כולל תפארת לוי יצחק יום ה׳ כ״ז אייר תשפ״ו - הרב שמואל רבינוביץ

>> סתם כ האישה נחשבת כמו אה >> חלק מבעלה >> חלק מהבעל >> בכל אופן אומר פה >> למה היא לא יכולה להיות משלימה למניין אם היא חלק למה היא חלק מהבת >> למה היא כן שלימה כי היא נכדה אתה מצאים >> מה זה קשור הוא שואל למה אישה בגלל שאישה פתורה מהתפילה >> מהמצוות >> אישה אנשים שים זאת אומרת כל דבר שיש שיש לו זמן ישה פתורה מזה היא מותר היא צריכה להתפלל אבל לא בזמן לכן דבר שהזמן לא ואז הוא ממשיך ויהיו בני אלה בני לוי ויהיו אלה בני לוי בשמותם גרשון כעת ומררי המעניין האדמור הזקן אדמור הזקן בליקוטי תורה בפרשת במדבר אז הוא מסביר מה הכוונה של גרשון לוי כעת ומררים גר גר גר גרות >> אז הוא אומר אז הוא אומר שמה של בדיוק שלוש דרגות >> כעד זה הדרגה הכי גבוהה אומר אצל כל אחד בפנימיתו יש את השלוש דרגות גשום זה לסו זה עניין של הסומירה סור מרה

>> כמררי זה נקרא מרירות שבן אדם צריך צריך להתמר קודם צריך להיות שומרע אחר כך שלעזוב את הרע אחר כך הוא צריך להתמר על זה שהוא עשה רע שהוא רוצה להתקרב לקדוש ברוך הוא כך הוא אומר כעט כעת זה דבר שהוא מרומם את הבן אדם הוא צריך להיות ולא יקה תמים אז הוא מביא שבן אדם צריך להיות מרומם זה שלוש דרגות שאדמור הזקן מביא בליקוטי תורה ואז הוא מונה פה את כל לגרשום, משפחת הלבני ומשפחת השימי. כך הוא מביא את הכל והוא מביא את כל הנשיאים גם כן. מביא גם את כל הנשיאים. >> ואחר כך הוא אומר ש שפקודת נשמרת בני מררי היה אז בני כעת היה משמרתם על מה? על אהרון, השולחן והמנורה והמזבחות וכלי הקודש. זה היה כעת ומררי היו החיים על לשמור את קרשי המשכן, את הבריחה ודניו ועמודי החצר סביב ועדניהם זה היה העבודה של בני מררי. >> זה כעת מה

>> כעת היו החיים >> על הארון והשולחן שהם היו מובילים את זה. זה היה דברים שהיה צריך לשחות לא על הגה הם עשו את זה כבר עם הגלות והם עשו את זה כנאים >> אז הוא ממשיך פה אז הוא פה הוא מחלק את את זה הרבי בשיחה פרשת במדבר בבית ציון אומר הרבי דבר כזה אומר שפרשת פשט במדבר במדבר סיני קוראים תמיד קודם הצרת לפני חג השבועות לפני חג השבועות אז אומר וכיוון שכל פרשה שקוראים לפני חג השבועות לפני החג יש לה שייכות לחג >> יש משמעות לדבר >> כן כן יש חשמלות מביא את לשון הרמבם שברמב"ם אומר המנהג פשוט כך אומר הרמבם שיהיו קוראים במדבר סיני קודם הצרת כך אומר הרמב"ם שזה דבר מנהג פשוט אז הרשבנו תיקן איך סיפ >> כן כן איך זה אבל תיקן את זה שיהיה כ בכוונה >> אז אומר ככה שבעצם ה אומר הרבי שבעצם אומר שמראש חודש סיוון אז כבר לא אומרים תחנון

ועד ח זאת אומרת אפילו יום אחרי יומיים אחרי לא אומרים תחנון בגלל ועד בכלל למה כתוב לפי שומים לא >> לא >> רציתי לישון מישהו מתחתן >> 13 לא >> ביום ראשון אחרי שבת אז הוא צריך להתענות >> אם הוא לא אומרים תחנון אתה אומר >> זה תענית אני לא יודע אם זה שייך ל >> תענית של חתן >> יש כאלה >> יש לי נכד שמתחתן >> יש כאלה שטוענים שבראש חודש כבר שבראש חודש לא מטנים >> יש בזה יש בזה יש בזה אני אומר יש בזה שיטות זה לא כן נראה נראה >> בחנוכה לכורה לא >> בסדר אני חנוכה זה עוד >> לא מדבר על זה אם חתן צריך להתנותן מתחתן בחנוכה >> אז זה לא שייך לתחנון זה לא שייך לתחנון >> בכל אופן אז הוא מביא שמשה רבנו התחיל להתעסק איתם מראש חודש של א סיוון של יתחילו להתכונן למתן תורה. כך מסביר הרבי. אז הוא אומר אז למה הוא עושה הגדרה רק שלושה ימים? למה לא למה הוא

לא עושה את זה מערב ראש חודש? סיוון למה שלושה ימים לפני? >> זה שני דברים. זה שפה שיוכלו להתנקות מהטומ. >> כן. >> זה לא צריך חמישה ימים ושישה ימים. זה מספיק שלוש ימים. אבל להכין את עצמו, בן אדם צריך להכין את עצמו כבר מראש חודש סיוון. והוא אומר להם והוא מביא את זה אדמור הזקן מביא את זה בשולחן ערוך הוא אומר ככה שהלשון שלו לפי שמיד אחרי ראש חודש התחיל משה להתעסק איתם בעניין התורה אז אומר ככה שבשני בשבת היה ראש חודש בשלישי בשבת אמר להם ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וברביעי אמר להם מצוות הגבלה ישמרו לכם על עוד ברחמישי אמר להם מצוות פרישה שפרשו מנושותם היום ומחר >> אז רק יומיים יוצא >> רק יומיים כן >> אבל למה אומרים לנו שלושה ימים >> אז הוא אומר בחמישי הוא אמר להם כבר מצוות פרישה זה החמישי שהיו נכונים יומיים הוא

ביקש מם רביעי אמר להם שישמרו מלעלות להר כבר אז שואל שואל אדמור הזקה שואל הרבי בשיחה אז הוא שואל ככה, למה התחיל משה להתעסק איתם עם הלשון ואתם תהיו לי ממלכת כהנים? שזה אומר לכל כלל ישראל. ועוד שביום השלישי בבית סיבן, אז כשהוא מתחיל להגיד את ההכנה לזה אז אומר כו תאמר לבית יעקב אתם ראיתם את השם. >> אז ה אז למעשה הוא אומר פה מה הוא אומר פה? שלא צריכים הוא כבר מתחיל להכין אותם קודם. אז למה אדמור הזקן מביא רק את הלשון ואתם תהיו לי ממלכת כהנים ואז הוא מביא את רש"י שרשי מסביר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים אז אומר את הלשון אז יש שתי פירושים הרמ"בן אומר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים אתם תהיו משרטים שלי ככה הוא אומר להם שאתם תהיו המשרטים שלי וגוי קדוש לדווקא בקדוש ברוך ואחר כך הוא אומר ראויים היו כל ישראל לאכול בקודשים כך אומר הרמבן

וכשאומר ובעל הטורים אומר מה הכוונה שכל ישראל היו ראויים להיות כהנים גדולים אבל רש"י אומר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים אז הוא אומר תהיו לי שרים אז הרבי מדרג את זה ואומר שיש שלוש דרגות ככה למעשה זה בחודש השלישי אז אז הויריןס ביחד כן לעם >> אז הוא מביא שמה שהכל שמה הולך בקבלת התורה הכל עובד עם שלוש אז הרבי מביא את זה גם את הרעיון הזה אומר שיש קודם עם ישראל שכמו כהנים אחר כך יש דוגמה של שרים יש רק כך אומר גוי קדוש אומר זה הדרגה השלישית זה להיות כבר קדושים אז מה הכוונה בקדושים אומר הדרגה השלישית שהתורה חודרת בעולם והוא יכול להרים את העולם גוי קדוש שהוא גם גם בן אדם אבל הוא שונה מכל העולם מכל האנשים שבעולם ליהודי יש את הכוח להרים את העולם ולעשות אז לכן הוא אומר שכ אותו דבר שאדמור הזקן שאומר פה שיש פה שלוש דרגות בלשון כעת ומררי זה גם

כן שלוש דרגות בכל בן אדם דבר ראשון הוא צריך להיות סור מרע אחרי שהוא סור מרע אז הוא מתחיל מרירות הוא מתחיל את העבודה של עשי טוב >> אחרי כן הוא אומר אז כעת הוא אומר שהוא שמה כבר דבוק לקדוש ברוך הוא הוא יכול להרים את העולם לקדוש ברוך הוא זה העניין אנחנו בדף כה עמוד ב >> בדף כו אנחנו התחלנו כבר גמרנו את הפרק >> התחלנו חדש והתחלנו את הפרק החדש והיום אנחנו ממשיכים אותו כז >> כז היום היום כז >> היום כזר מה לא אז המשנה מתחילה אומרת המשנה משלושה פרקים אומרת המשנה משלושה פרקים בשנה כהנים נוסעים את כפיהם שהכהנים בשלושה פרקים >> ארבע פעמים >> שלושה זמנים בכלרבע פעמים בכל פעם ארבע פעמים ביום בשחרית במוסף במנחה ובנעילת שערים וממשיך בתעניות ובמעמדות שגם בתעניות וגם במעמדות אז גם כן >> הכהנים כן הכהנים ממשיכים גם כן להגיד נוסעים כפיים

מה זה מעמדות אומר רשי >> ישראל במעמדו >> שישראל במעמדם שאנחנו אומרים בבוקר אז אומר מה הכוונה מעמדות אז אומר מעמדות הכוונה שמכיוון שחלקמו שחילקו את כולם, את הכהנים למשמרות, את הלביאים למשמרות, אותו דבר חילקו גם את הישראלים למשמרת. ברגע שחילקו אותם שם גרים להתפלל. >> מה? >> בית כנסת להתפלל שיצליחו הכהנים להוד אותם. >> כן? אז אחד הדברים אז הם התפללו וכשהם התפללו אז הם נשו כפיים גם כן. וביום הכיפורים הוא אומר אלו הם הממדות לפי שנאמר צב את בני ישראל את קורבני לחמי כתוב אנחנו אומרים כל בוקר צב את בני ישראל את קורבני לחמי והיך קורבנו של אדם קרב הוא אינו עומד על גביו איך אפשר להקריב לכהן הכהן מקריב הוא צריך שהבן אדם יהיה על גביו אז אומר התקינו נביאים ראשונים 24 משמרות ועל כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלים של

כהנים, של לביאים ושל ישראל, של ישראלים. אז הגיע זמן המשמר לעלות כשמשמר להעלות כהנים וליאים עולים לירושלים וישראל שבאותו משמר מתכנסים להריהם. וקוראים במעשה בראשית. אז אומר שישראל הישראלים שהם לא היו גרים בירושלים, אלו שלא היו גרים בירושלים, אז היו מתכנסים להריהם ומתפללים שם על קורבן העם. ומתפללים שם על קורבן העם שהתקבל ברצון. והיו מתענים גם כן, לא רק שהם היו לא רק שהם היו >> מתפללים, >> מתפללים, הם גם כן היו מתענים. אומר, ממשיכה המשנה, ואנשי המעמד היו מתענים ארבעה ימים בשבוע. ארבע ימים בשבוע הם היו מתאנים >> מיום ב עד יום חמישי. ולא היו מתענים ערב שבת. למה? מפני כבוד השבת הם לא היו מתאנים ולא באחד בשבת באחד בשבת הם גם לא היו מתאנים למה כדי שלא יצאו ממנוחה ועונג לגיעה ותענית כדי שהם לא יצאו וממשיך וימותו שאם בן אדם הוא בא מיגיעה

ועונג ואחר כך הוא מיד מתענה אז אומר פה לשון וימותו אז אז אומר ש יש מושג שכשבן אדם יש מתחלפים אז זה סכנה אותו דבר שבן אדם מתחלף בן אדם אכל מהרבה בשבת ואחר כך ביום ראשון יש הוא מתענה אז השינוי הזה יכול לגרום לדברים לא טובים זאת אומרת שכן צריך לאכול משהו >> אז פה הוא אומר את זה התפארת ישראל אומר שלא הכוונה ב ראינו הרבה אנשים ראינו הרבה אנשים >> שמת שהם לא אוכלים בשבת וביום ראשון הם לא מסוגלים לאכול הם לא מתענים אז וגם אלו ראינו אנשים שמתענים ואנשים שמתענים הם לא מוכרחים למות >> כן >> אחרי ביום ראשון >> אמא >> אז אומר פה אז אומר פה התפארת ישראל שהוא לא מתכוון להגיד שימותו אלא שיחלשו >> הלשון הלשון באמת >> האמת הוא כמו שכתוב במשנה ולמה כי המשנה מדברת בזמן בית המקדש >> כן >> זה מדובר בזמן בית המקדש אז המנוחה

והעונג של שבת היה הרבה הרבה יותר מאשרצלנו כמובן לכן שם השינויים בזמן בית המקדש בין שבת ליום ראשון זה שינויים דרסטיים לכן אנחנו מפחדים שלא יבוא לידי מיטה >> בכל אופן התפארת ישראל מסביר את זה בצורה קצת אחרת הוא אומר שזה חולשה שזה עניין של חולשה לא מכוון למות מכוון שיחלשו את זה על פי חסידות את האמת לא אני >> אז הוא ממשיך הלאה ביום הראשון אנשי המעמדות מה הם קראו ביום הראשון? אז ביום ראשון של השבוע הם קראו פרשת בראשית ויהי רקיה. ביום השני, בשני יהי רקיע ויקבעו המים. בשלישי ממשיך יקבו המים ויהיו מאורות. ברביעי יהיו מאורות וישרצו המים. חמישי שרצו המים ותוצא הארץ בשישי ותוצא הארץ ויכולו אז הוא אומר שבכל יום הם חזרו כאילו על החלק מה שהם אמרו מאתמול והיום בדיוק >> אז אומר רש"י קוראים בראשית פרשה ראשונה

הוא פרשה יאירקיה למה יא רקיה עוד פעם בהמשך לפי שהם בפרשת בראשית לבדה תת פסוקים אז מכיוון שכל אחד שעולה לתורה צריך לקרוא שלוש פסוקים אז אומר כדי קריאת כהן לבי וישראל אז אומר בשישי ותוצא הארץ עד ויכולו לפי שבפרשת תוצא הארץ אין בה אלא שמונה פסוקים לפי כך אומר ויכולו עכשיו אומרת אומרת המשנה, פרשה גדולה קוראים אותה בשניים והקטנה קוראים אותה ביחיד. אז אומר פרשה גדולה אומר רש"י שבפרשיות הללו קוראים אותה בשניים. כגום פרשה ראשונה של בראשית יש בה חמישה פסוקים. היו קוראים אותה בשניים. כדי אמרנם בגמרא יהי רקיע באחד וביום השני יהי רקיע באחד יקבעו בשניים. שיש בהם אי פסוקים ביום השלישי יקבו שהם בה ויהיו מאורות בשניים שיש בה ו פסוקים אז אומר פרשה גדולה אם הפרשה היא גדולה אז מחלקים אותם לשניים אם הקטנה ביחיד בשחרית ובמוסף ובמנחה

אומרת המשנה נכנסים וקוראים על פיהם בשחרית במוסף מי מי זה על פי הם >> הנה אנחנו נגיד את זה אז אומר >> מי הדברים האלה >> בעל פה הוא כפל פה >> הוא אומר בעל פה >> אז אומר אנשי המעמד >> לא קרום מהתורה >> אנשי המעמד נכנסים כשהם באים לבית הכנסת >> זה קר זה לא קר >> אז אומר בשחרית במוסף ובמנחה שהם היו נכנסים אז היו קוראים במעשה בראשית על פי זאת אומרת בעל פה לא להוציאו ספר תורה שלא הוציאו ספר תורה אלא קראו את זה בעל פה כמו כמו שקוראים את שמע שלא מוציאים ספר תורה אותו דבר היו קוראים גם כן את ה את מעשה בראשית בעל פה עכשיו אומרת המשנה במנחה בערב שבת במנחה לא היו נכנסים בערב שבת במנחה אומר לא היו נכנסים הם לא היו תודה רבה לא היו מתכנסים באנשי המעמד לא היו מתכנסים מבית הכנסת למה >> מפני כבוד השבת שיוכלו להכין את השבת חבד

>> עכשיו ממשיכה המשנה ואומרת כך כל יום שיש בו הלל כל יום שהיה מוסר שהיו קוראים הלל בראש חודש אוזמן כזה אין בעבד לא היו עושים את המעמדות להתפלל ולהתחנן בגלל שהם גם היו מתענים וגם היו >> אומרים מעמדות >> כן אז לכן אז לכן לכן לא היו עושים את המעמד >> אם ישל אין מעמד הוא אומר לא התפללו את תפילת המעמד עלכם על קורבן בשחרית הוא אומר שלא היה להם פנאי למה מפני ההלל קורבן מוסף אין מעמד בירושלים ואף בניילה כלשכן גם כן שאין מושג של מעמד במנחה. למה במנחה לא היו עושים מעמד? למה במנחה לא היו עושים מעמד? אומר אומר לפי שהיו טרודים בהקרבת הקורבנות הנוספות של >> ראש חודש לא היה להם פניאי להתפלל תפילות המעמד במוסף ובמנחה או במנחה או בנאה ביום שיש בו קמורן עצים גם כן לא היו אומרים >> מעמד >> לא היה עושים את המעמד

אז אומרת המשנה ב בנקורבן עצים אין במנחה דברי רבי עקיבא במנחה אומרת הגמרא אז אומר מה >> פי רבקיבלו >> כן כן אז אומרת הגמרא במנחה דברי רבי עקיבא אומר לו בן עזי, ככה היה רבי יהושע שונה. אומר בן עזי לרב עקיבא, ככה היה רבי יהושע שונה. קורבן מוסף אין שאין בו מעמד. במנחה קורבן עצים. במנחה בזמן שיש בו קורבן עצים אז אין בו מעמד. בנעילה חוזר אומר במעילה. אז אומר אבל יש בו מעמד רבי עקיבא >> אומרת הגמרא המשנה חזר רבי עקיבא להיות שונה כבן נזאי שרבי עקיבא חזר ללמוד אותו רעיון כמו שבן נזאי אומר לו >> מה אבל קלה הוא לא סבר כמו בן בהתחלה הוא לא סבר הוא סבר שבמנחה כן אומרים כך הוא אמר לו שבנז היה אמר לו רבי עקיבא שרב יהושע היה לומד את זה אחרת אז הוא חזר לדון משה בן עזר אז אומרת הגמרא המשנה זמן אומרת המשנה זמן עצ עצה כהנים

והעם מתי זה הזמן של עצי כהנים והעם אז אומרת הגמרא בתשעה יש בזה תשעה תשעה זמנים בתשע הזמנים האלה היו הכהנים מביאים את העצים כדי שיוכלו להשתמש במזבח. >> למה הם נקראו עצה כהנים? >> מה? >> למה הם נקראו עצה כהנים? >> לא עצי כהנים. >> אז מה? >> העצ העצים שהכהנים שהכהנים מקריבים. אז הכהנים היו מביאים גם הכהנים וגם העם היו מתנדבים אפילו שהיה להם הרבה עצים למערכה >> אבל הם היו מתנדבים לעצים האלה להביא אותם היו מתנדבים להביא את העצים האלה בת תשע פעמים מתי זה >> אז אומרת במהלך השנה >> אז אומרת המשנה באחד בניסן הביאו את העצים בני אורח בן ודה זאת אומרת שבני ארח אורח בן יהודה שהם משבט יהודה ב-20 בתמוז היו מביאים בני דוד בן יהודה >> אבא שלי נפטר קראו לו יהודה הוא נפטר בכ בתמוס ב20 בתמוס אז מרומז כאן במשנה שלו

>> הם ידעו הם ידעו ששבא שלך יפתר כבר שימו את זה >> כן בכל אופן אז אומר ש בתמוז ב-20 בתמוז בני דוד בן יהודה שהם היו היה להם חזקה זה לא סתם שהיה המשפחה הזו חזקה להביא עצים ב15 באבישה בחמישה באב אז היו מביאים בני פרוש זה לבן יהודה תראו איזה שם שה איזה שמות שהיו שם על הראש כן כן. אז אומר הביאו את ה את העצים בני פרוש בן יהודה. >> היו אנשים אמיצים. בני פרוש הם היו אנשים אמיצים. הם לא פחדו להתגאות עם הצד ההוא. לכן קראו לעצמם פרש. הם לא מפחדים. >> בכל אופן. >> לא צוחק. בשבעה בשבעה בו >> חושב על משהו >> בשבעה בשבעה באב אז בבני יונדיו בן רכב בני יונתן יונדיו בן רכב הם היו החזקה שלהם בהשרה בו בני שנאה בן בנימין שהם היו משבט בנימין ו15 בו בני זתו בן יהודה ואז עמהם כהנים ולביאים לכן כל וכל מי שחטא טעה בשבטו כל מי שטעה

>> בתאריך של >> בתאריך שלו >> כל מי שטעה בתאריך של השבט שלו >> אז הוא מביא >> אז הוא גם כן הביא זאת אומרת כל אחד מהשבטים האלה שהזכירו עד עכשיו מהאנשים האלה מהמשפחות האלה אז הוא היה יכול להביא היה לו זמן נוסף שהוא הוא יכל להביא את זה כתאריך אחר אם הוא היה לו חולה או שהיה משהו הוא טער כל ובני גונבי אלי >> למה הם נקראים גונבים הם גנבים הם גנבים >> גנבים כן קרה למה >> ובני קוצאי קציות ב-20 בו היו מביאים ב-20 לחודש בני פחד מואב בן יהודה אז היו מביאים ב-20 באלול בני הדין בן יהודה היו מביאים באחד בתבת >> אז כולם יהודה בנימין >> מה >> כולם מודה ום בנימין >> מודה כן >> נכון >> למה >> כי השבט עשרת השבטים היה להם התבדלו מ מבית המקדש לא ברור שבית המקדש עשרת השבטים ישראל >> בד אז אומר בני הדין בן יהודה היו מביאים

באחד בצוות שבו בני פרוש הכוונה בית לא >> אז אומר שבו בני פרוש >> שבו בני פרוש מביאים פעם שנייה לילה >> שאלתם אני גם הבאתי עצים אני לא זוכר >> מסתו הבאת מה יכול למה לא >> פה עוף >> מה >> עוף עוף אתה מכר >> אז הוא אומר מה פתאום בני פרוש >> פעמ הביאו פעמיים, כולם הביאו פעם אחת ובני פרוש הביאו פעמיים. אתה אז הוא מסביר את זה כשעלו מבבל בפעם לבנות את בית המקדשו >> אז העצים שהביאו ב-20 באלול הספיקו עד אחד בתבת ולא מצאו משפחה שתתנדבות. לא היה שם משפחה שתביא עוד עצים. >> עוד עצים. ולכן מה עשו? הטילו גורל בין המשפחות שהביאו שכבר הביאו >> והגורל יצא על בני פרוש. >> למה לא הביאו? זה היה כבד עליהם כן חלכים. >> הארץ לא עוד לא גידה. >> הם הגיעו הם הייתה שומ >> הם הגיעו הם הגיעו כמה? 40 א000 איש כמה הגיעו?

>> אה ריבוי. כמה ריבוי היו? ארבע ריבוי. א 40 א000 >> הרבה ספר שמה בממציא מביא את הפסוק ארבע ריבו סך הכל בבית שיני. >> כן. אז לא היו שם הרבה אנשים ההבי אב זה הגברים הגברים >> הם היה גם הסוג עצים שהיום מתנדבים זה גם היה לו איזשהו הם היו צריכים להביא את זה שזה היה אורך עמה ורחב מסוים לא יכלו להביא סתם עצים זה היה במידות איזה עצים >> עצים לא ציזית לא הביאו לא הביאו עצים כאלה שהם יבשים מבפנים הגמרא אומרת במידות כל המהלך של היצים >> כן איך שהביאו את זה באב >> בכל אופן >> איך איך יוצא בכל >> בתו באב היו מפסיקים לכל >> כן בתו באב זה נלמד אחר >> הפסיקו להביא את העצים >> בגלל שאז כבר מתחיל להיות >> השמש חלשה אז היא לא סורפת את ה >> היא לא מייבשת מספיק את העצים מספיק את העץ >> לחות ש תולעים >> מהמר היה רטוף

>> תולעים היוצים עצים עם רט כן >> כתוב שזה מתולה עם >> אז אומר פה >> אז אומר פה שעשו גורל והגורל הזה נפל על בני פרוש שהם יביאו איתם עצים ויתחייבו להביא עצים שיספיקו לשלושה חודשים >> עד אחד בניסן שאז התחילו עוד פעם את הסדר כל אחד מיה לו את הזכות להביא את העצים אז אומר בני אורח בן יהודה אלו היו הראשונים שהתנדבו להביא את העצים >> אומר כשעלו בני הגולה הם התנדבו תחילה באחד בניסן והם סיפקו את העצים עד חו בתמוז שאז התנתבו בני דוד אורח שמואל בשבט יהודה ממשיכה המשנה חמישה דברים ירו את אבותינו חמישה דברים היו אצל אצל אבותינו שירו מאוראות לא טובים כאילו ב17 בתמוז >> בחמישה >> בתשעה באב >> ב-17 בתמוז מה היה חמישהו הלוחות >> אז אומר ב-17 בתמוז נשתברו הלוחות ובטל התמיד לפי שהמלכות גזרה גזרה והובקעה העיר חומת ירושלים הובקעה

ואחר כך אומרת הגמרא המשנה ושרף אפטומס את התורה שרב >> אפוס אפוסטומוס הפוסטומוס רף את התורה יכול לסוף את התורה >> מה >> איך אפשר לסוף את התורה זה היה בקדש >> לקח ספר תורה שיכתב עזרה הסופר >> הוא לקח שהיה מונח בהזהרה שזה הספר המדויק ביותר שהיה בידם וממנו היו מגיעים את כל שאר ספרי התורה לכן אם הוא היה שורף רק ספר תורה אחד סתם ככה זה גם היה צרה גדולה אבל אם הוא שרף את הספר תורה שמזה היו תמיד מגיעים את כל הספרי תורה זה היה לכן זה הייתה צרה מאוד גדולה >> אז אומר שם בתפארת ישראל הוא אומר עוד זה דעה אחרת אחת שהוא אמר זאת אומרת שבגלל ששרפו את הספר תורה של עזרה הנביא שהעזר הזה הספר הזה היה מקור לכל הספרי תורה אז זה היה חורבן גדול זה היה אחד הדברים והוא מביא עוד פירוש אז לפי ארץ ישראל >> אז הוא מביא את זה שכל ספר תורה שהוא מצא

הוא שרף לא רק ספר תורה של עזרה או שיכול להיות שהוא לא שרף את של עזרה אבל כל ספר תורה שהוא מצא הוא שרף ולכן נקרא שנשרפה הוא אומר ושרף אפטימס את התורה אז הוא אומר אז הוא לא אף על פי שנאמר התורה בלשון יחיד אז הוא אומר שכוונתו הייתה לבטל את כל שכלל ישראל לא ילמד תורה הלאה הלאה והמיד העמיד צלם בהיכל בתשעה באב >> מיד צלם בהיכל זה חמש דברים שאמרנו שזה היה ב-15 באב בתשעה זה מה שאמרנו ב-17 בתמוז עכשיו בתשעה באב מה היה אז אומרת המשנה בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה >> כן וחרב הבית בראשונה ובשנייה ונלקדה ביתר ונחרשה העיר. אז הוא אומר פה, זאת אומרת יש מושג כזה שיומקורים שהיום עצמו הוא הגורם אנחנו אומרים עכשיו מגיע לשבועות חג השבועות אז מאיר אור חדש בשבועות ביום בחג הרי האדמור הזקן אומר את זה בצורה כזו

שהאור כזה לא היה מעולם >> שהאור שמאיר בחג הזה של שבועות זה אור חדש שמעולם לא היה כזה אוה >> אבל פה הוא מדבר אנחנו מדברים על הנושא הזה שיש פה בג משנה הוא מביא שהיום הזה הוא יום שהוא גורם להם יוקורים שבן אדם שכיוון שחמישה דברים יראו באותו יום אז יש פה דבר שהזמן עצמו הוא לא זמן טוב אותו דבר ב-17 בתמוז אז לכן אחד הדברים שמתענים בו כשבן אדם יש דבר עשה דבר לא טוב הוא מתחרט על זה או שנהיה יום לא טוב והוא מתחרט על זה הוא מבקש מהקדוש ברוך הוא שישלח לו ישלח לנו את משיח שישלח לנו את אליהו הנביא אז היום הזה יום מקגורים אז באמת זה עוזר >> אנחנו בסעיף ה דרך האומנים העושים כלי מתכת להקות בפטיש על הכלי אחר שנגמר כדי להשוות הקמימותו בהקעה זו בהקעה זו היא גמר מלאכת הכלי והוא אהב מלאכה למה שהייתה בכלי המקדש בכלי המקדש היו עושים את הכלים אז הכלי

הדרך של האומן שכשהוא עושה את הכלי אז בסוף הוא לוקח והוא נותן לו פה מכה שם כמה כה הכלי שלם רק הוא קצת פה הוא טיפה עקום שם הוא טיפה קורנה קורנס של תס של זהב אומרת הגמרא >> ככה דרכם של מעקה קונה שלוכן אז אומר והוא אהב מלאכה שהייתה מכלי המשכן זאת אומרת הכלי יכול להיות שלם לגמרי וממש מוכן אבל יש לו משהו קטן זה והוא סידר את המשהו הקטן הזה שהוא היה טיפה עקום טיפה זה והוא סידר אותו הוא עובר על עבירה בגלל שזה נקרא אב מלאכה >> של מכה בפטיש אז אומר וכל העושה שום דבר שהוא גמר שום דבר פה הכוונה שהוא עושה איזה דבר קצת לא בדיוק >> זה לא שהוא עשה שום דבר שבן אדם שעושה שום דבר אז הוא לא עושה כלום הוא מדבר שום שהוא עשה פה איזשהו דבר קטן >> שהוא גמר עשיית הכלי ותיקונו הרי גמר זה נחשב למלאכה והוא תולדות מכה בפטי שהיה במשכן כגון עצר צורה בכלי העומד

לצייר אותו לציירו ואפילו לא צייר אלא מקצת אסורה הרי עשה מקצת גמר כלי וחייב שאף הציו מצד עצמו אינו חשוב מלאכה מכל מקום עכשיו שהכלי נגמר ונתקן על ידו הרי הוא נחשב למלאכה זה גם גמרא הוא מביא פה דוגמה >> שהצר צורה בכלי העומד לציירו זאת אומרת הכלי שלם למעשה למשל כמו שלוקחים את הגביעים לוקחים גביה שהוא כבר גביע שלם מקשט את זה >> ומקשטים אותו נותנים לו מכה פה מכה שם כדי שיהיה בליטות מסוימות >> אז אומר שכגון נצר צורה בכלי העומד לציירו אפילו לא צייר אלא מקצת הצורה הרי עשה מקצת גמר הכלי וחייב שאף שהציום מצד עצמו אינו חשוב מלאכה בגלל שהוא לא עשה פה איזשהו דבר מיוחד מכל מקום עכשיו שהכלי נגמר ונתעקן על ידו הרי הוא נחשב למלכה אז הוא פז הוא אומר שהצר צורה בכלי שעומד לציירו אפילו שהוא רק עשה מקצת אז הוא כבר חייב

זה כבר נקרא גמר הכלי אף שהציום מצד עצמו אינו חשוב מלאכה. מכל מקום, עכשיו שהכלי נגמר ונתקן על ידו, הרי הוא נחשב למלאכה. >> זאת אומרת הלשון שלו הוא קצת לא ברור אבל אנחנו נבאר אותו. >> הוא מספר הוא אומר ככה שהיה כבר חלק מהצורה. >> מה? לא >> היה כבר חלק מהצורה. הוא רק השלים איזה דברים קטנים בתוך הצורה. זה הכוונה. לא שהוא התחיל ולא גמר. אם הוא התחיל ולא גמר שזה עדיין האם הוא לא גמר אז אין פה גמר כי גמר מלאכה הלשון נראה פה אפילו שיהיה מקצת הצורה זאת אומרת נראה שאפילו רק עשה התחיל זה הלשון ופה הכוונה היא לא ככה הכוונה היא שהוא גמר >> שזה היה הצורה כבר הייתה והוא גמר את הצורה אפילו שהוא עשה דבר קטן בזה >> לא מקצוע >> מקצת הצורה הצורה כבר הייתה חלק מהצורה הייתה והוא הוא סיים את הצורה. זה השא זה ההסבר.

>> בגלל שהוא הגומר. אז ההוא מבחינת ציור הצורה הוא לא עשה שום דבר. הוא לא עשה מלאכה. אבל הזה שעשה גמר מלאכה, גמר מלאכה זה כבר כן. בכל מקום הוא אומר כאן כך. עכשיו שהכלי נגמר ונתקן על ידו, הרי הוא נחשב למלאכה. וכן כל העושה איזה תיקון לכלי. הרי תיקון זה נחשב למלאכה. וחייב ואין צריך לומר העושה כלי מתחילתו שוודאי שהוא חייב משום מקה בפטיש אף בעניין שאין בו בונה שיש ב מושג בכלי כשבן אדם גומר את הכלי יש לו דם דין של בונה שהוא עשה פה דבר יצירה פה זה לא בונה אבל כלי כבר מוכן רק הוא עשה איזה תיקון קל בתוך זה הלאה את האישה זה לא ראיתי >> סעיף ו' לפי כך לוקט יבלת שעל גבי הבגדים. כשבן אדם לוקט יבלת שעל גבי הבגדים כגון אלו היבלת שבכלי צמר שהנשארים בהם מן ההריגה כשכלי צמר שנשאר מהריגה >> אז יש קוראים לזה קוראים לזה יבלת מה זה

יבלת זה כאילו בליטה קטנה >> וכן הוא אומר קשין וקסמין דקין שנהרגו בבגד שלא במתכוון אז קסמים שנהגו בד גד שלו במתכוון הנוטל אותם לאחר הריגה חייב משום מכה בפטיש אם הוא מקפיד עליהם דהיינו מה זה נקרא מקפיד זה שהוא כועס על זה זה לא אומר מקפיד הוא מתכוון לומר פה >> שהוא לא רוצה שזה ישאר >> שזה מפריע לו זה בדיוק הוא מעוניין בדיוק שההינו שהוא מסירם הוא מסירם בכוונה כדי ליפות את הבגד זה מפריע לו שזה נמצא אז הוא אומר שיפוי זה שהוא מייפה את הבגד בזהם חשוב גמר עשיית הבגד ותיקונו למה לפי שמקפיד עליהם אבל אם אינו מקפיד עליהם ואינו מסירם אל הדרך מתעסק בעלמה זאת אומרת הוא לא התכוון להסיר אותם הוא נוגע בבגד הוא נוגע בבגד הוא מרגיש שזה בליטה אז הוא מושך את זה הוא רואה שיצא איזהשהוא כיסם קטן או משהו אבל זה לא בגלל שזה

מפריע לו בעין זה מפריע לו שהוא תפס את זה אז הוא ראה משהו כאילו משהו נדבק אז זה נקרא מתעסק בעלמה פטור אבל אסור מדברי סופרים בכל אופן אומר בדבר של דרך מתעסק בעלמה פטור אבל אסור מדברי סופרים עכשיו הוא ממשיך בסעיף ז' שלל שעושים החייתים של קובצ >> דהיינו שבתחילת תפירתם מחברים בחוטים את העליונות הבגד עם מה שתופרים תחתיו בכל אופן אז אומר כאן כך שלל שעושים החייתים דהיינו שבתחילת תפירתם אנחנו מדברים על החוט הלבן הזה שהקרון הזה מחליף שבתחילת תפירתם מחברים בחוטים את העליונות שהבגד עם מה שתופרים תחתיו ואחר גמר תפירתם מוציאים חוטים אילו מן הבגד יש להסתפק אם המוציאהם בשבת חייב משום מכה בפטיש היא מקפיד עליהם אם אסור מדברי סופרים אם אינו מקפיד עליהם ויש להחמיר >> על עלה על המחליף בכות >> מה >> על התחליף >> על התחליף הזה אז אומר שיש פה שאלה אז

אומר מסקנה היא שיש להחמיר אנחנו באמצע פרק חס בדף פה ובארץ זה שהקדוש ברוך ברוך הוא אז הוא ודעתו דבר אחד זה אחדות פשוטה לא שייך להגיד כמו אצל בן אדם שהכוחות שלו הם דברים נוספים עליו ולצל הקדוש ברוך הוא רגע אולי בשביל זה כפזה >> כן >> כן כן אצל הקדוש ברוך הוא זה הכל אחדות פשוטה אז אז בבקס הוא התחיל להסביר שזה לא רק בנוגע הרמבם מדבר על דעת אבל כך זה כך בכל המידות של הבורא והשמות של הבורא השימות הם בעצם לפי המידות קדמו אמר שמידותיו הם שמותיו וכל הכינויים מביא דוגמה שהקדוש ברוך הוא נקרא חנון ורחום או חכם יש גם רצון למעלה אז זה לא מוסיף ריבוי והרכבה אצל הקדוש ברוך הוא רק מה עצמותו ומהותו ורצונו וחוכמתו ובינתו ודעתו וחסדו וגורתו ורחמנותו וצפעתו וכל המידות של הבורא הכל אחדות פשוטה שזה עצמותו והוא מסביר שזה אי אפשר להבין את זה

ואי אפשר לומר ולשמוע אצל בן אדם הוא הסביר למה אנחנו פה אנחנו נתחיל שלושות למטה בדף פה כיודו מציר בשכלי כל המוסקולס שריצה להסכיל להובין הכל כמס שהם בי למה באמת אי אפשר להבין את את הדבר את הדבר הזה. כי הבן אדם כשהוא רוצה לצייר בשכלו דבר מסוים אז הוא לוקח מעצמו דוגמה כגן לדוגמה שרצל צעיר בסיכל מוסר רוצים מוס חוכמה בינו אדוס מדס חסד ורחמים וכי ציב מצר כול כמס שב כן למשל כשאני רוצה לצייר אני רואה שבן אדם רוצה משהו כן אז אני חושב איך זה כאשר אני רוצה תודה רבה איך זה כאשר אני רוצה אז אותו דבר גם כן ה הבן אדם מה שני אותו דבר פחות או יותר אחד רוצה יותר חזק אחד רוצה יותר חלש אבל זה דומה זה שני שני בני אדם ואותו דבר דעת דעת ככשאני רוצה להבין איך זה הדעת של חברי של זולתי אני מצייר איך זה הדעת שלי חושב ש שהשני

גם אותו דבר פחות או יותר אבל זה אותו סוג וככה אני מצייר את כל המידות שאני רואה אצל אצל החבר שלי. אז אני מצייר איך זה אצלי ומזה אני מקיש בערך אותו דבר. אז אצל בן אדם יש מוגבלות שהשכל שלו והרצון שלו והחסד שלו זה הכל דברים מורכבים. ולכן הוא לא יכול לצייר לעצמו מה זה אחדות פשוטה. אין את זה אצלו הדבר הזה בנפשו. אז הוא לא יכול לצייר את זה. וזה מה שהוא אומר. אבל באמס הקדוש ברוך הוא הוא רוניסו וקודש שמי קלימה שהוא קודש ומובדל ריבו רבס עדן קץ ותכלס מדרגסדולס למילו מילו וסוגומן כל התשבו המילס שיוכל הנברים להסג לצער בסכלו. הנברא יכול להשיג בצורה מוגבלת איך שזה אצלו. אבל הבורא הוא רם וניסע, הוא מובד ריבו רבבות אין קץ. הנה למה אומרים ריבור ובות אין קץ? אם זה אין קץ שיגידו אין קץ. כי אנחנו לא יודעים מה זה אין קץ.

מה זה בלי גבול? אין אין לנו מושג. אז לכן קודם אומרים מספר גדול מוגבל. אחרי זה אומרים אין כז אנחנו קולטים זה עצמו שאנחנו מבינים את זה באמת. אז הבורא קדוש ומודר בלי גבול מדרגות למעלה מעלה מכל התשבחות ומעלות שנברא יכול להשיג ולצייר בשכל שלו כי המיילו ומדרגשנו אצל הנברואי מהחמ שלוכי ניקרס רשיס כי באמס רישקר כל החיס ש בנברים אצל בן אדם חוכמה זה המעלה הכי גדולה שלו זאת זה הכוח בנפש הראשון שיש אצלו כי מהחוכמה משתלשל הכוחות האחרים בינה ודעת ואחרי זה מידות ואחרי זה הפעולות של הבן אדם הכל אבל הכל בא מהחוכמה שזה הראשון אז זה ראשית חוכמה כי מהחוכמות נמשוך הסבין עבודהס ומהן נמשוךס כל המידס שבנפש המזכלס כמיהב קודם דעת אחר כך בינה >> לא >> למה >> כי דעת >> הבינה צרת את מה שהדעת נותנת לה >> החוכמה זה הראשון

ההברקה הראשונה שיש לבן אדם זה החוכמה ואחרי זה הוא יכול להרחיב את זה לפרט את זה לפרטים ופרטי פרטים וזה בינה והדעת באה אחר כך כך הדעת זה שהוא מתקשר מפנים את הדברים ומש מתקשר לזה ומתאחד עם זה אבל אם אין בינה אין דעת זה כתוב ב בפרקי אבות אז חייב שיהיה בינה קודם ולא יכול להיות בינה אם אין חוכמה >> אם אין דעת אבדול למני כתוב >> אבדול באמת לא יהיה לו אם לא יהיה לו אבדול זה בינה. >> הבדול לזה לא בינה. הבדול לזה קשור עם דעש. וזה באמת מה ש מה שחז"ל אומרים. למה תיקנו הבדלה וכן הדוס? זה נכון. >> כי הבדול זה תלוי בדעס. אדם צריך שיהיה קשור לעניין הוא יוכל להבדיל. כי אם הוא לא קשור לעניין אז יש לו סבורס. אז יש לו סבור לכאן ויש לו סבור לכאן. הוא לא יכול להחליט. זה מצד בינו. אבל כשיש לו דעס אז הוא מרגיש שזה כך ולא אחרת. אז הוא יודע

להבדיל אז הוא מחליט שזה כך ודווקא כך. >> כל הכוונה שמה להבין להבין להבדיל בשיה דברים בשכל. זה לא מספיק >> לא מספיק לא מספיק להבין. להבדיל בין דבר לדבר צריך לדעת, להחליט שזה ככה. אחרת הוא לא מבדיל. הוא יכול להבין עניין אחד ואחרי זה הוא יבין שזה אחרת. כמו שאנחנו רואים בסברות, הרבה סברות שבן אדם מבין היום ככה ומחר ככה. למה הוא לא החליט שזה ככה? זאת אומרת הוא לא הבדיל בין זה לזה. אז לכן זה מתערבב אצלו. אבל אם הוא מרגיש את הדברים פדס, דס זה מוח ההרגשה, זה דס. אז להרגיש דבר אז קודם צריכים להבין אותו ועוד קודם צריכים להמציא אותו. להמציא אותו זה החוכמה. שחוכמה זה כוח המצאה של הבן אדם וזה התחלה. וגם למילו כולו בחוכמוסיסו למילו גם כן חוכמה זה הספירה הראשונה אחרי זה מגיע בינו ודעז אז הוא אומר שהחיס המקור של כל החיס בנברואים זה חוכמה

כי מחוכמה נמשך בינו ודס ומהן מחבד נמשוך סכל המידס שבנפש המסכלס כי מבו וחסד ורחמים וכיוצב מהשכל נמשכים המידות וכנראה בחוש שהכותן שאין בידס הוא בכעס תומת ואחזורי וגם בוסי לדבורים קטנים שאין רוי לאבו מפני שהם בד דש לאבדבור מוראים לאבו שאוהבו כפי הדעס הוא ממחיש איך שהמידות הם לפי הדעת של אדם אחד שהוא לא קטן אז הוא מכל דבר הוא הוא מתרגז והוא גם אך זריך ל כתוב שרחמנות זה בא מדעת והקטן אין לו רחמים יכולים לצער בן אדם אדם ולא לרחם עליו למרות שהוא סובל אז הם יכולים א לא לא לא מרגישים רחמנות אז התינוק הקטן הוא אכזרי וגם מה שהוא אוהב הוא אוהב דברים קטנים כמו משחקים סוכריות זה זה מה שהוא מבין כי אין לו דעת להבין דברים שיותר חשוב לאהוב אותם. אבל כשהוא מתבגר הוא כבר מבין שזה לא כדאי לאהוב את זה. זה זה אין לזה ערך. צריך לאהוב דברים יותר

חשובים. אז יוצא שמלפי הדעת כך המידות ומהמידס שבנפש נמשוכס בו טבס והיס המחשוב זאת אומרת שמהמידות באים מחשבה אדם חושב לפי המידות שהנפש מחשבת בדובו שהיא הבס בדבר שהנפש אוהבת היא חושבת על זה >> אבל זה הולך הפוך מלמטה למעלה >> לא מלמטה למות מהמידות ל לשכל >> מחשבה זה לא שכל מחשבה זה אה לצייר דבר לאו דווקא שכלי כי השכל מוליד מידות והמידות זה תשוקה שאדם משתוקק בלב הוא משתוקק. ודאי המידות הם בלב אבל אחרי זה הוא מתחיל לחשוב איך להוציא לפועל את מה שהוא אוהב. איך הוא ישיג את זה? >> אבל זה נעשה בס בראש המחשבה. >> אז זה חוזר קודם הבין בשכל שהדבר הוא טוב וכדאי לאהוב אותו. ואחרי זה הוא אוהב אותו ואחרי שהוא אוהב אותו זה חוזר בחזרה למוח לחשוב איך להוציא לפועל את הדבר זה הולך מהמוח ללב מהלב בחזרה למוח שזה המחשבה

שהוא מתחיל לחשוב בדבר שהוא אוהב אותו יהיה החליפו אל החסד והרחמי כשהוא התעורר לעשות חסד אז הוא מתחיל לחשוב איך איך לפעול את החסד? איך מה צריכים לתת לאותו אדם שיהיה חסד בשבילו? קודם הוא התעורר. בן אדם ביקש ממני תעשה לי טובה. אומר אני מוכן תגיד לי מה? אז הוא צריך לחשוב. אז מהמידות בא מחשבה וכן בשאור מידס. כל המידות אחרי זה מתחיל לחשוב עליהם. ובכל מחשוב שבו אילו מלובשס בו איזה מידו המביאו לחשיב מחשוב הזו כל מה שבן אדם חושב אז יש מידה למה הוא חושב את זה כי יש לו תשוקה לחשוב את זה ומידוזו היא חיוסו של מחשוב טוב זו המידה נותנת חיות למחשבה אז כשהוא רוצה משהו אז הוא מתחיל לחשוב על זה ומתחיל גם לחשוב איך להשיג את זה אז המידה נותנת חיות למחשבה ומיסה מחשוב או נמשוךסיסדיבו ואיןך יוסון ממש מה בן אדם מדבר מה שהוא

קודם חשב אי אפשר לדבר אם לא חשבתי קודם מה מה אני מדבר אז המחשבה נותנת חיות לדיבור רק לפעמים בן אדם יכול להתפלל ולדבר ולא לחשוב אז הוא מסביר את זה ב אז הוא מסביר את זה בגר הקודש כיוון שהוא כבר כבר אמר את זה המון המון פעמים אז הוא כבר התרגע אז נשאר רושם מהמחשבה בדיבורים האלה אז הוא יכול לדבר ולא לחשוב כבר נשאר רושם אבל בדרך כלל מה שבן אדם מדבר הוא חייב לחשוב והדיבור מבייסדוקו וחסד מהדיבור כגן המלך שמצווה ולעבודו ליתן אז מהדיבור בא מעשה רק מה הבן אדם יכול לעשות בלי לדבר אם הוא מצווה למישהו אחר לעשות הוא צריך לדבר אבל אם הוא עושה בעצמו אז הוא יכול לחשוב ולעשות אז כאן לא צריך את הדיבור אז הוא אומר וגם גם כשודומס בעצמיזדוב הריקח הנפש וחיוסו המסלבש בהשיר זוכעין ממש לגבי כך הנפש וחיוסו המסלבש בדיבורות

נכון אמנם בן אדם יכול לעשות והוא לא צריך לדבר אבל מה שמתלבש בעשייה זה לא נחשב לגבי הכוח הנפש מה שמתלבש בדיבור כי הדיבור הוא יותר רוחני מהמעשה מעשה יותר גשמי ולכן אז אז החיות של הנפש שבדיבור זה הרבה יותר מהחיות של הנפש של המעשה וכערך הוא מושגוף לנשום מעשה נחשב גוף והדיבור שהוא יותר רוחני הוא נחשב לנשמה. אז נשמה זה יותר חיות מאשר גוף כי הגוף הוא דומם. אז יש חיות של דומם. אבל אי אפשר להשוות חיות של דומם לחיות של א של מדבר, חיות של בן אדם. וכן אותו דבר ערך איסיסה דיבור לאיסה מחשובה. כשאנחנו נעשה השוואה בין דיבור למחשבה זה גם כן ככה שהדיבור נחשב גוף לגבי המחשבה. המחשבה היא הרבה יותר רוחנית גם מהדיבור. הדיבור הוא יותר רוחני מהמעשה אבל המחשבה יותר רוחנית מהדיבור. אז המחשבה נחשבת נשמה לגבי הדיבור. וכן אותו דבר ערך סיססמחשובו

למה סמידו המלובשסבור מחיוסו הרי מאיפה באה המחשבה מהמידה מה שיש לו חשק את זה הוא חושב אז המידה נחשבת נשמה לגבי המחשבה למה כי מחשבה זה סך הכל אותיות כן אז אבל אבל אבל העמידות יש להם יותר חיות וזה גורם לו לחשוב את מה שהוא משתוקק. חין אותו דבר ערך ומהוס חייסמידו לגבי החוכמה ובינו ודעס שכלולוסן הוא השכל שמנו נמשכו מדוזו. המידה באה מהשכל ולכן השכל נחשב נשמה לגבי המידות. אז רואים שכוחות הנפש יש להם סדר מסודר. הראשון זה חוכמה ומהחוכמה באים בינה ודעת. מהשכל שזה כולל כל החוכמה בינה דעת במידות ומהמידות במחשבה. הוא מתחיל לחשוב על זה ואחרי זה דיבור מדבר על זה ואחרי זה מעשה הוא עושה את זה. אז כמה שלבים יש בנפש? חמש. שכל, מידות, מחשבה, דיבור, מעשה. זהו. אבל הבורא חמש זה ע ואפס. הבורא יכול לברוא בלי גבול כוחות.

אז הבורא הוא אינסופי. אז לגבי הבורא הכוח, החוכמה והמעשה זה אותו דבר. אותו דבר. כי הבורא הוא בלי גבול. לגבי הבלי גבול אז המיליון והאחד זה אותו דבר. אז זה מה שהוא רוצה להסביר פה שאנחנו לא יכולים להבין בכלל את העניין של הבורא ולכן אנחנו גם לא יכולים להבין איך הוא ודעתו אחד איך הבורא וחוכמתו ורצונו ומידותיו הכל דבר אחד איך אנחנו לא יכולים להבין את זה כי אנחנו מבינים איך שזה אצלנו ואנחנו מוגבלים כמה כמה כוחות יש לנו אז זה חמש והשלבים זהו זה הכל מה שיש אצלנו וכל זה בנפש האודום ונפש כל הברוים שבכל אל מסלינים ותחתינו שבכול החוכמו ירשסומו כרחיס זאת אומרת שלא רק נפש האדם זה ככה, אלא בכל העולמות, כן, גם עולמות רוחניים, גם למלאכים יש חוכמה, אז יש להם גם מידות, יש להם גם מחשבה ודיבור, אין מעשה אין להם כן הגוף שלהם הוא רוחני,

אבל יש להם את כל הכוחות. החוכמה היא הראשונה והכל הולך בהמשך לחוכמה. זה ההמצאה השכלית ואחרי זה ההבנה והפנמה ואחר כך יש מידות למלאך יש לו גם כן אהבה לאלוקות יראה לאלוקות ויש עשירה שהם אומרים יש להם מחשבה דיבור אז ככה בכל העולמות יש עולמות עליונים יש עולמות ות תחתונים עולמות עליונים זה עולם האצילות באופן כללי ששם יש ריבו רבבות עולמות באצילות וגם בבריאה יש ריבו רבבות עולמות וגם ביצירה וגם בעשייה אז החוכמה היא ההתחלה והיא המקור של החיות של הכל גם של הבינה גם של המידות גם של המחשבה והדיבור והכל והמעשה אז זה אצל הבן אדם וככה בכל הברועים אז הוא ממשיך בפרק טס אבל לגבי הקדוש ברוך הוא מדרגס חוכמה שהתחילס מחשוב ורשיסו יסף מסצ אצל הבורא אז החוכמה נחשבה כמו עשייה אין לו ערך לחוכמה אצל הבועים החוכמה זה השיא זה ההתחלה זה המקור של כל החיות

אבל לגבי הבורא החוכמה זה סוף מעשה דהיינו שנחשבס כאילו היא בחינס ומדרגס השיא לגבי הקדוש ברוך הוא כדי כסיב כולם בחוכמוסיסו זאת אומרת למה למה כתוב כולם בחוכמה עשית? לא כתוב הסכלת. בחוכמה משכילים מה זה עשית? להורות לנו שהחוכמה והעשייה זה אותו דבר לגבי הבורא. טוב, אנחנו כאן אנחנו נעשה הפסקה