תשעה באב תשפ״ו - ״הלל אומר״ - הרב שמואל רבינוביץ

בחייה לדורות. כך אמר הקדוש ברוך הוא. מה קרה שהם כל כך בכו והיא נגזר להם כזו גזירה קשה ש 40 יום 40 שנה יום לשנה בגלל הבחייה הזו. אחר כך הבחייה הזו הביאה אחר כך שבעתי המקדש נחבו באותו יום וניח ונהיה באותו יום גם בית ראשון חרובן וגם בבית שני אז בעצם הגמרא אומרת שכשם שנכנס אב ממעטים בשמחה כך שנכנס אדר מרבים בשמחה אז בעצם כתוב כתוב שבשולחן ערוך שאנשים לא יעשו דין תורה באב. למה? שאב זה זמן לא טוב כל כך. אז כשבן אדם יש לו דין תורה עם גוי שיתחה את זה לאדר. אדר זה זמן טוב. שמה היה ניסים גדולים. אז בעצם כך כתוב יש כתוב כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו מה זה הכאילו הזה זאת אומרת אתה דורש מהדור שהדור הזה בית המקדש יבנה בימיו ואם לא הצליחו לבנות אותו אז בית המקד אז אתה אומר אז אתה אומר שזה כאילו נחרב בימיו

כדי להבין את המה שהקדמנו קודם אז ישנו סיפור על רבי לוי יצחוק מברדיצ'וב שרב לוי יצחוק אומר הוא עבר פעם בפונדק ליד פונדק פונדק זה מקום ששמה בדרכים היו עוצרים לישון לנוח לתת לסוסים את המזון זה עבר ליד הפונדק מגיע לפה נכנס לפונדק ק שומע קולות, יורד למטה, יש מערטף, רואה יושבים שם קבוצה של חסידים ומתוועדים. שואל אותם רבי לבי יצחוק, מה אתם יושבים בחושך? תדליקו את האור. אז אומרים לו, בוא תשב קצת איתנו, תראה שזה לא כל כך נורא. זאת אומרת תתרגל. אז אומר, זה הבעיה הגדולה. הבעיה הוא אומר יושבים בתוך החושך ועוד מדמיינים לעצמכם שזה אור אומר אין חושך זה חושך אם אתה נמצא בחושך לפחות שתדע שאתה בחושך זה שאתה אומר שתתרגל לחושך וזה יהיה טוב אז אומר זה כבר בעיה גדולה אתה יושב בחושך לפחות שתדע שזה חושך המצב של חושך

זה מצב שיש משל של רב יואל כאן שאומר שבן אדם נמצא ב ב בהיכל המלך במקום הכי גדול, במקום הכי מפואר שיש, אבל זה חשוך. אין לו שום הבדל אם הוא נמצא בהיכל המלך או שהוא נמצא במחסן. למה? מתי הוא רואה שהוא נמצא בהיכל המלך? כשהוא רואה שיש אור? אתה מאיר לו אפילו עם אור הכי קטן, פתאום הוא קולט איפה אני נמצא? צא בהיכל המלך, אבל אם לא תאיר לו, אז הוא יכול לבוא ולהיות בפנים ולהישאר שמה ווא והוא לא רואה שום דבר. הוא נמצא בחושך. אדם שיש לו חושך, יש מושג שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. בגלל שהוא נמצא בתוך החושך, אז הוא לא רואה כלום. הוא לא יודע איך לצאת. צריך מישהו שידליק לו את הנר, שיאיר לו, שהוא יצא מהחושך, שהוא יראה שהוא לא שהוא לא בחושך או שיראה שהחושך הוא לא כל כך נורא. לפעמים אפילו אור קטן מאוד אז הוא מגרש לחושך.

אין כבר חושך. אתה רואה איפה אתה נמצא. כשאנחנו נמצאים בשלושת השבועות, שלושת השבועות זה מצב של חושך. אבל השאלה מה החושך הזה מביא? אם החושך הזה גורם שהבן אדם יהיה מדוכה יהיה בתוך עצמו איך הוא נס כשאתה בן אדם נמצא בחושך הוא הוא מחפש איך להעיר לו את הדבר הוא מבין שהחושך זה לא מטרה הוא נמצא בבית וחשוך הוא מחפש איך להדליק נר איך לראות משהו איך אפילו קצת חושך זה לא מטרה חושך זה אמצעי שצריך שהבן אדם מבין שהוא צריך לגרש אותו, שהוא צריך הוא צריך לקחת את החושך הזה ולעשות איתו משהו. הוא לא יכול להישאר בתוך החושך. אדם שטוב לו ויש לו אור והמאיר לו הכל, אז הוא לא חושב לרגע אחרת. שוא חושב כך צריך להיות. כשבן אדם לא טוב לו נמצא במקום נמוך הוא מבין שזה לא המקום שלו. ככה לא צריך להיות. הרב מבריסק אומר שהטבע של בן אדם צריך

להיות שמח. מאיפה הוא מביא את זה? אומר, תסתכל על ילד. ילד באופן הטבעי שלו הוא שמח. אם הילד לא שמח או שיש בה, אז אתה מבין שחסר לו אוכל, שחסר לו משהו או שיש לו איזה איזה מחלה. אתה הטבע צריך להיות בן אדם צריך להיות בשמחה ולשוף להיות בשמחה. בן אדם שלא שואף להיות בשמחה אז יש לו בעיה. הוא נמצא בדיכאון, צריך ללכת לרופא לבדוק מה קורה, איך זה שהוא לא בשמחה. ב במדרש תנחומה אומר שם ככה. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, וכן אמר שמואל ברבא, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, אף על פי שבית המקדש עתיד להיחב והקורבנות בתהילים, לא תשכחו עצמכם לסדר הקורבנות, אלא יזהרו לקרות בהם, לשנות בהם, ואם תעסקו בהם, אני מעלה עליכם כאילו בקורבנות את עוסקים. בעצם כל בית המקדש, שני אומר הרמב"ם, למה נעשה בית המקדש? בשביל שיעלו שם קורבנות.

מה צריך קורבנות? קורבנות יש להם שני מטרות. דבר ראשון, לדעת שאתה לוקח מעצמך ונותן תודה לקדוש ברוך הוא. אתה נותן את ה כמו שאדמור הזקן מביא את זה לגבי צדקה. שצדקה אומר אדמור הזקן שזה הדבר הכי גדול. למה? שבן אדם לוקח מעצמו משהו. אפילו משהו. עד כדי כך ש אומר אפילו בן אדם שיושב בבית ולא חסר לו כסף ו אבל אומר הוא לוקח כסף שבכסף הזה הוא יכול להחיות אנשים את הכסף הזה הוא לוקח ונותן לצדקה אז הוא אומר אז הוא לוקח חתך ממנו חלק ממנו ונותן צדקה בן אדם שמביא קורבן לקדוש ברוך הוא הוא מביא קורבן הוא נותן חלק ממנו מעלה לקדוש ברוך הוא החלק הזה לפעמים הוא מביא את זה כתודה על דבר דבר. לפעמים הוא מביא את זה כעולה שהוא רוצה להתקרב לקדוש ברוך הוא ולפעמים הוא מביא את זה כקורבן חטאת שהוא חטא על משהו הוא רוצה כפרה. עניין של התמידים שהיו מקריבים כל

יום והיו לוקחים מכל בני ישראל היו לוקחים מחצית השקל שכל אחד יהיה לו איזשהו חלק הכי קטן בקורבן שהקורבן הזה מעלה אותו. הקורבן הזה שמים על המזבח מקריבים אותו לקדוש ברוך הוא. הקורבן הזה מכפר על חטאים. אז אפילו אומר משה רבנו לקדוש ברוך הוא שב בסיפור של קורח אומר, "אל תיקח הטיפה הזו של הקורבן, אל תתייחס אל זה." למה אל תתייחס לקורבן הזה? אומר הקדוש ברוך הוא, אומר משה לקדוש ברוך הוא, הקצת הזה שהם מקריבים לקבל, אפילו שזה חלק כל כך מעט מהקורבן, זה יכול לכפר עליהם. אז אומר, אל תישאל מנחתם, אל תסתכל על המנחה הזאת. קורבן אומר הרמב"ם שעיקר בית המקדש זה בשביל קורבנות ועלייה לרגל. אז אתה קורבנות זה עניין שבן אדם לוקח מעצמו ומקריב. צריך להקריב הרבה. לא. אפילו מביא קורבן קטן. יש קורבן עולה ויורד. קורבן שהוא מביא רק אפילו עוף. אבל משהו משהו הוא

מביא זאת אומרת שהוא לוקח מעצמו הוא עולה לבית המקדש הוא מבין שהוא צריך לתת משהו אז כשאנחנו מדברים פה ב במדרש תנחומה הזה שאומר שמואל ברבא אומר הקדוש ברוך הוא לישראל זה עוד היה לפני החורבן כיוון שאומר להם ככה אף על פי שבית המקדש עתיד להיחב זאת אומרת הוא לא אומר להם שזה נחרב כבר אומר והקורבנות יהיו בתהילים. אז הוא אומר, אל תשכחו לסדר קורבנות. למה? אומר, זהרו לקרות בהם ולשנות בהם. ואם תעסקו בהם, אני מעלה עליכם כאילו קורבנות אתם עוסקים. לכאורה אתה שואל, יש אחר כך סיפור עם יחזקאל שיחזקאל מתווכח עם הקדוש ברוך הוא שהקדוש ברוך הוא אומר לו שילמד שיעשו תוכנית של בית המקדש. אומר לו, "מה אתה רוצה מהם? הם בגלות." אומר להם הקדוש, אומר לו הקדוש ברוך הוא, זה שהם בגלות זה לא מצדיק שהם לא יתעסקו בבית המקדש. מה

העניין הזה להתעסק בקורבנות, להתעסק בלימוד תורת הבית? מה זה מה זה נותן? בן אדם שנמצא בתוך גלות ונמצא בחושך אז הוא נמצא הוא סגור, הוא לא רואה כלום. אם בן אדם מתחיל לעסוק בעניין של אור, הוא מתעסק בזה, אז העיסוק הזה גורם לו שהוא כבר כמו שאמר המור הצמח צדק, ברגע שבמקום שמחשבתו שבן אדם הוא שם, שם הוא נמצא. אם בן אדם עוסק כבר בקורבנות הוא כבר נמצא בבית המקדש. זה שהוא עוד לא הצליח להקריב אבל הוא כבר מתכונן. הוא לומד את זה, הוא חוזר על זה, הוא משנן את זה. איך יהיה בית המקדש, איזה צורה ומה היה בבית המקדש? הוא חי כבר את בית המקדש. הוא לא נמצא בחושך של הגלות. זה מה שהוא אומר. אף על פי שבית המקדש עתיד להיחב, אומר, אתם אתם יודעים שלא יהיה טוב, אבל אתם צריכים לדעת שאתם בדרגה של לצאת מהחושך. אתם בדרגה לקראת

הגאולה. זה מה שאומר להם. אומר את זה בצורה כזו ש שכשמדברים על שלושת השבועות אז לכאורה תיקח ותלמד נכון הרבי אומר ללמוד אבל יש איזהו אבלות נוהגים מעניין של אבילות בשביל מה צריך לנהוג את העניין שלילות אבלות זה דבר זה לא לשכוח איפה אתה נמצא מצד אחד אתה כבר מתקדם עלה אבל אסור לך לשכוח שהיה בית המקדש והיה קורבנות ועכשיו מצבינו הוא לא טוב. אתה צריך לדעת שאתה נמצא בחושך. כמו שאומר הברדיצ'ב זה שבן אדם נמצא בחושך והוא חושב שזה אור זה הדבר הכי גרוע. חושך צריך לדעת שזה חושך. הוא אומר שלושת השבועות אתה צריך לדעת שזה חושך. עכשיו משלושת השבועות אנחנו מגיעים לטו וא. מה זה טו ואב? טו ואב זה דבר מעניין. אנחנו אומרים בהתחלה אומר אומרים ככה שהגמרא מביאה שהיו כמה וכמה דברים בתו באב אחד הדברים הגדולים שהיה בתו באב שהפסיקו

למות מתי המדבר מה כמה מתי מדבר לא מתו כל שנה מתו במשך 40 שנה 15,000 בשנה האחרונה אז מה הם עשו הם חפרו להם בורות והם נכנסו לבורות והם חיכו למות אחר כך מי שקם הוא ראה שהוא קם אז הוא היה שמח יש לו עוד שנה אבל בטו באב אז גם כל האחרונים שהיו 15,000 בערך אחרונים שהיו צריכים למות בתו באב בתשעה באב אז הם חיקו עד לטו באב והם ראו שהם לא מתו אז הייתה שמחה מאוד גדולה אז השמחה הראשונה של טו באב זה היה בזה שהם לא מתו אז מה השמחה הגדולה שמתו מ-600,000 איש מתו 600,000 פח 15 שמתו 585,000 איש מתו כבר אז יש לנו שמחה מאוד גדולה שנגמר המתי מדבר 15,000 585,000 איש מתו אז מה השמחה הגדולה הזו שאתה אומר שהם לא מתו 15,000 זה לא שהם לא מתוים זה לא זה השמחה השמחה שזה נגמר הם ידעו שעד כאן הם היו במדבר הם עברו את כל התהליך.

עכשיו אנחנו הולכים לאור, אנחנו כבר מגיעים כשבן אדם יודע שכמו שבן אדם לומד את את הקורבנות הוא יודע שהולך להיבנות בית המקדש הוא יודע שזה רק שאלה של זמן אז יש לו שמחה הוא כבר הוא כבר נמצא בשמחה הוא לא באבל פה נגמר האבל הזה של 40 שנה נגמר אז לכן טו באב כתוב על זה שלא היו ימים טובים לישראל כ-15 באב מה 15 באב שבהם בנות ישראל יוצרות. אז זה לא רק 15 באב, גם יום הכיפורים. שני יש שני דברים יש 15 באב מדמים את זה ליום הכיפורים. מה ההבדל? מה השייכות? שניים שני בנות ישראל יוצאות לקרמים ואז עושים שידוכים. מה ההבדל? מה העניין? הגד רואים באמת שהשמחה הכי גדולה שאנשים נמצאים זה כשבן אדם מחתן את הבן. הרי התחיל כל הסיפור של קמצא ובר קמצא הזה התחיל בחתונה של אחד שהוא לא רצה שהקמצה יבוא שב קמצה הביא את ב קמצה בחתונה חתונה זה באופן כללי כתוב ב שבעץ

שמחה בן אדם מוותר הוא יוצא מגדרו הוא סולח הוא טוב לו טוב לו אז נותן לכולם אז פה היה מין דבר שהיה שמחה והשמחה הזו הבן אדם בתוך השמחה לא רצה להתעלות מעצמו. הוא לא רצה. ואז מתוך זה הגיע החורבן. מה השמחה גדולה כל כך בחתונה? שתרייג מצוות ולא רואים שבמצוות אחרות יש כזו שמחה כמו בחתונה. חתונה זה עניין של המשך הדורות. אתה כבר בשעת החתונה שאתה מזדרגים, זאת אומרת בחור ובחורה יודעים שפה הולך לצאת דורות. זה המשך זה רואים פה אור אז לכן עושים שמחה כזו גדולה בדבר של המשך של המשכיות של לבנות בית חדש זה משהו אחר לגמרי כן דבר של המשכיות זה משהו אחר לגמרי אז הוא אומר תשעה באב היה וזה הגיע עד לטו באב שאז ראו שהסיפור נגמר עכשיו אנחנו כבר מתכוונים לארץ ישראל אותו דבר טו באב אחרי אומר הרבי אחרי תשעה באב אחרי ירידה כזו גדולה בן אדם צריך לדעת שיש

אופק חדש לכן בנות ישראל יוצאות גמרנו אנחנו לא נמצאים בחורבן אנחנו יוצאים מהחורבן אנחנו מתקדמים לבנות דורות חדשים דורות ישרים אותו דבר ביום כיפור עברת את כל אלול את כל תשרי עד יום כיפור דאגת שכל החבץך חטאים מחקו עכשיו אתה בסוף אתה ביום כיפור כבר יום כיפור היו יוצאים ללכת הלאה זה לא אל תישאר לך במה שהיית נכון סלחנו לך לא אתה צריך להתקדם תתקדם הלאה ברגע שבן אדם מגיע יום כיפור אז בנות ישראל יוצאות שמה זה עניין של חתונה אז אומר את זה על שלמה המלך שיום חתונתו זה יום כיפור זה מתן תורה שאז היה זאת אומרת שבן אדם צריך לדעת שיש ימים שצריכים להיות באמת לעשות את החשבון נפש, להיכנס לתוך המצב, לדעת באיזה מצב שהוא אבל הוא צריך לדעת שהמצב הזה זה לא מצב שהוא נשאר בו. הוא צריך להתקדם ולפרוץ הלאה. הפריצה הלאה זה לא

חייב להיות בהרבה. בנות ישראל יוצאות, הולכות להתחתן, לא צריך לעשות תרים ומבסטיים. תיקח עוד פעולה קטנה, עוד אור, כמו שאמר הברדי, טיפת אור, אל תשב בחושך ותגיד לך שזה טוב. תשב, תדליק לך עוד אור ועוד אור ועוד אור עד שבעזרת השם נגיע לגאולה השלמה.