שיחה פר׳ ויגש ה׳ טבת תשנ״א - הרב יצחק מאיר וייס

לובביץ' אז כפי שאנחנו נראה השיחה בעצמה די מעריכה בפרשס השבוע כמעט ולא מוזכר העניין של הטיבס אבל השיחה נאמרה בהי טיבס ומיד על על הקפל על הכותרת של הסיכם מיד מצוין כאן זה הטיבס. מה שלא ידובר פה בשיחה, זה נאמר בהטיבס וזה קשור ושייך לעניין הזה של דידן נוצח של הספורט. בסדר? אז נתחיל. בתוכנוני דויגש איילוב יהודו שבת כל הספר שוסינו ישם ג' מצובים פירושים שוינים. כלומר, כפי שהרבי כבר הרבי הרבי הולך להבחין בשלושה אופנים איך מסתכלים על הפסוק הראשון של הפרשה שודו ניגש ליוסף בעצם שלושה אופנים איך להסתכל על הדבר הזה כן מצבים פירושים שונים אז א' האופן הראשון זה האופן הפשוט פשוט אוי של מיקרו המצוב דויגה שלוב יהודו כפי שאויו במחשבתו של יהודו בגיש גישו אל יוסף לפני שישוד יוסף אליך יהודה ניגש ליוסף למה איך הוא ניגש אליו יש פה איזשהו

שליט הוא לא מכיר אותו הוא לא יודע מי הוא והוא צריך לפעול אצלו איזשהי עניינים והוא ניגש אליו כדי לבקש ממנו אז זה האופן הראשון הפשוט הפשט הפשוט איך שמסתכלים על ויגשילו ויהודו יהודו ה בא לבקש מהשליט על מלך מצרים וכפי שהרבי ממשיך שיוסף הוא הדוויני האורץ השליטה לאורץ שבודך ליורי מישסידו וסרגל וגמר בא כוי חוי שאל פרוי זה הנקודה ודו פונה למישהו שהוא מייצג את פרוי מלך דומיסום שיומו של בכיפה כסיום הכוסוב כי קומוי חוק פרוי חושובעת בעיני כמלך באיזה אופן ודו ניגש לאותו אחד שהוא הנציג של פרוי בעולם שפריו הוא המושל בכיפה הוא השליט על העולם באיזה אופן הוא ניגש ויהודו עם היויס מלך שבשוטים זאת אומרת ודו הוא בא עם עוצמה אבל סוף סוף באיזה אופן הוא באיזה אופן זהיגש איילוב יהודו זה באופן שהוא זקוק אילוב יהודו זקוק

לשליט על מצרים שלוכין ויגש לו יהודו ויאמר בי אדוויני ידברנו אבדכודוב באוזני דוני וכפי שרשי מסבירון דבור בזנ שמה המטרה הסופית שיסקים לשחררז בנימין כמסופר בהמשך הכסובים אז זה האופן הראשון והפשוט שודו ואיגש אלוב יהודו מייצג את היהודי מייצג את יעודו כפי שהוא פונה לשליט ששולט וצריך לבקש ממנו והוא מתחנן לפניו שיש אחרת בנימית >> תחילת ההתגשמות של החלום יוסף נראה לי מתחיל פה לא >> כבר היה >> לא כבר היה ההתגשות הרי שהם נפגשו והם השתחוו לו >> כבר היהו כן כן >> אבל פה כן פה באמת מייצג את ה >> כי יהודה הוא ה >> לכאורה לכאורה החלום היה כל >> החלום נמשך הלאה כי גם אחרי שהוא התגלה יוסף הם עדיין השתחוו לו נכון הם עדיין אפילו יעקובב שהשתחווה הוא השתחווה אחרי שהוא ידע שזה יוסף שתח על ראשי שמיטו היה אחרי שהוא ידע שזה יוסף אז החלום לכאורה

הביטול של של יהודו ליוסף וכל השבטים ליוסף נמשך גם אחרי זה הנקודה שהרבי לכאורה מדגיש פה וכפי שאני אראה בהמשך ועוד יותר מתחד זה שבשלב הזה יהודו פונה למישהו אחר מישהו שכאילו ודו פונה אליו בצורה שהוא זקוק לו הוא מתחנן לפניו והוא מבקש ממנו הנציג של פרוי פרוי במובן שים לב שים לב שהפרוי מודגש פה כן עוד אומרנו הנציג של פרוי כמישהו ששולט על מצרים כן אדוני >> אז זה זה הפירוש זה האופן הראשון והפשוט איך מסתכלים על ויגל יהודה כמו שזה פשטות כמו שילד מבין מה זה ויגש שלו יהודה יהודה ניגש לפרו לבקשחר את בניום ביס המצוב דויגשילוב יהודו כפי שהוא לא מיתוסי של דובו לאחרי שיסו יוסף אליכוב שאדוני אורץ הוא יוסף הצדיק כלומר למרות שבדעתו של יהודו כשהוא עומד מול יוסף והוא לא יודע שזה יוסף אז הוא פונה אל יוסף הוא פונה אל

יוסף ומבקש ממנו כמו שמבקשים מפעי למיתו של דבר אם מישהו מסתכל ויודע מה קורה אז אז ה אז יש משמעות אחרת לוויגשה שלוב יהודו כן הויגש לוב יהודו איזשהי משהו שני אחים אחד ניגש לשני יהודו ניגש ליוסף כאילו למיתו של דבר בזה שיהיהודו ניגש ליוסף מצד המיתות הענייני מצד האמת שזה יויסב וזה יהודו יש פה איזשהיא משמעות אלוקית משמעות רוחנית משמעות תוכנית וכפי שהרבי מוסיף פה בסוגריים לא מעריך יותר מדי אבל בסוגריים הרבי מוסיף שבאמת במדרש רואים עכשיו הייגשילוב יהודו זה איזשהו תוכן תוכן אמיתי יותר תוכן לא של ניגש לשליט של פרוי ובפרט על פי אז חז"ל כי הנה המלוכים לא ידעו זה יהודו ויוסף כלומר חז"ל באים ואומרים שזה שודו ניגש ליוסף זה איזשה עניין כזה של שני מלוכים שנפגשים יחד איך עוד באכוד יגושו זה יהודה ויוסף כן גם המדרש אומר את זה הרבי מסביר את זה

מיד שויגש אלו יהודה הוא עניין הפגישה ויסחדו של מלכי ישראל המלא מלוח אם לא ידעו ועד לא רק סתם מלוכים לא ידעו נפגשים אלא שעל זה הולך הפסוק ועד לשלימוסו אחדוס באופן שאחוד באיך עוד יגושו ורוח לא יובנה כלומר מדברים פה על איזשהי התאחדות איזשהו זה זה מייצג זה מכניס יש יש בסיפור הזה של גשביות איזשהי סיפור אחר לגמרי סיפור ש בדיוק מפגש מכונן בין שני מלכי ישראל בין שני מלכים >> ומודגש יצר באפטורסיום וכוספר שק קח לצח וקסיב לו ליהודו ולבני ישראל חברוב ולקחציב לוב לייוסף וכל בני ישראל חברוב והפתור מספרת וקרסמך דלכוד ויוחודים ביודך שזה בעצם מייצג את הגה שלוב יהודו שזה המיטיסיניה של ויגש לובודו זה האמת הפנימית של הסיפור הזה אז יש לנו בינתיים שני פירושים פירוש אחד הפירוש הפשוט כמו שיהודה הסתכל על זה בפשט הכסובים הוא פונה

לשליט של מצרים ומקש ממנו לשחרר את יוסף הוא זקוק את בנימין והוא זקוק לו הפירוש השני בדיוק לפני ויש מצד איך שהוא כן מתוודה מצד אמס מצד האמס בכלל שני מלוכים שניגשים יהודה ניגש ליוסף יש פה איזשהו מפגש כמו שאתה אומר מפגש מכונן ויש ביאור שלישי ביאור שלישי על הפסוק ויגש אלו יהיהודו המצוב דויגש לו יהודו כפי שרואמז על רוכניסו ענינים בשורשום למעלה כדי זה בזויה שיגש לו בודו הוא עניין סמיכס גאול לתפילו בכלל מדובר פה על איזשהי עניין רוחני ודו מייצג את העניין של תפילה יוסף מייצג את העניין של גאולו ויש עניין כן ככה הזאר מסביר ויגע שאלו יהודו יש עניין להסמיך גאולו לתפילו שיהיה ויגע שיהיה חיבור ביניהם שרומז להמשוךעל פי בספירס הכוונה שרמז להמשוך דיסוד שהעניין של יסוד זה גאול בחינוסו של יוסף למלכוס תפיל בחינוסו של ודו כמבור ברוך

בדרוש חסידס אז מבלי להיכנס יותר מדי לביאור הדברים כי זה לא לא זה ההתמקדות פה עכשיו מה זה בדיוק גאול יסויד מלכוס נקודת הדברים זה שויגש אלוב יהודה מייצג איזשהי עניין רוחני המשכה רוחנית עבודה רוחנית של יוסף יהודה המפגש בין יוסף ליהודו ועד להפירוש דויגש איילוב יהודו הוא עניין פיילו למה למה ויגשילוב יהודו זה עניין התפילו כי אנחנו יודעים שייגש זה גם מלשון תפילה הגושו לתפילו ואז מסביר הרבי ביאור נפלא מה הפירוש ויגש אלוב יהודו הכוונה היא ויגש יהודו ניגש מה זה ניגש להתפלל מה זה אילוב אנחנו יודעים את הכלל שכאשר יהודי מתפלל זה צריך להיות אילוב אלו למדו יהודי כשהוא מתפלל מתפלל לקדוש ברוך הוא בעצמו לשום עניין אחר לשום גילויים אז אם ככה הוא באופן דוייגש איילוב על פי מה שכוס בכל קורינו אלו ואילו ולא לימדו אז ממילא מה

יוצא שהפירוש השלישי בדרך כלחל מדבר על איזשהי עבודה מאוד נעלת איזשהו עניין מאוד נעלה בעבודת השם שויגש לו והיהודו מייצג את זה שודי מתפלל באופן של אילו באופן שהוא מתמסר לקדוש ברוך הוא בעצמו אז יש לנו פה שלושה ביאורים הביור הפשוט הביאור הנוסף מצד העניין של שמיטיס עניין השליט על הארץ הוא בכלל יוסף ואז בעצם זה מפגש של יוסף ויהודו ובכלל יש פה ביאור שהולך על רוכניס העניונים שמדברים על תפילה התפילה באופן כזה שודי מתמסר אליו לקדוש ברוך הוא בעצם >> אבל זה זה לא מסתדר לי כי ביגה של רבי יהודה הפירוש הוא שודו עושה את הפעולה הראשונה ושמיך סגול לתפילה זה שיוסף הראשון >> שאלה טובה אז לכן לכן לא זו שאלה שאלה שחסידס מדברת על זה ולכן כתוב פה כמבוא בארוך בדרוש אחסידס מה זה הארוחו יש הרבה אריכות בעניין קודם הפעולה של יוד

>> מי ניגש בדיוק מגיע גו לזה נש >> כן על כל פנים הפירוש השלישי מדבר על איזשהי עבודה מאוד נעלת של ויגש אילוב אילוב אלסים ועל פי הידוע שכל הפירושים בכל בעניין איכוד שיוך עם זה לא זה יש לר הקשר והשייכוס דג פירוש עם הצובם הנל ואיד ועיקר לברר הלימוד והארואה בעבודה סודם כדי לקמול אז הביאור בעניין זה יתחיל דווקא באות ג' אבל לפני האות ג' הרבי מסביר פה איזשהו שהוא עניין הוא בהקדומה כן אז עוד בס שהלימוד והוא מי ויגש אלו בודו הוא גם באמצוב פירוש כפי שאויו במחשבת של יהודו שניגש לא ליוסף הצדיק אלו לדויני אורץ בעצם בעצם יש פה שאלה הרבי עכשיו אומר שאנחנו הולכים ללמוד הוראה מזה שיהיהודו ניגש ליוסף ובדעתו הוא ניגש לנציג של פרוי זה התפיסה זה התפיסה של יהודו ואנחנו אנחנו היום הולכים ללמוד מזה הוראה לכאורה שואל הרי איך אפשר ללמוד מזה בכלל

לא רע הרי זה לא היה דבר אמיתי ודו ודו לא >> הוא לא היה פרוי כל הסיפור הוא טעות אז מה מה הפשט שאנחנו מה מה הפשוט שאנחנו נלמד מזה משהו ואולי בהמשך נראה שהשאלה הזאת היא מדוייקת מאוד בהמשך השיח הזה זאת אומרת זה חשוב להעביר את זה את מה שנלמד פה שלמרות שההסתכלות של יהודו על יוסף היא הסתכלות לא אמיתית הוא לא הוא לא היה הוא לא היה נציג של פרוי באמת הוא היה יוסף הצדיק אז מה איך אנחנו לא יש מקום אצל יהודי שבו הוא כביכול כן מסתכל על ה על השלית כן יש מקום למצב הזה שבו יהודו מסתכל על עליו ורואה שליט של פרה נציג של פרי זה זה פירוש שצריך להתייחס אליו צריך להכיר אותו וזה ניצחי גם כן למרות שזה היה בטעות רבי מביא פה איזשהו חידוד מאוד מאוד יפה איזשהו עניין סף היה נציג של פרו >> אה >> באמת היה >> כן אבל נציג של פרוהי ראינו פה בביאור

בשני הביאורים >> יוסף הוא היה אח שלו אבל הוא היה נציג של פרעה >> הוא היה >> אפשר להתעלם מזה כמוך מבינה אותו להיות השליח של >> או אז בוא נגיד ככה יש שני אופנים יש שני אופנים איך להיות נציג של פרוי יש איך שיוסף הוא נציג של פרוי ויש איך שמישהו אחר שהוא לא יוסף נציג של פרויי כשייהודו ניגש אליו הוא חשב שיש פה נציג של פרוי שהוא לא יוסף לאמיתתו של דבר היה נציג של פר שהוא כן יוסף >> נכון אז ממילא ההוראה ולא רק ההוראה כן ההוראה כמו שומר >> זה ההוראה תהיה לא רק מזה ש שהנציג של פרו פה הוא יוסף אלא ההוראה תהיה גם מ כביכול מהטעות של יהודו גם כן גם מזה תהיה הוראה וגם זה ניצחי איך אפשר ללמוד מדבר שהוא לא אמיתי איך הוא ניצחי אז זה זה הביאור אז אף על פי אז את השאלה הזאת שואל עכשיו הרביע בקטע הבא אף על פי פי שהמצוב דגישס

יעודו לאדויני אורץ שצריכים להשפיע וליפול אולוב בעניין שנגיע לתיבוסם של ישראל כבר כשהרבי מציג את הדברים אפשר לראות בתוכן הדברים לאן הוא חותר זאת אומרת הוא מדבר כבר עלינו גם כן כשיהודי כאילו פונה לאיזשהו בוא בוא בוא נצייר את זה אפילו מאוד כמו שכתוב בשיח זאת אומרת פועלים ניגשים לשליט לנציג של פרוי היום ומבקשים ממנו לפעול לטובת עם ישראל זה זה בעצם מה שיהיהודה עושה ואנחנו רוצים להגיד שהמצב הזה זה דומה למצב של יהודעז לכאורה המצב של יהודה לא היה דומה מצב של יהודהז הוא פנה ליוסף הוא לא פנה לסתם נצי אז אינו לו מצד זה השאלה הכוסל קדתוך של יהודה ולאחר זה נסברר שאין המצוב כן בכל מקום אומר הרבי כיוון שגם המצוב דויגשה יהודו כפי שהוא מצד כדיתוך של יהודו נכתב בתוירו הרי זה חלק מתוירס אמס ותוירו ניצחיס שהיא

גם הירוע טיר מלא שנורואה אמיתס וניצ עד סוף כל הדס כלומר למרות שזה רק כוסל קודיתוך ברגע שזה נכתב בתר אז גם הכוסל קודיט הזה הופך להיות עניין אמיתי מה הראיה לזה כידוע מה שקוסבורגצ'ובי בביאור הטעם שאפשר להטפיס בשבועס מוישה אף שלאחר זמן איטר מושה שבועסה כלומר מישהו שאומר שהוא נשבע כמו שמוישה נשבע ויוא אל מוש מושה נשבע שהוא לא יעזוב את ישראל נכון ואז כתוב כתוב בגמרא בן הדורים שהוא התיר את הנדר. עכשיו ברמב"ם ביחס נדורים כתוב שאדם שמדפיס במישהו שנודר נדר ואז הראשון התיר את הנדר אז בעצם כל מי שהדפיס את הנדר גם מותר לו הנדר כי יש קשר בין הנדר שאחד נדר לנדר שהשני נדר. מושה נדר נדר והתיר את הנדר. אז אם ככה איך היום אפשר לידור נדר ולהדפיס את זה בנדר שמוישה עשה? הנדר של מושה כבר הותר. כן. זה שואל הרוגשוב

ומזה אומר הרוגשובי דכל שכוסוב בתוירו הדובור אבניצחי ולא ירק מה שאויו כיבדשבו קסו בתרו אבדוב נמשך וכאילו השבוע ישומי כלומר התורה לכאורה מספרת אירוע מסוים שקרה והסתיים האירוע הזה הסתיים התורה אומרת הוא נגמר הוא הותר הנדר אבל ברגע שזה נכתב בתורו אז המצב הזה הוא מצב אמיתי גם אם אחרי זה המצב הזה זה התבטל התיר בעצמה אומרת שהמצב התבטל המצב הזה הוא מצב ניצחי ולפי זה אותו הדבר כלפי ודו הן המס שעל פיו המס ודו כביכול טה הוא לא ידע שמולו עומד יוסף אבל היות וזה נכתב בתורו קדו של יהודו נכתב בתורו אז עניין אמיתי עניין צחי שלומדים ממנו הלאה ול דרך זה בנידן דידן שגם לאח שנסבר שמצויג שלו יהודו כפי שהיו מצד מחשבתו של יהודו אינו אלוקסלדך שאינו לפי המצב האמיתי הרי זה חלק בתור ובמילא ענייןמיתי וניצחי שיש בלימוד ונסינסק כל הדס ולא אלו שעיקרלימוד מיגשו

ויודו ביחס להמצוב כפי שהיו מצד מחשבת של יהודו ההוראה שנלמד מהפרש תהיה דווקא בקשר למצב הזה שעל זה מדובר בהמשך הפוסק והפר שלך הטבס ויגשה לב יהודו שהרי כל אריכוס הסיפור דסטויכן דבור של ודו לאדוני אורץ שיך רק על פי הכוסל גדיתוך של ודו כל מה שכתוב בהמשך הפרשה הכל מדבר לפי אלכדיותר ולכן זה זאת ההוראה החשובה אני אגיד רק במשפט מה לאן לאן הדברים חותרים כפי שהרבי מסביר את הדברים בסופו של דבר המגמה שהשיח הולכת הוא כזה יהודי מתמודד עם העולם בדיוק כמו שיהיהודו התמודד עם העולם יש צריך העולם יש יש את פרוי בעולם ווה העניין עניין הוא שכאשר יהודי רוצה לפעול בעולם הוא לא מבטל את העולם אלא הוא פועל בתוך העולם כלומר ולכן מאוד חשוב הדגש הזה אנחנו מדברים על מצב בו באמת כביכול הכוסל קודיטוך של יהוד הוא מצב אמיתי >> יש איום

>> יש איום יש יש מציאות של עולם הפתרון לא יהיה באמצעות להגיד יודעה הכל אין מצב כזה זה מצב לא אמיתי לא זה מצב אמיתי יש עולם ואז מתברר השלב הבא בסדר זה לכאורה הדגש של האוטביס המצב הזה הוא מצב אמיתי מצב צריך להתייחס אליו ומצב שצריך הוא אמיתי על פי תרי גם כן ובירוע עניין תיכן ונקודהסר דפרשס ויגש שגם כאשר יהודי נמצא במעמד ומצב שזקוק לאדוני אורץ כדי להיפעל בעניין שנגיע לתיבז בני ישראל בדוגמה שמיים מדומציג של יהודו מצד מחשבתו של יהודו שבכלולוס הרי זה המים מדומצמן הגולוס שבני זרוע זגוקים לחסדי מלכוס המדינה כדי לנרכיים יהודי מתוך הרחבה הרי ההמשאי שהדויני אורץ הוא יוסף זאת אומרת ודי פונה כמו יהודו וזה באמת ככה שודי צריך לפנות לאומות העולם ואומות העולם הם לא יוסף אבל האמסיא הפנימיוסי הרי האמסי שהדויני אורץ הוא יוסף הוא דיבר

עליו קשות כן >> אה >> דיבר עליו קשות הוא היה זהו יש גם וגם את השולחן >> נכון לא בתוקף זאת אומרת >> כן לא זה אתה כבר מדבר על האסטרטגיה >> כן הוא לא בא עכשיו התרפס הוא בא הוא צריך את זה זה אבל הוא >> כן הוא הגיע בשיא התקיפות נכון הנקודה היא שגם כשאתה מגיע בשיא התקיפות אתה מגיע ככה כי אתה יודע שמולך עומד לכאורה מישהו שהוא לא מבני ישראל לפעמים צריך לדבר אליו בתקיפות כן >> זה שאנחנו זה שאנחנו לא זה שאנחנו נמצאים בארץ הרבי תמיד רע שכשמדברים מום ישראל צריך לתפוק על השולחן זה לא אומר שאם אנחנו מול ישראל צריך להתרפס אבל זה גישה אחרת אתה אומר יש אלם ואסתר אתה אתה הולך בגישה של אלם ואסתר אז החידוש הוא שלמרות שיש אלם ואסתר ונירץ החידוש שמתבאר פה שגם במקום שיש לך על כדאייתוך שהוא מנגד לאלוקוס הוא זלם ואסתר

אז יש יש את החלק השני שאז מתברר בסוף שזה בעצם יוסף עכשיו איך זהיך איך זה מתורגם אלינו שמתברר בסוף שזה יוסף אומר הרבי שהרי יוא מסי שאדוני יורצו יוסף למה כפי שנסגה אל אחי שיסבעה דיוסף אלכוב למה דקוי על כל ישראל שנקרא עם השם יוסף עם ישראל נקרא יוסף כתוב הרבה פעמים בחסידס לא יהיה קצן יוסף יוסף עם ישראל נקרא כמו שעם ישראל נקרא ישראל עם ישראל נקרא עם יהודים >> עם ישראל נקרא יוסף אז ממילא מתברר בעצם שאתה היהודי הולך להתמודד עם אומות העולם הוא הולך להתמודד הוא צריך משהו מהמדינה הוא צריך משהו מהשלית ואז מתברר שהשליט הוא בעצם יוסף מה הכוונה שאני שולט גם עליו מתברר שבעצם ודי יש לו שליטה על העולם זה ההמשך פה היינו שגם בזמן הגולוס יהודי הוא בעל הבייס באוילום ליפול שהנוגס אוילום תהיה קרצון זה זה מה שמתברר לאחרי שודי בא ומתמודד עם

אומות העולם והכוח לזה מה באמת הכוח איך באמת פועלים שיתגלה בעולם עולם שבעצם אמיתס א המיטיס עניינו של העולם זה בעצם השליטה של יהודי שם ומצעדו עניין דויגה שאלוב יהודו הגושו והחיבור דכל אחד ואחוד מישראל יהודו עם הקדוש ברוך הוא שזה אילוב כן ויגש איילוב יהודו מצד זה שודי שייך לקדוש ברוך הוא מתפלל לקדוש ברוך הוא מתברר שהעולם בעצמו בסוף א א נשלט היהודי הוא בא לבית שם שלוכן בכל זמן ובכל בכל מים מדומצב לך יהודי בכך של הקדוש ברוך הוא ועל ידי זה פועל על מלכוסמ דינדנו אורץ כיפשותווי שכווי אינו אלו מצד מלכוס של הקדוש ברוך הוא הממליך מלוכים ולא ימלוכול מלוכים וסורים ביד השם לשני כרצוני של הקדוש ברוך הוא ורצינום של ישראל ועל פי זה יש לו הקשר ושייכוס דג הפירוש מצובים דויגש לוב יהודו כנל סעיף א' כן יש שלושת הפירושים איך זה עובד שגם במים מדומצב של

גולוס זה פירוש מצבו א' נכון הפירוש הראשון הוא הפירוש הראשון הוא שויגשילוב יהודו זה שודי צריך להגיע לדויני אורץ זה מצב הגולס מסגלה שהדויני אורץ הוא יוסף זה פירוש מצב הביבס איך זה עובד בקויח הגוש והחיבור עם הקדוש ברוך הוא פירוש מצב הגז בעצם יש פה חיבור של שלושת הדברים יחד כאשר יהודי נמצא במצב של יהודו מתברר לאמיתו של דבר שיש את האמת שזה בעצם יוסף. למה הכוונה שזה יוסף? שמציאות העולם נשלטת על ידי יהודים ואיך מגלים את הדבר הזה? על ידי ויגש לו יהוד או שודי מתחבר לקדוש ברוך הוא ומתפלל. אז זה כתוב פה ככה ב שוב זה כתובכה בשפה כזאת שזכה שרץ אבל נקודת הדברים שבעצם כתובה פה זה וכפי שזה התחד בהמשך >> זה ש יהודי הופך את מציאות העולם. מתברר שמציאות העולם היא מציאות של יוסף. אתה רואה את הדויני האורץ, אתה רואה מציאות

שאפשר גם פה פה זה כתוב שצריך לפעול משהו בעולם אבל נגיד גם יהודי פוגש מנהגה, צריך להפוך את העולם, צריך צריך לעשות נבצועים, לא משנה, צריך צריך לצאת לרחוב וצריך להעיר את הרחוב או בן אדם נמצא אפילו בעבודה, כן? בעבודה זה גם בסופו של דבר הצורך שלך להגיע לגשמס, להגיע לאילמה זה כל המציאות שלך שאתה נפגש עם העולם תמיד הולכים בגישה של יהודו. זה המצב שלנו. אנחנו יוצאים החוצה אנחנו אומרים משהו שהוא מנגד לאלוקוס ההתמודדות בדרך כלל היא באמצעות זה שאתה אומר הוא מנגד הוא ישאר מנגד צריך להתרחק ממנו צריך להתנתק ממנו צריך כאילו לברוח ממנו נכון תביא לי מה שיש לך להביא לי ותן לי ללכת הביתה זה הגישה לכאורה נגיד שלא היה זה לא היה יוסף כן ודו היה כן נצייר שו ודו צודק הכוסל גדל של יהודו צודק מה הוא היה עושה היה כמו שאתה אומר מפעיל את כל העוצמה שלו

יוסף היה נבהל היה משחרר את בנימין והם היו הולכים הביתה ולא ולא מכירים אחד את השני מה בעצם הולך הפירוש השני ואומר שאתה טועה זה לא רק תן לי מה שיש לך להביא לי ואלך הביתה אלא מתברר בכלל שאתה בכלל איתי ביחד אתה אתה אתה אח שלי בכלל אנחנו אנחנו בכלל מציאות אחת זה החידוש שכתוב פה באות זה לא כשיהודי יוצא לעולם בכל צורה שאיך לא נפרש מה המשמעות של לצאת לעולם יהודי יוצא לעולם הוא רואה בעולם הוא לא מנגד ומצד הגולוס הוא צריך להתמודד עם המנגד הזה אבל אז פתאום התברר לו לא שהמנגד נותן לו מה שהוא צריך והולך הביתה אלא פתאום מתברר לו שהמנגד הוא גם הוא שלו בכלל הוא שולט שם הוא יוסף בכלל זה זה החידוש הגדול שכתוב פה באות הזה וכפי שזה התבאר הלאה בהמשך בהמשך ה >> וינצלו את מצרים >> בחנוכה הראוי ראינו את זה מאוד חזק

>> עכשיו זה מצב של ריכון ש >> נכון אתה נכנס לדיוקים זה זה קצת אפילו יותר מנצלץ מצרים כן בוא נראה איך זה מתבאר בפרשה שוב היה פה הרבה זה קצת ארוך כזה ועל נקודת הדברים מתב מתבאר באות הבאה איך שבעצם כל הפרשה לא רק בסיפור של ויגש אלו יהודו הדגש הזה בא לידי ביטוי אז הוא אומר ככה ועניין זה שגם בזמן הגולס היהודי הוא בלביס בל ושוב עם הדיוק הזה שכאילו הופך להיות העולם חלק חלק ממנו הוא לא כן הוא הופך להיות היהודי הוא בעצם השולט בעולם מודגש ביוסר בבסקודש פרשס ויגש שנו סף על הקריא דויגש אלוב שקרן גם בשני וחמישי וגם במנחה שבס שבכל הקריאות האלו קוראים רק את הקטע הראשון בפרשה של הסיפור של ויגשוב יהודו בשבס קוראים את כל הפרשה ואז מה רואים כירן כל הפרשה מתחילוס ציפה וגם במנחת חולס פרשה סויכי בהמשך הפרשה מסופר שפר יאמר ליוסף

אמור לכך הוקחו סביבכם וזבותיכם ובואי אליי והתנו לוחםסטוב ארץ מצרים ואכלו אז חייל לבואץ גוימר כי טוב כל ארץ מצרים לוחמו בסדר הרב מצטף פסוק ובסוף ובהמשך הקטע הרבי יסביר מה רואים בפסוקים האלה ובסוף הפר שבשיעור ד משקדש מסופר שכנו בפועיל ויושב יוסף אובי וסכו ויתן להם אחוזו בארץ מצרים במיתב ואורץ כאשר ציוו ציבו פרו ועד לסיום וחויסם הפרשומ וישב ישראל בארץ ארץ מצרים בארץ גוישן ויאכלזו בו ופרו וייר בו מועד זה הפסוקים שקוראים באופן כללי בכל הפרשה בסיפור ובהמשך לו זה בתחולס פרשס ויחי ויחי יעקב בארץ מצרים 17 שונו שבארץ מצרים חי יעקב מבחר שנו סוב 17 שו בגימטריה תוב ועד שבגלל זה נחשב כאילו כל יום הוב לתוב בנקודה צניין אז עכשיו הרבי מנתח ככ מפרק את הפסוקים שקראנו קודם ורואה איך שמתוך הפסוקים האלה מוצג הדבר

הזה שהיהודי לא רק לוקח מהעולם ובורח ממנו אלא היהודי תופס את העולם היהודי שולט בעולם העולם הופך להיות הוא מגלה בעולם שהוא בעצם אח שלו ונקודה עניין שגם כאשר בני ישראל נמצאים בארץ מצרים בזמן ומצב הגולוס שכל המלכיוס גוליוסני שם מצרים מי אומר פרוי מוישל בקיפו שטוב כל ארץ מצרים לוכם הוא זה שלכם בכלל ועל פי הציווי שלו נויסנים לבני ישראל אחוזו באורץ בארץ מצרים במיטב אורץ לא נותנים להם את המיטב ואורץ ובאופן כזה של אחוזה ובאופן של וישב ישראל ישיבו אמיתיס בשלבו בארץ מצרים בארץ גוישן ולא יויד לא שווה יאכזו בו לא שחוזו כ אחוז יש שיחה ארוכה של הרבי אחוזו זה לא כמעט לשון ירושה זה ממש שלהם ואולי יש לו שזה גם לא שנחי זה >> ושניהם שאחיזה בתוקף של אחוז ועד שעיפו וירבו מאויד שמאוד מר על מים מדומצושלמלו ממדיד גבולה שעוז אחרי כל המצב הזה שביד

נמצאים מצד אחד בגלות מצרים ומצד שני נמצאים שם באופן שליטה מוחלטת במיתב ואורץ באופן הכי נעלה אז מה קורה שאוזנס גם בארץ מצרים מדומצויחי יעקב כל אחד ואחד משרקו בשמו של יעקב 17 שונו חיים תובבים יז שונו בגימטריה תוב לאמיתוסו ברוכניס חיים שחדורים בתור תורס חיים ומצו עליהם נאמר וחי בהוהם ואו ולא צור בגשמגמיוח אז מה בעצם כתוב פה כתוב פה שיהיהודיםס אולי שנייה קצת נצא מהשיח זאת אומרת בעצם זה באמת מעניין הרי בהתחלה יהודים ירדו ירדו למצרים הם היו בגלות מצרים היו במצרים כן היו תחת פרוי אבל זה היה שלב שבו הם חיו טוב הרי כל השי הבודגול התחיל שנים אחר כך זאת אומרת כמו שהרבי מתאר פה זה לא רק בשיחה כאילו הרבי מוצא פסוקים הרבה באמת מתאר פה מצב שהיה יהודים מצד אחד היו בגלות הם היו מצד שני הם היו במצב של הרווח הם היו במצב הכי הכי

טוב כן והמצב הזה אומר הרבי מייצג את הנקודה שדובר קודם שודי מצד אחד נמצא בגות מצד שני הוא מגלה שבעצם המציאות של העולם ה היא אח שלו שלוחם הוא זה מציאות שמתאחדת איתו זה זה המצב של פרשס ויגש ואפילו ופרשס ויחי בסדר זה זה לבינתיים תיור המצב שמתקשר לתחילת הפרשו לשני הפירושים וגש אלוב יהוד בקטע הבא הרבי מעביר שעדיין נמצאים בגלות זאת אומרת מצד אחד הפך הופכים הופכים את מציאות הגלות כן יהודים שולטים שם מצד שני עדיין נמצאים בגלות וזה מתבטא בדבר אחד שזאת לא הגאולה >> אומנם גם כשנמצאים במים מדומצב דביחי יעקב חיים אמיתי ועד לאפן שלמלו ממדגבו למאויד הרי כל זמן שנמצאים בארץ מצרים חוסר או עניין אחי עקרי שאילוב משתוקקים כל בני ישראל ליויס במים מדומצב דבוני הסמוכים עלשולחנבים שלוכן גם כשיש להם כל המצטרך להם ברוכניס ובגשמיוס במחשב זה בערך לצר

הגולוס כי בסוף סוף בונים שגולו מלשולחנבים ולכן מפרשס ויחי ויחי יעקב בארץ מצרים 17 רשונו בואים לפרשה שמוש שקשורם עניין הגאול ואלה שמוס בני ישראל על שם גאולס ישראל נזכרו כאן ראו ומשימן נחסים ראו משמן סלקה נקודת הדברים שכתובה פה זה שבסופו של דבר גם זה גלות וצריך לצאת מהמצב הזה גם כן. אז עד לכאן זה התיור של הפרשה. עכשיו הרבי שואל שאלה ו ומזה לוקח את הרעיון שאנחנו מדברים עודיו לרובד נוסף. לכאורה הרבה פעמים כשחושבים על המצב של יהודים כמו בארץ גוין כמו בפרשס ויגש אז התפיסה היא שהקדוש ברוך הוא עושה איתנו חסד יהודים יכולים להיות בגלות במצב קשה כמו שם תואר בפרשר שמויס אולי ויהודים יכולים להיות בגלות כמו שם תואר בפרשת זיגש >> ויהודי מתפלל להשם כמו שהרבי הרבה פעמים אמר בשיחות סיים את השיחות ולכל בני ישראל

לא יאר במושבויסום שגם בריגי הגלות האחרונים יהיה מצב של אור ושיהיה טוב לעם ישראל. ככה אפשר לתפוס את הדברים. זאת אומרת בעצם אפשר להבין את את האות הזאת שאנחנו לומדים את אות ד' בשיך שהרבי בעצם אומר שודי מגלה שהגלות זה אח שלו. בגללות כן המציאות של העולם זה בעצם אחלי >> לא דווקא בד הוא מזכיר מרגיש את הגולס מצ >> משהו כללי >> בד הוא מדגיש >> כן אז אז >> את הזה שאנחנו נמצאים בגלות >> בד הוא מדגיש נכון לא בסוף עוד ד' הוא מדגיש שגם שגם במצב של הרווח גם במצב של הרווח לא נשכח שאנחנו בגלות כי סוף סוף זה בונים שגולו מה שהוא חייבים אבל עיקר אות דקראנו קודם >> שיהיהודים יושבים במיתב האורץ ופרו שהוא מושל בכיפה אומר ארץ מצרים לוחם הוא זה זה לכאורה מצב שודי >> בדיוק יעקב ככה מס ככה גם מוזכר באוד >> כן שהוא בא גול זה מטוב שנראה אז לכאורה

אני אז לכאורה היו הרבה פעמים תופסים שזה איזשהי ייחול ובקשה ופה הרבי בא ומחדש חידוש גדול וזה בקטע הבא בוא נראה את זה ויש לו מר שתיכן דפרשס ואיגש שגם בזמן ומצב הגולוס נעשה יהודי בעל הביס על כל או שייך ונויגיה לא ירק לזמן ומצב הגולוס כלומר שגם בארץ מצרים יהיה ממדומצוב דוחי יעקב למיתוס כלומר זה לא איזשהו עניין שודי בגלות אומר מבקש מהקדוש ברוך הוא א איך שירחם על עם ישראל ויעשה שגם בגולוס יהיה יהיה רבוכה אלו מחדש הרבי גם להגאו לו כלומר כלומר כשיהודי מבקש כשיהודים כשיהודי מבקש שבזמן הגולוס יהיה באופן של ויגש כן ש שמיטב שנוזוב של יהודי נמצא ופרוי אומר פרוי אומר ארץ מצרים לוחם הוא זה איזשהו הכנה לגאולה כן היינו שהמים מדומץ וישב ישראל בארץ מצרים ויאחזו בו ויפו וירבו מאוד ויחי יעקב בארץ מצרים 17 שונות שהוא הוסבר קודם

שהכוונה היא שיהיהודים חיים טוב בגולוס ושהם בלבטים על על העולם הוא גם הוא בעיקר אחון אלגאול לכדי לכמות זה זה נקודה זה הנקודה של הפרש הנקודה היא שכאשר יהודי מגלה שהמציאות של העולם הוא בא לביתה זה איזשהי הכנה לגאולה וא בוא נחדד את זה יותר כביכול כאשר יהודי נמצא בגלות והוא סובל בגלות והוא לא מגלה את הפירוש השני בויגשילוב שזה בעצם יוסף או בסגנון של אות ד' הוא לא חי באופן כזה שפר יאמר לו שהוא שולט על כל ארץ מצרים. זה לא המצב של יהודים בגות. מצבים שבהם יהודים נרדפים. רחמנס. המצב הזה כביכול חסר שמה איזשהיא הכנה לגאולה. ודווקא כשחיים באיזשהי אופן כזה שפרוי אומר ש שארץ מצרים לוחמו זו הכנה לגאולה. זאת אומרת זה לא רק לחיות טוב בגלות שהגלות תהיה יותר קלה אלא זה איזשהי הכנה לגאולה זה שפרי מתנהג באופן כזה. אידאלי

>> זה זה מצב לא רק מצב אידיאלי לגלות אלא זה מצב אידיאלי בשביל הגאולה זה משהו שחסר וצריך אותו ראיתי זבות של הרבי ש אומר איך יכול להיות שגאולה בעצם היא עם המילים גולה הרי אתה אומר שזה יהיה מצב כזה >> אחר לגמרי אז איך יכול להיות שהשורש של המילה גאולה הוא מגולה אומר הרבי מכיוון שהגאולה מגיהה על ידי עבודה של בני ישראל בגלות אז לכן זה מודגש במילה גאולה ש תזכור שכל זה שאנחנו נמצאים במצב של גאולה זה בגלל הגלות שהייתה לפני זה כנסת >> אז כאילו מזכירים אז את הבוידוסם של בני ישראל זה שאנחנו הגענו למצב הזה זה בגלל אבידו של בני ישראל אז זה גם אותו עניין ש >> אותו עיקרון כן >> שיזכירים לך שזה הכנה בעצם לגול הגלות היא גלות אבל היא גם הכנה לגאולה ובזה אתה צריך להתעסק >> כאילו זה המוטיבציה לעבוד כי אתה מכין את

הגאולה כאילו אתה יכול לקבל את את הקנייה של הגלות >> ואתה יכול להפוך את הל יכול להפוך את הגלות הזאתי כמנו >> הנה התבאר פה באות ה זה הדבר מתחד אז באות הרבי התחיל עניין נוסף זה בכלל מאפיין ש של ספר הסיכס על השיחות שלא ליקוסיחס זה שבסופו של דבר יש המון המון נושאים זה המון נושאים ולפעמים אפילו בקצרה אבל מכללות העניין נבנה עניין שלם. אז באות ה הרבי מביא עוד עניין שמוסבר בעניין של יהודו ויוסף ויגש אלו ויהודו. זה שבעדם כל אחד מהם מייצג, זה הוזכר ברמז בביאור השלישי שכל אחד מהם יוסף ויהודו מייצגים מייצגים שני שכל אחד מייצג את עניין שלו. יוסף מייצג, אם מדברים על כוחות האדם, יוסף מייצג את המחשבה והדיבור, יהודו מייצג את הכוח המעשה. אם מדברים בעולם, יוסף מייצג את העולמות העליונים ויהודו מייצג את העולמות הנמוכים. אם מדברים

בספירס, יהודו מייצג את מלכוס ויוסף מייצג את זו, את המידות שהמעל מלכוס. וייגשילוב יהודו החיבור הזה בן יוסף ליהודו זה החיבור בין הדרגות העליונות הרוחניות לבין הדרגות הנמוכות מה זה הדרגות הנמוכות אם מדברים על כוחות האדם זה כוח המעשה אם מדברים על העולמות אז זה כוח אז זה עולם העשייה אם מדברים בספירס אז זה ספירס המלכוס כלומר יש פה את החיבור ביניהם ולפי זה הרבי יסביר את ה שבעצם בפרשס השבוע שלנו מוסבר המעלה שבתחתון המעלה של יהודו דווקא המלה של העשייה, המלה של עולם העשייה. אז האות מתחלקת לשניים. >> בהתחלה הרבי יסביר, הרבי יסביר את זה שבעצם המציאות הנמוכה היא נמוכה מאוד. היא נמוכה מאוד. המציאות של העולם, המציאות של כוח המעשה, המציאות הזאת היא נמוכה מאוד. ואחרי זה יוסבר שדווקא המקום הזה של המקום הנמוך מאוד יש לו את הכוח להביא איזשהו

גילוי מאוד מאוד נעלה. בסדר? אות ה ויובן בהקדם המבואר ב היו קטעים שאני אקרא ככה יותר מהר כדי לא להתעכב כי זה כל מיני נושאים בסדר ויובן בהקדם המבוא בדרושכסידס בעניין ויגע שאלוב יהודו שהחילוק בין יוסף ליהודו על דרך החילוק שבין צומח לדוימם שמיים ואורץ ולכן ואיגשילוב יהודו שיהיהודו ניגש ליוסף בעתם לסדר בזמן הזה למה ודו הוא זה שניגש ליוסף בסיפור כי בזמן הזה צומח הוא למעלה מדומם כאמור יוסף הוא צומח ויהודה הוא הדומם. אז לכן מי גבוה יותר? יוסף הצומח. ולכן יהודה זה שניגש ליוסף. שמיים קוד מול אורץ. שמיים זה יוסף. אורץ זה יהודו. אבל לאסיד לאבוי ישא ליהודו סמלו מבחינת יוסף. לעתיד לבוא יוסף יהודו יהיה למעלה מיוסף. כמו שכתוב באפטור. הנה אני לוקח איץ יוסף ונוסעת יוס אולוב אץ יהודו. יהודו יהיה למעלה ואבדובי שזה שייך ליהודו מלך עליה.

למה? כיוון שתסגע למעלה סדומם ואורץ מצד שורשום תתגלה המעלה הגבוהה מאוד שיש דווקא ביהודו דווקא בדרגה הנמוכה שבמחשוב ארץ קודמול לשמיים במחשבה כלומר צ הקדוש ברוך הוא בשורש העניינים ארץ קודמת לשמיים סוף מיסה במחשובו תחילו דווקא הסוף דווקא יהודו הוא גבוה יותר אז זה באופן כלליצד >> נכון בדיוק זה באופן כללי מה שמוסבר באריכות בריבוי מאמרים 2013 שבוע עכשיו הרבי מסביר את זה קצת יותר בעבודת השם בענים בעבודה סעודום שהחילוק בין יוסף ויהודו על דרך הוא בדוגמס החילוק שבין תלמוד ומיס כשיהודי לומד יהודי דבוק בעליונים דבוק בתוכן דבוק בכוונת דבוק דבוק באלוקוס דבוק ברוח לעומת זאת במיסה ודי פועל ומשנה את העולם הוא נמצא למטה שבזמן הזה תלמוד גודל המעלה של תלמוד גבוהה יותר ולכן בזמן הזה זה המשמעות והיא גש שלוב יהודו ש יוסף הוא למעלה מודו

התלמוד הוא גדול אה ולאוסיד לאבוי מיס גודל שיעודו אליוס למלו מיוסף ומה מעלה אז הוא אומר ומילסמיסה לגבי תלמוד מילס אורץ עולם העשייה כאמור שני הדברים האלה מעשה מעשה האדם ואותו הדבר עולם העשייה שזה העולם שלנו יש לו מעלה לגבי שומע לו סרוכי שזה מעלת יהודו על יוסף שתסגה ללאוסי לאי מרומזת בפסוק ברוס יצרתי אף אסיסי ופה נגיד את זה רק במילה ונקרא את זה יהיה יותר קל פה הרבי מסביר עניין נפלא שמבואר על מאמורים בכסידס קודם שבמילה אף יש שני ביאורים דבר ראשון אף עושה איזשהי הפסקה בורוציב יצר טיב >> ואחרי זה יש עוד משהו זה לא אותו דבר אף אסיסיב זה איזשהי הפסקה אתה לא יכול להגיד את זה בנשימה אחת כי זה לא אותו עניין, זה הפסקה. מצד שני, המילה אף, הפירוש ביאור המילות של המילה אף זה הפוך, זה גם זה להוסיף משהו. לא רק זה, אלא גם זה. אתה

רוצה להוסיף משהו, אתה משתמש במילה אף. אז יש שני ביאורים במילה אף, כל אחד אומר משהו אחר. הביאור הראשון במילה אף אומר, תקשיב, הסיסיב, עולם העשייה או מעשה האדם הוא מאוד מאוד נמוך. ולכן אתה לא יכול להגיד את זה בבת אחת. יש צריך לעשות הפסקה. צריך לעשות הפסקה. >> זה גרי עושה. ואם אנחנו כבר מדברים על זה, בואו אפילו נסביר את זה ואחרי זה נראה איך שזה כתוב. למה באמת זה ככה? מחשבה מייצגת את פנימיות האדם. מה שאדם, את הרגשות שלו, את הדעות שלו, אדם חושב כשבן אדם מדבר זה מאוד מאוד קרוב למחשבה. כי מה זה דיבור? דיבור זה אותיות המחשבה. קודם כל הוא חושב ואז הוא מדבר אותם. לעשות זה בשום צורה לא האותיות שבן אדם חושב. לעשות בן אדם גם יכול לעשות דברים שהם מאוד מאוד רחוקים מנפש האדם. זה לא מייצג את האדם. ולכן זה בעצם מבטא את הכוח הכי נמוך שבאדם זה נורא

נורא טכני האדם לא יוצא שם על דיבור כתוב ונפשי יוצא בדברי הנפש יוצאת כשבן אדם מדבר זה מייצג את הנפש המעשים שהאדם עושה לא מייצגים אותו הם מאוד מאוד נמוכים לכן אף איף פסיקונין זה משהו אחר כשמדברים על עולם העשייה העולם שלנו הוא עולם לגמרי מנותק הוא עולם חשוך לכן כתוב אף מלשון הפסקה ואותו אבל מצד שני דווקא המקום החשוך הזה כאשר מאירים אותו דווקא כאשר עושים מעשים אלוקיים, מקיימים מצוות, בעצם מגלים את האור הכי הכי נעלה, כי בעצם הופכים מקום מאוד חשוך הופכים אותו לאור >> ואז מה הפירוש אף פסיקיני? עף אירחיב אף אפסיק סתכל בעיירה יש בזה דיוק מאוד יפה שגם לפי הביאור שאף זה ריבוי יש איזשהו ביאור שאף איסיקנין גם מתפרש לזה אבל בגוף הסיכה אף איף סיקנין זה הצד ה החשוך הלא טוב לגרייוה והאף ריבוי זה זה על מעליוס אז בוא נראה

את זה ברוצי וצרתי וסיסי והם ג' אוילמס ביה כן ברי יציר ודוגמודום גם כן ג לבוש הנפש מחשוב די דיבור ומיס על מחשבה דיבור הוא כותב שזה בעצם תלמוד וכיוון שאלו מעשייה הוא לא רק למטו במדרגם שלא בערך לאילו מבריאה ויציר עולם העשייה הוא שלא בערך לעולם לעלמות למעלה שהם בערך זה לא זה מה שאין כן מעשיה שנראה לנפרד לגמרי כמו מחשב ודיבור מיסה שהמיסה הוא לא יהיה רק למטה ובמדרגה אלא גם שלא יהיה בערך למחשבה ודיבור שהם בערך ושיוך אם זה לא זה מה שאין כן המעשה הוא לבוש הנפרד לוכי נאמר בורסי וצרתיב אף אוסיסיב שהפסק על הערך לגבי ודמעשה לגבי דיבור ומחשובת וכמרוז גם בציור דוסי שג הקבים שבו רז לגמסיה ולג הלבושים דמחשוב דבריסה שקו השמאלי דיס שרואים על על אוילוםס כוחמיס נפסק בזכ זה עניין חשוב מאוד הרבי בעצם מסביר פה שהעניין הזה

של אף רמוז במילה באות ה תבס באות ה למה זה קשור לאות ה כי ה רומז על שלושת הקווים של מחשב ודיבור ומס הקו העליון והקו התחתון זה מחשבה ודיבור >> הקו הימני הוא מחשבה ודיבור מחשבה ודיבור קשורים זה לזה כאמור הדיבור הוא ההמשכה של המחשבה היא המשכה של המחשבה המעשה עומד בפני עצמו וזה הקו הצדדי של הה בסדר >> הקו השמאלי >> הקו השמאלי של הה שקו השמאלי דיס שרואים לא מעשי או כחמיס באדם נפסק מביזקין ההליון מיני שרזים על בריא ויציר מחשוב ודבר אז עד כאן זה החיסרון של העשייה ועולם העשייה ולאידוך אף הוא לא שן ריבוי כפשטוס הכוסו לרבס זה לשון של הלקטתירה הלשון שעכשיו הוא אומר פה לרבס עוד דבר שאינו מפורש כאן והוא גבוה ונעלה מהם היינו שאף הסיסיב נרמז את בחינרס היוסר נלס גם מבורוסי ויצרתי רומוז פה איזשהו עניין שיותר גבוה מכל העולמות כולם

שנמשכסומסגל בוילו מעשי דווקא למה כיוון שבריאס כל סדר השתלשלס ובשביל אויל מעשי ובאילו מעשייה גופה בשביל איזה עבודה נברא או לא מעשייה בשביל במיס בפועיל כפי שמבא רבנו הזוק שתכלס שתל שלס א בשביל אלו התכלס מה זה התחתה שכ כולו ברצו סבח לינחס רוח לפונוב ישבורח קדס כפסתראספךשך השם אני שנייה עוצר באמצע ואני רוצה לחבר את זה למה למה שדיברנו קודם שימו לב שהרבי פה מצטט מתניה את העובדה הזאת שכאשר יהודי נמצא באלומ זה מה הוא עושה הוא הופך את החושך לאור זה המעלה שלילומ זה לפעמים אנחנו יכולים להגיד מה המעלה שלומ זה שודי מתגבר על היצר הרע שלו כלומר הדגש יהיה על איזשהו חידוש שבו ה באמצעות זה שאדם מתמודד עם החושך אז הוא עושה תשובה הוא מאוד מתעלה נכון אמרנו מקודם שהמעלה של מישהו בגלות יכולה להיות זה שהוא מתמודד עם הגלות ובורח ממנה אבל החידוש שמבואר פה

בשיחה שמה החידוש הוא שהוא הופך הוא מגלה שהגלות בעצמה הוא שולט בה וזה מה שכתוב גם פה מה המעלה של המיסה מה המעלה של העשיה שמה שכך אוו ברצנוח לפח מתקספ שר השם במקח סתרח של כלומר סרז וסר מן החושך מסליונים ניס הקדוש ברוך לדיר בתחתון זו המעלה שיש באלומ וזה המעלה שיש האף הסיסיב שמתגלה דווקא בעשייה ודווקא באלומיס אותו הרבי מרחיב את העניין הזה נדלג עליו בסדר עדיין עדיין זה פירוש שיגיד אף זה ריבוי למעליוסה זה חידוש גדול מאוד כי שאתה אומר אף גם אם אתה מצרף אותו אבל הוא לא יותר נעלה >> גם אם אתה מצרף אני אומר את יודע מה גם אתה תכנס זה עניין של חונפ אף זה עניין זה מבר >> אבל פה האף ה הוא לגמרי למני עושה הוא הוא הוא >> הוא התכלס הוא העיקר >> כל פעם שאתה מדבר אתה גורם לי לרצות להמשיך עם האותב בור >> אה בסדר אה השיחה ארוכה

>> השיחה ארוכה תגידל פה [צחוק] תגיד >> אמרת אותה בעיקרון כמו שאתה אומר המילה אף יש לה גם משמעות שלא כו באף זה זה חימה זה כעס טוירו שלמדתי באף התורה שלמדתי בקושי בגיעה היא שעמדה לי אישום דולי >> נכון חרון אף זה אף זה עניין שליליזה יפה אבל כאשר יהודי מתמודד עם השלילה הזאת והוא הופך אותה אז הוא מגלה שמה כיסרנו רבו מלח שך הוא עושה דיר בתחתי >> אז אז שצמי >> לפעמים שנייה צריך לעצור בוא נעשה שנייה סדר כמו שאתה אומר כולם אומרים דו השיחה ארוכה אבל התוכן היה ככה בהתחלה הרבי הסביר בסיפור הראשון של הפרשה ויגשילוב יהודו שמתוך הסיפור של ויגשילוב יהודו אנחנו מבינים שודי פוגש יש מציאות של עולם והוא צריך להגיע לטובת העולם והוא צריך לפעול שמה למטה הוא צריך לפעול עם העולם משהו אז מתברר לו אחר כך שלא שהמציאות של

העולם מנגדת והוא מוציא ממנה מה שצריך והולך אלא מתברר לו שהעולם זה יוסף הוא בעצם בא לבית של העולם כדי שזה באמת יקרה הוא צריך שיהיה ויגע שאלו ויודו צריך להתפלל צריך להיות קשור לקדוש ברוך הוא אבל כאשר הוא קשור לקדוש ברוך הוא לא רק מנצל את העולם ומוציא ממנו מה שצריך אלא מתברר בכלל שהעולם הוא הופך את מציאות העולם ומגלה שהמציאות של העולם זה יוסף והעניין הזה מתבאר בהמשך הפרשה כי המשך הפרשה עוסק בתקופה הזאת של הגלות שבה יהודים היו במצרים במצב שליטה שפרוי בעצמו אמר שהמדינה שייכת לכם בכלל והתקופה הזאת כפי שהרב מסביר עכשיו היא הכנה לגאולה אז כדי להסביר ארץ מצרים לוחמי א >> אז כדי להסביר למה התקופה הזאת היא לא רק שאתה יכול להגיד גיד עליה וואו איזה תקופה יפה של הגלות אלא כדי להסביר שהתקופה הזאת היא הכנה לגאולה הקדים הרבי והסביר

באריכות את העניין של יוסף ויהודו בעניין של מעשה תלמוד מול מיסה או מחשבה ודיבור מול מיסה העולמות של העליונים מול עולם העשייה שהעולם העשייה ומיסה זה הכל נמוך מאוד אף הסיסים ומצד שני דווקא ההפיכה של זה ממשיכה את ההמשכה הכי גבוהה ולפי זה נקודת השיחה כתובה בקטע הבא שנקרא קרא ועל פי זה שלרמור להיל שהמים מדומצב דווישב ישראל בארץ מצרים ווכזו בו ויפרו ורבו מאוד ואותו דבר ויחי יעקב בארץ מצרים 17 שונו הוא אחונו לגאול >> למה >> למי לי טוב >> בשיעורים בבוקר יש שעון מולי אני מחזיק ראש עכשיו אין לי גם כמה >> לא צריך [צחוק] לא צריך עובד טוב לא מעריך מדי >> ברגע שאנשים יקומו תבין ש >> אני רוצה להקדים אני רוצה להקדים רוצה להקדים נגמר >> לחיים לחיים לחיים לחיים עכשיו שם גמרנו הברכה בתחתית חיים לחיים חסידים לחיים

>> הקטע הבא שנלמד אותו הקטע הבא שנלמד >> זה >> זה קטע מאוד >> כמו שאתה אומר זה הפאנץ' למה למה כי השיחה הזו, הקטע הבא, ההרחבה שלה נמצאת בשיחה שהרבי אמר בהט וסטוף שמז. אמנם הרבי שם אמר אותה מאוד בקיצור, אבל אחרי זה הרבי הגיע אותה, הגיע את השיחה והיא מודפסת בחלק ל. >> אז הדברים שכתובים בקטע הבא די מקבילים למה שכתוב שם, סיכל לפרש זרגש בחלק ל שבה הרבי מסביר שבעצם בעבודה של יהודי בגלות יש שני סוגי עבודות. וכפי שנראה בהמשך, העבודה המיוחדת של דורינו ושל הרבי זה העבודה הזאת שהיא כתובה פה בשיח. נראה אותה ונראה אותה יותר איך זה מתבטא בספרים שהיה משפט >> הלילה הוא צעיר הלילה הוא צעיר היה משפט היה הכל הכל היהדות >> ועם כל זאת מה התגלה ש הוא >> קשר אתה צריך אתה היית שם בסדר זה אנחנו מגיעים זה באמת הול בגולוס כן בגולוס באופן של שיאבוד ועד

לקושי של קוישי השיעבוד כאשר יהודים נמצאים בגלות והמצב הוא שיש יעבוד או אפילו יש כל שיש יבוד מודגש בעיקר תוקף הסקשרוס לבני ישראל לקדוש ברוך הוא מה התוצאה שיש קושי השיעבוד זה מגלה את העוצמות שיש ליהודי שאפילו בקושי השיבוד נשאר קשור לקדוש ברוך הוא שמה שאומדים בכל תוקף על קיומת ומצבס בשלס מה הגלות מגלה אצל יהודי הגלות כאשר היא יש לה תוקף כאשר היא קשה היא מגלה אצל יהודי את ההתקשרות העמוקה שיש לה עם הקדוש ברוך הוא אבל היא לא מגלה משהו אחר אפיכס חוישגולוס אפך שימו לב מודגש בשיח אפיכס אפיכס חוישגולוס וכפי שהרבי אומר מדעת בסוגריים שזוהי תכליס הכבוד הגולוס ליסאפכךשיכו לנורו שהגולוס עצמו יאופך לגאולו כמו שהוזכר קודם מהתניה שהתכלס של הירידה לעולם זה בסופו של דבר להפוך נכון הדבר הזה מודגשס בעיקר דווקא בזמן

אחר במים מדומצ גולוס כבפרשס ויגש שמה שגם בזמן הגולוס נעס ודי בא לבית על העולם הדוויני אורץ ופועל שפר מושל בכיפו אומר שטוב כל ארץ מצרים לוחמו ובני ישראל מקבלים אחוזו במית ואורץ ובאופן דויחזו בו ויפרו וירבו מאוד ויחי יעקב ארץ מצרים 17 שונו בגימטריה טוב מבחנו רבי חוזר על זה שוב ושוב כבר הוזכר גם פעמים כך שמלבד העובדה שנמצאים בארץ מצרים גולומשולחנבי הם לא חוסר לאדובר במצב כזה מודגשס מה ודוגמה ספיס הגולוס בזמן הגולוס העצמי זאת אומרת בזמן כזה שבו יהודי דווקא חי בגלות בטוב למה הוא חי בטוב הוא חי הרי בגלות איך יכול להיות שהוא חי בטוב הוא חי בטוב כי הגוי כביכול הגול הוא אומרת לו אתה בא לבית >> זה בעצם זה בעצם המצב אז אם ככה יוצא שהחיבור של שני הדברים האלה שמצד אחד הוא נמצא בגלות מצד שני הגלות אומרת לו אתה

הבעל הבית זה ההפיכה האמיתית של הגלות והפעולה ההכנה האמיתית לזה שלמטרה האמיתית של הגלות שהתוכן שלה זה להפוך את הגלות לדבר טוב ולא חן >> אפילו יותר מזה לגלות שבעצם הגלות >> שהגולוס העצמו יכול לגול הגלות עצמה היא יוסף >> ולוחין מעצב זה בזמן הגולוס מאוה החונה מהחונה לאפיכס הגולוס על ידי הגול המיטיס והשלימו שאוזירו בפועיל הוא בגולוי שכל מיצר הגולוס אף לגרייוסה אינו אלו בשביל שיתוסף המרחב דגאו לו כן האף שזה כאילו >> האוספה המרחב כאילו >> כמו שכוסו מן המיצר קורסי יקל ידי זה דווקאנוני במרחב יקף למעל יוסה הריבו ש מה זה נס דיר לאבורך דיר שמרחיבו כביכת שלא דמו זה הנקודה של השיחה נקודה של השיחה היא שזמן זמן שודים חיים בארווכה יהודים חיים בארוך יהודי יכול להגיד זה לא הגלות תמיד היחסידש מדברת על הגלות ועל הזמן של הגלות

יהודים חיים בארווח זה כאילו תחושה זה נשתעיין נשתאר זה לא לפה לא לשם זה לא גלות זה לא גלות קשה לא מוציאים ממנו את שכתוב קודם את ה את הנקודה של מסירות נפש נקרא זה לא הסגנון של הסיך אבל את התוקף תוקף ההתקשרות שיש ליהודים הקדוש ברוך הוא לא יוצא שם אז מה מה זה הגלות הזאת אומר הרבי לא זה השלב הזה השלב הזה בגלות מגלה דווקא את זה שודים הופכים את הגלות והופכים את זה לגאול ההופכים את זה למצב אמיתי עכשיו מה זה אומר בעבודת השם בעבודת השם זה אומר שודי כביכול מתמודד עם עולם יהודי לפעמים הרבה לפעמים הרבה יותר קל להגיד העולם הוא בעייתי בוא נברח ממנו נשתמש בו מה שצריך או נלך עם כל העוצמות מולו הוא יחנה איפה שאפשר ונתקדם הלאה אבל בעצם כשיהודי אומר התכלס של הגלות הוא שהגוי בסוף ישרט אותי יהיה לגמרי איתי הוא הולך עם איזשהיא יש בזה

הרבה עוצמה להגיד שבסוף התברר שהגלות זה יוסף בסוף התברר שהבן אדם הזה שאני הוא בכלל יוסף הוא לא מאיים עליי בכלל הוא הוא התברר בסוף שהוא אלוקוס זה מים עלי חיצוניזה זה חידוש כשחושבים על זה בעבודת השם זה חידוש עצום כי להגיד שהשני הוא נגדי ואני צריך להתמודד איתו ואני צריך להיזהר ממנו זה עניין אחד אבל לבוא ולהגיד הרחוב הגלות אומות העולם הם בכלל לא מהימים עלינו הם שלנו >> עדיין קשה להגיד את זה >> זה הרבה יותר קשה לא, אני מדבר אפילו בעבודת השם עבודת השם במובן במובן הפשוט של הדברים כשיהודי מתמודד עם עם זה שהעולם הוא מעלים ומסתיר. בסדר? אז אז אז יהודי מסורתי קלאסי הולך בגישה העולם הוא פרוי. אתה לא יכול להתמודד איתו, אתה צריך לברוח, אתה צריך להסתגר. ויהודי שתופס תפיסה שבסוף צריך להפוך את העולם ובסוף התברר שהעולם הוא בכלל יוסף,

אז הוא הראש עובד אחרת. וזה וזה לכאורה המסר שכתוב פה שאם אתה כל הזמן מתמודד עם העולם בגישה של פחד להוציא מה שיש ולברוח ממצרים אז בגישה הזאת אתה יש זה אופי אחד של עבודת השם אבל אז אתה לא הופך את הגלות אתה לא מגלה בסופו של דבר שהוא יוסף והעבודה האמיתית בגלות היא להפוך פוך אותו שהוא הופך שאפשר להפוך אותו אפשר לגלות שהוא בסופו של דבר גם כן יוסף שאני בא לבית עליו בכלל שהוא שהוא שלי בפשוטותף אף לגריס זה להפוך אותו למליסה במשפט באות הבאה רבי מקשר את זה לזה שהרבי ראית הגיע לארצות הברית ושמה הכל התחיל ש העולם התהפך כאילו >> העולם התהפך ממילא מה זה אומר העולם מתהפך גם עבודת השם שלנו כיהודים השתנתה >> איך מתמודדים עם גלות איך מתמודדים עם עם דבר שלילי. האם מתמים רק באופן כזה שהוא נגדי וצריך לברוח ממנו? או שאנחנו נהפוך

את העולם? עם העולם. >> אנחנו נתעסק עם העולם ונגלה בסוף שהוא יוסף. נגלה שהשליט הזה שלקח את מניומן הוא בעצם יוסף. בסדר? בוא נראה את זה. ויש שלמה שזהו גם מהתמ לכך שהמים מדומצד יעקב בארץ מצרים שגם בזמן הגולוס נעשה יהודי בא לביתה לעולם הדוני אורץ ולכן מקבל עזר וסיו ממלכוס המדיני באפש שטוב כל ארץ מצרים לוחם שים לב שבסגנון של הסיח הזה כתוב כל הזמן בסגנון מאוד א האם אומות העולם עוזרים לנו או לא אבל כמובן שמתוכן העניין אפשר להבין שמדברים פה אפילו כמו על איך יהודים אפילו יהודי הפרטי איך הוא מסתכל על העולם כן הדבר הזה מודגש ביוסר בדורינו זה כיוון שדוירנו זה הוא דורחון של הגולוס בדור הרישן של הגאולה מודגשס בוכחונה להפיס הגולוס על ידי תאמה מאין זה בזמן הגולוס שבסמיכוס לסוף הגולוס נעשה ממדומצד יעקב בארץ מצרים ואוילך וניתוסף

ככל שמזכר יוסם להפיס הגולס בגולו המיטיס והשלים אז יהיו שיאמרו שזה דמוקרטיה ושהעולם השתנה ויתהפך וכל מיני נמאס לעולם עם מלחמות למרות שמתבר שלא [צחוק] אומר הרבי לא זה שהעולם כל כך נהיה טוב ליהודים כביכול כן לפחות בצורה הרשמית ומלכות של חסד כפי שהרב אומר פה מאין >> זה כי מתקרבים לגאולה אז ההתהפכות של הגלות נשלמת יותר ויותר ובפרוטיוס יוסר בשיכוס ליוסף שבדירנו כבוד את קדוש מך מידמסי דירנו כשיוסף הוא רד מצרים או לחצי כדור התחתן כלומר לפני זה המצב של העולם זה פשוט מבהיל שזה זה באמת ככה. עד אז המצב של הגלות זה שעניינה של הגלות הייתה לגלות את התוקף ההתקשרות של היהודים. מאז הביאה לחצי כדור התחטון, האופן שבו יהודי מתקשר עם הגלות היא באופן מחודש שבו הגלות מתהפכת ומסייעת ליהודי. כן. במלכו של חסד איפךמים מדומצב של רדפסחו מצד מלכוס

המדינה היא ביום וביסרס וביסרקוס שגם זניר מדומצי בסדר ביסר סוביסר כן שאזר מדומי יעקב כמבזל יעקב אבינו מזרחים בחיים ועד שתקח בכול ובפרט לא סניים לרוס ואוזניים לשמו במיוחד בשנס ניסים ושנס נפל שרנו כפי שראינו במוחש הניסים ונפלוס בתקופחנו כובכ בנגיע להיחס דמלכוס המדינה ההי לאפשר ולעזר ולסייע לבני ישראל ליוז במדומצוב של הרחוב ולוצס מן המיצר אל המרחב שגם בארץ מצרים בריגולוסם יהיה צלומים מדומצב דברכי יעקב וכל זה מפני שום דמסמכוס ממש לגול המיטסם על ידי משיח צדקנו בלשונו של דוד מלכשי זמיר ישראל במזמור פתס קורעתי בריס לבחירי נשבעתי לדוד דוד מצוסי דוד דוד בשמן קוד שמשחתי ועד לסיום ברוך השם לא אומן ואומן ביס משיח על כן נוסדס לשם אז זה באופן כללי על התקופה באופן כללי עכשיו הרבי מקשר את זה לזמן הפרטי בשנה

שבו אנחנו נמצאים שהזמן הזה באופן פרטי מייצג את הסוג העבודה המיוחדת הזו >> אז הרחוב שיש היום בגלות יחסית אצל יהודים זה מהן מה שיהיה לאוסד לובוי >> כן >> שיהיה הזרחוב וכל המדענים מצעופ כסף >> הנקודה היא שהמעין פה גם לא רק הרחוב אלא ההפיכה של הגלות זה שהמציאות העולם לא מנגדת היא ה היא מסייעת ליהודי זו הנקודה >> כן בסדר זה העניין אבל יש פה גם את העניין הזה של הרחוב שיש היום שמוצאים אותו באיזשהו מקום הנה הוא אמר את זה פה פשגם בארץ ילד יהיה אצל מעמד מצבדכי זאת אומרת שהעניין של החובה הזאתי זה מה שיהיה לאוס לאוי שיהיה ככה אני רואה את זה לא יודע >> באוד טס באותו טס הרבי מקשר את העניין לחנוכה >> חוידש טייבס ובפרטיות להי טיבס >> וואו חנוכה חנו האמת שהחנוכה והנושא הזה אפשר לדבר באריכות שלמה רק על חנוכה בפני עצמו אנחנו

מכירים מכל המאמורים חנוכה זה העניין של להאיר את החושך ויש דגש מאוד מיוחד בדבר הזה שאומרים שחנוכה זה להעיר את החושך כי הרבה פעמים כשמדברים על חושך מדברים על לגרש את החושך נכון ובכל מקרה יש דווקא ביטוי כזה קל יהיה רגל בדיוק זה הציונים אומרים בדיוק >> קל רגמודי זה לפעול בהם איזשהו קלוס הנפש להפוך את התרמודי בסגנון אחר ואולי מצד אחד קצת יותר עמוק סיס הרבה פעמים מדברת על חנוכה ואומרת שיש שני אופנים איך שהקדוש ברוך הוא מתייחס לעולם יש אופן בו הקדוש ברוך הוא מתייחס לעולם עולם זאת אומרת אה נגיד א זה הולך יש זה מובא גם במאמורים החלנו שיש יוחיד חיילומך בסדר ויש מלך יוחיד חיילומי נכון בברוך שומר ובישתבח בברוך שעומר אומרים יוחיד חי אלו מי מלך כלומר הקדוש ברוך הוא יחיד מה זה אומר שהוא יחיד שהוא מובדל מהעולם

זה שיש עולם חי ילומים מלך זה מגיע ממלכות זה הרע בלבד לא תופס מקום ויש את האופן השני אתה אומר מלך יוכי אתה מדבר על המלך אתה מדבר על זה שהקדוש ברוך הוא מלך של העולם מלכוס חומלכוס כוללומי מציאות העולם תופסת מקום ושם אתה אומר מלך יוחיד גם במקום שהעולם תופס מקום שמלך אתה אומר מלך יוחי >> זה הסגנון איך שמבר בכמה וכמה מאמורים >> מה המשמעות של זה בעבודת השם איך איך מתרגמים את זה עבודת השם יהודי מי שמרגיש יוחד יהלום ממלך מרגיש שכדי לחיות בעולם צריך להיות באופן של יוחיד כדי סליחה כדי לחיות עם הקדוש ברוך הוא אתה חייב להכיר בזה שהוא יוחיד מה זה אומר להכיר שהוא יוחיד שהעולם לא תופס מקום שהגלות היא מושלת שהמציאות של של מנגדים היא מושללת יש מציאות של יוחיד רק מציאות העולם רק מציאות של אלוקוס והוא לבד היו ואין זו

מה הפשט שיהודי מרגיש מלך יוחי חילומים הוא כאילו מחבר שני דברים הפוכים הוא מרגיש את הקדוש ברוך הוא שנותן מקום לעולם הוא מרגיש מלךשם >> ושם הוא מרגיש יוחיד הוא לא שולל את העולם הוא לא אומר כדי להיות קשור לאלוקוס כדי להיות קשור לקדוש ברוך הוא צריך להגיד שהקדוש ברוך הוא הוא יוחיד אה יש עולם זה מלכוס מלכוס זה זה עניין הערה בלבד זי ואורה לא הוא חי עם הקדוש ברוך הוא במלך ושם גוף הוא חי באופן של יוחיד. זה החידוש של חנוכה. החידוש של חנוכה זה שמאירים את הירה האלוקית במציאות העולם, בחוץ, בחושך. ולכן זה מתקשר מאוד חזק ממה שכתוב פה. כי ה על דרך שני האופנים האלה שודי חי עם הקדוש ברוך הוא, יש את שני האופנים שודי חי בגלות. או שהוא חי בסתירה. מי שעומד מולו זה מנגד, זה נציג של פרוי, צריך להוציא ממנו מה שצריך ולברוח.

אבל העולם העולם בעצמו צריך לברוח ממנו או שהוא אומר מה פתאום האופן ב הוא חי את העולם זה באופן כזה מה פתאום אני יכול להדליק נר חנוכה בחוץ ואני אעיר אותו ואני אהפוך אותו כי אני לא נבהעל ממנו חנוכה סיפר לי הייתי בהתוועדות ל א שרב של ויללם שליח ב השליח להשליח בג'יטומי >> אז הוא סיפר שכשהם הגיעו לפני כשהוא הגיע לפני 30 שנה הגיע יותר ל'יטון אומר אז בכיכר המרכזית שמה בעיר היה אה אמ יש שמה היה שם פסל גדול של פסל גדול של ענין >> וליד היה עץ והם העמידו בצלע השלישית הם העמידו חנוקיה גדולה >> ואז היו שלושת הדברים ביחד בכיכר כעבור א כמה שנים העירייה החליטה שהעץ לא במקור איפה את העץ שם אותו באיזה כיכר אחר אז איך הוא אמר נשאר לנין מסתכל על החנוקיה ואז לפני 14 שנה כשרוסיה כבשו משהו יודע בדיוק את את האזורים שם אבל אז הם שברו את

הפסל של ונשאר רק החלוקיה [צחוק] עכשיו זה מייצג שליח של הרב המראה הזה אתה מצד אחד איזה יש לך כיכר כל כך כל כך מייצר צגת את העולם כך מייצג את הנציג של פרוי נציג של פרוי >> אתה יש לך את לני בצד אחד את עץ בצד שני מה מה הקשרים של חנוקיה זה מקום שתברח אתה צריך להיות שם לך תברח משם בעל שלי עכשיו הרבי אומר מה פתאום אני אשים שם חנוקייה הכיכר הזאת בכלל שלי >> הכיכר הזאת בכלל הוא נציגות של זה נציגות של יוסף בעולם >> זה שיש שמה דברים אחרים זה הסתדר בסוף זה אגב וככה דברים ככה עובדים >> שורקלו זה שזה בעולם הגדול הראש איך הראש עובד בעולם הגדול מול פרוי וגם מול מול איך התפיסה האישית על העולם ועל המודדות של החיים אז נראה את זה באותוטס איך שהר מחבר את זה עין של חנוכה ניין של טבס בוא נראה ויש לי קר זהכן הזמן שבקין בפרש גזרסי

שלחנו שבנס אשלמוס ויחולו דחנוקו שהוא לא בכדבס ובשזכול בט עני של חנוכה ששלמוסבסדשזה שגם כשנמצאים במים מדומצחגולוס מטשחמו מדליקוד מישראל נר מצוו בפן דמוסף ולא רק בנגיע לעצמו בני ביסוי אלא גם על פסח ביס מבחוץ להור החושך שמבחוץ הדקל רגל דתרמידו בשוק שמבטלים לגמרי קליה גם הדרגה הכי טחתו נורא רגל לו דמרתרמוד מרדס בקדוש ברוך הוא ש בשוק וסמזו שרג לדתרמדו בשוק תחתון שאין תחתון למטה ממנו מספכס ליוז במים מדומצב של קלוס הנפש קל מילוש כלסונ של הקדוש ברוך הוא וכמו שהרבי מדגיש פה הפיסח שכוסובי יגיע חושק עד שלילו כיו יואיר אז העניין הזה שעליו מדובר פה הוא הוא המשך הוא הוויכולו של העניין של חנוכה מילס >> כן שזה הפתיחה >> ענינו של חודש טיבס ידוע מפורסם יש גם שיחה ארוכה של הרבי על זה בליקודסיכס עניינו של חודש טיב זה ירח שהגוף נהנה מן

הגוף זה כתוב לגבי אסתר שהגיע הוא חוידש טיבס אומרים חז"ל שירח שהגוף נהנה מן הגוף אומר הרבי הדבר הזה רואים מזלנו דהגוף כיביוכי שלמילו גוף גוף זה כמו גוף בדבר כן הדבר בעצמו נקרא גוף אומר ירח שהגוף נהנה מן הגוף כשמדברים על הקדוש ברוך הוא מדברים עליו בעצמו זה נקרא הגוף לכן הדגש פה הוא יש או אמיתי כן יש או אמיתי מתייחס לעצמותו אז אז רואים את זה להנו את דגוף כביו שלמלו ישו אמיתי מהגוף שלמטו יש הניברו היינו שחודשת מור שלמוס דבר התחתון שיש הנברו תחתון שאין תח חתם למטה ממנו נעס אחד ממש עם יש אמיתי שעל ידי זה נשלמסטיבנולס לסבוח דיר בתחתנים חידשטיבס כפי שזה הולך כן בשיא הקורדו אז מתגלה שבעצם המציאות של התחתון היש היש הניברו שייך וקשור ליש האמיתי ועניינוי של הי טיבס שבחודש טיבס גופה שתוכנו בירורת כאמור ליל כן חושלט רומז על בירו התחתון

תמיד מסתיים בו חנוכה ועניינו של חודשת זה הגוף ננה מן הגוף מודגשנינו שלישאי שציור או גוין וקו השמאלי נפסק מקו העליון הימיני רואים על מהסמיסה שבו לא מעשיה >> הה כן הנקודה שעל ידי זה נעשה בירורתן בשלמוס אומר הרבי בהרה 113 ומגלגל זכוס ליו זקי שביו עם זה היו פסק צעק דין דמלכוס המדינה זה הדגש של מלכוס המדינה התברר כביכול זה זה דגש שמופיע כמדומה אני בכל השיחות מאחרי א מאחרי א הייתי שהידגש מיוחד אם אפשר לראות בהערה שקראנו ממש העיירה הראשונה בשיחה אז הלשון נו ש שנקבע על ידי אומות העולם שאומות העולם קבעו זה לכאורה החידוש של הייתי זה שהספרים שייכים לספריה זה זה אבל זה שהומות העולם קבו שהספרים שייכים אז הוא אומר שבעצם מתברר שהעולם תופס שהעניינים צריכים לעבוד כמו אלוקוסדר בעולם >> כמו כמו באלוקוס וזה שייך להי טיבס שבא

אחרי חנוקה >> כל השיחה היא הטיבס >> כל השיחה >> מעניין אבל אבל המיסה >> מהתחלה >> אבל היופי שאמר קודם רומז על מעלת המיסה ש למיסה כמו שהוא בפני עצמו כאילו שאנחנו נדע להעריך את המייסה ללא קשר למחשבה והדיבור כי יש לו מעלה גדולה מאוד גוד עכשיו >> אה מה >> לא לא יודע לא יודע שעון אני לא מצ >> טוב אנחנו בסוף יש לנו עוד מוזיקה >> הכל בסדר הלילה צריך עוד פגישות >> לא נגמר >> ומזה מובן צים רק את הגדר מזה מובן שתוכנה של הזמן שבשל אחי חנוכו חודש טיבס והי טיבס זהג שעל ידי זה ממנוכל בסדר תוכנית של >> לא הכל נו מה אנחנו בדניק >> חיים חיים ברוךום בב הגוף יודע מה זהחם לאזכה להביא את המשיח בקרוב >> אז אתה שאלת מה מה זה אומר למיסר מה זה אומר למיסר אז עכשיו מגיע יש פה כוכבית >> הנה הנה הרב מביא >> וענין יקרי בנגיע למיסה בפר הנה בפר

רבותיי מ בפועל >> לא ימרש תלמודקר אלו המיסה כמודגש ביוס בניקדוש השלישי למילו מהמשק מבייש בני בית המקדוש השלישי הוא בית ניצחי הוא נעלה יותר מכל מה שהיה קודם מקדוש עדנקנו יודע אולי הרבי רומז פה לזה שכתוב כן מקדוש אד בסמקדוש השלישי שייך זה זה בידי שמי כן ובאדגוש שיס רבי יושבסק זה אין מצד השלמוס חנוכה שכשר חנוכס בסמקדוש ואין מצד פרשס ויגש שבו מודגש מילס הדומם לגבי צמח שזוהי גם מילסמגדו שנעשה מאבוני לגבי המשכון שנעשה מהרוזים כפי שמבואר כמבואר בארוך בדרושכסיד פרס ויגש ולכן אז כל זה הייתה הקדמה כדי להסביר את זה שהמיס הוא ולכן בעומדנו שבשלי ביסר סיס וביסרץ במעשינוסנו בעניונים שהין ודוגמה ואחרונו לבניין בסמקדוש השלישי >> למה צריך להקדים ביס מקדוש השלישי שוב צריךציך קצת היה כתוב ככה זה >> אז כתוב פה אה

>> שזה אנחנו מחכים >> מה אתה מחכה >> כתוב פה שהנקודה היא >> משתי סיבות משתי סיבות יש לנו התמקדות בביסמקדושה שליש אין מצד זה אין מצד זה שבסמקדוש השלישי שייך לחנוכו חנוכה קשור לביס מקדוש ואין מצד זה שפרשס ויגש מדגיש את מעלה של בסיס מקדוש השלישי איך היום אנחנו פועלים עושים מעשים שקשורים לב הקדוש השלישי דווקא אז כתוב פה כזה עניין על ידי בניין בוטים חדשים שודי בונה בית זה המיסר שעל ידו הוא פועל את העניין של בס מקדוש השלישי ואיסופה וחיזו כבוטים הקיומים כבר בוטים בכל גבים דטורו תפילו וגמינוס חסודים ביס טוירו ביס תפילו וביס גמילוס חסודים ביס גודל של מגדלים טוירו מגדלים תפילו מגדלים בגמילוס חסודים מקדוש ואת אז יהודים צריכים לפעול להקים בתים איזה בתים צריך אז אומר אין בנגיע לבותים ציבורים ואין בנגיע לבות עם פרוטים

דכל אחד ואחות מישראל אורה הנושים והנושים וגם התחדרום הפרוטי שנסים בסטוירו תפילו וגמילוס חסודים על ידי זה שהטור תפילו מילוס חסודים שנעשים בביזה חודרים כל הבסכולי שכל מציאות נעשה בסטרו תפילו וגמילוס חסודי אז הנקודה המעשית שהרבי אומר פה וצריך לחשוב איך זה מתקשר לכללות הסיכה הזה שודים צריכים להביא אלוקות בבחינת בית על דרך זה שבישמקדוש השליש היה עשוי מעפר ואבנים אז אותו הדבר גם האלוקות שאנחנו צריכים להביא לעולם צריכה להיות בהתיישבות בעפר ואבנים צריכה להיות בבתים שלנו וזה הדגש של עניין המיסנה ידוע ביסמול ספורים שאנו סוף לכך שיש בביס בדנום בדיוק לא כתוב פה במפורש חמחשב זה דומה אפשר לעבור זה עוד צרחד [צחוק] צריך צריך לתרגם את מה שכתוב פה ב בפשיטות ובלא שונה ידוע בי שמאל ספורמנו שנו סוף לכך שיש בבית ספרי קודש נו סוף על

סידור תפילה וחומש טיר וכמה כמה ספורים ועד לריבוי גודל נסה בסקול חודור בטנום של הספורים עד שמצו בסמלספורים עניין שהתחדשתי שהצקתי של המשפט היה שזה יהיה >> שהספריה תהיה ספריה שהיא הייתה ספריה ציבורית שלמד >> תמיד היה פה בראש זהיה של הרבי זה נכון אבל מה שר בזכות זה שזה ספריה ציבורית ולכן היא נשארת ציבורית הייתה ספרייה ציבורית ולא התחדש אז הספריה של עבודה לחבד אבל מי שזה הייתה ספריה של הרבי אריץ >> נכון >> אבל הוא הקים אותה על מנת הוא הקים אותה כספריה ציבורית מראש זה היה וזה מה שתה אישה לכולם לזריה >> מי שר לפני לפני לא לפני לפני לפני דרדו נוצח הייתה בעיה עם זה היה קצת סגור לא היה פשוט בגלל ה בגלל אחרי דוד נוצח הפוך זה הסתדר ואז זה באמת נהיה פתוח לכולם לפי הזמנה >> והיום היום היא הספריה >> מה היה קודם

>> אה לפני קודם בעיקרון היה מה ברוסיה >> לא של הרבי הרי זה של הרבי >> מישהו יכול להגיד שזה ש >> רבי קנה בכספו ספרים >> נכון אבל הוא קנה את זה על מנת לקים ספריה למען הכלל >> למען הכלל >> רק אני אומר מאז מי שבט זה היה די סגור מסיבות א באמת תמשיך >> באמת בגלל המחלוקת מה שנקרא מה בסדר >> אני אומר לך ככה היה מונח ליבאות ראיתי שכתוב שספריה ציבורית >> הפוך אחרי זה נהיה מאוד סדר בזה והיום היא הספריה הציבורית החינמית הכי גדולה בעולם כי את כל הספרים כאילו את הספרים ל >> כן הבנתי שזה בזה כן >> מה זאת אומרת הכל נזכר הכל נזכר שם הכל אתה יכול כאילו לדפדף לראות >> לא לא הכל שש אבל יש המון עשרות אלפי הספרים >> של הבעל שם טוב ישנו יודע אם תוספת זה נראה דבר טוב לא יודע אם הוא עלה עליו איפה >> זה משהו מעולה מדת זה רגע הכשרים הכל לפי

ה >> ברור לפי המסור >> לאלה שלא יודעים >> לפי המסורת >> בוא >> לאלה שלא יודעים אחרי שהוא שמשון לו קצת לו קצת בוחר קצת מה אתה כל הזמן אתה הג'יר תהיה מוחמ >> כמה אנשים חוכ >> אה אני