גמרא בעיון 5: בדק חמץ ולא הודיעוהו שהכניסו אצלו חמץ - הרב שמואל רבינוביץ

שאלה. הגמרא אומרת שגזל חמץ בן אדם גז אנחנו אחרי פסח אדם גזל חמץ בערב פסח ועבר עליו הפסח יש לגזלן כשהוא גוזל יש לו מצווה מיוחדת שהוא צריך להחזיר את הגזלה והשיב את הגזילה אשר גזל יש לו מצה מיוחדת לגזלה אז אומרת הגמרא שאם בן אדם גזל חמץ ועבר עליו הפסח עכשיו יכול הגזלן לבוא הגזלן החליט שהוא עושה תשובה אז יכול לבוא לבן אדם יכול לבוא לבן אדם שהוא גזל ממנו הוא נותן לו את החפץ חזרה וא אומר לו כך הרי שלך לפניך יש פה חמץ שעבר עליו הפסח עכשיו ואי אומרת הגמרא כיוון דמתידן סורי ואד המייאש כשהבן אדם מגיע הזמן מה איסור? אז ודאי שהבן אדם התייאש. אז אומר, אם הבן אדם התייאש כבר, אם הבן אדם כבר התייאש, אז יוצא מכך שזה ודאי לא שלא. אין לנו ספק פה אם היה יאוש או שלא היה יאוש. ודאי היה פה יאוש. אז אומר כיוון שהגיע

החפץ כיוון שהגיע זמן איסור של חמץ אז הבן אדם מתייאש מהחפץ התייאש מהחמץ אז אם אתה אומר שיאוש קנה אז זאת אומרת החפץ של הגזלן איך הגזלן יכול לבוא ולהגיד הרי שלך לפניך איך הוא יכול להגיד את זה הוא מחזיר לו עם זה אומר תודה רבה החזרתי לך את החפץ אומר התייאשתי אני זה הגיע הזמן של החמץ הגיע הזמן של החמץ, אני לא יכול להחזיק אותו. זה בעצם הגמרא. אומר לו הביה. אז פה הוא מביא לו ראיה מוכחת שאם הוא יכול להחזיר את זה, אז הוא מראיע לו ראיה מוכחת של רבי יוסף שיאוש לא קנה. רבי אומר שיאוש קנה. אומר לו אדוני יאוש לא קנה מהגמרא פה. אומר לו רבי כי כו מינענו כשאני אומר זה מתי? שזה מתייאש וזה רוצה לזכות. אבל פה הוא אומר I אז הוא אומר לו א זה מתייאש וזה לא רוצה לקנות הגזלן לא רוצה לקנות את זה הוא רוצה אין לו מה הוא

רוצה להחזיר לו את זה אז יש פה דיברנו בשיעורים קודמים דיברנו על הרעיון מה פירוש יאוש קנה האם כשהוא קנה אנחנו מדברים על זה שהיאוש קנה זאת אומרת שזה נהיה הפך לגמרי להיות של הגזלן הוא בן אדם מתירש שיש לו לו חפץ הוא החליט עכשיו הוא לא מוצא את החפץ הוא מתייאש בוא נאמר בן אדם היה לו 1000 שק באיזהו מקום הוא לא זוכר איפה הוא שם את זה יום יומיים חיפש פה חיפש שם איננו אזבן אדם מתייאש ממנו שאלה היא כזו עכשיו הדבר עצמו כשהוא מתייאש ממנו זה שייך עוד לו או שזה לא שייך לו באופן כללי יש מושג של הפקר בן אדם לוקח קח את הדבר והוא מפכיר אותו אז הוא מפכיר אותו אז זה לא שלו אבל לפעמים ביאוש האם יש לו דין בדיוק של הבקר או שלא הבאנו בשיעורים קודמים שיש פה מחלוקת בין רש"י לתוסות שבאוש רש"י אומר שרשי אומר אצלנו שרשי פה אומר שזה מדין הפקר

וט אומר שרשי אומר שכן הבאנו את זה גם כמחלוקת בין פה לבין בפסחים האם זה מדין הפקר או שו זה לא מדין הבקר אז שעכשיו אנחנו היום ניקח ניגע דיברנו שיש בזה כמה סוג כמה מחלוקת של כמה ראשונים אז השאלה היא כזו >> לא הבנתי מה נגמר סתם לך חמץ בסוף >> הוא אז הגמרא אומרת שהוא מחזיר לו את זה לא חמץ >> זה חמץ שעבר עליו הפסח אז אם הוא אם זה שלו הוא זה שלו אז ממילא חמץ שעבר עליו הפסח זה שלו מה זה אכפת לך החזרת לו את החמץ אפילו שהוא לא שווה כלום אבל אם זה לא שלו אם אני אומר שיאוש כן קונה אז זה של הגזלן אז מאיך הוא יכול להגיד לו הרי שלך לפניך מה מה הוא מחזיר לו בעצם הוא מחזיר לו דבר שהוא לא יכול לעשות אותו כלום אז עכשיו הוא אומר פה בגמרא בגמרא יש לנו גמרא ב ב אלו מציאות אומרת הגמרא ככה אמר רב ראה סלה שנפלה נטלה לפני יאוש על מנת לגוזלה

אז רבי אומר שעובר בכולם בן אדם ראה בן אדם הולך ברחוב ונופל לו מטבע והבן אדם עדיין לא יודע שהמטבע שלו. הבן אדם לא יודע שהמטבע שלו. אז השאלה היא כזו. האם ברגע שהוא הולך ולוקח את זה, הוא התכוון לגזול את זה מכיוון שהוא יכל לרדוף אחרי הבן אדם ולהגיד לו סליחה נפל לך ווא אז היה גם זוכה בהשבת עבדה. פה הוא החליט לו הוא רוצה לגזול את זה. זה אומר פה רובה שעובר על הכל ור בכל אופן אז אנחנו וזה אומר שמה רובי אומר ככה והביהי אמרנו שהוא אומר שהוא לא זוכה שהוא לא עובר בכולם אז שמה השאלה בגמרא שמה השאלה בביהי אומר הרי בעצם כולם מודעים שמה שהוא עוד לא התייאש כולם יודעים שעוד לא התייש. למה? בגלל שהוא עוד לא יודע שזה נפל מהכיס שלו. השאלה מחלוקת שמה האם דבר שעתיד להתייאש. עתיד להתייאש זאת אומרת שברגע שה ימשמש בכיסו יראה שזה לא נמצא אז

הוא יבין שזה לא אז הוא יתייאש מזה. אבל פה הוא לקח את הגזילה. הוא גזל הוא התכוון לגזול את זה על מנת זאת אומרת הוא לא הוא לא הלך לספר לו הוא לא הלך להגיד לו את זה אז יוצא מכך שברגע שהוא קרא קיבל את זה לעצמו הוא על מנת לגוזלה אז אומר רובה שהוא עובר על הכל הבי אומר לו מכיוון שאחר כך הוא הרי התייאש ומכיוון שאחרי כן יהיה יאוש אז ממילא זה כבר יאוש הרי אנחנו יודעים ברגע שהוא ימשמש בכיסו הוא לא ימצא את זה אז הוא התייאש אז ממילא זה כבר אני מסתכל על זה כבר כאילו שהוא התייאש אז רשי אומר את זה בלשון הזה שהמחלוקת שלהם שמאשתה ויוש כך אומר רש"י זה כבר עכשיו יאוש כשהוא יודע שוב אין דעתו עליו הוא יודע שהוא לא ימצא את זה זאת אומרת שאנחנו מסתכלים על זה שזה כבר יאוש. אז שואל למעשה רש"י אומר את זה ולמעשה אנחנו רוצים עכשיו להיכנס

לשיטה חדשה. שתהיה הזו זה שיטת אז לשיטת הז אומר ככה מה קורה ברגע שבן אדם גזל את זה אז אפילו אם הבן אדם מתייאש אחר כך לכאורה אז הוא לא אז הוא לא אז הוא לא יכול לקנות את זה הגזלן למה הוא לא יכול לקנות את זה מכיוון שיש לו כבר חיוב השבת עבדה הוא כבר צריך להשיב והשיב את הגזילה או שבעבידה הוא צריך להשיב את עבדה אז יוצא שיש לו כבר לגזלן יש לו קניינים בתוך הדבר הזה יש לו קניין גזילה בדבר הזה אז עכשיו השאלה היא כזו הריטווה אומר אז הוא ככה יש פה מחלוקת למעשה בין הרמבן לרטווה בקצות החושן אז הוא מביא את זה כך כאן כך שהרמבן סובר שהגזלן זה לא נקרא שידו כיד בעלי נראה את הלשון של הרמבן שהרמבן אומר כך אומר דגזילה שהוא מביא על הסוגיה הזו הרמבן יש הרמבן במלחמות ששמה הוא הוא רב עם הזה זה נקרא ספר מלחמות אז הוא כותב כך שבקצות החושן הוא

מביא ש בקצות החושן הוא מביא את דברי הרטו נקרא את זה אחר כך והוא כותב שהריטווה הוא כמו הרמבן כך הוא כותב מה כותב הרמבן אז הוא אומר כאן כך הרמבן אומר שגזילה וו והבידה נקנת ביךה שלא נטלה כשהוא לא לקח את זה בכלל והוא חיכה עד שזה עד שזה התייאש והוא לוקח את העבידה רואה שמה זה זמן שהוא התייאש רואה יש זמן שאנחנו אומרים שבן אדם עשוי למשמש בכיסו עכשיו בן אדם מחזיק את הכסף בכיס וכל כמה דקות הוא נוגע יש לזה שיעור של זמן חמש דקות 10 דקות שבן אדם זה תלוי גם מהגודל הסכום בטח שאם זה סכום קטן אז בן אדם לא מתגד כל הזמן סכום גדול יותר אז אומר הרמבן כזה דבר שגזילה ואבידה היא כך הוא כותב ועבידה נקנת ביאוש מתי איך שלא נטלה שהוא לא לקח את זה הוא חיכה כמה דקות שההוא יעלם ואז הוא לקח הרים את העבדה אז ההוא כבר בטח התייש אבל

גזילה אומר הרמבן גזילה לא נקנת ביוש מהתורה לגמרי ואם תרצה לומר שהוא נקנה בדמים כן משלם זאת אומרת שהוא צריך צריך שבישים את הגזלה אבל לא צריך לשלם אז אומר ש רב רובה אומר שהוא מתחייב בשלוש דברים למה שהוא נטל את זה לגוזלה ולא להשיבה והרי היא כמונחת בקרקע הוא אומר הרגע שהוא לקח את זה לגזול את זה וזה מונח אז הוא אומר שזה נקנע ביאוש מטעם עבדה אבל זה לא אבל אומר רוב שכל הדברים אז אומר ככה אם הוא לקח את זה בתור עבידה ולא על מנת לגוזלה לקח את זה הוא רצה לקחת כי כעת שההוא ילך עבדה הוא לא לקח לגזול אומר בטח הוא התייאש הוא לא הלך לחפש אותו אז הוא אומר אם הוא לקח את זה בתור עבידה שלו על מנת לגוזלה קודם יאוש אז הוא לא יכול לקנות אותו ביאוש למה מפני שידו כיד בעלים בוא נגיד ככה שהוא לקח את החבץ הוא רואה שהבן אדם הוא רואה את הבן אדם הוא תפס את

החבץ אבל הוא לא רצה לגזול את זה הוא רק אמר אני לוקח את זה אז הוא התחייב אז אומר אי אפשר לקנות אותו ביאוש בגלל שיש לו חיוב שהוא צריך להחזיר לבעלים והוא שומר של הבעלים אז יוצא מכך שבן אדם שהוא שומר של הבעלים אז הוא לא יכול לגזול אז יש לו כבר דיני שמירה פה אז הוא לא יכול להשתמש בזה אז ממילא אף הוא היה מחכה כמה דקות אז היה שלו לגמרי זה היה יאוש פה זה לפני יאוש אז הוא אומר כאן שלכן אם הוא חשב לגזול את זה אומר רובה שהוא שהוא הביא עבר את כל את כל הטעויות הוא עשה פה הוא גם מבחינת עבידה הוא צריך להחזיר את זה גם מבחינת גזילה זה לא ש אבל אומר פה הרמבן כזה דבר אבל בזו שעל מנת לגוזלה נטלהל הוא לקח את זה לגזול הרי לבעלים כמונחת בקרקע צל הבעלים ונקנת ביאוש לגמרי כדין מוצא מציאה לאחר יאוש ואינו חייב לשלם דמים כלל כך

הוא אומר כדי לקיים והשיב גזילה אשר גזל שהרי נקנת לו ביאוש כך אומר הרמבן וזה נקנה לו ביאוש מטעם הבידה אז יש לנו פה מחלוקת האם הוא באמת בגזילה כשהוא התכוון לגזול את זה אז זה שלו בגלל שהבן אדם הרי יודע שזה לא יגיע אליו אז והיה פה גם יאוש אז מבחינת עבידה הוא לא חייב להשיב את זה בגלל שהוא קונה את זה בגלל שהבדה התייאש ואם לא כך אומר הרמבם מביא פה את הרצווה הרצבה אומר משהו אחר ועומר בכלל שאומר אפילו למן דאמר בעלמה יאוש קנה שבן אדם שקונה ביאוש אומר פה זה אחרת לגמרי למה הוא קיבל את זה הוא לקח את זה בתור גזל מכיוון שבשעת נטילה הוא לא זכה בזה וממילא זו כיד הבעלים מצד אחד זה הרי עבודה הוא צריך להחזיר את זה לבעלים מצד שני הוא כן נפקד שלהם אין פה שום אז יאוש לא יועיל אז יש לנו פה מחלוקת בין הרטוה לרמבן הרטווה הרמבן אומר מכיוון שהרי יהיה

יאוש אז ממילא זה יהיה אז כבר לא יהיה אז יהיה אז זה כבר לא יהיה גזל אז הוא קנה את זה אז הרטווה סובר שהגזלן הוא שומר של הבעליים למה וממילא אם הוא שומר לא יכול להיות או גם שומר וגם זה אז אנחנו אומרים כך אחרי שגם ה אז אז ככה שיטת הרמבן שבאמת מה הכוונה בשיטת הרמבן שבאמת המחשבה הזו שהוא התכוון לגזול את הדבר שבשן אדם מתכוון לגזול את הדבר אז כיוון שעכשיו הבעלים עוד לא התיישו אפילו לרובש לרובש אומר זה רק מה שאנחנו אומרים שרובש אחר כך הוא יוכל לזכות בזה אז הוא אומר רק מה שאנחנו אנחנו מתירים לו לזכות משום שממילא עוד מעט הוא התייאש אפילו שהוא לא יודע אבל כיוון שהיה לו כוונה אז הוא אומר כאן כך במקום שהתכוון לגזול את החפץ ולא להשיב אז הגמרא אומרת שמה כיוון שהוא כבר הוא מתכוון לגזול אז הוא כבר עובר בעבירה אף

על פי שעוד מעט הוא התייאש אז זה לא שלו אז ממילא עובר בדין שיש מושג בעבדה שהשב תשיב אם תשיב אבל בית דין לא תוכל להתעלם. הוא יכל לרוץ אחרי הבן אדם ולתת לו את זה. זאת אומר, אם הוא נותן את זה שלא על מנת להחזיר והוא, זאת אומרת שהוא לא יכול להחזיר והוא נותן את זה על מנת שלא להחזיר בגלל שהוא לא יכול להחזיר, אז אנחנו אומרים הוא לא מתחייב לא במצווה של השבת שביהם וגם כן לא בל תוכל להתעלם בעבידה אבל למה בגלל שזה לא שייך פה מצב כזה שלא תוכל להתעלם הוא לא מכיר את הבן אדם אבל לא יכול אבל כל זה שהוא לוקח את זה את החפץ בעץ מתי? כשהוא לא מתכוון לעשות דבר נגד הבעלים. אבל פה כשהוא עושה גזילה אז הוא התכוון לקחת דבר נגד ההוא יכל לרדוף כאילו אחרי הבעלים ולהחזיר את זה. הוא רוצה לגזול את זה. אז כיוון שהוא גזלן הוא לקח

חפץ שהוא לא יוכל להשיבו אז הוא עובר גם על שתי עבירות והוא צריך גם להשיב את הגזילה. זה לא שלו. זה לשיטת הרמב". אבל שיטת הריטפו שאנחנו אומרים אז אומר כיוון שהוא שומר של הבעלים אז אומר לא יעזור פה יוש לפי הרמבן שאומר שאחר כך מכיוון שאחר כך הוא התייאש אז זה בסדר אבל פה הוא לא יעזור אז מה אני רוצה להגיע פה לפה בעצם כשאנחנו עכשיו יש לנו פה עוד שיטה שהשיטה אומרת מכיוון שזה יהיה אחר כך יאוש אז ממילא אנחנו אומרים זה כבר כאילו אצלו והרטווה אומר לא כרגע הוא לקח את זה אם הוא היה מחכה שתי דקות אז הוא לא היה שום איסור עכשיו שהוא לקח את זה הוא אז זה נקרא אצלו גזילה וגזילה הוא כבר לא יכול להתפטר בעצם כשאנחנו עכשיו דנים מישהו >> מה יהיה במ שלנו >> עכשיו אני שאנחנו דנים ככה שאם הוא גזל חמץ ועבר עליו הפסח בן אדם גזל חמץ ועכשיו

עבר עליו הפסח הוא גזלן. אין פה ויכוח שהוא גזלן ואין פה ויכוח שהוא יש לו דין שבה והשיב את הגזילה. עכשיו הוא בא ואומר הרי שלך לפניך. בא ומחזיר את זה לבן אדם. אנחנו דיברנו בפעם בפעמים קודמות שיש מושג שכשבן אדם יש לו חפץ שלו אז הוא יכול להשתמש בו. יש לו חפץ שהוא לא יכול להשתמש בו ונמצא באיזשהו מקום שאין לו מז שהוא לא יוכל להשתמש בו בכלל. זה זה אצל גזלן הוא מתייאש מזה אז האם אני יכול להגיד שיש לו דיני בעלות בחפץ או שאני לא יכול להגיד שהוא בעלימ החפץ זאת אומרת ככה הגמרא מביאה את זה אחר כך לעניין של להקדיש את זה השניהם לא יכולים להקדיש את זה זה מכיוון שאינו שלו הגזן והשני זה אינו ברשותו אז אמרנו שיש יוצא פה מושג חדש יש בעלות בחפץ ואין בעלות בחץ פץ אם אתה בן אדם לא יכול יש לך מיליון דולר והוא לא נמצא פה הוא נמצא באיזשהו

מקום שאתה לא יכול להגש לא תיגש אליו לעולם אז יש לך פה כסף או שאין לך כסף אתה הולך למכור את זה אין לו שום שוב במציאות יש לך מיליון דולר השאלה היא אתה זה נקרא בעלות או שזה לא נקרא בעלות זה השאלה שלנו האם בן אדם שיש לו חפץ שעוד בוא נגיד את זה ככה יש לו חמץ והחמץ אצל הגזן ועוד מעט החמץ באמת לא יהיה שווה שום דבר וכיוון שהחמץ לא יהיה שום שווה שום דבר האם זה חפץ שלי של של הבן אדם או שזה לא ייש בן אדם אנחנו מדברים פה בצורה כזו שהוא לא התייאש מהחמץ זאת אומרת בצורה כזו נגיד שהוא לא ידע שכשגזלו לו הגזלם בא גזל והלך עכשיו הוא לא יודע מה הוא גזל לו הוא לקח מתבר שהוא לקח לו חמץ גם כן עכשיו הוא לא יודע שיש לו חמץ עכשיו האם הביטול הוא הוא צריך לבטל אותו או שהוא לא צריך לבטל אותו הוא בעלים אם אני אומר שהוא בעלים על החפץ אז זה שלא

אז הוא צריך לבטל אותו עכשיו אם הוא לא ביטל אותו אז הוא עובר עליו בחמץ שעברה עליו הפסח שהוא לא עובר בעצם הרי הגמרא אומרת שהכל זה בדרבנן זאת אומרת מכיוון שמן התורה הרי אז יש פה יש בזה דיון גם כן חמץ שנמצא אצל מישהו אחר אז האם זה חמץ שלו אז אם זה נמצא אצל מישהו אחר אז יש בזה מחלוקת ראשונים האם הבן אדם שהוא נמצא אצלו החמץ הוא השיל לו את המקום וממילא זה נקרא מקום שלו או שלא עכשיו בגזלן ודאי פה לא השילו את המקום הגזלן לקח את החפץ זה לא של אצל הגזלן עכשיו מכיוון שהגזלן לא השילו את המקום זה לא מקום שלו וגם אפילו אם הוא ירצה לקחת את זה הוא גם לא יכול לקחת את זה אז יוצא פה חידוש מעניין מאוד הגזלן יש לו חיובי מדין חיובי גזלה הוא צריך להחזיר לו את החפץ הבן אדם שהוא אפילו שהוא התייאש הוא לא הפכיר אותו אם הוא היה

מפכיר אותו אם הוא היה מפכיר אותו אז היה יוצא שהחפץ שהוא שהחפץ הוא כבר לא שלו אבל אם הוא לא הפכיר אותו בגלל שהוא אמר זה בן כבר נגזל הוא רק התייאש ממנו האם זה חפץ שלו או שזה לא חפץ שלו יש לו הרי בעלות הוא לא הסיר את הבעלות מזה והגזלן לא רכש את זה השאלה עכשיו קודם הוא דיבר שאומר לו הרי שלך לפניך מת באישיב את הגזינה עכשיו אנחנו דנים האם יש פה מישהו שעבר את העבירה שבא לראה או בא לי מצאת אומרת לא אנחנו לא ניגשים מהצד הזה של יאוש אל אנחנו ניגשים זה לא יכול להשתמש בחפץ וזה לא יכול והשני לא יכול זה לא שלו אבל יש לו דינים אז אנחנו אמרנו שיש סוג בעלות חדשה שזה בעלות כזו של הגזלן שהגזלן יש לו חובה והשיב את הגזילה אז הוא יכול להחזיר לו מצד שיש זה הגזילה והוא החזיר לו זאת אומרת ככה אם מבחינת שוויות הוא לקח ממנו

חמץ ששווה 1000 שק עכשיו הוא בא להחזיר לו אין לו זה שום שוויות עכשיו ניכנס לעוד פרק בזה האם יש לו שוויות או לא. מה קורה באמת על פי הלכה שהוא לא ביטל את החמץ? בן אדם לא ביטל את החמץ, הוא רק התייאש מזה. עכשיו חמץ שעבר עליו הפסח, האם מותר לו להשתמש בזה או שאסור לו להשתמש בזה? הוא מחזיר לו את הגזילה. אז אם יש לו שווי בגלל שזה לא היה אצלו וחמץ של אחרים שעבר עליו הפסח, אתה יכול להשתמש. זאת אומרת יש קנס של חכמים חמש שעבר חמש שעבר עליו הפסח אסור אסור לו להשתמש אז מבחינה מסוימת אין לזה שום שוויות אם הוא לא יכול להשתמש בזה אבל אם הוא כן יכול להשתמש בזה אז הוא יכול יכול לבוא לו להגיד לו הרי שלך לפניך זה לא היה אצלו הוא לא יכול אז פה אנחנו נכנסנו פה לתסבור חדש זאת אומרת שהוא מביא לו חמץ החמץ אז אם אנחנו הולכים לפי השיטה של רבי יוסי

רבי יוסי אומר לו בחמץ ודאי הוא התייאש והגזלן מביא לו אומר לו הרי שלך לפניך אז אנחנו אומרים פה ש אז הוא מוכיח לו פה כיוון דמות אייסורזת יש אז אנחנו רואים שאפילו אחרי היה אומר רבי יוסי אז יש לו שייכות לחפץ זאת אומרת שיאוש זה לא ממש הפקר יאוש זאת אומרת זה עדיין שלו אז זה מה שאומר לו ויש כדאי תוכי שקנה ואתה אומר שיאוש זה יצא לגמרי מרשותו זה כמו הפקר אז אומר לו המי אומר לו הרי זה שלך לפניך זה לא שלך זה כבר לא שלו אז אנחנו רואים פה כמו רבי יוסי שיאוש לא קונה זאת אומרת ככה הוא אומר לו אומר לו הבאי עונה לו תשובה אחרת אומר לו הגזלן לא רוצה לקנות את זה אז ממילא הוא יכול להחזיר לו את זה אז יש לנו פה לפי לפי רבי יוסף אז הוא אומר לו אדוני זה החפץ שלך אז אני מחזיר לך את זה בגלל שזה לא יצא מרשותך אז אפילו שהוא רק התייאש והוא לא

זה החפץ לא ברשותו אז יוצא שהוא התייאש והחפץ לא ברשותו ובכל זאת יש לו בעלות על זה הבעלות לא נעלמה זה השאלה הבעלות פה לפי רבי לפי רבי יוסף אומר הבעלות נמש נשארת ורבי אומר ורבי אומר שהבעלות נעלמת אז אומר אומר לו, אם הבעלות נעלמת, איך הוא יכול להחזיר לו? אז הוא אומר, מתי הבעלות נעלמת? בחמץ שהוא לא רצה להנות, הוא לא רצה לזכות בזה. אבל אם הוא היה רוצה לזכות בזה, אז הוא אומר הוא כן, אז הוא לא היה יכול להחזיר לו. השאלה היא פה עכשיו נגיד לפי רבי, הוא בא ומחזיר לו, הרי הגמרא אומרת שהוא יכול להגיד לו הרי שלך לפניך. אז זה רק במצב כזה שהוא לא רצה לזכות בזה. אבל אם הוא כן רצה לזכות בזה לפי רבי, אז הוא לא יכול להגיד לו הרי שלך לפניך. למה הוא לא יכול להגיד לו הרי שלך לפניך מכיוון שזה שזה כבר לא שלו אז לפי רבי זה יוצא שיאוש הזה

מדין אפקר שהפקר זה לא שייך אליו ולפי רבי יוסף אומר שיאוש זה לא ממש מדין אפקר זה דבר שדומה להפקר אבל זה לא יצא מרשותו של הבעל הבית אז יש לנו פה לסיכום יש לנו פה מחלוקת רבי ורבי יוסף האם יש לו בעלות עדיין בחפץ או שאין לו בעלות בחפץ מכיוון שזה חפץ שלא ברשותו, אין לו בעלות. חפץ שברשותו, אז אנחנו אומרים שהחפץ, חפץ שברשותו יש לו בעלות זה לגמרי. פה הוא לא יכול, אין לו אין לו אין לו אפשרות להשתמש בזה. אז אם הוא יכול להביא לו את זה ולתת לו את זה בדבר שהוא לא שהוא לא שווה כלום, אז לפי רבי יוסף, איך הוא רואה אם מה יקרה אם הוא ביטל את זה? בוא נלך עכשיו עוד דרגה. הבן אדם התייאש מהדבר והוא ביטל אותו והוא אמר בכל זאת אם יש לי איזה בעלות אני מבטל הכל כשהוא ביטל הכל או שהוא מכר את כל החמץ שלו לנוכרי האם הוא יכול למכור כזה

דבר או שהוא לא יכול למכור כזה דבר בן אדם יכול למכור דבר חפץ שאין לו שום שיבייות ולאחר ולגוי כשהוא מכר את הכל אז פה יכול לצאת דבר עוד יותר מעניין שלמכור את זה הוא לא יכול לגוי לבטל את זה הוא לא ביטל את זה ברשותו אז יוצא שיש עליו חמץ שעבר עליו הפסח שהוא עובר על זה עבירה כאילו זה דבר מאוד תמע הוא מכר את כל מה שיש לו לגוי את החמץ הזה הוא לא יכול למכור זה לא ברשותו הוא יכול למכור דבר שברשותו אבל דבר שהוא לא ברשותו לא יכול למכור אז יוצא מזה שבן אדם זה שהגזלן גזל ממנו ויש לו בזה בחפץ הזה בעלות אז אז יכול להיות מצב כזה שהוא יעבור על זה בפסח. זה עוד פעם זה תלוי במחלוקת זה תלוי במחלוקת הראשונים האם זה יש זה תלוי במחלוקת הראשונים האם חמץ שאינו ברשותו ונמצא ברשות של מישהו אחר האם ההוא יקנה לו את המקום הוא צריך להקנות לו או

שהוא לא צריך להקנות לו שגם זה עדיין ברשותו אז יש לנו פה מצב מאוד מאוד מסובך שמבחינת מסו מסוימת. מבחינה מסוימת המצב הזה המצב הזה מבחינה מסוימת מבחינה מסוימת יש לנו פה מצב שיש לו חמץ והחמץ הזה הוא לא שלו. אז יש כשאנחנו מגדירים את זה בבעלות, כשאנחנו מגדירים את זה, שאנחנו מגדירים את הבעלות של הדבר, אז אנחנו אומרים שאין לו בעלות, ש ש זאת אומרת שאין לו בעלות מושלמת בגלל שהוא לא יכול להשתמש בזה. ואם אנחנו דנים בזה מבחינה מבחינת בעל יראה, אז אנחנו אומרים שכן יש לו דין של בעל יראה. עכשיו כך אז פה אנחנו נכנסים עוד עכשיו למעשה הייתי יכולים להמשיך בנושא הזה אבל אני רציתי פה להמשיך בתורת חסדמה שהתורת חסד מביא לתורת חסד מישהו שאל אותו שאלה מאוד מעניינת מישהו שאל אותו מישהו שאל את התורת חסד הוא שואל אותו שאלה כזו סוחר אחד היה בב בבית הכנסת בבית

שלו היה לו מחסן למטה מתחת לבית הוא בא בליל בדיקת חמץ הוא בדק את החמץ הסוחר הזה בדק את החמץ ומגיע למחר בערב 10 בשחרית הוא ביטל את החמץ הוא ביאר את החמץ לגמרי. קרה שם מקרה שאיזה ימים קודם לפני כן באו לביתו והמידו סחורות של חמוצים של חמץ במרטף שלו ומה שקרה שה ששלחו לו הוא היה סוחר אז הסוחרים שלחו לו עכשיו קיבל את זה הבן אדם שהיה ממונה ולא דיויח לו על הסחורה הזו עכשיו הוא מכמה סיבות הוא לא הוא שכח להודיע לו את זה עבר הפס פסח הוא נכנס למחסן רואה שיש סחורה של חמץ הוא לא ידע כל הפסח הוא לא ידע שיש לו חמץ בכלל ולא נמכר לנוכרי כלל עכשיו הוא ביטל את החמץ והוא לא ידע שיש לו כזה חמץ במרטף אם הוא היה יודע הוא היה מוכר את זה הוא היה עושה עם זה משהו הוא לא ידע עכשיו השאלה היא עכשיו שואלים אותו האם הנ מה דינו של חמץ זה אחרי פסח

אם מותר להתירו בהנאה או לא. אז מעניין הוא כזה, אנחנו מסתכלים דרבנן אז בסדר אז רבנן ויש לו כמה סיבות אפשר להתיר אותו. רואים פה מביאו איך שהתורת חסד לוקח את העניין לוקח את זה מאוד מאוד וזאת אומרת אנחנו נלך ישר לפסק ואחר כך נחזור. אז הפסק שלו הוא אומר מכיוון שהוא לא ידע והוא ביטל אותו אז הביטול היה ביטול גמור לחורה. אז אומר בעצם הייתה בו היה פה ביטול גמור אבל מצד שני אז אומר ככה סיום דפיסקה הוא כותב אריכות של שצריכים בזה להחזיק ראש תורת חסד היה שופע הוא היה כזה גאון עולם שהוא לקח ספר אז הוא ווא עבר עליו הוא ידע את כל הספר בלפה אז המוכרי ספרים שהיו באים בזמנו היו באים למכור ספרים בחנויות אז הם היו לוקחים אז היו נותנים לו רק לראות את את השער. אם הוא רצה אז אמרו לו תקנה את זה. אם אתה לא רוצה אומר אסור לך לאיים בספר.

בגלל שהוא יהין הוא כבר לא היה צריך את הספר ואז זכר את זה כמו לכן ה הוא הולך מעלה מעלה במקום והוא מביא פרטים במא בהיקף לא נורמלי יותר מי. אז לכן אז הוא אומר סיום דפסקי בנידון דדן בנידון שלנו שביטלו וגם היה אנוס מלברו הוא ה הוא לא ידע הוא היה אנוס והוא ביטל את זה אז אומר דבאין הפסד מרובה שאם אין הפסד מרובה הייתי עוסר את זה לגמרי אפילו בהנאה והייתי רכש לדברי האוסרים בנידון דדן אבל הפניפני יהושע והנוד ביודו וקצת משהו היה הולך לפי הפני יהושע דו שזה לא שייך אך מקום הפסד מרובה אומר יש להתיר בהנאה ולקחת את זה ולסמוך על דברי הפוסקים שהפוסקים האלה הם גדולי הראשונים ולאורות גם כן הוא אומר ויש לאורות גם כן לקחת ולערב את זה ברוב חמץ ואז יהיה בטל ברוב ואז יש לזה עוד צירוף ולדעות כדי שאפשר יהיה להתיר את זה ורק לעניין התר הנאה ולא

לאכילה עד כדי כך הוא לוקח את זה עד שזה לא יה שלתר הנאה בהפסד מרובה הוא מביא את כך אז הוא מביא בעצ עכשיו אנחנו ניכנס לתוך הפרטים שלו איך הוא לומד את הדונסא הזה אז הוא מביא כאן שככה שבגמרא אצלנו שגזל ועבר עליו הפסח אומר הרי שלך לפניך אז הרמבן הוכיח מכאן שחמץ שעבר עליו הפסח אנחנו עכשיו נכנסים לסוגי גה מה קורה דיברנו על זה פעם קודם ואמרנו שזה נשאיר לזה מה קורה בחמץ שעבר עליו הפסח אז אומר שהרמבן נוכיח מכאן מחבץ שעבר עליו הפסח כנסו אף שהוא היה אנוס למה במה שלא בך חמצו שהרי הנגזל היה אנוס ואפילו אוכל כנסו אותו ואסור החמץ והנה אחר הפסח אז הוא מביא כאן ככה שהרמבן אומר שאפילו שהוא התייאש הרי זה ודאי שהוא התייאש פה והוא לא והוא לא אז אז הוא אומר אז כשהוא מביא פה מלשון הגמרא שאומר הרי שלך לפניך זה משמע שהוא מחזיר שהגזלן יצא לידי חיוב

והוא לא והוא לא זאת אומרת למה לא בגלל שמדרבנן עשרו את זה אז אומר שמשמע שאפילו שיש פה גזלן ואין לו שימוש בזה אז אסור לו להשתמש בזה ואפילו כנסו ולטלי דכנסו משום לס דגזלן ולקלמס שכנסו אותו משום לסד הגזלן שעבר עליו ובאל יראה שהגזלן עבר על הדבר ובעל יראה לא בגלל שהוא עבר אלא הגזלן עבר בבעל ראה שהוא זכה את זה דו אין קנס זה אלא לבעלים הראשונים דהיינו ה הנגזל והגזלן אינו מפסיד כלום למה כיוון שהוא אומר לו הרי שלך לפניך יוצא מפה שהגזלן לא עובר בבעל והוא כן עובר בבעל יראה זאת אומרת זאת אומרת אפילו שרבנן אמרו שאסור לו להשתמש זאת אומרת ששיטת הרמבן פה שזה שלו והוא עובר על זה ובא להיראה הוא בא להימצא וממילא ובכל זאת הוא יכול להגיד לו הרי שלך לפניך זה מה שהוא לא מבין את זה כן כן שפה הוא עובר כן אז אומר לפי דבריו יש לו הוכיח מכאן גם כן

דאף פה דיק למליוסה יש פה פה אצלנו יש פה שני דברים למעל יוסה יש זאת אומרת יש לו פה שתי שתי סברות חזקות שלמה הוא יהיה פטור שאין עליו חיוב ביור מדייסה למה וגם הוא אנוס מלבערו הוא לא יכול לבאר את זה זה אצל הגזלן ואין עליו חיוב ביאור מן התורה בגלל שזה לא ברשותו ובכל זאת הוא אסור אחר הפסח כך הוא לומד אותו תראה לגבי הנגזל היא כהגם כן תרת למעליוס דנגזל אינו עובר כלל בבא ליראה על חמצו שברשות הגזן בגלל שזה לא ברשותו אף הוא לא היה אנוס והיה באפשרות לבערו למה הוא אומר שידוע יש שיטת הגאונים שהם סוברים שלא עוברים ובא ליראה או בא לימצא בחמץ שמופקד אצל אחרים שלא קרינם בבתיכם יש יחלוקת בגאונים האם עוברים לקחת הפקד אצל מישהו האם את זה עוברים או לא והראש הסכים לדברי רבינו יונה שעוברים ובא ליראה על חמץ המובקל אצל

אחרים הגאונים אומרים שלא והראש אומר שכן והראש בייר את טעמו מה הטעם של הראש אומר הטעם משום שהנפקד ישילו ביתו ברגע שאתה נתת את זה לחבר לשמור את זה כתוב שחמץ אנחנו אומרים חמץ מת שהוא ברשותו אז עובר בעל יראה אז אומר מכיוון שנתת את זה לחבר לשמור את זה אז החבר השיל לך את הבית לשמירת ממונו אז קרין ב ביתו אז אנחנו אומרים שזה ברשותו וזה ביתו כך אומר הראש וממילא מבואר מזה אומר לגבי גזלן לא שייך להגיד את הטעם הזה בגלל שהגזלן לא השאילו את הבית ברור שהוא לקח את זה על מנת לגזול את זה אז לא קוראים לזה בבתיכם ועכשיו אומר אז גם לפי אז לפי הראשונים שהם אומרים שחמץ אצל הגאונים זאת אומרת שאומרים שחמץ שאצל חבר שלו בכלל לא צריך לבטל אותו זה לא ברשותו אז אבל לפי ה אפילו לפי דברי הראש אומר שההוא השילו מקום פה בצל גזלן אין את זה

אז לכולע על מאנגזר לו עליו ובא להיראה מן התורה אף לדברי התומר בסימן תמ שהוא סובר בדברי הרבנו יונה והרמבן והרמב"ם שטעמם שהמפקיד עובר ובא ליראה משום דכל החמץ אצלו שהמפקיד עובר בבא ליראה למה שכל עיקר החמץ שלו אז אומר אז אומר עין שבית יוסף אף על פי שאינו בביתו מכל מקום פשוט אומר דל חמץ שביד הגזלן הוא לא עובר אין הנגזר לא עובר עליו דביקח חמץ שנפלה עליו מפולת חמץ שגמ ונפל עליו מפולת אז הוא לא צריך לכשיב אינו מצוי בידך וגם אז אומר ואינו זה לא שלו ואינו עובר עליו ובראה בא למעצם מן התורה לפי דברי רשי והרן אפילו במצב כזה שהוא לא ביטל אותו ואף במפולת שיכול יש מפולת שהוא יכול רק להזיז את זה זאת אומרת זה נכנס אז אומר ששמה פליגה יש מחלוקת הסמק רשי רן אבל בגלל גדול ודאי שלא פה זה נקרא אומר לפחות כמו גל גדול שזה לא שלו אז הוא

אומר אם כן איפה שהנגזל באמת אין בידו לבאר את החמץ שברשותו ברשות הגזלן והוא אנוס לבררו אם כן האיק יש פה טרת למליוסה יש לו שתי דברים שהוא יכול בזה שאין עליו כלל חיובו וגם הוא אומר הוא ענוס ס גם כשהוא לא יכול אין לו חיוב לבאר את זה בגלל שזה לא אצלו זה לא אין לנו דיון שמה זה אולי שהרי יש לו יש לו קניין בזה אז אומר וגם הוא אנוס ואפילה אוכה אומר אז אחרי הפסח הוא אסור בהנאה אז זאת אומרת ואחינם נידון נידון מננידון דנל וחמץ עכשיו אצלו כאילו בן אדם הזה שרכש את ששמו לו את זה במחסן והוא לא ידע שבטלו והיה אנוס מלבערו דיקת למליוסה אפילו האוכה יגידו נגיד שאסור בכלל אחרי הפסח אומר שיש בגמרא בבקמה בירושלמי לרב שמען בן לוי שהוא סובר שחמץ שביטלו אם בן אדם היה לו חמץ בבית והוא ביטל את זה שרה אחרי הפסח כשהיה אנוס נוס מלבאר זה

היה לו מאוחר הוא כבר לא יכל לבאר הוא ביטל את זה רק אז הוא אז הוא אומר השואלת השואל שמה אבמאי חמץ של הנגזל אנחנו מדברים חזרה אצלנו עשו בהנאה אחרי הפסח אף דאב וגם כן טרת למעל יוסף אז הוא אומר זה שם שם אי אפשר לשאול שאלה ממקום שאנחנו אומרים שאם הוא ביטל את זה אז מותר לו להשתמש דגזל אומר יכל למכור ולהפכיר את שלו ברשות הגזל לן אז שמה אנחנו אומרים שמכיוון שהנגזל יכל למכור או להפקיר אנחנו שאלנו קודם האם בן אדם יכול למכור דבר שאינו ברשותו וזה לא אצלו ולהפכיר גם כן האם הפקר בן אדם יכול להפקיר דבר שהוא לא אצלו מה זה מפקיר אתה מפקיר אתה אומר שכל אחד יכול לזכות בזה כבר כבר זכו בזה כבר לקחו את זה אז הוא אומר ככה אם כן אם כן אז הוא מביא את זה חזרה לגמרא שלנו אם הנגזל לא מכר את חמצו לנוכרי במקום שהוא ולא ביטל את את חמצו אז אנחנו לא

אומרים שהוא ענוס למה שהוא יכל למכור שבידו למכור ולהפכיר לדדי אז לכאורה והוא אומר שכבר ביארתי לעיל שמקום שהוא לא ענוס בכלל אז כולם מודעים שזה אסור אחרי הפסח זאת אומרת אנחנו אומרים בעצם שאין פה מכירה שמה הוא מוכר הוא מוכר דבר שאינו ברשותו מי יבוא לך למכור את זה בשוק מישהו יקנה ממך דבר שזה נמצא אצל גזלן מה את איך אתה יכול לקנות תפקיד שהוא אומר >> אז הוא אומר שהוא כן יכול למכור זאת אומרת שעכשיו אנחנו עכשיו נכנסים לדיון מה שאנחנו דענו קודם זאת אומרת יש לנו חפץ שמצד אחד זה לא ברשותו ומצד שני הבעלות שלו לא שרה יש לו עוד בעלות זאת אומרת שאנחנו שאנחנו מסתכלים על הבעלות של הבן אדם שאנחנו מסתכלים על הבעלות של הבן אדם יש לו פה חפץ שהוא לא יכול להשתמש בחפץ אנחנו כמה דקות יש לו חפץ שהוא לא יכול להשתמש בחפץ מצד אחד זה החפץ נמצא אצל אצל

הגזלן וכשאתה מסתכל על החפץ אתה אומר זה לא יצא ברשותו אז הוא טוען אנחנו אמרנו שלכאורה הוא לא יכול אין לו מה למכור אין לו מהזה זה והוא אומר לא יש זה מכיוון שזה בשלו הוא יכול גם למכור וגם להפקיר וזה חידוש גדול זה מה שהוא מביא פה עכשיו שהוא יכול את שני האפשרויות האלה שהוא יכול גם למכור וגם זה לכאורה חידוש מאוד גדול איך בן אדם יכול למכור דבר שאין לו יש עוד דבר מעניין שיאוש לא קונה >> מה >> אם הוא אומר שהוא היה יכול להפיר משהו שהוא יודע ש לא קונה אז אז הוא אומר ככה לפי רבי יוסף שרבי יוסף אומר שיהיה שאינו קונה אז אומר אפילו לרבי יוסף יוצא שהוא יכול להפקיר ולמכור זה לפי רבי יוסף אז יש פה חידוש מאוד גדול איך יכול דבר בן אדם למכור דבר שאין לו שום ערך יש נתיבות נסיבס שהנסיבס מביא דבר מאוד מעניין לפני >> לפני האיסור הוא מוכר את זה אבל אין לו

אבל אין לו כלום שזה שול מה שווי? איזה שווי? זה לא שלו. זה לא במקומו וזה לא שווה. אין לו אתה יכול למכור דבר שאין לו שוויות. למה שמה ש >> זה אצל הגזלן. אז מה? אין לך את הדבר. יש לך את זה בתיאוריה אתה יכול מישהו יקנה את זה ממך. אף אחד לא יקנה את זה ממך. אז אומר פה מציאות. אז אז זה קושיה בכלל עליו. איך הוא מבין בכלל שאפשר למכור את זה? זאת אומרת אם הוא יכל למכור את זה אם הוא יכל למכור את זה לפי הטרס חסד שאומר שהוא גם יכל למכור את זה אז הרי נגד הגמרא גם כן שכל מה הוא אומר הרי שלך לפניך אולי הוא מכר את זה והוא הבכיר את זה אם הוא מכר והפכיר את זה אז הוא אז הוא לא יכול לבוא להגיד לרי שלך לפניך פה הוא אומר זה ודאי שהוא התייאש לפי דברי הגמרא שהוא התייאש זאת אומרת שהוא לא מכר את זה והוא לא הבכיר את זה. אם הוא היה יכול למכור והוא

יכל להפקיר את זה, הגמרא הייתה אומרת היה בא יעונה לו אז היה רבי עונה לו פשוט הוא מכר את זה. מה הבעיה? לכן הוא יכול להגיד הרי שלך לפניך מבחינת חיוב גזלן יש לו חיוב להחזיר את זה והשיב את הגזלה בגלל שכשהוא לקח יש לו חיוב להשיב את הגזלה אבל מבחינה שאני מסתכל על הבעלים הוא מכר את זה אז אז חסד בא ואומר שאתה יכול למכור חפץ שהוא לא ברשותך אז אנחנו שואלים מהגמרא זה נראה ש זה קושיה חזקה על התורת חסד אז אומר שרבי יוחנן סובר ובבק משם שהנגזל אינו יכול למכור ולא להפקיר מה שברשות גזלן כך סובר רבי יחנון בגמרא שמה בבקמת אז אומר אף שהוא זאת אומרת אצלנו אף שהוא שלא למה דבר שאינו ברשותו דבר שלא ברשותך אתה לא יכול למכור את זה אם כן אומר משמע מפה ככה אומר את זה מהמשנה בכמה שאף שהנגזל הוא אנוס גם הוא וגם אנחנו אומרים מן התורה הוא לא יכול

למכור את זה הוא לא חייב לבאר את זה. ומכל מקום רבי יוחנן לתמ סובר בירושלמי שחמץ שבטלו גם כן אסור לאחר הפסח. זאת אומרת שאפילו שיש לך חמץ והחמץ הזה ביטלת אותו זה לא מספיק מה שביטלת אותו. אז זאת אומרת זה רק לפי זה שאף שהוא היה אנוס מלברו. זאת אומרת שיוצא פה שיש לו בעלות לנגזל. לנגזל. יש לו בעלות על החפץ שהוא לא יכול אפילו שהוא לא יכול למכור את זה והוא לא יכול לבטל את זה אבל זה נשאר חמץ שעבר עליו הפסח