גמרא בעיון 5: בדק חמץ ולא הודיעוהו שהכניסו אצלו חמץ - הרב שמואל רבינוביץ

שיעור עיוני בשו״ת תורת חסד של ״הגאון מלובלין״ הרב שניאור זלמן פרדקין, בסוגיית חמץ שביטל והיה אנוס מלבערו — דינו אחר הפסח. המקרה סוחר שב לביתו בליל בדיקת חמץ, בדק וביטל וביער כדין. אך הממונה על ביתו קיבל קודם לכן סחורות חמץ והעמידן במרתף, ושכח להודיעו עד אחר הפסח. החמץ לא נמכר ולא נתבער. הספק שני צדדים לקולא יחד: הביטול הוציא מאיסור תורה ונשאר רק דרבנן, והאונס הגמור הוציא מתקנת חכמים. האם פלגו רבנן וקנסו אף בכזה. עיקרי הראיות לאיסור: ברייתא דחמץ שהרהינו אצל נכרי, ברייתא דחנות ומלאי, משנת ב״ק בחמץ שגזל, ופוסקי אחרונים — פני יהושע, נודע ביהודה ורבי עקיבא איגר. להיתר: בעל העיטור, רבינו ירוחם בשם התוספות, הרמב״ם והתשב״ץ. פסק ההלכה באין הפסד מרובה — אסור בהנאה. בהפסד מרובה — מותר בהנאה בלבד (מכירה לנכרי וכדומה). בכל מקרה — אסור באכילה.