תניא אגרת הקודש סימן כ״ט - הרב מנחם הלפרין

למה היא צריכה עד באופן שיכול להיות שחסר לה לבוש אם חסר לה אז אז יש לה בעיה מכיוון שהאור אינסוף ההשגה של גן עדן זה אור אינסוף שהוא בלי גבול והנשמה למרות היא מוגבלת אלוקות שנעשה נברה היא מוגבלת ודבר מוגבל לא יכול להשיג דבר שהוא בלי גבול. כדי שיוכל להשיג דבר שהוא גדול ממנו, שהוא בלי גבול, הוא חייב לבוש. שהלבוש זה כמו אמצעי שממוצע כזה, על דרך שמשה רבנו כשהוא עלה להר סיני הוא היה צריך את לבוש הענן. והלבוש צריך להיות מחיצוניות של המדרגה העליונה. ולכן המצוות שהם הרצון העליון הם החיצוניות של המדרגה העליונה. כי ה כי ה יש לנו ב כמו על דרך בכוחות הרי דרך באדם יש את כוחות הנפש שזה דבר חיצוני זה לא הנפש עצמה זה הכוחות שאיתם הנפש פועלת שכל ועמידות והנפש עצמה זה רצון ותענוג התענוג זה ההנאה שיש לו שזה שזה פנימיות

הנפש זה נקרא הכוח הפנימי זה הפנימיות וחיצוניות הנפש זה הרצון שזה מה שגורם לאדם תענוג הוא רוצה את הדבר הזה. לכן זה נקרא חיצוניות. זה אמצעי להשיג תענוג. זאת אומרת, כל עניין של חיצוניות פירושו אמצעי למשהו אחר. הרצון, האדם רוצה משהו, הרצון הוא כי זה מה שמביא לי את התענוג. ולכן התענוג הוא פנימיות והוא הרצון. >> עכשיו תענוג יש גם בשכל, גם במינוס. >> אז עיקר עניין של התענוג זה בשכל אבל זה בסדר. זה עניין שהוא הזכיר פה דרך אגב. >> במידות אבל הוא מביא גם ביסורשנים שאדם מתענג לעשות חסד עם השני, יש פשוט חיים מזה. כן על מי זה כאילו כל העניין של החסד זה זה זהצריך >> בסדר הכל בסוף נובע מהתענוג לא אבל עיקר הערת עיקר הערת התענוג זה בשכל עיקר הערת התענוג זה בשכל אבל זה פחות נוגע לנו זאת אומרת בעיקר מה שנוגע לנו בעיקר בהקשר

להמשך זה העניין הזה שהרצון הוא החיצוניות ולכן הרצון הוא יכול להיות הלבוש כשאנחנו מדברים לגבי הקדוש ברוך הוא כדי להשיג את האינסוף אז הרצון של האינסוף הוא חיצוניות של האינסוף. התענוג של האינסוף הוא הפנימיות. הרצון של האינסוף הוא החיצוניות. לכן כדי שהנשמה תוכל לקבל לבוש, היא צריכה את חיצוניות, את החיצוניות, שזה הרצון. ובוא נראה את זה בפנים. אז אנחנו עמוד 298 בסוף הלקת סוף העמוד, שלוש שורות אחרונות, תחילת הקטע. והנה רוצנה עליון ברוך הוא הרצון מכונה בפי כך מהאמס. אז עכשיו בעצם מתחיל להתרץ את כל ה את הקושיות שהזכרנו, את השאלות שהזכרנו קודם. הרצון מכונה בפי כך מהאמס בשם כתר עליון. הרצון מכונה כתר. תכף נראה שגם יש משמעות למספר של כתר. אבל מכונה כתר שאלנו מה זה תגשתמש בכטרה של תורה. כי הרצון העליון נקרא בשם

כתר וגם יש בו טוף ר חוף עמודי אור שזה כתר ותר זה אותו אותו גימטריה והוא מסביר מסביר מה מה מה זה עניין התעמודים ומה זה עניין הכתר אומר פירוש דרך משל כמו שיש עמודים בבית חומה גדול ניצבים בארץ וראשם מחובר בתקרה. מה התפקיד של העמודים? התפקיד של העמודים זה לחבר בין הארץ לתקרה. עמודים יוצאים מהרצפה, מהארץ ומגיעים עד התקרה. ככה ממש על דרך מושול כתר עליון ברוך הוא. אז אותו דבר יש לנו רצון שהוא כתר, שהוא עמוד. אז הוא מתחיל להסביר למה הרצון הוא נקרא כתר. קודם כל כתר עליון ברוך הוא כי הוא למעלה מבחינת החוכמה שהוא והוא מלשון כותרת שהוא מחטיר ומקיף על המוויכין שבראש שהם בחינס חבד יש לנו הכתר למה הרצון העליון נקרא כתר כי אמרנו יש לנו את החוכמה והרצון הוא למעלה מהחוכמה שזה ראינו בשבוע שעבר שהרצון הוא עליון יותר מהחוכמה החוכמה היא כוחות הנפש

הרצון הוא בתוך הנפש עצמה ולכן הוא נקרא שהוא כוא מקיף הוא מקיף הוא עליון יותר זה הרצון בכלל הוא כוח מקיף הרצון נקרא כוח מקיפי הוא מקיף על המוויכין שבראש הוא מקיף על המוויכין שבראש שהמוכין שבראש זה בחינת חבד אז הרצון הוא נקרא הכתר של החוכמה או לעניינינו כמו שנראה בהמשך החוכמה זה בעצם התורה שבכתב והמצוות הרצון העליון הוא הכתר שמעל החוכמה ורוצנן זה נתלבש בתרייג מצוות לתורה וז מצוו דרבונון הרצון הזה של הקדוש ברוך הוא מה הוא איפה הרצון הזה מה הקדוש שאנחנו שואלים מה הקדוש ברוך הוא רוצה הקדוש ברוך הוא רוצה את מה שהוא ציווה לנו מה הוא ציווה לנו את התרייג מצוות ושבע מצוות דרבנן שזה הקטרך התרח תריג ועוד שבע שזה תרח אז זה הרצון מתלבש בזה שהם רובו כחולום עכשיו במה מה המשמעות של המצוות האלה מה זה המצוות המצוות הם רובם ככולה מצוות

מעשיות זאת אומרת הרצון שהוא הכתר שהוא בתקרה הוא מגיע למקום הכי גבוה לתקרה הוא הכתר. ואיפה הוא? מאיפה הוא מתחיל? עד איפה הוא יורד? הוא יורד עד המצוות שה מעשה גשמי. מעשה גשמי שזה הארץ. זאת אומרת המצוות הם בעצם אלה שמחברות שמיים וארץ. רק בשונה מעמוד שהוא נשען על שהוא הוא עולה מלמטה למעלה, זה עמוד שיורד מלמעלה למטה. זאת אומרת זה עמוד כזה שהוא יורד מהרצון. הוא יוצא מהרצון שהוא במקום הכי גבוה בתקרה והוא יורד עד למקום הכי נמוך מעשה זאת אומרת הרצון העליון שמתבטא בפעולות גשמיות בפעולה טכנית מעשית גשמיתכן אז רובם ככולם הם מצוות מעשיות כפשוטו לקחת מזוזה לקחת אור של בהמה לקחת ענף של דקה לקחת מטבע לקחת בהמה זאת אומרת זה הכל מעשים וגם המצוות התלויות בדיבור עכשיו חלק מהמצוות הם לא מעשיות לכאורה. מצוות תלמוד תורה למשל שהיא בדיבור הוא אומר אבל

גם המצווה הזאתי יוקי מלון דקים מספוסה ומיסה. זאת אומרת נכון שזה דיבור זה לא עשייה גשמית כמו לקחת פרה בהמה ולשחוט אותה או לעשות ממנה תפילין או מזוזה אבל גם הקים הספוס זה נקרא מיסה. זאת אומרת זה גם מעשי זה נעשה בבשר האדם האדם צריך להגיד לדבר הוא בתני הוא העריך על זה שזה לכן מצוות תלמוד תורה צריכה להיות בדיבור דווקא וגם >> זה לא מיס >> מה דיבור זה לא מיס >> זה אומר הקים מספו סובה ומיסה זה נקרא מצווה גשמית >> זה המצווה המעשית >> אבל הדיבור הוא נקרא מעשה זאת אומרת כמעט שפתיו זה נקרא מעשה זה עדיין נכשייך אל הקרקע >> זה לא כמו לשחור >> בסדר זה אבל אז אבל זה עדיין נקרא מיסה עכשיו יש הרי מצוות שהם כבר לא בזה וגם המצוות התלויות במחשוב או בלב שזה לכאורה אמוני >> שלכאורה זה כבר באמת זה כבר אין פה מיסה בכלל אז זה פה הוא נורא הלכתי יש ביטוי של

הרבי הקודם שאומר שאהבה הוא מדבר על אהבת השם אומר אהבת השם כאילו זה לכאורה לא מצווה מעשית זה זה תורטית אז הוא אומר שאהבה צריכה להיות כזאתי שהיא תהיה מורגשת בבשר שהלב שישתנה קצב הלב זאת אומרת שכמו שבן אדם מתרגש ממשו זאת אומרת שזה יהיה בפועל בבשר גופו >> אבל זה לא אבל שוב זה לא גדר הלכתי פה זאת אומרת זה לא גדרים הלכתיים מבחינה הלכתית אין אין אין הלכה אין שיעור למה זה אבס השם אבל אבל בכל אופן הוא אומר אז לכה למה זה נקרא ארץ הוא אומר הרי המצווה ניתנה להודו מגש מי שבו אלומה זה דווקא שהוא בעל בחירה להתות לבבו לטוב מה שאין כן אני שומע בלאי גוף אין צורך לצבוסו על זה הוא אומר פה נקודה מעניינת הוא אומר למה המצווה הזאת למה אהבת השם נקרא מצווה מעשית כי אהבה המצווה באבס השם זה לא לרצות את הקדוש ברוך הוא רק כי עובדה שהנשמה הרי

רוצה את הקדוש ברוך הוא והנשמה לבד לא מקיימת את המצווה של אהבת השם מתי הנשמה יכולה לקיים את המצווה של אהבת השם דווקא כשהיא נמצאת בגוף ודווקא שהיא יכולה לאהוב משהו אחר והיא לא אוהבת משהו אחר אלא היא אוהבת את הקדוש ברוך הוא היא בוחרת היא מעדיפה במקום לאהוב את חומריות העולם הזה לאהוב את הקדוש ברוך הוא ואז מתקיימת המצווה של אהבת השם זאת אומרת אם ה כאילו על מה הדגש כאילו מה מה מה הנקודה החידוש של אהבס השם האם אהבת השם החידוש הוא שאני רוצה את הקדוש ברוך הוא לא כי אם ככה הנשמה הרבה יותר רוצה את הקדוש ברוך הוא מאשר הגוף והנשמה לבד לא יכולה לקיים את המצוות [כחכוח] זאת אומרת יש בתני אומר באיזה אני לא זוכר איזה פרק זה אומר כאילו שהנשמה צריכה את הגוף למה הנשמה צריכה את הגוף כי הנשמה לא יכולה לקיים את המצוות בפועל כי

יש מצווה לתת צדקה איך הנשמה תיתן צדקה היא רוחנית היא לא יכולה לתת צדקה אין לה יד אין לה כסף הנשמה לא יכולה להתולב אין לה מיד היא לא יכולה להרים משהו היא חייבת להתלבש בגוף ושהגוף יבצע את הפעולה וזה מה שמקדש את הגוף זאת אומרת למה המצווה מתייחסת לגוף למה המצווה נעש נקרא שהמצווה נעשית בגוף אם בסוף הגוף הוא סך הכל מין מין הוא כלי שרט כזה זאת אומרת למה המצווה הזוא אומר מכיוון שהנשמה מצד עצמה לא יכולה לקיים את המצווה נכון שהיא הרוצה היא הכוח המניע היא זאתי שגורמת לאדם לקיים את המצווה אבל בפועל היא לא יכולה לקיים את המצווה למלא הגוף כי היא צריכה נשמה לא יכולה לבנות סוכה נשמה לא יכולה לאכול לא יכולה לש להביא קורבן היא לא יכולה לתת צדקה היא תחיית חייבת יד טכנית ולכן כשהיד הטכנית נותנת את המצווה זה נקרא זיכר המצווה היא ביד כי היא זאתי

שמאפשרת ולכן עכשיו הוא מדבר על על הניסה של דירו בתחתויני אז כשנגיע אבל כשאנחנו מגיעים לאבס השם לכאורה שמה הגוף לא צריכים את הגוף הנשמה יכולה לאהוב את הקדוש ברוך ברוך הנשמה יכולה גם בלי הגוף פה הגוף הוא כבר לא יהיה שותף במצווה אז פה הוא אומר לא זאת אומרת כי הוא אומר פה זה דגש מעניין הוא אומר מכיוון שהמצווה ניתנה דווקא באופן של אדם שהוא בעל בחירה שיכול להטות לבבו וטוב ואפילו לא זאת אומרת זה שהנשמה מצד הטבע שלא הבהבת את הקדוש ברוך הוא זה לא מצווה כי לא צריך לצוות אותה על זה בכלל >> כי היא שם >> היא שם ממילא זה ממילא אין לא שייך לצוות מישהו על דבר שהוא ממילא איפה נופל הלשון ציבור כשיש לי שתי בח ברירות אני יכול שכן ואני יכול שלא לבחוב בתור >> יש כזה מין פתגם שאומר כשאתה מגיע לתמרור של אין כניסה איך אתה יודע שאפשר לעבור שם

>> איך אתה יודע שאם אתה תיכנס אתה תצליח להגיע משם לאיזה מקום אחרת לא אומרים לך אין כניסה אם אומרים לך לא להיכנס סימן שיש לך כן אפשרות להיכנס ואומרים לך אל תעשה את זה איך אתה יודע שבן אדם יכול לגנוב כי התורה אומרת לא תגנוב סימן שיש אפשרות לגנוב רק התורה אומרת לך אל תעש אם לא היה אפשרות אין מלצוות על זה זאת אומרת כשהתורה מצווה על אהבת השם זה רק באופן כזה ששייך שמישהו לא יאהב את הקדוש ברוך הוא ואז אומרים לו כן תבחר וכן תאהב על הנשמה זה לא שייך זאת מי הוא זה שיכול לא לאהוב וכן אוהב זה רק הגוף אז גם מעבש השם תלוי בגוף זאת אומרת למרות שבפועל הקיום הוא אין פה קיום מעשי על ידי הגוף הקיום המעשי על ידי הנשמה, אבל רק כשהיא מלובשת בגוף והגוף מאפשר לבחור באופן אחר, אז אני יכול לקיים את המצווה. זאת אומרת

שכל המצוות, הרעיון הוא כל המצוות בסוף נוגעות עד למטה. זאת אומרת, קיום המצוות תלוי בעובדה שזה נמצא באופן של ארץ, באופן של גשמיס, באופן של בחוץ, של ארץ. נמצוא אם כך נמצא שהמצווים על דרך משל כמו העמודים שניצבים מרומילס שהוא רצון העליון ברוך הוא או חיצוניות אמנם של רום המעלות אבל זה מגיע מרום המעלות עד הארץ של הזו החומרית >> והם על דרך משל כמו העמודים >> עכשיו מה העמודים עכשיו זה לא בתפיסה שלנו עמודים זה משהו שמחזיק זיק פה עמודים זה זה כמו צינור חלול זה משהו אמרנו זה לא עמודים ש נמשכים מלמטה למעלה העמודים של המהנדסים זה עמוד שהוא נמשך מלמטה ועולה למעלה כדי להחזיק את הגג פה זה הפוך זה עמוד שדרכו יורד צינור כמו עמודים חלולים ומה יש בתוך החלל הזה שמקיפין ומלבישין נשמסודום אוירוכו אוי נפשו כשמקיים המצבס

>> שזה בעצם הלבוש שעליהם דיברנו העמודים האלה המצוות הם הם רצון העליון הם העמודים שמקיפים את הנפש ומקשרים את הנפש את התחתון אל העליון ודרך העמודים האלה עולים הנרן שלו הדרומה הממילס לצרור בצרור החיים אס השם >> שזה לבוש שזה מלביש אה כי יש חלל והוא מוטף את החלל הוא כן מלב מלביש את האדם >> בתוך החלל מה יש >> הנפש >> הנפש נמצאת זה הלבוש הלבוש הוא מקיף בתוך [נחירות בוז] המקיף נמצא הדבר המוקף >> כי הרי הרצון הרצון העליון הוא מקיף שום מקיף אז המקיף הזה יורד במקיף העמודים האלה ללמקה >> הוא גם באדם הוא מקצוות גם באדם הם נעשות לבוש לבוש ומקיב >> לבוש ומקיב >> אז מכיוון שהמצוות הם זה לא זה לא יש אוכל יש אוכל ויש לבוש >> לבוש זה מקיף כמו שבן אדם החוכמה החוכמה היא ה היא אוכל החוכמה היא פנימיות הלבוש הוא מקיף הוא חיצוני

ופה וזה פה זה מעלתו ומה הפירוש אומר פירוש להיות צרורות ומתלבשות ומלובשות באור הכתר הוא רוץ עליון ברוך הוא. עכשיו שוב זה לא יכול להיות פנימי כי זה צריך להיות עליון יותר ממנו. אנחנו צריכים הרי אנחנו צריכים משהו שהוא עליון יותר מהבן אדם. אם זה היה משהו שהוא מגיע באדם בפנימיות אז זה חייב להיות כל דבר שבא בפנימיות הוא חייב להיות מוטאם ומצומצם. אז כדי שאם זה היה צריך מתלבש באדם בפנימיות, זאת אומרת שהוא היה משהו שהוא לפי ערכו של האדם, אז הוא לא יכול להיות הוא לא יכול להיות להיות מתווך, להיות ממוצע אל דבר שהוא למעלה ממנו כדי שדבר יהיה שהוא יהיה ממוצע למשהו שלמעלה, הנשמה צריכה ממוצע לאור אינסוף, אז היא צריכה משהו שהוא יותר גדול ממנה, שהוא נמצא בינה לבין האור אינסוף, שהוא מאין האור אינסוף, אבל הוא חיצוניות של האור אינסוף.

ולכן זה חייב להיות רק באופן של אבו של מקיף. זה לא יכול להיות באופן של זה פנימי. לכן ההדגשה פה על זה כל הזמן. א פירוש להיות צרורוס ומלובשו באור הכתר ורוצנ עליון ברוך הוא ועל ידי לבוש זה יוכלו לחזות בנו השם וצחצכות שלמאי לא ממסכתר. עכשיו על ידי הלבוש הזה אז זה לא שזה לא רק שהלבוש הוא בזה זה נגמר זאת אומרת נכון עצם עצם זה שאדם מלובש ברצון העליון זה כבר משהו כי הוא שכל הוא נמוך יותר והרצון העליון זה יותר ממנו אז כבר עצם העובדה שנותנים לו את הלבוש הזה זה כבר זה כבר שכר בשבילו אבל זה לא זה רק דרך אמצעי אמצעי למה שעל ידי הלבוש הזה הוא יכול להשיג את מה שלמעלה מהכתר שזה פנימיוסי את התענוג האלוקי להתענג מזיב השכינה זאת אומרת באמצעות ההתלבשות ברצון הוא יכול להשיג את הכתר שזה הפ שזה העונג אומרים תמיד שהתענוג הוא לא פה תנוג הוא בעולם

הבא >> נכון לכן כתוב לכן הזוהר אומר שכשהנשמה עולה למעלה או לך למעלה בגן עדן או לעתיד לבוא אז הוא יצטרך את הלבושים שלה עכשיו נכון כי עכשיו באמת זה לא מעיר עכשיו לא משיגים את התענוג אבל כשנצטרך להשיג את התענוג האלה עליון. נצטרך אז את הרצון העליון שהוא הלבוש שבאמצעותו נשיג את התענוג העליון. ופה הוא עונה יש לו איזשהו בסוגריים הוא אומר עונה איזה שואל איזשהו שאלה ואג אמרנו אנחנו מדברים על המצוות שהם על על הרצון שהרצון הוא חיצוניות והגם שנתבר במוקר מאחר שהמצוות הם פנימיות רוץ נעליון ברוך הוא זה לא חיצוניות אלא הם פנימיות המצוות זה לא החיצוניות אומר הנה מודע זויס ליוידי כן ריבוי בחינס ומדריגוס שיש בכל בחינה ומדרגה ממדרגות הקדושה כמה בחינות פנים לפנים כמה כמה בחינס פונים לפנים וכמה בחינס אחוריים לאחוריים לאין קץ זאת אומרתזה

זה פנימיות ביחס למשהו אחר אבל זה עדיין חיצוניות ביחס לתענוג אבל בסוף למעשה לצורך העניין שלנו זה נקרא חיצוניות עכשיו הוא הולך לסגור עוד איזה פינה קטנה אז עכשיו דיברנו על זה >> שהרצון העליון הוא השתמשנו בביטוי כתר שזה זה תרח עמודי אור אבל למעלה בזוהר כשהזוהר מדבר על על הלבושים של המצוות הוא משתמש במספר אחר הזוהר אומר אם אני סתכל בתחילת הפרק והתם על מצוות למה צריך את המצוות שלא יהיו חסרות את הלבושים כדי להלביש כל תרייג בחינות וכוחות נפשו שאחת מאין לוני דורו מכיוון שלנפש יש תרייג כוחות לכן צריך תרייג מצוות כדי להלביש את כל התרייג חלקי הנפש, כל חלק בנפש יש את המצווה שמלבישה אותו. ולכן צריכים שכל יהודי יקיים את כל המצוות וכולי וכולי. אז כמה אז כמה כמה חלקים יש לחליפה הזאתי ללבוש הזה? הזוהר מדבר על תרייג ופה

דיברנו על כתר, על טרך. אז זה 613 או 620 כמה חלקים יש? אז הוא אומר הנה ז' מצוות דרבונון אינם נחשבות למצוות בפני עצמם זאת אומרת זה אמנם אנחנו הם חלק מהלבוש אבל הם לא אבל הם לא מחלקה נפר הם לא כל אחד מחלקה אחד בפני עצמו שהרי כבר נאמר לא תוסיף שאסור כתוב לא לא לגרוע מהמצוות ולא להוסיף אז איך חכמים עברו תיקנו שם המצוות שהם הוסיפו אלה הם יוצאות ונמשכות ממצב סתוירו וכלולות בהם במספר תרייג להלביש תרייג בחינויס וקויכו שבנרה שבנפש רוח נשומה שלודו אז זאת אומרת זה נכון שזאת אומרת יש בחינה של תרייג יש בחינה של כתר זאת אומרת בסך הכל באמת יש תרייג מצוות השבע מצוות הוא לא נכנס להסביר למה הם מסתפים >> ממה הם מסתפים >> אני לא יודע אם זה קשור יש הרי >> חנוכה מאמאיפה מסתף >> יש דעה יש דעה בראשונים שאומרת שכל מצוות דרבנן הם בעצם מצוז

דאורס כתוב ווסיס ככל אשר יורוכו זאת אומרת יש מצווה מהתורה זאת אומרת כאילו באו חכמים על סמך מהחמים נישנו וקבעו מצוות מ שמחה זה לא רק זה יש את השאלה של בעל תוסיף סתם זה מעניין המצווה שלא להוסיף מצוות היא מצווה נורא מוזרה הרי >> מיל לא לא גרוע מצוות ברור אם הקדוש ברוך הוא אמר שהוא רוצה אני יכול להגיד הוא לא רוצה. הוא הרי אמר שהוא כן רוצה. אז אני לא יכול לגרוע מצוות. אבל למה לא להוסיף? זאת אומרת אני לאשתי, לאבא שלי, לילדים שאני יכול לתת מתנות. למה לקדוש ברוך הוא אני לא יכול לתת מתנות? הגם שהוא לא רוצה אני אתן לו משהו. משהו לכבודו. הוא ירצה את זה עכשיו. הכל הרי מה זה עניין של מתנה? בכלל. זאת אומרת תמיד עניין של מתנה. עיקר העניין של מתנה זה לתת לבן אדם משהו שאין לו. משהו שהוא לא, זאת אומרת, לתת למישהו משהו שהוא

במילא יקח לעצמו אז זה לא חידוש גדול. זאת אומרת כל עבור לפעמים במתנה זה לתת לו משהו שהוא מדיליי לא חשב על זה, לא רצה את זה לעורר אצלו איזה משהו משהו חדש, חידוש. אז למה לא לתת את זה גם לקדוש ברוך הוא? למה לא לתת להמתנות? הרי הרי הרי זה לא מה תגיד? הוא לא צריך את זה הוא הרי לא באמת צריך שום דבר. >> אז הוא לא ציוע בסדר. הוא לא ציווה הוא לא הוא לא דרש את זה ממני. אבל למה לא? לא מצוות >> אני עושה את זה בשביל לכבודו >> זה לא מצוות תגיד >> למה לא >> תגיד המתנה ציוה >> אז מה אם הוא לא ציווה הוא לא ציווה הוא לא הוא לא קפה אותי לעשות את זה אבל הוא לא יהנה מזהמתנה >> למה שלא יהנה מזה אני עושה את זה לכבודו >> זה לא מתח >> למה >> אז למה לאזה >> לא זה אסור >> אתה לא חייב אבל למה לא אתה >> למה לא לשים שתי מזוזות מזו אחת בימין

ומזמ >> נכון אבל >> אבל אני נותן לו ציווה הרי הרי אתה אומר בעצמך שלהחמיר שלהחמיר בדברים לעשות לפנים משורת הדין זה מעלה אז למה פה לא הרי הכל לפני משורת הדין הוא לא ציווה >> וכתוב שלמה חרבה ירושלים שלא שהמידו דיניהם על דין תורה ולא עשו לפנים משורת הדין זאת אומרת זה לא שהקדוש ברוך הוא לא רוצה מאיתנו ג'סט הקדוש ברוך הוא כן רוצה מאיתנו הוא אומר אני ציוויתי במצוות אני ציוויתי את המינימום יש יש כ סטנדרט נורמלי הרי המצוות ניתנו לכל התורה לכולם >> או מה ההבדל זאת אומרת אז אנחנו מסבירים למה ידור מצווה כן הוא גם את זה לא ציווה >> למה אז מה ההבדל >> למה אבל אבל הוא לא הוא לא חייב אני לא חייב אז למה פה אתה אומר בתוך אידור מצווה אני יכול לתת לו זאת אומרת אם אם הקדוש ברוך הוא מעוניין שאני אתן לו משהו שהוא לא

חייב אותי לתת אז מה זה משנה אם אני עושה את זה בתוך הקו קונספט הזה שהוא אמר ואני נותן פרט זה חלק של המזווה שהוא >> אז אז אתה אומר כמו בריסקר אתה עכשיו עונה זה לא בגדר המצווה וזה כן בגדר המצווה בסדר אז ואם זה לא בגדר המצווה אז למה זה כל כך גרוע שזה הופך להיות איסור זה מעלה זאת אומרת אם בזה בגדר המצווה זה מעלה עכשיו פה אז אתה רוצה להגיד גם אם אני לא אם זה לא ציווה שהקדוש ברוך הוא ציווה שזה יהיה פחות יותר נמוך מהמצווה. אוקיי? אפשר כבר לדון אם זה יותר טוב בגלל שאני עשיתי את זה מעצמי רצוני הטוב או שזה יותר נמוך כי אין לי את הכוח של המצווה. בסדר? נחמד. אבל למה זה אסור? שזה הופך להיות שיש איסור כמו התורה אומרת לא תוסיף ולא תגרע. לכאורה זה שני קצוות הפוכים. איך זה נופל על אותו איסור? אז והפירוש הוא שאם אדם חושב הרי כל הרצון

הוא אומר מחבר את האינסוף עם האדם אם אתה חושב שאתה יכול ליצור לבנות עמוד כזה שמגיע מהארץ צד השמיים אם אתה חושב שאתה יכול לגרום לעשות לחדש פעולה כזאתי שתמשיך אור אינסוף או שתהיה לבוש לנשמה אז אתה לא הבנת מה זה מה זה מצוות בכלל מצוות זה פלא זאת אומרת עמוד כזה שמחבר אור אור אינסוף שאנשה יכול כמו שהוא ממשיך אור אינסוף למעלה או כמו שהוא מדבר פה שהוא הוא יכול להיות הופך להיות לבוש לנשמה זה משהו שאדם לא יכול לעשות את זה בכוח עצמו זה משהו שהוא מופלא זה משהו שהוא למעלה מכל גדר ורק הקדוש ברוך הוא בכוח הציווי שלא יכול ליצור דבר כזה ואם אני בא ואומר אני מוסיף עוד מצווה זה אומר שלא הבנתי בכלל מה זה מצווה זה זלזול זה כמו שהמלך יבוא >> אתה מחזיק את הסמירה לקדוש ברוך הוא או או שאתה מחזיק את הקדוש ברוך הוא כמוך או

שאתה מחזיק את עצמך כמו הקדוש ברוך הוא לא יודע מה יותר גרוע יכול להוציא מצוות כאבת נפש אתה רוצה לעשות דברים נחמדים תעשה כלום אבל זאת אומרת זה כמו שיבוא מישהו המלך יחוקק חוק ולמחת יבוא באזרח ויגיד אני קובע גם אני חוקקתי חוק אדוני אתה יכול אתה מבין אתה זאת אומרת איך אתה בכלל חושב שאתה יכול ליצור דבר כזה שמחבר שמיים עם ארץ אתה לא יכול זה לא בכוחו של האדם וזה מה שהוא אומר. זאת אומרת ה ה ה ה אז עכשיו באו חכמים ופה נשאר בסדר אז אני לא יכול להוסיף מצוות אז איך חכמים יכלו להוסיף מצוות הם גם בני אדם נכון שהם הרבה יותר רחוקים מאיתנו אנחנו מחכמים ביחס אלינו אנחנו שמיים וארץ אבל ביחס לקדוש ברוך הוא גם הם קטנים גם הם מוגבלים הם גם בריות >> מה הם >> אבל זה לא אין רצון הרצון נמצא בתורה אין זאת התורה לא יותר מוחלפת אין רצון

איפה זה היה בהלם >> אין חדשות או אם נמשיך עם הקב של באופן הבריסקי מאיפה הגדר של חכמים מאיפה החכמים קיבלו אזים על זה כתוב כיוון שכתוב עשית ככל אשר יורוך אז שמה הקדוש ברוך הוא הכניס את זה בהלם הקדוש ברוך הוא נתן בתורה עצמה בתוך התרייג מצוות יש יש איזה נקודה מתפתחת נקודה שחכמים יכולים הקדוש ברוך הוא קבע בתורתו בתוך התרייג מצוות אחת המצוות שהמצווה הזאתי מאפשרת לחכמים מהמצווה הזאתי להוציא עוד שבע ענפים להוציא עוד פרטים >> אבל בסוף זה מבוסס בסוף זה מבוסס אתריג מצוות >> בסוף זה דבר שהם היה להם את היכולת היום לא יהיה מצב שכי בסדר זה אז יש בזה גדרים מי יכול ומי לא יכול אבל זה חייב להיות מבוסס על התריג >> כדי שיהיה כדי שיהיה מצווה. זה מה שהוא אומר. או >> אז אנחנו מבינים אז בסדר אז אנחנו יודעים שהכתר זה בעצם המצוות הרצון העליון וה זה

הרצון העליון וזה וזה המודאור וזה שכש בזוהר הקודש פרש פקודה אנחנו בקנ למטה פרשתס פקוד דף ר חט עמוד בז דינון אובדין תבין שזה המעשים הטובים דוביד ברנה שעושה בן אדם זה המצוות שמשכה מנהוירה דז לבושה שלרצון העליון יש כוח למשוך מהאור העליון את הלבושים ובכוח הלבושים האולו ובכוח הלבושים האלה וחומי בנועם השם והלבוש מאפשר לבן אדם לראות נועם השם נועם זה כבר התענוג זאת אומרת הנשמה מקיימת את המצוות והמצוות שזה הרצון העליון הופך להיות לבוש לנשמה ועל ידי הלבוש של הנשמה. הנשמה יכולה להשיג את העונג העליון. ושוב קושיה והגם דאוסמירי בגן עדן התחתון. שמה מדברים על גן עדן התחתון. הזוהר אומר שהלבושים שמה הם מצוות מעשיות באמת בגן עדן התחתון. אבל וזה בסדר. אבל בגן עדן פה מתעוררת קושיה. בגן עדן העליון כתוב שהלבושים עם מראוסה

וכבונדליבה באוריסה וצלויסה כמו שכוסף בזוהר שב כתוב שבגן עדן העליון הלבושים של יש גן עדן תחתון וגן עדן עליון הלבושים של גן עדן התחתון זה המצוות הלבושים של גן עדן העליון זה הכוונה בלימוד התורה ותפילה אז פתאום פ לנו שוב יש לנו לבוש שהוא לא מצוות מעשיות יותר גשמי >> לא הפוך הוא יותר רוחני זה כוונה לכאורה זה לא הרצון העליון אז איך זה נהיה לבוש >> הוא אומר הרי הכוונה מה מה זה הכוונה כוונת יזכו בתורה לשמע מאבס השם וממ מה אומר כתוב הכוונה בתורה כתוב בתפילה באורייסה וצלויסה פה עונה את זה על התורה אומר מה זה הכוונה של התורה הכוונה מה זאת אומרת מה זה הכוונה של לימוד התורה זה לסוק בתורה לשמור שמה הכוונה לשמור מאהבת השם זאת אומרת כוונת התורה הכוונה היא לימוד כזה שהוא לימוד לשמו לא לימוד טכני אלא לימוד לשמו לימוד לשמו מה זה בעצם

נכנס תחת ההגדרה של מצוות תלמוד תורה והיא גם כן בכלל מצוויוסיס זאת אומרת וזה בעצם אז גם הכוונה היא גם מצווה גם היא יש לה שור היא גם רצון העליון דקים אספו סובה ומיסה והירור לו כדיבור דומי ואינו יוצא ידי חובה בעירור לבדו זאת אומרת בתלמוד תורה הרי הכוונה היא לא מצווה בפני עצמה היא חלק מהמצווה ה היא תוספת במצווה של תלמוד תורה אם היא תוסף במצוות תלמוד תורה היא הרי מצווה מעשית אז הכוונה היא חלק מהמצווה המעשית נכון שהיא עצמה נעשת בכוונה היא לא מעשי היא נעשת בעירור הלב אבל זה חלק מהמצווה המעשית אז הוא נשאן הוא חלק מהעדיין מצווה המעשית וכן בתפילה שגם תפילה צריך להיות בדיבור זה עניין אחד זאת אומרת קודם כל הוא אומר זה שייך עדיין מבחינת הגדרים זה עדיין בגדר מצווה גם כוונת המצוות היא חלק מגדרי המצווה אבל יותר מזה אומר עוד נקודה והוא אומר גם

כי מילס הכבוד על הדיבור ומיסה אינה מצד עצמה אלא מצדורסרצנו אליון כ שכוס בליקותמור עם חלק א' פרק לחרי חוסשו זאת אומרת שמה עכשיו שמה הוא מסביר הוא מדבר על כנה על כוונה ודיבור על כוונה ומעשה והוא אומר הסיבה שכוונה היא כי כך הקדוש ברוך הוא רצה המעלה של כוונה זה כי זה הרצון של הקדוש ברוך הוא זה לא שבאמת יש הבדל ערך בין המעשה לכוונה אלא כל האיחוס של הכוונה זה כי הקדוש ברוך הוא רצה שיהיה את העניין הזה של הכוונה ושהכוונה יהיה לה את הערך שיש לה. אז יוצא שזה שוב תלוי ברצון העליון. אז בעצם שוב אנחנו חוזרים לאותה נקודה שבעצם מה הכוונה הלבושים של הנשמה? הלבושים של הנשמה שבאמצעותם הנשמה יכולה להשיג את התענוג האלוקי לעתיד לבוא. בגן עדן. זה הרצון העליון. הרצון הוא מלביש את הנשמה ובאמצעותו אפשר להשיג את התענוג.

ועכשיו בוא נראה מה הרצון. והנה מודעת זאת כי הנה רוץ נליון ברוך הוא המלובש בתרייג מצוות שבתורה שבכתב. עכשיו איפה נמצא הרצון? הרצון זה המצוות. עכשיו מגיעה השאלה החדשה. איפה המצוות נמצאות? בתורה שבכתב או בתורה שבעל פה? הרי המצוות נמצאות גם בתורה שבכתב הוא התחיל עם הפסוק אשחי אל התרס ביילו שתורה שבכתב היא נקראת הכתר של תורה שבעל פה התפוך תורה שבעל פה היא נקראת הכתר של תורה שבכתב כיסרו של טוירו זה תורה שבעל פה התרת איש אי שזה התורה שבעל פה בעלה זה התורה שבכתב שהיא מפרנסת את התורה שבעל פה אז אש ישראל ליתר את בעלה הרי המצוות שורשם בתורה שבכתב לא בתורה שבעל פה. אז למה אתה תולה את הרצון העליון דווקא בתורה שבכתב? אם הייתם מדברים סתם על תורה שבכלל, מצוות בכלל, מצוות ביחס לדברים אחרים, מובן. אבל אתה נכנס פה כבר לחלוקה שבין תורה שבכתב לתורה

שבעל פה. לכאורה היה מקום לומר הפוך שורש המצוות מתורה שבכתב. >> הם הם נועוצות שמה. המצוות שהתחדשו בתורה שבעל פה זה ז מצוו דרבונו. מה שהופך את ההבדל בין מצוות דאורייתא למצוות דרבנן זה שתמצוות דרבנן זה מצוות שקשורות לתקופה של תורה שבעל פה ומה שהופך את התרייג מצוות למצוות דאורייתא זה כי הם מופיעות בתורה שבכתב מצוות התפרשו בתורה שבעלפה >> התפרשו אבל שורש המצוות איפה נמצא שורש הרצון בתורה שבכתב >> ומה חשוב לנו זה המעשה זה לפי הפירוש איך לעשות המצווה >> אבל אנחנו מחפשים את הרצון אנחנו מחפשים את הרצון אז אז אז הוא אומר את מה שאתה אומר בקצת יותר והנה מודעת זאת כי רוץ נעלם ברוך הוא המלובש בתורה במצוות שבתורה שבכתב הוא מופלא ומכוסה ותמיר ונעלם שתי מילים >> אם אני שואל נכון שכתית גדר השורש המצוות הוא בתורה שבכתב

אבל אם אני לומד את תורה בוא ברמה הכי הכי פשוטה כשאם אני רוצה לדעת מה הקדוש ברוך הוא רוצה אני יכול לדעת את זה מתורה שבכתב או מתורה שב בעל פה [כחכוח] >> אני בתורה שבעל פה אני רק יכול לדעת שהקדוש ברוך הוא רוצה משהו שיש רצון העליון מתורה >> מתורה שבכתב אני יודע שיש רצון העליון הקדוש ברוך הוא אומר והיו לתותפות בין עיניך זכור את יום השבת לקדש שש ימים לא תעשה לא תעשה מלאכה אבל מה הוא רוצה אני יודע שהוא רוצה פה משהו אבל אין לי מושג מה הוא רוצה ממני זה לא מצוות רבנ זה פירוש >> זה פירוש אבל בפועל איפה הרצון צון מתגלה. גילוי הרצון הוא בתורה שבעל פה. נכון שהרצון מופיע בתורה שבכתב, אבל בתורה שבכתב לא מגולה, לא מתגלה הרצון. הוא יש רצון והוא לוקח, נמצא גם שמה, אבל שם הוא באופן שהוא תמיר ונעלם, הוא מכוסה. זאת

אומרת, אם אני לומד תורה שבכתב, אין לי מושג מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממני. אני יודע שהוא רוצה, אבל אני לא יודע מה הוא רוצה. איך לבצע בפ >> מה זה? איך לבצע בפועל? כן. או במליחות. מה הוא רוצה? זאת אומרת הרצון שהוא נמצא בתורה שבכתב הוא מופלא ותמיר ונעלם ואינו מתגלה אלא בתורה שבעל פה הוא כמו מצווה תפילין על דרך מושון שנאמר בתור שבכסב וקשרתם לאיס על יודך ויתפוז בן עיניך אבל ומהסוסו ונעלה שלא פירש הכתוב איך ומה לקשור ומה הוא תותפות והכנו בין עיניך ועל ידיך מילה אף מילה אני לא יודע עד שפירשותו רושב בעל פה שצריך לקשור בית אחד על היד וארבע בתים על הראש ובתוכם ארבע פרשיות והבתים יהיו מאור מאובד ומרובעים דווקא ומקושרים ברצועות שלו שחורות דווקא וכל שאר פירטה לא חוסס תפילין שנאמרו בעל פה ועל יותך הוא הזרועה דווקא ולא כף היד ובן

עיניך זה קודקוד ולא המצח זאת אומרת כל הפרטי התפילין הכל מופיע רק בתורה שבעל פה זאת אומרת הקדוש ברוך בתורה שמכת אומר לו אני רוצה תפילין מה אני רוצה בתפילין זה נמצא בתורה שבעל פה וכן כל מצוו שבתוירו בין מצווסה בין מצוות לא תעשה אגב זאת אומרת לא יודע אני אומר סתם בדרך אפשר המעניין הוא בתפילין יש הרי בתורה שבעל פה יש שתי סוגים יש דברים שהם א דרשות שדורשים את הפסוק אז אז גם זה תורה שבעל פה, אבל זה עוד תורה שבעל פה שיש לו עוד איזשהו שורש בתורה שבכתב. זאת אומרת שאני דורש מהפסוק, מזה שכתוב ככה, מזה שכתוב ככה, אני דורש. דף ספציפית בתפילין חלק מהדברים שהוא מביא פה זה אפילו לא דרשות הפסוקים. זה הלוכל מויש מסיני. זאת אומרת זה לגמרי תורה שבעל פה. זה מסורת בתורה שבעל פה. זאת אומרת זה תורה זה תורה שבעל פה שאין לה אפילו שורש בתורה שבכתב. אנשים

וחיברו את זה. >> זה לא רק לא זה לא חיברו את זה. לא. אבל יש משהו שאתה אומר, אתה לוקח את התורה שבעל פה ואתה אומר בתורה שבכתב זה רמוז ואני מתוך הדרשת הפסוקים יש לי טכניקה חכמים קיבלו איך ללמוד והם עוש זה זה גם ג נקראת תורה שבת פה זה לא זה עדיין פירוש של אבל פה יש דברים שהם בכלל אין להם בכלל אין להם אפילו רמז בתורה בתורה שבעל פה זה לא מ ש מסיין זה נטו מאין זה רמז תורה שבכתב זה נטו תורה שבעל פה בסדר אז זה לא דווקא ואותו דבר דבר אומר וכן בכל מצוותרו בין מצוות עשה ובין מצוות לא תעשה אינון גלויוס וידועיס ומפורוש דרך התורה שבכתב לבד אלא רק על ידי תויר שבעל פה הוא כמו מצווה סלויסס שנאמר בשבס זאת אומרת לא רק מצוות מעשיות אלא גם מצוות עלדיך השלילה שכתוב בשבת לא סתעסה מלוכו ולא פירש מים מלוכה אולי הוא בא ורק בתור שבעל פה נספר ארץ שם

לט מלאכות הידועות ולא טלטול אבנים וקורות כבדות זאת אומרת היינו יכולים לא לעשות מלאכה לא להתאמץ לא להזיע אבל אין איסור בשבת להזיע באת רואה בפ אומרת לא קשור בכלל לזה למלאכות כבדות יש אגב זאת אומרת זה מחלוקת אם יש איסור בשבת לעשות מלאכות סתם להתאמץ בשבת אבל זה ודאי לא חלק מעיקר ייסורי שבת אבל מה עיקר ייסורי שבת זה על מתת מלאכות מי התורה עצמה לא אומרת כלום זאת אומרת כל רצון של שבת נמצא רק בתורה שבעל פה וכיוצבן הם כל המצו בין מצווסה בין מצווססה הם סתומות ולא מפורשות וגלויות וידועות אלא על ידי תויר שבעל פה >> אז זה בעצם הרצון ולכן הרצון עיקר הרצון הוא נמצא דווקא בתורה שבעל פה ולא בתורה שבכתב ומשומו חיקסים הוא אומר לפי זה רואים דבר דבר מעניין כסיב על שבעל פה אל תיטוש תורת אמך >> מה למה תורת אמך תורת אביך זאת אומרת למה

התורה נקראת אמך ולא אביך למה לא תיתוש זה תורת אמך יש הסברים על דרך הדרוש כל מיני הסברים אומר דבר מעניין אומר כמו שכל בזוהר למה משום שעל דרך משל כמו שכל עברי אבלד כלולים בטיפסע בהלם גודל. מה התפקיד של האמא ביצירת אבלד? הכוח תוקף הבלד מגיע מאבא אבל הוא מגיע שם כנקודה בהלם. מי לוקח את הנקודה הזאתי והופך נותן לזה צורה ומציאות? האמא. אומר אותו דבר זה בתורה. הנקודה היא באמת מתורה שבכתב. זה הציווי. המצווה היא דאורייתא כי היא מופיעה בתורה שבכתב. אבל שמה זה נקודה. מי נותן לו צורה לרצון הזה? מי שנותן לרצון האלוקי צורה זה התורה שבעל פה. והם הוציאסו לידי גילוי בלידוסו ולד שלם ברמך איברים ושסא גידים ככה ממש כל רמך מצבס אסה ושסא מצבס לאיססה באים מהאל מלגילוי בתורה שבעל פה ולכן זה נקרא תורת אמך ור שדקרו שמע בני מוסר אביך כ התורה שבכסר

זאת אומרת תורת מך תורת אמך זה התורה שבעל פה שהיא אמך היא מוציאה את זה וזה נקרא תורה ומוסר אביך זה הולך התורה שבכסב שמה מתרשב בכסב דמחוכמה נפקה חוכמה לא היה נקרא בשם אבת תורה אמרנו תורה שבכתב זה החוכמה >> אב וחוכמה >> וחוכמה זה אבא >> אבא עכשיו הוא עכשיו הוא חוזר לס סוגר את הפסוק שיתו הוא התחיל >> רגע אז מזורך >> תורת אמך זה תורה שבעל פה >> כי התורה שבעל פה נקראת אמך וזה התורה ה ה התורת אביך התורה שבכתב זה רק נקרא המוסר כביכול זה ה זה לא ההוראה זה המקור כאילו המוסר הזה זאת אומרת מקור הכוח זה זה מגיע מתורה שבכתב אז אם מסכים כאילו מה מה התשובה כבר על מה שהוא שאל בתחילת הות כאילו למה לכאורה מה יש בעל אוכל שאין במה אז עכשיו הוא הולך לסגור את זה עכשיו הוא הולך עכשיו הוא הולך להתרץ כל הקושיות אחד אחד אחרי אחד זאת אומרת הנקודה שאנחנו פה

ראינו וזה זאת אומרת בוא נראה מה יוצלנו לא יצא לנו הדין יצא לנו הרעיון שבעצם התחלנו לדבר על ה עד עכשיו דיברנו על המצוות בכלל >> אז שאלנו למה למה צריך את הלבושים של המצווה >> כן >> למה הנשמה שהיא עולה למעלה צריכה כתוב שריזל אומר שכל נשמה צריכה לקיים את כל המצוות כי אם חסר לה לבוש אז היא אחר כך מגיעה למעלה היא לא יכולה אז אמרנו הבעיה היא כי היא צריכה לבוש אמרנו כי זה אינסוף והלבוש הוא בא מהרצון העליון הרצון העליון הוא יש פה איזשהו יש פה איזה יש פה איזה סליחה ביטוי איזה טוויסט ממה שהאריזל אומר כי האריזל מדבר על המצוות הריזל מדבר על מיסה המצווה שעל מיסה המצווה זה הלבושים פה הוא לקח את ממ הוא עבר זאת אומרת הוא הוא זאת אומרת הרי ואומר זאת אומרת הנשמה צריכה כדי שהיא תוכל להשיג את התענוג האלוקי למעלה היא

צריכה את לבושי המצוות עכשיו שזה הרצון עכשיו פה הוא עבר מהמצוות להלכות לעניין התורה שבזה זאת אומרת לא לחלק המע זאת אומרת הרי זה מדבר על גבי הלבושים של הנשמה אנחנו לא דיברנו עלבושים של הנשמה אנחנו שאלנו על אשחל על התורה למה בין חלקי התורה ההלכות נקראים הכתר למה הם נקראים מטרת? ולמה דווקא כל השני לא חוסמו תוך שהוא בן עולם הבא ולמה ולמה כל המשתמש בתג למה זה נקרא תג? אז הוא אומר מכיוון שההלכות הם בעצם מגלות את הרצון העליון זאת אומרת במצווה גופה ברצון מי מגלה לי את הרצון העליון? רצון העליון נמצא דווקא בתורה שבעל פה שהיא נקראת אמך שמה מתגלה הרצון העליון לכן אז לכן הרצון הוא נקרא כתר >> הרצון הוא קרא כי התורה שעל בכתב ה היא חוכמה היא נקראת חוכמה והתורה שבעל פה שמגלה את הרצון הוא רצון הוא יותר גבוה מהחוכמה ולכן דווקא תורה

שבעל פה זה יוצא מוזר זאת אומרת שהמקור הוא החוכמה שהוא נמוך יותר >> והתורה שבעל פה שהיא מסבירה את ה היא מסבירה את התורה ש את התורה את התורה שבכתב היא הכתר של ה היא הכתר בלדה אפשר לקיים >> יש מעלה תמיד למקום ויש מעלה ל למה שהוא מסביר פה שלרוץ נעלים נכון >> אבל כי בסוף כי הרצון מתגלה שמה זאת אומרת עניין הרצון בתורה שבכתב פחות מתגלה הוא נמצא בהלם מתגלה עניין החוכמה שבדבר לא עניין הרצון שבזה זה >> הכתר מגלה את הרצון אבל אם סתם אני צריך לסגור פה את את הפינה הזאתי לגמרי הוא הכניס הוא הזכיר כשהוא דיבר על התענוג זאת אומרת שהוא הזכיר בסוף מה שלמדנו בסוף שבוע שעבר שהוא דיבר על על יחס בין תענוג לרצון אז הוא אמר שתענוג זה פנימי ורצון זה חיצוני >> אבל התענוג שהוא פנימי איפה הוא מתגלה בחוכמה הוא אומר עיקר הגילוי של התענוג

בחוכמה >> גם בהמשך בבי אבל בעיקר בחוכמה בחוכמה ובינה לא משנה במוויכין >> זאת אומרת אז מצד אחד התורה שבכתב היא חוכמה היא המויכים היא חוכמה אבל זה חוכמה החוכמה והבינה הם קשורים עם התענוג והרצון קשור עם המעשה זאת אומרת אז הוא מעל החוכמה אבל יש פה איזה >> אה בקיצור צריך גם את זה וגם את זה. בוא שניה >> אין לנו מה להעדף >> רצון ותענוג התענוג למעלה מה הרצון למעלה >> תענוג למעלה הוא פנימיות >> הרצון הוא רק חיצוניות בוא נראה וזה שכוסובש ישראל חיילטרס בי לו כי התורה שבעל פה היא נקראת אשת חיל שהיא המולידה ומעמדס חיולוס ארב למה היא נקראת אשת חיל כי היא מעמידה חיילים הריבוי נעשה על ידה וכמ שכוס ועלו אין מספור אל תקראי עלמות אלא עולמות שאלו הלאכוס שהלוחוס דליס לאן חושבון שאין להם חשבון הם בלי גבול כיוון שכוס

בתיקונים והמשותף של כולם שהם בחינס גילוי רוץ נעליון ברוך הוא הנעלם בתורה שבכתב שהגילוי הרצון הוא בתורה שבכתב ובאופן של נעלם [כחכוח] ורצון העליון בו והוא מתגלה רק בתורה שבעל פה ולכן היא נקראת בעלה ורוצץ נעליון ברוך הוא למעלה מעלה ממילס חוכמה זאת אומרת אז הרצון שהוא זה שנמצא בתורה שבעל פה הוא עליון יותר מהחוכמה שהיא התורה שבכתב הוא כמו כתר ועטרה שעל המוויכין שבראש זאת אומרת הרצון ביחס לחוכמה הוא כמו כתר הוא מעל מה יש מעל הראש מעל הראש יש את הכתר כתר מעל הראש זאת אומרת זה חוכמה הראש והרצון שהוא הכתר הוא נמצא מעל הראש אז לכן אשת חיל הרצון את בעלה הוא מהמקיב של החוכמה ולכן נקראו הלוחץ בשם תגה וכיסרו של טוירו ולכן ההלכות נקראו כתוב כל הנו כל ה נהנה מתג מכרו של המלך אז הוא אומר זה הולך על מי ש לומד הלכות על שני המהלכות כי הלכות

זה בעצם הכתר של התורה ועל זה נאמר והשונל לאכס מובטח לו שהוא בנו לומ שאל למה דווקא מי ששונה הלכות הוא בן עולם הבא למה מי שלומד תורה שבכתב למה הוא לא למה לא זה גורם לזכות בעולם הבא למה דווקא לימוד תורה שבעל פה הוא אומר מכיוון שעל ידי סלבשוס נרן שלו ברצלון ברוך הוא כנזכר לאל פה בעצם נשאל על דברי אריזל כדי להשיג להיות בן עולם הבא מה הכוונה היא להנות מהאינסוף כדי להנות מהאינסוף צריך את לבושי הרצון >> אז נכון שהאריזל דיבר בעצם לא הוא לא דיבר על השוני הלכות הוא כל המקיים מצוות ופה הוא עושה איזשהו שינוי זאת אומרת הוא אומר כל השווינ לא חוי זאת אומרת שבעניין הרצון זאת אומרת בעניין הלימוד הלכות לא י צריך מה שניה מריון שלה דווקא לכל ולא לדשהו אחר הוא לא מסביר את זה פה ראיתי מישהו שמסביר אני לא זוכר מה הוא

אומר זאת אומרת זה פשוט זאת אומרת אם המצוות הם הרצון אז התורה שבעל פה זה ודאי זה הרצון בעצמו זאת אומרת זה לא יש הוא אומר בתניה באיזה מקום מקום באחד המקומות שהוא מסביר את המעלה של התורה על המצוות יש כמה מקומות יש מקומות שהוא מסביר את המעלה של המצוות על התורה ויש מקומות שמסביר את המעלה של התורה על המצוות באחד ה אחד המקומות שמסביר את המעלה של התורה על המצוות אז הוא אומר מצוות זאת אומרת מה ההבדל בין תפילין להלכות תפילין >> אז הוא אומר תפילין המצווה עצמה >> זה לא הרצון זה המוסע של הרצון >> דרך לקיים >> את מה אני רוצה זאת אומרת כש נגשם את זה קצת שבן אדם רוצה ילד רוצה ארטיק ילד רוצה סוכריה >> מה מה יותר קשור לילד הסוכריה או הילד או הרצון הסוכריה זה רק האובייקט שאותו אני רוצה זאת אומרת אם דיברנו על זה שרצון זה הנפש

אז הרצון הוא יותר חזק מאשר הדבר שאותו אני רוצה. כי הדבר שאותו אני רוצה הוא שוב הוא מדי חיצוני. הוא כבר לא חלק מהנפש עצמה. זאת אומרת, נכון שהוא מחובר עם הרצון, הוא קשור לרצון, הרצון הוא שייך לרצון. זאת אומרת בתוך רצון גופה ההלכות שזה הרצון הוא יותר רצון מהמצווה. כי המצווה היא רק המוסע של הרצון. והרצון, המצווה, ההלכות זה הרצון בעצמו. ולכן אם אני צריך את הרצון כלבוש אז ההלכות הם יותר לבוש מאשר המצוות עצמם. עכשיו הלכה בלי המצווה זה לא שווה כלום. אתה צריך לקיים את המצווה. אז אז אז ה לומד שלא על מנת לקיים אז זה לא עשה שום דבר אבל בתוך גוף עצמו זאת אומרת כשאדם מקיים וכשאדם לומד הלימוד הוא יותר גילוי הרצון הוא יותר עסק דבקות ברצון מאשר המעשה עצמו של המצווה >> משהו נהיה לך עוד יותר מעולה לדעת את ההלכות כבר פסוכות או להתחיל לחפש את כל ה

>> הלכות זה הפסוכות >> לא כן בסוף זה ההלכה זה הפסוקה הלוכס הלכה כפשוטו FO