הלכות תפילין - דין הנֶּקֶב והשְּׂרִיטָה באותיות — בין שעת הכתיבה לאחריה - הרב משה מרדכי גינזבורג

הלכות תפילין - דין הנֶּקֶב והשְּׂרִיטָה באותיות — בין שעת הכתיבה לאחריה - הרב משה מרדכי גינזבורג דין הנֶּקֶב והשְּׂרִיטָה באותיות — בין שעת הכתיבה לאחריה תקציר: בשיעור זה נעמיק בדיני הנקב שבקלף ובאותיות הסת"ם, ונעמוד על כמה פרטים ודקדוקים בהלכה זו. השיעור (שולחן ערוך הרב, הלכות כתיבת סת"ם, סעיף יט ואילך, עמ' קז) סובב על חילוק יסודי אחד: נקב שאירע קודם הכתיבה לעומת נקב שנוצר לאחר הכתיבה. קודם הכתיבה נדרש שהאות תהא 'מוקף גויל' מכל צדדיה, ונקב הצמוד לאות פוסלהּ; ואילו לאחר הכתיבה — שכבר נכתבה בכשרות — אין דין מוקף גויל, ודי בכך שתישאר ניכרת צורת האות. מתוך כך נידונו שיעורי ההכשר באותיות שנפסקו, דין האותיות הפשוטות הנבחנות בקריאת תינוק, וחידושו של אדמו"ר הזקן בדין השריטה לעומת הנקב. הנקודה המרכזית: כל דיני הנקב נסבים על שני יסודות הלכתיים נפרדים: דין 'מוקף גויל' הנדרש משעת כתיבה מכוח "וכתבתם — כתיבה תמה", ודין הכרת צורת האות. לפיכך נקב שקדם לכתיבה פוגם ב'מוקף גויל' ופוסל, ואילו נקב שלאחר הכתיבה אינו נוגע אלא בצורת האות, ודיו אם נשתייר שיעור הניכר כאות. אדמו"ר הזקן נוקט להלכה כסברה הראשונה מעיקר הדין, ומחמיר בפועל כסברה האחרונה כשלא נשתייר גויל כלל מצד הנקב. עיקרי השיעור: החילוק שבין קודם ולאחר כתיבה: נקב הצמוד לאות קודם כתיבתה פוסל מדין 'מוקף גויל'; אך אם נכתבה כשרה ואחר כך ניקבה — אין דין מוקף גויל, ודי בהיכר צורת האות, ואף אם הנקב ממלא את חלל האות מבפנים או נמשך עד שולי הקלף. שיעור ההכשר באותיות שנפסקו: ברגל הה' או הד' צריך שיישתייר מעל הנקב כמלא אות קטנה שהיא י'; ובירך השמאלית די בכל-שהוא, בין למעלה ובין למטה מן הנקב, ובלבד שתישאר צורת אות. דין כסדרן ואפשרות התיקון: אות פשוטה (ך' ן') שנמשכה מתחילתה עד סוף העמוד בלא גויל — פסולה; אך כל שלא נשתנתה צורת האות אלא שחסר 'מוקף גויל' בלבד, אין בו פסול 'שלא כסדרן', וניתן לתקנו בגרירה אף לאחר גמר הפרשה, שהאותיות עצמן כשרות. תינוק וקריאת האות הפשוטה: אות שאין לה אלא ירך אחת (ו', ז', נ' פשוטה) נבחנת בקריאת תינוק שאינו חכם ולא טיפש — חכם יבינהּ מן ההקשר ואין סומכין עליו, וטיפש אינו מכיר אותיות כלל; ומכאן למד שאין מכסין מלפניו את שאר האותיות. חידוש דין השריטה: שריטה (חריץ בעובי הקלף שאינו נקב גמור) אינה פוסלת אף משעת כתיבה, כל עוד אין האות חלוקה לשניים לגמרי — שלא כנקב שבאמצע העובי הפוסל; ולדעת המקילים (וכן נוקטים) אף בעוברת