מאמר (מוגה) ״בחודש השלישי״ תשכ"ט #1 ש"פ במדבר, מבה"ח וער"ח סיון, תשכ"ט - הרב יעקב גולדשמיד

*ראש חוֹדֶשׁ סִיוָן – עִתּוֹ הַנִּבְחָר לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה: בִּיטּוּל וּשְׁלֵמוּת* *תקציר השיעור* בשיעור זה עוסקים בעומקו של הקשר שבין ראש חודש סיון, מתן תורה, וחג השבועות, תוך בירור שאלת התוספות על הגמרא במסכת פסחים בדבר הגזירה השווה "הזה–הזה". הרבי מבאר על פי חסידות כי בחירת ראש חודש לקבלת התורה אינה מקרית, אלא מגלה שני יסודות עמוקים הנדרשים לקבלת התורה: הביטול ושלימות המידות. *הנקודה המרכזית* עיקר החידוש במאמר הוא שמתן תורה נעשה דוקא בראש חודש סיון, משום שראש חודש הוא עֵת שבה הלבנה ב"מולדה" – נקודה בלבד ללא מציאות עצמית – המסמלת את מדרגת הביטול התכלית. ביטול זה הוא התנאי הראשון לקבלת התורה: שהאדם יחוש שדבר ה' הוא הלומד מתוכו, כמשמעות "לאמר" – שיהיה כאילו הקדוש ברוך הוא אומר הדברים. ובמקביל, תנאי שני: שלימות המידות הנפעלת על ידי ספירת העומר, שעל ידה מבררים ומזככים את כל המידות עד שנשלם עיקר הכנת האדם לקבלת התורה. שני עניינים אלו – ביטול ושלמות – מתאחדים בראש חודש סיון, ומהווים את היסוד לחידוש הפנימי של מתן תורה: הגילוי שהתורה כולה היא ענין אלוקי, ועל ידה נמשך שער הנ דבינה – שהוא עיקר ענינו של חג השבועות. *עיקרי השיעור* * *שאלת התוספות בגמרא פסחים (עמ' רצ"ט)*: הגמרא לומדת בגזירה שווה "הזה–הזה" שביאת בני ישראל למדבר סיני (בחודש השלישי) היתה בראש חודש. שואל התוספות: מדוע הגמרא מבקשת גזירה שווה נוספת "מדבר–מדבר", אחרי שכבר ישנה גזירה שווה ישירה? הרבי מוסיף: יש עדיפות ל"הזה–הזה" כי היא מפרשת את פשר המילה "ביום הזה" כ"ראש חודש", ואין בגזירת "מדבר–מדבר" פרשנות ישירה זו. * *הביאור הפנימי: "לאמר" – עיקר קבלת התורה*: הרבי מבאר שעיקר הכינוי "וידבר...לאמר" בפסוק של מתן תורה הוא שהלימוד יהיה בביטול – שהלומד ירגיש שדברי הקדוש ברוך הוא אומרים דרכו, לא שהדברים מתחילים ממנו. זוהי משמעות "לאמר" – הקדוש ברוך הוא מדבר, והאדם הוא כלי. * *הקשר בין חג השבועות לביטול (עמ' 25)*: חג השבועות אינו קשור למתן תורה מצד הפשט בלבד; עיקרו הוא המשכת שער הנ' של בינה (הכתר), שהוא ענין הכתר, ועניינו ביטול האדם לאלוקות. ספירת העומר – 49 ימי בירור המידות – מכינה את האדם למשיכה זו. * *שני פרטים בהכנה לקבלת התורה*: האדמו"ר הזקן מבאר ששני ענינים מכשירים את ישראל בראש חודש סיון: (א) הביטול – הלבנה בנקודת מולדה, ביטול גמור בלא מציאות עצמית; (ב) שלימות – שנשלמו ספירות מלכות בספירת העומר, ו"לא נתנה תורה לבעלי מומין". שני ענינים הפוכים לכאורה אלו – שלמות וביטול – מתאחדים בראש חודש סיון. * *הוראה מעשית בעבודת ה'*: לימוד התורה חייב להיות מתוך הכרה שהתורה אינה "שלי" אלא ענין אלוקי שנמשך מהקדוש ברוך הוא; ביטול זה, ולא רק הידיעה, הוא שמגדיר את קבלת התורה האמיתית. יחד עם ביטול זה, נדרשת שלמות המידות – שהאדם אינו "בעל מום" בנפשו.