לקוטי תורה, פר' חוקת, "זאת חוקת התורה" #2 - הרב יצחק מאיר וייס

תיאור

לקוטי תורה, פר' חוקת, "זאת חוקת התורה" #2 - הרב יצחק מאיר וייס מאמר "זאת חוקת התורה" — אותיות החקיקה, ופרה אדומה ככלולות רצוא ושובבשיעור זה נעיין במאמר "זאת חוקת התורה" שבלקוטי תורה לפרשת חוקת, ונבחן את עניין אותיות החקיקה לעומת אותיות הכתיבה, ואת היותה של מצות פרה אדומה "חוקה" — מלשון חקיקה — הכוללת בתוכה את כל התורה כולה. נעמיק כיצד עבודת רצוא ושוב נובעת משתי השגות נבדלות באלוקות, וכיצד דווקא על ידי קיום המצוות זוכה הנברא לבוא לבחינה נעלית זו. תקציר המאמר פותח בהבחנה שבין אותיות הכתיבה — שהן דבר נפרד מן הקלף שעליו נכתבו — לבין אותיות החקיקה, שאינן מעלימות כלל על האבן שבה נחקקו, אלא הרואה את האות רואה ממש את עצם הדבר. עבודת היהודי היא לפעול שהגילוי האלוקי שבתורה ובמצוות יהיה בבחינת אותיות החקיקה, דבר אחד ממש עם מקורו, וזאת על ידי תנועת רצוא ושוב. המצוה שבה מתגלה עניין זה בכל תוקפו היא פרה אדומה, ולכן נקראת "חוקת התורה" — שהיא החקיקה של כל התורה כולה. המאמר מבאר את שורש הרצוא ושוב בשתי השגות (ממלא וסובב), משיב על שאלת יכולת הנברא להשיגן, ומקביל את הייחוד שבפרה אדומה לעניין שם ב"ן ושם מ"ה ולפרשת אליעזר.הנקודה המרכזית פרה אדומה נקראת "חוקת התורה" משום ש"חוקה" היא מלשון חקיקה, ועניינה כלולות ייחוד מ"ה וב"ן — רצוא ושוב — בגילוי גמור. הרצוא בא מהשגת הקב"ה כממלא ומקור החיים, המעוררת צמאון להידבק בשורש; והשוב (הביטול) בא מהשגתו כסובב, שכלפיו אין הפרש בין מעלה למטה, ועל כן רצונו להתגלות דווקא למטה. בכל מצוה ישנו ייחוד זה בבחינה פרטית בלבד, ואילו בפרה אדומה — שריפת הפרה לאפר (רצוא) ונתינת מים חיים אל הכלי (שוב) — הוא בא בביאור וגילוי גמור. עיקרי השיעור אותיות החקיקה לעומת אותיות הכתיבה — חידושן של אותיות החקיקה שאינן דבר נפרד; כך גם התורה והמצוות, אף שעוסקות בעניינים גשמיים, ביחס שבין הגילוי האלוקי שבהן למקורן צריך להיות כיחס האות החקוקה לאבן (פתיחת המאמר, סביבות דף נ ע"א). שתי ההשגות — ממלא וסובב — השגת הקב"ה כקאי מקור חיים מביאה לרצוא (צמאון לעלות), והשגתו כסובב והמופלא לגמרי מביאה לביטול ולשוב. עניין זה נסמך על המבואר בשער היחוד והאמונה (תניא) שנלמד באותם ימים. שאלת הנברא וקיום המצוות — כיצד נברא מוגבל משיג השגות כאלה עד שיפעלו בו תנועת רצוא ושוב? התשובה: על ידי קיום המצוות, שכן "מימינו אש דת למו" — במצוות יש גם תנועת המים (ירידה והמשכה למטה) וגם תנועת האש (עלייה), המקבילות לרצוא ושוב (דף נ ע"ב, סביב השורה "אך איך יבוא האדם לבחינה זו"). פרה אדומה ככלולות — בכל מצוה יש העלאת מ"ן (אתערותא דלתתא, בחינת הרצוא והבירור) והמשכת מ"ד (אתערותא דלעילא, בחינת השוב), אך רק בבחינה פרטית; בפרה אדומה האפר הוא הרצוא והמים חיים הם השוב, והייחוד עומד בכל תקפו — כחיבור המוחלט של מוח ולב ("אם רץ לבך — שוב לאחד"). ההקבלות המבארות — הייחוד מוקבל לשם ב"ן (ירידה לנברא, פועל עלייה וזיכוך) ושם מ"ה (גילוי אלוקות, פועל ביטול), וכן לתורה שבעל פה ושבכתב; פרשת אליעזר ("יפה שיחתן של עבדי אבות") היא חיבור יצחק (מצד מ"ה) ורבקה (מצד ב"ן), וכן הובא משל מכוחות הנפש — התכללות הראש ברגל כ"מעט מזעיר" לעומת ההתכללות המוחלטת.