מאמר ״ונחה עליו רוח ה׳״ - אחרון של פסח תשכ״ה #2 - הרב יעקב גולדשמיד

תיאור

השאלה שעומדת בבסיס הדיון היא פרדוקסלית: מדוע הגילויים האלוקיים של תקופת המשיח תלויים דווקא במעשינו בתקופת הגלות, ולא בעבודה הרוחנית הנעלית יותר שהייתה קיימת בזמן בית המקדש? 1- המקור בתניא והקושי התפיסתי הרבי פותח בהבאת דברי אדמו"ר הזקן בספר התניא, שם נקבע באופן חד-משמעי כי "כל הגילויים שיהיו לעתיד לבוא תלויים במעשינו ועבודתנו במשך זמן הגלות". קביעה זו מעוררת תמיהה עמוקה, שכן לפי המבואר בחסידות, העבודה הרוחנית בזמן בית המקדש עמדה על רמה גבוהה לאין ערוך מזו של זמן הגלות: - בזמן הבית: היה ביטול פנימי אמיתי, אנשים חוו התגלות אלוקית ישירה, והיתה דבקות פנימית באלוקות - בזמן הגלות: הביטול הוא חיצוני בלבד, העבודה היא מתוך מאמץ ולא מתוך חוויה ישירה, והקשר לאלוקות הוא מוגבל ומוסתר לפיכך נשאלת השאלה: אם העבודה בזמן הבית הייתה נעלית כל כך, מדוע דווקא העבודה ה"נחותה" של זמן הגלות היא זו שתביא את הגילויים הנעלים ביותר בימות המשיח? 2 - ירידה צורך עליה - המפתח להבנת הפרדוקס כדי ליישב את הסתירה הזו, מציג הרבי את העיקרון היסודי בתורת החסידות: "ירידה צורך עליה". עיקרון זה קובע שכל ירידה רוחנית בעולמות העליונים או בנפש האדם אינה מתרחשת לשווא, אלא מטרתה להביא לעלייה גדולה יותר, שלא הייתה אפשרית ללא הירידה. הרבי מדגיש כי הקדוש ברוך הוא אינו מוריד את עם ישראל לגלות סתם כך. אם ישנה ירידה כה משמעותית כמו הגלות, חייבים לומר שתכליתה היא עלייה שלא הייתה אפשרית אחרת. לפיכך, בגלות מתגלים ומתפתחים כוחות רוחניים מיוחדים שלא יכלו להתגלות בזמן שבית המקדש היה קיים. 3 - שני התפקידים של המשיח - רב ומלך בהמשך השיעור, הרבי מבאר שלמשיח יהיו שני תפקידים מרכזיים שדרכם יתגלו סוגים שונים של אור אלוקי: א. **המשיח כרב** - בתפקיד זה המשיח ילמד תורה שתהיה נתפסת בשני אופנים: - בדרך של "הבנה והשגה" - הבנה שכלית מעמיקה שמתקבלת דרך התבוננות והעמקה - בדרך של "ראיה" - תפיסה ישירה וברורה, כמו ראיית דבר בעיניים, שהיא למעלה מהבנה שכלית רגילה ב. **המשיח כמלך** - בתפקיד זה המשיח יגלה ממדים אלוקיים שהם לגמרי מעבר לתפיסה שכלית כלשהי, אפילו לא בדרך של ראיה. אלו יהיו גילויים שמגיעים מ"פנימיות הכתר" - מהותו הפנימית ביותר של האור האלוקי, שאינה ניתנת להשגה בכלים רגילים. הרבי מסביר שהעבודה הרוחנית בזמן הבית הייתה יכולה להביא לגילויים של המשיח כרב, אך רק העבודה המיוחדת של זמן הגלות יכולה להביא לגילויים הנעלים יותר של המשיח כמלך. 4 - התבוננות במהות הצמצום האלוקי כדי לעמוד על עומק הרעיון, הרבי מפתח ניתוח מעמיק של תהליך הצמצום האלוקי ומציב הקבלה בין שלוש "ירידות" יסודיות במערכת האלוקית: א. **הצמצום הראשון** - התהליך הקוסמי שבו האור האלוקי האינסופי צמצם את עצמו כדי לאפשר את קיום העולמות הסופיים. בתהליך זה התרחשו שני סוגי צמצום: - סילוק האור האינסופי (אור אין סוף הבלתי-גבולי) - צמצום והתאמה של האור הסופי (האור הגבולי) לכלים המקבלים ב. **ירידת הנשמה לגוף** - תהליך שבו הנשמה האלוקית הטהורה יורדת להתלבש בגוף גשמי מוגבל. גם כאן ישנם שני היבטים: - עצם הנשמה נשארת מחוץ לגוף ואינה מתלבשת בו כלל - הכוחות המתלבשים בגוף עוברים צמצום והגבלה משמעותיים ג. **גלות עם ישראל** - הירידה הלאומית-רוחנית שבה עם ישראל יורד מהמעמד הרוחני הגבוה של זמן בית המקדש למצב של הסתר פנים בגלות. גם כאן ישנם שני היבטים: - איבוד מוחלט של גילויים מסוימים (כמו הנוכחות האלוקית הגלויה בבית המקדש) - צמצום ועמעום של הגילויים שכן קיימים (ההבנה וההשגה באלוקות) 5 - פשיטות וחידוש - ההבדל המהותי בתפיסת האלוקות נקודה מכרעת: בזמן שהגילוי האלוקי שורר בעוצמתו, האלוקות נתפסת כ"פשיטות" (דבר פשוט ומובן מאליו) והמציאות הגשמית נתפסת כ"חידוש" (דבר מחודש שצריך הסבר). לאחר הצמצום, המצב מתהפך: המציאות הגשמית נתפסת כ"פשיטות" והאלוקות נתפסת כ"חידוש". בזמן בית המקדש, אף שהיה גילוי אלוקי, הוא לא היה בבחינת "פשיטות" גמורה לכל אדם: - הגילוי היה מוגבל בהיקפו (רק בבית המקדש) - הוא היה מוגבל למי שהיה ראוי לכך (בעיקר צדיקים וכהנים) - הוא נתפס כחוויה יוצאת דופן ולא כמציאות קבועה ומובנת מאליה 6 - העבודה בגלות ומידת הנצח המסקנה העיקרית של השיעור היא שהעבודה המיוחדת של זמן הגלות מפעילה את מידת ה"נצח" בנשמה - הכוח הפנימי שמתגלה דווקא מתוך ההתמודדות עם קשיים והסתרים. מידת הנצח קשורה ל"עצם הנשמה", החלק העמוק ביותר של הנשמה שאינו מתלבש בגוף, ובאמצעותה מתגלה הקשר לפנימיות הכתר האלוקי. העבודה הרוחנית בזמן הגלות, המאופיינת במסירות נפש והתגברות על הסתרים והעלמות, חושפת רבדים עמוקים יותר באלוקות ובנפש האדם. דווקא כאשר האדם נאלץ לעבוד את ה' מתוך חושך והסתר, מתגלה הקשר העצמותי והבלתי-מותנה שלו עם הקב"ה. 7 - הגילוי העתידי - "וראו כל בשר יחדיו" לפיכך, בתקופת המשיח, כתוצאה מהעבודה המיוחדת בזמן הגלות, תהיה התגלות אלוקית ישירה וטבעית שתהיה נגישה לכל אדם. כפי שהנביא ישעיהו מבטיח: "וְנִגְלָה כְּבוֹד ה' וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי ה' דִּבֵּר". התגלות זו תהיה שונה באופן מהותי מהגילויים של זמן בית המקדש: - היא תהיה כללית ולא מוגבלת למקום או לאנשים מסוימים - היא תהיה בבחינת "פשיטות" - האלוקות תיתפס כמציאות פשוטה ומובנת מאליה - היא תחדור לכל רובדי המציאות, כולל העולם הגשמי ("כל בשר") הגילוי העתידי יאחד את היתרונות של שתי תקופות - העוצמה והבהירות של הגילוי בזמן בית המקדש, יחד עם ההפנמה העמוקה והקשר העצמותי שהתפתחו דווקא בזמן הגלות. בסיכומו של דבר, השיעור מאיר את הפרדוקס המתעתע של הגלות באור חדש: דווקא הירידה העמוקה ביותר מאפשרת עלייה גבוהה יותר, ודווקא החושך וההסתר מאפשרים לגלות את האור העמוק והפנימי ביותר.