מאמר ציון במשפט תפדה תשל״ה #1 - הרב יעקב גולדשמיד

*בחינת ציון והעבודה בדרגת החידוש - מאמר "ציון במשפט תפדה" תשל"ה (#1)* *פתיח* בשיעור זה נבחן את פתיחת מאמר "ציון במשפט תפדה" שנאמר בערב ראש חודש מנחם אב, ונעיין בעומק החלוקה שבין שתי דרגות הנשמה המוזכרות בפסוק זה מספר ישעיהו. *הנקודה המרכזית* הפסוק "ציון במשפט תפדה ושוביה בצדקה" מגלה שתי דרגות שונות בנשמה: דרגת "ציון" - עצם הנשמה הפנימית שלמעלה מהתלבשות בגוף, ודרגת "שוביה" - החלק שבנשמה המתלבש בגוף ונמצא בשביה ממש. דרגת ציון מתאפיינת בכך שהיהודי מגיע למדרגה שבכל יום דברי התורה יהיו בעיניו כחדשים, וזה מתרחש כשהוא מגיע לבחינת "סימן" - ביטול גמור לקדוש ברוך הוא. עם ישראל נקראים "ציון" על פי הירושלמי בזכות שלושת הדברים: תורה, מצוות ותפילה, כשהם מתקיימים בשלימות ובביטול. *עיקרי השיעור* * *זמן האמירה*: המאמר נאמר בערב ראש חודש מנחם אב, והפסוק לקוח מהפטרת שבת חזון מספר ישעיהו - ספר הישועה והנחמה. * *שתי הדרגות בפסוק*: "ציון" - עצם הנשמה הפנימית שלמעלה מהתלבשות בגוף, שמספיק לה משפט להיפדות מהגלות; "שוביה" - החלק שבנשמה המתלבש בגוף ונמצא בשביה ממש, וצריך צדקה לגאולה. * *בחינת החידוש*: דרגת ציון מתבטאת בכך שהיהודי מגיע למדרגה שבכל יום דברי התורה יהיו בעיניו כחדשים, דבר שמתאפשר על ידי גילוי בחינת פנימיות הנשמה. * *פירוש הירושלמי*: עם ישראל נקראים "ציון" על שם שלושת הדברים המוזכרים בפסוק "ושמתי דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמיים וליסוד ארץ" - תורה, מצוות ותפילה (קרבנות). * *בחינת הסימן*: ציון הוא לשון סימן - כשהיהודי מגיע לדרגה שכל מציאותו הוא רק סימן לעניינים של המלך, בביטול גמור לקדוש ברוך הוא, אז הוא זוכה לחידוש תמידי בעבודת השם.