תניא אגרת הקודש סימן כ״ט - הרב מנחם הלפרין

שבכתב תורה שב שבעל פה, התורה שבכתב נקראת בעל והתורה שבעל פה נקראת אישה. כי ה התורה שבעל פה היא מקבלת מהתורה שבכתב. כי התורה שבכתב היא המקור והתורה שבעל פה באה להסביר אותה. היא מקבלת ממנה את את העקרונות והיא מפרשת את זה ומסבירה כמו שהאישה מקבלת את הנקודה והיא מפתחת את זה. אז בזה גופה כתוב אישס חיילטרס באלו זאת אומרת שהתורה שבעל פה היא הופכת להיות הטרה וכתר לתורה שבכתב לכאורה הקדושה עיקר הקדושה היא בתורה שבכתב תורה שקדושה ספר תורה יותר קדוש מהגמרא זאת יש קדושה מיוחדת בתורה שבכתב בתורה שבכתף יש קדושה באותיותיה במילים שלה בתגים שלה אפילו שאין לזה שום מה שאנחנו לא מבינים מה ולמה ומה יש קדושה בקדושה עצמית בתורה שבכתב אבל בכל אופן אומר הפסוק שאי שסחיל התורה שבעל פה היא הטרס ביילו היא העתרה היא הכתר שמעל הראש

של התורה ש של התורה שבכתב וכתוב הלאה איס וגם איסא בגמור פרק ד' דמגילה ודשתמש בתגה חוליו כתוב שמה שמי שמשתמש בכתר תורה הוא חול הוא עובר מהעולם כאילו אסור להשתמש זה מיועד לצורך העניין ולא כדי להשתמש בו. מסבירה שם הגמרא מה הכוונה מי שמשתמש בכתר תורה. מה זה כסר טוירו? אומרת הגמרא זהו המשתמש במי ששוינה הלא חוס שהם כטרה של תורה. זאת אומרת ש מה הכוונה כתר תורה? כתר תורה זה הלכות. זאת אומרת הלכות שהם הכתר של התורה זה זה נקרא כתר התורה. הלכות. אז שוב, אנחנו רואים עוד פעם שדווקא ההלכה, התיאוריה שבעל פה וההלכה, הם נקראים כתרה של תורה. זה כאילו הדרגה הגבוהה שבתורה. וממשיכה שמה על הגמרא ואומרת תונת ואליהו כל השנה הלא חוס מובטח לו שהוא ב מובטח לו שהוא בן העולם הבא. אנחנו אומרים את זה כל יום בתפילה. אז שוב, אנחנו רואים שיש איזשהיא חשיבות

מיוחדת דווקא בלימוד ההלכה. ולמה? דמות של ההלכה >> דמות של הלכה נכון ברוך אתה שני בדבר צורך לאובין לא מו נקראו לו חוס בשם תגה וכיסרו של תוירו עולם ההלכות הם דווקא נקראים התג הכתר של התורה וגם למה השוויני הלוךס דווקא מובטח לו למה דווקא שונה הלכות בכל יום מובטח לו ולא שאר דברי תוארו לא כתוב כל הלומד תורה, כל השונה תורה בכל יום כתוב כל השונה אני לא חושב בכל יום משמ שיש איזשהו עניין מיוחד בהלכות יותר מאשר בשאר דברי תורה וכן לאובין מהמרבסנו זל בפרק יא דמנוכס שם כתוב אפילו לא יש עוד אלו פרק איךוד שכיס וכולו יוצו ידי חויבוסוי שמה יש דיון על על מצוות תלמוד תורה כמה חובה ללמוד תורה אז כתוב שמה שמה המינימום שאדם שעסוק לפרנסתו אפילו אם הוא לא קורא רק פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית הוא יוצא ידי חובה ופרק הכוונה היא למשנה הפשטות

פרק כפשוטו פרקי פרקים של משנה שזה הלכות המשנה זה בעצם הלכות אז שוב אנחנו רואים שהמינימום של לימוד תורה זה ללמוד פרק ללמוד הלכות זאת אומרת האדמור הזקן לומד מזה הלכה למיס הוא אומר ולא מינו יוצ צ ידי חוייבוס בשאר דברי טוירו זאת אומרת לא כתוב לומד פסוק אחד שחרית ופסוק אחד ערבית פסוק אחד השחרית פסוק אחד ערבית לא יוצאים ידי חובה צריך ללמוד פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית זאת אומרת צריך ללמוד הלכה בשחרית והלכה בערבית ולא מספיק ללמוד סתם פסוק אז שוב אנחנו רואים שיש איזשהו עניין מיוחד בהלכות כדי להביא בין מה העניין המיוחד בהלכות אח מוידה זו אז הוא מתחיל דבר ידוע מה שכויסה ואריזל שכל אודו מישראל צורך לובוי בגלגול עם רבים עד שיקיים כל תרייג מצווי סטוירו במחשובה דיבור ומיסה זאת אומרת אומר האריזל ככה כל אדם כל נשמה

חייבת לקיים את כל תכף נראה למה צריכה לקיים את כל התרייג מצוות תכף הוא אומר חוץ מצוות של מלך. האמת היא שזה סוגיה מאוד מורכבת. זאת אומרת העיקרון הזה ברור. כל נשמה חייבת שיהיה לה את כל התרייג מצוות. יש רמך עיבורים, רמך פיקודים עצמות יש רמך כל המצווה, כל יהודי חייב לקיים את כל התרייג מצוות. השאלה היא איך אנחנו מקיימים את כל התרייג מצוות? אז מצוות שתלויות בנו אנחנו צריכים באמת לקיים אותם. אבל יש מצוות שתלויות בכהן או מצוות שתלויות בישראל. מי שישראל לא יכול לקיים את המצוות של הכהן, מי שכהן לא יכול לקיים את המצוות של ישראל. יש מצוות שקשורות לבניין בית המקדש, יש מצוות שקשורות למלך. אז איך כל נשמה יכולה לקיים את כל התרייג מצוות? אז יש בזה הרבה שיטות והרבה דעות והרבה זאת אומרת יש יש ד ישבר אחד ההסברים

זה אומרים שאנחנו אומרים בשם כל ישראל אנחנו אומרים את הלשם יחוד הזה רק לפני בורך שם בקשה אבל בכל לשם יחוד מופיע בסוף לשם יחוד שבי שכנתיחד ש בשם כל ישראל זאת אומרת שכל יהודי שעושה מצווה הוא עושה את זה בעצם הוא מזכה את זה לכל היהודים האחרים שלא קשורים לעניין הזאתי כשהקהן עושה מצווה הוא מזכה את זה לישראל פה אדמור הזקן מביא לו את הגישה הזאתי הוא מביא פ את השיטה את השיטה של מה שהריזל אומר שכל נשמה צריכה לבוא בגללגולים רבים זאת אומרת הקדוש ברוך הוא מסדר את זה בגלגולים אז כנראה יש את המצוות שקשורות לבית המקדש קיימנו בגלגול בזמן שהיה בית המקדש אז הקדוש ברוך הוא דאג שהנשמות יקיימו את כל נשמה תקיים את המצוות האלה שקשורות לבית המקדש ועכשיו אנחנו מקיימים וכל מצווה שאדם לא יקיים בגלגול הזה אז היא גלגול אחד הוא יהיה כהן גלגול אחד הוא

יהיה ישראל גלגול אחד הוא יהיה חוץ ממלך נראה תכף שמלך זה עובד אחר. אבל בכל אופן יש כאן הנקודה שחשובה לענייננו זה לא לא כל כך איך זה מגיע אלא עצם העובדה שכל יהודי חייב כל נשמה חייבת שיהיה לה בזכות שלה היא קיימה את כל התרייג מצוות בין מצוות שת להיות במחשוב ובין מצוות שת להיות בדיבור בין מצוות שת להיות במיסר ולמה אומר מסביר האריזל מה ההכרח שכל נשמה תקמת כל התרייג מצוות >> אז מעניין כן הוא אז לא מעניין זת הוא לא אומר שוב יש כאלה שמסבירים כי בגלל שיש רמה כמו שיש רמך איברים ושסה גידים אז תרייג מצוות זה כנגד רמך איברים ושסא גידים אבל רמך איברים ושס גידים זה לא קשור לנשמה זה קשור לגוף >> אז הוא אומר הסבר אחר הוא אומר למה >> שזה כדי להשלים לבושי נפשוי ולתקנום שלא יהיה לבוש דחסירו עכשיו להדליק מזגן >> לי לא חסר אבל א

>> מזגן נדליק >> הוא אומר שיש הנפש צריכה לבוש >> והתרייג מצוות זה התופר מכין את הלבוש של הנפש הנפש עולה למעלה אחר כך הנפש צריכה לבוש וזה הוא ילך להסביר לנו למה היא צריכה לבוש. והלבוש ממה הוא עשוי? מהתרייג מצוות. >> התרייג מצוות זה הלבוש. ממנו בנוי הלבוש של הנפש. ואם אדם חסרה לו מצווה אז חסר לו בלבוש הנפש. אז לעתיד לבוא הוא לא יוכל לקבל את הגילוי. זאת אומרת הוא לא צריך לבוש. זה זה הנקודה שהוא הולך להסביר לבד. אומר זה לבד ממצווטלס במלך מצוות שתלויות במלך לא זה נשמה לא צריכה להיות הרי זה לא יעזור גלגול כהנים יש הרבה זה הנשמות יכולות לבוא בגללגולים מלכים כמה היה אי אפשר שכל הנשמות תגלגלו במלך לא היה מספיק מלכים אז אז איך מתקיימות המצוות של המלך אז הוא אומר שהמלך מוציא את כל ישראל המלך יכול להוציא את כל שהמלך מקיים את

המצווה שלו שהמלך כותב לעצמו ספר תורה זה לא הוא אלא בעצם הוא מזכה את כל עם ישראל במצווה הזאתי אבל למה למה זה כי זה תכונה מיוחדת של מלך כי הוא כלולוסקולו כי עניינו של מלך זה שמלך כולל את כל העם מלך הוא ליבו העם כתוב שהמוש ישראל וישראל זאת אומרת עניינו של מלך שהוא נשמה כללית אז הוא כולל את כל העם לכן הוא יכול שבמעשים שלו זה יזכה את כולם זה יהיה שייך לכל זה יפעל יהיה לבוש יפעל לבוש בכל הנשמות אבל בשאר המצוות אז כתוב שכל נשמה חייבת שיהיה לה את הלבוש ולכן כל נשמה צריכה לבוא עוד פעם בגלגול ועוד פעם בגלגול עד שהיא משלימה את צח כל התרייג מצוות שיש לה שקשורות אליה שיש היא לקיים את כל התרייג מצוות והטעם הוא מה הסיבה שצריך לבוש מכל התרייג מצוות כדי להלביש כל תרייג בחינות וכוחות שבנפשו יש כמו שיש גם לנפש יש תריק זאת אומרת

הגוף והנפש אם הנפש מתלבשת בגוף זאת אומרת שיש ביניהם דמיון זה לא סתם אז כמו שיש לגוף יש תרייג חלקים גם לנפש יש תרייג חלקים וכל אחד מתרייג חלקי הנפש צריך שיהיה לו לבוש >> כדי להלביש כל תריג בחינס וכיחס שבנפשו אחס מאינוי לא נדורו שלא יחסר אף אחד ולכן צריך את הכל אגב יש ורט מאוד דומה ש כתוב כתוב על אברהם אבינו כתוב שאברהם אבינו בימים שהיו כל ימיו מלאים. אז הזוהר גם שמה אומר, שמה הזוהר מדבר על הימים שזה שזה >> שגם הוא מדבר שם על אותו רעיון שצריך לבושים. זאת אומרת שלא חסר לו אף לבוש ואומר אוי לה לאותו נשמה שיש לה יום שהיא לא עושה את מה שהיא צריכה וחסר לה מהלבושים וכולי. מה הכרח בלבושים? יהיה אז יהיה יהיה לו פחות לבוש. מה קרה? וביאור עניין הכרח וצורך בלבושים אלו. זאת אומרת מה מה הרעיון בלבושים האלה בכלל

למה חייבים אותם הוא מבואר בזויר הוא מובון לכל משכיל הדבר הזה מבואר בזוהר ומובן לכל משקל אולי נזכה להיות משכילים בזכות הפרק הזה האיגרת הזאת כי לי היו אויס שנפש רוח ונשומ שבאודום הם בחינס נברוי נכון שהנשמה היא חלק קולמוקה ממעל ממש אחרי תחילת פרק ב' אומר אדמור הזקן שהנשמה היא חלק קולוקה ממעל ממש ממש אבל זה חלק אלוקם ממעל ממש כזה שאלוקות שנעשה נברא כרגע אחרי שהנשמה יש נשמה והנשמה נמצאת באוצר הנשמות לא עוד לפני גם כשהיא נמצאת באוצר הנשמות גם כשהיא נמצאת בבחינה של כנסת ישראל שהיא כבר בחינת נשמה עצם ההגדרה שלה כנשמה זאת אומרת שהיא כבר נעשה בחינת נברא >> כי מיועדת >> לא כי היא נבראה כי נהיה הייתה נשמה נשמה זה דבר מוגדר חלק אלוקה ממעל ממש זה דבר לא מוגדר זה שורש הנשמה ברגע שהיא הפכה להיות נשמה היא היא דבר מוגדר ובמיוחד כשה הפכה להיות

נשמה מסוימת היא נשמה אחת מתוך 60 ריבו אז היא נשמה ספציפית נשמה ספציפית זה כבר נברא בטח שאנדבר על נפש רוח וואו נשומה הוא אומר להיות שנפש הוא חונשמה שבנברוא הוא לא נכנס פה לחי ויחידי אבל נשמה הביטוי חסיד זה אלוקות שנעשה נברא אבל בסוף נשמה היא נבראה היא נבראה והיא נברא מוגבל כי הנשמה כי יש 60 ריבו נשמות זאת אומרת הנשמה הזאתי היא לא הנשמה הזאתי חלק אלוקם מל ממש אין לפעמים נתפס לנו איזשהו ציור מגושם כזה חלק ממש כאילו שלא הוציאו מהקדוש ברוך הוא מלא מלא חלקים >> לא אבל אין אצל אין חלקים אצלו קדוש ברוך הוא אחד הנשמות הם ריבוי >> כי אין לנו מילים אחרות להגיד את זה כי אין לנו מילים אחר אחרות להגיד כי זה אלוקות >> כי זה אלוקות כ כי בורא זה משהו אחר ונברא כל מה שאנחנו מכירים זה נבראים אנחנו לא מכירים משהו אחר מנבראים אבל אם יש אם יש

60 ריבון נשמות זאת אומרת שנשמה אחד היא נשמה א' היא לא נשמה ב' אז הוא מוגבל הוא הוא לא עוד הפעם זה הוכחה שהוא נברא והוא לא בורא אבל לא זה הסיבה שופך אותו נברא זה שהופך אותו נברא זה כ כי הוא נברא באמת כי כל דבר שהוא לא מקור שהוא לא כמו במקור הוא נברא. כל דבר שלא היה לפני שהוא נעשה אז הוא נברא ולא היה נשמות ואחר כך נהיה נשמות אז הם נבראים. בכל אופן הנשמה היא נברו והנפש רואה הנשמה שבאודם הם בחינת נבראים ומכיוון שהם נבראים אי אפשר לשום נברו >> אה צריך זה משפט שצריכים לקרוא אותו בנשימה מאוד מאוד מאוד ארוכה. זאת אומרת אי אפשר לקרוא לשום נברא בסוף יבוא אלא אם כן 96 מעמוד 296 יש פה משפט שהוא מאוד מאוד ארוך ואני לא אצליח לקרוא אותו כולו בנשימה אחת אז אני כבר אומר מראש הוא אומר אי אפשר לשום נברא להשיג אלא אם כן משהו

כך וכך וכך זאת אומרת זה לא שבאמת אי אפשר לכן צריך לבוש מה שהוא בעצם רוצה להגיד אם נגיד את זה במילים פשוטות מכיוון שהנשמה עתידה לקבל גילוי אלוקות ונברא מוגבל לא יכול להשיג גילוי אלוקי הוא חייב לבוש שיתווך לו את זה על דרך שאנחנו רואים שמשה רבנו עלה להר ענן כיסא אותו זאת אומרת כדי שבשר ודם יוכל לקבל אלוקות כדי שדבר מוגבל יוכל לקבל אור בלי גבול הוא צריך איזשהו ממוצע צריך איזשהו לבוש שהלבוש הזה הוא מצד אחד יש בו משהו כמו מתורגמן שמשהו שקשור אל התחתון ויש בו משהו שקשור אל העליון והוא יכול להיות הממוצע שמאפשר לקטן להשיג את הגדול זה מה שהוא הולך בעצם להגיד כי כלי שנפש רוח ונשום שבאודם מבחינת נברואים ואי אפשר לשום נברא להשיג שום השגה בבוירה ויוצר הכל שהוא הרי אינסוף ברוך הוא מכיוון שהוא בלתי בעל גבול

והנברא הוא כן מוגבל אז הנברא המוגבל לא יכול להשיג שום הערה שום דבר השגה באינסוף וגם ולא רק באינסוף כמו שהוא למעלה אלא גם אחרי אשרי רבי מאוירזבורח שזה לא רק אינסוף הקדוש ברוך הוא בעצמו אלא גר הערה קטנה ממנו ולא רק הערה אלא הציל בחינסטל שלוס מדרגו מדרגו אחר מדרגו בבחינה הצמצומים הצומים ולבושים רבים ועצומים. זאת אומרת יש פה גם הרבה וגם גדול. זאת אומרת גם בכמות וגם באיכות. זאת אומרת גם אחרי שיש ירידה וצמצום במדר גם בצמצום בכמות וגם צמצום באיכות הידועים ליוידי חן. עד כדי כך הצמצומים הם גדולים ונקרואים בהדרב בשם שערות. זאת אומרת האור שמאיר אחרי אנחנו מדברים על אור כזה שאחרי הצמצומים הוא אור שהוא נקרא כמו שיער היחס בין שיער לגוף האדם הוא חי הבשר הוא חי האדם הוא חי >> השיער גם חי הוא הרי חלק מהאדם אבל איזה חיות יש בשיער עובדה שהוא צומח

זאת אומרת אנחנו רואים סימני חיים בשיער הוא הרי צומח אבל איזה אבל איזה חיות יש בשיער חיות שום דבר כי הרי אתה יכול לחתוך את השיער ולא קורה כלום לא מרגישים זאת אומרת החיות שיש בשיער היא חיות הפסית ז היחס בין החיות שיש באדם והחיות שיש בשיער שלו זה חיות תפסיד ואדם כל דבר לא מרגיש השיער לא מרגיש הוא צומח והוא נקרא חלק מהאדם הוא חי אבל הוא אין אבל באמת זה שום דבר אז אנחנו מדברים כרגע על אור כזה שהוא נקרא בשם שערות זאת אומרת שהיחס שלו ביחס למקור הצמצום כל כך הצטמצם האור והחיות שלו שהוא כמו שיער ביחס לגוף וכדכסים בדניאל ושיער רישי כי עמר נוקי שהשיער של ראשו זה כמו צמר ועדיין ואף על פי כן לא יוכלו הנפש או הרוח והנשומל למסבל כי זאת אומרת עדיין עדיין הנפש מכיוון שהיא מוגבלת היא לא יכולה להשיג זאת אומרת, למרות שמדובר

פה על הערה אלוקית כל כך נמוכה, כל כך קלושה, מכיוון שזה עדיין אלוקות וזה אינסוף, אם כמו שפה אנחנו אומרים שהשיער הוא חי, זה נקרא השיער נקרא מוויסרי המוויכין. עד כדי כך ישתם לגבי שיער יש אה כתוב יש שיער שהוא חיובי ויש שיער שהוא שלילי. שלא צריך להוריד >> יש שיער שהוא גנאי שצריכים להוריד אותו ויש שיער שהוא הפוך שהוא טוב אז כתוב ששיער בכללות הוא מותרים הוא מותר כמו יסריה מויכין הוא מותר רק השאלה היא אז השאלה ששיער שהמקור שלו מאוד מאוד גבוה אז גם אחרי שהוא נשאר רק שיער הוא עדיין גבוה ושיער שהמקור שלו נמוך יותר אז הוא מיותר אז כשהוא יורד נמוך אז הוא באמת א קיצור שריות של מי? אם נגיד ששער זה כמו שריות, מהשריות של המלך אנחנו יכולים לסבוע מהשריות של הקבצן אין לנו מה לעשות עם זה אבל שיער זה זה טיפה זאת אומרת זה טיפה אז הטיפה הזאתי

היא גם כזו היא כל מכיוון שבסוף הרי מה מאפיין את את השיער כשבסוף הוא חי זה טיפה זה קצת זה אבל בסוף הוא נוכל הוא חי אחרי הכל הוא חי הוא חי ולכן הוא צומח אז גם האור אינסוף הזה, למרות שהוא כמו שיער, אבל בסוף הוא אינסוף, הוא אלוקות. אלוקות זה בורא ונברא לא יכול להשיג בורא. אין מה לעשות. נברא הוא זה מחלקה אחת, בורא זה מחלקה אחרת. ונברא לא יכול להשיג בורא, גם אם זה ההערה שלו, זה הערה מצומצמת ומוגבלת, אבל יש פה איזשהו, איך אומרים, תקרת זכוכית שזה לא יכולה, אי אפשר לעבור אותה. ולמה? כיטובסוי כאילוב זאת אומרת כזאתי מתיקות זה שנברא לא יכול להשיג את זה כלומר שכוסוב לךזיס בנויה מביה לשון נעימות וערבות ומתיקות ותענוג עצום לאין קץ וכמו שכוסוב אז תסענג על הוואה והסביע צחצחות אז האמת כבר פה בעצם הוא זה נורא מעניין סתם זה מוזר הוא

מביא פסוק שבא להגיד לנו למה אנחנו לא יכולים להשיג כן, >> כי זה כל כך מאיר וכל כך מתוק וכל כך >> וכל הפסוקים האלה כתוב בהם שאנחנו כן יכולים להשיג שאנחנו כן יכולים להשיגת >> ו בסדר אז על זה התשובה לכן צריך לבוש לכן צריך לבוש כדי שיוכל להתענג מכיוון שמתוק האור אז מצד האור עצמו הוא בלתי מושג כי הוא כל כך מתוק אבל לכן צריך לבוש כדי שאני כן יוכל להשיג אותו אז תתענג על השם. ערבות ומתיקות זה תענוג לאנקץ. ולכן מצד שהתענוג הזה הוא תענוג לאנק לכן הנשמה מצד עצמה שהיא כן מוגבלת היא לא יכולה להשיג את זה. בלתי אפשרי שנשמה תשיג כזה תענוג להנקץ כי היא מוגבלת. היא לא יכולה להשיג תענהג בלתו מוגבל. לכן היא צריכה לבוש כדי שהיא כן תאכל. אז זאת אומרת זה דבר מאוד מאוד מופלא ואין בכוחה לקבל הנעמות והערבות והצחצחות באופן

כזה שהיא לא תצא מן הרתיקה >> ותתבטל ממציאותה כנראה בטל באבוקה. זאת אומרת, מכיוון שהתענוג הזה הוא כל כך גדול והאור הזה הוא כל כך מתוק, אז אם זה תגלה בנשמה, הנשמה תתבטל ממציאותה כמו שוב, מה זאת אומרת היא לא יכולה לקבל? כי אם היא תקבל היא תתבטל ממציאותה, תהפוך להיות חלק מזה, כמו נר באבוקה. >> אפילו בשיערות. >> כן, אפילו בשיערות. כל זה, כל מה שכתוב פה, כי מתוק האור והכל זה הולך על השערות. על האור שמצטמצם ויורד למטה. כאילו זה >> כי זה משומר ואין בכוחה לקבל הנעימות והערבות והצחצחות באופן כזה שהיא לא תצא מן ארתיקה מהמוגבלות שלה ותתבטל ממציאות כי אם זה יתגלה בה אז היא תתבטל יאיר עליו האור יאיר עליו האור זאת אומרת זה כמו שתגיד א על דרך משל בן אדם לא יכול להכיל להחזיק אש מה זאת אומרת הוא לא יכול להחזיק אש תביא עליו אש אז הוא יחזיק אותה

אבל הוא ישרף >> זה מה שהוא אומר צריך נכון יפה יאיר האור אני אומר הבן אדם לא יכול להכיל מה זאת אומרת הוא לא יכול להכיל את התענוג הזה ואם יתגלה בו התענוג הזה מה יקרה יש מקרה >> אז הוא יתבטל במציאותו כמו נר באבוקה אבל אם זה מתוק או לא >> לא כי זה לא המתיקות >> בכלל הוא ואין ארוך אליו >> אז אין ארוך זה המתיקות המתיקות היא אין ארוך וזה מה שהוא מביא המתיקות היא אין ארוך זה לא עניין של מתמטיקה של תחולה זה המתיקות היא אין ארוך >> זה לא סתם גדול וקטן כאן מקרה כזה באשתו ארבע נכנסו לפרדס >> ארבע נכנסו טוב שמה זה משהו אחר לא יודע שמה לא יודע לא יודע זה יותר יותר דומה לנושא של סיפור של נדב ואביהו שהתבטל ממציותו כנר לגבי אבוקה נר באבוקה אז כתוב שכשנר מתחבר לאבוקה זה בעצם אש שניהם אותו דבר זה אש קטנה ואש גדולה זה אותו עניין

>> עכשיו לא רוצה להתי פה דרשות סתם לא יודע אבל בנרב ואבוקה ז הנר והאבוקה הם מאותו עניין זאת אומרת אבל מה קורה כשהנר מתקרב לאבוקה אז הוא מתבטל זאת אומרת האש נכללת בתוך האבוקה ואין כבר מציאות של נר בכלל >> האש הקטנה >> האש הקטנה היא מאבדת לגמרי את המציאות שלה אין כאן עוד מציאות >> זאת אומרת אותו דבר כשהנשמה תתקרב לא אני למה אמרתי שנר ואבוקה הם אותו עניין זאת אומרת כ כי בסוף הנשמה היא היא גם בחינת של אלוקות מסוימת זה עניין רוחני זה לא דבר חפץ גשמי אז אז הנשמה היא כמו נר ביחס לאור הזה שהוא כמו אבוקה וכשהנשמה היא תתקלל בתוכו והיא תפסיק להיות תפסיק להיות נשמה מוגבלת להיות נשמה כמו שהיא כמו שהיא בתפקיד שלה במציאות שלה אם לא ופה מגיע אם לא אבל זה לא מופרח אבל כן יש דרך לנשמה להשיג את זה הרי ראינו והיא תתענג כמתוק האור לחזוז בנועים השם

איך זה כן עובד אם לא שמבחינת אור זה עצמו תשתלשל של ותימשך ממנו איזה האורם הואס בדרך השתלשלוס מדרגו אחר מדרגו בצמצום עם רבים צריך מני ובי זאת אומרת צריך הנשמה צריכה להשיג אלוקות כדי שהנשמה צריכה להשיג אלוקות צריך שיהיה איזשהו אור אלוקי שירד עוד קצת מה באופן כזה עד שיברא ממנה לבוש איך עוד נברואצריך שירד ממנו לבוש אחד נברא שהוא מאין מהות אור זה להלביש הנפש רוח הונשומו ו תכף נבין את זה קצת יותר קודם הוא נותן פה איזה נוסחה >> לא מספיק הצמצומים >> לא מספיק הצמצומים צריך שיהיה חלק מהאור שהאור יהפוך להיות לבוש וכשהאור יהפוך להיות לבוש אז מכיוון שהוא לבוש אז הוא קשור למי שהוא מתלבש בו אבל מכיוון שהוא שהוא עשוי מהאור >> אז הוא מאין האור אז לכן הוא יכול להאכיל את האור אז הוא בעצם מין אמצע כזה מצד אחד הוא לבוש של מי שעשה את זה של מי שהתלבש

בו אז הוא קשור אליו והוא נוצר על ידו מצד שני הוא מאין האור שצריך לקבל לכן הוא יכול להיות המתווך ביניהם יש בו גם בחינה הזאתי גם בחינה הזאתי לכן הוא יכול להעביר את האור אל המלובד בתוכו >> לא זה לבושים של הנפש אנחנו דברים פה על לבוש לאלוקות עכשיו דיור זה לבושי הנפש אנחנו אומרים כרגע לבוש רוחני לנשמה גם עכשיו הוא דיבור זה גם לבוש זה דוגמה ללבוש >> לבוש לנשמה הנשמה צריכה לבוש רוחני הנשמה עולה להשיג אלוקות היא צריכה לבוש רוחני היא לא יכולה לבוא ארומה כמו שהיא מחשבת דיבור מיס >> מחשוב דיבור מיסה זה לבושי הנפש לזה הלבושים של הנפש שאיתם אנחנו מקיימים תורה ומצוות אנחנו לא מדברים כרגע על מחשוב ודיבור מיסה שמה עולה למעלה היא עולה בלי מחשבה בלי דיבור ובלי מעשה >> המעשה נשאר פה באדמה המחשבה אין המחשבת דיברו מיסה זה לבושים של הנפש

כשהיא בתוך הגוף שבאמצעותה הוא מקיים את המעשים שלו. זה לבוש וזה לבוש. בוא מדברים על הלבוש של התורה והמצוות שהמצוות עושות לאדם. טוב, בואו נראה. בואו נתחיל נתחיל לפעניח את זה לאט לאט. ודרך לבוש זה שהוא מעין אור זה דרך הלבוש הזה שהוא עין האור תוכל לההנות מזיו אור זה ולהשיגו באופן כזה שהיא לא תזבט אל ממציאסו. זאת אומרת הלבוש הזה בעצם הוא נברא. הוא גם שוב הוא עבר את אותו תהליך. הוא בעצם אור שהפך להיות נברא ולכן אפשר דרכו הוא כמשל והוא מביא על זה משל הרואה בשמש דרך חששית זקה ומהירה אז אני מודה שאני לא יודע מה המשל הזה שהוא מתכוון להגיד אה זאת אומרת שאפשר לראות את השם יש דרך משהו אחר לא יודע לא מכיר לא מבין את המשל הזה אבל כן המשל השני הוא כמו שכתוב ויבישה בסוכנון ויעל על הר סיני. כתוב שמשה לפני שהוא עלה להר

סיני לקבל את התורה שם הייתה לו התגלות. מעניין שבליקות יותר הוא מדבר את זה לגבי האוכל. הוא מביא שמשה רבינו אכל לחם מלאכים. איך לחם מלאכים יכל אזון? איך מאכל מהאוכל של מלאכים? זה דבר רוחני. איך אוכל רוחני יכל להזין את את הגוף הגשמי של מש רבנו? אז הוא אומר לכן הוא היה צריך להתלבש בענן. הוא לא נכנס לעניין של יכול שבשביל עצם הגילוי בכל אופן לפני שמשה רבנו עולה להר סיני שמה השתנה מציאות היה צריך לקבל גילויים של הר סיני את הגילוי האלוקי אז כתוב שמשה רבנו עלה בתוך הענן למה היה צריך לעלות בתוך הענן מה היה חסר לו הענן הזה הרי זה לא משהו פיזי שהיה צריכים להסתיר אותו אם הקדוש ברוך הוא היה נותן לו פתקים היו צריכים להסתיר אותו שלא יראו מה קורה שם אבל בין כל לא רואים משה רבנו אמר עד שם >> עם ענן בלי ענן לא היה לא היו אמורים

לראות כלום שהיה צריך להסתיר אותוני להסתיר אותו >> אז מה היה צריך הענן הזה אז אז בסדר אזזה סמל כזה אבל הוא אומר לא הענן זה היה לבוש רוחני כדי שמשה רבנו יוכל להשיג את הגילוי אלוקות שהיה בהר סיני הוא היה חייב לאיזשהו משהו אלוקי שיעטוף יהיה לו לבוש רוחני כדי שמשה רבנו שהוא נשמה בתוך גוף ילוד אישה נשמה בתוך גוף יוכל להשיג אלוקות הוא חייב חייב לבוש לבוש לבוש אמצע תיווך והנן הזה זה היה הטיווך שנסלבש באונון ועלה וראה דרך הענן כלומר שכוס בזו היה חלק ב דף רי ור חט זה למשה מושה היה צריך את >> מושה היה צריך את הלבוש >> יפה מה כלפי מה הדברים אמורים אלינו אז הוא אומר והנה יש לנו גם סיפור יש לנו אור זה הגנוז לצדיקים לאוסדלוב נקרא בשם נושם וצחצחות להתענג על הויה וד מאות אלמין דכיסופין דמסענג בהוין צדיקים >> זאת אומרת מחכה לצדיקים לעתיד לבוא לא יד

מתכוון פה לנשמות בגן עדן ולעתיד לבוא בעולם הבא מה כתוב שראו סדקדוש של יהודו אלמס מביא 400 >> לא יודע >> לא זה תלוי זה על דכיסופין יש כל מיני עולמות יש כל מיני עולמות בכל אופן יש יש בכל אופן הנשמה תדע להתענג על הגילוי אלוקות זה מחכה לנו בהמשך שהנשמות התענגו על גילוי אלוקות >> אומר שכוסף 400 שק כסף והנה יש בו מילס ומדרגושר בוויסמאי גבויה מעל גובויה באור הזה שעתיד >> וכדי להשיג את זה כמו שאמרנו למעלה נשמה לא יכולה להשיג את זה בלי לבוש >> כיוון שזה אור אלוקי זה תענוג אלוקי והנשמה לא יכולה להשיג תענוג אלוקי בלי שיהיה לה לבוש אז מה צריך לעשות צריך שיהיה לה לבוש מהאור הזה זאת אומרת צריך שמהאור הזה גופה ירד איזה משהו ויהיה לבוש לנשמה שעל ידי זה היא תוכל להשיג את האור. אז בואי נראה מה מה האור הזאת אומרת מהתענוג האלוקי הזה

צריך לרדת לבוש. אחרי הור מועטס היורדת מדרגה אחר מדרגה לברוא לבוש זה את אותו לבוש זה שהנשמה מאיפה הלבוש הזה של הנשמה מגיע הוא היא מבחינת מדריגו אחרונו שבאויר זה צריך להיות במקום הכי נמוך אותו אור שנקרא הצחצחות ותענוג וכולי וכולי וכולי מהמדרגה הכי נמוכה שלו וניקרו בשם הדריגו החיצוינו ואחוריים דרך משל זאת אומרת מדרגה החיצונה זה זה המדרגה, זאת אומרת זה לא רק שזה המדרגה הכי נמוכה אלא היא מדרגה חיצונית. זאת אומרת ב ב יש לנו זה על דרך כמות ואיכות. זאת אומרת המדרגה הכי נמוכה זה אבל זה באותו דבר עצמו. יש לנו אדם שהוא קומה שלמה אז יש את החלק הגבוה את החלק הנמוך. אבל פה זה לא רק נמוך באדם עצמו אלא זה גם בחינה חיצונה. זה אופן אחר באותו דבר עצמו. זה לא חלק מהפנימי. בכל דבר יש פנימיות וחיצוניות. אז זה לא הדרגה הנמוכה

מהפנימיות, אלא זה בכלל בחינה חיצונית לגמרי. פנימיות. תכף נתייחס יותר לפנימיות ולחיצוניות. זאת אומרת, מה המדרגה החיצונית? שבחינת כדי כך זה בחינת אחוריים, שזה לא הדבר. אחוריים זה עוד יותר שאנחנו אומרים החיצוניות ואחוריים הכוונה היא שזה לא הדבר כמו שהוא באמת. זה איזשהו אמצעי למשהו שייכים לפנימיות של אותו אור אותו >> אנחנו כן שייכים הפוך כדי לקבל את הפנימיות של האורח >> הלבוש הוא החיצוניות הלבוש הנשמה משיגה את פנימיות האור >> תן לזה משל בגשמיות של >> לא לא אז הוא אומר כדי שאתה תאכל כדי שתוכל לראות את השמש רק דרך הששית זקה ומהירה לא יודע מה הוא מתכוון בדיוק אתה יכול לראות את השמש אבל אתה צריך לראות את השמש דרך הששית זקה ומהירה ודרכה אתה רואה את השמש אתה יכול להתענג על הקדוש ברוך הוא בסוף יהיה ויסביע בצחצחות אתה תתענג

אבל כדי להשיג את התענוג שהוא הפנימיות אתה צריך לבוש שהלבוש הוא חיצוניות בואו נראה ומה זה המדרגה החיצונה כמו שכוסב זוהר דף רח עמוד ב א >> הניסיב הנפלא שאנחנו רואים בימי י זה גם נקרא לבוש בעצם לאור האלה אלוקי שיתגלה עלינו >> לא יודע לא יודעים ונפלאות >> לא יודע בוא בוא בוא בוא נתמקד בוא בוא נתמקד בזה לא יודע >> לא יודע תעשה כוכבית בצד לא יודע >> וב עמוד ב ורי עמוד בוא אומר ומה דשתוער כאילו שמה שהלבושים של הנשמה זה ממה שנשאר מהאור כאילו מהשאריות של האורמה מה דשתוא מה שנשאר מהאור מה זה החיצוניות הזאתי? מה זה החיצוניות האור מה מהתענוג? אז הולך דבר דבר מאוד גבוה. והנה כמו שבנשמת האדם יש בכוח התענוג שמתענגת ממה שיש לה עונג ממנו כמו מהסקולס שכל חודש וחי גבנה. ובחינת חיצוניות ואחוריים של כוח ובחינת התענוג שבה ובחינת כוח הרצון שבה.

שהוא רוצה מה שהוא רוצה. דהיינו דבר שאינו צער, שצר הוא הפך התענוג. יש באדם א נעשה אולי זה טיפה קצת נרחיב בזה טיפה. יש לאדם יש לאדם את הנפש, כוחות הנפש שכוחות הנפש עצמה מחולקים לשתיים. שכל ומידות. שכל ומידות. שכל זה השכל המוחין ומידות זה הרגשות. עכשיו השכל והרגשות הם לא חלק מהנפש עצמה. הם כוחות הנפש. הם מקומות שהנפש פועלת בהם. כוחות הנפש פירושו מקומות שהנפש פועלת בהם. שכל ומידות למשל. מידות הנפש אוהבת משהו. בן אדם אוהב לאכול. בן אדם אוהב אוהב לטייל לא משנה מה פה מה פה מה פה האישו מה פה העניין >> החפץ החיצוני בכלל >> האדם רוצה משהו הוא אוהב דבר מסוים העניין פה זה הדבר המסוים הזה שאותו האדם אוהב זה לא חלק מהנפש בכלל זה האדם רוצה את הדבר החיצוני הזה זאת אומרת זה מקום שבו הנפש פועלת זה לא חלק מהאהבה

האהבה למשהו או הפחד ממש >> אי אפשר להגיד שטיול נמצא >> זה לא הטיול הוא לא בנפש זאת אומרת זה משהו שהוא לגמרי חיצוני שהנפש רוצה אותו אוהבת אותו מתייחסת עליו באופן מסוים אבל האובייקט האישו פה הוא משהו חיצוני לגמרי שהנפש מתייחסת אליו באופן כזה או אחר זה לא משהו שהיא נמצא בתוך הנפש עצמה זה התייחסות של הנפש לדבר חיצוני אותו דבר גם בשכל שאני מבין משהו. שוב, הנפש מתייחסת באופן של הבנה לרעיון מסוים. זה יותר רוחני מאשר מידות. מידות זה יכול להתייחס גם לדבר גשמי. אני נמשך לדבר גשמי. פה זה דבר עדין יותר. אני מבין עניין, רעיון, מבין איזשהו משהו מסוים. זה עדיין רוחני, אבל שוב זה לא הנפש. אני הנפש מתייחסת באופן של שנקרא הבנה לדבר מסוים, לרעיון מסוים, אבל זה לא חלק מהנפש עצמו. >> רצון ותענוג זה כבר נטיות שבתוך הנפש

עצמה. זה לא משהו חיצוני. יש דוגמה שזה זה מה ההבדליה לכ שכשולצה היא מיד לא זאת אומרת לא כאילו בסדר זה ראה שצריכים להבין אותה אבל יש משהו איזה המחשה קצת יותר פשוטה ה החסד אדם אוהב תפוחי אדמה ואדם אוהב לטייל זאת אותו אהבה לא לגמרי לא >> לאהוב תפוחה יש תמיד שאומרים אתה אוהב לאכול מה זאת אומרת לאהוב מה מה קשור אהבה לאוכל אהבה אהבה אהבה לאוכל ואהבה לטיול ואהבה לרובן ואהבה לליבי ואהבה זה אותו אהבה שזה >> לא לא מצד לא מצד האם זה אותו >> אותו מידה >> זה לא זה מידה אחרת לגמרי >> אני אוהב לאכול טוב אני אוהב לי גם לטייל בסדר? לא, אני אומר זה לא, אני אגיד אתכם ברצון. כשאדם רוצה, רוצה לאכול ורוצה ללכת לישון או רוצה ללמוד או רוצה לא משנה, מה לתת צדקה, זה אותו רצון בכולם. כן. הכוח הפועל הוא אותו רצון. רק פעם

מתלבש ברצון זה, פעם מתלבש ברצון זה, פעם מתלבש ברצון זה. במידות כשאדם אוהב את דבר אחד ואוהב דבר אחר זה לא אותו אהבה רק פעם זה מתלבש בפעם כי כשאתה אומר שאדם אוהב לאכול מה הכוונה שהוא רוצה לאכול כשאתה אומר שהוא אוהב את את הילדים שלו מה הכוונה שהוא רוצה לאכול אותם לא זה שהוא רוצה שהם יהיו שהוא אוהב כל פעם יש לזה צורה זה אהבה אחרת זה לא אותו אהבה שכל פעם מתחלף לה רק ה האובייקט אני אוהב או את זה או את זה או את זה או גם את זה וגם את זה וגם את זה זה לא אותו דבר אתה לא יכול להגיד באותו נשימה אני אוהב לאכול אני אוהב צ'יפס אני אוהב את הילדים שלי ואני אוהב את הקדוש ברוך הוא ואני אוהב כל דבר זה משהו אחר זה רגש אחר יש לו ציור אחר יש לזה אופן אחר יש לזה התעוררות אחרת זה משהו אחר לגמרי למה כי אהבה זה לא משהו

בנפש זה התייחסות שלי לדבר מסוים לכל דבר אני מתייחס לפי עניינו כשאני אומרך שאני אוהב שאני אוהב צ'יפס הכוונה שאני אוהב לאכול אותו. שאני אומר שאני אוהב את הילד שלי, הכוונה שאני מוכן לעשות בשבילו. שאני אומר שאני אוהב דבר אחר, זה אומר שאני רוצה ללכת ללכת לשם. כל דבר אחיכ זה הסיפור. הסיפור פה זה הדבר. ולפי העניין של הדבר זה העבר. שאני מדבר על רצון >> זה אותו רצון. רצון זה כוח משיכה שנמצא בנפש. בנפש יש כוח מושך. הוא רוצה משהו. הכוח הזה פעם נמשך אליו משהו אחר. עכשיו צריך אנחנו מדברים על רצון >> לא יש הבדל בין בין רצון לאהבה למרות שאהבה פירושו שאני אוהב את הדבר רוצה אותו אנחנו לא מדברים פה עלעל על רצון שהוא אהבה רצון פירושו יש איזשהו כוח עמוק בנפש שדבר נמשך אליו אנחנו מתייחסים בדרך כלל כרוצים להביא דוגמה לרצון לדברים שאנשים

עושים יש לא רצון חיצוני שנובע מאהבה כי הצ'יפס הוא טעים לכן אני רוצה אותו כי ה כי הילד שלי הוא כך וכך מדברים על על רצון על רצון במובן העמוק שלו רצון שבן אדם עושה משהו הדוגמה שמופיעה בחסידות שאדם עושה משהו בלי היגיון אדם עושה משהו שהוא בלי היגיון הוא נמשך עליו ממקום פנימי בנפש שלו זאת אומרת לא רצון של סיבה אלא רצון שהוא עמוק יותר עכשיו כוח שכתוב חז"ל אומרים אין דבר עומד בפני הרצון הכוונה היא לרצון עמוק לרצון שהוא מעל השכל לרצון רצון פנימי. עכשיו, הרצון הפנימי הזה הוא אחד. בין אם הוא מופנה לדבר הזה, בין אם הוא מפנה לדבר הזה, זה אותו כוח משיכה, זה אותו כוח. זה לא כמה כוחות שונים, כי זה כבר חלק מהכי זה כבר מדברים פה על משהו בנפש. משהו בנפש זה דבר אחד. צד שני יכול להיות גם הבדינים אני קסדר. >> לא, זה לא נקרא רצון.

>> זה לא נקרא רצון. תוכניות זה לא רצון. >> מה? תוכניות זה לא רצון. זה לא רוצ תוכניות זה רצון זה זה שאתה רוצה אני לא מתו לזה >> לא אנחנו מדברים על כוח הרצון שבנפש לא הכוונה היא שתכננתי לעשות את זה אומר אני רוצה אני רוצה >> הרצון שאתה אומר תראה איך זה סתדרין רצון המוחל >> זה רצון שאפילו אם אמרתי שיש הבדל בין אהבה לבין רצון >> אתה מדבר על רצון כזה שהוא אפילו עוד מתחת לאהבה סתם תוכנית יש לך תוכנית כזאתי אנחנו משתמשים בעברית בביטוי אני רוצה אני רוצה לעשות שמה נו אתה באמת רוצה כמו שאומרים לנו אתה רוצה אולי רוצה רוצה לרצות לא באמת רוצה רצון שאנחנו מדברים פה על רצון הכוונה על כוח בנפש שזה תנועה בנפש שזה נוגע לך בנפש מוחל >> שזה נוגע בנפש נוגע בנפש >> זה מפעיל מוחל >> כן זה לא מפעיל >> לא מפעיל >> רצון לא מפעיל אבל בסדר זה כבר סוגיה בפני

עצמה אבל דבר עומד בפני הרצון >> על רצון פנימי בנפש על רצון בנפש רצון שנובע מהנפש רצון מתוך הנפש רצון מתוך הנפש אפשר לקחת את הצום הרגיל >> אם הוא קיים שם >> שנייה שנייה עזוב תשאיר את השאלה שלך פתוחה שנייה תשאיר תמתין עם השאלה שלך יש משהו יותר עמוק מרצון רצון מוגדר רק כחיצוניות יש משהו עמוק יותר מרצון וזה תענוג >> תענוג הוא פנימיות הנפש >> גם חלק ממנה >> הוא פנימיות של הנפש הוא לא רק חלק ממנה הוא הפנימיות של הנפש זאת אומרת התענוג יושב לא עוד פעם זה לא הנפש התענוג הוא חלק מוא יושב בת הוא פנימיות הנפש זאת אומרת למה אני מתענג למה בן אדם אחד מתענג מזה ובן אדם אחד מתענג מזה >> כי זה הנפש שלו >> כי זאת הנפש שלו כי הנפש שלו בנויה כך בצורה כזאתי שהיא מתענגת מעניין מסוים מציור והנפש שלו מההבנה הנפש שלו מזה זה

כבר משהו מתוך מבנה הנפש הפנימיות של הנפש עצמה המקום הכי פנימי בנפש זה התענוק >> מה זה אולי היא מכירה אז אם >> בסדר אבל אם אין לו את זה בנפש אז גם אם הוא יכיר זה לא יעזור >> תענוג זה לא משהו נרכש >> זה משהו שצריך להיות מוטבע בנפשכי זה חלק מהנפש עצמה. בשונה מהמידות והשכל שדברים נרקשים, התענוג הוא חלק מבנה הנפש עצמה >> וזה מתגלה. בסדר? זה יכול להתגלות, יכול לא להתגלות, אבל זה משהו שיושב על הנפש עצמה. זה כבר משהו פנימי. שלב >> זה לא משהו חיצוני. >> קורה בי לבן אדם אין את הכוח התענוג הזה. >> מה קורה >> ב לבן אדם? אין תענוג, אין לי תענוג מש >> יכול להיות שבן אדם לא מגיע לשם, לא מצליח להגיע לשם, >> בן אדם שהוא בצער, בן אדם שהוא בדיכאון, אז הוא אין לו תענוג משום דבר, כי הוא לא מגיע לשם. הנפש לא נעולה, אבל תענוג יושב

על הנפש, צריך צריך מודעות בשביל זה, צריך לגלות את זה, צריך להיכנס לשם, צריך להצליח לחדור אל הנפש. אבל תענוג, התענוג הוא פנימי, >> הוא פנימי. שקיבל של >> בוא נראה >> אה >> אז זה מה שהוא אומר כמו שבן איפה יש כוח התענוג שמתענג עכשיו רגע עכשיו סליחה עוד פרט אחד עכשיו למה אדם רוצה למה אדם רוצה משהו אדם שרוצה כבוד אדם רוצה כסף אדם רוצה משהו מסוים רוצה רוצה משהו מסוים למה הוא רוצה את זה כי זה גורם לו תענוג. אז הרצון הוא בעצם חיצוניות של התענוג. שורש העניין הוא שהדבר מענג אותו. הנפש שלו בנויה באופן כזה שהדבר הזה גורם לו לעונג. מכיוון שהדבר הזה גורם לו לעונג, לכן הוא רוצה אותו. ודבר שמונע ממנו את העונג הזה, הוא נרטע ממנו. הוא דוכה, הוא דוכה אותו. זאת אומרת הרצון הוא תוצאה של התענוג. אפשר להגיד שהתענוג

של בן אדם גלידה זה נובע מאותו תענוג פנימי >> בסוף כנראה שכן >> איך אפשר להגיד זה כל כך מאוש >> לא אז עוד הפעם אני זה שאלה מאוד זה עוד פעם זה נוגע בשאלה בין בין בעומק של העניין אבל כ כי הוא מתענג ממשהו טוב ממשהו מתוק ממשהו נעים יש אנשים שזה לא מושך אותם זאת אומרת ברור שהציור של גל גלידה הוא לא יושב בשורש התענוג >> אבל הרעיון הזה של משהו מתוק משהו מפנק זה משהו שכן יושב על על העונג אבל בסדר אני לא יודע זה סוגיה בפני עצמה אבל בכל אופן ההגדרה זאת אומרת יש הנקודה הכי הכי פנימית בנפש זה העונג והעונג גורם את הרצון מה שגורם לי תענוג זה הדבר שאני רוצה מה שהוא מנגד לתענוג שלי את זה אני לא רוצה. זאת אומרת לכן הרצון הוא מוגדר כחיצוניות של העונג כי הוא תוצאה שלו והוא גם לא מטרה בפני עצמו. למה אני רוצה את זה?

>> זאת אומרת כל דבר שיש לי תשובה ללמה >> אז זה נקרא חיצוני כי יש משהו מאחוריו. כשאני מגיע לכה זה הדבר האמיתי. שאתה שואל בן אדם למה אתה עשית את זה? בגלל ש אם הוא התחיל להגיד לך בגלל ש >> אז אתה מבין שזה כבר חיצוניות כי יש שכבה מאחורה אז זה רק משהו חיצוני ואתה שואל טוב למה רצית את הדבר הזה ולמה השכל כל דבר שיש לו תשובה בגלל משהו זה אז הוא חיצוני רק הנקודה הזאת שת מהכי הוא >> או שכלי או לא שכלי לא משנה מהסיבה >> לרצון ברצון זה כבר לא שכל אבל עדיין רצון הוא חיצוניות כי אתה שואל למה אתה רוצה את זה כי זה גורם לי תענוג >> אתה שואל למה זה גורם לך תענוג אין תשובה לא יודע ככה אין לי הסבר למה אין הסבר באמת למה זה לא שאין לי הסבר כי אני לא יודע אין הסבר למה כי תענוג הוא כבר קשור לנפש עצמה לכן התענוג הוא פנימי הרצון הוא מוגדר

חיצוניות כי שאני שואל למה אתה רוצה התשובה כי זה גורם לי תענוג. אז זו הציור החיצוני. הרצון הוא הציור החיצוני של העוני. זה מה שהוא אומר. והנה כמו שבנשמסודם יש בה כוח התענוג שמתענגת ממה שיש להעונג ממנו. הוא כמו מהשכלת שכל חדש חיאי גבנה. >> ובחינה החיצוניות וכוח ואחוריים של כוח ובחינת התענוג הוא בחינת כוח הרצון שבה. נכון זה בא. זה בנפש עצמה. זה לא כמו השכל והמידות שזה חיצוני. זה עדיין חלק מהנפש עצמה, אבל הוא רק חיצוניות של זה. והוא מביא לזה דהיינו דבר. זאת אומרת שהוא רוצה מה שהוא רוצה. דהיינו דבר שאינו צר שהצר הוא הפך התענוג. זאת אומרת הרצון מותנה. >> הוא רוצה להתענג. >> מהתחיל? שאין לו צער. >> שאין לו צר. כן. זה מעניין שהוא מתחיל הוא מתחיל בדרך השלילה. זאת אומרת הוא י מראש שהוא רוצה דבר שלא יצא אותו לא שיתנג ממנו

>> זאת אומרת זה זה בעצם ה ההגבלה ההגבלה של הרצון זה שהוא צריך להתאים שלא לסתור את התענוג זה הקצה החיצוני שלו בשלילה >> הוא לא יודע להסביר >> למה הוא לא כן >> אז הוא הולךשל >> זאת אומרת זאת אומרת הוא אפילו לא יודע להגד להרגיש את התענוג מעניין זאת אומרת לא הבנתי כאילו למה למה למה למה הוא מגדיר את זה על דרך השלילה עדיין דבר שאינו צר הצר הוא רבי נחם רוצה פשוט להראות כמה רצון הוא מוחלט להתענג שכל דבר שמצער אותו בדרך אז הוא כאילו הוא לא נותן לזה כאילו לא זהזה אבל לא זהזה לכאורה זה זה צורה עקיפה להסביר כי הרצון הוא כי אני רוצה את מה שמענג אותי למה צריך פה את את השלילה דבר שהוא לא צר אג יודע שהוא הולך לתנג במשהו שהוא לא צער הוא יודע הוא יודע מה הוא רוצה קיצור הוא רוצה להגיד כמה הוא >> אתה רוצה דבר שלא מצאר אותך

>> אתה לא רוצה דבר שלא מצייר אותך אתה רוצה דבר שגורם לך עונג >> נכון >> לא מצייר אותך זה הגבול החיצוני זה לא הגבול הפנימי זה לא התוכן הפנימי >> מה מוחלט אצלו הוא לא יודע כמה הוא יתענג שני דברים >> והשלא יצאר לא יודע זה עדיין צך צריך וככה על דרך משל באור אינסוף ברוך הוא גם כן כביכול ארוץ נעליון ברוך הוא בחינת חיצוניות ואחוריים לבחינת אוינגליון ונועה מבוא וצחצך חוסל מן דכיסוף נזכר לאל גם אצל הקדוש ברוך הוא יש לו עונג >> ויש לו רצון >> למה הקדוש ברוך הוא ציווה אל המצוות הקדוש ברוך הוא רוצה שודי יניח תפילין הקדוש ברוך הוא רוצה שודי יתן צדקה הקדוש ברוך הוא רוצה שודי ישמור שבת הזה הרצון של הקדוש ברוך זה חיצוניות. העניין האמיתי של המצוות זה שהקדוש ברוך הוא מתענג כשודי שומר שבת. שהקדוש ברוך הוא מתענג שודי מניח תפילין. ההנחת תפילין

של יהודי גורמת תענוג לקדוש ברוך הוא. שמירת שבת של יהודי גורמת תענוג לקדוש ברוך הוא. לימוד תורה של יהודי גורם תענוג לקדוש ברוך הוא. ולכן הקדוש ברוך הוא רוצה ולכן הוא ציווה אותנו לעשות את זה. הרצון הוא חיצוניות של העונג של העניין. העניין הפנימי של המצוות זה העונג של הקדוש ברוך הוא במצוות. >> ומכיוון שהקדוש ברוך הוא מתענג, זה העונג העליון, לכן הקדוש ברוך הוא רוצה שנעשה את זה ולכן הוא ציווה אותנו לעשות. אז בעצם השורש של המצוות זה ה >> זה העונג שיתלבש ברצון. זאת אומרת זה שאנחנו אומרים שהקדוש ברוך הוא רוצה שיניה תניח תפילין זה בעצם החיצוניות של המצווה הרצון וזה ההלכות >> מה זה ההלכה >> אני לומד בפתח שולחן וכתוב בהתראה שודי קם בבוק צריך לטול ידי מה זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא רוצה שאני אתול ידי מה זה אני

לימוד ההלכות לימוד ההלכות זה מה הקדוש ברוך הוא רוצה הרצון של הקדוש ברוך הוא זה החיצוניות של האור ולכן זה הלבוש >> בואו נראה את זה באותיות שלו א לא נראה את לא נגמר את הכל אבל עוד קצת וככה על דרך משל אור אינסוף ברוך הוא גם כן כביכול הרצון העליון ברוך הוא בחינת חיצוניות ואחוריים לבחינת אוינג אליו ונו השם וצחצחוס ואלמין דכיסופן הנזכר לאל והגם הוא אומר בוא נעשה הבאנו משל אמרנו כמו שאצל בן אדם יש חיצוניות ופנימיות רצון ועונג גם אצל הקדוש ברוך הוא יש חיצוניות ופנימיות יש עונג ויש רצון והגם שמיוחדים בתכלס הייחוד שהוא יזבורח ורצונו יהוד >> ולא כרצון האדם חס ושלום לא מינה ולא מקצתה ואין דמיון ביניהם כלל זאת אומרת אצל בן אדם אנחנו באמת יכולים להגיד יש חיצוניות ויש פנימיות ויש וזה הקדוש ברוך הוא אין אין חיצוניות שלו. זאת אומרת ככה

שאנחנו מדברים על הערות, על דרגות זה בסדר. שמה יכול להיות חיצוניות ופנימיות. בדרגות יש חיצוניות הכתר ופנימיות הכתר. זה לא בא להגיד חיצוניות ופנימיות הכתר. כי לכתר באמת יש חיצוניות ופנימיות. אבל כשאנחנו מדברים כבר על העונג העליון, על הקדוש ברוך הוא בעצמו, >> שמה כבר אפשר להגיד חיצוניות ופנימיות. הקדוש ברוך הוא אין חיצוניות ופנימיות, הוא אחד. בוא מדברים על מדברים על העונג ועל הרצון. עונג ורצון העליון. עונג ור מה? >> כאילו שלב אחרי הברית של >> אבל זה שלב לפני זה הרצון העליון. זה העונג שמה אין פנימיות וחיצוניות. בנבראים אין בעיה. נבראים כולם משותפים. יש כולם מוגבלים כולם יכול להיות בהם פנימיות וחיצוניות מדברים על העונג העליון זה כבר לא יכול להיות אז הוא אומר שברור שזה לא מיני ולא מקצתי ואין דמיון ביניהם כלל אבל אף על פי כן

דיברות כלוש בני אודום לשכך האוזן מה שיכולה לשמוע במשלומ מליצה מי נשמע סעודו זאת אומרת בסוף כיוון שאנחנו יש איזשהו בחינה מסוימת אצל הקדוש ברוך הוא אנחנו לא יכולים להבין ין אותה. אז מדברים כמו שזה אצלנו ברצון ותענוג ובחיצוניות ופנימיות אבל ברור שזה באופן אחר לגמרי אבל זה לא סתם בסוף שוב זה זה משהו מאוד עדין העובדה שככה זה אצלנו זה בגלל שככה זה אצלו נכון שאין אצלו מושג שלחיצוניות ופנימיות אנחנו לא יכולים להגיד מה כן יש אצלו אבל העובדה שאצלנו יש חיצוניות ופנימיות זה כי יש בחינה כזאתי אצלו, היא לא מובנת אצלנו אבל אין לנו מילים אחרות להגיד את זה. אז זה שאצלנו יש חיצוניות ופנימיות, זה נובע מאיזשהו משהו שמה וזה וזה עובד באותו צורה. טוב, נראה את זה בעזרת השם שבוע הבא נחזור על זה טיפה ונראה את זה קצת