כולל תפארת לוי יצחק יום ד׳ כ״ה סיון תשפ״ו - הרב אברהם שמואל זאייאנץ

שנשארו שניספו אז המחתות הוא יקח המחתות היו מנחושת שהוא יקח את המחטות וישימו אותם ציפוי למזבח הנכושת שזה יהיה לזכר שיהיהודים ידעו שלמה יש את הציפוי הזה למזבח זה אלה שנספו גם שכו נגד הארון ומושה וככה יהיה לזיכדון שלא לא ייבו עם הכהן ואחר כך היהודים התעצבנו למחורת כמה יהודים והתחילו להתלונן למוישולר שם הרגו מלא אנשים נרגו 250 איש וחוץ מזה לא מגפה בינתיים לא עכשיו עכשיו נמד המגפה חוץ ממה שמתו 250 איש וכל האנשים של קידח שלא כתוב כמה הם היו הם היו הרבה כל המשפחות וכל אז הם באו בתנות למשהו לארון שהם הרגו מלא יהודים ואז השם נהיה בכעס ועשה מגפה >> רק אז באגפה >> רק כז בא מגפה ואז משה רבנו היה אוהב ישראל אז אפילו שהמגריפה הגיעה בגלל שהם אוהבים להתלונן בוקר טוב אז מוישה אמר לארון שהוא יקח מהר קטורת וישים את זה על מחתא וישרוף את זה ועם זה

הוא ילך בין אנשים וזה יעצור מהגיפה מאיפה משה ידע >> היה לו נבואה מה שאלה >> לא אבל לא כל דבר מגלים לנביא >> באמת >> כן לא כל דבר [נחירות בוז] >> אז איך הוא ידע >> ואז איך הוא ידע בגלל שכשהוא היה למעלה במה הוא היה למעלה אה >> הלך להביא אתות הברית לא >> כן היה כמה פעמים אז המלאך המוות אמר לו סוד המלאך המוות בעצמו אמר לו סוד שקטורת עוצרת מגפה אז משה רבנו ידע את הסוד הזה אז הוא אמר לן תיקח תור יותר וכך היה אהרון הלך הוא עמד בין אמיתים בין החיים ברגע שהוא בא עם הקטורת זה הצר המגפה ואף על פי כן היו מלא אנשים שמת 24,000 הוא כ רק מהמגפה אז מפה לומדים שלפעמים יש א פה משה רבנו השתמש בזה בגלל שהמלאך המוות בעצמו אמר למה מלאך המוות אמר לו בגלל שהוא במקום זה משה רבנו נתן לו משהו לא זוכר עכשיו משה מרון >> כן

>> אז הוא אז הוא כל אחד נתן לו מתנות מהמלאכים לקח את המתנות באר >> כן >> והוא נתן לו את הפתום הוא נתן פטוט טוב אבל משה לא נתן לו >> מצאת לו ספירה ולא נתן לו >> מה >> מצאת לו ספירה ולא נתן לו >> בסדר טוב זה המתנה טוב אז א לפעמים צדיקים יודעים דברים שגילו להם ואבל גילו להם על מנת שלא יפרסמו את זה. יש מלא סיפורים יש סיפורים שצדיקים שידעו שהבן אדם ההוא נגזר עליו לא עלינו. שאם הוא ילך למקום פלוני הוא ימות. והצדיק לא יכול להגיד לו אל תלך בגלל ש אבל הוא יכול לנסות >> לרמוז לו. >> לא לרמוז לו גם לא הוא יכול לנסות. הסיפור עם הרבי שהוא אמר למישהו >> כן כן כן שהוא אמר למישהו שלא ילך לגול שמה >> כן >> והוא הלך לגול >> והוא נפטר >> הוא נפטר מיד קצת זמן אחר כך וכאשר אסור להם לגלות והדמודר הקודם באמת הוא היה הוא היה 17

שנה הוא היה אה היה לו סטרוק נו הוא היה משותק כפי גוף >> למה אז אומנים ביקל שאחד מהדברים גילו לו דברים והוא הלך וגילה >> א >> היה לו אהבת תיסא גדולה והוא הלך וגילה אז אה >> טובים בסדי פעם כמה מספרים שהוא מסע ברכב ואמר רק שהוא יודך לעצור את המשאית הזאת שהוא נוסע עם התפוזים תגיד לו שיביא לי תפוז אחד מהר הוא מצפצ לו בזה עד שמה ש מה אתה מצפ לי מה אתה רוצה אומר תשמע הרב פה וזה בקש >> הוא יוצא תפוז כן מה פתאום פה בשביל זה מסמזה היה תאונה אמר ראיתי את המלאך שמה אמיתי >> כן כן >> בספרים של >> כן כן ככה יש מנה סיפורים א שהם לא יכולים לגלות הם יכולים >> לעשות משהו >> יום היורצד של הרב מרדכי אליהו >> אה היום היורצד כ >> סיבן >> צדיק גדול מאוד >> [נחירות בוז] >> אחד יום >> טוב אז זה מה שיש לי להגיד החומה של היום

זהו אז זה יצא מגפה הקטורת >> אז היום אנחנו יכולים להקטיר תורת אין קטורת >> להקטיר תורת אסור אבל אמרתי את זה עכשיו שומעים את הפיתום התורת קורבנות לא קורבנות כן ה קטורת יש קורבנות בתוך הקורבנות אומרים גם קטורת לא צריכים להגיד כל הקורבנות רק הפרשה של הקטורת עם הברייתא תנור רבנן פיתום הקטורת קצת טוב בוקר טוב בוא נתחיל אנחנו בדף ד לא בדף ג עמוד ב סליחה כן כן דף ג עמוד ב למטה בשורה האחרונה של השורות הצרות השורה האחרונה של השורות הצרות אז למדנו במשנה על אלה שחייבים לעלות לרגל חוץ מכמה אחד מהם היה השוטה אז אומרת הגמרא תנו רבנן איזה הוא שותה מה הגדר שיש שטה מאיפה יודעים הבן אדם שותה אז אומרת הגמרא שלוש דברים היוצא יחידי בלילה זה מדובר פעם שהם יקוץ אין לך תג עמוד ב >> השורות האחרות הצרות >> השורה האחרונה של השורה השורות הצרות

והמילה השנייה תנו רבנן דף ג עמוד איזה הוא שותה? הנה פה לא לא זה קודם כל זה בשורות הרחבות זה דף גמוד דף אחד טו רבנו אז תול רבונו איזה הוא שותה אז הוא אומר פה שלוש דברים היוצא כידי בלה בלילה מדובר פעם שהוא ירצא מחוץ לאי ולא היו אנשים איזה עניין שהוא פטור מלעלות >> שהוא פטור מלעלות אז הוא יצא יחידי בלילה בגלל שיש מתיקים זה מסוכן לצאת יחידי בדרך פעם לא היה חשמל הוא היה כו חושך ון בבית הכברות הוא יושב בבית הכרות בלילה >> מי הולך לישון בבית קרות בלילה >> שותה לא אין לו איפה לישון >> מה אז אזזה הגנה תסביר גברות יש איפה תישון מה ישפסלים הנה פה יש ספסל הוא יכול לו שפס זה מסוכן אף אחד לא בא לשמה >> מי יודע זה הזה שדים שמה הוא לא מפחד הוא לא מפחד >> מה אתה לא מפחד לשון בבית הכרות בלילה >> אני מפחד >> אז זהו בן אדם רגיל הולך לישון בבית הכרות

אבל >> אתה לא שותה זה שטי הרק שותה הרק כן >> שלום אז אנחנו התחלנו עכשיו מה גד ששות שותה אז הגמרא אומרת פה שלוש דברים היוצא יחידי בלילה >> איזה שוטה >> איזה שטה היוצא יחיד בלילה >> כן >> היוצא היחידי בלילה ועלן בבית הכברות בלילה הוא הוא יושן שם לבד ומקרע את קצותו הוא קורא את הבגדים שלו זה שלושת הדברים >> אמת הוא שותה >> כן >> אז הגמרא אומרת אז הגמרא דנה בזה תמ למדנו רב הונה אמר שמהפתגם שאמרנו עד עכשיו מהברייתא לא ברור אם אם הוא צריך לעשות את שלושת הדברים או אחד מהם >> מספיק >> מספיק אז למדנו רבונה מה רבונה אומר עד שיהיו כולם בבת אחד. לא מספיק כשהוא עושה אחד מהדברים. על כל אחד מהדברים אפשר למצוא שיטרה. זה שיטר. >> כן. אז בגלל זה הוא אומר שצריכים שלושת הדברים ואז זה בטוח שהוא לא משהו חסד. >> הוא צריך להיות יחידי בלילה בבית הקברות

ובגדים קרועים בבת אחת. >> כן. לא בבת אחת. לא ב הוא עשה שלושת הדברים. לא בבת אחד. או או זה לא >> לא או צריך לעשות שלושת הדברים >> לא בבת אחד ביחד >> לא באותו יום אבל אנחנו יודעים >> כן לא כל יום או לא יודע פעם >> יודעים אחד רק לם בבית הדמעות זה לא נקרא >> לא לפי הדעה הזאת בגלל שהגמרא תסביר הגמרא תסביר לנו אז ככה סברונה שכדי שהוא יהיה בגד שטה זה רק אם רצו אותו עושה שלושת הדברים ביחד רבי יוחנן אמר לא אפילו באחד מעין שמספיק שהוא עושה אחד מהם ועכשיו שואלת הגמרא איך ידעמי איך מדובר פה המחלוקת שלב הונה ורבי יוחנן היא דבדלו דרך שטות אם ראינו שהוא עשה את זה דרך שטות היה לו אופציות אחרות למשל היה לו מיטה אחרת במקום אחר והוא הלך לישון בבית הכרות או שהיה לו אם אם רואים שהוא עושה דרך שטות אז אפילו בחדנמי אז

למה רבון אומר שהוא צריך לעשות כל השלושת הדלים אם רואים שהוא עושה דרך שטות אז אפילו באחד שיהיה מספיק דלא דרך שטות ואם הוא לא עשה דרך שטות זאת אומרת לא היה לו ברירה אחרת אז אפילו כול הוא נמ לו אז גם אם הוא עשה את כולם את שלושתם שלא יהגדשות שותה אולי לא היה לו ברידה הוא היה צריך לצאת יחידי בלילה ולא יודע מה הוא אז >> לא היה לה איפה לישון אז בבית קבור >> כן ולמה הוא קרא את הבגדים לא יודע א הוא היה צריך חתיכה לעשות א >> לעשות איך אומרים מה שם עושים הצול שמה לצור את אדם >> לעשות חוסם חורקים >> חוסם חורקים כן סתם למשל חתחת בגדל חוסם עורקים >> כן אז אה אז אז מה מדובר פה המחלוקת שלבו ורביך מתרסת את הגמרא לעולם דקעבדלו דרך שטות מדובר פה באמת שהוא עשה את זה דרך שטות איי אז למה צריכים שהוא יעשה שלושת הדברים לכו באחד מספיק אז הגמרא אומרת

שבגלל שעל כל אחד אפשר למצוא תירוץ למה הוא עשה את זה אפילו שהיה לו הבחולה דקבידו דרך שטות ועלם בבית הכברות מי שיושב בבית בלילה אז אם הוא עשה רק את זה אימויתי אומר שהוא לא שותה למה הוא עשה את זה כדי שתשרה עליו רוח טומה ודקאבים הוא עשה את זה כדי שתשא עליו רוח טומה בבית הקרות ישים אז אם הוא יושב שמה בלילה לבד נדבק לו שמה דרך טומאה למה הוא רוצה שיהיה לו דרך טומאה שיעשה כישוף. הרי מי שיש לו שורי עלברו תומה הוא יכול לעשות כישוף. שותה או שהוא חכם? >> לא. אז הוא לא שותה. >> אם יש סיבה טובה למה הוא עשה את זה אז הוא לא שותה. אולי הוא כוסם הוא רוצה לעשות כל מיני דברים ולא מצליח לו. הוא הלך יהיה שם בבית הכרות. >> אבל זה גם בקרות של ימינו. >> כן. כן. למה לא? >> יש שם שדים. אני לא יודע. שדים יש >> כן. וכל בית הכרות אם אתה הולך לבד ואתה

יושב ובא את הקרות בלילה לבד יש שמה שפה לביקור >> איך >> תצפה לביקור אם אתה הולך לבד >> כן כן >> אם הבית הכרות קטן וזה מוער זה ליד העיל אולי לא אבל א בדרך כלל טוב אז הכל אחד בסנה סנהדריה זה כאילו >> כן וזה סנדר זה בתוך המשפחה טוב כדי שתשייה עליו רוח טומה הוא דקבית אז ממילא יכול להיות שהוא לא שותה ואותו דבר בדבר השני ויוצא יחידי בלילה למה הוא עשה את זה אם הוא ראיתי אומר שהוא עשה את זה גנדריפס אחדי שתקף בו לא יודע מה זה גד תקף לו איזה שט שבגלל זה הוא יצא יחידי בלילה מה רשו גנדיפרס >> אה כן חולי אוחז בתור הגה ורש אומר שהגוף שלו התחמם הוא היה צריך לשוף אוחם בגלל זה הוא יצא בלילה היחידי כן אה >> ואותו דבר מהקרא יש כיסותו אם הוא עשה רק שהוא קרא את הבגד שלו אז הייתי אומר שלא שותה אם הוא הייתי אומר באו מחשב באמחשבות

הוא לא שם לבצה לעזור לו >> טוב אז הוא עשה את זה בגלל שהוא בא מחשבות הוא לא חשב הוא היה הוא התעמק באיזה עניין ובלי כוונה הוא קרא את העקצות זה לא סימן שהוא שותה אבל אם הוא עשה שלושת הדברים זה כבר א שלושת הדברים זה כבר מראה שהוא לא בסדר איתו כיוון דבדינו לכולו אבל מכיוון >> ח אנחנו באים את השיעור עכשיו כי דבילנו לכולו מכיוון שעשה כל שלושת הדברים אבלולי אבל להוא אז זה כבר נחשב שותה למה אז לדוגמה כמי שנגח שור חמור אנחנו עכשיו הפכנו דף כמי שנגח שוך המור וגמר ונשא מועד לכל הדין הוא ככה שור שנגר שלוש פעמים הוא נהיה שור מועט >> אבל למשל אם הוא נגח שלושת הפעמים הוא נגח רק שור אחר הוא לא נגח בהמות אחרות רק שור אז הוא רק מועד לשור אבל אם הוא נגח כל יום הוא נגמה אחרת וככה שלוש פעמים אז הוא מועד לכור למה

הוא לא הוא לא נגע שלוש פעמים את אותה בהימה אבל מכיוון שהוא נגח שלוש פעמים בהמות אחרות אז אז זה כיוון שמשהו לא בסדר איתו אז אותו דבר פה אפילו שהוא עשה שלוש שלושה דברים שכל אחד לבד אני יכול למצוא סיבה למה הוא עשה אבל מכיוון שהוא עשה שלושתם זה סימן שמשהו לא בסדר. כן. טוב. ככה ככה הגמרא תצה. בא הרב פפה אמר הרב פפה בא רב פפה ואמר שרבונה הרי אמר למדנו קודם שרב הונה אמר כדי שיהיה שותה הוא צריך לעשות שלושת הדברים. אז בא הפה ואמר איש מייל לרבונה. מה >> אז הגמרא אמרה כמו רבונה למעשה >> הגמרא הסבירת שיטת רבונה >> כן >> אז הגנה אומרת תמרב פפה איש מיע לי לרבון אם רבון היה שומע עדניה מה שלמדנו בברייתא אז הוא היה חוזר בו מהדעה שלו שהוא צריך לעשות שלושת הדברים ביחד למה בברייתא למדנו איזה הוא שותה זה המעבד כל מה שנותנים נים לו מי

שמאבד מה שנותנים לו כל דבר שנותנים לו מאבד אז זה סימן שהוא שותה אז ממילא לא צריכים שלושה דברים יש דבר אחד אז הוא כבר שותה אז האבא אדרבה אם הוא היה יודע מהמברית הזאת הוא היה חוזר בו מדבריו שהוא אמר שהוא צריך לעשות שלושה דברים לא מספיק דבר ב בהתוודויות היו אומרים שאיזה שותה מאבד [כחכוח] מה שנותנים לו. פה כתוב כל מה שנותנים לו אבל יש גיסה המבד מה שנותנים לו. אז כל יהודי נותנים לו בנשמה הדרגה של מה? מ שם מ ומי שמאבד את זה אז הוא שותה שותה זה מאבד מה שנותנים לו הוא מאבד את המה שנותנים לו טוב >> מה זה הדגה הזאת של מה >> מה >> אנחנו מה >> כן זה בטול ביטול >> כן אז אם נותנים לו איזה והוא מאבד את זה זאת אומרת על ידי שהוא עושה עבירות הוא לא מתנהג כמו שצריכים אז הוא טיפש טוב אומרת הגמרא, היא באלהו שאלו שאלה,

שאלו שאלה על מה שרב פפה אמר שאם הוא היה יודע מכל מאיזו שיותר מאבד מה שנותנים לו, הוא היה חוזה. מה פירוש הוא היה חוזה? ממקרי הקס יהודה ועוד הרבה. אולי הכוונה שהוא היה חוזר רק ממקרע כסוטו שהוא אמר שמקרע כסו לבד זה לא מספיק כן וזה המעבד מה שנותנים לו זה כמו המקרע כסטו אז זה הכוונה שהוא היה חוזר שמקרע כסו לבד זה כבר מספיק זה גם מאבד מה שנותנים לו או דין מה או הכוונה לו מכולו אבועוד שהיה חוזה מכל שלושת הדברים שלא צריכים שלושה דברים אז הגש נשאלת בשאלה והגמרא אומרת תיקו מהפילוש טיקו שזה מוקם הפירוש הפשוט אבל יש אתרץ כשיו >> כן יש ראשי תיבות שמבינים שזה תשבי את הרץ קושיות והבעיות שמשיח יבוא אליהו הנביא >> יגידושיות >> את הכושיות אז יש מלא פעמים בגונה שכתוב תג טוב היה כתוב בהמשך המשנה מאלו שלא חייבים לעלות

לרגל אז דיברנו השוטב עכשיו הגמרא אומרת >> טונטו ודרגנוס שטונטום ודרגנוס גם טורים הללות טונו רבונו מאיפה לומדים מהפסוק שהם טורים אז בפסוק כתוב יראה כל זכורך את פני אדון השם יש לכם את הפסוק פה למטה ב אם אתם רוצים איפה יש הפסוק מצד שמאל בגמרא שלי לידי הגמר >> תורה אור השלם כן אז הוא מביא את הפסוק בא' שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך מה זה זכורך >> זכר >> כל הזכרים שבכם אז אז הגמרא דורשת את המילה הזאת. הנה אז הגמרא אומרת ככה אם היה כתוב זכור לבד לא זכורך יראה כל זכור. זה גם טוב כל זכר. אז אם היה כתוב רק זכור בלי אח בסוף הייתי אומר להוציא את הנשים שנשים פטורות מלעלות הם לא זכר. אז למה התורה כתבה אות מיותרת? היא כתבה לא זכור אלא כתבה זכורך. כל זכורה לרבות סליחה זכורך להוציא טומטום ודרוגנוס שטומטו ודגנוס גם אפילו שהם ספק

איש ספק אישה הם גם טולים וה תגיד שזה להוציא את הגויים >> מה >> אם היה כתוב יר כל זכר כל זכור היית אומר כולל גוי זכר גוי >> לא מדבר על יהודים כל התורה מיצות זה לודים >> כן אבל לנות לבית המקדש זה גם יכול >> לא מה פתאום הוא יכול אולי אבל הוא לא חייב המצוות זה ליהודים >> דבר בני ישראל תמיד כתוב >> כי ביתי בית השם מקרא לכל העמים >> בסדר אבל המצווה לעלות לרגל זה לא לגויים זה רק ליהודים >> כל שנמצא שם >> כן הוא נמצא שם הוא נמצא אז זהכולכם בואו כל ישראל לראות בני השם >> כן כן >> הסוק השני תראה שם בתור הור >> כן בב ב >> ובאל יר בני השם במקום שכבר תקרא את הדבר הזה >> לא זה הלק >> אבל לא משנה כל המצות זה ליהודים תמיד כתוב דבר בני ישראל זאת אומרת המצות זה ליהודים לא לגוי לשמוע שבת >> כן כן אז זכורך בא להוציא אתו ודגנס

ועכשיו הגמרא אומרת הרי לא כתוב יראה זכורך יראה כל זכורך אז הכל זכורך בא לרבות. זה כבר לא בא להוציא. זה בא לרבות בגלל שכל זכורך. מה זה בא לרבות? לרבות את הקטנים. זה בא לרבות את הקטנים שהם חייבים לעלות לרגל. כן? אז קטן חייב לעלות לרגל או פטור? אנחנו למדנו במשנה שהוא פטור. פטור. נו אומרים לכם פה שהוא חייב ואתם שודקים >> תלוי איזה גודל שכתב >> אז הג תסביר את כתפי אביו יכול ללכת לבד >> לא אם הוא מסוגל ללכת >> כן כן כן ראינו שם במחלוק >> יש אחד שגם בלי היד לא יכול לעשות >> לא אמרתי את זה סתם זה >> טוב הגמרא תסביר אבל פה הגמרא אומרת שכל זכורך זה בא לרבות כל הקטנים שהם זכה לפחות כל זכורך שגם קטנים חייבים לעלות לרק אומרת הגמרא עד פה הברייתא ועכשיו הגמרא זה ורייתא אחת ועכשיו הגמרא מביאה קושיה על זה אמר מה למדנו קודם בברייתא אתה הבאת

הברייתא שכתוב זכו להוציא את נשים זאת אומרת שמהפסוק זכורך אנחנו לומדים שרק הזכרים חייבים ולא נשים. שואלת הגמרא על למה לקרא? למה אני צריך פסוק להוציא את אנשים שהם פטורות מלעלות לרגל? בטח מת הרי מישמן גרמה הוא הרי המצעלות לרגל זה פעם ב שלוש פעמים בשנה רק זה לא כל הזמן ויש לנו כלל שכל מצד עשה שהזמן גרמה נשים פטורות ולומדים את זה מפסוקים לא מהפרסוק הזה אז פה זה קמו אז למה צריכים את הזכורךה להוציא נשים בלי זה נשים לא חייבות רא זכורך זה לא מוציא את משהו >> לא זה מוציא אבל הגמרא שואלת למה אתה צריך אתה אמרת שאם היה כתוב זכור היית מוציא את הנשים לא צריכים את הזכור להוציא את הנשים אפילו בלי זהעת >> אז מתרצת הגמרא מה >> זה הוא ראה את העתיד הוא אמר מה שקורה היום עם אנשים שוח צריכים להגיע לכותל >> אה לכותל כן צריכים להראות פה לפני 2000

שנה בסדר >> כן >> לא אבל פה כתוב שהם פטורות לא כתוב שסור להם >> הם צורות בסבל מותרות להגיד >> נכון >> 50 כאלה שיתקנו את הבירות שלהם >> וואי וואי וואי >> אז מתרצת הגמרא הצליח כן כן צריכים את הפסוק להוציא את הנשים למה צר כדאי תחמין גשים לא היה את הפסוק פה זכורך היינו חושבים ואומרים נלך נלמד בגזירה שווה ראייה ראייה מהקל כבר הסברנו בהתחלת השבוע מה זה גירה שווה אם יש שתי נושאים ש בשתי הנושאים כתוב אותה מילה אז אם קיבלנו ממשה מסיני ששתי המילים האלו יש להם קשר אז זה נקרא גזירה שווה אז ראינו כבר בהתחלת המסכת שיש גזירה שווה בין רגלים להקל בשתיהם כתוב >> יראה באחד כתוב יראה באחד כתוב להראות הפסוק השני פה בתור האורות בבוא כל ישראל לראות אז כבר למדנו שיש גזירה שווה בין הכל לרגלים לעניין אחר. אבל עכשיו הגמרא

אומרת מכיוון שכבר יש הגדירה שווה אז לולי הפסוק זכורך הייתי אומר שנשים כן חייבות לעלות לרגל איי זה מצד השמן גרמה לומדים את זה מהקל הרי הקל זה גם מצת הצמ פעם בשמונה שנים בשבע שנים ואף על פי כן כתוב בפידוש בתורה הקל את העם את הנשים נשים זאת אומרת הכל זה מצת עשה שזמן גרמה ונשים חייבות יש עוד כמה מיצות שקידוש בשבת הם חייבות והקל ושמחה ומאות >> עצה ללס >> ומצביל הסדר כן זה המצוות שהם חייבו >> בקורבן פסח >> קורבן פסח >> כן >> כן חייבות >> זה סימן משפחה מ זה מצה ש זה שמחה פ זה פסח חבת קידוש זה הכל משפחה בסדר טעות אדם >> המשפחה טובה >> כן משפחה טובה >> יפה >> אז במצות אין חייבות אבל בדרך כל המצת עשה שנגומה פצורות אז זה מה שבנה אומרת שאם לא היה פסוק פה זכורך אז הייתי אומר שאני אלמד את זה מהקל שכמו שהקל

נשים חייבות אז יהיה עוד אחד יהיה כבר לא יהיה משפחה טובה יהיה משהו ה אוספה >> ככה הייתי חושב >> אבל את המק שהיה עזרת השכ לא בסדר זה לא הבעיה של עזרת נשים זה הבעיה הם חייבות או לא >> אה הם חייבות או לא חייבות אבל הם >> הם יכולות לבוא בשבע לא יכול >> כןשובה >> עשו תיקון גדול >> כן אבל בדרך נשים היו מגיעות בבית המקדש כיף קורבן יולדת אבל סתם ככה לא היו באים באמת נשים לבית המקדש רק בשמקת בית השבה היו עושים קומה שנייה >> כן >> פעם נשים בכלל לא היו יוצאות כמעט מהבית >> פעם פעמיים בחודש זהו >> קורבן יולדת לא הייתה עזרת נשים בבק זנו את אז אומרת הגמרא סל כדיתחמינה זאת אומרת לולי הפסוק זכורך הייתי חושב שנילף נלמד ראייה ראייה מהכל כמו שהסברתי שבשתי המקומות יש המילה ראיה אז הייתי לומד ראייה ראייה מהכל מה לעלין כמו ששמה

בהקל נשים חייבות אף כאן נשים חייבות אז בגלל זה צריכים את הפסוק זכורך להגיד שלא כמש מלן אז זה מה שוב להשמיע לנו שלא לא לא לומדים את הגדירה שבת הזאת >> אמר מלמדנו קודם שזכורך בא להוציא זכור בא להוציא נשים זכורך שזה הדגשה עוד יותר זה בא להוציא גם טומטום ודרוגנוס אז הגמרא שואלת על זה מישלמן דרואגנוס הדגנוס אפילו שיש לו שתי דברים כמו אישה כמו גב וטומטום אין לו זה קומסה לאורים אז ממילא שואל את הגמרא ככה מי שלא אנדרוגנוס היא צריך אנחנו צריכים פסוק למעט שהוא לא חייב לבוא למה קדתמין בכשלולי הפסוק הייתי חושב אויל ואיס ליצד זכרות נכון שאנחנו לא יודעים אם הוא נחשב זכר או נקבה אבל יש לו את שתח אז הייתי חושב שמכיוון שיש לו גם צד זכרות לי חייב שהוא יהיה חייב מצד העבר של זכרות שיש לו. אז גם שונה בגלל זה צריכים פסוק להגיד שלא מכיוון שיש לו שתי

האיברים אז זה משהו בריה בפני עצמו כמשלם דבריה בפני עצמו הוא והוא פטור אלא טומטום אבל טומטום שאין לו בכלל הוא הכל מכוסה לא יהודי מה יש לו שמה מתחת ספייקה הוא ספיקה אז למה הייתי חושב שהוא חייב הרי הוא ספק אישה אז אז דקור אפילו בלי הפסוק הייתי אומר שהוא פטור למה אתה צריך פסוק אז אומרת הגמרא כן והגמרא ממשיכה מי סתקרה האם אנחנו צריכים פסוק לימוד הספיקה אז אמרבי אז הבית תודה רבה אמר הבי הבית ירץ אני כבר בירכתי כל שיעקב אמר הבי אז הביה תראת שמדובר פה בטומטום כשביצה מבחוץ לא כל העבר מכוסה יש לו ביצה מבחוץ והשר העבר מכוסה אז מכיוון שיש לו ביצה בחוץ זה סביר מאוד לנייר שהוא זכה ההמשך רק מה זה מכוסה שם? אז במילא פה הייתי חושב שהוא כן חייב אז בגלל זה צריכים הפסוק להגיד שאף בכן הוא פטור מכיוון שלא רואים כל האבן

אמר מר למדנו קודם כל זכורך מכיוון שכתוב קול זה בא לרבות את הקטנים שהקטנים חייבים לעלות לרגל שואלת הגמרא הרי אתה סותר את עצמך פה אתה אומר שקטנים אנחנו דף ד עמוד באמצע מול ב אז אומר הגמרא אומר שואלת שאתה סותר את עצמך ותנן הרי אנחנו למדנו קודם במשנה חוץ מחדש שטה וקטן שם טולים מליה אז איך אתה אומר פה שקטנים חייבים בליה אמר הביה בביה ואמה בדיוק מהצמות אמריה קדוש לא קשיה כאן בקטן שהגיע לחינוך תלוי איזה קטן קטן שהגיע לחינוך מתי זה לא יודע שש לא >> יותר מ לא יודע כם בקטן שהגיע לחינוך כמה בקטן שלא הגיע לחינוך כן אז קטן שהגיע לחינוך ש שצכם לחנך אותו מדרבנן אז הוא חייב אבל קטן א שהוא לא מביא הוא לא מביא מה אפשר לחנך אותו אז הוא פטור שואלת הגמרא קטן שהגיע לחינוך דרבנני איך אתה אומר שזה רק מדרבנן או שהוא חייב

לבוא זה הרי רק מדרבנן אז איך אתה לומד את זה מכל שזה מן התורה אז מתרצת הגנה אתה צודק אין או חנמי אתה צודק זה רק מדרבנן הוא קרא הפסוק אסמכת בענה זה רק השמחת זאת אומרת אתה מביא סמך למה שחכמים אמרו שהוא חייב אבל זה זה לא נקרא מן התורה >> זה לא מחייבות >> כן שואלת הגמרא אם זה הסמחת אז המילה כל מיותרת הרי התורה כתבה את המילה כל אז אם אתה אומר שזה בא לרבות קטן שהגיע לחינוך אז זה מובן אבל אם אתה אומר שזה רק כסמכת זה הכל מיותר אז אומרת הגמרא ולקרא אז אם אתה אומר ששמחת אז מה אני אעשה עם הפסוק למה יתא למה למה הוא כתוב המילה קור אז אומרת הגמרא לקד החיים זה כתוב כדי שאנחנו נדרוש את הדרשה של החילים דתניה למדנו בברייתא החילים אומרים בדרך כלל החידים זה לבנתן אני חושב זה סוף הוריות נו רבי מי זכנים כן רבי מי

זכים והשני זה לבנתן >> איך אומרים עליו >> יש אומרים יש אומרים יש אז מתי שכתוב אחרים נכון הוא אמר אז זה רבי מאיר לא רצו להגיד את השם שלו נתנו לו עונש אין לא משנה אז אומרים תמיד אחי אחרים אז דתניה כתוב בברייתא חירים אומרים המקמץ המקמץ רש אומר ש מי שמתעסק עם צועת כלבים הוא מאבד אורות או >> כן זה הכל מלאכות שהם מגילות ש אז המקמץ והמצרף נחושת והבורסי שהוא מתעסק עם אורות של בהמה מה אז כל אלה א >> הם מסכים אז פטורים מן הראייה למה משום שנאמר בגלל שכתוב כל זכורך כל הזכרים שעולים מי שיכול לעלות עם כל זכורך אז הוא חייבה יצאו אלו זה בא למעט את אלו שאינם ראויין לעלות עם כל זכורך ביק שאנשים מצחקים מהם בניות כן אז זה הפירוש קוזכולך שכולם עולים ביחד אבל מי שאי אפשר לעלות ביחד איתו אז הוא פטור >> אפילו אם הוא

מנק >> לא הוא יכול להתרחץ לא אם הוא מנקה את עצמו לאן לא עוזר צריך זה קצת לעבור זמן עד שזה >> כן ניקיון לא זה >> נשים ועבדים >> כן נשים >> מה בוס יודע מה >> היה בן היה בוס >> לא בסדר הוא יכול לעלות אולי הוא יכול לעלות אם אנשים לא אבל הוא פטיחות לא לא >> העזי בזוכו היו מתש טוב נמשיך >> נשים >> נשים ועבדים שאינן משוקררים שהם גם טורים מלעלות לרגל אז אומרת הגמרא אז אומרת הגמרא בישלום נשים מה שנשים פטורות מללות כד אמר כמו שאמרנו קודם שכתוב זכור זה בא למעט נשים אלא עבדים הנלן מאיפה המשנה יודעת שעבדים טולים לעלות לרגל הרי לא כתוב בפסוק שעבדים לא כתוב כל זכורך עבד זה גם זכר ארב הונה זבונה אמר שאמר קרק כתוב בפסוק שיראה כל זכורך על פני האדון השם אז מזה אנחנו דושים ככה, מי שאין לו אלא אדון אחד, שזה הקדוש ברוך הוא, הוא עולה

לרגל. יצא זה שיש לו אדון החיים. מכיוון שהוא עבד, יש לו שתי אדונים, יש לו גם את האדון שלו וגם הקדוש ברוך הוא. אז במילה הוא פטון לעלות לרגנו. אז לומדים את זה מהפסוק. גם באדון שלו חייבים בכבודו של הקדוש ברוך הוא >> בסדר כן אבל אין לו רק אדון אחד כתוב פני האדון השם שהוא האדון כתוב האדון איך כתוב האדון אם ה האדון יש לו רק אדון אחד אבל מכיוון שיש לו עוד אדון אז הוא פט >> אז כל מי שעובד אצל מישהו >> לא עובד אצל מישהו זה לא נקרא אדון אבל זה לא אדון לא >> לא הוא הב שלו בעניין בעבודה מחוץ העבודה הוא יכול להיות הב של הב שלו זה >> והניין הזה של עבודה ההוא שולט עליו אבל אדון של >> כן אדון של עבד זה כל הזמן >> יודע עבר דברי כן צריך לעלות >> כן עבר דברי כן שהדינגלה כסף ללבת שלו את הרחבות שם שאלה שנייה >> כן אז זה מה שהגמרינה אומרת מי שאין לו

אלו אדון אחד כי עשה זה שיש לו אדון אחר שואלת אבל עכשיו הגמרא הפוך למה אתה צריך פסוק לפתור את העבד מהפסוק פני אדון השם שאלת הגמרא אפילו בלי הפסוק אבד צריך להיות פטור א למה לקרא למה אנחנו צריכ את הפסוק מת זה א יש לנו כלל כל מצווה שהאישה חייבת בהבד חייב בה כל מצווה שאין האישה חייבת בהבד עבד קנני חייב בה דגמר לה למישה לומדים בשתי המקומות כתוב לה פה כתוב הפסוק מי שרוצה לראות כתוב הוא מביא פה את שתי הפסוקים באישה בגד כתוב א איך כתוב שמה >> לא כתוב בה אני לא רש כתוב בה >> אה וכתב לה לא בא לה כתוב וכתב לה ספר קליטות ובעבד כתוב בעבד כתוב או חופשה לא ניתן לה אז לומדים לה לה שאחד אומר לך שנימה שאישה חייבת האבד חמה שאישה פטורה אז האבד פטור אז מכיוון שפה האישה פטורה אז בדרך ממילא האבד פטור למה אתה צריך פסוק

זה מה שגנה שואל אמרבינה אז בא רבינה ותרץ את זה אמר אביא >> לא ניצחה אנחנו צריכים את המקרה את הפסוק במקרה שלא עבד רגיל אלא למי שחציו עבד וחציו בן חולים עבד רגיל באמת לא צריכים פסוק צריכים את הפסוק לחצי עבד וחצו בן חורדין שהוא גם פטור די כן נמ והגמ חוץ מ ממה שהם מוכחים להגיד ככה אנחנו יש לנו ראיה שמדובר באמת בחצי חצי עבד וחצו בן חולים דכןמה אתה יכול לדק גם דקטני כתוב במשנה נשים ועבדים שאינן משוחררים ככה לשון במשנה שהם פטורים מללות אז שואלת הגמרא מה היא שאינם מה פירוש שאינם משוקרנים למה המשנה צריכה להגיד עבדים שאינם משוקרנים עבדים עבדים זה אינם השוקלנים אם נגיד שהכוונה היא כפשוטה שאינם משוקר כלל על שיהיה כתוב במשנה עבדים סתם שיהיה כתוב סתם עבדים >> אז יודעים שהוא לא משוכרן אז למה כתוב שאינם משוכרנים אלא לו

>> אם הוא משוחר הוא לא עבד >> נכון אז שיהיה כתוב רק אבן כן אז אומרת הגמנה לא לו מוכחים להגיד אפילו בלי הקושיה שהייתה לנו מוכיחים להגיד שהכוונה שאינם משוקר לגמרי עבד שהוא לא משוקר לגמרי למה בגלל שהוא חצי עבד חצי בן חולים ומה אינינו מי שחצי עבד וחצו בן חולי שמע מן שהוא אז הוא גם פטור מלעלות לרגל מאיפה לומדים את זה מפני אדון השם מי שיש לו אדון אחד ולא מי שיש לו שתי אדונים אבל זה רק לפי מישהו אחד חצי אלו מים >> נכון אז רשי אומר נכון למדנו הרי שאין כזה מציאות שחצב חצ מכונים בגלל שמיד שהוא נהיה חצי עבד קופים את ה את רבו לשכל ואותו מור אז בסדר אז רשי אומר שמדובר פה במשנה ראשונה לפני שתיקנו לפני שהודיעו שתיקנו את זה אז מדובר במשנה הראשונה אבל במשנה אחרונה באמת אין כזה מציאות של חצי עבד חצי >> מה הדין בעבד של שותפים

>> מה >> מה הדין בעבד שש >> הוא גם פטור אפילו חצי עבד פטור >> חצי עבד בגלל שאין לו אדון שלם לא הפור אפילו שאין לו אדון שלם הוא פטול אז אם יש לו אדון שלם אז יש לו שתי אדונים אז הוא פטול כן ממשיכה הגמדה זמן >> הגיע הזמן זמן >> כן אני לא מכיר יעק כמה שיש פה >> לא אם אני מתמקד אליך זה אני יודע אני הרי אני אומר לך יש לך ינקי הבנת >> אני אומר לך שדקי אני לא מתכוון ינקי זה פה בשבת כזה בעל מחשוב גם גם סרה לי הייתה את לא יודע כל יום ככה >> ראיתי אותה שהוא הלך לעזרת הש >> ראיתי שהוא הלך לעזרת רש הוא דיבר איתו >> ראיתי שהוא דיבר איתו אני מכיר את הבת שלך לא >> כנראה הוא למד מהספיר שלו מי מצא את מילת אהרון שמונה אי אני מכיר את הבת שלך יושבים פה בשומרים לא שלא >> בטח >> הולך לזת נשים מה אכפת לך הולך על פיסוד

מה אתה חושב מה אתה רואה הוא לא הגיע היום לאמן >> לא הגיע כל יום >> לא מגיע כל יום פעם הבאה אני אלך השני חצות ש >> אולי כואב >> אולי היום כועל אני לא יודע בדרך לא גיע כל יום זה לא בשך זה הוא את התיר אתה מבין הם לא יודע באמת הרבה כל נושא שמדברים הוא יודע הוא יודע >> כן כן כן [נחירות בוז] שאלה >> זהחפת כתוב כן >> לא אמרתי לו שאני טוב אז אנחנו בסימן ש >> בדף >> אנחנו בדף תטו סעיף לח >> נכון בדיוק ציב גדול בוא לא נעלך יש זמן הרבה זמן כן אז אומרת הגמרא >> תו סעיף ל >> אז הוא מת אז הוא אומר מותר למצוא תור בימה לרועה אפילו בשבת מותר למצוא לרואה גוי את הבהמה אפילו בשבת אף על פי שבין השמשות אה >> זה למישהו >> הכל בזה >> כן עכשיו עכשיו >> עכשיו יש לכולם >> שמח אף על פי שבבין השמשות קמתה במה שפיטה אצל הישראל

בלה 2000 לכל רוח הרי הבהמה יכולה ללכת איפה שבל הבית שלה יכול ללכת ב2000מה א מקוצ >> ובבין השמשות בהתחלת כניסת השבת היא הייתה אצל אבא לבית שלה אז יש לה את 2000 על מהמקום שאיפה שהוא כאן השביטה >> ואם אני אמסור אותה לרואה גוי >> הרי כן אז ובשבת לכן הרואה לראות חוץ לתחום אז כור שיהיה אסור שאני אתן אותה לרואה אז הוא אומר שאין בעיה אין בקה כלום אין בעיה בזה למה שאין אדם מוזר על תחום בן טוב הוא מוז שהבהמה שלו לא תעשה מלאכה בשבת זה כתוב בתורה למען ינוח שהוכב חכם עליך אבל שלללכת מחוץ לתחום הבמה שלו אין לה איסור תחומים הוא גם יכול לקחת את הבהמה שלו לשמה >> מה >> הוא עושה הרבה תחומים גם לוקח את הבהמה שלו >> כן לכולי כן למה לא >> מה איזה בהמה את החמור שלו את הגמל >> איזה בהמה שיש לו כן כן מה זה יכול >> כן כן אז הוא יכול לקחת את הבמה

אבל אסור אסור א למשוך אותה תלך לבד כן >> אשר לא יקח אותם >> הפנים שאתה לקחת חרובזה >> לא בסדר >> יכול יכולה ללכת איך אז אז אין בעיה בבמה אם היא הולכת יותר מתחום >> ואפילו אם היא הולכו ליב מיל הרי חכמים אמרו שזה 2000 מיל מן התורה התחום שבת זה יב מין זה פחות >> זה מדובר רק על בהמה שיכול להיות גם כלב שמירה שאני לוקח אותו כלב שמירה >> בסדר כלב שמירה הוא לא בהמה מה הוא בן אדם >> לא אני אומר אני אומר גם כלב זה מדובר יכול להיות קלבה בהמה בהמה אם הבן אדם מחשיב את עצמו בהימה >> אז גם הוא לא >> הוא יכול לצאת עצמו לא חשב שכלב זה בן אדם זה לא באמת מה לעשות הוא לא חשב כלב זה כלב הוא לא חושב ש >> הוא לא חשב בכלל ואפילו אם יולכה חוץ ליב מיל שיש אומרים שתחום זה מן התורה לא כולם אומרים שזה מן התורה יש אומרים מכל מקום

אינו נקרא בשם עשיית מלאכה זה לא מנחה זה איסור ללכת מחוץ לתחום אבל זה לא נקרא מנחה אלא הוא איסור בפני עצמו ואין אדם מצווה אלא שתשפוט בנתו משיית מלאכה ולא מילכה חוץ לתחום ולא כאן קנתה בהמה השפיטה אצלו אז למה אמרנו שיש את הדין שאיפה שהוא הולך הבהמה יכולה ללכת אז אומר ולא כנתהמה שפיטה אצל לא אלא לעניין שאסור לכל אדם להוליכה בידיים חו תחום שלה >> בעניין הזה אם יצאה הבהמה מחוץ ל-2000מה הלכה ליהוד אני יכול להחזיר אותה >> לא זה מה שהוא להחזיר אותה בידיים פרה שולה [צחוק] 30,000 שק >> מה זה שייך לכיס >> אה זה לא שייך >> מה בום >> אתה לא יכול >> אתה לא יכול ללכת שם צ >> אי אפשר להחזיר אותה >> אתה יכול איך אתה תחזיד אותה אתה לא יכול להגיע לשמה >> אתה לא יכול לצאת >> את לא יכול לצאת מחוץ לתקום חפסתי את את

הבהמה >> לא זה כן [צחוק] לנו רחוק יודע מה >> שמה מהזה אבל ששמור יש לך שלחות איזה אדם שישמור עליה בחוץ אלי >> כן אבל איך הוא ידבר עם הבן אדם שישמור עליהם מבחוזה גוי שמה אם הרבי >> אין לו כלבים אין לו כלבים יש לו חתולים אין >> אבל הוא לא שאל שמחת לו שזה מערב הכל מהר >> טוב בוא נמשיך בוא נמשיך זה אותו דבר >> ולא קנתה הבהמה השפיטה אצלו אלא לעניין שעשור לכל אדם לא ליכה בידיים חוץ לתחום שלה אפילו מי שיכול ללך שם בעצמו הנה הוא אומר שאסור להוציא את המהמה לחוץ לתחום שלה >> אפילו מי שיכול ללך שם בעצמו איך יכול ללכת יותר מהתחום כגון שהניחובי תחומי שם ומותר לו לצאת אם הניח בסדר אז הוא יכול ללכת שמה >> כן אז במז אסור לבוא להוליך אותה בידיים מחוץ לתחום כן אבל מה שהנוכלי מוליכה חוץ לתחום מעצמו בלא אמירת הישראל זהו אף עלפי שהישראל

מסרה לו אבל הוא לא אמר לו ללכת מחוץ תחום הוא רק נתן אותה לרואה אין זה חמור ממה שהוא קורא לה והיא בא אחריו שתירו חכמים הרי הוא בעצמו יכול לקרוא לבהמה שהיא תבוא מקוד אז ממילא אם הוא נתן לגוי זה לא יותר חמור >> מאוד מעניין כי על ה חמור של רב תיכס בן יאיר שהוא בחר אותו לגוי ההוא לא >> לא היה עובד בשבת רצה ללכת לא הוא לא רוצה ללכת מחוץ לתחום לא פחז וניע כן >> אם היה מותר אזה לא אם היה מותר אז איך >> אתה הבנת >> מה שמותר לך אסור לחבור >> לא אם לבהמה מותר ללכת קבוצתו כי לא מצוות על זה אז למה חמור בחיים >> בגלל שאסור לו להוליך אותה בידיים >> אבל הוא לא עשה את זה בלי >> נכון לא יודע צריכים לדות שם >> אל תשכע שאתה מדבר שים להשתול לחמור שתולל את החמור >> כן אבל זה חמור של פיצ לא דומים לחמור שלך >> כן כן

>> לא דומים יותר יפה בין יאיר מדברים >> אתה לא יותר יפה חמו של >> שהחוש לא הייתה עובדת בשבת ולא >> היא הייתה חרדי >> יש כמה >> כן הייתה חרדי >> ויש מי שעושה >> זה הכל דיה אחת אבל יש שיטה שאומרת ויש מי שעושה למסרה לו בשבת אפילו אם ידוע שלא יה חוץ יב מילא חוץ ל-2000 וטוב לחוש לדבריו יש מי ש >> אולי לא בגלל התחומים המסירה זה קניין מסוים ולא עושים קניין בשבת >> לא לא לא הוא לא עשה לו קניין הוא נראה אומר לך קח את החמור את הילו עכשיו אני אחרי עליו הוא שלי לא שכר לא שך אתה נותן חמור למישהו ואתה לא אומר לו שזה מתנה זה לא שלא >> בחמור משיכה עושה לא צריך >> משיכה עושה כשאתה רוצה לנכור אז המשיכה הוא קניין אבל אם אתה לא רוצה לנכור לא אמרת לו שאתה מוכר לו והוא הוא משך את הכמוד לא שלא משיכה זה קניין כשאתה קונה ההוא הוא מסכים

למכור הוא רוצה >> כן אתה רוצה והוא רוצה אבל אם לא זה >> אני נותן לך את הארבע מנים שלי לברך אתה עושה קניין אתה בדר בגלל שאתה נותן נכון >> אחר כך מחזיר לי קניין חדש >> בגלל שנתת לי מתנה ונתיים אותו דבר עם החמור >> אבל לא נתתי לו מתנה אני לא אמרתי לו שאני נתתי לו מתנה >> אבל אז אומר אבל אחריות יש לו יקרה משהו לחמור אחראי >> בסדר בסדר אני נתתי לו לשמור על ללכת לתל עם זה לא מתנה הוא נתן לו לשמור >> אותו דבר >> לא לא לא זה לא מתנה לא מתנה אחר >> יש מתנה על מנת להחזיר שאם מתנה >> יכול להיות שאם זה נאבד הוא לא צריך לתת לו לא הוא לא שומ הוא לא שומר בס >> לך תדע לך תדע אם זה נאבד מאחראי >> לא לא הוא כנראה רואה הוא אחראי אחראי בבקשה >> בסדר אבל לא משנה הוא לא נתן לו מתנה >> הוא לא נתן לו מתנה טוב אז הוא אמר שיש

שתי דיות >> והוא אמר וטוב לחוש לדבריו וטוב לחוש לדבריו ובמקום שנגו להחמיר שלא למסור אף ביום ו יש כאילו שמחמירים עוד יותר רק שבשבת אני לא נותן ל רואה את הבהמה אפילו ביום שישי יש כאלה מקומות שנהגו להחמיר שלא למסור ביום אם נהגו כן כדי לעשות וגדל אז באותו מקום אין תיל להם זה הכל אם הם נהגו בגלל לעשות ציג וגד שלא יבוא לתת לרואה בשבת אבל ואם נהגו כמחמה טעות שהיו סבורים שיש יסו בדבר ולפי דה אחד מותר וביום שישי בטוח מותר. אז אם אם הם נהגו כן רק בגלל שסבלו שיש איסור מתים בפניהם ומודיעים להם שהוא מותר גמור. כן >> ביום שישי. >> למה היא כתבה את זה בכלל? אז אם ככה אם כתחילה מותר למה צריך לכתוב את זה בכל >> לא ביום שישי לא למה צריך לכתוב את זה? >> בגלל שיש מקומות שנהגו כן לסור. אז אם נהגו לסו בגלל סי וגדל שלא יבואו

לטיר גם לתת בשבת אז אתה צריך לנהג כאותו מקום אם אתה במקום ההוא >> זה למחמירים זה לא לכלל >> לא זה לכולם >> אם נהגו באיזה מקום אתה צריך לנהוג שם >> אתה צריך ללכת מנהג המקום >> לפי המנהג המקום אם אתה שם כן אבל זה הכל אם המנהג היה לא בטעות אבל אם כל המנהג היה בטעות בהלכה אז אתה צריך להודיע להם שהיא מצה להם ש שזה לא מנהג נכון ואף אם הרואה מוליך בימה ואף אם הרואה מוליך בימה מבית הישראל בשבת עצמה כן >> כן >> אף על פי כן מותר מותר כיוון שמסרה לו מערב שבת לא קנתה שביטה כלל אצל ישראל מכיוון שהוא מסר אותה ביום שישי אז הבמה בכלל לא קמתה שביטה אצלו כן כמו שתביב סימש צדק ז אז ממילא מותר מותר לרואה לקחת את הבהמה בשבת מחוץ לתחום אז הוא שואל וא שקנתה שביטה כרגלי הרועה הנוכרי שכמה שהוא יכול ככה במה מכל מקום כיוון

שחצה נוכרי אין קונים שביטה אלא משום שגזרו הבים נוכרים משום בלים ישראל זאת אומרת בעצם אין כזה דבר קנו שיטה אצל הגוי הגוי בכלל לא חיה בשבת זה רק גזירה שחכמים שאמרו שהבהמה יכולה ללכת כמו שהב בנים של הגוי בגלל שחשו שאם אתה תטין בגוי שהיא תלך יותר מתחום אז גם אצל ישראל יהיה ככה אז במילא אין להחמ כל כך לגזור אף כשנוקים הולכה חוץ תחום מעצמו אם הוא מסר אותה בערב שבת אף שיסאהם מוסרה לו כ שרבים מתירים מכל עניין אז נשאר פה שביום שישי איפה ש מנהג מותר ואפילו איפה שיש מנהג בטעות מותר אני יכול להגיד להם שזה המנהג טעות והוא יכול לקחת את הבהמה רק בשבת עצמה ראינו שתי דיעות והוא אמר שטוב לחוש לאלו האוסרים טוב סימן שו >> כן זה סימן >> באיזה חפצים מותר לדבר בשבת ובו כת ציפים כתוב הנביא וכיבדתו מיסוד בדרכך זה מדובר

על השבת >> כן שמדובר השבת שאנחנו צריכים לכבדו מהסוד דרכיך לא לעשות את המסים שעושים בכור למצוא חבתך ודבר דבר עד פה הפסוק >> לשגרת שסגר כמה אתה חוזים אתה מדבר >> אם מישהו מדבר לו שנורם מה אומרים לו >> ני ש חופץ חיים גרשים את זה זה ללכ >> א יש ספר חפץ חיים עלשון הרע טוב >> אז אומר מצוכצך מה פירוש שאתה לא אתה לא עושה בשבת את החפצים שלך דרשו חכמים אז החכמים דרשו מה זה בא מעט חפציך אסורים לבקשה בשבת אסור אסור לי לעשות פעולה לבקש >> א יש דבר אחד שמותר לעשות בשבת לשדך בנות אחר >> אחר כך כתוב >> אוקי >> מה זה טוב מה זה טוב >> לא כתוב שמה >> כן בטח אנחנו נגיע לזה כן >> חפתיך אסורים נגיד >> חפציך אסורים לבקש בשבת אפילו בדבר שאנו עושה בו שום מלאכה עוד מעט יתן דוגמה אפילו אם אני לא עושה מלאכה אסור לי ללכת

לראות מה קורה איתם לא של תורה ולא שפות מדברי סופרים אלא מה אלא שעושה איזה משאמות תגון הוא נותן דוגמה מה אפילו הליכה בלבדה שזה משא הליכה ומשה זה או אילו זה הוא בשביל כדי לעשות אחר השבת זאת אומרת אני רוצה להגיע לאיזה מקום >> ששמה מיד במוצאי שבת אני אעשה מלאכה >> אז אני עכשיו זה כבר [צחוק] הכנה ליום משבת >> בדיוק זה לא הכנה זה לא לא הכנה למשל אני צריך להגיע לאיזה מקום שמעיד במציא שבת אני יעשה איזה מלאכה שאסור לעשות בשבת אוקיי >> אז אני יודע שאיך אני אגיע מיד אז אני כבר הולך לשבת כדי שיהיה מוכן כדי שמיד מוצא שבת אני אעשה את ההלכה אז זה אסור זה נקרא ממצוך חפצך >> אפילו שההליכה לשמה זה לא המלאכה אז אסור איזה דבר שאסור לעשות בשבת במנת התורה במדברי סופרים שנמצא אם אני אלך בשבת שמה אז נמצא שאני מזמין עצמו בשבת

בפועל בפועל ממש לא בעירור לבד כן אז אני מזמין את עצמי בפועל ממש לדבר אסור בשבת והוא נותן פה דוגמה כגון שמלך בשדהו לראות מה היא צריכה אחר השבת יש מלא מלאכות שעושים בשדה אז בשבת כמובן אני לא עושה אבל אני הולך לבדוק מה צריכים לעשות >> תכנן את השבוע הבא מידור ועינו וניחוש כיוצא בהם מדברים האסורים בשבת כן אז אסור לי ללכת לראות מה חסר לעשות או שהולך לפתח המדינה ויושב שם עד שתכשך למה מה כדי למה לצאת בלילה למחד שחוץ לעיל >> אבל אם בן אדם הולך בסדר שלו ואז הוא רואה >> רואה את אחד מהעצים שלו ש >> לא זה מותר >> לא הוא רואה אחד מהעצים שומת ללמות אז הוא אומר טוב שיצא שבת אני אבוא לתק >> לא זה לא בעיה הוא לא הלך לשמה כדי כוונה >> הלך בואו מעשה עכשיו אנחנו ראית >> מטרייל וראה את העץ ככה >> כן זה מותר לך אבל א

>> ראיתי לתקן את הגדר ראית >> כןתחיל >> כדי למעל לצאת בלילה למרחק שחוץ לעין ש עשו להתחץ בשבת אז במילא מכיוון שאני עושה פעולה על ללכת כדי שמיד מוצאי שבת אני אלך למלאכת אז זה אסור שלילוך זה הוא בשביל חפץ חצים אסורים בשבת בגלל שאסור להתחץ בשבת אז זה נקרא חפצך שאפילו שהם לא מלאכה אבל זה הכנה כדי שיהיה אחר כך מלאכה אסורה בשבת אז גם זה אסור לצאת בשבת במ דברים אמורים שאסור כשניכר הדבר שמתכוון לחפצים האסורים כגון זה שהולך בשדה הוא הולך לבדוק למה הוא הלך לשדה בשבת שמה מבקש שם אם לא לראות מה היא צריכה הוא לא הלך לטייה בשדה אם זה שדה נורא יפה זה גינה כזאת בסדר אז הוא הלך לטייל אבל סתם ללכת בשדה בשבת למה הוא הלך לשמה כדי לבדוק מה היא צריכה וכן הולך פתח המדינה למה מה הוא הולך לחפש שם ניכר הדבר שמת מתכוון כדי להתקרב במרחץ הסמוך למדינה.

אם מישהו היום הולך לפתח המדינה לא יחשבו שהוא הולך למרחץ. בגלל שהיום יש לכל אחד בבית מרחץ אבל אז זה מה שהוא ממשיך שכן היה ביהן ככה היה סדר במהם שהמרחצות היו סמוכים לפתח המדינה. אז ממילא אם הוא הולך לשם לשבת זה סימן שמיד מוצא שבת הוא רוצה ללכת למכה. הסדות השדות היו שמה והכל אז משמה מיד מתרחצים >> אה הולך לשם >> כן בסוף העיר >> המתמה הכל >> כן פעם היה גם שדותים היה מקצות >> מדברים על מרחצות >> מרחצאות >> כן >> לא היה בבית לא היה >> אבל אלה שמתרחצים בשבת ארים במקר אז >> לא מים קרים אין בעיה אבל כל הגוף שב שלא אבל מים קר אני חושב ש >> אה וכן אם מטייל בעיר כדי למצוא סוס או ספינה או קרום לסוכר לקנות >> מה >> איזה אוטו לקנות איזה משהו >> כן היום זה לא סוס פעם היה סוס >> אבל אם אתה הולך לבית הכוסים ואתה רואה

כמה מכוניות למכירה למכירה למכירה עם אתה בדרך לבית הכנסת לאחד >> נו אז מותר לך אולי שטורד שטורד יוטס לא >> מה אחר כך הוא אומר שטור למה >> לא זה לא רק שטוריה דיוטס כתוב שמה מכירן שטוריה דיוטוס [נחירות בוז] לא יודע נראה נגיע לשתי ד בשז הוא מדבר על שטוריד מה זה שטור שתראות שצו לקרוא מכתבים סתם בגלל חשבונות כל מיני דברים בשבת >> וכן אם טייל בעיר כדי למצוא סוסק [שיעול] >> או ספינה או קרון לסוכרם אחר השבת לצאת בהם לדרך >> שזה עשו בשבת לרכוב על הבהמה והוא בעניין שניקר הדבר שמתכוון לכך אז זה אסור לפתור את זה >> כן אבל אם הוא בעניין שאין אין הדבר ניקר שמתכוון לחפצים האסורים >> אלא לחפצים המותרים הרי זה מותר ביקש לפי כך אז הוא מפרט עכשיו יותר לפי כך מותר ללך חוץ לעיר תוך התחום כמובן אבל מותר ללכת חוץ לעיר ולהתעכב שם עד שתחשך

כדי לתלוש פות ועשבים מגינתו וכול שבתוך התחום הוא טולש את הפאדות לא בשבת הוא הולך כדי לטלוש פעות סבים מגינתו וחבתו שבת >> בתחילה הולך לתלוש >> לא בשבת כן >> אז הוא אומר שמותר ללכת כדי לתלוש >> כן >> פירות ושבים מגינתו וחתו שבתוך התחום >> ולהבי ים לביתוכן >> אז זה מותר למה שאין אדם דבר ניק שהולך לשם בשביל תלישת הפות נכון שהכוונה שלו זה כדי לתלוש לא בשבת >> באמצע שבועכ הוא הולך בשבת >> כדי בשבת אסור לתלוש אבל הולך עם כוונה כדי לתלוש את הפירות מהגינה שלו >> מחשבה כזה כבר זה הוא מתכנן כבר אז מה גם אסור >> אבל אז הוא אומר שאסור רק אם זה ניכר שאתה הולך בשביל מלאכה שסורה בשבת אבל אם זה לא ניכר הוא יתן כן הרואה >> כי הרואה יאמר שמהמחמה תרדה דיונו בלימודו הוא פשוט התעמק בלימודים >> נמשך והלך עדכו >> אם הוא תלמיד חכם אז הוא יחשוב שהוא מתעמק

בלימודים כמו שמספרים על >> מספרים רב יואל כאן שהוא היה חוזה של הרב הוא היה מתעמק כל היום הוא חושב ומתעמק שפעם אחת ככה מספרים שפעם אחת הוא הגיע ל77 עם שקית הוא החזיק ככה בכתפיים >> מי החזיק מי זה >> רבי יואל ק >> רבי יואל קן שהוא היה חוזה של רב >> חוזה של הרבי >> אז הוא הגיע מספרים שפעם אחד הוא הגיע לסתי עם שקית הוא התעמק במחשבות הוא לקח אשתו נתנה לו >> שהוא יזוק את זה לפח והוא התעמק והגיע ככה אה אז אם הוא תמיד חכם יחשבו אולי הוא מתעמק באיזה עניין ובגלל זה הוא הגיע לשמה לא בשביל לטלוש והוא נותן עוד דוגמה ואם הוא עם הארץ אז לא יחשבו שהוא מתעמק בהוא עם הארץ יאמר עליו שם החמורון נבד לו עולם נבד לו שמה בימה ולחפש את הבהמה בתוך התחום אין שום איסור שם חמורון לו ומהלך לבקשו ונמשך בבקשתו עד שהגיע למקום הפירות ואז נמלך

>> זאת אומרת אם הוא הלך ואחר כך לארי שהוא הלך הוא כבר חשב אני כבר פה אני אשאר פה מוצא שבת אז זה מותר הוא לא עושה משה אבל לכתחילה ללכת בשביל זה וזה ניכר לכולם זה אסור אבל מכיוון שפה לא ניכר נשים יחשבו שהוא הלך בשביל משהו אחר >> אבל זה מראית העין זה לא מסתדר טוב זה לא לא >> זה לא מרן >> מה אם אתה >> אתה אפילו לא חושב בשביל המטרה אבל אתה כבר אומר אני ממילא כבר פה אני אשאר אז אז מה מה החוכמה זה זה איסור זה לא איסור אם אתה >> כן אבל זה משחק אבל זה משחק כמו שאני אלך למקום שלא היה בכוונתי ללכת אבל אני הולך אז אז אם כבר כבר אני לא אחזור בחזרה >> לא לא מדובר במקום אסור מדובר במקום המותר אז אסור לך ללכת עם כוונה לעשות מלאכה מיד במצאי שבת אם זה ניכר לכולם שאתה הולך בשביל זה אבל אם זה לא ניקר והלכת ואתה

כבר שמה ואתה עושה לי שאין בעיה >> כתוב בפסוק מנצוך אצך אסור לעשות את החפצים אבל אם אני לא עושה כלום אני עומד שמה ואז נמלך להכשיך עליהם לתורשם או להביאם לביתו מתי בלילה אז זה אין איסור אם זה לא נקר אבל לילוכו לא היה בשביל התלישה אסור אסורה בשבת ככה יגידו >> אלא בשביל הבאת החמור המותדת בשבת וכן [שיעול] כל יוצא בזה [כחכוח] אז במקרה הזה אין איסו זה >> זה הואכן זהקובל 12 דיברתי איתם בשעה 10 עכשיו אני שוכח היה יהודי אחד מנדוס >> אבא של אבא של יוני מנסון >> לא יוניסון בן דוד שלו אבא של איצי מדון מילוד >> מה >> אבא שלו סבא של בלס שהוא היה יוסף היה אצלו השכן שלו היה ברק מי שחלב שבת מדר מפורסם >> אז הוא אומר החסיל הזה לא נותן לו לישון בסוכה למה עומד כל הלילה לומדותך >> הוא שומע והוא מבין היה מקבוד שהיה הוא

מביא מה שהוא לומד לא נותן לו לישון הייתה אחד לשני החסיד הזה בא לישון כן שמתנכד שלך מי שחל >> אה בגלל זה קוראים לו יעקב מושכון גם כן גם כן לא זה אני לא יודע לא יודע אבל היה לו נכד כמו ש משפחה לא יודע >> לא תש לילד לילד אז מה בתוך אתה מתנחת >> אורי גדל כבר אורי לא צריך לגדול >> טוב טוב, אנחנו בעמוד 157 >> עטעט >> כן עט אז דיברנו אתמול על המשכה חיצונית והוא נתן דוגמה ממלך >> הוא נתן דוגמה ממלך שעושה סעודה למכובדים שלו אז זה הסעודה היקרה אבל מה שנשאר מה היא הסודה אוכלים אנשים פשוטים אפילו >> שירים >> שיריים כלבים >> אז כמובן שזה הוא המלך לא עשה בשבילם אבל בפועל הוא לא מקפיד אם נשאר גם בשבילם אז אותו דבר ה הוא אמר שמשכה שהשם משפיע בעולם זה בעיקר ליהודים ב בפני פנימיות שהם מקמים תורה מצות שבגלל זה השם ברא את העולם

ובקיציונית קיצנות מה שנשאר נשאר לגויים אבל הגויים מקבלים קיצונית אפילו שזה הרבה כמו מה שנשאר מהסודה מהמלך שזה הרבה אז אנחנו >> אז אנחנו באמצע מוד קצת אחרי אמצעמוד לפי שגם הפירורים הפקר שלו יש לכם השורה מתחילה שגם הפירורים >> א אוקיי של >> איזה שורה או שתיים לאכרי אמצעמגם הפירים >> לפי שגם הפירודים מה שנשאודה של המלך הפקר שלא יתברך פה מדבר על הקדוש ברוך הוא ביחס לגויים יעלו מאוד לאון רב בעולמות המקבלים ממנו אז אז זה הוא נותן לגויים אפילו שזה הרבה ולא עוד ולא רק זה אלא שגם אנו בני ישראל שאנחנו מקבלים מהפנימיות שגם אנו בני ישראל מקבלים מבחינת פנימיות היינו אז עבדים לפרעו במצרים אז עכשיו הולך להסביר משהו שאנחנו אומרים עבדים זה פסוק עבדים היינו היינו לפרעו במצרים ויצאנו שם ביד חזקה ובזה נטויה אז אז הוא

אומר שפרעו זה אותיות העורף >> פריה פריה >> שוכחנו >> לא גם פרייה אבל פה הוא אומר שפרעו אותיות העורף אורף זה החלק האחורי של הצווא זה אחוריים א ולאודל שגם אנו בניסל המקבלים מבחינת פנימיות היינו אז זבדים לפרעה במצרים מה פירוש שהוכרחנו אז לקבל החיות גם כן בבחינת אחוריים הנקראת עורף למה היינו מוכרחים לקבל אז את החיות מבחינת אחוריים הרי יהודים מקבלים פנימיות אז הוא מסביר והעניין כי בחיי האבות שאבות היו קדושים אז כתוב במדרש שהאבות אין אין המרכבה ככה הלשון של המדרש מהפירוש הפשוט האבותן המרכבה כמו שמרכבה בביטול >> היא בביטול זה שרוכב עליה אז האבות היו בביטול גמור לקדוש ברוך הוא שהרי במרכבת יחזקל כתוב שמה שהמלך יושב על על ה על המרכבה אז האבות היו כל כולם טילים למרכבה וענין כי בחיי אבות שאין מרכבה שהיו

שהאבות היו בביטול תמיד ליוצרם כהידוע והיו רצויים לפניו ברוך הוא שזה אבות ולא רק אבות וגם השבטים היו גם כן מעין אבותה למה כי שבט הוא לשון המשכה מה זה שבט אומרים שבטים הבנים של יעקב יש שבט רובן יש שבט שמעון למה קוראים לזה שבט שבט זה חתיכת ט עניב כן ענב שיתו חוסך שיתו שונא בנו אחד ש אתה מקל >> נכון השבת זה כזה מקל אז זה המשכה זה הנה אז אומר וגם השתים היו גם כן מעין אבותם כי שבט הוא לשון המשכה שמומשכים משלמלה מהם שהבנים של של יעקב שהם בנים של אבות הם מומשכים משל למעלה מהם שהם אבות אז אז מכיוון שאבות היו בטלים גם השבטים היו טילים לשם >> אז מכיוון שאז הם היו בטלים על כן הים שאחת השפע להם איתו התברך >> בחפץ ורצון פנימי פנימיות חמפי קנה כמו שלמדנו קודם שהפנימיות זה נקרא עתיק זה התנוק בעניין יאל השם פניו אליך שהשם נותן את זה בתנוג

בפנימיות אז זה הכל בזמן של השבטים ואבותח שמתו כל השבטים אז התחיל גלות מצרים כשמתו כל השוטים >> אבל עדיין אנחנו ממשיכים עם זה כל יום אומרים שלוש פעמים ביום אברהם, יצחק ויעקב זה לא תנתק, זה המשיך לפעול >> כן אבל אנחנו בפועל אנחנו לא במצב הרוחני הכי טוב >> כן אבל אנחנו בכוחות של האבוד אנחנו עדיין שורדים נכון לא הכוחות של האבוד והיית סור אבות זוכר חסדי אבות מביא גואל נכון בסדר כן אבל אבל העניין הוא הולך להסביר מה זה הגלות עבדים היינו לפו במש ברוחניות למה זה התרין אז אומר, אבל אחר שנאמר במצרים וימ וימותי יוסף וכל אחד וכל עוד ראהו שכל אחים מתו ובני ישראל היו בקטנות כבר לא היו רוחניים כל כך והיה השפעת השפע להם גם כן בבחינת אחוריים לבד מכיוון שהם לא היו עובדים את השם אז השפע היה בבחינת אחוריים וזהו שהיו עבדים לפרעה שעבד לפרעה פירוש

כמו שפרעה הוא הוא מקבל מאחוריים האורף >> אז אנח אנחנו גם קיבלנו בבחינתי וזהו שהיו עבדים לפרעו שהוא עיקר המקבל משם והם היו מקבלים דרך הסר שלו הם היו עבדים לפרעו וכל זה עניין העניקה הדרך האל' שנתבא להם זה לא אמרתי אתכם עודכוון לנו כנראה הוא הסביר שתי שתי דרגות לא הייתי פה כשבהתחלת ככה כנראה הוא הסביר בהתחלה אמר >> אתם צריכים לזכור את זה >> אז כל פנים הוא אומר שזה על דרך על דרך האופן הראשון ש אמר קודם שאחוריהם אלא המקיב רצונו לומר לרממות הרצון כן שמקבה מאחוריים אחוריהם אל המקיף הרצון הוא מקיף בכל הגוף יש לכל כוח מקום בגוף השכל הוא בראש והחוכמה זה בהמוח זה העין כוח הראייה זה בעין כוח חשמיה באוזן רצון אין אין לו עבר פרטי רצון זה כוח מקיב זה בכל הגופים >> בהכל >> כן אז במילה הוא נקרא מקיב אז זה מה שאומר

שנדווה לעיל אחוריהם אל המקיב רצנו לומר לרוממות הרצון שזה הרצון פה מדובר על הרצון של הקדוש ברוך הוא נותן שיריים לכלבים שזה כאילו אנחנו שברוח בנו כלבים מבין >> לא הוא נותן משלים כשהמצים זה היה המצב שלנו >> כן >> כמו כלב >> כן כמו המשל הכלב שהוא מקבל סוד כמו המצרים למה כלב כמו המצרים >> נותן שיריים לכלבים והם השיריים גדולים זה שיריים א שנשאר מהסעודה של המלך אבל >> קישויים >> מה >> קישויים >> לא יותר קישויים פרי לא היה אוכל כן אנחנו ישועים אנחנו אבל הם הם אכלו שמה את ה את כל כל העושר >> ואם כל זה הוא מבחינת אחורה כנה טוב אז זה הפירוש של עבדים היינו לפרעה ועכשיו הוא ממשיך להסביר את הפסוק לאחרי פרעה כתוב במצרים עבדים היינו לפר מצרים והמרות במצרים מה פירוש המילה מצרים ורוחניות מצד ים. מצד זה אותיות מצד ים.

>> מה הפירוש? זה עניין סיבה שנייה שהסביר קודם >> לגלות. >> לגלות ועניין עיבור זה בבטן אמה. הרי זה השש מידות. זה אלפין זה נקרא זה השש מידות. ולפעמים האז הוא מעובר בבתן האמא. האמא זה בינה. כתוב ככה חוכמה זה כמו אבא שאבא נותן טיפת זרע. >> נקודה >> שזה נקודה. האמא במשך תשעה חדשים בבטן שלה זה מתרחב וזה נהיה לו מיד טיפה דרך עליו. אז אותו דבר חוכמה היא הוא האבא ובינה היא האמא וזה מה שאומר פה שלפעמים יש איבור זה בבטן אמא ופה הבטן אמא הכוונה לבינה כוח הבינה והוא עניין עיבור זה בבטן אמא הנקרא ים שהבטן של האמא נקראת ים או או מים שזה מ ש מה הכוונה שאז היה בקטנות מאוד כשהוא בא בבטן אמו הוא קטן שאז ה הוא היה בקטנות מאוד תלת קלילן גוטלט הרי יש שש מידות אבל אם המידות בעיבור עדיין בבטן אז זה לא שש זה התינוק

הרי בבטן הוא כל כ כלו מקופר אז טלס קלינו טלס ששלוש הם כלולות בשלוש בגלל שעדיין קטן הוא מקופל שם כנ כמו שהוא הסביר קודם אני לא למדתי את זה עצמיות המידות בלי מוחים מכיוון שזה בבית הנאמה אז זה כאילו המידות בלי המוח ה בדרך כלל המוח מביא מידות מוליד מידות אבל אם זה בבית הנאמ אז זה כאילו המידות בלי מוכין ומחמת הקטנות הגיע להם גם כן יניקל פי דרך השני כנל בריכות אז זהו הכוונה שהם היו עבדים לפרעה ולפרעה עצמו הם היו במצרים במצר ים שזה בינה הם היו כאילו באיבוד בתוך הם היו בבחינת קטנות ואז ממשיכים בפסוק והפסוק אומר ויציאנו אלוקינו מה פירוש פידוש מה פידושנו השם אלוקינו אז הוא אומר שזה אב אב זה אבהם שזה חוכמה ובינה שהלבישו לזרעריךפינו אז אלכינו זה אבהם זה חוכמה ובינה של בישול לזרוד המפנים קיבלו מלמעלה מהכתר שבכתר יש הדרגה

של ארימפין ואז התגלה לחוכמה ובינה הזרות של אריחמפי וזהו בהיות חזקה ובזריה נטויה שהשם הוציא אותנו ממצרים מה פירוש פעמיים כתוב העניין של יעד והיינו שנתפש וירד מן עצמות בא לרצון שזה הקדוש ברוך הוא שיהיה הרצון מתלבש בחוכמה שהרצון צון התלבש בחוכמה והתנהג על ידה ואז המצב אותו אם הרצון לא הפיסכ הוא יצא כל דבר גם דברים לא טובים אבל אם הרצון מתלבש בחוכמה אז הוא מתנהג הפי כמו שצריכים תנהג על ידה ויהיה זרותיו מתלבשים מחוכמה ובינה שיהיה בו חסדים וגבורות שזה ימין ושמאל שזה זה שתי הידיים יד חזקה וזה נטויה ימין ושמאל לקרב או לרחק לפעמים צריכים לקרב מישהו בידי ימין ולפעמים לרחק בצמו כפי הראוי על פי החוכמה ובינה ואז כשהמידות כשהשכל מתלבש במידות ואז יוציאנו ממצרים אז יוצאים ממצרים מהמצד הזה כי הפי חוכמה אין ראוי

להגיע חיות כל כך לפרעו. אם השם לא מתלבש בחוכמה אז הוא נותן שפע גם לפרעו לקליפות מאחוריים. אבל הוא נותן להם שפע בגלל שהוא מתנהג ברצון בלי חוכמה. אבל ברגע שהשם מתלבש מלביש את הרצון שלו בחוכמה על פי שכל לא מגיע להם א שפע כל כך לפרעה. למה? בגלל שפרעה אומר האומר לי יהיה אורי הוא הרי נגד השם הוא אומר שהוא לא יהיה שעור והוא עשה את עצמו אז ממילא לא מגיע לו הפי שכל שפע כי אם לישראל עם קרוב המקבלים תורה שהיא פנימיות רצונו כנל אז ממילא מכיוון שהרצון מתלבש בחוכמה אז אנחנו יוצאים ממצרים בגלל שהשם כבר לא נותן שפע לפרעה ובזאת יש גם כן תועלת להתלבשות הרצון בחוכמה אז זה עוד תועלת שבהתפשות חוץ ממה שההנהגה היא כראוי זה גם מונע יניקת החיצונים כנל שהם לא מקבלים כבר יותר שפע כל כך מהקדוש ברוך הוא כנ ועוד זאת ועוד יותר שאז זה הגם שהוא בדרך צמצום

יותר מיה למעלה מן הסכילה. הרי קודם היה רק רצון אז א זה היה בדרך צמצום זה היה מאחוריים אבל עכשיו כשזה השם מתלבש מלביש את הרצון שלו בשכל זה עוד יותר בצמצום שהוא בדרך צמצום יותר מיה למעלה מן השכל בתחילה עם כל זה הנה בחוכמה תאיר אתה בחינת הפנימיות שברצו ברגע שמתלבש בחוכמה שלנו שתי דברים. קודם הקליפות לא יקבלו כל כך הרבה חיות בגלל שהפייס לא מגיע. זה מה שאמר קודם. ועכשיו הוא אומר עוד דבר שאז תעיר הפנימיות שברצון. מה זה הפנימיות שברצון? למדנו שזה התנג שמה מה הפנימיות של הרצון של השם לתת ליהודים דווקא. אז תאיר אתה בחינת הפנימיות שברצון ובחינת חפץ העליון. החפ העליון של הקדוש ברוך הוא הנקרא אטיק יומין שזה התנק במהשם מתענק במה שהוא נותן ליהודי לא במה שהוא נותן לגוי שרי החוכמה תנהיג הרצון להיות כפי הראוי על פי התנוג

עליון מה שנתו הקדוש ברוך הוא למה הוא ברא את העולם לא בשביל הגויים הוא ברא את העולם כדי שיהיה לו דירה בתחתונית מי עושה את הדירה >> היהודית היהודי שמקיים את מצוות רק מה בדרך הוא כבר ברא עוד דברים אז מכיוון שעכשיו הרצון מתלבש בשכל אז גם יתגלה פנימיות הרצון שזה התנוג שהתנוג זה בעיקר לתת יהודים מה שנתאו הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה תחתונים וכמו שכתוב באדרזות הדף רט ט זה חלק מהזוהר כתוב שמה עניין חדורנה שהיה שמה זה טונה ארמום לא יודע מה זה טונה דבר מסתכן להתנהרה >> תשאימוך >> תשמוך הפירוש המילולי לחור מה שאני מבין אני לא שהיה איזה ארמון שרצו להעיר אותו אותו בתש באים אוכי הוא נתן מכה בוא נראה מה הוא מסביר שרצנו לומר טורנה עניין שליח כ >> מה זה טורנה >> הוא אומר עניין שליח >> שליח >> כן >> אוקי >> אה כתוב א

טורנ זה שליח והובחינת התלבשות אור התנוג מי שסתיקו התידע >> דלאדה כתוב כתוב בזוהר שיש דרגה ששמה אנחנו לא משיגים >> כן >> ארי שזה לא התייד ככה זה נקרא וזה בעתיק בכתר אז אז הוא אומר והוא מבחינת התלבשות אור התנוג מרש שסתימה הסתום דתיקה דלא >> שהוא בחינתקיומין שמתגלה הבחינה של התיקים של התנוג עולם התנוג שמתלבש במוח דווקא כנאו שהוא מתלבש התנג מתלבש דווקא בשכל אז ברגע שהשם שהחוכמה ובינה הלבישו את הרצון אז מתגלה כוח התנק של הקדוש ברוך הוא שהתנג שלו זה בעיקר ליהודים ולא לגויים וזה עניין יאר השם פניו אליך הוא מאיר דווקא לנו את הפנימיות שלו כמו שהוא הסביר ואז על ידי זה היה גם כן לידת הזה ברגע שמאיר בחוכמה מעיר הרצון והתנוק ועד עכשיו כשהיו במצרים אז עז זה המידות היו באיבור בבתנמה. אבל ברגע שמעיל התנוק בחוכמה אז יש לידת

הזה. ואז על ידי זה היה גם כן לידת הזה שהמידות מתגלות ויצייתו מבורו בבתנימה שזה שזהו [כחכוח] יציאת מצרים אתה יוצא מן המצר שזה יציאת מצרים מן המצר דמי ואז נמשכו לו מוכין אתקיומין אב שזה חוכמה בינה הנעל ונעשה בבחינסגדלוס אז הוא כבר לא הוא שהוא קטן הוא נשה בבחינת גדוס ואז נמנע היניקה מפרעו גם בדרך השנים עם מה שפניהם אלא יש שתי דרגות של שפע שהקליפות גונקוק או שאחוריהם אל הפנימי או שהפניהם אל הפנימי זה למדתי קודם אני לא יודע מה שהוא אמר אבל ככה אני רואה שהוא מספיר שמה קודם אז א ונמצא ועכשיו הוא אומר הקיצור מכל מה שלמדנו ונמצא העניין וציאנו השם אלוקינו שעלבשת אבה שזה חוכמה ובינה אבהם לזרות אריחפין זאת אומרת שהרצון של דרי חמפין מתלבש בחוכמה ובינה הנל היה תועלת למנוע יניקם מהחיצונים מהקליפות על פי שני

הדרכים בחינת אורב דרכםפין וגם הנק דזה כי אבת כנ והוא ממשיך ואתה מה >> ואתה מובן ועכשיו יהיה מובן שורש עניין מצד קורבן פסח שנצתוינו לשחוט זה מן הכבשים או מן העיזים ביום ידניסן >> וצולים אותו ראשו על קרעיו צלי אש דווקא למה אז מה זה כל הפרטים הזאת של המצווה למה השם אוכל בשר צלוי דווקא למה הוא צריך את הפניות כנ >> עלש >> כן לעשות על האש ודווקא כבסים ואויזים מה העניין בזה מה אשר תריך את זה אז אומר והוא לורות זה בא להראות לנו הנפלאות שעשה לנו השם יתברך שמה שפרעו ביקש יש להשתבד בישראל שהוא יקבל כלניקה פור רצה שהוא יהיה אבל הבת של ישראל זאת אומרת ישראל מקבלים מפנימיות >> והוא מהעורף >> והוא מהעורף אבל ברגע שהוא ישלוט על ישראל אז הוא רצה לקבל את זה שהוא יקבל כל הניקה מעורף דרי חמפין על ידי שעזה שזה המידות

שזה עם ישראל יהיה גוג גו ג שהשלוש מידות הם מקופלות בתוך השלוש זה יש שש מידות כן כמו התינוק שהוא מקופל בבטן הוא בקטנות מאות ואז היהודים יהיו בקטנות והוא יהיה הדור שלהם ורצה למנוע עלידה ויקבל יניקה משני אופנים כנ >> גם מאחורי וגם >> גם מהפרמיות בי הכל >> כן >> והשם יתברך אפר מחשבותיו ויה לידת הזה בוא בלילה >> משה רבנו נולד >> מה לא משה רבנו בלילה של יציאת מצרים >> בלילה שהקיבו את הקורבן פסח אז מיד בלילה היה יציאת מצרים יצאנו מפרון אוקי >> ויצא א והיה לידת הזה בו בלילה רצונו לומר גילוי המידות זה זה המידות שהם כבר לא היו ביבור הם נולדו שיהיה במתלבשות המוכים כמו שהזבנו קודם שהמוכים מתלבשים במידות ואז נמנה היניקה מהם ויצאנו ממצרים אנחנו בני זה שאנחנו עם ישראל מקבלים מהמידות שנש למה אנחנו מקבלים מהמידות שנפשותנו הצולות משם

כנ כמו שהסביב בהתחלה לת של קורבן פסח הנפש של כל יהודי בא מאצילות מהמידות אז במילה אנחנו נקראים בני איך כתוב שמה הוא אמר קודם אנחנו נקראים בני מה הוא אמר ש >> הוא אמר לי זה לשון אני לא זוכר כבר >> טוב אז אנחנו הבנים ולכן אנו שוחטים רגע אז הוא יסבין מה זה העניין של קורבן פסח עכשיו כן ולכן אנו שוחטים זה וצולים אותו ראשו על קראב הרי צריכים לצלוט אותו דווקא ככה שראשו על קרא הקרעיים ליד הראש >> צריים אותו בשיפוט של רימון שיפוט של עץ רימון הוא לא בולע ולא כולל אה כן אבל צולים אותו ראשו על קרעב ועל קרבו זאת אומרת למה בגלל שהבלת כשהוא נמצא בבטן האם הרי הוא מקופל אז אז הקרעיים שלו נמצאים בראש הרגליים שלו נמצאים בראש אז זה מכיוון שהיינו בגלות לפרעה היינו כמו תינוק בבית הנאים אז כדי לרמז את זה אז אנחנו שוחטים פסח גם ראשו על הקרב ועל

קרבו כמו הבלת כן זה מה שאמר זה אנחנו לכן אנו שוקצים סב צולים אותו ראשו קרב להורות כדי להראות שמה שביקש פרעה לעשות לזה אצילות שמשם שורשנו >> שישאר >> שישאר בבחינת טיבור ככה הוא רצה שישאל בבחינת טיבור ראשו מקופל בין ככה התינוק נמצא בביתמה >> אפ השם ו לדת הזוהר עז ונשא אתה גדול ואנו עושים כן לס למה דווקא לס שהוא שורש פרעה כי ידוע למה מה הקש לפרעה אז הוא מסבין שמצרים עובדים למזל תלה וגם הם היו עובדים לכבשים זה שומע בחומש >> הרי הרי מה איך כתוב שמה ביוסף שהוא הוא נתן א שהוא אמר שהם צריכים לחו בנפרט מה מהמצרים בגלל שהמצרים לא אוכלים כבסים אז למה בגלל שזה עבודה זרה שלהם שמצרים עובדים למזל תלה ראשו קרב לורות שאין להם שליטה ובחירה כלל כמישהו כפו רק השם יתברך הוא המנהיג עולם על ידי מידותיו תברך שהם הם הכלים שהוא יתברך מתלבש בהם שהם

הנקרואים זו זה המידות וזה שכתוב למן תדע כי אני השם בכלב הארץ כתוב על הנשון בקב זה כמו קרביים בקרב הארץ דווקא >> הרב >> המילה טונה >> כן >> שאלתי את את הג'יני >> את הגוגל כן את >> לא לא את הגוגל >> את ה את >> ai כן כן זה שומר כמו שהם היו במצרים ארי היה שמירה פחות רומ שליח הוא אמר שלי >> כן הייתי שליח יכול להיות ששליח הוא גם שומר הוא נתן דוגמה טורנה דמלקה שאתה משחק שז מלכה מלך מלכה ויש מישומר על המלכה הוא לא שליח >> הוא הולך אחריה איפה שהיא הולכת הוא הולך >> בוא נספר לך סיפור עלי שם אמרתי שמישהו שאל את ה אם הוא מכיר ישיבת פוננוביץ' >> נו >> אז ה אמר לו אני לא שמעתי על ישיבה כזוכן >> אבל אם זה נוח לך לשבת ככה תשב >> אז אתה מבין מה שהוא לא מבין זה מכונה הוא מבין מה שהוא מבין >> אה כן אני אביא Yeah.

>> [נחירות בוז]