מאמר "לא היו ימים טובים לישראל" תשל"ה #3 - יום ד', חמשה עשר באב - הרב יעקב גולדשמיד

מאמר "לא היו ימים טובים לישראל" תשל"ה #3 - יום ד', חמשה עשר באב - הרב יעקב גולדשמיד תקציר: "מלך לשדה נעבד" — גילוי הכתר ותכלית "קיימא סיהרא באשלמותא" בזמן הגלות נעיין בשיעור זה בהמשך ביאורו של הרבי (אות ו במאמר) בענין "ומלך לשדה נעבד", באופן שבו נמשכת דרגת הכתר בבית המקדש על ידי עבודת הקרבנות, ובשני הפירושים שבמאמר — למעליותא ולגריעותא — עד לדקות שבתכלית "קיימא סיהרא באשלמותא" הנפעלת דווקא בזמן הגלות. הנקודה המרכזית שורש החילוק שבין גילוי בית המקדש מצד עצמו לבין הגילוי הנמשך על ידי עבודת הקרבנות הוא ההבדל שבין אור השייך בצמצום לבין אור שאינו שייך בצמצום כלל. גילוי בית המקדש מצד עצמו הוא שלימות סדר ההשתלשלות בלבד — אור מוגבל השייך בצמצום, ולכן חסרונו ניכר רק בזמן הבית; ואילו "מלך לשדה נעבד" ממשיך את דרגת הכתר שלמעלה מן הצמצום. אמנם עיקר ה"קיימא סיהרא באשלמותא" — היינו שהתחתון עצמו נעשה כלי לאלוקות עד שאין הבדל בין זמן הבית לזמן הגלות — אינו נפעל על ידי גילוי מלמעלה למטה (עבודת הצדיקים), אלא דווקא על ידי עבודת התשובה שבזמן הגלות, שבה מזדכך העולם ונעשה כלי. וזהו גם עומק הפירוש ד"מלך לשדה נעבד לגריעותא", שהוא בבחינת ירידה לצורך עלייה הממשכת דרגה נעלית עוד יותר. עיקרי השיעור שני הפירושים ב"שדה" — פירוש רש"י שהוא גן עדן, ופירוש התרגום (יונתן) שהוא בית המקדש (על "כריח שדה", בראשית כז, כז); וכשם שבגן עדן יש דרגה מצד עצמו ודרגה הנמשכת על ידי העבודה, כך בבית המקדש — נוסף על גילויו העצמי, נמשך על ידי עבודת הקרבנות גילוי "מלך לשדה נעבד", היא דרגת הכתר. בית ראשון, שני ושלישי — אף בית המקדש שבזמן שלמה, שנאמר בו "קיימא סיהרא באשלמותא", היה כדרגת גילוי גן עדן השייכת בצמצום; ואילו השלימות האמיתית תהיה בבית השלישי, כמדרגה שאינה שייכת במיעוט ובצמצום כלל (וכעין מה שנתבאר בענין חידוש ט"ו באב). עבודת הקרבנות כהמשכת הכתר — עצם מקום ובנין בית המקדש הוא שלימות ההשתלשלות, אבל דרגת הכתר ("מלך לשדה נעבד") נמשכת דווקא על ידי עבודת הקרבנות של כל יהודי, שהיא אור שלמעלה מן הצמצום (ראה הערה 39). "מלך לשדה נעבד לגריעותא" — הפירוש השני שבמאמר, על דרך "אריה עלה במזל אריה" (החורבן על ידי נבוכדנצר בחודש אב), שהוא ירידה לצורך עלייה; ועל ידה נמשכת דרגה שלמעלה לגמרי מסדר ההשתלשלות, נעלית אף מן ההמשכה ד"מלך לשדה נעבד למעליותא" (ראה הערה 41). מלמעלה למטה מול עבודת התשובה — הגילוי הנמשך על ידי הצדיקים הוא בחינת "ונגלה כבוד ה'", אור המאיר מלמעלה למטה שאין התחתון נעשה בו כלי; ואילו "וראו כל בשר" (ישעיה מ, ה) — שהבשר עצמו נזדכך — נפעל דווקא על ידי עבודת התשובה שבזמן הגלות, וזוהי תכלית "קיימא סיהרא באשלמותא" שבה אין הבדל כלל בין זמן הבית לזמן הגלות.