מאמר ״וזכרתי להם ברית ראשונים” #2 ש"פ בהר-בחוקותי, מבה"ח סיון, תשל"ד - הרב יעקב גולדשמיד

בלבד שהרי אפשר להפריד את האותיות מהשכל ולומר את אותו שכל באותיות אחרים אותיות אחרים או אותיות אחרות אה אות אחד ואות אחת אות אחת טעות ואם כן הרי זה כמו איסיב בדיוק לקלח אותיות של ה האותיות שאנחנו משתמשים בהם ב באוילום המחשוב ובאוילום הדיבור זה אותיות אקציבה הם שני דברים עם השכל שהאותיות אינן ממעות הקלף אל הדיו הוא דבר נוסף על הקלף ואפשר להפחידו מן הקלף ולשנותו לצורת אותיות אחרים ודוגמוס בסיס המחשובה וכל שכן בסדיבור אז מה זה מה אז מה הפשט אוסיבה שזה שני דברים זה שמדברים על אוסיוס המחשוב בטח עליוס הדיבור אך פה אנחנו אוזים יש בסיכל גם אותיות החקיקה והיינו שכשחוש חושב את השכל כפי שהוא בעצמו טרם שנתלבש באותיות המחשובת מה הפשט שגם במחשבה זו יש שני אותיות של כמו חוכ זה לא קשור זה לא זה לא הדרגות בשכל זה לא הדרגות בשכל כן שמה זה

מתבטא הרבה יותר אבל זה אפילו אפילו שנדבר בו לא כל פעם אנחנו עוברים תהליך של חוכמה ובין בוא נעשה סדר. אדם נורמלי שחושב אדם סטנדרטי מהשוק, לא בטוח שמגיע לדרגת החוכמה בכלל בכל יום. הוא לומד גמרא. אם הוא מבין ואין לו שם איזשהו קושיה שהוא לא מסתדר והוא מתייגע, הוא לומד הוא לומד הגיון, הוא שומע שיעור, הוא לומד הגיון. לא תמיד הוא עובר את התהליך האמיתי של אוילום החוכמה בוילום הבינה אבל גם באילום הבינה יש יש שלבים שונים במה בהתבוננות בדבר בלהבין את הדבר אדם ניקח דוגמה משכל משכל עובדתי יש מושחק שנקרא שכל עובדתי 2 זה ארבע זה שכל עובדתי שכל שמושט על עובדות מושטת לעובדות זה לא איזה שכל שיושב עלי זה שכל אין אפשרות אחרת אחרת אבל מושטת עובדות כי שתי כוסות שתי כוסות זה ארבע כוסות מה לעשות אבל אדם יכול לדמיין לעצמו שתיים ו2 זה 18 זה דמינות בא

לומדמינת באמת המחשוב הכל יכול להיות אז ברגע שאתה לא מד אתה אתה אומר ששתיים אתה מבין שתיים או שתיים זה ארבע לא יכול להיות אחרת זה שכל אז אז ההיגיון שבשכל יש בזה יש בזה רבון בוא נראה את איך שהרבי מגדיר את זה שגם במחשוב זו ישנם אותיות שהרי אי אפשר כלל להיות גילו גילוי שכל אפילו במוח האדם עצמו בלי אותיות. עצם זה שאתה בכלל מחובר לנפש שלך ומגיע מאיזשהו לבוש. רק בזה גופה יש רמות של אותיות. יש אותיות כמו שאדם מדבר. שאדם מדבר תמיד יש אותיות והוא חושב איך לומר הוא חושב איך לדבר. הוא חושב איך להביע. יש אדם שיושב וחושב לעצמו חושב שכל. הוא לא בקטע עכשיו לדבר עם אף אחד והוא גם לא בקטע לדבר עם עצמו. הוא חושב להבין משהו. גם ביצירה שאדם חושב איך ליצור משהו הוא הוא חושב דבר ראשון. עכשיו שמה בפירוש יש יש שם אותיות אבל כל כך לא נרגש

האותיות ספ אין דיבור זה לא דיבור הוא מציין לעצמו מציין אד שאדם יש אדם שמדבר הצפחתי לכם כבר פעם ש פעם היה לי דיון עם איזשהו איש מקצוע על צורת הדיבור שלי אז אמרתי לו אז הוא בדק אותי וצעק עלי שאני אני מדבר לו טוב וכולי כל תקשורת חלק הוא אמר לי שאני שאני אעשה לו קטע תפילה בקטע התפילה אומר לי אתה אתה לא עושה שום טעות אתה עושה את זה נפלא ו שאתה מד אומר שיעור אתה עושה את זה הכי גרוע בעולם תסביר לי למה נדברתי לו שאני שאני מתפלל אני חושב גם על חושב גם על צורת איך איך תצא החוצה אתה חושב על הדיבור שלך אתה חושב על האותיות אתה חושב על אז אתה על הטונים על ממנה אתה אתה אתה שאני מנסה להעביר למישהו שכל היגיון בפרט שאני בלת של סוגיה והיגיון דבר אחרון שאני חושב זה על הקול שלי עכשיו איך איך יש בדרמות שכמה כמה אותיות אבל האותיות אתה

לא חושב בשעה שאתה מנסה כן אני אשאני רוצה לחשוב על להוריד משל בוא ניקח דוגמה אני אומר את המילה דוגמה אז שוב אני אני לא מחפש איך להגיד אם אני להגיד להם כיסא או מקום שיושבים עליו אני אני אתה חושב על הרעיון על הרעיון על המשל מהאיזה טון זה יוצא זה ברור שלא גם אני לא חושב אם להגיד את זה באיזה שפה יש היגיון שלא קשור לו שפה היגיון שלא קשור לו שפה אדם חושב אבל מה אבל הוא חושב בשפה מסוימת הרבי עוד רגע אחד מריח ש עם אותיות ברור שיש אותיות רבי רוצה להגיד שהאותיות האלה הם יותר חקוקות הם יותר בילד אין בשכל אי אפשר אפשר להפריד אותם שאדם כבר יש לו את השכל הוא יודע את השכל עכשיו הוא לא צריך יש אדם שכבר יודע את השכל את ההיגיון של השיעור הוא יודע היטב עכשיו כל מטרתו להגיד שיעור שהוא אומר שיעור אז הוא כבר בא עכשיו במטרה להוריד את השכל בדיבור

הוא בא להוריד את השכל בדיבור בא להוריד את השכל במחשובת אבל כשהוא מתבונן בעניין עצמו הוא עדיין לא חלם שיעור הוא עדיין לא מבין את התוספות אז הוא עכשיו לא חושב איך להגיד את זה למישהו הוא חושב עכשיו מה כתוב בתוספות ברור שיש פה אותיות, אבל פה האותיות הם הם חורה חקוקות ותבועות ומחוברות עם השכל. הרבי הרבי עוד רגע לא יקבל את זה. הרבי חייב דבר ראשון חייב להיות שיש שם אותיות לפי שעניין האיס הוא מילו של אוסו בויקר שהוא עניין אבואה והמשוכה להביא אותה מהנפש החוצה ואם כן בהכרח לא שגם במחשב השכל עצמו יש נוCס אלא שהאותיות הם באם ואינם מורגשים כלל ומה שנרגש אינו אלא השכל בלבד אדם שתן לם דוגמה אדם שסופר אדם שסופר סופר כסף אנחנו דוגמה מה אנחנו במצלמה אבל יש פה יהודי השבר שלי הוא מדבר איתי הוא כמעט כמעט הוא מדבר איתי ביידיש אבל הוא יוצא

לנו ללכת הוא סופר משהו פתאום הוא עובר לאידיש סופר ביידיש כי זה כן כי כי זה כי זה בעצם בעצם זה המאמן לאשון שלו זה אם זה ה אתה רואה הרבה אנשים אתה סופר כנראה ב בשפת המחשב שלו בשפת המחשב שלך אתה לא סופר בעברית למרות שהוא מדבר עברית נפלאה יש את הבילד שהוא איך איך שהוא כן רואים בשכל שאדם חושב שכל שאדם חושב שכל תשאל אותו אחר כך אם הוא באמת מונח עכשיו בהבנה באיזה שפה אתה חושב הוא אפילו מה מה אתה רוצה ממני עכשיו הוא לא מונח כאדם הולך להגיד שיעור אז שתפקשו ממני להגיד שיעור בידיש אני יכול אבל זה יהיה לי זה יהיה לי מורכב יותר יהיה לי מורכב יותר כי אני הרבה יותר יהיה מונח בצורת האותיות כל הזמן אני צריך לחשוב איך אני אומר את המילה הזאת ואני מתרגם את עצמי בעצם אבל שאתה מבקש מני לדון בשכל עצמו, בשכל עצמו יש אותיות

כי אתה חושב, אתה חושב בשפה מסוימת, אבל זה כל כך לא מונח עכשיו א לא מונח אצלך אותיות חכי כן מה שנרגש אינו מה הבעיה זה הספר זה מה שנרגש אינו השכל בלבד השפה אפילו עוד אחד עמוד קפאלה היינו לפי שהאויסי כלולי בשכל עצמו ואינם דבר נפרד חוץ מהשכל בדוגמת אותיות החקיקה שהם בגופו של האבן טוב ולא כמו אותיות הכתיבה שהדיה הוא דבר נפרד מן הקלף אבל זה רק במחשבה ראשונית הרבי לא לא נשאר עם זה שמעת עכשיו מה הבעיה אפילו לא חשבת מה אתה לא מה הבעיה מה אומנו באמת המשל דויסחקה אינו מכוון עדיין בנוגע למחשבת השכל עצמו למה כי אף על פי שסי שבמחשבת השכל עצמו הם עצם אחד עם השכל הרי עדיין לא ייתכן לומר עליהם שהם עצם אחד עם הנפש שהיא למעלה אפילו מכוח השכל זה לא הנפש כי אפילו שתחליט גם אם נקבל שהשכל והאותיות הם באמת מציאות אחת עכשיו אבל גם

השכל עצמו זה לא האדם לא הנפש זה לא הנפש זה לא האדם עצמו אתה לא תגיד לא תגיד שאדם שהוא טמבל הוא פחות חי מאדם שהוא חכם גדול זה לא נכון לא תגיד שאדם שלא מבין כלום אתה לא חי למרות שכל מעלת האדם על על הבהימות זה זה השכל שלו כדי שתי סוגיות יש את האדם ויש את כוח השכל שלו אז גם אם נניח שהשכל השכל כשהוא בפעולה כשהאור השכל מאיר מגדיר וככה כשאור השכל מאיר האותיות הם חלק אינטגרלי מהשכל והם לא מצייס לעצמם אבל לא הגענו לאותיות החקיקה עצמם כיסחקיקה אמורים להיות חקוקים בנפש והשכל עצמו הוא עדיין לא הנפש אף על פי שהיתי את שמחשבת ססיכל עצמו עם עצם אחד עם הנפש עם השכל הרי עדיין לא ייתכן לומר להם שהם עצם אחד עם הנפש שהיא מהנפש למה היא לא אפילו מכוח השכל וכיוון שהכוסבוקסי שהוא יהיה נחקיקה של הקדוש ברוך הוא והנשל הוא הנפש הרי הדוגמה בזה בנפש

האודום צריך להיות לא רק בשכל אלא גם בנגיע לנפש העצמו היה היה כאילו כתוב יש ביטוי שאומר הנפש מלאה אותיות היה חוקרים בעולם ה לא יודע יש כאלו שחת שנים שחשבו שהשכל ה חיפשו להגדיר מה זה הנפש תסי שיודעת להגיד שאנחנו לא יודעים להגדיר מה זה הנפש ידיע מציאס או לא יודיע מוס יודעים שהיא קיימת וחשים שהיא קיימת אבל מה היא אנחנו לא יודעים אבל החוקרים שאצלם אין דבר כזה לא לדעת צריכים לתת הגדרה. חיפשו איך להגדיר את השכל, את הנפש. להגיד שהנפש זה הדיבור קשקשת. כי אתה יש אפשר לחיות בלי לדבר. מה אי אפשר לחיות ואין מחשובת אותיות? אין מצב שאדם חי והוא לא חושב והוא חושב בשפה מסוימת. אין מצב. כל הזמן הוא יושן, הוא ער הוא כל הזמן. אז הגיעו למסקנה ש מה זה הנפש? זה ה המחשוב. אז אומרת זה לא נכון הנפש המחשובה באמת זה לבוש המאורד עם הנפש אין מצב שיהיה נפש

בלי מחשובה אבל זה לא הנפש הנפש זה למעלה מזה הנפש היא אפילו לא הכוחית הפנימיים לא רק שהיא לא הלבושים אם היה אפשר מה הראיה של נפש זה לא המחשוב כי נפש אי אפשר להחליף ומחשוב אפשר להחליף אדם בשנייה יכול להשתלט על המחשבה שלו לחשוב זה לחשוב זה אדם שאוהב משהו יקח לך המון זמן לשנות את את האהבה שלך. אנחנו עובדים על זה אנחנו לא עובדים על זה אבל אפילו שנעבוד על זה כל החיים שלנו לא נצליח לשנות את האהבה שלנו לומד לדברים אחרים יותר רציניים למה כי זה חלק יותר פנימי של הנפש וגם זה לא הנפש והראיה שאפשר לשנות את זה שכל גם אפשר לשנות אולי יותר קשה פחות קשה אתה לא מי אתה נפש לא משתנת אז איפה האותיות בנפש איפה האוי שצחק בנפש הרי הדוגמה בזה בנפש שעוד קודם צורך לי לא י רק בשכל בניגן הנפש עצמו יש שלו מה שהדוגמה לזה היא

מקויח הסיכל כפי שהוא באלם הנפש קודם שבו לידי גילוי כחמסק שגם שם יש אותיות שמיוחדים אל השכל וכיוון שהשכל מיוחד עם הנפש הרי גם האותיות מיוחדים עם הנפש כמו שיססחקיק מה זה כוח המס? כאילו זה עובדתי. שוב, זה אחד הדוגמאות שאנחנו לא יודעים להגדיר אותו, אבל הוא מוכרח שהוא קיים. אם אדם לא מבין משהו והוא מתבונן ומתייגע ושובר את המוח ובסוף קופץ לו איזה איזה הבנה, מאיפה זה בא? מאיפה זה הגיע אליך? כל אנחנו אומרים כוח המסקי. וכוח המסקי. כוח המסקיל הוא פה עדיין הוא אומר זה הוא בהלם בנפש. יש עוד דרגה יותר קודמת לא כוח המסקי לפני שהוא יצא החוצה אתה אנחנו פוגשים את כויח המסקי כפי שהוא ירד בחוכמה אנחנו לא פוגשים אותו קודם כי אנחנו לא מנצלים את השכל שלנו לצערנו אם היינו מנצלים את השכל היינו מגיעים רחוק אבל יש לנו פוטנציאל להשכלת

בנפש פוטנציאל בלי גבול כנראה כל אחד לפי דרגתו ועניינו בעצם שאמרת הכוח אז הוא כבר יצא מעצמות הנפש זה כמו אור אור השמש בשמש דבר איתך עכשיו על אור השמש כפי שהוא בשמש בטל הוא בוטל הוא כלום זה צריך חיות כוח הצמיכה עדיין זה נעלם באדמה לא משהו שהיא חושב שאתה רואה אותו אבל חר שאתה בעצם לדרגה אחר שצריין בתוך שכל שכל מקנה שיש פה צמיכה את שיש פה את כוח יוצא לידי פועל הוא יוצא לידי פועל בסוף הוא יוצא לידי פועל ברור כחס אם אין לנו אין לנו ציור איך להגדיר את זה עצם מזה שאתה רואה שיש לך כוח להשכיל השכלות הכוח כוח הדיבור שבנפש אדם לא ידבר כל החיים שלו יש לו כוח הדיבור בלי גבול לדבר כמה שהוא רוצה יש לו כוח בנפש הכוח הזה בנפש הוא כוח הוא כוח בנפש הנפש יש מסכים איתך שזה לא יצב הנפש בסדר אבל זה נפש. זה תכונות של הנפש. כן. אחד מכוחות הנפש ש

יכולה לדבר, יכולה לחשוב, יכולה להביע. פה זה יותר מזה. פה היות אני צריך אותיות. היות אני צריך אותיות. למה הרבי לא מביא דוגמה למשל מהפוטנציאל של הדיבור? מסתומ בפוטנציאל הדיבור שבנפש הפוטנציאל כבר אה שמה שמה פוטנציאל הדיבורד שמה האותיות הם הם הרבה יותר מורגשות כנראה כי הדיבור עצמו אותיות מורגש בשביל לחדד את זה לבהמה יש לה את כוח הדיבור זאת אומרת ההפרש בין האדם לבהמה זה זה הכוח בנפש או שזה רק הכלים של הבהמה שחכה לאותו הבאה אני מצליח חכה לא הבאה הכל הכל תבאר לכם מה שקשה פה שאתה בדיוק שאתה לא אומר שיש כוח הדיבור בנפש אבל האותיות אתה אומר יש בנפש בוא בוא בוא נקרא קצת קדימה הרבי נכנס פה לסוגי מעיצור עדיין צורך לאובןשיכו דבכוס שהוא עניין אוס שסחק ללימוד התירו שתהיו המיילים בתור שהרי לימוד התוירו צורך להיות

ביסדיבור דווקא אז איפה באותיות הדיבור יכול להיות חקיקה ושיש בנפש תמצא משל אותיות החקיקה אוקיי פיין אבל אתה מדבר על תורה תורה צריכה להיות בדיבור איפה בדיבור יכול להיות חקיקה ולכורה מהו השייכוס של הדיבור בתיריס חקיקה דקהיל אותיות כפי שהם בעצם הנפש פה הרבי אומר עצם הנפש ממש הרבי נכנס פה עכשיו לדיון יובן על פי המבואר באיגרס הקדש יש איגרת הקודש של אדמור הכן ונט סימן ה כן כתוב סימן ה וגם איר בלקוטי תר שללתר שצריכים לתפוס אותו זהני אני קצת מכיר את הסוגיה כי א במניין נימול שאני נמצא שמה לומדים את זה אבל לא זה לא שאני אומר זה שיעור וכל שנה באים לשאול ואני מנסה להסביר אז בוא נקרא מה שכתוב בעניין אבא שבחוכמה ולא רק חוכמה שבסדר האשתל שלו זה גם חוכמה שלמאלה מסדר שתלשלוס כתוב בקבו לאבא יוסד ברטה ברטה זה בת שחוכמה היא היסוד לאותיות

שנקראו ברטה בחינת סמלחוס מורבקן מסביר מה מה הקשר חוכמה ואותיות מה אותיות מה מה הקשר חוכמה הוא אומר כך שסאבוס אוסיס הדיבור אינה על ידי שינוי התנועות שבשפתיים ועל דרך זה שאר מוצאות הפה כל מביאים את ההודעה מרדקן מביא שם משל אתה לוקח כינור איפה המנגדים של לוקח כינור ופורט על המיתרים שלו הכל והתנועות והתווים יוצאים מהמיתרים זה מהמיתרים מה ברור יכול מאוד להיות לחשוב אדם יכול לחשוב שהדיבור שלי הרי יש אי מוצאות הפה התורה קובעת שיש זה כתוב בספר יצירה שיש אי מוצאות הפה שאתה עושה יוצא כזה עוד יוצא מ יוצא כזה עוד אז אדם איך הוא מדבר הוא פורט על מיתרים ויוצא מאיפה מגיעים האותיות? מאיפה מגיעים האותיות? מאיפה מגיעה המילה אבא? שאתה עושה א יצא יצא א ובא יצא בא. אז מה קורה? אז אדם מתרגל כמו אדם קנר, קנר מקצועי, לא

חושב מה שהוא עושה כבר. אזה הוא חושב במוח על ניגון וזה רץ לו בתווים, רץ לו בניגון. אדם יודע לדבר הוא למד כך לודמן וקליני תקשורת ימריץ אותו ואז יוצא ש הוא מייצר את האותיות על ידי המערכת ה כלי הקשה שיש לו קצת לשון קצת שפתיים קצת פה קצת פה קצת שם אדמור הזקן בא ואומר לא נכון לא נכון זה לא כדי פשוט לקלוט את זה אנשים שזה לא נכון אומר אדמור הזקן יש לך אותיות בנפש והאותיות קיימות קודם ובגלל שהאותיות קיימות נדפק לך השפתיים אחד בשנייה זה מסת זה לא פשוט להבין את זה שלמדמנו ביחדה מדבר אתה לא חושב את האותיות אתה לא חושב להגיד אתה מדבר אתה חושב רעיון וזה דבר ראשון עניין ביולוגי ראשון בוא נקרא בוא נקרא לפני שאנחנו נכנסים לדיון בוא נקרא את האותיות בוא נקרא את האותיות בוא נקרא את האותיות מ הוא מביא כאן שהרי אין הנפש מתכוונת ויודעת כלל לכוון

שינוי התנועות, אלא אדרבא, שינוי התנועות שבשפתיים וכולו לפי השינוי שברצון הנפש לבטא אות זו או אות אחרת. ויותר מרד לשון של הרבי יותר מרד בביטוי הנקודות שכאשר רצון הנפש לבטל נקודת קמץ אז הם ממילא נקצים השפתיים ובפתח נפתחים השפתיים ולא שרצון הנפש לקמוץ או לפתוח כולי דבר ראשון להתחבר עם הה שלא מתחברים להתחבר עם עם הרעיון זה זה צריך להיות בביטול להגיד זה שו תהיה בביטול כלום רק מגדיר רק אומר מצרי אתה אומר אבל זה זה א מי שרוצה תוספת הסברה כשה קשה לו אנחנו נביא משלים המשל הפשוט ביותר איך מלמדים מישהו לדבר אומץ לפור לא לא לדבר אמא רוצה לדבר עם הבן שלה מה היא עושה היא מדברת היא מדברת ואז היא אומרת לו רגע אתה רוצה להגיד אבא תעשה אה לא היא לא אומרת לו היא לא אומרת לו היא אומרת לו תלמד את המילה אבא תבין שאני אבא תבין שלזה קוראים ספר

היא לא אומרת לו זה קוראים היא לא אומרת לו ככה this is a safer וזה ברגע שיהיה לו את המילה את בנפש יצא לו זה אתה אמרת זה כתוב פה בסדר זה גם כתוב פה לא ואני אגיד לך למה זה קשה כי כל התהליך של ה של ה ה הלימוד של הילד שאתה מסתכל עליו זה מין תהליך לימוד הדרגתי כמו שהוא לומד ללכת כל שהוא להזיז את הידיים אז לכאורה ככה נראה שגם הוא מזיז שמה הוא לומד שמה להזיז את השפתיים יותר מדי אני אקשה את הקושיה יותר טוב יש הרבה ילדים שיש להם בעיות עם אותיות מסוימות עד גיל מסוים נכון הילד שלי למשל לוי היה אומר אבא אלבע עד איזה גיל שלוש ארבע חמש שתה לו להגיד ארבע עד שה במקום ארבע במקום ארבע ארבע אה אבא אבל אף אחד לא אף אחד לא אמר לו תופי איך תיקנו אותו אף פעם לא אמרנו לו תשמע שאתה אומר אלב תשים את הלשון פה אף אחד לא אמר

לו את זה גם לא קליני תקשורת דיברו איתו נורמלי והוא קלט את המילה וברגע שהוא הבין שהמילה היא לא ארבע אלא ארבע זה תהליך אני לא יודע בדיוק איך זה אומר תהליך ילדותי כל ילד יש לו שינויים בזה סלקסי יש בהבנה בהבנה טוב אנחנו אנחנו נחפש את המילים מחר להסביר את זה עוד פעם סוגיה שכולם נתקלים בה יש לנו א