לקוטי תורה פרשת פקודי מאמר א׳ הרב יוסף יצחק אופן

אלה פקודי המשכן (ג, א) צריך להבין מדוע נאמר "משכן משכן" ב' פעמים. הנה, ענין המשכן הוא השראת השכינה בישראל, כמו שנאמר "היכל ה' המה", דהנה אע"פ ש"מלא כל הארץ כבודו" אך ענין המשכן הוא שזה יהי' בגלוי. והגילוי הוא ע"י אתכפיא ואתהפכא בסור מרע ועשה טוב. ב. והנה, להבין הטעם למה ע"י אתכפיא אסתלק יקרא דקב"ה, אף שאין הסט"א תופס מקום למעלה. ויובן בהקדים שמצות עשה הם בחי' ו"ה, ומצות לא תעשה הם מבחי' י"ה שלמעלה יותר. והוא מפני שמצות ל"ת הם מבחי' עליונה יותר ולכן אינו יכול להימשך ע"י עבודת האדם. דהנה, מצות עשה הם אברים דמלכא שממשיכים אוא"ס בבחי' חסד דרועא ימינא, וע"י מצות דינים נמשך בבחי' גבורה כו'. וזהו מעלת התורה על קיום המצות, דהתורה היא מבחי' אברים פנימיים, שבהם החיות הוא מבחי' פנימי יותר (שלכן נקובתם במשהוא). ג. ושמי עם י"ה שס"ה, דענין י"ה הוא בחי' חכמה ובינה, והחכמה מאין תמצא, מבחי' ברישא חשוכא, וא"א להיות גילוי בחי' עלמא דאתכסיא (י"ה, חכמה ובינה) אלא ע"י ידישת השלילה (שהרי הוא ית' "חכים ולא בחכמה ידיעה"), ומשם נמשך בחי' ל"ת שאינם ג"כ השלילה שלא לעשות מה שנגד רצון ה'. וע"י הביטול לרצון העליון נמשך בחי' י"ה. ד. וזהו מה שכתוב "ששם עלו שבטי י"ה עדות לישראל להודות לשם הוי'", דהנה ירושלים היא "עיר שחוברה לה יחדיו", שהיא בחי' ירושלים של מטה, בחי' ו"ה ומצות עשה, וירושלים של מעלה, בחי' י"ה ומצות לא תעשה. ועל זה נאמר "עדות שייך דוקא על מילתא דלא עבידא לאגלויי, בחי' עלמא דאתכסיא. והנה, עדות אותיות דעת, שממשיך בחי' י"ה, בחי' מוחין, לו"ה, בחי' מדות. וזהו "להודות לשם ה'" שבבחי' עלמא דאתכסיא שייך רק הודאה, ולא ברכה בחי' המשכה בגילוי. וזהו הטעם שעל ידי אתכפיא ואתהפכא סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין, כי כשעוצם עיניו מראות ברע זהו בחי' ל"ת שמסיר את ההעלם והסתר וממשיך בחי' י"ה. ה. וזהו "אלה פקודי המשכן משכן העדות", שכפל לומר ב' פעמים משכן כנגד ב' בחי' משכן שהם ירושלים של מטה וירושלים של מעלה. "פקודי המשכן" הוא בחי' יחוד ו"ה ע"י לימוד התורה וקיום המצות. וזהו "אלה", שקאי על הששה מדות, שכל אחד כלול מו', "ופקודי" הוא ענין היחוד כמו "חייב אדם לפקוד את אשתו". וזהו שבשעת החורבן נאמר "על אלה אני בוכיה", על הסתלקות האור והגילוי הנקרא "אלה". ו"משכן העדות" הוא בחי' יחוד י"ה, שעל זה שייך לשון עדות, כי י"ה הוא בחי' נסתרות. ו. עוד פירוש ב"עדות" יובן בהקדים "רבבה כצמח השדה", שדוקא ע"י הביטול שעל ידי שעבוד מצרים באו ישראל לבחי' צמיחה, שבא דוקא ע"י ריקבון הגרעין, מפני שבין יש ליש צריך להיות אין באמצע. ועי"ז באו לבחי' ב"עדי עדיים" שבזה ב' פירושים: לשון עד (כמו "בטחו בה' עדי עד") ולשון עדי ותכשיט, ובעדי עדיים קאי על ב' הכתרים שקיבלו ישראל. וזהו "משכן העדות", שהוא משכן לבחי' י"ה, בחי' ב' כתרים, ב' נצחיות ובחי' מקיף. וזהו "אשר פוקד על פי משה", כי דוקא הביטול דבחי' משה, "ונחנו מה", ממשיך בחי' י"ה. ז.ועפי"ז יובן ענין אכילת מצה בפסח, דביציאת מצרים כתיב "ותבואי בעדי עדיים", שבליל פסח זכו לבחי' גילויים עליונים הנ"ל. וזהו ענין אכילת מצה, "מצות יאכל את שבעת הימים", המשכת הביטול דבחי' י"ה בשבעת בימנים שהם ז' מדות שהוא בחי' ו"ה. ח. והנה כל ענין "אלה פקודי המשכן" מוצאים אנו בסדר התפילה, דהנה שמע ישראל הוא בחי' יחודא עילאה, בחי' י"ה, ארח"כ בא בחי' "ואהבת", אהבה שעל פי טעם ודעת, בחי' ו"ה. והקדמה לבחי' י"ה הוא פסוקי דזמרה, שיר הוא בחי' רצוא ושוב, וזהו ענין שהלויים נשאו את המשכן, בחי' רו"ש דשירת הלויים. וכל זה הוא בכח משה, "אשר פוקד על פי משה". "פקד" אותיות דפק, שהו"ע רצוא ושוב של דופק הלב. אך הרצוא לבדו אין מספיק, ולכן ממשיך הכתוב "ביד איתמר", איתמר הוא כמו אתמר, המשכת למטה ע"י התורה (וגם זה הוא "על פי משה") בן אהרן הכהן, דהכח להמשכה למטה הוא מאהרן כהנא רבא הממשיך אה"ר למטה.