מאמר ״ונחה עליו רוח ה׳״ - אחרון של פסח תשכ״ה #3 ואחרון - הרב יעקב גולדשמיד

תיאור

במאמר מוצגים שני סוגי תפיסה של אלוקות: "התחדשות" (תופעה ניסית) ו"פשיטות" (התגלות טבעית). לפני הגאולה, כל גילוי אלוקי, אפילו בבית המקדש, היה בגדר "התחדשות" - תופעה יוצאת דופן ולא טבעית. אפילו הנביאים, שראו אלוקות, הבינו שראייה זו התאפשרה רק בזכות המסגרת המיוחדת של בית המקדש. המאמר חוקר את הפרדוקס היסודי של ה"צמצום" (התכווצות אלוקית): כיצד האינסוף האלוקי (אין סוף) יכול להתגלות בעולם מוגבל? כדי שהיקום יוכל להתקיים, נדרשת צורה של הסתלקות או הסתרה של האור האלוקי. זו אינה הפחתה אלא דווקא תנאי מוקדם לכל התגלות המותאמת למציאות שלנו. השאלה המרכזית שנשאלת היא: כיצד ייתכן שבעידן המשיחי, האור האלוקי האינסופי יתגלה בעולמנו מבלי לבטל אותו, וזאת ב"פשיטות" (באופן טבעי) ולא כנס ("התחדשות")? כיצד תפיסת האלוקות תהפוך להיות טבעית כמו תפיסתנו את העצמים החומריים? הרבי מסביר שהתכלית הפנימית של הצמצום אינה רק לאפשר את קיום העולם, אלא דווקא ליצור את התנאים להתגלות אלוקית עמוקה יותר. זהו עקרון "ירידה לצורך עליה". כך, הגלות עצמה, על כל קשייה, היא הכלי הפרדוקסלי להתגלות הסופית. הרבי מפרש את הפסוק "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו" כמבשר על מצב שבו האלוקות תיתפס באופן טבעי על ידי כל יצור. המאמר מבחין גם בין שני תפקידיו של המשיח: כ"רב" (מורה) וכ"מלך". כרב, הוא ילמד תורה ברמה גבוהה יותר אך מובנת; כמלך, הוא יגלה ממדים אלוקיים החורגים מהבנתנו הנוכחית. נקודה מכרעת שמפותחת היא שהגלות מאפשרת את התפתחות ה"מסירות נפש", שהיא נגישה יותר לאנשים "פשוטים" מאשר לאינטלקטואלים. יכולת ההתבטלות הזו חזקה יותר, באופן פרדוקסלי, אצל אנשים הנראים פחות מתוחכמים, כי האינטלקט יכול לעתים להוות מכשול לתכונה יסודית זו. המאאמר מסכם שכדי להתכונן לביאת המשיח, חיוני ללמוד חסידות, המושווית ללימוד שפה. ללא הכנה זו, גם אם המשיח ידבר את המילים היפות ביותר, לא נוכל להבינן, כמו מישהו ששומע נאום מפואר בשפה לא מוכרת. "ירידה לצורך עליה" זו מייצגת את הדינמיקה העמוקה של קיומנו: מה שנראה כהסתרה אלוקית מהווה למעשה את ההכנה להתגלות סופית שבה תפיסת האלוקי תהפוך לטבע שלנו עצמנו.