לקוטי שיחות פ׳ ואתחנן חלק ד׳ - הרב משה מרדכי גינזבורג

*קיצור לקוטי שיחות פ׳ ואתחנן חלק ד׳* על הפסוק (ה, יט) "קול גדול ולא יסף" ישנם כמה פירושים: (א) שהקול נתחלק לשבעים לשון (ב) ושממנו נתבאו כל הנביאים (ג) ושלא היה לו בת קול. ובטעם הג' צריך להבין מהו גודל ההפלאה בזה שלא היה לו בת קול? ולכאורה על פי טבע ישנו בת קל, ואם כן מדוע עשה הקב"ה נס שלא היה לו בת קל והרי "לא עביד קוב"ה ניסא למגנא"? *והביאור*: בת קול הוא אור חוזר, שכאשר הקול אינו יכול לחדור בדבר חוזר הקול ונעשה בת קול. והנה, ה"קול גדול" של מתן תורה חודר בכל הבריאה באופן טבעי, כי במתן תורה היה הגילוי דלעתיד שאז "וראו כל בשר יחדיו", ואם כן על פי טבע לא היה לו בת קול. *וההוראה הוא* שצריך ללמוד תורה באופן שהתורה תחדור בכל מציאותו - עד להדומם שבו בחינת העקב. וזה נעשה לא על ידי השכל שבתורה אלא על ידי "הקול גדול" שבתורה - האלוקות שבתורה.