דיני הנחת וחליצת תפילין: ברכות, הפסקים ומנהגי קבלה - הרב משה מרדכי גינזבורג

ג שעות ואחר כך נמלך לחזור מה העניין של ב וג שעות אז יש מכתב שהרב מסביר שזה זמן שלוקח כל התפילה עם שעה וחצי של פעם וראיתי אחרים שומעים שזה שיעור למה ב או ג' זאת אומרת זה שיעור שהפסק מורבה שאדם ודאי שסיח דעת מהתפילה ואחר כך נמלך זאת אומרת כשעובר כזה זמן ודאי יסח ואחר כך נמלך לחזור לניחן מיד הוא תכנן אחרי שלוש שעה שעתיים שלוש מיד אחרי שהוא הוציא הוא התחרד והוא רוצה מיד להניח צריך לחזור לברך עליהם אבל אם בשעת חליצת התפילין היה ידעתו לחזור להניחה מיד וחוזר ומניחה מיד זאת אומרת גם מראש היה תכנון מיד וגם באמת חוזר ומניח מיד אין צריך לחזור ולברך עליהם מפני שכבר נפטרו בברכה שברך עליהם כשניחם בפעם פעם הראשונה זאת אומרת אם הוא הוציא מיד ד ומיד אחרי זה חוזר ומניח וזה התוכנית שלו מראש לא צריך לחסוך במ דברים אמורים שלא עשה צרכיו בין חליצת

התפילין להנחתן פעם שנייה אבל אם עשה צרכב בינתיים כיוון שבת ההיא לא היה יכול להניח תפילין אסור מעיקר הדין אז ברגע שאי אפשר להניח תפילין אז לכן זה הפסק אם כן אינו לא מועיל כלום מה שהיה בדעתו לחזור לניכן מיד מכיוון שזה אי אפשר אז כשאי אפשר זה יוצר הפסק יש בכמה וכמה מקומות כזה כלל בקידוש חול ולכן צריך לחזור ולברך על הנחה שנייה כאילו לא היה בדעתו זה גם כן שיצירת שטן אז אז אז אז >> צרכב ממש >> אז דבר ראשון מה זה צרכיו בפשט בפשטות פה אדמור הזקן לא מסביר אבל לקמן מופיע בסימן מג הוא קורא לצרכיו דווקא כשהעשיית גדולים גדולים אם זה קטנים זה לא נקרא עשיית צרכב שמה מדבר על אסור להיכנס לבית הכיסא קבוע להשתין בתפילין שבראשו בזורו גזרה שמה יעשה בנסכב זאת אומרת מעיקר הדין אין איסור להשתין בתפילין אבל עשו גזירה שמה יעשה באנצרכיו. זאת

אומרת יעשה באצרכיו זה האיסור. אז תלוי תלוי למה אדם נכנס לשירותים. אם הוא נכנס בשביל א גדולים אז צריך לחזור להניח. אם לקטנים לא צריך לחזוב להניח. >> ואם באמצ רשי ורבי תם כותב רשי ורבינו תם בן קולו מברכים. גם אם אדם עושה הפסק. רק מה עדיף להסמיך את זה כדי שהברכה של רש"י יחול על רבינות זה אז בזה גם בסדר אדם צריך לכוון להניח מיד ולהניח מיד כדי שהברכה יחולה אבל אם הפסיק ברור שלא לא מברך אוקיי עכשיו זה עוד הלכה מאוד מצויה אם נשמתו התפילין ממקום הנחתן באמצע התפילה פתאום הוא הוא השתחווה למוידים והתפילין זזו או כל תנועה אחרת שגרם לזה לזיתר בסוף ז כאילו שמה מתבאר מה מקום הנחתן הוא ממשמש בהן להחזיר למקומן עכשיו נוגע בתפילין לסדר את זה למקום צריך לחזור ולברך עליהן למה כיוון שנשמתו שלא מדעתו תנית >> בדיוק בדיוק אינו מועיל כלום מה שבדעתו

לחזור לניח חל על מקומן. זאת אומרת מסתכלים על הרגע שזה יצא ממנו. אז אם ברגע שהוא הוציא את זה היה בדעתו מיד להניח והוא הניח בפועל מצוין. אבל פה שזה נשמעת שלא מדעתו אז אפילו שעכשיו רוצה לחזוב להניח אבל אותו רגע שזה נשמט לא היה בדעת לא היה לו שום דעה אז לכן זה הפסק ואם >> אם זה קורה ש >> אז אז שנייה הוא יגיד איך זה היום סעיף לב ואם אינו מחזיר אלא אחד מהם זאת אומרת רק אחד לא שתיהם מברך מי שאינו מניח אלא תפילה אחת כמו שהדבר בסימן נכו זאת אומרת אם אדם יש לו רק של יעד או של ראש אז מניח מניח רק א על אותה אחת ומברך כל אחד בפני עצמו זה מצווה כמו שהדבר בסמרן כו אבל אם הוא בעצמו הזיזן במקומו יודע הוא רצה להזיז את זה כי לפעמים יש כאלה שנזרים לא לדבר שום דיבום תפילין אז הוא מזיז את זה ואז הוא מחזיר והיה בדעתו

לחזור ולניחן על מקומן מיד הוא מחזירן על מקומן מיד זאת אומרת גם היה בדעתו כשהוא הזיז לחזור להניח מיד וגם הזיז מיד אין צריך לחזור לברך זה הלכה אז בפשטות אם הוא לא הזיז את אל נשמת צריך לברך עכשיו נגוע העולם שאפילו אם נשמתו התפילין ממקומן שלא בכוונה ומחזירן למקומן אף על פי כן אין מברכים עליהם למה ויש שנתנו תעם למנהגם שלא יצריחו לחזור ולברך איך אלא בלובש תפילין כל היום ונשמתו ממקומן שלא בשעת התפילה שלא היה דעתו עליהן כלל פעם כל היום היו מניחים תפילין אז כשזה כל היום מניחים תפילין לא כל כך שמים לב כל רגע עם שנייה אחת זה זץ אבל אנו שאין לובשים אותם אלא בשעת התפילה ואז מסתמה אינו מסיח דעתומה מכיוון שזה זמן קצר אז אז אדם יכול יותר לשים לב אם זה זז או לא. אז מכיוון שמסתם אני לא מסיח דעת והוא מרגיש בשעה

שנשמתים במקומ זאת אומרת דבר שזה קצר אדם שם לב למה קורה מה שקורה עם זה עם זה כל היום הוא לא שם לב אז מכיוון שהוא מרגיש והבלי כמזיזן בעצמו ממקומן על מנת להחזירן מיד למקומן שכבר נתבאר דינו צריך לחזור לברך כמו כשהוא בעצמו מזיז על מנת להחזיר למקום לא צריך לברך ככה גם אם זה זז אותו אוטומטי, אבל הוא היה מודע לזה שזה זז. זה כאילו שהוא הזיז את זה בעצמו. אבל אם מקרה למשל מקרה שאדם באמת אין לו הוא לא היה מודע בכלל למה שקרה. הוא היה באמצע תפילה והוא היה שקוע בתפילה ופתאום זזו לו התפילין או מישהו הזיז לו את התפילין ופתאום הוא כול שהתפילין לא במקום. צריך לחזור לברך. עכשיו היסוד שכתוב פה לכאורה אפשר להגיד את זה גם בתלס אפילו שבטלס גם כתוב שצריך לחזור לברך גם בזה זה תלוי יש מצב בתלס >> הדין הוא שאם הטלית נופלת אז אם חלק

מהטלית על הגוף לא החוטי מהטלית עצמו על הגוף אז לא צריך לחזור לברך אם כל הטלית נשמע צריך לחזור לברך אז לכורה גם בזה זה תלוי אם אדם באמצע תפילה פתאום הוא רואה שהתלית לא עליו אז אותו רגע שזה נפל ממנו לא היה לו מודעות צריך לחזור לברך אבל אם זה נופל אבל תוך כדי שזה נופל הוא מודע לזה שזה נופל אז לא צריך לחזור לברך כי הוא מראש כזה כאילו הוא הוזיז זה בכוונה על מנת לחזור ו וזה מצוי למשל בשמחה סטרה לפעמים תוך כדי הרקוד אז גם בזה צריך אדם צריך לדעת האם היה לו מודעות או לא היה לו מודעות זה כן בתלי ס בסימן א חוף סע כו >> אבל אם הוא מודע שכך מפה לא >> אז אז אז אז נפל לא >> אז זה לא זה לא הפסק כי הוא יודע על זה >> הוא מרגיש >> כן שמה כתוב צריך לחזור שמ נראה לי שמעתי את זה פעם רב חיים שעון דיץ לפני הרבה שנים

את הדבר הזה שבטליס לא כתוב אבל זה כמו בתפילין שאם אדם מודע לזה אז הלאה מי שהניח תפילין של יד על הקיבורת ובירך עליה ואחר כך נפסק הקשר של תפילין של יד כנראה פעם בפרט היה א קשר חלש ונפסק הקשר והוא צריך לעשות קשר אחר אמנם לא הסיח דעתו מהנחת התפילין אין צריך לחזור ולברך על תפילין של יד בין שנפסק הקשר קודם שידק התפילין של יד על הכיבורת בין אחר ההידוק קודם שידק את התפילין של ראש על ראשו זה כיוון שהברכה שברך על תפילין של יד עולה גם כן לתפילין של ראש כמו שנתבאר ואם כן כל זמן שלא הניח תפילין של ראש עדיין הוא עסוק במצווה ששייכה לאותה ברכה ומה שעשה הקשר של יד הוא גם כן מתיקון המצווה ששיך לא אותה ברכה כי אי אפשר לו להניח תפילין של ראש קודם תפילין של יד כן וטופס אומרים שכל זמן שזה בן אליך יהיה שתיים אז חייבים לתקן תפילין של זה בקיצר

הרעיון הוא זה לא הפסק אפילו שנפסק הקשר והוא לא שם לב שנפסק אבל מכיוון שהוא עדיין לא הניח תפילין של ראש הוא עדיין קשור למצווה מכיוון שהוא קשור למצווה אז לכן הוא עדיין >> עסוק במצווה >> עסוק במצווה וזה גם חלק מהכנה לתפניין של ראש ולכן לא צריך לעשות לו ברך על זה כי אי אפשר להניח תפילין של ראש קודם תפילת של יד וכינו צריך לתקן את תפילין של יד ואחר כך הניך שתן קראוי נמצא בשעה שנפסק הקשר עדיין לא נגמרה המצווה ששייכה לאותה ברכה שברך על תפילין של יד זאת אומרת מכיוון שהתפילין של ראש חייב שיקדים לזה תפילין של יעד בשלמות אז לכן לא צריך לברך. אם לא היה צריך אז הוא הניח תפילין של יד. היה מצווה. עכשיו נפסק זה משהו אחר, אבל הוא קיים את המצווה. יניח תפילין של ראש וזה מצווה נפרדת וזהו. נגמר. מה מה זה קשור למה

שנפסק תפילין של יד? תפילין של יד הוא קיים את המצווה כמה שניות וזהו. תפילין של ראש עכשיו יקיים. מה זה קשור לזה ש של יד נמסק? אומר לא כדי שהשל ראש שהוא מתכנן בברכה לפתור אותה של ראש יהיה כמו שצריך הוא חייב בשביל השל ראש לתקן אתה השל יד אז מכיוון שהשל יד לא כמו שצריך אז זאת אומרת גם השל ראש לא יהיה כמו שצריך ולכן הוא עדיין עסוק במצווה לפי כך אינו דומה לנשמתו התפילין ממקומם זה צריך לחזור ולברך כשמחזירן למקומן דשם קודם שנשמטו ממקומן כבר נגמרה המצווה השייכה לברכה שברך עליהם בתחילה אומר אם הזכרנו קודם שאדם לא שם לב ו התפילין זזו ממקומם מחזיר צריך לחזור לברך למה כי בהתחלה כשאת ה מניח תפילין נגמר מצווה עכשיו זז נפסק המצווה עכשיו אתה שם את זה שוב נהיה מצווה חדשה אז צריכים לברך עוד פעם והיה עסך הדעת כשיש עסך הדעת צריך

לחזור לברך של ראש יברך מה יברך >> על מצוו תפילין >> על מייצ לא מניח כן כן מינג אשכנן אז הם הם כשהניחו רק את של ראש אז הם ברכו את שני הברכות כשהינחו של יד ושל ראש הניכו על של יד להניח ולכוון לפתור את השל ראש אבל אם יניחו רק את של ראש אז להניח ועל מצוס אנחנו רק על מצ אבל אבל הוא אומר זה דווקא שם משהו כבר קיים קיים את המצווה בשלמות. עכשיו נגמר מצווה זה זז במקומו והיה עסך הדעת. אז אז כשמחזירה למקומן מקיים מצוות תפילין פעם שנייה ולכן צריך לחזור לברך. אבל כאן מה שמתקן הקשר. וחוזר מניח התפילין של יד כראוי אינו מקיים מצוות תפילין פעם שנייה אלא גומר את המצווה השייכה לברכה שברך בתחילה. זה לא שהוא עכשיו מקיים עוד פעם תפילין, הוא פשוט משלים את את אותו ברכה שהוא בירך עליה. זה לא עוד מצווה, זה המשך של אותו

מצווה. >> יש לי גם ככה שמתקן את השלוש גדלת מגדיל מקטין. >> כן. אז אם הוא זה ודאי כי כי הוא בכוונה הוציא את זה. אבל פה הוא אומר אפילו זה נפסק בלי כוונה אבל הוא אומר זה לא משהו חדש זה לא משהו חדש כאילו זה נגמר יש שני עניינים יש אחד שזה נגמר דבר שני גם לא יכול לפתור את זה כי ישיח דעת פה אומר זה בכלל לא נגמר אז מעניין יש שני דברים כדי לברך שוב דבר ראשון נגמר המצווה הראשונה עכשיו אתה מניח עוד פעם זה עוד מצווה דבר שני יש עסק הדס יש עסר חדש ברגע שזה נקרע וכול אבל פה הוא אומר בכלל לא נגמר. למה לא נגמר? כי הוא עדיין עסוק במצווה. תכנל לפתור את שניהם והוא עדיין עסוק באמצע מצווה. אז ככשעסוק באמצע מצווה זה לא משהו חדש. זה המשך של מה שהוא עשה קודם. זה מה שהוא אומר. אבל כאן מה שמתקן הקשב חוזר מניח תפילין של יד כראוי אינו מקיים

מצוות תפילין פעם שנייה אלא גומר את המצווה שהיכלה לברכה שברך בתחילה. וכן הדין תר הידוק של תפילין של יד ונשמעת התפילין של יד ממקומה קודם שידק התפילין של ראש קודם דיבר שנפסק הקשר פה זה פשוט הוא טר זה נפתח אין צריך לחזור לברך כשחוזר ומדק את התפילין של יד על הקיבורת מתם שנתבאר כי אם זה לפני תפילין של ראש של ראש אז צריך לעשות את זה בשביל להניח של ראש אז ממילא עדיין בדיוק זה המשך זה לא משהו חדש ואם אחרי זה >> אם אחרי זה אחרי שכבר >> זה בדיוק מה שהוא ממשיך אבל אם לאחר שהדקת של ראש על ראשו נפסק הקשר של תפילין של יד אף על יש כוח נפסק הקשר של תפילין של יד אף על פי שלא נשמתה התפילין של יד ממקומה או שהותר זאת אומרת הצידוק של תפילין של יד אף פי שלא נשמת המקומה זאת אומרת אחד מהשניים או שנפסק הקשר הרצועה נקרא אפילו אם זה לא זז מהמקום או

הפוך הותר העידוק וזה ירד אף פי שלא נשמתה ממקומה אה זה אפילו לא נשמע זה רק נפתח וכל המצווה שזה יהיה מעודק ליד צריך לחזור לברך פשו ידק את התפילין של יד על הכיבורות כי עכשיו מתחיל מצווה חדשה אז הברכה הקודמת לא פותרת עכשיו נגמר המצווה הראשונה עכשיו מתחיל עוד מצווה כל שנייה זה מצווה >> צריך לברך על זה >> כן >> האם אה אם אני חושב היום זה לא כל כך מצוי בקשר שלנו הכוונה על הזו אז אז פה >> יש פה זה מחלוקס האם זה מעיקר הדין אריזל אומר שכן אבל זה מחלוקס אבל אם פה איכשהו א זה נפטר למטה נופל למטה נו >> כן אם אם האלה פה צועות פה >> זה זה פה זה פחות מצוי אבל אם פה זה נופל למטה נו >> הכל זה הכל או אם התפילין נופלים למטה >> אז פה >> כן >> רגע זה עדיין נקרא שיש מקומות לשתי תפילין >> נכון אבל נראה לי כתוב מה השיעור שבהמשך

כתוב מה איפה איפה צריכים להניח >> תפילים גם שרואה גם שליד >> כן נקרא א בסימן חובז שה >> היה באמצע תפילין תמיד >> נכון >> א תמיד עד שזזים זה כבר כבר יותר למטה >> כן הוא אומר לא יניח בתחטיסוי ממש למטה מהכיבורס >> והקיבוירס זה גובה הבשר אז לא יניח את זה פה ממש בסוף >> לא יניח אבל השאלה אם זה נופל >> אם זה אם זה נופל >> אני משתדל מה שאפשר להרים יותר אבל זה >> כן נכון נכון על כל פנים ככה הוא אומר הרי הרי תפילין נראה לי כתוב כדי לוחה באמס זה שלוש שניות כדי היא לוחה באמס זה המינימום יש מישהו של תפילין מישהו אומר אין לי זמן המינימום הכי פחות הזמן נראה לי ככה רשום שהילוך האם רק עם שו שלך ארבע >> ארבע אז אדם הניח ארבע ואחרי זה זה נפתח נכון אחרי זה נפתח אז המצווה הקודמת תתקיים כבר עכשיו יש עוד מצווה יודע

>> אם הוא יודע לא צן בעיה אתה >> אם הוא שם לב כן כן >> רק אם אתה לא שמת לב קרה לך >> כן בדיוק כן כן >> אל צריך לברך עוד הפעם >> כן נכון עכשיו הלכה טוב הלכה ל סעיף ל מותר לברך על תפילין שעולין מפני שאדם יוצא ידי חובתו בתפילין של חברו זה הבדל בין תפילין וציצית ציצית הוא אומר ש שצריך שזה יהיה שלך שיהיה שלך. כן יש לימוד שאם זה אם זה לא שלך אז פטור. אלא מה? אלא מה? אלא מה? כשמישהו משאיל למישהו ציצית מסתם איזה על דעת זה שכן על כפי בגדיכם אבל מישהו משאיל מסתם על דעת זה שכאילו יקנה לו ממתון מנוס להחס זה מה שכתוב אבל בתפילין בכלל לא צריך שזה יהיה שלך וזה חובה להניח תפילין לא דווקא שזה יהיה שלך זהו אז זה מה שממשיך פה טוב אז בוא נראה את זה לד מותר לברך על תפילין שולין מפני שאדם יוצא דרך חובתו בתפילין של חברו מן התורה

אדם יוצא עכשיו זה זה מעניין שמה כתוב גם בציצית א יכול יכול להניח תפילין יכול להתעטף בו וזה כאילו לא יברך מה >> אז אז שמה כתוב חייב לברך מדס מזה ציציס מוד לצאת ונו כשיש לו מדעס מים ברוכה שם הוא אומר לא צריך לברך כי אין פה מישהו שנותן לך אבל בכל זאת הוא אומר לא חייב לברך טליס אבל אם הוא רוצה רשוס בודוי כמו שכתוב על נשים שאם אם הם רוצות אפילו שהם לא חייבות הם יכולות להכניס את עצמם לחיוף זאת אומרת אם מישהו נותן לך הוא רוצה שתקיים את המצווה >> אז כן יברך >> אז כן יברך בתורת רשות וגם הוא בכלל לא חייב לא חייב א בציציס אם מישהו אתה מבקש ממישהו והוא מקנה לך אז הבגד חייב בציצ אבל אם אתה לוקח בגד שאף אחד שהוא בכלל לא אה לא לא נתן לך בדעתו אז אז הבגד לא חייב בציציס אם תשים ציציס אז יש מצווה אבל לא חייב שהוא מרשה הוא מרשה לא אמר ככה אבל

הוא יודע שהוא מרשה לקחת אז מה לא אומר >> כמו פה >> אז אז נראה לי בבית כנסת מראש נותנים את זה שזה יהיה מתון המלך לה בטוח זה בטוח אבל אם אדם לא לא היה לו כוונה שיהיה מתן המנס להיר אז אז אם מוסם זה סוג של מצווה אה שלא מצווה זה מצווה ויכול לברך אבל אין לזה את אותו חיוב ולכן עדיף אם זה בית כנסת אז מישהו אחת את הברכה >> או ישמע מישהו אחר לא אבל אין בעיה לברך הבעיה הוא שזה לא חיוב גמור אבל ב >> זה לא ברכה על בטלה >> זה לא ברכה על בטלה כמו נשים שמברכות על סוכה וכל מיני טוב אז פה מה כתוב בתפיל בתפילין אין שום בעיה היה גם לברך כי מותר מעיקר הדין לברך מני שאדם יוצא ידי חובה טוב בתפילין שלך ברוך ומני תורה אדם יוצא ידי חובה אפילו חובתו אפילו בתפילין גזולין אפילו עדיין נתייאשו הבעלים הם שאין התפילין צריכים

להיות משל דווקא >> כן אבל חכמים פסו פסלו תפילין גסולים >> כל זמן >> כל זמן שמרשות הגזלן אפילו כבר נתייאשו הבלי עמהם מפני שהיא מצווה הבאה בעל ידי עבירה. זאת אומרת הוא אומר כשזה ברשותוס הגזלון זה עוד מעט נראה אם הוא מכר את זה למישהו אחר אבל הוא אומר כל הזמן שזה בשוס הגזלון אפילו מה הבעלים התייאשו ואז >> ואם הוא עושה >> זה מצווה בבאר ואם הוא עושה לפני הקדוש ברוך הוא ואם מניחן לא יברך אליהם כיוון שאין כאן מצווה כלל למה אין מצוו כלל כאילו חז"ל אמרו שזה פסול מהתורה זה כשר אבל חז"ל אמרו זה כלום ועלברכה זו נאמר הוא בוצע ברך נהץ השם בוצע אדם שגונב והוא מברך זה בכלל לא ברכה זה ניעוץ זה קללה ניצ השם יוצא לפעמים אם לוקחים תפילין שהוא לא מורצה שיקחו את צילן שלו אז אסור לו לברך על זה >> בדרך כלל אומרים נחלה שם אבל אם אדם אם

יודעים שהוא אדם שהוא מאוד מקפיד זה בעיה >> כי אחר כך מחוזרים במקום ויש להם בלאגן מהרגדילים מקטילים כן אז אומרים סתום שלא מה שלי >> אבל אם אתה יודע שמישהו לא מסכים אז הבעיה ישוע מונשיין נראה לי כשהוא היה בחור צעיר >> אז נראה לי הוא כתב לרבי שנגנבו לו התפילין אז הרבי אמר לו תמחל הגנף כדי שהגנב יוכל לקיים את המצווה אם אם לא תמחל ויכול להיות שהוא עכשיו יניח תפילין זה זה פסול >> כן לפחות תמחל לו שיוכל לקיים את המצ מצווה במים אמורים שהם עדיין משוט הגזלן אבל אם מחר הגזלן נתה תפילין לאדם אחר אם כבר נתיאשו הבעל אמם מותר לברך עליהם כיוון שכבר קנה אותם הלוקח על ידי שיאוש ושינושות נראה לי צריך שיהיה הדבר הראשון יאוש ואחרי שהוא מתייאס עובר רשות למישהו אחר אז אם הוא התייש כשהגזלן לקח את זה ואחרי זה הגזלן מביא את

זה לרשות אחרת עם שניהם ביחד אז נקנה זאת אומרת יש חיוב מאמוני וכולו אבל הארן כשלא ממש לכל דבר כמו שנתבר של משפט שינוג ושינו ו' אם כן לא נעשה את המצווה על ידי עבירה שהרי קודם עשייתו עשייתה כבר היו תפילים קנויים ללוקח ולא היה להם שם גזל. זאת אומרת הגנב יש חיוב ממוני אבל התפילין עצמם זה לא נחשב שהוא גזל זה נחשב שזה שלו. יש חיוב ממוני להשיב שהגזלן ישיב עשו תקנה שאתקון נעשה שוק שאנשים לא יודעים אם הוא תלו אם הוא גזלן מפורסם או לא. אם הוא גזלן מפורסם אז זה מוטל לקונה אם לא אז זה מוטל לגזלן. אבל מצד התפילין עצמם זה שלא כבר. אין לזה אין לזה שם של משהו גזול. טוב, עכשיו עוברים לעוד הלכה. זה כל מיני הלכות מאוד שכיחות. איפה צריכים להוציא את התפילין? כי בפשטות כתוב לא כתוב בתורה עצמה כשרתם לאות. מה הפשטוס כשרתם? שכל

הזמן תהיו עם האות הזה. כל הזמן בלי הגבלה. אלא מה? בלילה כתוב שלא מניחים תפילין אבל כל הזמן שזה לא לילה כל היום נניח תפילין. אלא מה? בגלל שכתוב שצריך זהירות שצריך קדושה אז לכן רק בתפילה. אבל אם גם בתפילה עד איפה בתפילה? אז בוא נראה >> יש חדש. כן כן שצריכים צריכים זהירות גדולה גם לא לדבר א עם תפילין לא לדבר דברים של קלוס ושיחה יתרה אם אדם צריך כן אבל סתם לדבר זה גם בעיה פום קוט יהוד הכרת אותו יודע בכון חבד הוא בחיים שלו לא דיברת תפילין אז כשהוא נולד לו בת שברח מה זו טוב אשה לענות היום רואים את התפילין לפני כן ש שיכול להגיד לענות לשני בחיים שלו לא דיבר במצווה >> וואו >> לא דיבר >> יש שגשרג הסר ככה נוקט שאסור לדבר שום דבר הרי בפועל בהלכה כתוב שקלוס רוי שסכה יתרה זה אסור אבל אם זה לצורך לא אין בעיה רשע

גז מחמיר לא לדבר שום דיבור ש שלא לא של קדושה טוב אז בקיציה אז נהגו העולם שלא להחלוץ התפילין עד לאחר שמו קדושולציון כיולצין זה עדיין המשכפילה אז עד אחרי ולציון נשארו עם תפילין יש מי שאומר על דרך הקבלה שצריך להיות בהן ג' קדשים שיש שלוש קדשים מהשלוש יש קדיש לפני ברוך הוא יש אחרי 18 אחרי תחנון ויש אחרי ולציון תן תן לנח אז אז ולכן אין לכל צעם עד לאחק קדיש שלך הקדוש זאת אומרת לחכות עד אחרי קדיש דו שנה אומרת עוד לפני קדיש מיד שנגמר ולוצין הוא אומר עד אחרי קדיש >> שבולצין עכשיו מה עם קדש של קריסטרה >> זה לא יש לפעמים יש קרסת דבר ראשון קרסטרה אין כל יום לכן לא מונים את זה אבל גם שיש זה לא כזה קשור לתפילה ויש גם >> וקדיש שלפני הוידו כנראה מי ניגש כנז הרבה לא נהגו להגיד את הקדש הזה היו ניגשים לעומד רק ב

>> ב בבורחו בכ >> הם אומרים זה לפני מזמ חנוקזביס >> כן אז מעניין למה לא לא מו אולי זה לא היה משהו כזה >> לא כולם רק חיוב יש חיובן כן כן היום שכן אומרים אז אפשר לבנות את זה כ >> או אז אז אבל בוא נראה והריזל לא היה חולץ עד לאחר על כנקב לוכור זאת אומרת עד אחרי עלינו >> ישן חולצינוסום אשן חולצים אותם עד לאחר הקדש יוסם זאת אומרת לא רק אחרי עלינו אלא עד אחרי הקדיש שאחרי עלינו חבדל אחרי צדיקים >> כן כן גם התהילים כן כן כן >> כן אז יש לנו הרבה דעות פה כן >> יש הרבה רמות בדעות >> תביא את המצב >> כן כן לפעמים אדם לחוץ זה אפשר לסמוך על על הכלים >> וכמו שעושים בראש חודש איפה איפה חולצים אחרי הוב לציין כאלה לפני >> כן ביום שיש בו מילה אין לחלוץ עד להח המילה חודש אין אין קדש אחסת >> אצלהם זה כך >> נכון אז כנראה כמו הדה הראשונה כאילו כשי אפשר

יש נוהגים עם התפילין לך תפילים >> נכון אבל אבל יש קדש אחר יש קדש אחרי הלל לא כאילו יש שלוש קדישים יש נוסף יש כן >> אבל מצד שני לא כן מצד שני לא אומרים את הקדש אחרי תחנו >> נכון אבל לא אומרים את הקדש אה >> אבל זה רק אם יש חיוף >> כן >> כן מעניין לא אומרים אומרים גם >> אה מעניין טוב בקיצר נראה לי למה ביום שיש בו בריס מילה אין לחלוץ עד אחר מילה נראה לי כי התפילין זהות וגם הבריסמילה זהות אז לכן אה נשארים עוד סוף העניין ביום שיש בו קריאת התורה והוא מקום שמחזירים הספר תורה להיכל אחר הקדושה סובה לציון אחרי קדושה תובה לציון נוהגים שלא לאכול צן עד לאחר שהחזירו ספר תורה לאיכל בכלל יכול להיות שזה קשור כן המלמה יכול להיות שזה קשור גם שכתוב לא לחלוץ תפילין >> בוא נש ל ספר תורה ולמה כנראה מה >> המקור של זה כאילו הולך זה הרב זה

>> זה נראה לי כתוב כתוב לא מתפלל במניין >> אבל מה הסיבה מה הסיבה שכתוב כתוב כשאדם חולץ תפילין אז תוך כדי הוא מוציא את הכיפה ולהיות מול התפילין מול הספר תורה בלי כיפה זה זה בעיה אבל אם אדם ברגע שאדם יודע את הסיבה אז אם אדם נזהר שהוא הוא לא מוציא אפילו לשנייה את הכיפה אז וכורה אין בעיה היה כל הסיבה הוא כי תוך כדי אדם לפעמים מוציא את ה בפרט הכיפות של פעם >> באשכנז פעם זה היה כיפות מאוד גדולות מושה פיינשטיין למשל זה כיפות גדולות אי אפשר >> כן וככה היו עושים היו מוציאים את הכיפה ושמים את התפילין ואז מחזירים את הכיפה >> ככה לומדו בזה וזה >> כן >> כזה גדול כזה >> כן כן בכל בכל המועד מ כל כול >> אבל זה כתוב זה כתוב בשבולחן עוררו כן כן כן כן זה כתוב במפורש א אני רק אומר כל דברכן >> דרך אגב אל תראה ביוחסת מצו אומר חשוב

מילסו בטימו כשאתה יודע את הטעם אז אתה מבין מתי כן מתי לא מה הנקודה שבגלל זה יש את ההלכה ולכן באמת זה השיטה שאלת רבי לכל אורך שולחו הוא כל הזמן מה הדגש לכתוב מילס בתמ בדרך קצרה בקצרה אתה תאמין רב ילט שהיה מניח תפילין אז הרבה זמן היה בליק ש מסדר >> אה היתו ידוע >> עד שמסדר לוקח לו זמן רב >> כי ככה זה היה פעם זה לא היה כיפה קטנה זה היה משהו גדול ולא היה שכ בכל המועד חולצין אותן קודם קריאת הלל באותו הרי אנחנו לא נוהגים להניח תפילין בכל המועד אבל אלה שנהגו להניח תפילין בכל המועד חולצים אותם לפני הלל בעוד שהשליח ציבור מחזיר את התפילה תוך כדי חזשה היו מוצאים את התפילין והשץ שלחצו חולץ אחלל בכל כן נשאל תפילין הוא נשאר תפילין >> כן כן נראה לי וכל המועד של סוקס שישות קודם ההלל בשעה שמוכרים האתרוג מעניין היה סוג של דבר שמוכרים את

האתרוג >> גם שליחציבו יכלוץ קודם הל מה עומד מאחורי כל העניין הזה לא מבין >> שנייה קודם >> בוא נראה מהסיר פה >> אה יש נוהגים לברך עם הלולב לפני הלל יוצאים לסוכה לברך ככה יש נוהגים >> קרים שכ נוהגים לפני א' מבח >> אבל מה מה זה עניין שמוכרים את האתרוק מעניין פה פה מופיע מה הסיבה >> אני רק מסתכל פה וילי שהכוח אז דבר ראשון קודם עד הם הולכים את >> על בריס מילה כמו שאמרתי בגלל שזה גים >> יכול להיות לא היה הרבה היה אחד מתוגים מקורים אולי >> אולי יש חלק בוכל להביא חלק ב' מעניין לראות מה >> יש פה פה יש פה פה פה קח את רגע אז אז דבר ראשון פה אומרים ככה יש אומרים שבכלל לא להניח בכל המועץ והזוהר מחמיר שלא להניח וזה הסיבה שאנחנו לא אז לכן רבי נחמן הזר מפנו עשה סוג של פשרה שלפני הלל תוציא את זה. למה? כי מה זה

תפילה? זה לא קשור דווקא ליום טוב. זה כל יום מתפללים. זה לא מיוחד ליום טוב. אבל הלל שזה מיוחד ליום טוב. והרי לפי הזוהר לא לא מניחים תפילין בכל ביום טוב. אז הל שקשור ליום טוב לפני הלל יום טוב וכל המועד תחלוץ לפני הלל. שאין כן בראש חודש זה משהו אחר זה לא בגלל א אות הרי מה הסיבה שביום טוב בכול עומד לא כי אומרים שיש אות כמו בשבת שבת הרי יש שני ידים אז בריס מילה ותפילין בשבת יש את האות של שבס אז יש כבר שתי אותיות בכל המועד לפי הזויה זה גם נחשב אותוש חודש אין את האות למד האות >> כי זה חלק מהיוםטף. יום טב זה גם סוג של אותי יסולקדוש ברוך הוא. כל זה חלק מיומטף. זה היה הנידון. אז בראש חודש זה לא משום אות, זה רק משום קדושת כתר. אז לכן חולצים רק >> קודם מוסף. עכשיו מה מה הוא אומר פה בנוגע למכור את העסק רק מציינים פה? בוא נראה מה

שכתוב בשיל ווב סעיף יז. כתוב שם או שמה כתוב מה שנוהגים למכור את רוגים אחר גמר מצפתן כן זה זה כנראה אני קצת מנסה להבין איך איך בכלל לא מדובר בשבת כי בשבת לא >> שלא היה תרגם לכולם היה אחד מחר לשני כך ברך בזמן מצטן שאין קונים אותם אין לצאת בזה >> ממלך כולם ברכים על פעם לא היה כמו שפע כזה כמו היום יש כמו שבכלל לא בראש >> כן כן כן כן >> כן אז נראה שהיה פעמיים היה פעם ש מוכרים את האתרוג אחרי שגמרו להשתמש ויש בזמן מצוותן בשביל לצאת ידי חובבו היום נותנים את זה אדיבים מתנה מנת להחזיר מישהו קנה את רוג ב5,000 שק אז הוא אמר אני רוצה לפחות להרוויח מה שנקבל בחזרה שכל מי שמנענע אני אקנה את האתרוק בארץ כולם יצאו ידי חובה ממני אז אני קונה אתרוג מאוד יקר אבל אני מוכר את זה במחיר קטן ואני כשאני נותן את זה מתון מנס להחזיר הוא היה מוכר

את זה ואז ואז א יש דיון אם אפשר בשבת וכולו טוב, בקיצר זה זה הנידון. אז אז הם היו נוהגים לעשות את זה אה לפני הלל. אז אומר, מכיוון שישות אז גם משליח ציבור גם משליח ציבור יחלוץ קודם הלל. זאת אומרת בדרך כלל הכי טוב לחלוץ לפני עלה אבל מה לעשות שליח ציבור החזן אין לו זמן הציבור גם מסמיחים את הלל ורוצים לצאת ידי חובה להגיד את זה עם השליח ציבור אבל הם יכולים תוך כדי לחזור ששץ אבל השליח ציבור לא יכול תוך כדי לחזור השץ אז אפילו שלפי הזויה יש בזה עניין והרמ מפנו והמר מפנו אומר ש ש שלפחות להלל שזה קשור ליום טב אז שלא אדם לא יהיה עם תפילין אבל אין ברירה אבל בסוקס שמוכרים את האתרוג אז בינתיים צייר את הלל >> זה מעניין החיים פעם היו מאוד מאוד שונים מהיום פעם בכל המועד היו מניחים תפילין הגיע הלל כוון שהלל קשור ליום טב היו

מוצאים לפני הלל כי יש תעות שלא לא להניח תפילין בחולמוז בעל שקשור לו יום תבציבור הם מוצאים מיד אחרי זה יש הלל אין זמן אז הם תוך כדי חזר ששצו אבל החזן תלוי אם זה פסח אז אין מה לעשות >> אחרי הל סוקס אז היה מנהג שהיה אתרוג אחד לכל הקהילה ואדם אחד היה קונה את זה בהרבה כסף אז עכשיו הוא צריך לפוע את הכסף הוא הוצא את הנענע לפני הלל אני מוכר את זה במחיר סמלי מתון מנס לאכסה לכמה דקות ובזמן הזה שהוא מוכר את האתרוג אז החזן יכול להוציא את התפילין לך טוב א בראש חודש במקומות שאומרים במוסף קדושת כתר כן לא כולם אמרו כסר כן האשכנזים אומרים המנהג האשכנז זה משהו אחר >> נריצ >> צוח כן חולצים קודם תפילת מוסף בלחש אחרי הקדושה טובה לציון זאת אומרת לפני מוסוף לכל הדעות למה לפי שאין ראוי להיות מוכתר בתפילין משה שאומר כתר יתנו לך כאילו זה

סוג של כתר ור רוצים להגיד כתר יתנו לך לכן בתשבב כתוב שא יהיהם תפילין כי זה פאר חוכבו שלא אפילו במק >> כן דרך אגב >> דרך אגב כמו שאמרת אני רואה שאומר שברשחוידש מה שלושש קדישים על זה סומכים על הקדש יוסוים שבשיר של יוז עניין שיהיה שיהיה קדש יוסוים שם כן אנחנו גם נוהגים להגיד אה להניח רבנו תם >> עוד יותר בכסף לכן >> שמישהו לא תפלל עםמניין יש לו תפינה לראש הוא ממניין אחר כך מה אז קטע צריך להחזיק את להרים את הטירה איך >> אם זה חג מה אתה מניע צלים >> כתר זה עניין של >> כן אז זה מה שהוא אומר אין ראוי להיות מוכתב בתפילים שהיה שומר כתם סבא רבא שלי היה סי שהיה אויב את השם איך קוראים הסבא משמעות הכיר אותו >> איך קורא איך קורא לסבא דובד טייטלבדל אז אה אבא שלי מבין ב בטבואה שוא כתב אחרי פטירתו שהביל שלו התחיל לקנות בוקר עד

שהגיע לכתר זה היה ההתלהבות הכי גדולה מכל התפילה >> וואי שיד היה בקש יתנו לך היה איזה חסיד הוא היה >> מי >> איזה הוא היה חסיד >> א שהיה פה היה כבר של החשי של ה רבי דובד בלמן >> לא זה לפני הרבה שנים >> הוא פעם אחת דודו היה צ לחברון אז הוא מהר כתב פני נפש חברון הפילה וזה אז הוא נתן לו ביד אז אומר לו קרב איך שכחת את אשתך כש בת יחידה היה לו את אשתו שכחת אשתו הזיק ביד >> נתן לו הסבא שלו נו תן לו איזה מילה את זה אז הוא לקח את אמר לו מילה חריפה שכאילו אתה מלדל >> קיצר אין ראוי להיות מוכט בתפילין משה שומר חפים כמו שאינו קדושת כתר במוסף אף פי כן נוהגים לחלצן קודם מתפילת מוסף אפילו שלא אומרים כתר עוד הלכה אחרונה החוליץ תפילף קודם שהחזירו על הספר או על היכל זה מהשאלת זה פה לא יחלוט בפני הספר תורה אלא אלא יהפך

לצד אחר ולמה כמו שהזכרנו שכשהוציאו את התפילין זה לא יהיה כבוד הספר תורה גרוע פחות זאת אומרת פחות מכבוד רבו שאין תלמיד חולץ תפילה בפניו >> מתם שהתבאר בסימן לח סעיף י בוא נראה סימן לח סעיף י דבר הוא כותב בדיוק >> למה שמזלזל בכבודו שמגלה ראשו בפניו אתה רואה אל תראה הדגיש כל הזמן את הטעם כשאתה מבין את הטעם אז אז דבר ראשון אם הוא הולך לצעד זה בסדר אבל גם בפני ספר תורה אם הוא נזהר שלא מרים את הכיפה הכיפה נשאר לראש אז אין בזה בעיה Ja.