מלוה מלכה ״הלל אומר״ פר׳ במדבר עם הרב שמואל רבינוביץ ע״פ רשימותיו של אביו הרב הלל רבינוביץ ז״ל

החיצוניות שלו. אתה רואה בן אדם יהודי חשיבות. אז התשאלה היא פה פרשה שלמה שמתעכבת רק על הנושא של ספירת בני ישראל, ש ספירת הלביאים ומפרט עם פרטי פרטים כל דבר. מה כל כך הקדוש ברוך הוא צריך לקחת פרשה שלמה של במדבר ועד כדי כך שכל החומש נקרא חומש הפקודים. מה החשיבות הגדולה הזו של לבקוד את בני ישראל? אז יש פה רש"י אומר שמתוך חיבתם לפניו שהיהודים כל כך חביבים לפני הקדוש ברוך הוא אז כמו שיש לבן אדם משהו בכיס שיש לו מטבע חשוב או שיש לו דבר אז הוא כל פעם הולך לבדוק את זה אותו דבר הקדוש ברוך הוא כל פעם הולך למנות את כלל ישראל לראות את החשיבות שלהם זה אומר רש"י אבל השאלה היא טוב אנחנו מבינים אבל פרשה שלמה להקדיש לזה יש בהמשך איך ב בהמשך הפרשה אז אז הוא אומר כאן כך וידבר השם אל משה ואל אהרון לאמור איש על דגלו באותות לבית

אבותם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאוהל מועד יחנו שכל אחד יהיה היו ארבע קבוצות וכל קבוצה היה להם את הדגלים שלהם ובכל קבוצה הייתה ראש דגל אז רש"י אומר את זה שאתהגלים האלה כבר קבע יעקב אבינו. שיעקב אבינו כשהלכו לקבור אותו אז הוא כבר אמר להם מי יהיה בכל מקום הראש הדגל ואיך שיסו אותו גם כן שיו בצד הזה שיהיו כמו שהדגלים האלה היו. כך נשו את יעקב אבינו ממצרים לארץ ישראל. אז צריך להבין את זה גם כן. מה זה העניין של דגל? אנחנו יודעים דגל שזה מסמל כל מדינה יש לה את הדגל שלה כל מ את הצבע של הדגל חשיבות כזו גדולה מרימים את הדגל מורידים את הדגל מה מה החשיבות הגדולה של דגל שעד כדי כך שאיש על דגלו שאומר הקדוש ברוך הוא איש על דגלו באותות לבית אבותם שכל אחד יהיה לו גם את האות של הדגלים אומר רש"י שבא אומר רש"י ככה באות

אותות כל דגל יהיה לו אות יהיה לו כתוב על זה אות ויהיה לו מפה צבויה צבועה תלויה בו וציוו של זה לא כצבו של זה כל יהודי כל שבט יש לו את הצבע שלו הוא אומר כגיוון אבנו הקבועה בחושן בחושן המשפט היו את 12 השבטים לכל שבט היה אבן מסוימת לכל לכל אבן הייתה היה גוון ואת הגוון הזה אז כל אחד עשה לו על הדגל וגם כן את האות של בחושן שהיה היה כל אחד היה את השם שלו היה את האותיות אז הם עשו כל אחד את האות שלו צריך להבין מה החשיבות הזו של הדגל ומה זה החשיבות יש דבר מעניין שמאיר את זה שיש דבר מעניין שהגלים האלה שכל ראש דגל היה בסוף של השם שלו היה כל כמו שאומר את זה ואחרונים ונשיא לבני יהודה אז הוא מביא את זה כל מקום אומר ואחונים עליו נתנאל נשיא לבני שכר נתנאל היה כל מקום היה הארבע דגלים האלה היו להם היו להם כל אחד את השם כל

אז צריכים להבין את כל ה מה החשיבות בגדול אז אנחנו אומרים ש אנחנו בגדול אנחנו אומרים שכשהולכים לקבל הרבי מביא את זה ומביא את זה כשפרשת במדבר תמיד קוראים ומביא את זה גם כן אדמור הזקן ובעצם הרמבם עצמו מביא את זה שפרשת במדבר קוראים כל פעם לפניח מתן תורה לפני חג השבועות אז הרבי יש לו שיחה שלמה מה הקשר בין פרשת במדבר שסופרים את כל כלל ישראל ל קבלת התורה. אז כשאנחנו מתבוננים בדבר אז רואים שבדבר מקום יחיד כתוב שכשהלכו לקבל את התורה אז הם קיבלו את זה כאיש אחד בלב אחד. זה היה הכנה לבתן תורה שויחנו ישראל. אז כתוב שמה כאיש אחד בלב אחד. זאת אומרת שכדי לקבל את התורה חייבים אחדות. מעניין. כלל ישראל לא כל כך מצטיין בעניין של אחדות. אז צריך להבין מה מה פתאום כשהולכים לקבל את התורה יהיו חייבים שכולם יהיו כאיש אחד ובלב אחד. בתוך ממש

באותו לב, באותו הרגשה. אז כדי קצת להתחיל את זה נסביר נסביר נספר סיפור הסבא רב שמואל בן ציין שהיה גר בעיר עתיקה הוא היה מהראשים של של חבד שמה מהסכנים והוא היה הוא נייל אתד בית הכנסת של צמח צדק לפני זאת אומרת עוד לפני היה חוזר כל שבת מאמר הוא היה באחד הראשי פעם בראש השנה סיפר הדוד רב נוחם רבינוביץ שהסבא הוא רואה שהסבא מתחמק מבית הכנסת באמצע התפילה אז לא היו כל כך הרבה אנשים וזה גם היה הבן שלו הוא רואה שהוא מתחמק אז הוא קם ורץ אחריו הוא היה ילד הוא רץ אחריו הוא רואה שהוא נכנס לבית הכנסת היו שמה הרבה בתי כנסיות כל בית כנסת לא היו הרבה אנשים אבל היו הרבה בתי כנסיות היה בית הכנסת החורבה היה בית הכנסת של קרלין אז הוא רואה שהסבא נכנס לבית הכנסת וניגש לבימה, נותן תפיקה ואומר, "רבותיי, אני רוצה לעזור לכם."

כולם נעמדו, "מה אתה בראש השנה אתה רוצה לעזור?" אומר, "אני רוצה להגיד לכם ככה. בראש השנה נותנים קצווה לכל יהודי שיהיה לו פרנסה לכל השנה." אז הוא אומר, הגיעו פה אז היום הקיבוץ של ברסלב זה באומן. מגיעים לשם עשרות אלפי אנשים. בזמנו הקיבוץ הגיע לעיר העתיקה כמנהג חסידי ברסלב שהם הגיעו והם לא דאגו לאוכל, לא דאגו לשום דבר. ובעיר העתיקה הייתה עניות כזו גדולה שזה לא היה לשאר אפילו שממש בקושי היה מה לאכול. והסבא ראה שאין יש פה מאות אנשים שבאו לראש השנה ולא יהיה להם מה לאכול. אז אומר להם יש לי הצעה מיוחדת אומר להם הסבא בבית הכנסת אם כל אחד יקח כמה אנשים והקדוש ברוך הוא יראה שיושבים כל כך הרבה אנשים אז הוא יתן להם כמות הוא יתן להם הוא יתן להם את ה פרנסה לכל השנה קיצור התחיל מכתף כל אחד רצה להביא עוד אנשים ועוד אנשים תארו לכם שהסבא מגיע

הביתה עם 15 איש שאין אוכל אוכל שאין שאין אוכל והסבתא רואה ש חשכו עיניה מה היא תעשה אז אומר הסבא ראיתי שאין לנו פרנסה במשך השנה אז הבאתי לה 15 איש שיהיה שפע כזה גדול שהקדוש ברוך הוא יתן לנו לכל השנה זה בקיצור כל אחד הוציא מה שיש לו מה שאין לו כולם ברוך השם היה להם עליכו מה זה סיפור יפה לקש עצמו בסיפור הרי על ה ככה הוא הלך בכל הבתי כנסת והוא באמת כולם הסתדרו הסיפור הוא מאוד יפה אבל מה הוא נוגע לפרשה שלנו אנחנו מדברים פה שהולכים לספור את כל כלל ישראל ועד כדי כך שרשי אומר שהספירה הזו בגלל שכל דבר סופרים כשנותנים מספר אז אפילו אם סופרים 600,000 איש או 600 משהו אלף אבל כל יהודי יש לו מספר. הוא מספר 536. הוא מספר כל אחד יש לו את המספר שלו. אז אם חסר אחד במספר אז זה כבר לא מושלם. כשאתה סופר 600,000 איש וחסר אפילו אחד

במספר אז זה כבר לא 600 זה מלא זה כבר 600 חסר. מה הגדולה הזה? גדולה היא כתוב ככה אנחנו נחזור לסיפור של הסבא שלפעמים בן אדם אין לו אבל אם אתה בא אליו עם רעיון מיוחד פתאום משתנה לו המבט לגמרי אתה תבוא לבן אדם תגיד יש פה 15 אנשים תיקח אותם הביתה תגיד רגע לא הכנתי לא עשיתי ברגע שאתה משכנע את הבן אדם אתה בא אליו ואתה הופך לו את הראש אומר לו אדוני זה לא בשבילהם זה בשבילך לך אתה יהיה לך בזה פרנסה פה בן אדם כבר מתאמץ בכל כולו הוא לוקח עוד אנשים מה מה קרה קודם ומה קרה אחר כך המבט כשאתה בן אדם מסתכל על הבן אדם השני אז הוא אומר רגע מה לי ולא מה אני הוא היה צריך הוא היה צריך להתכונן הוא בא הוא לא שאל אותי אבל כשאתה מסתכל על המבט מבחינתך זה כבר מבט אחר לגמרי לי יהיה מזה פרנסה אני פה נמצא לפעמים בדבר קטן אפשר לשנות את המבט

לבן אדם לגמרי. אז פה אנחנו הולכים לשנות קצת את המבט. מה קרה פה בספירה? אז אומרת פה אז אומר פה בבעל הטורים אז הוא מביא שאיש על דגלו באות שיעקב אבינו רמז להם מי יהיה ראש הדגל. כך רמז להם יעקב אבינו שכל מי שדיבר איתו לנוכח הוא היה ראש הדגל. בברכות שהוא בירך אותם, כל אחד שהוא בירך אותו כמעט למשל יהודה אתה יד אתה יודוך אחיך שהוא דיבר איתו ישירות הוא נהיה ראש דגל אז רואים מה מה הכוונה מה מה הוא רצה פה יעקב יעקב סידר כבר את השבטים הוא ידע שכל שבט אתה רואה את זה גם בברכות יעקב לקח ולכל אחד הוא אמר את החלק שלו את הנקודה שלו יהודה אתה ידוך אחיך הוא מסביר שמה שקודם הוא נתן לראובן בשיניים אחר כך הוא נתן לשמעון ולוי אחר כך יהודה כבר נרטה הוא פחד אז הוא אומר לו לא יהודה אתה יודוך אחיך ואחר כך הוא ממשיך ליוסף לכל אחד הוא

נתן את הסוג ברכה שלו יעקב אבינו ידע אצל אברהם היה רק יצחק אצל יצחק היה רק יעקב הראשון שקיבל 12 שבטים זה היה יעקב. הוא הבין שכל אחד ואחד יש לו את הדרך שלו, את הצבע שלו, את ההבנה שלו. זה יד יעקב. לכן בחושן המשפט, בחושן משפט שעשו לכל אחד את ה את המסגרת שלו, עם האבן שלו, עם הצבע שלו, עם השם שלו, כל אחד היה דבר נפרד, אבל זה היה דבר שהיה מאוחד אצל הכהן גדול על ליבו. ליבו של הכהן הגדול זה לב כל ישראל אבל כל אחד היה לו את השיטה מה מה פתאום הם החליטו ישראל עם ישראל שהם צריכים דגלים אז אומר בבעל התורים מביא את זה הוא אומר את זה בפסוק סביב לאוהל יכנו כתוב שסביב לאוהל כולם יחנו זאת אומרת שבית המקדש היה במרכז וסביב לו כל אחד היה בכיוון שלו. אחד היה כיוון צפון, אחד בכיוון דרום, אחד במזרח, כל אחד היה בכיוון שלו. אבל מה? כולם היו

מאוחדים עם בית המקדש. אז אומר פה שכתוב ודגלו עליי אהבה. כך אומר בעל התורים שישראל ראו בשעת מתן תורה ראו את הדגלים של מעלה. כשהכתוב כתוב וירד השם על הר סיני אז ירדו איתו כל המלאכים ירדו אלפי אלפי מלאכים והם ירדו כל אחד עם הדגל שלו אז הם אמרו אז הם ראו בשעת מתן תורה וכתוב שניתוו כך אומר הבעל התורים ניתבו לאותם הדגלים שיש למעלה גם למטה זאת אומר למטה דגלים אתה עוד יכול להבין כל מדינה מה זה למעלה הדגלים מה יש למעלה דגלים? הם צריכים דגלים. אז ההסבר שאנחנו אומרים שיש בדגל משהו מיוחד. דגל זה הדבר שמאחד את כל המדינה, את כל העם. דגל מאחד את השבט. זה הדגל זה מראה שאני השבט מהדגל הזה. הצבע של הדגל מאחד את ה אז אומר פה כזה דבר. זאת אומר, הם ראו מלמעלה יורדים אלפי אלפי ריבות מלאכים ויורדים כולם מאורגנים, מסודרים,

בסדר, כולם באהבה ובחיבה כמו שכתוב שאנחנו אומרים כל יום על האופנים והשרפים שהם כולם נכון שהם בשיא בשיא הדבקות בהקדוש ברוך הוא, אבל הם כולם עם סדר, אין ביניהם לא שינה. איך אומר המשה? שכשהקדוש ברוך הוא אומר למשה תעלה למעלה אז הוא אומר להם אז הוא שואל את המלאכים המלאכים לא רצו אמר תנו אותך על השמיים מה פתאום אתה נותן את זה אז שואל אותם משה רבנו כלום אהבה יש ביניכם כלום סיני יש ביניכם אתם אתם מלאכים אז ראו ישראל במתן תורה שיורדים כל כך הרבה מלאכים וכולם באותו רמה באותו סדר באותו דביקות ואף אחד לא רב עם השני אז הם רצו צו ניתבו לכזה מצב להיות שיהיו מצב שיהיה את כל הדגלים לכל אחד יהיה את השיטה שלו לכל אחד יהיה את הצבע שלו את ההתלהבות שלו כמו הויז'ניץ לא כמו בלץ ובלץ לא כמו סטמר כל אחד את הסוג התלהבות שלו אז אבל כולם יודעים שזה

שהמשכן באמצע זה אתה נכון אתה בכיוון הזה אתה בכיוון הזה אבל המשכן הוא קיים באמצע אז אומר פה אומר רבנו בחיי אומר ככה דגל מחנה אפריים לציבותם ימה אז אומר ודע להבין כי השם שהיה סדור ארבע דגלים שבמדבר דוגמת הארבעה מחנות שכינה שזה היה בדיוק כמו ארבעה מחנות שכינה כן הסידור בעצמו בארבע חיות הקודש אנחנו אומרים על הכיסא יש ארבע שיש פני שור פני פני אר יהיה זה אז הוא אומר בדיוק ארבע חיות הקודש של המרכבה למה כי הנשיא העומד לרוח מזרח בדגל יהודה אז אומר שמו נתנל נתן כל והנשיא עומד לרוח דרום בדגל ראובן שמו שלומיאל גם כן עם השם ולא רק זה אומר ולא תמצא בשאר השמות שיהיה חותם אחד בשם אבל אלא ארבע האומרים, זאת אומרת לא תמצא בכל השמות האחרים של הזה שיהיה כל רק ארבעה אלה העומדים בארבע דגלים לארבע רוחות העולם כך אומר

כך אומר הרבנו בחייה אז אתה רואה מזה שלא סתם הקדוש ברוך הוא סידר אותם ונתן להם את הראש דגל הראש דגל היה עם שם של הכל אבל מה עם צבע אחר זה לא היה אותו צבע שאנחנו כל אחד היה לו ואפילו בתוך המחנה היה לכל אחד את הצבע. אז אתה רואה את זה בצורה כזו שיש לפעמים שאתה רואה בן אדם אתה לא מכיר ברכות אתה לא ברגע אחד עם מילה טובה אתה מסביר לו את המקום שהוא נמצא ברגע אחד כמו שהסבא הפך לו את המוח ברגע אחד ואנשים פשוט התנפלו היו צריכים לצעוק אנשים באים בחוסר החיות מה זה אמר להם לא לא רבותיי אתם זוכים עכשיו יש לכם לכם פרס משהו אחר לגמרי. זאת אומרת, כשאתה מסתכל על היהודי בצורה אחרת, אתה נכון, הוא לא בשיטה שלך, הוא לא בכיוון שלך, אתה לא מבין אותו אפילו, הוא בכלל אתה בצפון והוא בדרום, אתה במזרח והוא במערב, אבל אתה לא יכול לקחת את

הדיודי הזה ולהגיד כולם סביב בית המקדש. יש פה דבר חושן, משפט שהוא החושן שהוא מחזיק את כלל ישראל עם כל הצבעים. מכיוון שכולם הכוונה שלהם לכיוון בית המקדש. אז אומר פה אותו דבר. אומר הקדוש שכתוב במפרשי התורה כתוב על הפסוק איש על דגלו באות לבית אבותם. מה שהבאנו קודם. אז אומר פה הם אומרים זה מה שכתוב ודגלו עליי אהבה. מה זה דגלו? הקדוש ברוך הוא אומר הדגל שלו עליי אהבה. אני מהדגל שהוא מחזיק זה גורם לי אהבה. אז אומר ככה, אומר הקדוש ברוך הוא לאומות, ככה הם מביאים את זה במפרשים לאומות. דגלים יש לכם דגלים אבל אינם חביבים עליי. אני לא זה לא מדבר אליי. זה אני לא הדגלים שלכם שום דבר אלא בדגלו של יעקב. רק הדגל של יעקב הוא אני בו אני רוצה. שנאמר ודגלו עליי אהבה כמו שכתוב הביאני אל בית היין. אומר שבשעה שנגלה הקדוש ברוך הוא אל עלר סיני ירדו כד

רבבות מלאכים שנאמר רכב אלוקים ריבותיים והיו כולם עשויים דגלים דגלים שנאמר דגול מרבבה כיוון שראו אותם ישראל התחילו מתווים לדגלים וכן הוא אומר נרננה בישועתך ובשם אלוקינו נדגול בשם השם אנחנו נכזים את הדגל אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, מה אני תביאתם לדגלים? מה אתם צריכים את הדגלים? אתם רואים את המלאכים אבל מה אתם צריכים את הדגלים? אומר להם הקדוש ברוך הוא, חייכם שאני ממלא את משלותיכם. שנאמר, ימלא השם כל משלותיך. מיד אמר הקדוש ברוך הוא למשה, לך ועשה איתם דגלים כמו שניתבו קדושים. ובדלים היו ישראל בדגליהם. הדגלים של ישראל מראה כשיש למדינה דגל אחד ומישהו בא עם דגל אחר זה מראה שהוא לא מהמדינה הזו אז אומרת תתן אומר הקדוש ברוך הוא למשה הם נטבו לדגלים אני אוהב אותם תן להם אני רוצה רק את דגליהם של יעקב וכל

דגל שהם ירמו אז אני אומר כל העולם האומות מסתכלים בהם ותמאים מי זאת עולה מן המדבר במדבר עומדים במדבר והם עולים מיני המדבר דגלים דגלים אז פה הוא קצת מבאר בצורה אחרת שהדגלים שכשישראל אנחנו אמרנו שיעקב אבינו כבר סידר אותם אבל זה התבטא ברגע שהם ניתבו לזה שישראל רצו מה הם ראו במלאכים כמו שאמרנו קודם שהם ראו שהמלאכים כל כך ריבי ריבות מלכים וכולם תחת אותו דגל באותו אהבה באותו חיבה אז ישראל ניז אומר כאן שאנשי השבט הקדוש ברוך הוא סידר את זה שבכל מקום היו שלוש שבטים 4 * 3 זה 12 אז כל מקום היו שלוש שבטים ושלוש שבטים האלה בעצם הם היו היה לכל שלוש האלה היה להם איזשהו חיבור מסוים כמו שרואים את זה בהתחלה הוא מתחיל עם יהודה יהודה, שבט יהודה, דגל מחנה יהודה ואז הוא מביא ש אז אומר ואחונים עליו מט שכר ואחר כך הוא

מביא את מטה זבולון ובזבולון הוא לא אומר הוא מטה הוא אומר מטה שכר ומטה זבולון למה זה אומר כדי שזה שנותן את הזבולון ישכר הוא לומד תורה וזבולון הוא המחזיק אותו אז אומר יש להם אותו דרגה אז הוא מתחיל מתחיל עם התורה הדגל מחנה יהודה כתוב את יהודה שלח לפניו שיפתח לו בתי מדרשים במצרים אז הוא מוסיף את כולם את ליהודה ישכר וזבולון זה היה שבט אחד שזה היה תורה אחר כך הוא שומר דגל מחנה ראובן ושמה זה כבר שבט שראובן שמעון ואחר כך לוי נפחד אז הוא הביא את גד זה כבר משפחה ש בתוך המשפחה אחר כך הוא מביא גם כן דגל מחנה אפרים אז הוא כבר מביא לא רק סתם משפחה של ממוחבת אלא משפחה כמו שאומרים גרעינית שזה מחנה אפרים מחנה מנשה ומחנה בנימין הם שלושתם הם מאמא אחת זאת אומר לפעמים בן אדם כשאתה מסתכל אז יש מושג דבר ראשון זה התורה היא מאחדת את

כולם אז אתה מסתכל הדבר הראשון זה דגל אחד שהוא עשה תורה דגל אחד הוא עשה אחים אחווה שזה אמרנו שזה דגל מחנה ראובן ושמעון זה אחים הדגל השלישי שהוא לוקח את זה זה מחנה אפרים זה משפחה גרעינית בן אדם שאתה פגעת באח שלו פגעת בזה הוא מיד אם פגעת במישהו אחר זה לא כל כך מפריע לו אם זה אח שלך או שזה חבר שלך או שזה משפחה שלך הדגישה היא אחרת זאת אומרת כל דג צד כל דגל היה לו את ההשפעה שלו את המחשבה שלו אבל כולם יחד התאחדו יחד יש סיפור מאוד מעניין שמספר רב מנדל פוטפס הרבי הרבי באחד ה השיחות בשנים הראשונות אז הרבי סיפר מהבעל שם טוב הרי במלמל כי יש נייר מיוחד לספר סיפורי הבעל שם טוב אז הרבי סיפר שהיה יהודי עגלון שהלך והחליט על עצמו שהוא רוכש לו אתרוג הכי ודע שיש. הלך היהודי ו חסך כל השנה. הוא היה עגלון חסך כל השנה

מהפת לחם שלו והכין לו חבילה. הלך וקנה את האתרוג הכי מהודע. מגיע הביתה. האישה רואה את האתרוג. זאת אומרת עכשיו אני מבינה מה לא היה לנו מה לאכול כל השנה. קיצור, היא לקחה את האתרוג, נתנה לו ביס ופסלה אותו. קיצור, היהודי הזה אומר לעצמו, אישה צודקת. מי אני? האיש הפשוט שהחלטתי שאני צריך את האתרוג הכי יפה. מי אני? מה פתאום הגאווה הזו? מאיפה לקחתי את זה? היא צודקת ב-100%. היהודי הזה מגיע אחר כך לבעל שם טוב. הבעל שם טוב מושיב אותו לידו והוא נותן לו לאכול מאותו מאותו צלחת שלו ואומר הבעל שם טוב שמאז עקידת יצחק עוד לא היה כזה זכות של יהודי שעשה כזה מעשה התלמידים התפלו שאלו חקרו יש אתרוג אבל מאז עקידת יצחק לא היה טוב ככה הרבי מספר את הסיפור רב מן לפוטפס אומר שהיה סיפור דומה לזה שהיה רב חיים אבולפיה בטבריה היה הרב של טבריה היה לו

את התפילין של האור החיים הקדוש ו החליט יום אחד שהוא לוקח את התפילין והוא קונה בזה אתרוג קיצור הוא הלך קנה אתרוג הוא בא הביתה עם אתרוג שואלת אותו אישיה מאיפה היה שמה ניות כזו גדולה אז הוא אומר לה מכרתי את התפילין של האור החיים וקניתי אתרו האישה כעסה מאוד היא אומרת פה אין מה לאכול אתה הולך לקנות אתרוג בקיצור הפסלנו את זה אז רב חיים אבולפיה עשה חשבון התפילין נמכרו האתרוג כבר פסול אומר עכשיו גם אני אכס אז מה אני עשיתי זה היה החשבון שואל רב מנדל זה סיפור עם בשר שהיה תפילין של האור החיים הקדוש רב חיים אבולפיה היה רב של טבר בריה והוא לקח ומחר וקנה והוא לא התרגז אפילו לא כעס הוא עשה אז אומר למה הרבי לא הביא את הסיפור של רבי חיים אבולפיה זה סיפור הרבה יותר עם עם הבטים הרבה יותר גדולים מה הוא מביא איש פשוט ואצל האיש הפשוט הבעל שם טוב

הושיב אותו והביא אותו עד אומר שעד יצחק אבינו בעקידה לא היה ניסיון כזה מה קרה פה למה מה ההבדל כך שואל רב בנל פוטפס אומר אמן, אני אגיד לכם את זה בשתי מינים. היהודי הזה שעשה את זה, הוא אומר בפשטות, הוא הבין שזה באמת לא מגיע לו. מי אני? הוא היה בביטול אמיתי של הוא אומר, "מה פתאום מגיע לי? אני יהודי פשוט. מה פתאום החלטתי שאני צריך אתרוג של הרבנים הגדולים? רב חיים אבולפיה, זה נכון, זה סיפור מאוד יפה, אבל זה כבר היה עם חשבון. הוא התחיל לחשב, הוא אומר ככה, האתרוג לא נמצא, התפילין נמכרו, עכשיו אני עוד נכנס, אז מה עשיתי? זה כבר חשבון. אז אומר, לפעמים אתה מסתכל על הדבר, אתה אומר, רגע, זה סיפור הרבה יותר מעניין, אבל זה סיפור לא של ביטול, אלא זה סיפור שעם חשבון. בן אדם עשה חשבון, מה לי סתם להתרגז, מה יצא לי

מזה? לא יצא לשונה. זה נכון שזה דבר גדול. הוא התאפק, הוא לא הוא לא צעק, הוא לא אמר, אבל הוא עשה את החשבון עם השכל. זה לא היה למעלה מן השכל. פה אנחנו אומרים דגל. אין לזה הסבר בשכל. דגל זה דבר למעלה מן השכל. הוא אתה מרים אותו, אתה מראה לכולם. אין לזה הרבה היגיון בדגל. חוכמה. זה דבר שהוא קצת אתה מרים אותו למעלה וכולם רואים שאתה שייך לעניין הזה. כשאתה בן יהודי שהוא מסתכל על השני ואומר כולנו יש פה בית המקדש כולנו קשורים לבית המקדש כולנו זה מהצד הזה זה מהצד הזה זה מהצבע הזה זה מהצבע השני זה משהו אחר לגמרי אם אתה עושה את זה בטור חשבון אתה לא מבין אנחנו עכשיו בסיפור של ספירת העומר תלמידי רבי עקיבא תלמידים של התלנא הכי גדול ו4,000 תלמידים אבל לא נהגו כבוד זה בזה. מה זה לא נהגו כבוד? כשאתה מתחיל עכשיו להבין מה זה נקרא

הדגלים, כל אחד עם כיוון אחר. כמור שאין פרצופיהם שוות, כך הן דותיהם שוות. איך אמר לכל יהודי? שני יהודים עומדים יש יותר משלוש דעות. כל אחד מבין אחרת את זה. אבל כשאתה מסתכל על השני עם כבוד ואתה מכבד אותו, אתה אומר נכון הוא בצד הזה אבל אני לא מבין את הצד הזה. אני איש פשוט. אני לא מבין. אני רק יודע שמה שהוא עושה זה טוב ומה שזה עושה זה טוב. אם אתה בא עם חשבון, חשבון של כבוד, אתה לא התנהגת יפה, אתה לא מבין את הדבר, אז זה מזלזל בך. זלזול. אז זה מה שקרה ב אי אפשר לגשת. הם עשו את זה בספירת העומר דווקא. ספירת העומר שנפטרו תלמידי רבי עקיבא. למה זה קרה דווקא בעת הזו? בגלל שזה הכנה לקבלת התורה. אי אפשר לגשת לקבלת התורה בלי ביטול. אם בן אדם הוא לא בטל אז התורה לא נתפסת בו בכלל. עד כדי כך שהקדוש ברוך הוא אומר אין אני והוא יכולים

לדור והפוך זה נהפך לו התורה לשם לא טוב. למה? בגלל שתורה חייב שיהיה ביטול. כשבא יהודי פשוט אומר מי אני שבא פתאום לה בדעתי הוא קיבל את זה בכזו פשטות בכזו הבנה. אז אומר לו הבעל שם טוב, אתה עשית מעשה שמאז עקידת יצחק לא היה כזה מעשה. אומר לו הקדוש ברוך הוא אומר, אם אתה מסתכל על רב חיים אבולפיה, זה דבר סיפור מדהים. איזה התאפקות ואיזה כוח, אבל זה התאפקות עם חשבון, לא של ביטול. כשאנחנו ניגשים למעשה לקבלת התורה, חייב להיות כאיש אחד בלב אחד. צריך להיות הדרגה של הביטול הכי גבוהה שיכול להיות. כאיש אחד שתרגיש את השני בלב אחד כמו שאתה מרגיש את עצמך. זה ה לכן הוא מתחיל פה את פרשת במדבר עם לספור את אנשים. לספור זה מלשון ספיר. מלשון כל יהודי יש לו את הכוח שלו, את המשמעות שלו. אתה לא אל תסתכל על יהודי בעין שאתה לא בגלל שאתה לא מבין. תשפוט

אותו מצידך. לא. תשפוט אותו מהלב שלך. כמו שהלב שלך אתה אפילו שהיד כואבת אתה לא תיתן שום דבר ליד אתה לא כואב כואב אתה לא תרביץ לעצמך למה שזה לב אחד אומר לקבלת התורה היו צריכים בכזה ביטול שזה כל יהודי הוא אות בספר תורה ספר תורה חסר אות אחת נגמר הספר תורה זה לא ספר תורה כבר כל יהודי יש לו את המשמעות שלו את ההבנה שלו את השכל שהקדוש ברוך הוא נתן לו אמר רב זוהי אם יציאו לי להיות אברהם אבינו. אז אומר אני מה יש לקדוש ברוך הוא? אז במקום שאני זוה אז אני אהיה אברהם ואברהם יהיה זו אז מה הוא מרוויח? מה? הקדוש ברוך הוא רוצה שהזוש שיעשה את מה שהוא צריך לעשות. כך הוא אומר אברהם צריך לעשות מה שהוא עשה. כל יהודי הכוח שלו שהוא יכול לעשות. וזה אומר לנו כל חומש קוראים פקודים. למה? שתדע לך שאתה מספר אחד בתוך כלל ישראל.

אתה לא עוד דבר, אתה מספר. ואם אתה חסר, אתה לא עשית את העבודה שלך, אתה פוגם בכל כלל ישראל. אם עשית את העבודה שלך, אתה מעלה את כל הכלל. כמו שהרמב"ם אומר, שיראה בן אדם כל עצמאל תמיד חציו זכאי, שכל העולם חצי חצי הטיפה הזו, הדבר הקטן הזה שאני עושה, מוריד את כל המשקל. יעזור לנו השם שזה נביא השנה בעזרת השם עם המחשבה הזו את משיח צדקנו. M.