מאמר ״להבין ענין תשרי״ תשל״ו #2 ל׳ תשרי - הרב יעקב גולדשמיד

מאמר ״להבין ענין תשרי״ תשל״ו #2 ל׳ תשרי - הרב יעקב גולדשמיד המאמר נאמר בא׳ דראש חודש חשון, לאחר שכבר עברו כל שלושים ימי תשרי (עד ליום השלושים, הוא א׳ דראש חודש חשון עצמו, שאף הוא נקרא עדיין ״תשרי״). הרבי מקדים את הביאור שבשיעור חומש של אותו יום: חודש תשרי הוא חודש כללי, שימיו הם שורש ומקור לכל השנה כולה. בכל אחד מימי תשרי כלולים כל ענייני החודש — האור והגילוי (ראש השנה, שעניינו קבלת מלכות), התשובה והסליחה (יום הכיפורים), והשמחה של מצווה (חג הסוכות ובמיוחד שמחת תורה שבשמיני עצרת). אף שבפרטים יש חילוק מיום ליום (כל יום הוא ״יום כללי״ ביחס לעניין מסוים השייך לו), הנה בכללוּת כל העניינים הללו ישנם בכל יום מימי תשרי, עד ליום השלושים. מכאן עובר הרבי לנקודה היסודית: תשרי אינו רק ממשיך לכל השנה אלא מַשְׂבִּיעַ. ההבדל — ״ממשיך״ הוא המשכה בלבד, ואילו ״משביע״ עניינו מילוי, שכל השנה כולה מתמלאת מתוכן תשרי, באופן שכל העניינים הפרטיים והכלליים של החודש נמשכים לכל ימות השנה בבחינת ״סובב״, כפי שהם בחודש תשרי עצמו. בהמשך מדגיש הרבי שכל עניין חודש תשרי אינו בא כמתנת חינם מלמעלה, אלא דווקא על ידי עבודת בני ישראל, החל מראש השנה שעניינו בניין המלכות — שהקב״ה נעשה מלך על ידי עבודת ישראל, ״תמליכוני עליכם״. וכך בכללוּת תשרי, שהכל מגיע לידי המשכה על ידי עבודת האדם מלמטה, כסדר אותיות ״תשרי״ שהוא מלמטה למעלה (תי״ו תחילה, ואחר כך שי״ן, ואחר כך רי״ש) — לרמז שהכל מתחיל מעבודת האדם מלמטה ולא מלמעלה. ומצד שני מבאר הרבי שתשרי הוא גם אותיות ״יָשָׁר״ (״יושר יחזו פנימו״): שהעבודה מלמטה למעלה פועלת שגם ההמשכה מלמעלה למטה תבוא באופן שלמטה יהיה כמו למעלה. כלומר, לא רק שהעבודה פועלת המשכה, אלא שהיא פועלת ששני הקווים — מלמעלה למטה ומלמטה למעלה — יהיו יחד, בלא הבדל ביניהם, בבחינת ״ישר״. (המגיד הביא כאן את הצורך בבקיאות בלקוטי תורה, שעניין זה מבואר בו, וסיפר בדרך אגב על ההדגשה שבדורו של הרבי ללימוד ובקיאות בלקוטי תורה.) בפרטיות, בעבודת בני ישראל שפועלת את עניין תשרי מודגש עניין האחדות — ״ויהי בישורון מלך״, שהמלכת הקב״ה על ישראל נפעלת דווקא ב״התאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל״. וכן ההקדמה לראש השנה — ״אתם ניצבים... ראשיכם שבטיכם... עד שואב מימיך״, שכולם נכללים ב״כולכם״. אחדות זו מתגלה לאורך כל ימי תשרי: בחג הסוכות — ״כל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת״; ובשמיני עצרת ושמחת תורה — ״ויהי בישורון מלך״ עם הנגינה והריקוד שבהם כל אחד מישראל שווה (״ברגליים״, שבהן כולם שווים), ולא כבלימוד שבו כל אחד לפי מדרגתו. וכיוון שכל ענייני תשרי, הנפעלים על ידי עבודת ישראל, נמשכים לכל השנה כולה — מובן שגם עניין האחדות שבתשרי צריך להימשך על ידי כל אחד מישראל לכל השנה כולה. (וכלשון המגיד: הרבי רוצה שתשרי יהיה כל השנה כולה.) סוגיה שנייה — ״ויעקב הלך לדרכו״ והמשכת תשרי לכל השנה בחלק השני של השיעור עובר המגיד לביאור ״דיבור המתחיל כתפוח בעצי היער״, על הפסוק (שיר השירים) ״כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים, בצילו חמדתי וישבתי״ — שנדרש על ימי ראש השנה, יום הכיפורים וסוכות (״בצילו חמדתי וישבתי״ — חג הסוכות הנמשך עד שמיני עצרת ושמחת תורה בבחינה פנימית). המגיד מציין במפורש שאינו יודע לבאר במדויק כיצד נקשרות מילות הכתוב ״כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים״ לעבודת תחילת תשרי, אך תוכן הדברים הוא שעבודת תחילת החודש ממשיכה את י״ג מידות הרחמים — כבר מחודש אלול שלפניו וביום הכיפורים — מבחינה עליונה (״סלוי ונעלה״). מכאן לפסוק ״וישקם לבן בבוקר... וילך וישב לבן למקומו, ויעקב הלך לדרכו״: לאחר שנמשכו כל הגילויים, בא ״ויעקב הלך לדרכו״ — תחילת ההמשכה לכל השנה כולה. כשם שיש סדר יומיומי של המשכה בכל יום (כמבואר בפרשת ויצא), כך יש עניין כללי לכל השנה: שינוי הזמן שבו מתחילה ההמשכה לשנה כולה. וכפי שמבאר הרבי (מוהריי״צ) — עניין ״ויעקב הלך לדרכו״ מתחיל במוצאי יום הכיפורים, שכן עיקר הגילויים דיום הכיפורים באים לידי גילוי למטה דווקא בימי חג הסוכות (״ימים חגינו״). וידוע שבדורות הקודמים היו מכריזים במוצאי שמחת תורה ״ויעקב הלך לדרכו״. ומבאר המגיד את העומק שבזה (על פי המשל מנשיאינו): בזמן שהעבודה היא בשלמות, כל זמן שהאדם יודע ומרגיש שהוא עדיין בחודש תשרי — הרי הוא ״זוכר״ ושב וממשיך כל ענייני תשרי לפרטיהם ולכלליהם, עד לרגע האחרון של יום השלושים. ורק לאחר מכן מתחיל ״ויעקב הלך לדרכו״ — המשכת תוכן תשרי אל תוך ימות השנה הרגילים. והנמשל: אדם צריך להמשיך את ״עניין תשרי״ — האור, התשובה, השמחה והאחדות — לכל השנה כולה. בסיום חוזר המגיד לעניין האחדות שבשמיני עצרת: ״קשה עלי פרידתכם״ — שאף שבשמיני עצרת ישראל ״יוצאים״ מן המועדים ומן הקדושה המיוחדת של תשרי (בדוגמת חילוק המדרגות שב״ראשיכם שבטיכם״ לעומת ״שואב מימיך״), אומר הקב״ה מראש ״קשה עלי פרידתכם״, ובכך פועל שמיני עצרת שהיציאה הזו לא תהיה חס ושלום באופן של פרידה. כלומר, היציאה אל ימות החול ואל ״ויעקב הלך לדרכו״ נעשית מתוך שמירה על הקשר והאחדות, ועל כך שכל ענייני תשרי יומשכו גם בגשמיות, עד לגשמיות דגשמיות, בכל השנה כולה. והמסקנה: כל ענייני תשרי — הן הגשמיים והן הרוחניים — נמשכים בשלמות ברוב טוב לכל השנה כולה, עד לגאולה השלמה ו״שלום״ בשלמות על ידי משיח צדקנו, כפסק הרמב״ם בסיום הלכותיו.