לקוטי תורה פ׳ בהעלותך מאמר ב׳ - הרב יוסף יצחק אופן
תיאור
לקוטי תורה פ׳ בהעלותך מאמר ב׳ - הרב יוסף יצחק אופן בשר ושמן — בירור הגבורות על ידי חכמה עילאה, וגדולת הדלקת המנורה על קרבנות הנשיאים תקציר שיעור זה עוסק בעומק ענין "שלך גדול משלהם" שנאמר לאהרן הכהן, ובפשר עליונות הדלקת המנורה על קרבנות הנשיאים. הדיון נע סביב שורש הבשר כבחינת גבורות, ושורש השמן כבחינת חכמה עילאה ובחינת אין וביטול. על בסיס זה מובהר ענין השלו שהיה מעורב בשומן, כסמל לאיחוד חו"ג — המתקת הגבורות על ידי המשכת חכמה עילאה — ומכאן מובן מדוע אהרן, שהשפיע ממקור עליון יותר, ממוצע בין הנשיאים למשה רבנו. הנקודה המרכזית כל עבודת ה' שמקורה בגבורות בלבד — כגון ההתלהבות שנולדת מבירור הבשר — היא עדיין בבחינת "יש מי שאוהב". הדרגה הגבוהה יותר היא כאשר הגבורות מעורבות בחכמה עילאה — בחינת אין וביטול — כדוגמת שמן הנבלע בפתילה, שממנה נדלקת האש. אהרן, בהדלקת המנורה, המשיך מבחינת אבא ואמא יחד, ועל ידי כן ההעלאה שהשפיע לכנסת ישראל הייתה בבחינת אין וביטול, גבוה מן ההעלאה שעל ידי בינה בלבד שבקרבנות הנשיאים. עיקרי השיעור שורשי הבשר והשמן במרכבה: בשר הבהמות שורשו מפני אריה ושור שבמרכבה, שהם בחינת גבורות, ולכן הבשר "סומקא" וטעון שחיטה. לעומת זאת, השמן הוא בחינת חכמה עילאה — "חכים ולא בחכמה ידיעא" — ובגשמיות הוא משתלשל ממנה. עם הארץ, שנפשו שרויה בתאוות הבשר, אינו יכול לבררו ולהעלותו, ואדרבה הבשר משפילו; רק תלמיד חכם, המקבל מבחינת חכמה, מברר את הבשר ועל ידו נולדת בו התלהבות לעבודת ה'. מדרגת משה רבנו — "ונחנו מה": שאלת משה "מאין לי בשר" אינה שאלת כמות אלא שאלת ערך — שהרי הוא היה נעלה מבחינת גבורות אפילו לאחר בירורן. ההתלהבות הנולדת מבירור הבשר היא עדיין בחינת יש — "יש מי שאוהב" — ואילו משה הוא בחינת מ"ה, תכלית הביטול ובחינת אין. שש מאות אלף תלמידיו היו גם הם מבחינת יסוד אבא, ולכן אף דגים — שאינם טעונים שחיטה — נמוכים מדרגתם. ענין השלו — התכללות חכמה וגבורות: השלו היה עוף שמן ביותר (יומא ע"ה ע"ב), ובכך רמז לחידוש עליון: בשר העוף הוא בחינת גבורות ויש, ואילו השומן הנבלע בו הוא בחינת חכמה עילאה — ביטול ואין. מאחר שנמשך לתוך הגבורות מבחינת חכמה, הרי שהביטול בא לידי גילוי אף בתוך היש הגשמי; וזהו "היד ה' תקצר" — שיכולת ה' להשפיל ולהלביש את בחינת האין בתוך הגבורות. גדולת אהרן על הנשיאים — שושבינא דמטרוניתא: הנשיאים העלו את שבטיהם על ידי קרבנות — בחינת "אכילת מזבח", גבורות ורשפי אש הנולדים מבינה המקננת בבריאה, שהם עדיין בחינת יש. אהרן לעומתם, בהדלקת נרות המנורה, המשיך ממדרגת אבא ואמא יחד — השמן כחכמה עילאה (בחינת אין) ואור הפתילה כגבורות — ועל ידי כן ההעלאה לכלל ישראל הייתה בבחינת אין וביטול. הוא ממוצע בין הנשיאים, המעלים ממטה למעלה בגבורות, לבין משה, הממשיך מלמעלה למטה בתכלית הביטול. רמז האווזות ולעתיד לבוא: אגדת רבה בר בר חנה (בבא בתרא ע"ג ע"ב) על אווזות שמנות שנחלי שמן שוטפים תחתיהן, היא סמל לגילוי חכמה עילאה בתוך הגשמי לעתיד לבוא — "יבוא כל בשר להשתחוות לפני". האווז, שייך גם לים וגם לאוויר, מסמל "חכמות בחוץ תרונה" (משלי א, כ) — המשכת חכמה עילאה אף לבחינת חוץ. "ודשמטי גדפייהו" פירושו שהאהבה ויראה — הנקראות גדפין — מתבטלות בגילוי הביטול העליון שיומשך לעתיד, ו"מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".