מאמר ״יהי ה' אלוקינו עמנו״ תשכ"ד #3 ואחרון - ש"פ קרח, ג' תמוז (מאמר א), תשכ"ד - הרב יעקב גולדשמיד

מאמר ״יהי ה' אלוקינו עמנו״ תשכ"ד #3 ואחרון - ש"פ קרח, ג' תמוז (מאמר א), תשכ"ד - הרב יעקב גולדשמיד ביטול דמרכבה — שלימות הביטול שבמסירות נפש, בביאור "יהי ה' אלקינו עמנו" תקציר בשיעור זה נעמיק בשלימות הביטול שבעבודת ה', כפי שהיא מתבארת בביאור הפסוק "יהי ה' אלקינו עמנו כאשר היה עם אבותינו" (מלכים א' ח, נז), ונבחן את ההפרש שבין ביטול הבנוי על החלטת האדם לבין ביטול דמרכבה. נעיין בכמה דקויות באופן עבודה זו ובהשלכותיה על מהות המסירות נפש, ועל החיבור שבין תפילה (בקשה מלמטה) להמשכה מלמעלה. הנקודה המרכזית החידוש המרכזי הוא שיש כמה דרגות בביטול, ושלימות הביטול היא בחינת "ביטול דמרכבה" — שאין למרכבה מציאות וברירה לעצמה כלל, אלא היא בטילה לרוכב מעצם מהותה. על דרך זה, ביטולו האמיתי של האדם אינו מצד שהוא רוצה להתבטל (שאז ההחלטה עדיין יושבת על רצונו ואגנדתו), אלא מצד שהוא בטל באמת לאלוקות ואין לו ברירה אחרת — כאש העולה למעלה מצד טבעה. זוהי שלימות עבודת אברהם אבינו, שמסר נפשו בכח עצמו ואף על פי כן בתכלית הביטול ולא מתוך חשבון; וזהו עומק הבקשה "כאשר היה עם אבותינו" — שאף מי שכבר עומד בביטול ("אלקינו"), מבקש שהביטול יהיה מבחינת "אבותינו", ביטול המרכבה ולא מצד החלטתו שלו. עיקרי השיעור שני העניינים בעבודת האבות (אמצע אות ד', סוף עמ' י') — מודגש שעבודתם הייתה בכח עצמם, שאף אחד לא ביקש מהם, ויחד עם זה היו בתכלית הביטול. שני הקווים: עבודה מצד האדם, וביטול מרכבה אל הרוכב. שלימות הביטול = ביטול דמרכבה — האדם מקבל על עצמו להתבטל, אך לא מפני שהוא רוצה בכך, אלא מתוך הכרה שיש רצון אלוקי המחייב ביטול ושאין לו אופציה אחרת. ההחלטה היא שלו, אך אינה מגיעה "מצד שאני רוצה". ההפרש במסירות נפש — באיכות ובכמות (ראה הערה 28) — כשהמסירות נפש באה מצד החלטה לקיים ציווי, יש "נתינת מקום" שיהיה אחרת, ולכן אף שהיא רבה — יש בה חשבון; ואילו מסירות נפש מצד עצם הביטול אין בה נתינת מקום כלל. זהו ההפרש שבין מסירות נפש של יחידה לזו שמצד חיה, וזהו גם ההבדל היסודי בין מסירות נפש של יהודי לזו של אומות העולם (שתמיד נשענת על חשבון קטן בסופו). שאלת הרבי בפסוק "אלקינו עמנו כאשר היה עם אבותינו" — אם כבר אומרים "אלקינו" (כלומר כבר עומדים בביטול), מהו "עמנו כאשר היה עם אבותינו"? הביאור: הבקשה היא שגם בעומדנו בביטול, יהיה הביטול מבחינת "אבותינו" — ביטול דמרכבה, ולא ביטול הנובע מהחלטתי שלי. תפילה לעומת "ואפתחה" — חיבור שני הקווים בצדיק — תפילה היא בקשה מלמטה, ואילו ענין ההמשכה/ההכרזה הוא מלמעלה. בצדיק מתאחדים שני העניינים: הוא מתפלל וממשיך כאחד, לפי שהוא ואלוקות מציאות אחת. בהקשר זה הובא (בשם הריי"צ) הסיפור הקשור לרב משה פיינשטיין, ומסקנת המאמר שהבקשה תכלול גם את ענין ה"אפתחה" — שיומשך לכל בני ישראל אור ברוחניות ובגשמיות.