גמרא בעיון 4: להקדיש דבר שאינו ברשותו? סוגיית הצנועין (החסידים) בבא קמא ס״ח-ס״ט - הרב שמואל רבינוביץ

דפי מקורות: https://video.770jerusalem.com/video/HFls-ugHMi4 https://770jerusalem.com/pdf/baba-kama-68-69-f5b918.pdf סיכום שיעור - סוגיית הצנועים (בבא קמא סח:) השיעור עוסק בסוגיית הצנועים, ובסוגיות הקודמות לה בעניין יאוש בעלים בגזילה. נפתח במחלוקת רב נחמן ורב ששת על המוכר לפני יאוש - האם הגנב חייב בארבעה וחמישה. שורש המחלוקת הוא האם החיוב תלוי במעשה הגנב (גברא) או במצב החפץ (חפצא). נמשיך לשיטת ר' אלעזר ש"סתם גניבה יאוש בעלים", ולמחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש האם החיוב הוא לפני יאוש או לאחריו. מכאן ניכנס לקושיה מהברייתא "גנב והקדיש" - אם החפץ כבר ביד הגנב, איך הבעלים יכולים להקדישו? תשובת ריש לקיש "כצנועין" פותחת את הסוגיה המרכזית: המשנה במעשר שני על אותם חסידים שהניחו מעות בכרם רבעי ואמרו "כל הנלקט מזה יהיה מחולל על המעות האלה", כדי להציל עוברי דרכים מאיסור. נעיין בתוספות (ד"ה סבר לה כצנועין) על הקושי שעולה מכך - אם סתם גניבה יאוש בעלים, איך הצנועים יכולים לחלל לאחר שהפרי נלקח? נברר את חילוקי התוספות בין יאוש מדעת ליאוש שלא מדעת, ואת ההשוואה לתמרי דזיקא. בחלק השני נדון בשאלת היסוד: האם יאוש מוציא את החפץ מרשות הבעלים. נציג את שיטת הקצות החושן (סימן ת"ו) והנתיבות (סימן רס"ב) שיאוש לבדו אינו מוציא מרשות עד שיבוא ליד זוכה, מול שיטת הרא"ש (בנדרים) שמשמע ממנו שיאוש כן מוציא מרשות. נראה את הבחנת הקהילות יעקב בין יאוש להפקר - בהפקר הבעלים יכול לחזור בו, ביאוש אינו יכול, ולכן לעניין המעשר ידו וידם שווים. נסיים בחזרה לסוגיית הצנועים עם הבנה מעמיקה: שני דינים בגזלן - חיוב גברא להחזיר, ודין בחפצא שהחפץ עדיין של הבעלים. ונבחן כיצד דיון זה משליך על השאלה אם הצנועים יכולים לחלל מדין זכייה או מדין שהיאוש משאיר זיקה מסוימת לבעלים.