מלוה מלכה ״הלל אומר״ עם הרב שמואל רבינוביץ ע״פ רשימותיו של אביו הרב הלל רבינוביץ ז״ל

צרי לא רק העניין של אכילה ושתייה ומנוחה הרי השבת נותנת את הכוח לכל השבוע אז אתה צריך במוצאי שבת לבוא ולקצור את הפירות מה שאתה אמרת מערב שבת ולמד דת את זה עכשיו אתה צריך לקצור את הפירות ולהכניס אותם להמשך של כל השבוע זה העניין של מלא ומלקי זה הקידוש הזה לקחת את הקדושה של שבת ולהעביר אותה לימות החול אז עכשיו אנחנו בפרשת קדושים והוא מתחיל בפרשה הוא מתחיל דבר אל כל הדת בני ישראל ואמרת עליהם קדושים תהיו כי קדוש אני השם אלוקיכם אז הוא אומר שאתם תהיו תהיו קדושים. למה תהיו קדושים? בגלל שהוא אומר כי קדוש אני השם אלוקיכם. אז בפשטות אנחנו מבינים כשאומרים לבן אדם תהיה קדוש אומרים לו תתפלל, תלמד, תעשה דברים מאוד גדולים זה מה שהם אומרים לו. אז אומר לא. אז אומר רש"י קדושים תהיו מה הכוונה אבו פרושים מן האריות ומן העבירה.

אל תעשו דברים של שלא טובים. שכל מקום שאתה מוצא גדר ערואה אתה מוצא קדושה. לכאורה ערבה זה הדבר הכי נמוך. אז אומרים לו לא במקום הכי נמוך שמה אתה מוצא את הקדושה הכי גבוהה. ולא רק זה לא אומרים לך תעשה דבר חיובי. אל תעשה אל תקשו. אבו פרושים תפרוש מן הורה. זה נגד השכל. קדושה זה דבר שאתה צריך לעמול עליה ולעבוד על זה ולהיות יותר גבוה וללמוד ולהידבק בקדוש ברוך הוא אומר לא אתה כבר דבוק בקדוש ברוך הוא רק דבר אחד אל תקלקל זה מה שאומר לו קדושים תהיו למה הוא אומר כי קדוש אני אני מובדל קדוש קדושה זה לשון הבדלה זאת אומר מכיוון שאני מובדל מה מהעולם אותו דבר גם אתם תהיו בדילים מן העבירות ממילא אתם תהיו גם כן קדושים אתם עושים את זה כמובן לא בגלל שאתם מבינים אלא בגלל שהקדוש ברוך הוא אומר אתם עושים את הציווי זה מה שהוא אומר פה

אומר פה בעל התורים אומר דבר מעניין אומר קדושים תהיו הוא אומר שאם ישמור את עצמו מן החטא בן אדם ששומר את עצמו מן החטא שוב אין חטא בעל ידו ברגע שאתה שמרת ורצית לא לעשות צות עבירות אז כבר חטא לא מגיע לך למה שמקדשים אותו מלמעלה כך אומר ה בעל התורים עכשיו אנחנו מוצאים בהמשך הפרשה שהוא אומר אותו רעיון אומר לא תלך רחיל בעמך לא תעמוד על דם ראך וממשיך לא תיקום ולא תיתור את בני עמך ואהבת לראך כמוך אהבה אנחנו יודעים מה זה אהבה אהבה זה דבר של חיוב אז הוא מביא פה בתורת כהנים אומר ואהבת לרעך כמוך אמר רבי עקיבא זה כלל גדול בתורה והמרם חגיז שהוא יש לו גם כן מניין המצוות אז הוא אומר זה נדפס במקראות גדולות אז הוא אומר שצריכים לאהוב כל יהודי כל אחד מהכשרים לומד אומר מהכשירים צריך לאהוב אהבת נפש וואו כמו שחומל על עצמו, שבן אדם על עצמו

יש לו רחמנות והוא דואג לעצמו ועל ממונו. כך צריך גם כן לחמול על חברו, כי זה כלל גדול בתורה שנאמר ואהבת לריחה כמוך. אז פה אומר המרם חגיז ואומר את זה גם כן וראיתי את זה בעוד מקומות למעשה אומר כתוב אמר רבי עקיבא זה כלל גדול בתורה ואהבת לרעך כמוך אז אומר פה גם המהרם חגיזמה שאומר את זה אז אומר שאתה צריך לאהוב בחיובי לא בשלילי קודם דיברנו על אל תעשה אל תעשה שום דבר אבל דיברנו קדושים אל תעשה דבר שהוא לא טוב אבל פה הוא אומר לא ואהבת לריחה כמוך, אתה צריך לאהוב אותו במובן החיובי, לעזור לו ולדאוג לו, כמו שאומר, כמו שאתה חומל על עצמך ועל ממונך, תעזור לו. אז כך אומר המרם חגיז, אבל בעיקר שפתי חכמים הוא מביא פה כמו שאמר הלל הזקן, כל מה דעלך שנה לחברך לא תאביד. זהו כל התורה כולה. כמו שאמרנו קודם בפרשת קדושים בהתחלה, אל תעשה

דברים לא טובים, אל תגזול את חברה, את חברך אל ת למה אז מה לכאורה יש לנו פה הבדל בין שתי כתבים ממש שאמר רב חגיז אומר שאתה צריך לעשות חיוב שאתה צריך לעשות חיובי תעזור לו ות פה אומר לא אמר רבי עקיבא כל מה דשנוי עלייך לחבריך לא תביד לחבר שלך אל תעשה זאת אומרת אל תעשה דברים שליליים אבל הוא לא אומר אתה צריך לעשות דבר חיובי. לכאורה זה סתירה ממש גדולה בין הכתבים. איך אתה אומר כזה דבר? אז למעשה למעשה זה ככה גם אז למעשה מה שאנחנו מדברים פה אז יש פה יש פה דבר שמאוד מעניין שהוא מתחיל לא תיקום ולא תיטור כמו שאמרנו לא תלך רחיל כל הדברים פה אומר את זה בצורה אל תעשה אל תגלך רחיל אל תיקום לא תיתו ואז הוא ממשיך ואהבת לרעך כמוך אז קודם הוא מדבר על דברים לא חיוביים אל תעשה דברים שליליים ופה הוא מתחיל ואהבת לרעך

כמוך לכאורה זה צריך להיות המשך של הדבר אז לכן כשאנחנו מביאים את הפירוש של העיקר שפתי חכמים כמו שאמר הלל הזקן של מה ששנוי עליך אל תעשה לחברך אז אנחנו מבינים אבל מאיפה מגיע אבל הלשון של ואהבת זה נקרא אהבה אנחנו רואים את זה הרמבם אז אנחנו אנחנו רואים את זה באהבת ישראל אנחנו מוצאים את זה אצל אהרון הכהן שאהרון הכהן היה אוהב שלום ורודף שלום אז אומר פה אז אומר בפרשת שמות יש לנו הוא כותב שמה ויאמר על אהרון אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא וגם הנה הוא יוצא לקראתך הוא ממשיך ורעך ושמח בליבו בצורה חיובית ורשי אומר כשאתה תלך למצרים אז אומר וראך ושמח בליבו לא כשאתה סבור שאהרון הוא הרי יותר גדול ממשה רבנו אז הוא אומר לא כמו שאתה סבור שהוא יהיה מקפיד עליך שהוא יגיד למה הקדוש ברוך הוא נתן את זה למשה ולא לי אלא שאתה עולה

לגדולה שזה יהיה אכפת לו הוא האח הגדול הוא שם אז אומר לא אז אומר אהרון רעך ושמח בליבו הוא עוד שמח בשמחתך אז אומר פה משם אומר רש"י שמשם זכה אהרון לקבל את החושן לכאורה משה רבינו היה צריך להיות כהן גדול אז הוא אומר זה שאהרון הלך ובא לקראת משה ושמח עוד איתו אז הקדוש ברוך הוא אמר אם כך הוא יקבל את הכהונה הגדולה כך כך אומר רש"י. הרמ"בן אומר קצת אחרת. אומר כי דבר ידעתי כידבר ידבר כלומר גלוי לפניי אני בטוח כך אומר לו הקדוש ברוך הוא שידבר בעבורך ברצונו לאהבתך ואפילו לא ציויטיב אז אומר והנה אתה תראה ההוכחה שזה הוא אומר לו אתה תראה שהוא בא לבד לקראתך וראך ושמך בליבו ולא יקנה בך למעלתך על על השליחות הנכבדת הזו לא רק שהוא לא הוא לא יקנה הוא עוד שמח שאתה עושה את רואים פה שאהבת ישראל לכאורה זה דבר חיובי. לא רק שלא תתעסק בשלילי אלא שאתה

צריך לעשות גם את החיובי. זה מה שרואים. הרבי מביא בהתוועדויות הראשונות של הרבי, אז הרבי מביא דבר מאוד מעניין. הרבי מביא שאחד הלך נסע לשליחות שהרבי הקודם שלח אותו לשליחות באיזה עיירה הוא שלח שם כמה בחורים ואחד הבחורים נכנס לבית הכנסת והוא נעמד ודיבר לכל הקהל ואחר כך הוא דיבר עם אנשים ביחידות הוא חזר הוא לא הרגיש שהוא עשה משהו מיוחד אחרי תקופה מקבל הרבי רבי הקודם מקבל מכתב ככה הרבי מספר את הסיפור שאחרי הרי יש עניין מיוחד לספר במילה ומלכה סיפורים של צדיקים אז הרבי מספר שהרבי הקודם קיבל מכתב מהרב של העיר אחרי כמה חודשים והוא כותב לרבי כך אומר אני באמת בעצם התביישתי אחרי שראיתי שהבחור הזה דיבר כל כך יפה לקהל והוא יחד את הקהל אז הוא אומר פשוט התביישתי והחלטתי שאני צריך לעשות תשובה. עד כדי כך אומר אני הרגשתי שאני לא בסדר.

למה? אומר, "אני הייתי אמרתי דרשות ועשיתי את העבודה אבל עשיתי את העבודה". אומר כמצוות אנשים מלומדה. לא ניגשתי ולא זה. אחרי שראיתי שבא בחור צעיר, שהרבי שולח אותו לשליח והוא מדבר בפני הקהל בכזו עוצמה והוא כל כך מקרב את הקהל, אז הוא אומר, החלטתי בליבי שאני צריך לעשות תשובה. כך הוא כותב לרבי הקודם. וזה ערך לי אומר חודשיים שלושה עד שהבנתי והפנמתי מה אני צריך לעשות אומר והבנתי שאני צריך לגשת לכל אחד ולהתקרב לכל אחד ולדבר עם כל אחד ולאהוב את כל אחד אומר קודם הייתי אמרתי עשיתי לא עשיתי אתזה לא עשיתי את העבודה עשיתי אבל לא עשיתי את זה באופן חיובי אומר עשיתי לא טענות לא יכלו לבוא אליי אבל היה פה עניין של חיוב באו אליי באופן חיובי אז הוא אומר לפעמים בן אדם אומר מה נסעתי עשיתי דיברתי עם בן אדם עשיתי דבר

אני לא מרגיש שעשיתי משהו מיוחד אומר לא אחרי חודשים אז הרב עצמו אומר שהוא חזר בתשובה עד כדי כך ככה אומר הרבי אז אומר הרבי אל תזלזל בכל מצווה אז לפעמים יש פה גם את הדיוק הזה שאפילו שאתה עושה דבר אתה נמנע מלעשות דבר רע זה כבר עשית דבר בר גדול. כל שכן כשאתה עושה דבר חיובי באופן שאתה מקרב אז זה כבר אין אין אין לזה כבר שיעור. זה הרבה יותר דבר גדול. אז דיברנו על זה שבהתחלה הוא מסביר שלא תלך רחיל. אומר אל תעשה אל תעשה רע. זה כבר זה מדרגה. לכאורה, אם אנחנו אומרים בעצם כפי ההבנה של ואהבת לראך כמוך, צריך להיות פה עניין של חיוב, לא רק של דבר של שלילה. אז אז באמת נכון אסור לזלזל בכל דבר שאתה עושה אותו בצורה שלילית, זאת אומרת שאתה נמנע מלעשות אותו, אבל לכאורה אנחנו צריכים את החיוב. אז למה התורה נוקטת את זה בצורה כזו שאהבת

ישראל זה אל תעשה רע לשני? יש מושג של מידה כנגד מידה. זאת אומרת כמו שבן אדם בכל מידה שאתה מודד כך מודדים לו. שבן אדם זהיר במצווה מסוימת אז ככה גם כן מהשמיים מתנהגים איתו. אז אומר כאן הגמרא מביאה את זה בסותה הגמרא מביאה את זה שלמרים מרים כתוב שהיא דיברה במשה ואחר כך חיכו עליה הוא אומר חיקו עליה אצל מרים חיקו לה שבע ימים אז מביאה מביא שם התוספות ש התוספות מביא את זה בגמרא שכן לכן מביא את זה גם בתוספתא שמידה טובה מרובה ממידת פורניות. שאם בפורניות זאת אומרת מה זה פורניות? זאת אומרת שאם דבר עושה דבר שלילי חלילה אז הוא מקבל על זה עונש. אז כשבן אדם עושה מידה טובה מגיע לו הרבה הרבה שכר על זה. כך אומר התוספת. אז אומר תראו כמה זמן היא שמרה על משה. היא עמדה כתוב שהיא עמדה לראות כמה זמן משה מה יעשה בו ואז כשהגיעה

בת פרעה אז היא ניקשה אליה והיא אמרה לה אני אביא לך אישה מנקת אז הוא אומר אומרת תוס שמה שבכמה זמן זה היה שעה אחר כך חיכו עליה כמה חיכו עליה שבע ימים אז הוא אומר שמפה לומדים שמידה טובה מרובה ממידת פורניות ב-500 פעם לפחות כך אומר שם התוסות שפי פי 500 לומדים את זה הרי ממרים שהקדוש ברוך הוא נותן מידה כנגד מידה אז רואים את זה שלא רק שהוא נותן מידה כנגד מידה אלא מידה של שלילי נותנים בחיוב נותנים 500 פעם ככה וכן באותו דבר אומרת הגמרא אבא שלי להביא תמיד את הגמרות מכל המקומות אז מביא שם גמרא שהגמרא אומרת שיוסף זכה לקבור את אביו. כתוב שמה שיעקב קרא ליוסף ואמר אל תנקראני במצרים אומר תיקח אותי ל לארץ ישראל. אז יוסף זכה לקבור את אביו. אז הוא אומר ולכן אין בגלל זה שהיה לו את הזכות לקבור את אביו. אין בעכיו גדול ממנו. הוא היה הכי גדול מאחבי.

למה? מאיפה רואים את זה? וכתוב ויקח משה את עצמו את יוסף אמוז אומר מי גדול ממשה שהוא התעסק כולם התעסקו שם בלקחת בלשאול חפצים ממצרים משה התעסק ביוסף אז כתוב כתוב שעל משה גם כן מכיוון שמשה התעסק ביוסף אז כתוב שהקדוש ברוך הוא מי הכי גדול הקדוש ברוך הוא נתעסק בקבורתו של משה כתוב ויגבור אותו בגי אז לא רק על משה בלבד אלא כל הצדיקים הוא אומר שמה אומרת הגמרא כתוב והלך צדקתך לכבוד השם יאספך זאת אומרת שבן אדם שעושה צדקה הוא מקבל פי הרבה יותר ממה שהוא קיבל את זה וכן וגם בתניה הוא כותב את זה הוא כותב שיש ללמוד מיוסף עם אחו ללמוד להתנהג איתם במידת החסד כך כותב תני אומר וחיבה יתירה מודעת לו אומר ממנו שילך ארתני אומר את זה בסוף פרק יב אז הוא אומר יש מידה מיוחדת שללמוד מזה עד קצה האחרון שלא לכוס חס ושלום על מישהו

וגם שלשלם לא כפועל שלא לשלם לבן אדם אם הוא עשה לך רע לעשות לו כפועל לאו חס ושלום אלא עד רבא אומר התניה לגמור לחייבים טובות שאפילו שהוא חייב אתה תעשה לו בהפך תעשה לו טובה אז אומר לא רק שיוסף לא פגע באחים שלו אלא עד רבא הוא גמל איתם חסד באופן של חיבה יתרה ולכן הוא אומר מידה כנגד מידה הקדוש ברוך הוא גמר לו שמשה רבנו התעסק ב באהרון שלו כמו שהוא התעסק יוסף אצל של אבא שלו. אז חוץ מזה שהוא התעסק, הוא גם גמל חסדים לאחים שלו. אז אומר שהוא גמל לו מידה כנגד מידה. ואז דווקא משה התראה זה. והגמרא אומרת, תראו כמה חביבה מצווה על משה רבנו. שכל הקהל התעסק ב במ שכל הקהל התעסק בביזה ומשה רבנו התעסק במצוות. אז אומר שנאמר חכם לב יקח מצוות והביל שפתיים ילבש זאת אומרת יש שם הגמרא מאוד באריכות אז והגמרא ממשיכה שמה שארונו של יוסף היה

יחד עם אהרון הקודש הלך אז מ בגמרא במפרשים שכל השבטים הוציאו את הארונות שגם היום אנחנו יודעים שיש את הקברים של כל השבטים של בנימין שזה יש יודעים איפה המקומות של הקברים אז כל הכברים כל הזה אז מה החידוש הגדול שרק יוסף היה עם האהרון ושאלו אותו מה פתאום הולך האהרון של מת יחד עם אהרון הקודש אז אמרו קיים זה מה שכתוב בזה כך כתוב בזה אז היה עניין מיוחד בשביל מה היו צריכים באמת לקחת היה עניין מיוחד ללמד את בני ישראל שיראו עד כמה חשוב שוב יוסף הצדיק שהוא התעסק וסלח לאחים שלו ולא רק שהוא לא נתנקם בהם אלא גם עשה את זה באופן חיובי של אהבת ישראל אז כמה גדול עניינו של יוסף שהיו הולכים יחד שני הארונות לומר לך אתה מסתכל על ארון הקודש ששמה הקדושה הגדולה לא הקדושה ביוסף שהוא קיים את זה אז רואים את הגודל של אהבת ישראל שהיו גם

צריכים מוליכים את את הארון של יוסף יחד עם אהרון הקודש כדי שיגידו קיים זה מה שנסא וזה אותו דבר אז עכשיו אנחנו מבינים שבא הגמרא אומרת בשבת בדף לא אומרת הגמרא שבא הל בא גוי להלל ואמר לו למדיני את כל התורה על רגל אחת אז הגמרא מביאה את זה ששמאי דחה אותו והוא בא להלל אז הוא אומר לו דלך סני לחברך לא תבית זה המקור שאנחנו אומרים כמו שהבאנו קודם את העיקר שפתי חכמים אז שהלל אמר שמדהלך סנה לא תאבי זה כל התורה כולה אנחנו מדברים צריך לעזור לבן אדם צריך לעשות דבר חיובי צריך לרומם את השני לחייך לשני אתה בא אומר לא לא רק אל תעשה לו אל תעשה לו רע לכאורה ולא רק זה הוא אומר זה כל התורה כולה לכורה אנחנו לא איך אנחנו לוקחים את המצווה של אהבת ישראל כמו שהבאנו קודם שיוסף עשה אתם עם האחים שלו שזה היה בחיוב ופה הוא מביא שכל התורה כולה זה בשלילה

לכאורה אנחנו דיברנו על זה פעם שהנושא של שלילה משם אתה לומד על החיוב הרבה יותר אתה יכול להיות את חבר של השני 10 שנים ו-20 שנה ו-30. ברגע שעובר איזשהו משהו קטן אז הסיני השם ישמור. אחים שמגיע חלילה לאיזה עניין של ירושה כבר לא יכולים לדבר אחד עם השני. עד כדי כך זה כל כך חמור. אז בסדר, אז זה קצת כסף. קודם לא היה לכם את זה ועכשיו קיבלתם את זה. אז זה מביא לכזה מחלוקת. מה זה הסיבור? הח אז זה מה שהוא אומר כשבן אדם הולך ואומר מישהו עשה לו דבר אז הוא בא לנקום בו לא תיקום לא אני אתה לא השלאלת לי אני גם לא אשאל אותך אתה לא הזמנת אותי לחתונה אני כבר גם לא אזמין אותך לחתונה לא קיבלתי הזמנה אתם שאני אלך זה דברים רגילים שאתה שומע את זה כל הזמן אצל אנשים אתה לא עשית גם אני לא אעשה למה שתלך לחתונה שלו מה אתה מוזמן במיץ והשמחה

הוא לא הזמין אותך. הדבר כשאומרים דבר בצורה של נקמה, הנקמה זה דבר מאוד כוח אדיר שקשה מאוד לבן אדם להתגבר. את זה אנחנו רואים גם אצל יוסף שלכאורהם אתה רואה בתורה שהם אומרים שהם אומרים לו אחרי שהוא לקח את יעקב וקבר אותו אומרים שאבינו ציווה אותך לפני מותו אז יש שם דיון אם הוא כן אמר יעקב או שהוא לא אמר אז שהם אמרו לו את זה משום דרכי שלום אנחנו מבינים שהיצר של נקמה והיצר של נתירה שבן אדם עשה משהו זה פוגע עד עומק הלב עד עומק הנשמה אומר לך הקדוש ברוך הוא ואהבת לריחה כמוך כמו שאתה לוקח את העומק של הנקמה את העומק אתה רואה עד כמה זה נוגע לך עד כדי כך שאדמור הצמח צדק אומר למה אתה כל כך שונא את הבן אדם מה קרה השינה הגדולה הזאת הרבה אנשים פגעו בך זה שהוא חבר שלך זה שהוא בבית שלך והוא פגע בך זה הרגשה הרבה יותר

קשה שילד פוגע באבא או שאבא פוגע בילד הפוך או שהאישה אומרת משהו זה דבר שמכעיס הרבה יותר מה שמישהו אמר לך איזה חבר נתן לך צ'פך ואמר לך אה אתה לא בן אדם תעזוב למה זה כל כך מרגיז כיוון שכשבן אדם אוהב את השני אומר הרבי הצמח צדק אז כשהשני פוגע בו הוא מרגיש שנחסר לו עבר שמנתקים אותו מהשני זאת אומרת שאהבת ישראל צריכה להיות כזו דרגה שאתה תרגיש את לכאורה הוא שואל מה זה והרבת לרעך כמוך עצמך זה אתה אתה צריך לדאוג לעצמך הוא שידאג לעצמו מה איך כמוך שאתה צריך לדאוג בדיוק כמו שאתה דואג לעצמך איך אפשר לדרוש אז הוא אומר בנטירה ובנקימה בנקמה שמה אתה רואה כמה זה פוגע בך כמה זה למה זה פוגע בך כל כך חזק בגלל שזה בפנים זה אצלך אז אומר אותו דבר תעשה חיוב לשני שאתה תרגיש אותו כאילו שהוא חלק ממך אז אתה זה מה שהוא בא להגיד

נכון ש ש שאנחנו מדברים על ואהבת לצורה חיובית אבל אנחנו כדי להבין את החיוב אתה צריך להרגיש את השלילה אז הוא אומר אל תנקום בו אתה צריך בשביל לא לנקום בו אתה צריך אתה צריך להתאפק אתה צריך לא סתם הרב גרימבלט מ מארגנטינה. אז אומר שהוא כתב לרבי, הוא נכנס ביחידות, הוא היה בחור שהוא לומד עם זה והוא לומד עם זה והוא לא הוא לא מרגיש, הוא לא מרגיש שהוא עושה משהו. אז הרבי אומר לו, כותב לו הרבי, אז הוא נכנס ליחידות לרבי, אני אז הרבי אמר לו שם כמה דברים, שאל אותו על כמה דברים. אחד הדברים שאומר, הרבי אומר לו, שאתה לומד עם מישהו ואתה עושה איזשהו פעולה חיובית, אתה לא יכול להרגיש עד כמה שזה, עד כמה שאתה, זה יכול להיות לדורי דורות. שום דבר. מילה טובה, הרגשה טובה. מה >> זה הסיבה ש משהו? >> זה מה שהוא אומר. אתה אל תזלזל בקטנות. אז

אומר אפילו כשאתה אתה לא נוקם ואתה לא מרגיז אותו, אז אתה חושב לא עשית כלום. אז אומר לא עשיתי כלום על זה פעולה שאתה צריך לחשוב על זה ואתה צריך לא לנקום ולא זה נכון שלא אבל שמה אתה מרגיש את עומק הפעולה של פעולה קטנה הוא פגע בך קצת אז לא אתה אתה לא יכול להסתכל עליו אתה לא תיתן לו בגלל שהוא לא עשה לך אתה לא תבוא לחתונה שלו בגלל שהוא הפריע לך אז הוא אומר לא הפעולות הקטנות החיוביות שאתה כן עושה זה עוד הרבה יותר מפעולות של פורניות זה דבר אחר לגמרי. כמו שהגמרא אומרת פה שזה תוסות זה פי 500 אנחנו לומדים עם מרים. היא הייתה שעה אחת עם יוסף עם משה רבנו. היא קיבלה אחר כך שכל כלל ישראל חיכה לה שבע ימים. זאת אומרת שפעולה קטנה זה פי 500. אז אנחנו לומדים מפה שאנחנו עכשיו לוקחים איתנו מפרשת מה אנחנו לוקחים מפרשת קדושים? מה מלא ומלקשר

שאנחנו לוקחים איתנו לכל הזה? אז הוא אומר קדושים תהיו כי קדוש אני השם אלוקיכם אתם תהיו קדושים הוא אומר למה בגלל שאתם יש לכם חלק אלוקי ממעל ואתם דבוקים בי אז אתם צריכים להתעלות יותר מאשר לגוי לגוי אנחנו לא יכולים להגיד הוא לא בדרגה כזו אבל יהודי שיש לו את החלק אלוקה ממעל יש לו את הכוח האדיר להמשיך להמשיך לא ליקום ולא לטור ולהתגבר על כל מה שהוא עושה ואדרבה גם כן לעשות פעולות חיוביות כעשה