מאמר ״יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת״ תשל"ו #1 אור לכ"ט אלול ערב ראש-השנה - הרב יעקב גולדשמיד

מאמר ״יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת״ תשל"ו #1 אור לכ"ט אלול ערב ראש-השנה - הרב יעקב גולדשמיד * תקיעת שופר בשבת במקדש מול המדינה: השיעור פותח במשנה הקובעת ש"יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת – במקדש היו תוקעים, אבל לא במדינה". כלומר, בזמן בית המקדש היו תוקעים בשופר בירושלים גם בשבת, אך מחוץ לה לא. * נצחיות התורה: על פי ספר התניא, התורה היא נצחית. גם כיום, כשאין לנו בית מקדש פיזי, ישנם מצבים רוחניים המקבילים ל"מקדש" ו"מדינה", והחלוקה הרוחנית הזו קיימת. * הטעם הנגלה (על פי פשט) לביטול התקיעה: הגמרא מסבירה (גזירת רבה) שחכמים ביטלו את מצוות שופר בשבת משום החשש שמא אדם שאינו יודע לתקוע ייקח את השופר וילך אצל בקיא ללמוד, ויעבור על איסור טלטול והעברה של ארבע אמות ברשות הרבים. * השאלה החסידית על גזירת רבה: בתורת החסידות נשאלת שאלה מהותית: האם ייתכן שרק בגלל חשש רחוק (שמא אי מישהו יעביר את השופר ברשות הרבים) חכמים יבטלו מצווה דאורייתא כל כך חשובה ומרכזית כמו תקיעת שופר שבה תלוי כל ראש השנה? * התשובה על פי תורת החסידות: ההסבר הפנימי (כפי שמבואר על ידי אדמו"ר הזקן) הוא ששבת בעצמה, מעצם מהותה וקדושתה, פועלת את אותן פעולות רוחניות והמשכות אלוקיות שפעולת תקיעת השופר אמורה לפעול. ולכן, כאשר ראש השנה חל בשבת, אין צורך "לתקוע" כי אור השבת פועל זאת ממילא. * מהות השופר - עוררות הצעקה והקשר לקב"ה: השופר מהווה צעקה פנימית ועמוקה של היהודי. מובא משל לאב המסתתר מבנו (כמשל להסתלקות האור האלוקי לפני תקיעת השופר), משום שהוא יודע שהבן אינו יכול בלעדיו והוא מחכה לשמוע את הצעקה הפנימית והטהורה של הבן המחפש אותו. קול השופר הוא אותה צעקה המחדשת את הקשר וגורמת להתגלות.