מאמרים יסודיים - ״ויגש אליו יהודה״ #6 - הרב יוסף יצחק הבלין

תיאור

שיעור ו׳: מדרגת יוסף ומדרגת יהודה — צומח ודומם, צמיחה וביטול תקציר בשיעור זה ממשיכים בביאור המאמר "סוף מעשה במחשבת תחילה", ולאחר שהניחו בשיעורים הקודמים את היסוד של שמים וארץ, באים עתה להסביר את ההבדל שבין מדרגת יוסף למדרגת יהודה — על פי אותה שיטה. יוסף הוא בחינת צומח, המסמל עניין של צמיחה ורבוי, ויהודה הוא בחינת דומם, המסמל עניין של ביטול. השיעור מבאר כי "סוף מעשה" — הדרגה הכי תחתונה, הביטול — היא דווקא "במחשבת תחילה", כלומר גבוהה יותר בשורשה. הנקודה המרכזית החילוק בין יוסף ליהודה מקביל לחילוק בין שמים וארץ, בין צמח לדומם. יוסף — מלשון "יוסף ה' לי בן אחר" — מבטא עניין של צמיחה ורבוי, והוא בחינת יסוד, הקו האמצעי שעולה עד הכתר. יהודה — מלשון "הודייה" ו"מודה" — מבטא ביטול גמור לדעת אחרים אפילו שאינו מבין, והוא בחינת מלכות דאצילות, הדומה לדומם שאין לו מציאות משלו. ומכאן עניין "סוף מעשה במחשבת תחילה": הביטול של הדומם — שהוא הנמוך לכאורה — הוא דווקא גבוה יותר בשורשו. עיקרי השיעור יוסף ויהודה כנגד שמים וארץ (עמוד ר׳, טור ימני) — מדרגת יוסף היא בחינת צמח ושמים, ומדרגת יהודה היא בחינת דומם וארץ. שמים — רוחניים ויש בהם חיות — מקבילים לצמח; ארץ — נמוכה ואין בה חיות עצמית — מקבילה לדומם. אך "סוף מעשה במחשבת תחילה": הארץ בשורשה גבוהה יותר. טבע המידות כצומח — המידות כחסד, גבורה, תפארת, נצח הולכות וגדלות כעץ הצומח: האהבה גדלה ככל שהשכל מתבגר, הכעס גדל וקטן, ועל דרך זה כל המידות. לעומת זאת, אותיות המחשבה והדיבור הם סטטיות — אין בהם גדילה ולא גירעון, כדומם שאינו משתנה. יוסף — צדיק יסוד עולם — השם "יוסף" מרמז לצמיחה ("יוסף ה' לי בן אחר"). ספירת היסוד, שהיא בקו האמצעי (דעת — תפארת — יסוד), עולה עד הכתר; ומכאן "צדיק כתמר יפרח, כארז בלבנון" — לבנון רומז לכתר, והארז הוא הגבוה שבצמחים, תכלית השלמות שבמדרגת הצמח. יהודה — בחינת מלכות דאצילות — השם "יהודה" מלשון הודייה ומודה: לא הסכמה שכלית (שאינה הודייה אמיתית), אלא ביטול גמור — "אני מודה אפילו כשאינני מבין." מלכות דאצילות אין לה אור משלה, היא כולה מקבלת מן הספירות שלמעלה ממנה, כאותיות המחשבה והדיבור שאינן גדלות — בחינת דומם. "סוף מעשה במחשבת תחילה" — זהו הכותרת ויסוד המאמר כולו: הסוף — הדרגה הנמוכה, הביטול של הדומם, מדרגת יהודה — הוא דווקא במחשבת תחילה, כלומר גבוה יותר בשורשו ובמקורו. וזהו שויגש יהודה אל יוסף — הביטול ניגש אל הצמיחה, והתחתון מגלה את העליון.