מאמר "בסוכות תשבו" - תשל"ו #3 ואחרון י״ג תשרי - הרב יעקב גולדשמיד

מאמר "בסוכות תשבו" - תשל"ו #3 ואחרון י״ג תשרי - הרב יעקב גולדשמיד תקציר השיעור לאחר שנתבאר בחלק הראשון של המאמר שהסוכה היא בחינת מקיף, ונטילת ארבעת המינים ממשיכה מקיף זה בפנימיות, מבאר הרבי בסעיף ח׳ את עניין פרי החג שכנגד שבעים אומות. על ידם מגינים על האומות (כדברי המדרש, לכפר עליהם שירדו גשמים בכל העולם), ומגלים בהם את תכלית בריאתם – "שלא נבראו אלא לצוות לזה", ככתוב "והיו מלכים אומניך ושרותיהם מיניקותיך". ומאחר שכל הגילויים דלעתיד לבוא תלויים במעשינו בזמן הגלות, הרי בזמן הזה "ונשלמה פרים שפתינו" – באמירת פסוקי הקרבנות (ראה הערה 54 במאמר). הביאור: כמבואר בתניא, על ידי הקרבת בהמה אחת נעשית עלייה בכל אותו מין החי, ועל ידי ההמשכה מלמעלה למטה נמשך שפע בכל המין. כך פרי החג פועלים בכל שבעים אומות. ובזה מתבאר, על פי הצמח צדק, הכתוב "הללו את ה׳ כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו": על ידי החסד לישראל נעשה בירור וזיכוך גם באומות, עד שהדבר ניכר בהם בגילוי ולכן הם מהללים. ומה שייכות עניין זה לחג הסוכות דווקא? כדי לפעול באומות צריך תחילה להמשיך את המקיף שבסוכה. אמנם בירור האומות נעשה על ידי קרבנות, שהם בחינת פנימיות, בדוגמת הבירור שבאכילה לשם שמים, ולא כקטורת שהיא מקיף. ואף על פי כן, קודם הבירור הפנימי צריך להמשיך את מקיף הסוכה, הפועל ביטול, והביטול הוא ההקדמה וההכנה לבירור. בעל השיעור המחיש זאת בסיפור על הרבי הרש"ב, שדחה בתחילה יהודי שבא לבקש ממנו, ורק לאחר שבכה והתעורר נעשה כלי לקבל. וכן במנהגו של אברהם אבינו עם האורחים, שהביאם לידי ברכת ה׳ על ידי שבירה. "למען ידעו דורותיכם": "דורותיכם" הם הכוחות הגלויים (חב"ד ומידות), ו"ידעו" הוא בחינת דעת והתקשרות – שפעולת המקיף תחדור בכוחות הגלויים. והטעם, "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל": מאחר שהקב"ה התחיל בסוכה, ניתן כוח לכל אחד מישראל, הנקרא "אדם" על שם "אדמה לעליון", להמשיך את מקיף הסוכה בכל ציור נפשו, עד שיורגש גם בתפילתו, ובכלל זה בתפילת מוסף ובאמירת פסוקי פרי החג, שעל ידם פועל באומות כפשוטו. "כל האזרח בישראל" – מלשון זריחה עתידה, הכנה לגילוי "לעתיד לבוא". ומביא הרבי את מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן בפירוש "עולם הבא": לדעת הרמב"ם הוא מצוי כבר עתה, ונקרא "הבא" לפי שבא לאחר מכן; ולדעת הרמב"ן הוא עולם שעדיין אינו קיים. ובפנימיות התורה מתחברים שני הפירושים: הדירה בתחתונים נפעלת כבר עתה בכל מצווה, תפילה ולימוד, אלא שגילויה יהיה לעתיד לבוא. אחר כך דן בעל השיעור בשאלה המתעוררת כשיום ראשון של סוכות חל בשבת: אם נטילת הלולב ממשיכה את מקיף הסוכה בפנימיות, כיצד ביטלוהו? ומבאר הרבי שהשבת עצמה, שעניינה תענוג (כמבואר בלקוטי תורה), פועלת המשכת המקיף בפנימיות, ולכן אין צורך בלולב, ודי בגזירת רבה. ומה שבזמן הבית נטלו לולב אף בשבת, הוא לפי שיש כמה מדרגות במקיפים: בזמן הבית המשיכו על ידי הלולב מקיף נעלה ממה שנמשך על ידי השבת מצד עצמה, מה שאין כן בזמן הגלות. (בעל השיעור הוסיף שבזמן הבית נטלו לולב ביום ראשון אף במדינה, שלא כשופר שנתקע בשבת במקדש בלבד, וראה קושיית התוספות המובאת בהערה 61 במאמר.) בסיום המאמר: חידוש הגילוי דלעתיד לבוא הוא שעתה כל הגילויים הם מבחינת חיצוניות עתיק, ואילו לעתיד יתגלה פנימיות עתיק – "ישקני מנשיקות פיהו", שילמדו תורתו של משיח מפיו. וכן "והנה טוב מאד": "מאד" אותיותיו "אדם", אלא שבצירוף האל"ף הוא בלי גבול. ועל ידי המשכת מקיף הסוכה יבוא גילוי הגאולה האמיתית והשלמה. הנקודה המרכזית מקיף הסוכה, הנמשך בפנימיות על ידי נטילת ארבעת המינים ועל ידי הישיבה בסוכה עד חדירתו בכוחות הגלויים ("למען ידעו דורותיכם"), הוא ההקדמה ההכרחית לבירור האומות על ידי פרי החג. שכן אף שהבירור עצמו נעשה בדרך פנימית, כבקרבנות וכבאכילה, קודמת לו המשכת מקיף הפועל ביטול, והביטול הוא הכנה לבירור. והכוח לעבודה זו ניתן לכל אחד מישראל מצד "כי בסוכות הושבתי", כך שבזמן הגלות, באמירת פסוקי פרי החג, פועל כל יהודי באומות ומכין את גילוי פנימיות עתיק לעתיד לבוא. עיקרי השיעור פרי החג כנגד שבעים אומות: כהקרבת בהמה אחת המעלה את כל מינה (כמבואר בתניא), כך שבעים פרים פועלים בכל שבעים אומות ומגלים בהן את תכלית בריאתן, לסייע לישראל. בזמן הגלות נעשה הדבר באמירת פסוקי הקרבנות (הערה 54 – יש לבדוק במהדורה המודפסת). "הללו את ה׳ כל גוים": על פי הצמח צדק, החסד לישראל פועל בירור וזיכוך באומות עד שהוא ניכר בהם, ולכן גם הם משבחים. מקיף קודם לבירור: אף שבירור האומות הוא פנימי (קרבנות, כאכילה ולא כקטורת), מקדים לו מקיף הסוכה הפועל ביטול, והביטול הוא הכנה לבירור. והמחשה לכך בסיפור הרבי הרש"ב ובמנהג אברהם אבינו עם האורחים. "למען ידעו דורותיכם" ו"כל האזרח": המקיף נמשך בכוחות הגלויים בבחינת דעת והתקשרות, מכוח "כי בסוכות הושבתי". ו"לעתיד לבוא" נפעל כבר עתה בכל מצווה, אלא שגילויו לאחר זמן, ובזה מתחברים פירושי הרמב"ם והרמב"ן. לולב בשבת: השבת עצמה ממשיכה מקיף בפנימיות, ולכן בזמן הגלות אין צורך בלולב. בזמן הבית נטלו אף בשבת, לפי שהלולב המשיך אז מקיף נעלה ממקיף השבת (ראה הערה 61 – יש לבדוק). ולעתיד יתגלה פנימיות עתיק, "ישקני מנשיקות פיהו".