את זה כבר בערב שבת את המגץ הזה את ה את המכבש הזה אבל מכיוון שבשבת עצמו הרי אסור אסור לפתוח את זה. אז אפילו אם היו לו בגדים שם בערב שבת והוא לא הוציא אותם, הוא רוצה בשבת להוציא אותם, אסור לו להוציא את זה בשבת. למה? בגלל שיש גזירה. בחינת הלכה אין פה בעיה.

בגלל שזה כבר הותר. אבל מכיוון שאם תטיר לו ככה, אז הוא גם יעשה את זה בשבת. אבל במכבש כזה של בעבטים, שמה אין לנו את הבעיה הזו. חלוק שלאחר כביסה >> למה אין בעיה כי פשוט לא גוזרים גזרו בדבר שהוא קשה להוציא אותו שהוא מיוחד בדבר שהוא לא מיוחד דבר שהוא רגיל בכל בית שיש להם את הדבר הזה אז על זה לא גזרו [כחכוח][שיעול] אז אומר פה עכשיו בסעיף יב חלוק לאחר כביסה הוא מתקשה בזמנו היו עושים את החלוקים עם המילן גם כן את כל ה >> והמילן הזה את הכרוכמל קרוכמל קרוכמל כן היו לוקחים משמים את זה את ה אז הזדינים הסדינים והחולצות היו את זה >> ממש כן כן לא ממש אבן אבל זה גירד טוב את ה את הצווא הרגשת איזה טוב >> זה עומד כמו דיקט >> ד כן אז הוא אומר מה עושים אז לאחר כביסה הוא מתקשה ומשפשפים אותו בידיים לרחכו ואף הלייבון שלו מציל יותר על ידי שבשוב

זה שמלבנים אותו שמים לו כאילו לבן מה שאמרנו לשים לו את ה >> את המילן הזה אז כש כשמשפים אותו זה נהיה יותר רך אז הוא אומר מצהיל מה לשון מצהיל מה זה הלשון מצהיל שהדבר כאילו זה נהיה מהיר >> יותר בעיר זה נהיה זה יורד ה המילן יורד קצת אז אומר בכל זאת אף על פכן מותר לשפשפו בשבת ואינו נראה כמלבן למה לפי שהדבר ידוע שכוונתו בשביל לרחכו הכוונה שלו זה בשביל לרכך שהוא יוכל ללבוש ולא בשביל להציל את הלייבון שאין אדם מקפיד כל כך עליבונות וציולו של חלוק שהוא בגד תחתון. אבל הסודר שהוא בגד עליון ואדם מקפיד יותר על ליבונו וציולו, אז בשבת אסור לשפשפו בידיים פני שנראה כמתכוון להציל לליבון שלו. והרי זה דומה למלבן. זה לא מלבן. בזמנו בטבריה היו לובשים את החלוקי. בשבת היו לובשים לבן כולם. זה היהג בטבריהבות >> כמו הזברות כן

>> לא זברות לבן לבן לבן לגמרי כמו הבבות >> הסדים היוכים >> מה גם בטבריה למה טבריה היה חם מאוד והבגדים השחורים משכו את החום >> אז היו לובשים לבן בגדי לבן גם זה מגיע גם כן מגורי יערי מיערי שהיו לובשים לבנים בשבת >> אז לכן אז כשהיו היה להם חלוקים האלה והחלוקים עשו אותו עם איך קוראים לזה עם המילן והיו משפשפים אז אומר את החלוק העליון לא לשפשף בגד תחתון שאתה לובש את זה אז אין בעיה אף אחד לא מסתכל ולא זה לא מעניין אותך אם זה יותר לבן או פחות לבן אבל כשאתה מדבר על בגד עליון שיהיה יפה אז צריך אז אומר בבגד עליון לא אז נראה כמו שהוא מתכוון וזה דומה למלבן ויש אומרים שלא התירו אף בחלוק אלא כשהוא של צמר או של משי אבל שפשתן וכן כל שאר כלי פשתן אסור לשפשפם אפילו מעט בידיים כדי לרכם מפני שריכו זהו ליבונם בפשתן שהבגד הוא נהיה יותר קשה אז

בגד רגיל של צמר שהוא לא נהיה כל כך קשה אז על זה לא גזרו אבל בגד שפשתן שחייבים לרכך אותו אם לא זה ממש קשה אז אומר שמה אז זה נקרא כמו ליבון ונכון לחוש לדבריהם למה כיוון שהוא דבר שאין בו צורך כל כך לא חייבים כל כך לרכך אותו אפשר להשתמש בזה בלי זה >> הרב רציתי שהבינה חותית אומרת שלהציל זה לתקן הוא מביא את כל הפסוקים >> כן בתהילים ויין שמח לבב ונוש להציל פנים משמן משמן לתקן זאת אומרת המילן המילן הוא יותר המילן הוא יותר מדי קשה >> קשה אבל זה להציל אתה רוצה לצ אתה רוצה לתקן אותו זה יהיה יותר יפה יותר יפה יותר יפה מה זה יותר יפה זה תיקון [נחירות בוז] >> כן בכל אופן אז אומר הוא מנהג העולם להק אז ככה הוא מביא שאסור ואסור ואסור בסוף הוא אומר מנהג העולם להקל לשפשפם בידיים ורקחם אלא שנזררים לרכך בכלי המיוחד לזה כך הוא מוסיף שלא לעשות אותו

עם הידיים אלא לעשות את זה בכלי היה להם שם כלים מיוחדים >> בזמנו מי ש נכנס לחנות אז הוא היה בחנות היה הגמרא מביאה שהיה בחנות למשל א >> לא רק זה היה כל מיני קרשים איך בשביל החמור להנהיג את החמור. >> היית נכנס לחנות והיית לוקח מקל בשביל להענהג את החמו. >> אתה מוצא מהעץ, חוטף מהעץ ונותן לו דיו. הוא דוער. >> כן. אבל לא כל עץ אפשר לקחת. היו החנויות בחנות מכרו לך אנשים יותר. היה מוכן. >> זה בטח מתוצרצים. [צחוק] >> הכל חמורים. פעם ראשון שאני שומע שקנו לחבות כן כן [צחוק] כן >> כל פעט שהיה קיים ש >> הכל הגיע מסיק סעיף יג אסור לעשות קמטים בענק שבצבא שקוראים קולנר בעצים המיוחדים לכך מה זה קלנר >> מה זה קלינר >> זה זה איך קוראים לזה הצברון כזה >> הצברון >> הצברון בצרפותית זה זה צברון היום יש לך פס פסטיק ששמים בפנים או ששמים משהו או

ששמים יש לך בפנים פלסטיק כזה ש >> כאלו כאלו >> כן כן בדיוק >> שמים את זה כדי לייצב את ה >> כל בצרפת >> היום כבר עושים את זה בכל החוצות מה זהצרפתית >> לייצב >> כל בצרפתית זהצון >> ק כל כל >> כן בדיוק >> כל נר מה זה כל נר אז אומר שעובד בשביל הכל שכל מהבסיס הוא אומר זהמצתית כל >> היום כל החולצות כבר מציירים אותם אז מה עשו אז לא היה פלסטיק מה זה זה פלסטיק לא כל >> לא כל החולצות >> כמעט כל החולצות מ1 שמ >> זה נכון כמעט כמעט 80 >> מ100 שק ומעלה זה עם כזה 100 שק זה בלי >> כן >> זה תלוי משלמים הוא אמר הוא אמר שמי ב6 >> אה >> בכל אופן אז אומר פה שהיו שמים אז לא היה לא היה בפנים [כחכוח] >> לא היה שק אנחנו יש מקום אבל פלסטיק אין >> פסטיק לא היה בזמנו פלסטיק אז היו שמים עצים עצים זה אותו רעיון הרב >> כן כן הרעיון בא מהעצים אחר כך שנהיה

פלסטיק זה יותר אפשר לחבש אותו עם זה עם העצים זה כבר היה בעיה >> נכון נכון צודק >> וכן הוא אומר הקמטים שעושות אנשים מבתי זרועיותם אסורות לעשות בשבת ויום טוב ואפילו בחולו של המועד גם אסור שמעניין שבכל המועד מותר הרבה דברים לעשות >> אז אומר זה הסוג לעשות בגד לבן דווקא >> כן בכל אופן כמו שהתבאר בסימן קקיט >> ותקמא שמה התבאר את העניין מה שמותר ומה שאסור עכשיו ת שעל רגלו או על מנהלו אדם הלך ברגל >> בוץ >> ונכנס לבוץ למדנו אצל רב חמני אצל חלק אבא אבא חלקיה >> כן >> שאיפה שהיה מים אז הוא הכניס את הנעליים הוא לבש נעליים ואיפה שלא היה מים הוא הוציא את הנעליים >> ואז הם שאלו אותו מה פתאום מה פתאום זה אומר שבחוץ הוא עוד יכול לראות מה שהוא הולך במים הוא לא רואה מה שהוא הולך איך שהוא הולך >> אז הוא אומר תצ' על רגלו או על מנהלו

>> קלחו בכותל >> מקנחו בכותל >> בקיר >> בקיר אבל לא בקרקע למה >> גזירה שמה יש שווה גומות שבקרקע בכוונה >> הוא כבר הוא יעשה את עצמו שהוא מנקה אבל בעצם הוא יעשה יישר את הקרקע >> זה פסיק רשק לא >> לפי >> הכוונה שלי רק לנקות זה לא לעשות בו >> הוא לא מתכוון הוא לא מתכוון זה דבר שאינו מתכוון >> נכון >> אבל יש פה ב אז בוא תראו אז בעצם כשבן אדם לא מתכוון אז אנחנו אומרים מותר לבן אדם לסחוב שולחן או כיסא >> אפילו שהוא כבד ועושה חור אז מותר לו אז למה פה אסור לעשות עם הנעל >> הוא לא הוא לא מתכוון לעשות >> כן כן לאט אנחנו מגיעים מגיעים לאט לאט אנחנו רק מברים את העניין למה מה ההבדל באמת אז אומר שדבר ש אז אומר בכוונה אסור לו למה הוא אומר לפי שדרך אדם לחזר אחר מקום גומה לקנח בו רגליו שעתית מתקנח שמ היטב וב

>> אם יש כשלמת אדם יש בוץ על הרגל >> אז אם הוא רואה ב אז אם הוא רואה בכביש >> בור >> בור קטן אז הוא אומר הזה >> לא במדרגה המדרגה >> זה נכנס זה יש לו כן לו שמה הוא מנקה את >> הנכ בדיוק בדיוק אז זה מנקה את הנעל זה מתנקה יותר טוב לכן אם זה מתנקה יותר טוב אז בעצם יוצא שהוא ממלא את הגומה עם בוץ והוא ממלא את הגומה עם בוץ אז זה נקרא משווה את הקקע שהוא מיישר את הקקעשבת אסור אולי >> אז זה בדיוק מה שהוא אומר מתוך שהוא עסוק לקנח יש לחו שמה ישכח שהוא שבת הוא לא יזכור שזה שבת הוא כל כך עסוק הראש בתוך הנעליים >> כן >> ויכוון להשוות הגומות >> ויש מתירים >> ויש יש ויש יכוון להשוות הגומות בכינוכו >> יש תירין אפרק שםש >> היה לי סבא שהוא היה גבאי אצל הרבי הצמח צדק שמו >> חזון >> אליו ליב והוא היה גבאי אצל הרבי הצמח צדק ולקראת

זקנותו לך >> אליו ליב אליו ליב שיפמן >> סבא רבא אולי >> סבא רבא רבא >> אה סבא רבא רבא אמר סבאז אולי 80 >> שנהז ואז הוא הוא לא הוא עזב את לובביץ' >> כן >> והוא הגיע לרבי מהרש אחרי שהאדמור הצמח צדיק נפטר הגיע לרבי המרשו בלב הוא אמר לו שיהיה להיות שיש אחד החסידים יש לו מפעל נעליים ולא הם פרנסה שהרבי אמר רש"י ממליץ עליו שהוא יוכל לעבוד אצלו אצל היהודי הזה >> לא זה לא היה בלובביץ' שהמקום היה מקרם אבל הוא בא אליו >> אז אומר לו הרבי מהרש שלא מתאים שהגבאי של הרבי ילך לעבוד בנעליים. כך אומר לו. והוא לקח כיסא והוא עלה על הכיסא והוריד מארון חבילה כסף. אמר לו שהרבי הצמח צדק השאיר לו את זה כפיצויים. >> ואז הוא אמר לו, "היות שהילדים שלך לא מחזיקים מהמד, הם נפטרו לו ילדים צעירים, תקום ותיסע לארץ ישראל." ושמה

ילדים בעזרת השם יהיה לך >> בכל אופן אז הוא דיבר שם על נעליים אומר שלא מתאים >> לכל אחד >> שלכניס את הראש בנעליים אז פה הוא אומר את זה בצורה אחרת הוא אומר מתוך שהוא עסוק לקנח הבן אדם עסוק לקנח את הנעל יש לחו שמה ישכח שהוא שבת אז אני מפחד שיכניס את כל הראש בנעל איך הנעל זה אז הוא ישכח שהיום שבת >> איך יראה הראשו סיפור כן כן כודליים כן הוא אומר ש בהרליים אומר צריך להחסיים את הרגליים לא את הראש >> לא את הראש >> נכון אז אומר ויש מתירים >> הרב הרב ספר מה מהרב בית שבן לנפוליון לא הבנתי >> לא אמר שבא מישהו לרבי הצמח צדק >> ביקש ממנו משהו אז הרבי אמר לו >> שהוא עובד בנעליים אז שהוא מפריע לו אני לא זוכר בדיוק מה שהיה >> שאין לו זמן ללמוד >> כן >> משהו כזה אז אומר לו הנעליים עשויים בשביל הרגליים, לא בשביל להשקיע את הראש.

נכון >> להכניס את הראש בנעליים זה בעיה. >> זה בעיה >> עכשיו הוא אומר אבל יש מתירים אף בקרקע שאין חוששים שישווה גומות במתכוון שאנחנו לא חוששים שהוא ישכח שזה שבת ויכול יכול לקנח. אז הוא אומר ואם ישבו הגומות מעליהם אפילו בשבת שעל ידי זה שהוא שם את הבוץ בתוך גומה ונהיה זאת אומרת זה נהיה הרצפה יתה ישרה אין בכך כלום שדבר שאינו מתכוון מותר ויש אוסרים אב בכותל של חומה מפני שנראה כמוסיף על הבניין >> אפילו בכותל של חומה >> שקומה כותל של חומה זה נראה בזמנו אז איך היו סוגרים את החורים עם בוץ >> עם בוץ >> לא עם כמו היום מלמד לא ה >> היה בוץ >> הבניינים הישנים >> הדירות שלנו היו של הטורקים [כחכוח] >> הדירות שבמאה שערים הדירות שבמאה שערים הם קירות רכבים >> של מטר כל אחד אולי יותר ממטר >> למה עושים אני שמתי בעיר העתיקה

>> הקירות הורכב מ80 סטימטר מטר >> למה למה בגלל שלא היה מלת היו לוקחים אבנים עם בוץ ושמים אתם בו שמלים את זה עד שזה היה תופס משני הצדדים. >> אה, הבנתי. >> אז זה בשביל זה הוא אומר בכותל של חומה שבן אדם מגרד את הרגל, את הנעל שלו עם הבוץ, אז זה נראה כאילו שהוא סותם את החורים שמה. אז אסור לעשות את זה. >> אוקיי. >> החפץ חיים אז הבית שלו היה עם עפר. לא היה לא היה. מה היו עושים? לא היה ריצוף >> לא ה לא היה ריצוף >> החפץ חיים החפץ חיים כשהוא התחתן פעם שנייה אז יום אחד הוא הגיע הביתה הוא ראה שעשו פרקט פרקט עץ פרקט >> כן >> אז הוא אומר בשביל מה צריך את זה מי צריך את זה כל כך טוב אומר מנקים את זה צ'יק צ'ק את הלכלוך מהרצפה כשזה יהיה שפר מסדרים את זה אבל אנחנו מדברים פה על לפני 100 שנה לא הרבה יותר שהיו היו הרבה בתים

שלא היה ריצוב בכלל >> היה קרקע רגילה שנה מהשנה >> מהשנה אמרו כל מרוקו היה כך בזה בכפרים >> בכפרים כן מדבר אבל אני מדבר כמה זמן יש מזה אין הרבה זמן מזה שנה >> בוא בוא יעקב יעקב יעקב >> אז אומר יש אין הרבה זמן מזה >> אין הרבה זמן והיו תארו לכם מסתכלים על כמה למה זה התקדם שהיום אתה אפילו לך תגיד מישהו שחי עם רצפה של עפר? אני ראיתי אחד מה >> אני ראיתי אחד >> ראית צריך להביא אתה ראית >> לא פה עכשיו לפני לא יודע חמש שש שנים >> כן >> היום פעם הצופות היה קטנות היה 20 אבל היה רצוף >> חכה בסדר אז היה אחד אשתו אמרה לו זה כבר לא הולך ככה אבל זה היום צריכים מטר על מטר משיש ווא >> אז הוא על החוציא את כל ההרצופות הישנות ופתאום לא היה לו כסף לעשות חדש השנה אני הייתי אצלו בבית שנה שלמה אבל כל הסלון והחול או

>> הוא גר ככה >> כתוב בהלכה >> שלא לא שבית כנסת >> לא הורסים >> אסור להרוס אותו לפני שבונים אותו >> לפני שבונים למה בגלל שאם אם בונים אם העושים [נחירות בוז] אחר כך לא יהיה כסף אז רק נתקעים ולא בונים אז לכן >> כן אז צריכים להשגיח בזה ולעניין הלכה בדברי סופרים עכשיו מה עושים למיס מה עושים עושים בן אדם שיש לו בוץ על בנעליים ויש לו רוצה להוריד את הבוץ מה הוא עושה את >> הנעליים ומנקה את את הבוץ >> לנקות את זה ככה זה לא פשוט לעניין הלכה בדברי סופרים הלך אחר המקל תלך אחרי מי שמקל ומותר לקנח מן הדין בין בקרקע בין בכותל של חומה מעיקר הדין מותר אלא שלכתחילה הטוב לקנח בקורה או בכותל של עץ שהוא מותר לדברי הכל >> או בחתיכת חרס >> וכן בחתיכת חרס המותרת בטלטול לא כל חרס אפשר לטלטל צריך שיהיה גודל מסוים שאפשר

יהיה לטלטל אותו על דרך שהתבאר בסימן שח ואם אין לפניו אחד מכל אלו מה לעשות טוב לקנח בכותל אפילו של חומה מלקנח בקערקעה למה מפני פני שרבו המתירים על האוסרים לקנח בכותל של חומה אז בכותל של חומה אז אומר יש יותר אוסרים >> מתירים א ש יותר יותר מתירים מאשר אוסרים למה בגלל שקוט של חומה זה רק עניין של מרית עין >> כן >> שמרית עין בן אדם שהולך ברחוב עם זה של בוץ אז אומר אנשים מבינים שהוא לא לך לך לתקן שם את ה שהוא לא ללך לתקן בשבת את החומ את החומה סעיף טו הממחק [נחירות בוז] את האור מה זה נקרא ממרחק דהיינו שמגרד את הצ מגרר את הצמר או את השיער מעל האור עד שיחליק פני האור אז על זה הוא חייב >> על איזה אור הוא מתכוון איזה >> כל אור של בהימה >> כל אור של בהמה >> יש לה למעלה >> שערות >> שערות קצמ נכון >> ואז אם בן אדם לוקח ומחליק את השערות האלה

>> מוריד אותם >> אז מה שקורה זה נקרא זה נקרא [נחירות בוז] ממחק >> ואסור לעשות >> אסור זה מלאכת ממחק אסור >> זה אבות מלאכה >> כן עד שיחליק את מני האור חייו והוא מאבות המלאכה מלאכות [כחכוח] >> למה שכן היו עושים במשכן באורות תחשים ואילים מאודמים שהיו מנקים את כל השערות לפי כך אי מגרדים עם סנדל או מנל בין חדש בין ישן אפילו בגב עסקין ואין צורך לומר בחודו או בציפורן מפני שכולף את האור מעט והרי זה ממחק אז הוא אומר ככה לבן אדם יש על הרגל על הנעל נתפס קצת בוץ הבוץ קשה אז אם הוא מגרד את זה עם האצבע >> אבל אמרנו שלפני כן שכן מותר להורידצ צריך >> לדעתקיר על הקירצריך לדעת איך להוריד >> צריך לדעת באיזה מקום כן אם זה מקום שאנחנו מדברים שנפס לו על הנעל למטה >> כן >> בוץ אז הוא יכול לגרד את זה אין לו שם בעיה

>> כן >> אבל אם הוא מגרד את האור למעלה על על הנעל >> ששמה זה נקרא שהוא מגרג אז זה אומר שמה זה כבר עניין של ממחק >> למה >> למה בגלל שזה הוא מוריד טיפה יכול להוריד טיפה מהאורש ברגע שהוא מוריד את האור זה מפריע לו מה קורה עם החק. חלק הוא רוצה שזה יהיה חלק. אז אם אדם יש לו איזשהו בוץ על הרגל, על הנעל והוא רוצה לנקות את זה, אז הוא מנקה אותו. ברגע שהוא מנקה אותו, אז סתם מנקה אותו, זה לא נורא. אבל אם מנקה אותו עם דבר חד בסכין או בשוריד אותו בחוט של סכין או בציפורן, זה יכול לנקות אותו קצת יורד מהאור >> ואז יורד קצת מהאור. אז זה היום שיש לנו את ה איך קוראים לזה אז גם כן צריך להשגיח את זה >> היום ש אור לא אמיתי יש אור זה ש >> לא אפילו שיש לך אור אמיתי אבל >> סתטי אתה אור אמיתי אתה בטח לא מחק האור סינטי לא מעניין אותו

>> אור סינתטי אתה לא יכול למחק אותו >> זה בסינתטי לא אבל יש על זה איך קוראים לזה צבע >> אה נכון >> וברגע שיש צבע ואתה מוריד אותו אז שאתה מקלף אתה רואה שאחרי שאתה גירדת אותו אתה רואה שצריך לשים על זה חזרה את המשחט נעליים בגלל שזה נראה לא טוב אז זה כבר נראה שאלה של ממחק >> יפה >> לפי כך סעיף תז נגמור נגמור את הקטע הזה לפי כך הנוהגים לקנח מן עליהם בברזל הקבוע לפני בית הכנסת פתר לא יפה הם עושים למה >> שהרי הוא חד כמו גב הסכין >> אה הוא מתכוון ריבוע כזה עם רצועות של ברזלים בדיוק כן היה לפני כל מקום כזה יפה כדי בחורף אתה מרן היום כבר אין את זה >> למה זה נעלם אני לא יודע שיש יש יותר כבישים יש פחות בבוץ >> פחות בוץ עם התבודו >> מה >> שנעלם עם התבודו >> עם התיבוד אה תיבות דו מפתבוד גם בכו >> אתה זוכר את זה הרב

>> שמה >> הרצות של הברזלים בפסים >> זה לא דוק הדור לא >> לא מה שאתה מקבל אה חשבתי לבוא דוא בבניין >> בחוץ היה כאלה אדומים כאלה >> כן אז היום אתה רוצה לשלוח מכתב איפה תזרוק את זה >> איפה זרוק את זה >> יש בבוחרים יש לך >> יש עוד בבוחרים >> מול ה מול הדואר >> ברוחות דוד שמה >> מול הדואר היום לא שולחים דואר אתה אומר >> הדואר בא אליך בכל אופן אומר בנקים כבר אין הכל לאט לאט הכל נשגר נשקוללים נשארו >> [צחוק] >> אז הוא אומר פה לכן הוא אומר צריך לעשותו אב ורחב בראשו כדי שזה לא יהיה חד שלא יהיה חד בדיוק >> אם זה יהיה חד אז אפילו זה נקרא הוא יכול לעב על אשו ממחק >> יפה אז עושים [נחירות בוז] את זה רחב את הרצועות כדי שלא יעבור על ממחק >> כן בדיוק בדיוק ש >> ישר כוח אחריו >> כן כן >> כוחי איי >> עכשיו מתכונן

כל שבוע מתכוננים לשבת. כל השבוע. >> טוב, אנחנו בעניין של נר חנוכה ואנחנו בדף בעמוד 148. ואתמול דיברנו על שיטת בית שמאי. אתמול דיברנו על השיטה של בית שמאי. מה זה השיטה של בית שמאי? שבית שמאי אומר, דבר ראשון, תדליק את כל הנרות. כמו שהיה הסיפור עם קרטר קרטר זה היה כן כן כן כן בבית הלבן >> הבית הלבן >> שבאו להדליק את הנר חנוכה שמה בבית הלבן >> איך קראו לו הוא [כחכוח] עד היום אותו שליח >> כן כן כן אברהם שם טוב >> שם טוב שם טוב שם טוב >> והוא הדליק רק אחד או שתיים הראשון >> לילה הראשון השניים אני לא זוכר בדיוק הדליקח חמש זה היה ואז קארטר אומר לו תדליק את הכל מה >> זה לא יפה >> זה לא יפה כ >> לא יפה הוא היה שיטת שבית שמאי כנראה >> אבל הוא הדליק נראה לי הוא לא היה הוא הדליק כן והוא הדליק כן ואחר כך הרבי נתן

לו על הראש אחר כך הרבי נתן לו על הראש מה זה מדליקים >> הרבי אמר לו ממך ציפיתי לי יותר >> ממך ציפיתי ליותר תגיד לקרטר לא מהפניס מתפרסם מלך >> הוא בא עם הציבור לא הושיט 50 לא הושיטו לו ידיים אחת אמר פלוש סליחה הוא לא נתן ידיים ש >> למי >> לנשים בגדין >> אה >> מלך ואחת חילה >> כן כן כן כן כן אני חושב אני חושב אני חושב שהוא גם כן קצת צני לי כבר >> אז הוא לא זוכר מה שנתנו לו לא שביידן יש תמונה איך שהוא מושיט למישהו יד לאוויר כן בית >> הייתה פה אחת שלא רצה לתת לו יד שלום איזה כן הייתה אחת זה סליחה אני לא זאת >> בכל אופן אז שאנחנו מדברים פה אתמול דיברנו >> משחבה לפני כן יש תמונה [כחכוח] מהשתח היה חרדית אחת שהייתה משכירה שלי >> לא זמרת הייתה לא >> תעזוב את הזמרת עכשיו זה שתי סיפורים שונים הלכה את כל הבית הל

והיא הייתה מתרגמת היא היתה אמריקאית >> לא לא ישראלית המזכירה של הנשיא >> כן אז הם הגיעו לנשיא >> של הנשיא איך קוראים לו החמוד הזה >> ביידן מה >> ביידן >> שלנו שלנו הוא הגיע לביידן >> איך >> אז >> הרצוב הרצו >> לא לא זה היה שלוש אריבל ריבל >> ריבלין הזכירה של ריבליין >> אז אז אז אז הבדן שואל אותה >> כמה ילדים יש לך >> אז בוא אמר, "יש לי 12 ילדים, אז הוא הוריד את הז'ק וקט קידה לפניו. יש איזה מצולם? >> מה אתה אומר? הנשיא, >> כי הוא קתולי. >> הוא קתולי. >> כן. אז בשבילם זה אחד שיש לו 12 ילדים זה הרי שהיא צדיקה. >> טוב רבותיי, אנחנו פה אתמול דיברנו על הנושא של חנוכה >> לא קתולי. >> אין בארצות הברית. פרוטסטני. פרוטסטניה בסדר >> זה כולם אותו דבר סדיזל סדיזל זה שתי חסידויות אחרות הם מגלגלים את הפאות ככה ואלה ככה מה מה השינוי

>> בגללך למהרץ אין הבדל אבל אצלם ישת [צחוק] בסדר >> הלאה אנחנו מדברים פה מה זה שיטת בית שמאיץ >> ששיטת בית שמאי מדמה את זה לפרי החג שבפרי החג התחילו בכל ה בכל הפרים ביחד 13 פרים ביום אחד >> אבל לא הבנתי מה הקשר בין פרי החג לנרות חנוכה >> אז זה מה שהוא אומר אז עכשיו זה בדיוק מה שאתמול דיברנו >> אז אומר שפרי החג אז התחילו עם הכל אז אומר ככהו [כחכוח] >> כי מתחילה אז אומר ככה שלכן שלכן תראה מה שהוא כותב פה שואחר כך שהגילוי היה גילוי יותר רב ואחר כך נתמעט והולך שלכן ביום הראשון הקרי קריבו יג פרים ביום שני יב כי מתחילה בכדי שיתבטלו צריך הערה רבה ואחר כך ביום שני להיות כי כבר חלש תוקפם [כחכוח] ונתבררו קצת מעט השרים מעט מהם די בהרה פחוטה בפרי החג שאנחנו מדברים עליהם אז בהתחלה אז היו צריכים אור מאוד גדול אז היו עושים

13 פרים לקח כל יום ויום אז תמעט הכוח של הסתרה אחרא >> וזה סוכוס >> רגע לאט קודם שתבין מה קורה בסוכות >> אז הכוח אז הכוח של הסתר אחראה ירד אז הוא אומר כל יום אז יורד אז מתמאטת ההרה המתגלת מחמת כי גם השרים המתבררים מתמעתים מדי יום הכוח שלהם של השרים יורד כמו כדעתם בחנוכה הדעת של בית שמאי שהוא הדרך הבת שהוא המלחמה עמהם כנל צריך להיות תחילה רה רבה צריך קודם להיות דבר ראשון צריך להיות אור גדול להמשיך את כל הנרות אחר כך הוא אומר בכדי למה בכדי שיהיו ניתחים ונמוכים ונמוגים בפניה אחר כך יהיה מתמאטת והולכת כי אז אינו צריך לגילוי רב כל כך מטעמנם כי כבר ניתחו בהם בימים הקודמים >> אז המחלוקת בהם בית שמאי שבית שמאי טוענים שדבר ראשון אתה בא צריך להפגיז את הכל כמו שחתונה היום הראשון של החתונה עושים את זה בצורה מושלמת הכי שמח אחר כך שבע ברכות אז

כל יום >> פחות >> עד שעושים את זה עם פלאפל >> ובצהריים לקבל הרלת שצ כל יום יכלו שתי צ >> ובצהריים בבת צהריים כן כן אז זה כבר צריק לא נורא אבל זה שבע ברכות כן אבל זה עם פלאפיל או שם זה אני יודע מה כבר שנותן >> פיצה >> פיצות כן כן אז הוא אומר פה זה השיטה של בית שמיים >> אז הוא אומר אבל בית הלל חולקים עליהם בית הלל חולקים [שיעול][כחכוח] על בית שמאי ואומרים שיום ראשון מדליק אחד מכאן הם מדליק אחד מכילך מסיף והולך >> ולא דומה לפרים דסוכות כי חג הסוכות הוא מדורייתא >> ואורייתא מחכמה נפקת >> שהורייתא מחוכמה נפקת הוא מגיעה מחוכמה >> עליו >> מלמעלה למטה ואם כן בארה מצד עצמה מלמעלה למטה ולכן גם הרע יותר גבוה יכולה לבוא ולהתגלות בתחילה מאחר שבאה מלמעלה למטה מי מונע ומק עקב >> אז אומר אם כבר בא אם כבר עושים אז כמו

פרי החג ששמה מגיע אור גדול מלמעלה שכתוב שהימים האלה נזכרים ונעשים שכל שכל חג אז מגיע אליו הרג שהתגלתה בזמנו [כחכוח] לכן הם אומרים גם כן בשבועות אז הרב אלישיב היה אומר שמי שצריך רפואה אז בערב שבועות כתוב שכל הם נתרפו הוא >> כן קריאת התורה [שיעול] אומר בקריאת התורה >> אז אומר שבקריאת התורה שעה זה כאילו מתן תורה שקוראים את הסרבות אז אומר שמי שיש לו בעיה עם רפואה אז זה זה זמן זה זמן שהחולים כן שאז זה זמן ש שההרה מלמעלה יורדת שכולם מתרפאים איך תדבר באם סקרי תורה >> מה >> לא לדבר >> לא לא צריך לדבר לכוון כוון >> כן ויש יש גם כן א לפני שהוא מתחיל לקרוא אתה יכול בכל אופן הרעיון הוא שכל זמן של חג אז אז יורד את הערה הגדולה אז אומר הדמור צמח צדק תראו את הלשון הוא אומר אז הוא אומר ואם כן באה הרה הרע מצד עצמה

מלמעלה למטה ולכן גם ההרעה היותר גבוהה יכולה לבוא ולהתגלות בתחילה מאחר שבא מלמעלה למטה תראו את הלשון שלו אז הוא אומר מי מונע ומי מעכב מלמעלה יכול להוריד כמה שהוא רוצה לא צריך לבנות את זה עוד ועוד ועוד >> איך אמרה האישה הזקנה פעם ריבונו של עולם אל תתאמץ תן לי כמה שאתה יכול לא צריך להתאמץ אומר הקדוש ברוך הוא לא צריך להתאמץ בשביל להוריד בשביל להוריד ההרה מלמעלה למטה מה שאין כן הדלקת נר חנוכה שהוא מדרבנן שהם גזרו הוא אומר שיהיה המשכה זו על ידי הנרות כי יש בהם הכוח הזה שמזה הטעם נצטלוונו לשמוע בכל העם כמו שכתוב בתורה על פי התורה אשר יורוך לא תשו אפילו אומר לך על שמאל שהוא ימין על ימין שהוא שמאל אתה לא צ כן אתה צריך לשמוע >> אז אומר אבל מכל מקום לפי שהוא ממטה למעלה אי אפשר להמשיך את כל ההרה הגדולה כאחד

אלא אלא מעט מעט ומתחילה תפסת מועט תפסת ואחר כך הולך ומתרבה כי מעלים בקודש איזה ד >> אז הוא בא [כחכוח] פה מסביר את שתי את שתי השיטות של בית שמאי >> ובית הלל >> ובית הלל שבית שמאי סבורים שמכיוון שהרעה צריכה להיות בבת אחת אתה הרעה גדולה ובית הלל חולקים עליהם הם אומרים שלא צריך להיות שמכיוון שזה זה מלמטה למעלה אי אפשר לדמות את זה לפרי החג פרי החג זה בבית המקדש בית המקדש יש שערה עליונה אז שמה צריך לעשות את זה בבת אחת להתחיל את כמו שאומרים את המכה הראשונה ואחר כך לרדת אבל פה הוא אומר מכיוון שזה מנר חנוכה זה דבר שצריך מלמטה למעלה אז מלמטה למעלה צריך ללכת בסדר בהדרגה אתה לא יכול לתת האדמור המר רש אומרח >> מכתחילי הריבע שאפשר לתת קפיצה אבל בתוך [כחכוח] בסדר והדרגה תמיד כשהולכים לעשות את זה לכלל ישראל אז עושים את זה שמתחילים

באחד ואחר כך שתיים ואחר כך שלוש זה הסדר אז עד עכשיו הוא הסביר לנו את העניין של נרות חנוכה ואת למה נרות חנוכה ועניין של פורים למה זה כל כך גבוה שזה בא של בלא לא שהכוח של זה בא מלמעלה למטה בצורה מאוד גדולה, אבל הסדר שחכמים קבעו צריך להיות מלמטה למעלה לפי [כחכוח] לפי בית הלל בסדר והדרגה. אז עכשיו אנחנו בסימן ג' מתאה נבאר טעם למקום הנחתם שהוא על הפתח משמאל הכניסה כדי שתהיה מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל >> וציצית עליך >> כן >> זה במרה המשולש לא ינ >> חוט המשולש בדיוק זה תוספת >> מחצ >> כן >> זה מחצ >> אז הוא אומר >> מזוזה כן אז אומר ונר חנוכה משמאל וגם יש מצווה מיוחדת לנחם על פתח >> הסמוך לרשות הרבים למה לפרסומי ניסא כמו שכתוב בשולחן ערוך שם >> כן >> והוא בגמרא פרק ב' בשבת [כחכוח] אז אומר מה העניין הזה שקבעו חכמים שנר

חנוכה יהיה בעל הפתח מצד שמאל שהמזוזה מצד עד ימין וגם כן צריך לשים אותו בפתח סמוך לרשות הרבים כדי לפרסם את הנספרסם את הנס >> אז אומר ועניין כי זה בא להורות עניין גדול ועמוק מאוד אומר שהעניין הזה שיקבו חכמים שיהיה לו גם דין שלשים אותו בצד המזוזה מול המזוזה וגם שאפשר יהיה [כחכוח] לפרסם את הנס אומר זה דבר עניין גדול ועמוק מאוד בסדר המשכת האלוקות. והוא למה? כי המזוזה היא מצווה מתרייג מצוות וגם יש במזוזה היא כללות כל המצוות. למה? שהרי הוקשה כל התורה את כל התורה הקישו לתפילין וכן למזוזה. ובא הציווי שתהיה שהמזוזה תהיה קבוהה מימין. למה? כי כך הוא מעלת המצוות שכל דבר צריך להיות בימין כמו שהתבאר בעזרת השם בני חנוכה כבר נתבאר שעניינו כנגד מעלת התורה [כחכוח] זה שייך לתורה למה שנתגברה חוכמה אלוקית כנגד מה שרצו

היוונים להשכיחם תורתך כן צריך להיות מצד שמאל כי כך עניינה אז אומר פה אנחנו דיברנו על נר חנוכה, שנר חנוכה למה הוא דבר כזה גדול? למה השאלה שלו הייתה מרכזית? מה פתאום נר חנוכה? ה יוונים רצו >> להשכיחם תורתך. כן? זה מה שהם רצו ולעבירם מחוקי רצוניך. הם רצו >> ואז ואז כשקמו היוונים כשקמו אנשי התיתיהו >> החשמונאים >> החשמונאים והם >> כן נלחמו >> והם נלחמו בהם >> אז הם גמרו את המלחמה בכד >> אז למה לא עושים >> בקפה חנו >> כן אבל אומר למה לא עשו את העניין על ה על הניצחון הגדול ששניצחו את היוונים >> אז למה עשו את זה רק על הפח שמן רק על הנקודה של הפח היו צריכים את הפח הפח זה נס קטן בית יוסף >> זה אזבית יוסף שואל עוד דבר בית יוסף כן יש הרבה תירוצים גם כן אבל פה הוא שואל שאלה פשוטה למה עשו את זה רק [כחכוח] על

פח שמן ולא עשו את זה >> על נס >> על הנס על הנס של המלחמה >> אז על זה הוא ביאר שכיוון שכל הכוח שלה שיובונים היה להשכיחם תורתך נגד התורה לא נגד החוכמה של התורה רק נגד הקבלת אהול שהקדוש ברוך הוא ציווה לעשות את זה אז הם פה ברגע שנכנסו לדבר הזה של להשכיחם תורתך לכן שמן ששם נתגבר הכוח האלוקי היו צריכים להביא כוח למעלה מסדר ההשתלשלות היו צריכים להביא כוח של מקיף שזה כבר [שיעול][כחכוח] מכתר היו צריכים להביא את הכוח העליון אז לכן הוא אומר לכן בנר חנוכה עניינו כנגד מעלת התורה שהתגברה שנתגברה חוכמה אלוקית לא סתם תורה ש בכוח שהתגבר שמה הכוח האלוקי אז אומר וצריך להיות משמאל כי כך עניינה ואמנם אמרו רזל כדי שתהיה מזוזה מימין ולפי [כחכוח] שעל ידי המזוזה שמימין יש סיוע לני חנוכה שמהשמאל והוא על דרך משל מה שכתוב

נר מצווה ותורה אור על ידי הנר דמצווה בא אור התורה על ידי שמדליקים נרות חנוכה מגיע אור התורה והעניין עכשיו הוא מסביר את זה כנבאר למעלה בעניין נר חנוכה שהוא תוסף את ההרה מחוכמה סתימה שבקטע שלנר חנוכה כדי כדי להרים את זה היו צריכים להביא כוח מיוחד שהקדוש ברוך הוא העיר שזה הגיע מהקטע שזה הגיע למעלה מסדר השתלשלות והנה המש המשכת אור חוכמה זו צריך להיות על ידי כלים המקבלים את האור לתוכן כשנמשך אור כזה גבוה והאור הזה לא נמצא אין לו כלי שהוא יכול לקבל אותו אז זה לא קורה שום דבר אז האור לא מאיר אז לכן הוא אומר הכלי הזה זה אור התורה, זה אותיות התורה. שאותיות התורה הם כלים לחוכמה שבתורה. שאותיות כשבן בן אדם אומר אותיות של התורה, זה הכלי שמבטל את החוכמה של התורה. וכן יש למעלה בחינת אותיות שבהם ועל ידם נמשך האור דחוכמה. וזהו שכתבתי למעלה בשם

האריזל בפירושו להדליק שהוא מילוי דעב שעל ידי אותיות אלו נמשך הרעת החוכמה והכוח [נחירות בוז] הזה באותיות הוא שאל למה צריך לעשות ברכה להדליק נר חנוכה אז הוא אומר שלהדליק הוא מילוי של שם הב ושם הב על ידי אותיות האלה שהוא אומר להדליק נמשך את ההרת החוכמה והכוח הזה באותיות הוא למה? מאיפה יש את הכוח הגדול הזה באותיות? הוא לפי שהם בשורשם למעלה מהחוכמה שבתורה. על דרך משל כב אותיות הגשמים היוצאים על ידי ה מוצאות שזה א'ח ה ע מהגרון. לא שהם נולדים בפאה על ידי הכעת השפתיים או הלשון ותנועות הגרון כניין הכל היוצא מן הגן המנגן בכנו על ידי הקעתו על הכנו שזה אינו דאם כן היה מצטרך האדם לכוון לנענה השתיים כשירצה לדבר אותיות ב ו מ ופ >> ולנענה הלשון כשירצה לבטא אותיות ד לנט וכן בכולם ואנו רואים שאינו כן שהם יוצאות

בלי שום כוונה מכוונת האדם להניע הלשון אז הוא בא ואומר כאן >> אה >> כ שפתיים שפתיים >> כן אז אומר פה אז אומר פה כזה דבר שהאותיות שמה נמשך החוכמה ואנחנו רואים את זה שיש סוג אותיות שהם אותיות גרוניות לא צריך בכלל להתאמד זה אומרים [כחכוח] את זה דרך הגרון יש אותיות שצריכים לזה את השפתיים ויש אותיות שצריכים לזה את הלשון אז אומר לכן אומר אז לכאורה אם בן אדם היה צריך כל פעם שהוא הולך להגיד את האות היה צריך לכוון את הלשון שעכשיו הולך להגיד את הל או שהוא לכוון את זה את הב שהוא רוצה להגיד על השפתיים צריך לכוון את זה אז הוא היה מדבר עד שהוא היה גומר לדבר כבר לא היה נשאר מישהו צריך והבן אדם מדבר בשטף אז אומר מה קורה אלא שעניין שבאמת אדרבא אותיות ד תלט מניעות את הלשון וב ו מ ופ את השפתיים כשצריכים להתמשך בגילוי בביטוי בפה למה כי

הם נמצאים גם מקודם וקבועים בנפש עצמה שהיא מלאה אותיות להיות חבות אלו פחות ולא יותר בכל העין לשון של אין אומות והם שחתם בגילוי בפה הוא על ידי ה מוצאות שזה א'ח י מתגלים בגרון ובזה כשרוצה לדבר ב ו מ ופ יוצאים אותיות אלו מקביעותם בנפש אז אומר כאן שהאות עצמה כשהיא יוצאת היא לא באה תחילה מהגרון, היא באה תחילה מהנפש. ברגע שהנפש רוצה לבטא אות, אז כל האות יוצאת בשלמות דרך הפה, דרך הלשון, דרך השפתיים, זה לא משנה בגלל שזה אות שקבועה בתוך הנפש עצמה. והנפש אם מ מניעים את השפתיים כשרוצה לדבר בו מפ יוצאות אותיות אלו מקביעותם בנפש ומניעים את המוצא שהוא כלי המיוחד להם זאת אומרת שהב שהשפתיים והלשון זה כלים של הנפש משתמשת בהם זה לא בא מהמוח שהמוח משדר פה איזשהו א שעכשיו תגיד את הסוף הזה כבר בא אוטומטי ש שהנפש היא

היא גורמת לזה. [כחכוח] ולכן אין צריך האדם לכוון [כחכוח] על הנעת כלי הביטוי אלא על ביטוי האותיות מה שהוא רוצה לומר. בן אדם כשהוא הולך להגיד עבר אז הוא מסתכל על כל האות. הוא לא אומר את כל את הל בנפרד את הפ בנפרד. אז הפרד רב מנדל שהוא נכנס לישיבה אז לא התחשק לו כל כך ללמוד חסידות והמשגיח היה שמה אחד שפייגין אני חושב והוא ראה ש שהוא מאחר לחסידות והוא כן בא והוא לא בא אז הוא פעם אחת שהוא החר אז הוא נתן לו פסק שילמד ממר למדת ממר הוא כבר ידע שאיך אומרים ששמו עין טובה עליו >> אז הוא למד מים אמר ברצינות והוא הגיע והוא נבחן אצלו אז אומר לו חדש שאומר לו אני רואה שאין לך חשק [נחירות בוז] ללימוד תסביר לי למה אין לך חשק מה קרה שאין לך חשק אז אומר לו רב מנדל זה נראה לי הכל אותו אותם מילים חוזר על עצמם לא לא מבין מה שהולך פה אז הוא

אומר לו זה כמו שילד בא הביתה והוא אומר הוא יודע לקרוא הכל הנה זה א' זה ב' זה ג' הוא בכל אות הוא רואה את הא' את הבקשר את האות בעצמה אז הוא אומר זה שאתה לא מבין זה שאין לך חשק בגלל שאתה לא קולט את העמקות של זה אומר צריך לקלוט את העומק של הדבר אומר שכל אות יש לו את הצורה שלו יש לו את ההבנה שלו יש לו את החידוש שלו אז הוא אומר זה שאתה לא השקעת ואתה חושב שזה כולם אותו דבר חוזר על עצמו עוד פעם ועוד פעם ייחודי לו יחודי אתה לא קולט את זה זה בגלל שאתה לא הבנת אתה כמו ילד קטן אז הוא אומר אז תפסת את עצמי אומר והתחשק לי מסידוש >> כן >> אגess אז קוקס המפלז >> היום אתה הולך בלי פלאפון >> אתה שכחת את המכנסיים שכחת את הפלפון כל הזמן במחת >> כן >> אין לי טלפון >> אז בכל אופןז הולך >> אז הוא אומר שלא האות שלא השפתיים מבטעות

את האות >> אוקיי >> זאת אומרת הם מבטאות אבל לא ששמה יוצא אלא הנפש היא מוציאה את כל האות בשלמות והשפתיים הם כלי לנפש כך הוא מסביר >> נמשיך מחר בעזרת השם >> גם דברים אחרים עם סיפור מה שניקח את >> הטלפוןכן דרך הרגל