לקוטי תורה, פר' ויקרא, "ויקרא אל משה" #5 - הרב יצחק מאיר וייס

הביאה לאווי מויד על זה נאמר וידבר על זה שהקדוש ברוך הוא דיבר איתו כדי שהוא יוכל להיכנס אז קדם לדיבור קדם לגילוי של מושה באווי מועד קדם לזה העניין של ויקרא אל מוישה נסכח מלמעלה איזשהו גילוי שנותן למשה את הכוח להיכנס למישהו זה מה שלמדנו באריכות במים הרד לפה ואתמול למדנו שבהמשך לעניין זה התורניצחיס את העניין הזה כל הדבר הזה קיים אצל כל יהודי בכל הדורות אז הוא הסביר שהתוירו היא כמו המשקו התוירו משכו וסמקדושנו לקדוש ברוך הוא לדמס שהלו בלבד כאשר יהודי לומד תורוז זה בעצם בתורו יש את הגילוי של המשקו הוא אמר את זה בכמה וכמה אופנים אחד הדברים הוא אמר הוא בצילוד כיסיסיכו או כמו שהוא סיים בסוף הוא אמר שבצילוי חומדתי וישבתי פיריוי מוסק לחיקי שבכל הלה רואים שהצל העניין של צל העניין של מקיף נמשך על ידי תור אבל לא סתם שהמקיף נמשך

על ידי תיר אלא שהמקיף נמשך בפנימי על ידי זה הפירוסק לחיקי או כמו שהוא אומר שזה כמו הסוכה שהניצוצות שיש התנצות של אור בצל של הסוקה על דרך זה התוירו הוא הביא כמה אופנים כן אמר שזה עלדר על דרך שמחסטר שהמקיפים של הסוקן מתגלים באופן פנימי נקודת הדברים היא שכאשר שאתירו עניינה המשוכה של אינסוף ממש שימשך באסוגה הדיבור של טוירו מבטא את זה שנמשך אויר מקיף אור של אינסוף על הנפש והסוגה הזאת גוף נמשכת בו פנימי ובעניין הזה מגיע זה שמוישה נכנס לאוהל מועד מה המשמעות שמושה נכנס לאוהל מועד מושה קודם כל כדי לקבל את את הדרגה הזאת צריך להיות בבחינת שמאליש ובבחינת ביטול ואיפה איפה איך זה מה מה המשמעות של זה שזה מתגלה בפועל אז הוא אמר שזה מה שנקרא שיש דיבור אני הוא המדבר אני ו המדבר אומר שיש גילוי בנפש האדם של האינסוף מה זה

אומר שיש גילוי בנפש האדם של האינסוף אז הוא אמר שודי יכול להגיע לדבר כזה שהוא יכול לקשר מחשבתי בהשם בקשר אמץ וחוזו למגדל >> שהוא יכול לקשר את מחשבת ו בהשם בקשר אמץ חוזוק כמו שהנפש מקושרת בדבר גשמי שהיא רואה לעיני בשר זה המשמעות שמושה רבנו נכנס לו אל מויד כלומר הוא כל כך מושה זה גם ביטול וגם דעס יהודי על ידי לימוד התורה דף בס עמוד א >> ודי על ידי הלימוד התואר שלו מצד הגילוי האינסוף שיש בתואירו הוא יכול לחיות את האינסוף בדעס ממש בלמזה הוא יכול לכוט את זה אז זה הנקודה נקודה של הביאה של מד רבינו לא אל מועד מכאן והלאה הולך להסביר את את הפרטים האחרים שהתבארו פה במימר יש פרט אחד שהתבאר במימר וזה העניין של של א של זה שמוישה בא לבוא לאויל מויד והוא לא יכול זה מה שהתורה אומרת ולא יוכוי לאבוי הוא לא יכול לבוא לאיל מיד ואת כל אלה הוא

יפרש בעבודת האדם וכדי לבוא יש איזשהו גילוי שויקרו אל משה שהוא הסביר פה בריכות במר קודם שיקול מוישה זה איזשהי דרגה ממוצעת כזאת שהיא סוג של שליח הוא הסביר ברכות את הנושא של שליח ששליח עניינו להביא איזה משהו גבוה יותר אל מישהו אחר איזה בחינ ממוצס הוא קרא לזה אז גם בבס השם של יהודי יש בחינה ממוצס שמאפשרת לנשמה ודית בילומה הזה להתקשר ולקבל את הגילוי של תירו זה מה שאוליך הוא מבאר אז אנחנו באמצע עמוד של ביס עמוד א' בקטע שמתחיל והנה על דרך זה יובן שורה שמתחילה שרויה לעיני בוסר אז אומר ככה והנה על דרך זה יובן גם כן פירוש לאבואי אלו ילמיד הרי הלשון הוא ולא יוכי לאבוי שהוא לא יכול לבוא כן אז מה המשמעות לאב מועיד אז הוא אומר אז הוא הולך הוא הולך ומדייק את המילים לובוי אז אומר ככה היינו כי צורך ליויס על דרך בוא לכאן ותלמוד ביודי אין

חז"ל אומרים אשרי מי שבוא לכאן ותלמוד ביודי אז תלמוד תלמוד ביוד שהוא לא אולי לא יסביר כל כך מה זה המשמעות תלמוד ביודי אבל בתלמוד בודי הכוונה היא בפשטסודי התוירה הגיע אליו אבל כהקדמה לתלמודי בידודוי יש משהו שנקרא בוא לכאן ואת הבקן הזה הוא מקביל לזה שמשה רבינו לא לא אלויל מועד יש מציאות כזאת של לבוא לאל מועד מה זה נקרא לבוא לאל מועד זה מקביל לבוא לכאן אז הוא הולך ומסביר מה זה בוא לכאן אז הוא אומר והנה הנה על דרך זה יובן גם כן פירוש שלי אלו מועדנו קיצור ליוס על דרך בוא לכאן ותלמוד בוד כי יש כאילו בעיה הרי התור שלפונינו נסלבשו בגשמיוס כן הוא לא מסביר מה לכאורה מהשמע פה שברגע שהתור התלפשה בגשמיוס אז לכאורה הגשמיוס מעלים על התואירו נכון שיש את המעלה שהתואירו היא צי יוודי והתורי גילוי עמקי והתיר איזשהו גילוי אלוקי עצום

לנברואים אבל בסופו של דבר התלבש בגשמס וכמו שכוס הוא מביא לזה פסוק לזה שהתיר התלבשה בגשמס ואונוכי תרגלתי לאפרים פירוש בחינס אונויכי משונוכי התור הרי כאמור קודם התויר יוקיף את אינסוף ממש לכן זה אונויכי מי שאונויכי אבל באיזה אופן היא באה תרגלתי והשפלתי בבחינס רגל איפה זה בא לי עם כל עניונים גשמים שבת שבעל פה אז כדי שודי או אז נכון שקודם התמהר שהתוראי אינסוף אבל צריך לפעול איזשהו משהו כדי שזה יהיה גלוי כן ככה לכאורה המשמעות של מה ש רוצה לומר וצורך ליס כדי לקחת את התאיר כוכמם על זרוויסוב ההמשך של הפסוק כוכמה על זרועיסוב מה זה זרועיסוב אנחנו תמיד יודעים שזרויס זה ימין ושמאל ימין ושמאל בבס אודום זה בחינסביר חולו או עכשיו הוא חוזר אחורה למים חזרה לאשרי מי שבו לכאן תלמוד בודו ממילא וזו בחינס בוא לכאן מה זה בוא לכאן שהוא שהוא השתה חוס

נפש למקורו ושורשו כמו שכוס בדיו אמר חלקסוב שם יש אריכות בעניין הזה של אשרי מי שבו לכאן תלמוד ביוד שם הוא גם את העניין של אשרי הנקודה היא שכדי שודי שם כתוב שכדי שודי יתאחד עם תוארו אז צריך לפני זה כדי שיהיה ותלמודי ביודוי תלמודי ביודי הכוונה היא שהוא מתאחד עם תוארו צריך לפני זה להיות בו לכאן ואת הבול לכאן הוא מסביר כמו שהוא מסביר פה שזה השתפחוש הנפש למקוררו ההשתפחות ההתאחדות שיש להנפש עם המקור שלה שכפי שמשמע פה מה מה זה אומר שהנפש מתאחדת עם המקור שלה המקור שלה נשמרגישה וירלוקוס אז גם פה ההשתפחות של הנפש למקור הכוונה היא שודי מעורר את האב וירשבו ברגע שהוא מעורר את האב וירא שבו אז כאן המשמעות היא שזה פועל שהוא יכול לקחת את הגיל האליקי את האווןנויכי שנמצא בתוך התרגלתי את האונויכי שנמצא בתוך הדבורים הגשמי

>> בסדר >> תרגלת לשון רגל >> לשון רגל הוא אומר כן אז אונויכי תרגלתי איך אתה יכול לקחת את זה על ידי כוכזרס על ידי זה שודי מורה רע ובעיר בסדר וזה הוא מפרש שזה נקרא לאוי אלו מועד לובל אויל מועיל זה התורו כפי שהיא מתגלת בדעסודו כן זה מה שאמר ונויעדתי מלשון ונוידתי שהוא מתייד בנפשו של האדם כדי שהתר תוכל להתגלות בנפשו של האדם צריך קודם לכן להיות באופן כזה של אה של בוא לכאן בדיוק לובל אל מועל או זהו אז עד לפה לכאורה בייר את הלוב לאל מני במוישה ממש הפירוש ולא יאכל מושה לאבוי הרי הרי למדנו כל הזמן שיש פה מניעה לא יאכל מושה לובוי הוא לא יכול לבוא אז אצל מוישה למה הוא לא יכול לבוא מבואר למעלה לא דיינו מפני שעונו מבחינת סיושס חושךסרי קנל מבואר הרי שהסיבה היא מצד החשכות מצד האינסוף מצד הזה שהוא נעלם לא יכול לקחת הוא לא יכול לבוא להיכנס לשם

אך בבחינתפשטוס כאשר מדברים על ההתפשטות שבכלום דהינו הדע שבנפש אלכיס הפירוש כיפשות שלסגוד בחינס דעס זה למה מחמס אסתר נפש הבאמס בסדר הדעז הזאת באלוקות שמתגלת על ידי אויל מועילד לא יכולה להתגלות בנפשו של כל האדם לא מצד מצד שהוא הוא לא יכול הוא לא יכול לפתח הדעת הזאת נעלמת בנ נפשבס או אז פה על אז מה הפתרון לזה הוא כדי שיוב וישגה לבחינת מישה בכל אדום ליוס בחינס בו לכאן צוריך לזה משוך הסיסרוסדלי מלמעלה כן זאת אומרת כדי שכן יהיה כדי שמושה כן יוכל לבוא לאל מועד אז צריך צריך בשביל זה נתינת מקום מה זה בוא לכאן פה לכאורה בוא בוא לכאן הוא הסביר קודם שזה בוא לכאן זה השתפחוס הנפש עם כואירו נכון שתפ זאת אומרת יש פה איזשהו תהליך מסוים השתפוס לנפש שלי עם כוררו היא זו שמאפשרת לך לקחת את הגילוי האלוקי שיש בתואירו

נכון >> אבל זה עבודה מלמטה >> כן יהודי >> פה אומרים שזה מלמ >> אה טוירו זה גיל האלוקים מלמעלה איך לוקחים את הגיל האלוקים מלמעלה שעל ידי תוירו על ידי זה שודי מתחבר משתפך על מקור ור הנפש זאת אומרת על ידי האב ועיר הבעיה היא וזה הכוח של דעס גם כן זאת אומרת יש פה יש פה ש יש פה אם אנחנו שני הנצרים ואומרים לפי מה שהתבאר פה יש פה שלושה שלבים האם כהקדמה לתוירו צריך לבוא לכאן מה זה אומר הקדמה לתירו צריך יהודי לעורר וירה למה כתר נסלפש בדברים גשמי אחרי שודי עורר רעב וירה ולומד תוררו אז מתגלה אליו איזה דרגה הדרגה הזאת שבצל יוד כיסיסיכו והתוצאה תהיה לא אביר התוצאה תהיה זה שהוא הוא הוא הלשון הייתה שעל ידי זה הוא יודע את השם הוא יודע את השם כמו שהוא רואה דובר אורגש מי לעיני בוסר >> זאת אומרת זה התוצאה התוצאה כביכול של

תואר או שהיא מביאה גילו אלוקי שודי חי אלוקוס למטה כמו למעלה זה התוצאה של תר זה דס זה דעס שעל ידי התואר ולפני זה כהקדמה לזה צריך להיות סוג של דס סוג של עבודה בעבודה כזו שלעורר ועיר ולהיות בו לכאן. אז עכשיו כאשר יהודי רוצה להתקרב לתורה, רוצה לקחת את הגיל לקישי של תוארה, הוא יודע שכהקדמה לזה הוא צריך לבוא. מה זה נקרא לבוא? לבוא הכוונה היא שהוא מעורר, מעורר את הקשר שלו עם הנשום עם מקורירו ושורשו והוא מעורר וירה. אז על זה אומרים שהוא לא מסוגל לעשות את זה. הוא לא ולא יכול מוי שלובוי. הוא לא יכול לבוא. מה? הוא לא יכולה כי הוא בתכלס האסטר שהנפש באס. ולכן זה הלשון אם ככה הלשון פים ככה לפי זה כן מסתדרת שהמניה היא בביאה בלובוי לכאן כן זה כדי שיובו וסגע לבחינת משה שבכל אדום ליוס בחינס בו לכאן צורך לו זה

המשוךסרו מלמעלה והיינו מה היסרו מלמעלה שקודם הוא הסביר שזהבה יקרו אל מושה ועינו על ידי המצבס שעל ידי זה נאמר כוחזרוסוב קודם הוא הסביר כוחם עזרסוב וירה עכשיו הוא לכאורה מסביר פה >> ביאור חדש שכוחמם אזרויס סוף זה על מיסה המצווה שודי עושה כי בפשטות מעשה המצוות זה ידיים ידיים ידיים עושות כן זה זה הכוח הידיים אז כוח זרוסה הכוונה היא אונויכי אם נחזור לפסוק אונויכי תרגלתי לאפרים האונוכי מתגלה בבחינס רגל איך יהיה כוכזרויסוב על ידי זה שלוכח ככה לכאורה צריך להסביר כן תלמוד בידו זה גם קשורס >> לא שמעתי >> תלמוד בידו לא תלמוד ביודה זה טוירו תלמוד ביודה זה טוירוזה עניין של >> אה ביוד יכול להיות יכול להיות בפשטוס תלמוד בוד אמרתי פה במימר הוא לא מסביר את תלמוד בידו לפחות בהמשך גם לא התלמוד ביודי שמוסבר שם זה שהוא מתחבר עם אז אני

לא זוכר שהוא מסביר שם את העניין של מצבס בסדר אז או והיינו על ידי המצב שעל ידי זה נאמר כוכזרסוב כי צדוקם אה סתם >> יכול להיות אומר זה לא כתוב לא סתם אפשר >> כן כן והיינו על ידי המצווס הפה יותר הפוך שעל ידי המצווס מצבס כפי שכבר נראה בשורות הבאות המצווס יש להם כוח הם סוג של אמצעי על דרך כמו שלמדנו מקודם באריכות לגבי השליח הויקרו אל מוישה לגבי הדרגה הממוצעת שהיא מאפשרת למישהו שהוא רחוק מהדבר כן להתקרב איךשהוא ש תהיה לו ההכשרה לקבל את הגילוי הגדול והעצום על דרך משה רבינו שמשה רבינו היה רחוק כביכול מהגילוי של של א של יושס חווי שכסיסרוי של שוחנולו ואונון ועל ידי ועיקרו אל מוישה הוא הוכשר לקבל את הגילוי של של הדרגה הגבוהה הזאת על דרך זה גם בתורק כאשר יהודי נמצא רחוק באסתר שהיה נפש באמיס אז על ידי מצבס

המצבס יש את הכוח להביא את הגילוי אלוקי ולפעול באדם כוח מזרוע סוב להגביע אותו כדי שהוא יוכל לקבל את הגילוי של תואר אז מברך את הנפש הפעם >> או בוא נראה בוא נראה כי צדוק או תרומם אנחנו תמיד ודים צדוק אוו יש לה את הכוח לרומם כל מי שכוס אבל פה סוגדלנו כויחזנה שעל ידי כי וממיץ וסני שחקויח אליו ומקיף עם אליונים לאן לא ישנפש ולקאשר בהשם זה הכוח של מיץ והכוח של מיץ שהוקחת מישהו שהנפש נמצאת למטה והיא מקביעה מרוממת אותה ולקשר אותה בהשם וזהו עניין ויקרו אל מוישה זה הכוח של ויקרו אל משה שזה לפני הדיבור למוישה לפני הגילוי העצום שבא לאחריו זה ההכנה אני הוא הכירו או עכשיו למדנו קודם שאני הקורירו זה הספירה של מלכוס למדנו שהוא הביא מהמדרש שבאברום אבינו כתוב ויקרו מלך השם מלך השם הוא נברו זה ולמה זה ככה כי הגילוי שהגיע

לאברהם אבינו בסופו של דבר הוא גילוי נמוך יותר שאין כ משה רבינו שהגילוי משם הוי ועוד יותר מזה שם הוי כפי ששור שו בדרגה של יוש יוש חושך סיסרוי אז ה האמצעי להכשיר כביכול את לתת לו נסינס קויח להגביע את משה רבנו שהוא יוכל להיכנס לאל מועילד חייבת לבוא מדרגה גבוהה חייבת לבוא מספיר מדרגה אלוקית ומה היא ספיר סמלכוס הסביר באריכות שספירה סמלכוס נקראת שליח וכאשר בספיר הסמלכוס מתגלה הדרגה הגבוהה יותר אז אדרבי נקראת מלוך מלשון מלך א' הוא הסביר שזה ספירסמלז יש לה את הכוח שמתגלה בגיל האלוקי עצום להגביע להעיר למטה לנברון להעיר למשה רבינו אז על דרך זה הוא מסביר פה עכשיו לגבי מצוו שגם במצוו יש את שני הדרגות מצד אחד הוא יחזק ויבאר שמצוו זה מלכוס בסדר מצד שני הוא יסביר שבמלחס במצוו יש את הכוח שמתגלה על ידן גילוי

עצום גילוי מאוד נעלה וממילא זה מבאר שעל ידי המצווה מצד אחד זה מלכוס כי מלכוס זה השורש של נברואי ממילא מלכוס מצווס מדברות פועלות על ניברה פועלות למטה כן זה הדגש לכאורה במלכוס שזה שזה כזה זה גילוי אלוקי שמתייחס לנברואים ומצד שני הכוח במלכוס זה להיות שליח כביכול שליח כמו יסודם שליח כלומר הוא מכיל בתוכו הוא יודע הוא כלי להמשכה אלוקית מאוד גבוהה ואז יוצא שהניברו מקבל גילוי מאוד גבוה שמגביע ומרומם אותו ואת זה מה שהוא הולך בוא נראה איך הוא אומר אתזה וזהו עניין ויקרו אל מוישה אני הוא הכמצרוס מצוו מלך סמדרנחו מפרשס ואיגה שיו מכבדים ס מצוו שהן שלוחי ושלוחי שלא דם כמוסי אז רואים שבמצוו יש את התכונה הזאת שליח שהוא הסביר קודם ששליח זה ממוצע בין דבר עליון להביא את זה למקום נמוך עניין כמו שסבר במוקא אחר על פסוק זכרת כל מצב הסיסמוסום

אז הדגש פה הוא שהמצבס נקראות מצוו כי הנה מצווה הוא מ צב בש יק בסדר המצווה מתחיל מ צ של המצווה בעת בשיק ו ואם כן והרי אם כן מצווה היא שם ה נכון המצווה מסתיימת בובק והמ צ של המצווה זה יק אז אם ככה מצווה זה יקוק אז אם ככה ככה שוב עוד מקור עוד ביסוס לזה שמצווה היא קשורה לשם הוי מצוו סבי וגם בעת בש זה בשם הוי והיינו שנקראו המצבס מהסיבה הזאת שהמצב נקראות שם הויה שייכות לשם הויה לכן המצוות נקראות בזוהיה רמה חיבורים דמלכה למה זה רמה עברים דמלקה אנחנו מכירים את הביאור שהיא בחינת כלי לאיר אינסוף ממוש מצד התכונה הזאת של מצווה שהיא עיבורים דמלקה וכפי ידוע הביאור שלמר הזקן מה זה איובורים דמלקה שמצוו כלי שעל ידה נמשך אויר אינסוף המלך בעצמו המלקו נמשך על ידה זה עניינם של המצו מצד זה נקרא מצווה ובאת בש זה יקבובקי בסדר ולפומים עכשיו הוא

מביא צעד אחר ולפומים נקראו מצוו המלך לא מצו ההיה אלא מצו המלך למה כי מצוו המלך מה העניינם ובחינה ציווי המלך שהוא מלכוס דצילוס אז לפעמים אומרים שזה שם מצוות סויה ולפעמים מצו המלך כלומר במצוות יש שתי תכונות תכונה של היהיה להמשיך עיובורים דמלקו ומצד שני זה מצוו וציוויים של המלך לא בהכרח סותר זאת אומרת אבל אבל זה שתי תכונות או אז עניין כי המצווה זה כמו שנמשכו למטו כאשר המצוות נמשכות למטה לנברואים ובחינס מצוו מלך לכאורה מה הסברה אפילו נלך על הסברה לפי כבול אפשר למצד המלך כי מלך מצווה מלך הוא נפרד מהעם כן שזה בעצם גם הפשט מצו המלך הכוונה היא המלך הוא לא מתגלה הפוך דיברנו על זה הרבה פעמים מלך הוא מרומם מהעם כל מה שהוא מביא לעם זה ציוויים כל הגדר של ציווי בניגוד נגיד נגיד רב רוצה רב ותלמיד הרב רוצה לפעול משהו על

התלמידים שיעשו משהו הוא לא מצווה את התלמיד הפוך הוא מעביר את כל תודעתו הפנימית של הרב הוא משתף את התלמיד ואז התלמיד מעצמו מתנהג כמו שהרב רוצה. כ הוא הופך להיות חלק ממנו. הוא שיתף איתו את כל השכל והמיד שלו והתלמיד עצמו התפתח לעשות את מה שהרב רוצה. מלך זה בדיוק הפוך. המלך מרומם הוא לא מתגלה. כל מה שהוא אומר כך וכך תעשה. זאת אומרת מלכוס מדבר למישהו שהוא נפרד ורחוק. גם ציווי של מלך זה גם אותו עניין. אני רחוק ממך. אני נותן לך משהו למרות שאתה לא מכיר אותי ולא יודע אותי. יש לך יש לך אפשרות להתחבר אליי בצורה מאוד מאוד רחוקה באמצעות זה שאתה פשוט מקיים את הציווי שלי. אז זה השלב ראשון שלכן מצו נקראות מצוו המלך אבל לאחר מכן הוא אומר ככה והוא עניין כי המצוו כמו שנמשכו למטה בחינס מצבס המלך ארשורשון למעלה הוא בחינסיבורים דמלכה שורש המצוות

זה איבורים מה זה איבורים המשכה וגילוי של המלך עצמו איבר של המלך זה גילוי של המלך והיינו איך פועלים איך איך מחברים בין מצוו המלך למצו סויה על ידי סרוסודלת שלודום ממשיך לי המצוותבורים דמלק יהודי מקיים מצווה למטה הוא מקיים מצוו מלך אבל יש איזשהי סרוסה דלתטטה שהוא פועל בעצמו שהמצווה שהוא מקיים מתגלה בשורשה שהיא בעצם מץ וסבואיה ומתגלה בגילוי אליקי היהודי לא מקיים >> אה >> אם היהודי לא מקיים את המצווה הקדוש ברוך הוא אין לו שאלה טובה זה עוד סוגיה בוא בוא ניקח את הביאור אתה שואל רגע מה איבורים דמלקה בלי המץ וס אין לו איברים בוא ניקח את הביאור כמו שכתוב פה לא מדברים פה על המלך שהוא מצד עצמו. יתכן שיש כאלה ביאורים וצריך להבין את זה. אולי אפילו למדנו פעם דבר כזה. מדברים פה על המלך על על המצוות מה הגדר של המצווה שאתה

מקיים שהיא כמו איבר. כמו שאיבר הוא כלי לנפש. ככה מצווה שאתה מקיים הוא כלי לאור אלוקי שמתגלה בו. אז אומרים על הקדוש ברוך הוא כפי שהוא מצד עצמו יש לו איברים. זה אתם רוצה להגיד על כל פנים או אז המצווס היא מצד אחד מצוו המלך שמתגלות למטה. מצד שני מצוו סבבה שמתגלה גיל אלקי והוא אומר פה שבאמצעות יסרוס דלטצה של יהודי הוא מגלה במצוות המלך את מצוו וזה מה שהוא ממשיך ואומר וזהו שבתחילו נקרו מצווה שלוכי השם והיינו והיינו כמו אישן תחילו בבחינת מלכוס בסדר המלכוס אמר קודם שמלכוס זה סוג של שליח מה ככה הוא הסביר כן הוא אומר שהמלכוס נקראת בדף א' או מוד ד ממש לפני הקטע של ד' הוא הסביר באריכות שהמלכוס נקראת שליח בסדר אז הוא אומר כז אז אז גם פה הוא מסביר ברגע שהובן שהמצוו הם עניין של מלכוס אז מובן למה המצווס למה המדרש

קורא קבדוס המצוו שהם שלוחי כי המצוו עניינם המלכוס >> והיינו כמו שהתחילו בבחינת מלכוס וזהו עניין ואינסולום מוצולו ומלאכי אלוקים אוילים גם פה הוא יסביר שמלאכי אלוקים לא הולך על מלוכים אלא הולך על ספירס המלכוס הולך על המצוו המלך שהם שלוחי ועל זה אומרים שמלאך אלקים אוים פירוש מלאך אלוקים הם המצווס שאין מסלים למעלו איך על ידי הסו מו בחינס תפילו ופה הוא מביא איזה מר מוקן כמו שנסבר במוקח גבעניינים הכיפורים יש במיימר של עניום הכיפורים יש שמה איזשהו הסבר שהמצוות הם התלבשו הם ירדו למטה זה דומה להסבר שכתוב פה שירדו למטה ועל ידי עבודה של יהודי המצוות מתעלות כתוב שמה שזה כמו אני כזסר אני כזסרן אני כ הפסוק לא זוכר אני כזית כתוב שמה משהו ש הבראש מקופף למטה ואז הוא מתעלה למעלה כלומר המצוו זה משהו שכאילו יורדים למטה

ועל ידי עבודה של יהודים הם חזרה מתעלות למעלה לא צריכה בדיוק את הדרוש או משהו על כל פנים >> אז זה גם זה גם ההסבר שכתוב פה שהמצב מיטת דצמה יורדות למטה והמצוות האלה כאשר הם ירדו למטה על ידי עבודה ש מתגלה בהם שהם מצווה סביבה אך מכל מקום למרות שאומרים על המצווה שהם שלוחים שהם ירדו למטה גם עוז אינון שלוחים כמלוכים זאת אומרת פה הוא חוזר למה שהוא הקביל מקודם את ה את ה ויקרו אל מוישה לויקרו אל מלך השם אל אברו שהמלכו בחינתניברו יש מעיד ממילא אם מלך הוא שליח יש מעין אז ממילא הוא לא יכול להיות אמצעי להעביר גילו אלוקי של אלוקוס ממש אלו על דרך המצווה הוא על דרך אני הוא הכר אני ממש והיינו א אני ממש כן הגיל האלוקי שממש שאחר כך עיבור עם דמלקו ממילא על פי זה הוא חוזר אחורה על פי זה מובן שכאשר יהודי לא יכול לבוא לאו מועיד הוא לא יכול לפעול בעצמו

את העניין של בולכ ידי המצווץ הוא כן יוכל לפעול את זה והיינו המשוכס הכויח בנפש שעל ידי זה תרואים הם הנפש לי יש בבחינה אז בוא לכאן וזהו ואני תפילו מה זה תפילו תפילה מרואים >> תפילו מרואים הם את המצוו שו להם מבחינת תפילה >> כן >> ואני תפילו שאני הוא אומר שזה על דרך אני הוא הכוירה שהנקודה היא אני >> ואני אני תפילו >> חיבור של אני ותפילו >> כן שחיבור של >> כי אני לכאורה זה אני אני המתגלה על ידי המצוו לא על ידי המלאך רק בעצמו על ידי המצווה כן טוב והנה זו היא גם כן אחון אליס אחר כך בעסק התר חינס ואוסים דבורי בפיכו בצל יודחולו הרי זה שודי מעורר בעצמו זה שודי בצ את הבולקן זה מה שמביא לו אחר כך תלמוד ביודי או כפי שהוא הסבר פה במימר את הגילוי הזה שיש על ידי תוירו שתוירו מתגלט בו נכון ואז בסופו של דבר נפעל שבאדם גופה יש גילוי למטו כמו למלו

שהוא הוא קשור לאלוקוס כאילו רואי דוברגש מממש אז זה נפעל על ידי תואירו כי החידוש של תוירו הוא שזה גילוי אלוקי למטה ממש זה החידוש של תוירו על מצוו חידוש של תואירו זה שמתגלה אינסוף בנפשו של האדם כמו שהוא העריך בתחילתו ד' אז עכשיו הוא מסיים ואומר שזה בדיוק הסדר גם כן פה שעל ידי המצווה ס מגיע מה שבא אחר כך ואוסים דבור בפך ובצל יודחו כמר קדשינו במצוות סכו תחילו ואחר כך וסין חלקינו בסרוסכו קדשנו במצוות סכו קדשנו במצוכו זה על דרך ויקרו אל מושה ואחרי זה בא וידבר יש אני הכירו שזה המצבס ואני הוא המדבר אני הוא המדבר כמו שהוא הולך ומסביר בדבור ראי אשר שמתי בפיכו זה עניין של פר כמו שכש זה בדחיל וידע ברליקים חולו לנשום וזהו הוא עניין וידבר השם אילוב מאיל מויד כן הדבור היה שמתי פיכו זה הדיבור שמתגלה באווי מיד כמו

שהסביר קודם שזה העניין של נויעדת עם לשון נידתי ואין מה שכוס מכל זה בפרשת זל מיד פוסק במדברסינ באו מועד פירוש אויל מועד מילו ונוידתי חולו על דרך מה שכוסוב ראו אתו כי אני אני הוא חולו כנזכר לי והמשוכזו הוא על ידי סקטר שכוסוף סוף דבר מתחיל המקביל או שובש המשפילי לירס בשמיים ובאורץ שזה עניין של תרש בכסה ותרשב בעל פה זאת אומרת הגילוי הזה שעליו הוא מדבר זה תר שבט ות שבעל פה המקביל או שובס המשפילי ואז התוצאה היא שעוז הוא לירויס בחינסרס גלוס זה האווי מויד האויל מועד מביא ליהודי גילוי שהוא יודע ורואה את אלוקוס כמו שהוא אמר קודם שזה גם מרומ מז בפסוק הזה והיינו על ידי והיינו בחינה והיינו על ידי בחינס אני הוא הכורר ואני הוא המדבר כן זהו אני מדבר בצדוקו אין פסוק אחר אני מדבר בצדוקו פירוש על ידי צדוקו וגמילוסך שודים שודומויסה

שזה הניו הקור בעצם כן זה ההקדמה התוצאה תהיה נמשך ליס בעסקתירוזבחינס אני מדבר אז אני מדבר איך יהיה אצלך הדיבור שלי דבר השם אלוב מויל מויד ההגילוי בך באופן של אני מדבר זה על ידי זה שיהיה בצדוקו על ידי הקדמה של צדוקו היינו כמו שכוסוב הוא דבור אשר שמתי בפיך כולו וכסיב בכל מוקם אשר אזכיר שמי הכל רמז כמו שסבר מוקמחל פוסק שיש ממלוכס במימרשם ששמלוכס מוסבר שלכאורה היה צריך להיות כתוב בכל מוק אשר תזכיר את שמי. למה כתוב בכל מקשר אזכיר? אלא הנקודה היא כדבורי אשר שמתי בפךו. כאשר אתה מזכיר את שמי על ידי תרו אז זה לא אתה מזכיר את שמי אתה מציאות אחת ואז אתה מדבר מזכיר אותי אלא ברגע זה זה דבורי אשר שמתי בשבילך אני מ זה מתגלה אליך באופן כזה שזה לגמרי מתאחד איתך זה אני מדבר אליך זה בכל מקר אשר אז כירשמי בפיכו כן דבורת בפיכו זה החיבור אז ממילא

על דרך כמו שאנחנו רואים אצל משה רבינו ש יש את המושג משקון המושג של משקון זה אויל מויט זה התגלות של הדרגה הכי גבוהה באלוקוס הסובב כל מיושחס היא לא סתם התגלות התגלות באופן פנימי התגלות באופן של דס התגלות באופן כזו שהוא מגדיר אותה שהני אני הוא כלומר יש גילוי של האני ראשון בעני אח יש גילוי של הדרגה הכי גבוהה באלוקוס בלמטו מעמש למטה כמו למהגה הזאת שמאיר גילוי של אינסוף ממש משל למטו כמו למרגה כזאת שמצידה מוישה לא יוכי לאובי והנסין הזכשה שהוא יוכל לבוא זה על ידי איזשהו גילוי שגם שורשה בדרגה הזאת אבל זה גילוי שעובר על ידי איזשהי דרגה של שליח על דרגה ממוצעת שעליה נאמר אני הוא הקורירו והדגש באני הוא הקורו שבניגוד לאופנים אחרים שיש איזשהו ממוצע כמו אצל אברהם אבינו שגם שמה הייתה קריאה ודיבור אבל היות והדיבור בא מדרגה נמוכה יותר אז

הקריאה באה מדרגה גם כן נמוכה יותר אצל משה רבנו שהגילוי שבה הוא גילוי מאוד נעלה אז ממילא גם הקריאה שקודמת לכן היא קריאה קריאה היא קריאה גבוהה יותר היא קריאה שבאה מהני הוא הקר אני המדבר על דרך זה אנחנו מוצאים בעבודה של האדם שיש את העניין של תואר תואר עניינה הגילוי הכי נעלה גילוי של בית סל יודעה באופן כזה שהיא מתגלת למטה כמו למעלה שזה הדבור היה שמתי בפיכו הכוח של טוירו זה שהדרגה הכי גבוהה מתגלת בנפש האדם באופן של אויל מווי ונויעדתי ונוי דעתי מתגלת בנפשו של האדם יהודי לכאורה לא יכול לקבל את את דרגת הגילוי הזה וכמו שמצוין פה הסיבה למה כי לכאורה טיר התלבשה בדבורים גשמיים אז הכוח לזה צריך להיות לא בו לאל מועיל צריך את הבוא לכאן צריך יהודי צריך לעורר שאת האבירה יהודי צריך לעורר את ה את ה את הקשר שלו עם שרש הנשומה את זה גופו הוא לא

יכול לפעול אצל משה רבינו למה מצד הדרגה הגבוהה של הגילוי אצל אצל נשומיס ישראל למה הם לא יכולים לעורר את זה אצל הספשטוסדמושה מצד הנפש הבמיס הכוח לזה בא על ידי אני הוא הכרו אני הוא הקוררו שקודם לזה זה העניין של מצווס כי מצוו מצד אחד מצוו המלך אבל ידי זה שמרוממים לשרוסד לטת אז המצווס הם שלוחי מה הכוונה הם שלוחי הם יש להם את הכוח להביא את המצווה להביא גילוי שם הוואי על ידי אני הקור של מצוו על ידי קדשנו במצוו סך מגיע וסין חלקנו בסך הגילוי בנפשו של האדם באופן של ראייה אני זה לא אני מי זה הקדוש ב >> מי זה הקדושה אומר אני אני