כינוּס תוֹרה של חוה״מ פסח תשפ״ו - הרב משה מרדכי גינזבורג

וישכח על זה שזה שזה פסח ויאכל את זה לכן שלא יהיה לו בכלל ברשות שלו לא מספיק שהוא יבטל אפילו מבטל בלב שלם יכול להיות שהוא יאכל את זה ולכן צריך לבדוק על מנת לבאר את זה עכשיו מה לעשות צות אם יש מצבים שמאוד קשה לאדם לביר את כל החמץ מה עושים אז זה מתחיל כבר יש תוספתא שכתוב ישראל וגוי שהיו באים בספינה יהודי עם גוי בספינה וזה מגיע פסח ואם הוא בספינה הוא לא יכול לקנות עוד חמץ אחרי פסח בדרך כלל מברים את החמץ מחורת הפסח הולכים לחנות קונים עוד חמץ הוא בספינה זה נסיעה של כמה חודשים יכול להיות ואולי יש לו קצת צתי ירקות אבל הוא לא יוכל לשרוד כמה חודשים מה הוא יעשה מגיע פסח הוא לא רוצה לעבור בל בל מוצא אבל הוא חושב גם מה יהיה אחרי פסח אז כתוב בירושלמי וזה בתוספתא בירושלמי מביא אותו שהוא מוכו או נותנו במתנה

לגוי ואחרי פסח חוזר ולוקח ממנו ובלבד שיתן לו במתנה גמורה צריך לדעת שזה באמת מתנה לא גם לא לעשות תנאי על מנת שיחזיר וגם לא מכירה לזמן זמן הוא נותן לו מתנה גמורה אחרי פסח הוא יקנה את זה ממנו בחזרה עכשיו הדין הזה זה מופיע בתוספתא זה היה דין נדיר רק מישהו בספינה זה לא היה כל כך מצוי רוב האנשים ביארו את כל החמץ אבל התרומס הדש התרומס הדשן כבר בזמנו היה תקופות שהיה אנשים שהיה להם פרנסה מחמץ היה להם הרבה שחר והוא אומר צה אותו רעיון שאם יתן את זה לגוי או במתנה או במחיר מוזל ויוציא את זה מרשותו יתן את זה בבית של הגוי ואחרי פסח יקנה את זה ממנו בחזרה על פי התוספתה הזאת וזה הובה בשולחן ערוך עכשיו זה בתקופת הטומסדשן לפני 600 שנה אחרי זה לפני 240 שנה בתקופה של הנוידבי והפרימגודים היה תקופה שגם היו אנשים שהיה

להם המון חמץ באופן כזה שזה היה קשה בכלל להעביר את הכלשות של גוי פיזית להעביר לקחת את זה ולשים בראשית של גוי וגם היה גם היו כאלה שאמרו מי אמר שאני אסמוך על הגוי אני אתן לו במתנה הוא לא יתן לי בחזרה אני אמכור לו את זה בזול הוא ידרוש אחי זה מחיר מלא אני אדרוש את המחיר מלא מהגוי הגוי אין לו אתה כסף יש לו מפעל שלם של בירה של כל מיני דברים שלך מעץ אני כמה גויים הוא ימצא כמה גויים ימצא שיקנה את כל השיכה שיש לו במחיר מלא אז הוא היה תקוע לא יודע מה לעשות וזה כל הפרנסה שלו הוא לא יכול לבאר את כל החמץ לא יהיה לו פרנסה אחרי פסח ולכן גם הפרימוגודים וגם הנודבי מעניין שניהם באותו תקופה חשבו על הרעיון הזה שיעשה שקיפת מלווה מה זה שקיפת מלווה מה העניין של שקיפת מלווה זה אומר שהגוי מוכרים את זה לגוי במחיר מלא

אבל חלק מהכסף הגוי מביא וחלק מהכסף כאילו קיבלתי מהגוי ואני מלווה לגוי בחזרה. המושג הזה מופיע בגמרא בציע דף עז שב לא בנוגע לחמץ אדם שיש לו קרקע ששווה א' זוז ורוצרו למכור את זה למישהו והכונה יש לו עכשיו רק 200 זוז. אז אם רוצים שיהיה מכירה חלוטה שלא יחזרו בהם, רשב"ג אומר, הוא כותב אני פלוני קיבלתי 200 זוז והריני נוישה בוי 800 סוז. זאת אומרת רש"י מסביר אני כאילו קיבלתי את כל הסכום ואני מלווה לך בחזרה 800 סוז ואז זה מכירה. הגמרא שואלת שמקום אחר אפילו לא צריכים שטר זה מכירה עצם זה שהוא מביא 200 זוז הגמרא אומרת הודעל ונופיק הזוזי הודל ונופק הזוזי מה זה איל ונופק הזוזי הכוונה הוא כך כשאדם מוכר יש שני אופנים יש מישהו שמוכר כי הוא לא צריך חפץ יש לו איזה משהו מיותר משהו ישן או יש לו עוד אחד הוא לא צריך את זה הוא מוכר את זה יש מישהו אחר

שיש לו חפץ שהוא מאוד צריך הוא מאוד אוהב את החפץ אבל הוא מאוד מאוד זקוק לסכום כס מסוים אז הוא מוכר את זה בשביל הסכום כסף שהוא מקבל ולפעמים הוא צריך בדיוק 100 ש₪ אז הוא מוכר את זה והוא רוצה לקבל 100 ש₪ הקונה אומר יש לי עכשיו 50 ש₪ אני אביא לך עוד 50 למחורת העובר למחורת הוא לא מביא את הכסף הוא עיל ונופיק הוא הולך ודורש ממנו את הכסף אז במקרה כזה שאדם דורש את הכסף אז הוא יכול להגיד על דעת זה מכרתי לך שתביא לי את כל הכסף מיד אם אתה לא מביא לי עכשיו את כל הכסף על דעת זה לא מכרתי לך זה העניין של עיל ונופק הזוזה הגמרא מסבירה שאם אם הוא איל ונופק הזוז המוכר מאוד דורש את הכסף אז צריך שיהיה שטר ושטר שהוא כאילו מלווה לו כי אם לא המוכר יכול להגיד לא על דעת מחרתי לך אני מבטל את כל המקח אם זה לא ענוף זוזי אז גם לא צריך שטר אבל על כל

הפנים זה המקור של הנוד בודה פרימגודים ש שאם נוסעים שטר ואם סקיף מלווה ככה הרש מסביר שכאילו קיבלתי את הכסף שכתוב בשטר קיבלתי את הכסף ואני מלווה לגוי את שער הכסף אבל כאילו קיבלתי את כל הסכום רק מהאדמור זקן אומר שהמכירת חמץ אם אם זה לא מכירה טובה זה איסור מהתורה לא מדרבנן גם אם עשו ביטול זה רק מו מועיל שלא לעבור מהתורה על חמץ שאדם באמת מבטל אבל פה מתכנן לזכות בו אחרי פסח וירושלמי אומר במקרה כזה זה ההרמה זה לא זה לא ביטול בכלל אז זה איסור מהתורה ואם זה איסור מהתורה ספק דאורייתא לחומרה אז צריכים לחשוש לכל הדעות וקצת לפני הזמן של האדמור זקן התפרסם השית המקובצית המקובצ מביא הרבה רישונים שלא היו ידועים ומביא גם תשובת הריף. התשובה הזאת היום זה מודפס אחרי העריף בסוף בבציע מודפס תשובה ארוכה מערבית שתרגמו ללשון הקודש אבל

בזמנם אז זה התפרסם בשיט מקובצס ושמה הוא מסביר את הגמרא שהוא שהוא כותב לו קיבלתי כסף זה לא סתם שטר הלוואה זה שטר מקח הוא אומר אם זה עיל ונופק הזו זה לא מספיק קניין כסף צריך גם לעשות קניין שטר צריך שטר אם הם לא עושים שטר לא מספיק שיעשה סקיפת מלווה המקח היא לא מקח עכשיו בנוגע לחמץ אי אפשר לעשות שטר שטר מועיל לגבי קרקע לגבי מטל תלין לא מועיל לעשות שטר אז ממילא חוזרת הבעיה אדם רוצה יש לו הרבה חמץ הוא רוצה למכור את החמץ כדי שלא לעבור עליו אז היה את העצה של סקיפת מלווה שהוא מוכר לו היה את העצה למכור בזול יש חשה שהגוי לא ימכור לו בחזרה היה עצה למכור במחיר מלא עם סקיפה פת מלווה זאת אומרת שהייה הלוואה שכאילו מלווה לגוי אבל לפי הריף זה בעיה והרי ספק דורית לחומרה אז אדמור זקן מציע רעיון שנקרא ערב קבלן מה זה ערב קבלן הרי הוא מכר לגוי והוא

לווה לגוי את שער הכסף רק מה הבעיה הוא שברגע שהוא הוא רוצה דורש מהגוי את הכסף זה עושה שאלה על כל המקח אז יש דרך שאין לא שום דרישה לגוי. יש מושג של ערב. ערב רגיל זה אומר שאני מלווה למישהו כסף. אם הלווה לא משלם פונים לערב. יש עוד מושג שנקרא ערב קבלן. ערב קבלן זה אומר שאפשר לבחור או לפנות ללווה או לפנות לערב. יש עוד מושג בערב קבלן נקרא שלוף דוץ. מה זה שלוף דוץ? זה היה סוג של צמח שהיו מנקים איתו את הידיים. מה הרעיון? שהקבלן, ערב קבלן ניכע את כל החוב מהלווה שכבר לא פונים ללווה, פונים רק לערב קבלן. וזה הסוג ה הערב קבלן שכתוב פה. זאת אומרת יהודי אחר שהוא מקבל במעמד ה נכר שהוא מוכר לגוי והוא מלווה לגוי את הכסף. אבל החוב יש יהודי אחר שפונים רק ליהודי הזה. לא בכלל לא פונים לגוי. ואז אין פה את העניין של עי ונופג הזוז בכלל לא פונים

לגוי הגוי זה מכר 100% א יש עוד חוב מזה פונים ליהודי הסתדרו עם היהודי אז בזה אין אין שום בעיה של א של אינופק הזוזי למה אין כי כי ברגע שאני עם הגוי זה מכר זה לא זה לא שאלה למקח יש משהו אחר יש לי תביעה ליהודי אבל מצד הגוי אין לי שום תביאה אני לא יכול להגיד אה לא הוא לא הביא לי את הכסף אני רוצה לבטל את המקח זה לא קשור ש עליי זה קשור ליהודי מצד הגוי אני הגוי גמ גמרת איתו מכרת לו זה מכר יש משהו אחר זה הלוואה זה לא המכר וההלוואה לא קשורים אחד לשני עכשיו בנוסף לזה זה דבר אחד שאדמור זקן כתב חוץ מזה הוא תיקן גם להזכיר את החדר מה העניין של להזכיר את החדר הרי לכואה הוא עשה עשינו את כל הקניין של הרב קבלן התשובה היא שקניין מאות יש אומרים שלא מועיל בגוי אם הגוי היה מושך את החמסותו היה מועיל אבל ברגע שזה קניין מאות שהגוי

מביא כסף יש דעות שלא מועיל בגוי ולכן ברגע שמזכירים את המקום שהחמץ נמצא בו אז זה קניין אגב קרקע מזכירים את המקום ואגב המקום שמזכירים גם החמץ מכור אז לכן זה דעות שרק זה מועיל ולכן חוץ מזה שמוכרים את החמץ בערב קבלן גם מזכירים את המקום לגוי. עכשיו זה סיבה אחת למה מסכים לגוי כי יש קניין מאוד לא מועיל. ויש עוד סיבה שיש אומרים זה סיבה פחות א עיקרית. זה פחות הסיבה זה הסיבה העיקרית. יש עוד סיבה שמוזכר בגלל שיש אומרים שזה נחשב קצת באחריות היהודי. אם יקרה לחמץ משהו באמצע הפסח, הוא לא יכול להגיד לגוי, תשלים את שר הכסף, כי הגוי אומר, לא מדנדנו, לא שקלנו, לא יודעים כמה יש. ולכן מכיוון שזה נחשב קצת באחריות היהודי, אז לכן החמץ שזה באחריות היהודי וזה ברשות היהודי, בבית היהודי, זה בעיה, זה בעיה בפסח. אם זה באחריות היהודי וזה ברשות הגוי, זה בסדר.

אז לכן ברגע שהרשות כל ה כל המקום שהחמץ נמצא מוזכר לגוי אין אין שום בעיה נפקמינם שני הטעמים לפי הטעם הראשון מספיק להזכיר מקום אחד אגב קרקע אחד אפשר למקורות את כל המטטתלים לפי הטעם השני צריכים להזכיר את כל המקומות אבל זה רק תוספת כי יש אומרים שזה לא נחשב אחריות ולכן מצרפים במכירה גם חמץ שמגיע באמצע פסח פיצום אדם קיבל חבילה עם חמץ כל מיני דברים כאלה גם את זה מצרפים אפילו שלכורה אין פה הזכרת המקום אין פה הזכרת המקום שהחמץ נמצא אלא אגב המקום הראשון מזכיר את שער החמץ בכל מקום שנמצא עכשיו יש אומרים שגם זה אז אדמור הזקן מוסיף עוד כמה עצות מוסיף גם א למסום מפתח וגם לחיצת יד שזה נקרא בהלכה סיטומתא סיטומתא זה אומר מנהג הסוחרים הדרך הוא שמוסרים מפתח או לוחצים יד זה מכירה חלוטה ויש עוד קניין שאדמור הזקן כותב אם אפשר

נראה לי היום לא כל כך עושים שהוא אומר אם אפשר זה כנראה רק בזמן האדמור הזקן היו עושים את זה כי פעם זה היה באופן פרטי מכרו את החמץ לגוי אם אפשר שהגוי יהיה ליד החדר שמוכרים את החמץ ולמה כי יש עוד קניין שנקרא קניין חצר אם אתה מזכיר את הרשות לגוי בהשייך לגוי אז יש קניין חצר עכשיו קניין חצר בדרך כלל למה כמה איך זה זוכה הגמרא אומרת מטעם שליחות זה שליח שלי אין שליחות בגוי אז בפשטות זה לא מועיל אבל אם הגוי ליד החצר יש שאומרים שאז זה מטעם יד כמו היד שלא אדם קונה אז ככה גם החצר קונה ומכיוון שיש דעות כאלה אז אם אפשר אז אז עדיף לעשות באופן כזה אבל היום זה לא מצוי כי היום הסורת מכירה הוא שזה לא שכל אחד באופן פרטי מוכר כי יכול להיות כל מיני תקלות עושים באופן כזה ש שדרך הרב מוכרים עושים את הרב שליח למכור ואז כמובן

החמץ כל החמץ של כולם לא ליד הגוי אז האופן הזה לא עושים עכשיו זה בפשטות שככה עושים היום עושים את כל הקניינים שהזכרנו גם מאוד קבלון גם עםמפתח וכולי עכשיו יש הרבה השלכות חוץ מהמכירה שזה משליך על כל מיני הלכות ש שבפסח שכתובים בשולחן ערוך אבל היום שעושים מכירה זה משליך על כל הרבה הלכות אחרות. למשל יש הלכה שאדם שיוצא מהבית הרבה פעמים אנשים יוצאים מהבית לפסח יוצאים לאיזשהו מקום אז יש הלכה שאם אדם יוצא תוך 30 יום מכיוון ששואלים ודורשים ללכות החג 30 יום אז תוך 30 יום זה עדיין קשור לפסח ושיעשה בדיקה בלי ברכה עכשיו כל זה אם החמץ הוא הוא שלו וברשותו אבל אם הוא מוכה את החמץ ומוכה גם את המקומות של החמץ. אז יש הלכה מפורשת בסוף סימן תלו שאם אדם גר סוחר בית מגוי והוא יוצא מהבית והגוי יגיע לבית שם מדובר מצד ההפקר. ברגע

שהגוי מגיע לבית אזה הפקר גמור אז הוא לא צריך לבדוק את המקום של החמץ ולמה? בגלל שהוא זה הוא לא הוא לא עובר עליו זה לא שלו. עכשיו איך כל אחד עושה בדיקס חומץ? כי לכורה זה דרום שבלב סליחה איך כל אחד עושה בדיקת חמץ התשובה היא שמכיוון שכל אחד הוא רוצה לקיים בדיקת חמץ עומדן דעת שעל דעת זה הוא מחר לגוי שזה לא כולל את מה שהוא בודק מה שהוא בודק את כל הדברים הוא רוצה לקיים את המצווה אחרי זה יהיה מחיר הסחומץ על שאר הדברים אבל מה שהוא רוצה הוא רוצה לקיים אבל מי שיוצא מוקדם והוא יעשה בדיקה סחומץ במקום אחר בפשטות הוא לא צריך לעשות בדיק קרת חמץ בלי ברכה בבית שלו כי הוא יכול לסמוך על המכירת חמץ. יש עוד יש עוד נפקמינה זה נפקמינה זה חידוש גדול שיש ספר נראה לי זה אחד בזמן מהמגד ממזריץ' קראו לו יצחוק איזיק מקוריץ

והוא מדבר אחרי ערך פסח אחרי חצות הרי החמץ אז עדיין אין א בא לראות בא למוצא אבל יש מצווה תשביסו ובגלל שיש מצוות תשביסו אז זה כאילו לא ברשותו הוא כבר לא יכול להפכיר את את זה וגם אסור לו למכור את זה. הוא שואל מה קורה אם אדם כן מכר חמץ אחרי אחרי חצויס? האם זה חל? זאת אומרת אדם יכול להיות מקשר רע תבלבל בשעות ומחר אחרי הזמן או יכול להיות שאדם באופן פרטי מחר. עכשיו השאלה היא האם הוא עובר ובאל ירועה וגם וגם אחרי פסח. אז הוא אומר, זה מאוד מעניין, שהוא שמע מהמגד ממזריץ' שהיה מעשה כזה אצל חתנו של הפניע. הידוע שהמגד מזריץ' היה אצל הפני ישוע והיה סיפור כזה אצל חתנו של הפני ישוע והוא הקל ולמה? אפילו שאתה אסור לך למכור והוא עבר על זה עבר זה אסור לעשות את זה צריכים לביאר את החמץ אבל אם הוא מכר לגוי מכיוון שהרשות הגוי קונה אז מכיוון שזה

קונה אז אז הגוי קונה זה כבר לא שלך אם אתה לבד מפקיר זה לא מועיל אבל אם הגוי משך וקנה כבר זה של הגוי ואם זה של הגוי אז אז לכן הוא כבר לא עובר על זה בא לראות בלמות זה ובפשטות גם אחרי הפסח זה לא חמץ שעבר עליו הפסח כי חמץ שעבר בפסח בפשטות כתוב בגלל שעבר איסור בא לירוע בא לימצא אבל אם הוא מוכר לפני ליל פסח אפילו שיש מצווה תשפיסו לא מצאנו שעוה זה נחשב חומץ שעובר לו בפסח אז זה מקרה רק בדיעבד כמובן יש עוד יש עוד נפקמינה אם מצא חמץ באמצע הפסח אז כתוב שאם מצא חמץ באמצע הפסח מה הדין אז אם זה ביום טב יכפה עליו כלי בכל ידי סוף אבל כל זה אם זה חמץ שלא נמכר אבל אם אדם מוכה חמץ אז זה כבר מכור לגוי הוא לא צריך לעשות את זה אלא מה שישים את זה בארון של הדברים של הגוי אבל מכיוון שזה כבר מחור לגוי אז אין שום צורך

לעשות את כל הדברים האלה זה לא שלך אתה לא עובר עליו זה הרבה יש כאלה שבאמת הם מבערים כי יש כאלה שבכלל הם לא משאירים חמץ בן בבית כי הם חוששים הם רק עושים זה לא חומרי אז אצלהם הם אפילו שמכרו לגוי, הם מורים התר לעצמם כן לשרוף כי אומרים שאם אדם גונב מהגוי מנחזיר הוא לא עובר מהתורה אז הוא ישרוף את זה ומקסימום ינקם לגוי אבל לפי איך שבפשטות מאדמור זה כן שאפשר למכור וסומכים על זה אז ברגע שמוכים את זה לגוי בכלל גם לא לא צריכים לבאר את זה מספיק שאדם שם את זה רק שישים את זה בארון שזה לא יהיה תקלה לאנשים אבל חמש מץ ש כמובן זה גם זה גם מוקצה כתוב זה כמו מוקצה זה צריכים להיזהר נכון נכון אז הם אומרים שאפילו שזה לא שלו עדיף שיעשה את זה אבל בפשטות אם סומכים על המכירה שזה מכירה גמורה אז אז מי התסיס לעבור על אפילו ניסעודה רבנן לשרוף דברים

שזה לא שלו אלא מה כנראה צריך לעשות את זה בשינוי או משהו כתוב אם הוא מבאר את זה אז מותר אבל אם לשים את זה בארון כנראה יעשה את זה בשינוי כי זה כמו מוקצה שלא נוגעים בך חמץ בפסח זה בעיה. עכשיו חוץ מזה יש עוד האדמור הזה כן מחמיר בגלל שזה ייסום מהתורה אומר הביטול זה לא ביטול על חמץ שאתה מתכוון לזכות אחרי פסח ולכן מכיוון שספק דורייתא לחומרה צריכים לעשות את ידי כל הדעות אבל חמץ שעבר עליו הפסח זה זה קנס של חכמים מכוון שזה כנס של חכמים אז אדמור הזקן כותב במפורש שאפילו אם אדם עשה רק אחד מהקניינים הוא לא עשה את כל הקניינים רק עשה אחד מהקניינים זה מועיל כדי שיהיה אפשר לאכול את ה-15 אז לפעמים אנשים שואלים הולכים לאיזה חנות ולא דווקא עשו את עם הכי ארץ חומסבור וקבלון כמובן לכתחילה צריכים לעשות והרבה מקומות כן עושים למשל העידה החרידיס כבר

הרבה שנים עושים אומרים שרב חיים נוע הוא היה סף עוד עדיין הוא התקין שמה שעשו בארוב קבלון אבל יש מקומות שלא עושים קבלון אז אם אדם מגיע לחנות כזה אחרי פסח ויש איזה תעודה שזה זה נמכר. כמובן צריכים לבדוק אם אין תעודה כזאת אז אסור לקנות שם. היום אפשר גם לבדוק על המוצרים מתי זה נוצר, אם זה לפני פסח או אחרי פסח. אבל אם זה מקום שיש תעודה אבל זה לא היה עם אוב קבלון, לא היה עם כל הדברים, אז אדמור זקן כותב מפורש, מכיוון שזה אחרי פסח, זה כבר רק יסוד בונון, אז אפשר לסמוך גם אם אסור רק אחד מהקניינים. ולכן במקרה כזה אחרי שעבר עליו הפסח אפשר לקנות במקום כזה. שיהיה רצון שבאמת כמו שאומרים שיהיה ביאור חומץ לביר את כל החיצוינים והסתר האחור שנזכה לאירוע חתום האוויר בביס משיחסט