מלוה מלכה ״הלל אומר״ פר׳ אמור עם הרב שמואל רבינוביץ ע״פ רשימותיו של אביו הרב הלל רבינוביץ ז״ל

תאריך: מוצאי שבת ט״ו אייר תשפ״ו משך: 34:32 צפיות: 101 הרב שמואל רבינוביץ נושא: מלווה מלכה פרשה: אמור

תמלול השיעור

תמלול אוטומטי, ללא הגהה — עשוי להכיל שגיאות.

כן אנחנו במלווה מלכה של פרשת אמור ומתחיל פה בתורה הוא מתחיל ויאמר השם אל משה אמור אל הכהנים בני אהרון ואמרת עליהם אז הוא אומר דבר ראשון נמור אל הכהנים בני אהרון ואמרת עליהם לנפש לא יתמה בעמיו אומר רשי אמור על אמור אל הכהנים אז אומר רש"י להזהיר גדולים על הקטנים. זאת אומרת למה הוא אומר? אז הוא מסביר את זה בשפתי חכמים אז בשפתי חכמים הוא מסביר את זה בצורה כזו. הוא אומר שהיה צריך לכתוב אמור אל הכהנים מה זה ואמרת עליהם. אז אומר זה שהוא אמר זה שהוא אמר אמור אל הכהנים אז הוא מבין אני מבין שהקדוש ברוך הוא אומר תגיד לכהנים מה זה ואמרת הוא מוסיף עוד פעם ואמרת עליהם אז אומר שקודם אמור אל הכהנים שהכהנים יזהירו את עצמם ואחר כך אמרת עליהם הוא אומר להזיר הגדולים על הקטנים אז אנחנו צריכים להבין מה זה הכוונה

המשך התמלול

שהגדולים צריכים להזהיר את הקטנים. מה הכוונה בזה? האם יש חיוב לכהנים גדולים לבוא ולהגיד לכהנים הקטנים תשגיחו מאוד לא להתאמה. זה הכוונה ואמרת ליהם או אז בעצם זאת אומרת הכהנים שעובדים את עבודת השם הם בטוחים שהם יודעים שלנפש לא יתמה שצריך להשגיח מטומ והכהנים הקטנים שהם לאלא לא עובדים צריכים לבוא ולהזהיר אותם זאת אומרת שאנחנו כשאנחנו מדברים על קטנים מדברים על ילדים קטנים שהאבא צריך לחנך את הילדים או שהכהנים או ש הוא רואה שהוא הולך לעשות אותו דבר איסור צריך להגיד לו אבל כהן גדול אז יש לנו כבר זאת אומרת כהנים שהם גדולים יותר לא כהן גדול ממש אז הם מבינים שהם צריכים להשגיח אז אומר להם את זה תגיד להם שהם ישגיחו אחר כך אומר לא רק שאתם תשגיחו אלא אומר להם שאתם שאתם תשגיחו על הקטנים גם כן לא על עצמכם אלא

גם על הקטנים אז בפשטות הרי הכהנים זה לא דווקא מי שעובד את במשכן, במקדש, במשכן, אלא כל כהן צריך להשגיח אפילו שהוא לא עובד, הוא גם צריך להשגיח שלא להיות טמא. יש בפרקי אבות הוא אומר דבר כזה. אבטליון אומר יזהרו בדבריכם אומר על חכמים שהחכמים יזהרו בדבריכם שמה תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא אומר ששם שמיים מתחלל על ידיכם אז רש"י אומר מה זה נקרא חכמים יזהרו בדבריכם אומר כשאתם חוזרים על ה על ה על התורה שלכם כשאתם אומרים את הדברי תורה לפני התלמידים תשגיחו מאוד בגלל שאם אתם אחר כך תעלמו מהשטח והם לא ידעו לחזור אז הם יקבלו את זה בצורה לא טובה אז הוא מבין שהגדולים שהחכמים כשהם אומרים איזה משהו הם צריכים לשקול את הדברים שלהם בצורה כזו שזה ילמד את את התלמידים שהתלמידים לא יטעו

הוא אחר כך אם הרב לא יהיה במקום אז התלמידים טו ויכולים לחזור על דברי הרב לא בצורה נכונה אז פה אנחנו רואים גם כן צורה כזו שהוא אומר הוא מזהיר את הגדולים על הקטנים שהקטנים שהם לומדים מהם אבל פה מדובר פה אנחנו מדברים בתלמיד ברב לתלמיד שהרב צריך להסביר לתלמיד בצורה מאוד יפה שהוא ידע טוב שהוא ישגיח כשהוא מדבר איתו אז לרב יש חובה להסביר לתלמיד איזשהו דרך אבל כשאנחנו מדברים פה כשאומר אמור אל הכהנים בני אהרון לנפש לא יתמה בעמיו אז הוא אומר להם שאתם צריכים להזהיר את עצמכם ואחר כך הוא אומר ואמרת עליהם שהם צריכים גם להשגיח על ה על הקטנים שגם כן ידעו בדיוק האמת שטומ זה רק בעיקר במקדש בקודשים טומה זה לא דבר שגם אומות העולם לא טמאים רק ודים ויהודים שעובדים אתם הקדוש ברוך הוא רק הם זאת אומרת שבן אדם רוצה לבוא לר

הבית הוא לא יכול לבוא טמא בן אדם כהן רוצה לאכול קודשים לא יכול לאכול סתם ככה למה בגלל שהכהן הוא בן אדם מרומם הוא עד כדי כך שהקדוש הקדוש ברוך הוא אומר שהכהן אסור לו לעבוד, אסור לו, אין לו מי שלא אתה צריך לתת לו. זאת אומרת שאתה שהכהן הוא בן אדם מרומם שהוא צריך לעבוד את הקדוש ברוך הוא. וכשבן אדם עובד את הקדוש ברוך הוא אז הוא צריך להשגיח, דבר ראשון שהוא לא ידבק בטומ זאת אומרת לא להיות בשלילה. ושנית חוץ מזה הוא באמת משפיע על העולם כולו הוא משפיע אלוקות. כמו שאנחנו אומרים בחסידות. אז בעצם בעצם יש לנו דיון פה כשהוא אומר לנפש לא יתמה. למה באמת כהן גדול? אנחנו יודעים באופן כללי שהכהן הגדול שהכהנים הם אלה שאומרים למצורת טמא או שהם אומרים למצורת האור. להם יש את הכוח הגדול של אלוקות שהם יכולים להגיד. זאת אומרת שאם

יהיה תלמיד חכם והוא מבין הכל או שיבואו בית דין ויגידו לבן אדם שהוא טמא זה שום דבר. הכהן צריך להגיד את הלשון טמא או צריך או שהוא אומר טהור אז הוא נהיה טהור. ואפילו כהן שהוא קטן שהוא עבר את הברמיצה הוא יכול אם הוא לא מבין בזה הוא לוקח את הרב שיגיד לו בדיוק האם זה מטמא או שזה לא מטמא ואז אומר את השם טמא אז אנחנו רואים שהכהן תמיד יורד לעם ולא רק זה הוא יוצא איתו מחוץ למחנה לראות אם הוא אם הוא כבר נהיה טהור או שהוא לא טהור מה קרה פה שאתה אומר שלנפש לא התמה שמגיע מת שמה אסור לו להיות בכלל רק הוא אומר לשירו הקרוב אליו שלאביו לאמור רק אם מאוד קרובים אליו אבל סתם ככה אתה אומר הכהן אסור לו להתמ למה במצורע אתה מבין שהוא יכול לרדת עד לעם למטה ולמת אתה אומר לא למת אסור לו ההבדל הוא גדול מצורע זה בן אדם שעשה חטא

דיבר לשון הרע הוא ירד. אז הכהן בא והוא מרים אותו. הוא אומר לו, "אדוני, עוד לא הספיק, תעשה תשובה עוד, תעשה זה." מת. אי אפשר לעשות איתו כלום. מת זה דבר שהוא נפרד לגמרי. הוא לא יכול לעשות איתו כלום. אז אתה לא יכול לבוא ולהגיד לכהן מדבר שהוא לא יכול לעשות שהוא נפרד. מת. זה דבר נפרד מאלוקות. אין לו רוח, אין לו נשמה. הכהן טוב לא יכול לעשות טוב. אז הוא בא ואומר פה להזהיר את הגדולים על הקטנים, שהקטנים גם כן הם חושבים שעוד אפשר לעשות משהו איתו. תשגיחו מת אתם לא מתקרבים. יהודי שירד מהדרך, יהודי שעשה לו דברים לא טובים, שמה אנחנו נמצאים אפילו קטן יכול לבוא ולהגיד טהור הזו טהור גדול ודאי שהוא יכול להגיד טהור. אפילו כמובן שהוא יודע אם זה טהור אבל מת אין לך מה לעשות איתו אז אבי זכרונו לברכה פעם הלך בשיקום חבד

הוא פגע שמה את רב גרשנחין רב גרשנחין היה יהודי מרומה מעם הוא היה רב של שיקון חבד לפני כן הוא היה מראשוני תלמידי התמימים ושואל אותו רב גיר שנחן אני רוצה לשאול אותך אני נורמלי או שאני משוגע שואל אותו אבי, מה זה נקרא נורמלי? תסביר את עצמך. אז הוא אומר, תראה, אני כבר יהודי כל כך זקן, כבר היה למעלה מגיל 90. הוא אומר, אני לא מרגיש לרגע אחד שאני הולך למות. אז תגיד לי, זה דבר נורמלי. בן אדם בגיל כזה כבר בקושי מתפקד, צריך עזרה, לרגע לא חושב ש שאני שאני הולך למות. זריד הפך השכל. ידע שהוא שרב גרשן אומר דבר אז הוא לא סתם זה הוא היה יהודי שהיה שקוע בחסידות שכל דבר היה אצלו מכושב אז הוא אז אבי שואל אותו אבא שלי שואל אותו תגיד לי רב גרש מה באמת ההסברה מה אתה חושב ש אם אתה שקוע בדבר אז תסביר לי באמת מה ההסבר אז אומר אני אסביר לך

כשבן אדם חי הוא דבוג יש לו נפש אלוקית חלק אלוקה ממעל הוא דבוק בקדוש ברוך הוא. כשבן אדם מת הוא נפרד מהקדוש ברוך הוא. ואומר לו עוד יותר שמת מכיוון שהוא עוד מעט יקום לדחייה אז יש לו זמן מסוים אז עוד מעט הוא יהיה עוד פעם חי. אז יש לו זמן גוי שהוא מת כמו בהמה נפטרה מתה. נגמר הסיפור. יהודי אין כזה דבר. יהודי אפילו שהוא מת אז עוד מעט הוא יקום לדחיה. אז יש לו מצב נוצר מצב בעיניים שהוא נפרד מהקדוש ברוך הוא לגמרי אחר כך שתחזור הנשמה אז הוא עוד פעם יחיה אז אומר יהודי שדבוק בקדוש ברוך הוא לא יכול לצייר את עצמו הוא חי הוא לא יכול לצייר את עצמו שהוא נפרד מהקדוש ברוך הוא מת זה דבר שנפרד מהקדוש ברוך הוא לכן הטומ הכי גדולה שורה על מת אנחנו רואים כל מיני טומות אבל טומאה הכי גדולה שזה טומאת מת שאם מנגם נגע בו הוא צריך שבע ימים לחכות

עד שהוא נהיה טהור אחרי שמזים עליו את האפר פרה אדומה אבל בן אדם אומר שהוא נפרד מהקדוש ברוך הוא הוא צריך אחר כך כדי לחזור הוא צריך עבודה שלמה כך הוא מסביר אותו ב באור החיים על הפרשה אומר כאן כזה לשון צריך לומר צריך לדעת הוא שואל למה שינה מסדר הרגיל למה הקדוש הקדוש ברוך הוא פה בפרשה שלנו שינה מהסדר הרגיל במקום לומר ויאמר השם אל משה דבר אל הכהנים אמור אל הכהנים אל לשון אמירה ועוד הוא אומר למה הוא קודם התיאור למתואר אומר אמור אל הכהנים בני אהרון תגיד קודם בני אהרון ואחר כך אל הכהנים מה זה בני אהרון זה המתואר בשביל מה אז אומר צריך לבאר את זה ככה אומר את הלשון אמר הקדוש ברוך הוא לשים אין נאה ליוצא ונכנס לפניי להסתכל במת. בן אדם שמגיע אליי אומר נכנס לתוך בית המקדש זה לא נאה. כך אומר המדרש שלא נאה שבן אדם שעובד את הקדוש ברוך הוא

שיסתכל במת. וזה מה שאומר הלשון מעלה אל הכהנים. פירוש שהם לצד שהם כהנים משרטי פני המלך. כך אומר הלשון שלו. ומה היא המעלה? שלא יתמו לנפש אדם. שאין זה נאה הוא אומר ליוצא ונכנס לבית המקדש שיסתכל עלזה. אז הוא אומר לכן הוא אומר קודם התואר למתואר. זאת אומרת קודם הוא אומר הכהנים אחר כך אומר בני אהרון. בני אהרון אז הוא אומר זה לא יש גם בנות יש גם אז הנקודה היא פה לא זה שהם בני אהרון אלא הנקודה היא שהם כהנים והם עולים נכנסים למקדש עולים למקדש איך שאומרים אז אתה הם צריכים להשגיח שהם לכן הוא מקדים והוא אומר בני הכהנים בני אהרון שהכהנים יהיו בני אהרון אחר כך הם בני אהרון קודם הם קדושים אז אומר פה, אז זאת אומרת שטומת מת זה מצד המעלה הגדולה שהם נכנסים לבית המקדש, הם קרובים לקדוש ברוך הוא. לכן אנחנו אומרים

ממשרתי עליון אז לכן מצד החשיבות שלהם אסור להם בן אדם שהוא חשוב, בן אדם שהוא מכובד, אז הוא עובד את השם בתור בית המקדש הוא צריך להשגיח עד כדי כך הלשון שלו שלא ירו פנימת. לא רק שהם לא שהם לא יגו במת הלשון הוא מדייק פה הוא אומר שאסור להתאמות במדרש הוא אומר אפילו לראות את המת שגם לא יראו הם זאת אומרת כמו שאמרנו קודם שהמעלה של כהנים שהם צריכים להיות עיסוקם עם דבר חי לא עם דבר מת אין כבר מה לעשות איתו אז לא רק שהם לא ירו לא לא יגעו בו ולא יתעסקו בו, אלא אפילו לא הסתכלו עליו. אומר שזה לא נאה לאנשים שהסתכלו על דבר שהוא כבר נפרד מהקדוש ברוך הוא. זה מה שהוא אומר פה. ואז אנחנו אנחנו עכשיו בערב לג בעומר ואנחנו נמצאים במצב כזה שאנחנו יש את כל הסדר של ה של הלפני של הספירת העומר שאנחנו מטבלים על תלמידי רבי עקיבא

אז לכאורה אנחנו שואלים תלמידי רבי עקיבא כל כך הרבה שנים יש מהם ובכל זאת אנחנו מטבלים עליהם בית המקדש נחרב מתאבלים שלושה שבועות. תלמידי רבי עקיבא, כל ספירת העומר ומה בית המקדש החריבו אותם הגויים. תלמידי רבי עקיבא. מה קרה שם? לא נהגו כבוד זה בזה. לא כתוב שזלזלו אחד בשני. כתוב לא נהגו כבוד. לא נתנו את הכבוד הראוי. לא נתנו להם. אז השאלה היא מה פתאום אנחנו כל כך מתאבלים שבע שבועות כמעט? יש כאלה שבלג בעומר מפסיקים אבל בכל זאת שאנחנו את ההבל הגדול הזה על תלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה. מה? מה יש פה איזה נקודה שצריכים להבין שזה הרי שייך אלינו? אנחנו מתאבלים. מה קרה שאנחנו צריכים להטאבל כל כך תלמידי רבי עקיבא? הגמרא אומרת דבר מעניין. הגמרא אומרת על חוני המעגל. אומרת הגמרא שאחרי שהוא ישן 70 שנה

חוני המעגל כתוב שמה שהוא אומר אומרת הגמרא שחוני המעגל אמר שהוא לא מבין כתוב ש הגלות תהיה כחלום. אז הוא אומר, אם הגלות תהיה כחלום, אז חלום זה כמה דקות, זה שעה, זה יום, אבל לחלום 70 שנה, כיוון שהיה הפסק בין בית מקדש ראשון לשני היה 70 שנה, אז אומר חניה מעגל, כל ימי נצטערתי. מה הכוונה שאנשים שישנו שזה היה כחלום? לא הבנתי מה זה חלום של 70 שנה. אז הקדוש ברוך הוא הלך ושם אותו שהוא ראה יהודי שנוטע עץ חרובים ועץ חרובים כנראה זה היה חרוב מיוחד שהחרובים האלה צומכים אחרי 70 שנה אז הוא שואל את החוני המעגל שואל את הבן אדם מה פתאום אתה נוטע עץ אתה חושב שתחיה עוד כל כך הרבה שנים אז אומר לו אני אגיד לך את האמת האבות שלנו נטו לי עץ ואני אוכל את החרובים שלהם אז אני עכשיו נוטע העץ שהילדים שלי אומר הנכדים יהיו אז

אומרת הגמרא שהוא התיישב לאכול לחם אחרי שהוא שמע את זה והוא נרדם ל-70 שנה 70 שנה הוא הוא ישן פתאום הוא מתעורע אז הוא רואה את הוא ליד העץ חרובים שמה הוא רואה שעומד שם בן אדם וכותב חרובים אומר לו זה אתה שנתת את זה אומר לו אני כבר הנכד הנכד אומר כבר נת אני מקבל את זה אז אומר אז הוא קלט שאפשר לחלום 70 שנה. מה פתאום הוא לקח דווקא עץ חרובים? שעץ חרובים לא נותנים אותו מיד בשביל אחרים בשביל עצמך. אתה לא תהנה מזה. רק הנכדים הילדים נהנו מזה. אתה לא. אז הוא אומר לפעמים בן אדם עושה פעולה אז הוא חושב בן אדם עושה בשביל עצמו. אומר לו לא אתה קיבלת מתנה. תעביר את זה הלאה אפילו שאתה לא תהנה מזה פה הוא אומר אמור אל הכהנים בני אהרון אומר אל תתמו דבר ראשון אבל ואמרת עליהם אתם קיבלתם מתנה תזהירו את הילדים שגם הם ידעו את גודל המתנה ילד לא מבין

הקטנים אין להם את ההבנה הגדולה של המתנה אבל הגדול יכול לנתוע עץ הוא יודע אפילו שעכשיו אתה לא תראה את הפירות אבל את הפירות תראה 70 שנה אז אומר הרבה העץ שאתה נוטע אז אומרת שם הגמרא הוא נכנס לבית המדרש והוא יושב נכנס חוני המעגל לבית בא לבית שלו אז כבר הבן שלו כבר לא חי הנכדים שלו כבר חיו הוא נכנס לבית המדרש והוא שומע שיושבים בבית המדרש אומרים שהשמועה הזו שאנחנו שומעים זה כמו שהיה בזמן של חוני המעגל מה היה בחוני המעגל מה שהייתה שאלה בגמרא הכל הוא פתר אז הוא מאוד נהנה אז הוא אומר להם אני חוניה מהגיל אז הוא אומר הם לא האמינו לו 70 שנה לא היית פה פתאום אתה מופיע אז כתוב שמה גם כן את הלשון הזה שלא נהגו בו כבוד כבוד המגיע לו זאת אומרת הוא היה חוניה מהגל היה ראש הבית המקדש הוא היה נכנס לבית המדרש כל שאלה מיד הביאו לו והוא פתר

אותה פה לא שזלזלו בו חס ושלום לא, אבל הם אמרו א אתה אומר בסדר אז אומרת הגמרא שהוא ביקש שהוא ביקש למות אז אתה שואל שאלה חוני המעגל גדול הדור תשב אז לא קיבלת את הכבוד הראוי מה פתאום אתה מבקש למות אם לא שומעים אותך בצורה כזו אז אנחנו בעצם לא כל כך מבינים את הדבר אבל אתה מסתכל על הסיפור, אתה אומר בן אדם גדול הדור. עד כדי כך שהוא נעמד ועשה עוגה, עיגול. הוא אמר לקדוש ברוך הוא, "לא את הגשם הזה תוריד, לא גשם כזה, רק הוא מדבר עם הקדוש ברוך הוא בצורה כזו שהוא הקדוש ברוך הוא שומע בכל מה שהוא אומר. הוא נכנס לבית המדרש, אתה אומר, ולא נהגו בו את הכבוד הגדול שהוא היה רגיל לזה קודם, אז הוא לא אז הוא אומר לקדוש ברוך הוא, אני לא לא רוצה להיות בעולם. מה ההסבר? אז יש פה הרי תמיה גדולה. אתה מדבר, אתה לא מדבר על

יהודי פשוט, אתה מדבר יהודי כזה שגם הנכדים של חוניה מעגל עוד באו לבקש מהם שיבקשו גשם. ככה אומרת הגמרא, לא רק הבן שלו, אבא חלקיה היה הנכד שלו, וגם ממנו באו לבקש שיבקש גשמים. אז איך אתה מסתכל על זה? אנחנו אנשים פשוטים אז פגעו בך קצת בכבוד. אז מה קרה? יש פה דבר יותר עמוק. הדבר העמוק הוא שכשבן אדם מרגיש שהוא לא שייך לדור הזה והוא לא שייך להשפיע על הדור אז הוא אומר אם ככה אני כבר לא מהדור הזה ריבונו של עולם תן לי גן עדן חוני המעגל נכנס לבית המדרש הוא שמע שאומרים זה כמו בזמן חוני המעגל הכל אנחנו יודעים אז אומר לו חוני המעגל הוא נכנס להגיד להם אני אז אומר לא לא ההשפעה שלך זה כבר אתה גמרת את ההשפעה שלך הכבוד שקיבלת אז זה היה בגלל שאתה דיברת על הדור שלך. אז פה הוא אומר אותו רעיון. אומר, אומר, "ויאמור אל הכהנים בני

אהרון ואמרת עליהם, תגיד להם שהם ינחילו את זה לדור הבא. מכיוון שמהקדושה שלהם זה קדושה גדולה מאוד, אבל הם ראו והם הבינו, הם ראו את את כל את מתן תורה, הם ראו את כל הקדושה, הם ראו איך שהקדוש ברוך הוא מדבר אל משה ואיך שממנים את אהרון. אבל הדור הבא כבר לא יהיה לו את זה. אז הוא אומר, אתה צריך להחדיר את זה בצורה כזו שגם הדור הבא ידע. אז יש פה פירוש שאומר מה זה אומר רש"י להזהיר גדולים על הכ. מה זה להזהיר? להזהיר אתה יכול להגיד מלשון ש בתקיפות תזהירו אותם אל תגשו למת. יש בדיוק הפוך. תיתן להם זוהר, תיתן להם אהבה, תיתן להם את ה את ה את הקרינה, תדע שתדעו לכם כמה אתם מורמים, שאסור לכם אפילו לראות את המת עד כדי כך תיתן להם. זה מה שהוא אומר. אז אומר להזהיר מלשון זוהר. אנחנו עכשיו גם כן ב בערב לג בעומר. לג בעומר זה עניין של

זוהר. זוהר זה נקרא אור מזהיר לכולם. לכן זוהר זה דבר של לעתיד לבוא. כתוב אז שאז אם סחוק פינו אז נהיה מהירים אפילו עכשיו אנחנו קשה לנו אבל אנחנו יודעים שעוד מעט יהיה הכיוון של זוהר שזוהר מגלה את פנימיות התורה מה שיהיה לעתיד לבוא. אז אם לעתיד לבוא יהיה מושג כזה של שמחה, של אור, אז לא יתעסקו בכל הדברים של טומא וכל הדברים שהם נפרדים מהקדוש ברוך הוא. אז התעסקו בדברים הכי גבוהים, באור השם, לאלו מעלה מעלה, כמו שאומר הרמב"ם, שכל עניין של החכמים זה יהיה לא יהיה סכם בדברים פשוטים. העסק שלהם יהיה לדעת את השם. אז זה מה שהוא אומר אז תזהירו לא תגידו את זה אותו היה הסיפור עם רבי מוישה פיינשטיין ניגש אליו יהודי אומר לו רוצה לשאול את הרב אומר אז היה כשבאו לארצות הברית אז היו חייבים לעבוד שבע ימים כל בשבוע ומי שלא עבד זה

היה כמו שבן אדם יום אחד הוא לא בא אז היו מפטרים אותו אז היו אנשים יודעים שהם הולכים ללוות שבוע במקום וביום שישי הם הולכים ומפטרים אותם. אז הוא אומר, בא מישהו לרבי מושה פיינשטיין, אומר לו, תראה, גם אני וגם החבר שלי עברנו את אותו מסכת ייסורים. באנו יום ראשון עד שקיבלנו עבודה, זרקו אותנו ולא היה לנו מה לאכול. היה מאוד קשה. אז תראה אצל החבר שלי איך הוא אומר שאת החבר שלי תסתכל איזה ילדים שיש לו, איזה אור הוא בבית. ואצלי כל הילדים ירדו מהדרך ותסביר לי אני אני עברתי בדיוק כמו את המסע של החבר שלי למה אצלו הבית כל כך תלמידי חכמים ואנשים מאירי פנים ופה אצלי כל הילדים ככה תסביר לי מה ההסבר אז אומר לו אני רוצה לשאול אותך אתה חזרת הביתה ביום שישי ידעת שאתה כבר לא תעבוד מה עשית אז אומר הייתי שבור והקרנתי הבית היית שברון לב, מה אני אעשה?

אני יהודי, אני צריך לשמוע בכל השם, אין לי ברירה. אז אומר, זה בעיה. אומר, אז אתה ישבת בשולחן שבת ומה הקרנת לילדים שבגלל שאתה יהודי אתה סובל ואנחנו סובלים בגלל זה ואין לנו ברירה, אבל מה נעשה? אין לנו, אנחנו לא יכולים ללכת נגד השם. אז אומר, זה השפיע על הבית. אתה אומר, החבר שלך שהוא הגיע הביתה אז הוא בא בשמחה אומר, ברוך השם שאנחנו יהודים ואנחנו זוכים לקיים. אומר, אז בוא נרקוד, בוא נשיר שלנו יש את הזכות הזו. כך אומר היומר. אז הוא אומר, בבית של החבר שלך היה אור. אתה לקחת את הנושא הזה והקרנת אותם לילדים נהיה חושך בבית. אז אומר, ברור שזה כך קרה. זה מה שאומר. להזהיר אתה יכול לה בשני דרכים. יכול להגיד להם אנחנו אסור לנו לקוח במת אנחנו צריכים להשגיח אתה יכול להגיד בצורה של זוהר להגיד להם רבותיי אנחנו קרובים

להשם אנחנו לא יכולים להסתכל בפני מת אנחנו לא יכולים להתעסק עם אנשים שעם עם מישהו שכבר לגמר את התפקיד אנחנו רק עם חיים עם אנשים אותו דבר אז זה הרעיון של תלמידי רבי עקיבא תלמידי רבי עקיבא זה נכון שהם לא שהם לא ביזו את השני, אבל את הכבוד, את ההרעה. אז עד כדי כך שהם תלמיד הוא הוא מדגיש שהם היו תלמידי רבי עקיבא. אבל אומר תלמידי רבי עקיבא היו צריכים להעיר לא במצב כזה שהם לא יקבלו אחד את השני, הם היו צריכים להאיר אחד את השני. אפילו שתלמידי חכמים מתווכחים ועושים, אבל כשהם מתווכחים תלוי איך אתה מתווכח. ברגע שאתה לא נוהג כבוד בו בגלל שהוא לא זה אז אומר אז נכון שאם היו תלמידי חכמים יש תלמידי חכמים שרבים הגמרא אומרת אבל תלמידי רבי עקיבא שרבי עקיבא כל הזמן ואהבת לרעך כמוך שהוא אומר שצריכים להזהיר להראות פנים

שמחות להעלות כמו שהכהן תפקידו להרים את המצורע להרים את הלה שזה אומר כך ככה אז אומר ש ברמבם מביא שלא רק שלא הכהנים הם כאלה. אומר הרמב"ם שבני לוי זה לו דווקא. אלא כל מי שנהג, שלומד תורה והחליט שהוא עוזב את כל השטויות של העולם הזה והוא מדבק אז הרי הוא כמו בני לוי. הרי הוא קדוש לקדוש ברוך הוא. כך אומר הרמב"ם. אז אותו רעיון יש פה שתלמידי רבי עקיבא שהם היו מרוממים הם היו תלמידי רבי עקיבא. הם היו כהנים. אז אומר כהן צריך להרים את כולם אז זה מה שהוא אומר אותו רעיון אומר תלמיד חכם אפילו שאתה לא כהן אבל אתה בדרגה של כהן אז לכן אתה לא יכול לעשות את זה ואותו רעיון אומר בפרקי אבות אנחנו רואים הלל ושמאי אז אומר הלל אומרה מתלמידיו של אהרון אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבון לתורה אומר שם רש"י אבל למד מאהרון

שהיה אוהב שלום. כתוב שמה, בריתי הייתה איתו החיים והשלום. מה הכוונה? אומר רש"י, כשהיה רואה שניים רבים זה עם זה, היה הולך לכל אחד ומפייס אותו ואומר לו, "אתה לא הבנת את החבר שלך, אתה צריך החבר שלך כל כך מצטער". והוא היה עושה מזה עד ששניהם היו נפגשים, הם היו מתחבקים ואומרים, "אוי, חבל שהגענו לכזה מצב." אז אומר שמה זה שייך לאהרון? מה אהרון הכהן שהוא כהן גדול הוא בבית המקדש הוא נמצא בקודש הקודשים אז אהרון הכהן ולא רק זה אפילו בצורה כזו שהוא היה אומר כאילו לא את האמת העיקר שיש עלו איך זה מגיע לאהרון הכהן אז אומר שהמעלה של אהרון הכהן זה בגלל הגדלות שלו הוא כל כך קשור לקדוש ברוך הוא אז יש לו כוח מי שיותר גבוה יכול לרדת מטה מטה יש לו כוח להרים אפילו אנשים שרבים זה עם זה ומדברים מה שלא צריך ומכועסים אפילו

הוא בא להקם את זה כדי שהוא ירים אותו מלמטה למעלה אותו רעיון עד כדי כך שהוא אומר שזה המעלה של כהן כהן גדול הוא כל כך גבוה אבל מישהו לא יכול להרים אומר אם הוא מת והוא לא שייך לכל העניין אז הוא אומר לא שייך כבר לעשות את זה אותו דבר יש גמרא שאומרת הגמרא מעבירים את המת מלפני הכלה שאם יש חתם וקה אז את המת מעבירים מלפני כן שלא זאת אומרת שהזכות של הכלה יותר טוב אומרת הגמרא שאמרו על הגריפס המלך שאפילו שהוא מלך אז הוא ויטר כשעבר חתם וכלה הוא נתן להם ללכת קודם אז אז אומרים ככה שנשיא שמכל על כבודו כבודו מחול מלך שמכל על כבודו אז איך איך הוא יכל למחול ולתת לכלה לעבור קודם לכבד אותם. אז הוא אומר פה, אז הוא אומר פה, אז יש תוספות שם שמסביר שהוא לא היה בדיוק מלך. זה היה השאלה אם הוא נהיה מלך או לא. אז הוא היה מותר לו

כאילו לוותר על כבודו. אבל סתם מלך לא יכול לוותר על זה. ויש אחרים שאומרים בתוספות הוא מביא גם כן שדבר של מצווה אז משהו אחר של מצווה. אז אנחנו מדברים, מעבירים מת, אז אנחנו אומרים כשחתן וכלה, מעבירים את המת, אנחנו מבינים למה מעבירים אותו. המת זה דבר של מצער והם בשמחה אז לא אז נותנים קודם לחתם והקלה ללכת. אבל מלך אתה אומר למה המלך? אז הוא אומר בגלל למה המלך צריך לוותר לחתן והכלה. אז יש פה חידוש מאוד מעניין שחתן וכלה הם מה הם עושים? הם הולכים לבנות את עם ישראל. הם שייכים לדורות הבאים, הם הולכים להקיד את הדורות הבאים. אז לכן בחתם וקלה אומרים אנחנו לא מוצאים עוד מצווה שכתוב שכל המשמח חתם וקה זוכה לחמישה קולות שבונה כמו אחת מחורבות ירושלים. מה השמחה הגדולה בחתם וכלה? בגלל שהם הולכים הם הולכים להעמיד את דור ההמשך. אז אומר מת אתה צריך

לסלק אותו. אנחנו לא מסתכלים על מה שהיה. אנחנו הולכים לראות הלאה קדימה בן אדם פה אנחנו מלאים שמחה צריך לשמח אותו וכל המשמח חתה מקלה הוא זוכה לדברים הכי גדולים למה בגלל שאנחנו את הדורות הבאים צריכים לעשות מתוך שמחה לא סתם זה לא הוא צריך ללכת להתחתן הוא צריך להולד ילדים הוא צריך לגדל אותם אתה לא שאתה מסתכל כי אתה כשאתה רואה את אלה שלא התחתנו ואלה שלא אין להם את הילדים אז אתה רואה לבד כמה השמחה גדולה, כמה בן אדם צריך להיות מאושר שיש לו ילדים, שיש לו דור המשך. עד כדי כך שהגמרא אומרת שמה אצל חזקיה שאומר לו שבא אליו הנביא ואומר לו לא התחתנת אז אתה הולך למות. אז הוא אומר לו למה אתה לא התחתן? אומר שאני ידעתי שהילדים שלי לא יהיו בסדר. אז אומר לו הקדוש ברוך הוא, מה אתה החשבונות של אחר כך אתה אל תעשה, זה שלי, זה בעיה

שלי אתה צריך, יש לך מצווה פרורבו, תתחתן, תוליד ילדים, מה יהיה אחר כך הם לא יהיו טובים, אז הוא ביקש אז מהנביא שיקחו יחד, אולי בזכות זה הילדים יצאו יותר טובים. אבל כשבן אדם הולך לבנות דור המשך, א' זה שמחה גדולה. עד כדי כך שמעבירים את המת. ואפילו מלך, שמלך זה נקרא שמידת מלכות צריך לנהוג בו את העירה הכי גדולה והוא לא יכול למחול על כבודו. אבל דבר של מצווה זה לא סתם מצווה, זה מצווה שהולכת לכל הדורות הלאה. אז זה מה שאומר פה שהשם אומר למשה אמור אל הכהנים הדרגה הכי גבוהה שלנפש לא יתמה אבל תזהיר אותם ואמרת עליהם שאת הדור הבא אתה צריך בצורה של זוהר אתה תדע לך שיש לך אחריות אתה היית בתוך בית המקדש וראית את כל הבנייה ואת כל זה אבל את הנכדים שלך את הילדים שלך תשפיע עליהם זוהר תזהיר אותם מלשון שיעשו את הדבר דבר

בהנאה בשמחה יעזור השם באמת שיהיה שמחה וטוב לבב מכאן והלאה ותקף ומיד ממש נזכה לגאולה השלמה

שיעורים נוספים מאת הרב שמואל רבינוביץ

כל השיעורים של הרב שמואל רבינוביץ ←