מאמר “להבין ענין ספירת העומר” #1 - ל״ג בעומר תשי"א - הרב יוסף יצחק הבלין

מדרבנן אז יותר זה חיוב אמיתי וזה חיוב חינוך למצווה דרבנן אז א אז לכוירו זה מתי שנהיה במצווה אז עכשיו שהוא אז חסר לו את הימים הראשונים כי הימים הראשונים לא היה לו בדרגת חיוב מעניין הרב אם כל אם כל יום זה מצווה או צריך לברך לא כל יום אם כל יום זה מצווה או שכל ה כל ה או שכל כל הספירה זה מצווה אחת. זה מחלוקת זה מחלוקת הראשונים. ולכן יש מזה נובע השאלה מה קורה אם אחד שוכח יום אחד. אז מצד הספק, מכיוון שיש מחלוקת, יש ספק אם זה מצווה אחת או שזה כל אחד יום מצווה נפרדת. אז לכן שאנחנו שוכחים אז סוף ברוכס לאוכל אנחנו לא יכולים לברך להגיד את הברכה. זה מצד הספק. מצד הספק. לכן אם זה קורה בבין השמשש שהוא בן אדם נזכר בבין השמשות והוא עכשיו הסתפק אם הוא אתמול ספר או לא אז יכול לספור למה כי זה ספק כל הסיפור הוא בגלל ספק עכשיו יש כאן עוד ספק אז מזה

מותר אז הקופונים אז אנחנו יש לנו את המצווה של ספירת העומר בפנימי זה ענייון ודאי שיש לנו את זה אז כאן הוא הולך להסביר את העניין של ספירה ספרתי לכם בוחשב בס ואחנופו היינו שמצי צורך ליוס מצווה סבועס אומר התנופו ואחר כך מצווה ספירסמ מצווה לממנה יומה או מצווה לממנה שבואה הגמרא אומרת שבמנוכה שיש כאן יש מצווה גם למנות את הימים וגם למנות את השבועות למה כי כתוב בתורה וספרתם מלכה מוכס שבץ מברך שבע שבוס תמים בסתי אז זה אומר שבנוסף כך שסופרים את הימים יש מצווה למנות גם את השבועות לכם בכל סוף שבוע אומר אומרים שהם שבוע אחד. אנחנו אומרים לפי הרמב"ם אני חושב שצריכים רק בסוף שבוע להגיד היום שבוע אחד. בכל הימים לא צריכים להגיד שבוע אחד ועוד שתי ימים אבל אנחנו אומרים כן כאילו סופרים גם את השבועות וגם את הימים ביחד. אז

א שמי שבמי שמצווזוי בין אבוא סוימר לחג השבוע אז יש את המצווה לספור ספירת אומר. אך צריך להבין מה שכתוב ספרתם ממחרת השבת דלכוירו כיוון שהכוונה בזה היא ממוחרת הפסח אבל למימר ממוכורת הפסח למה למה למה כתוב ספרת לכם ממוחוס השבס טוב יש את הסיפור עם הצדוקים כן שהם אמרו שדווקא שדווקא עם שבת אם זה יוצא כמו דרך אגב אצלנו זה עכשיו השנה זה השנה זה ממוך השבס ספרתי לכם ממוחוס השבס אה לא לא לא היום טוב ביום ראשון הספירה היא על יום שני היום אנחנו ביום אה ביום ראשון השנה מאוד קלה ספירת העומר שכל שיודעים בדיוק שאת את אפשר בן אדם חושב על עצמו יום רביעי מה היום איזה יום ספירת העומר הוא צריך לדעת שזה כל שבע מתחלק בדיוק יום ראשון שני שלישי רביעי לפי חמישי שישי שבת כל כל שבייה זה בדיוק יום א' בג דז אז אם יש לו ספק באמצע מה הוא צריך לברך היום אז

עשה מיד חשבון אנחנו בשבוע החמישי נמצאים ביום רביעי אז זה ארבע ימים בשבוע השני ככה זה היום זה מאוד מסודר אבל זה לא המציאות של מוכס שבסמת לכם ממוכס שבס זה כאשר פסח יוצא בשבת לא כמו סנו זה לא יצא בשבת סנו זה יצא ביום ראשון כשפסח יוצא בשבת אז ממוצא שבת זה היום הראשון שסופרים זהו ספרתם לכם ממוכוס השבס אז בפרט שהצדוקים טעו ואמרו שהכוונה היא ממוכ שבס ברישס שבס מה זה מוכס השבס השבת זה לא יום טב אלא השבס שבוס שבס קורים שבס ברשסנו רוצים להגיד מה זה שבס של יום טבק שבס של שבש של ימי השבוע אז קוראים לזה שבת ברישיס זה לא שזה שבס ברישס שבס ברש הכוונה שבת של ברישס שברישסזה היום השביעי אז על זה הכוונה סברתם לכם זה הצדוק אם אומרים אה וכך מישראל אוצרוכים להתווכח עמהם ולהביא ראיות שכוונת הכתוב היא למחורת הפסח ואם כן לא אומר לו מספר יש בכוס

ממוכס הפסח אם כך אם זה באמת ממוכס הפסח אז למה באמת התורה אמרה ממוכס השבס אלו נאמר ממוכוס השבס ויובן זה באגדים ביו קלולוסניין ספירסים והנה במשו כל המנחות באות מנחיתין וזו מנחת קנאות של סוטה זה באה מן השאורים וכן מנחת העומר בא מן השאורים ספירת העומר זה בא משהורים המנחת העומר בא משהורים והנה אתה שמנחת קנאות בא מנסה הורים מאכל בהמה מבואר במשנה שם שכשם שמעשה המעשה בהמה כך קורבנה מאכל בהמה אבל עדיין צורך ביאור לא מנשתו נשתנתה מנחת העומר מכל המנחות שבה שבה א למה נשתנה כל המנחות שבא מנשה הורים דווקא שמה בסותה זה מובן כי היא עשתה מעשה באמו אז לכן נוהגים איתם במנהג בהימה אבל אבל למה ספירת העומר זה בשעורים וידוע ביר בזה שזהו לפי שאבוי דמנחס אומר הוא עניין בירור נפש הבעמיז זה כאילו נפש הבעמז באמו כן אנחנו

אנחנו מתעסקים בבהמה בנפש הבאמבית אז לכן המנחה היא מנחת מנחת שעורים כי זה מהכל בהם אנחנו בירו העמין של ספירים זה לברר את הבהמית את הנפש הבעמית של אדם רבי יונין דני הגילוי שאו ב דחג הפסח אויו בבחינה סרוסדלילו מצד עצמו שזה היה הגילוי שהיה בפסח זה הקדוש ברוך הוא ניג לו מלך מרחם לוחם הקדוש ברוך הוא וגאול זה היה מסרוסדילו זה היה בלי סרוסדלסטו הקדוש ברוך הוא בא וגעלם וגילה ונתגלה כ שכוסוף בהציעכם סום הזה ממצרים תעבדו שלים אלוקים על האור הזה אבל עד אז זה בא משרוס דליל אחר כך אחר כך כשיוצאים ממצרים אז בכבול הסתיר אז תבד סולקים אז מתחיל הידה של של יסרוס דלסטו אבל לפני כן ביציאת מצרים אז אז ההתעוררות הייתה התעוררות מלמילו גילוי גילוי אלוקות מלמי לו בציחסו ממצרים תדליקים על האור הזה היינו שענייןו מלמטו למעלה התחיל להחציא מצרים

ואילו ביציא מצרים הייתה התעוררות מלמילא למטו אז זאת אומרת ככה אז הגילוי של אלוקות שהיה בפסח זהרוסדלו אחר כך מתחילה בספיר הסימר א זאת אומרת אחר כך בא אבוידה של מתנ טירה שתית תצפו מצרים אז תבדולקים זה עניין של שנשר דלסטו וזהו מה שכוסוב כתוב בשיר השירים כתוב משכיני מושכיני אחריך משכיני אחריך נרוצה הביאני המלך חדר משכיני כ הגילויים דיציא מצרים שהיו בדרך דלילו שנגלה למלך מלכ המלוכים שישראל מצד עצמו אויו משוקים במת שערי טומר אלא שניגלו עליהם הקדוש ברוך הוא נגלה עליהם שזהו עניין מושכיני מושכיני הכוונה אנחנו אומרים מושכיני הקדוש ברוך הוא משך אותנו זהרוסדלו שזה היה שעם ישראל באמת לא היו לא היו שייכים לזה הם היו במט שערי טומא אז הם אז אז אז הם זה לא היה לא היה עדיין שרוסדלסטו הם היו במתי שרי תומר אז הקדוש

ברוך הוא בא וגילו אלוקות אז על זה קוראים בשכיני הקדוש ברוך הוא משך אותנו הקדוש ברוך הוא מושך אותנו מה מהטומ למי לא למטו וזהו גם וזהו גם מה שכוס מושכיני לא שניחיד לא שניכית כי הגילוי מלמילה פעל הזזה רק בנפש אלוקית במקרה כזה שהגילוי הוא גילוי אלוקות מלמילו זה פועל רק על הנפש האלוקית זה לא פועל נפש הבאמית אז לכן משכיני משכיני זה בלשון יחיד את מי הוא משך את מי הוא את מי את מי הוא מצליח להעלות היסרוסדלו הוא מצליח רק לעלות את הנפש הליקית כי הבהמה נשארת אותו בהימה הנפש המאמית לא לא זז לו שום דבר הגילוי יוקוס האלה פועל רק על הנפש על הנפש הלויית לכן כן מושכיני זה לשון יחיד כי גילוי הגילוי מלמי לא פעל הזזה רק בנפש הלוי שרק הנפש הלויקית מרגשת הגילוי מלמילו אבל נפש הביאמית נשארה במעמדה ובמצבה וזהו גם מה שכתוב ביציאת מצרים כי

[מוזיקה] ברחם מב רבנו לא הזו כן דלכוירו תמוע למה היה כזאת למה היו צריכים לברוח? הרי ה הקדוש ברוך הוא נתן את המכה של מקס חוירספרי אמר תלכו מכאן אז למה צריך למה למה כתוב כי ברחם לא מוס וכאילו אמרו לפרוי לשלחום חופשי לאוילום לא יהיו יום מוכרח לשלחו זה היה צריך להיות בבריחה הרי זה ואם היו אומרים לפאו תשמע אנחנו יוצאים אנחנו לא בורחים אנחנו יוצאים אולי והיה משחרר אותם אחרי כאלה מכות ואחרי מכת בחרות קודם ב פעם הוא צעק תצאו מכאן אז למה למה קוראים לזה כי ברח העם למה ברח למה היו צריכים לברוח זה אדמור הזקן שואל למה כתוב ברחם לא מוסקזיס וכאילו אמרו לפרו לשלחום חוב שלו לא היה מוכרח לשלחם אלא מסביר המור הזקן מפני אישה הרע שבנפשות ישראל עדיין היה בתוק פה אז והיינו שכיב מ שהגילו מלמעלה פעל אז עזר רק בנפש אלקית מה שאין כנפש הבאמית

נשארה בתוקפה הנה מצד נפש הבאמית הוצרך להיות עניין החיפזון והבריחה היו צריכים לברוח כי הנפש הבאמית לא השתנתה בגלל שהגילוי האלוקות הזה כמו שאמרנו עכשיו פועל רק על הנפש אלוקית אז צריכים לברוח לפני שנתפסים בחזרה במצרים בטומה של מצרים אז היה צריך לראות בריכה לא מצד זה שלא לא היה בים פרו פרו היה מושג גם בלי בריכה אבל הבריחה מדובר כאן כי בור החום בגלל שהיו צריכים הנפש הבאה מזאת לא השתנתה ולא לא הייתה שוב הזזה אז ברגע שהיה גיל הלקות היו צריכים מיד לברוח לברוח בורחם בכל זה לפי שהגילו יציא מצרים היו בדרך מלמיל למטו ו ואילו ישראל מצד עצמו לא היו כלים לזה ולכן נרגש שהגילוי בנפש הלויקית בלבד. אמנם לאחרי הגילדי יציאת מצרים היה עניין ספירת העומר שזה עניינבוידו מלמטו למילו. עכשיו מתחיל אבוידו של מלמטו למילו. בספיר הסימ מתחיל

עבודה שהגוף הגוף הנפש הבאמס משנים את הנפש הבאמס. לכן היה צריך להיות בריכה. דבר ראשון כ לפני בזמן הגילוי שהיה לנפש הנקית זה לא פעל על הגוף. עכשיו צריכים להתחיל לעבוד עם הגוף שגם הגוף יקבל את ה את הגיל האלוקות הנה מצד הנפש הבא מצו צחפוזן גרס מצד עצמ היו כן לזה לכן נרגש הגילוי בלקוש בלבד לאחר הגילו דציץ מצרים היה עניין ספירת האומר שזהו עניין שהוא עניין האבוידו מלמטו למעלו ועל זה נאמר אחריך הנרוצה כאן יש באמת דיוק בפסוק משכי נילשון יחיד משכי ני לשון יחיד מה כתוב אחר כך אחריך נרוצה מ נרוצה זה לשון רבים מה זה מי זה הלשון רבים בהתחלה כתוב מושכני שהקדוש ברוך הוא מושך אותנו גלגילו אלוקות מלמלו שזה פועל רק הנפש האלוקית אז עכשיו בא אחרי חנרוצה שגם הנפש באמיס אחרי אחרי שיש גיל לוקות מתחיל האווידר של הגוף עם הנפש והאמז ואז אחריך

נרוצה אז כבר נרוץ שתינו גם הנפש הריקית וגם הנפש הבמית אבל זה נמאחר נרוחצו היינו שאין זה באפן דמושכיני מלמעלה למטו כאן קודם זה מושכי ני שאתה מושך אותנו אלא באופן שהריצו היא מעץ אחריך נרוץ אנחנו נרוץ זאת אומרת הריצה תהיה ממיטו ממטו ממטו למילו היינו שאין זה באופן דמושכיני מלמעלה למעלה אלא בפני שהריצה היא מעצמו ביידיש אומר עלין לא יפ נרוץ לבד נרוצה אנחנו נרוץ מתחיל הפסוק משכיני לי שהקדוש ברוך הוא משך אותנו אחריך הנרוץ זה הנפש הנקית והנפש הבאמ שזה יאבוידו בדרך מלמטו למילו וכי שאבוידו מלמטו למילו הרי זה שיך גם לנפש הבאמז ולכן נמן לא רוצו ממלו של מרוץ דווקא כי כאשר העבודה היא גם מצד נפש הבעמיס הרי זה בדרך מרוצה כי טבע שח אה לא שבים שזה פה הזזה הזזה מזיז גם את הנפש הבעמז מה כאן הוא מדבר על זה שהגילוי אלוקות שהיה

במצרים זה היה רק לנפש הלויית כי זה היה גילוי מלמילו ישרוסדילו זה לא היה קשור שהבן אדם עבד ועל זה על ידי זה הוא קיבל גילוי לוקוס למה כי היינו אז במת שער טוומ כדי שנצא ממצרים זה היה צריך להיות גילוי לכוס שבא מלמילו וניגלו עלי מלך מלחם לו הקדוש ברוך הוא וגעלם כי עם ישראל היה במתה שם שריתומ הנפש בעמיס הייתה במצב גרוע אז אז אז אז אז היה צריך להיות גילו היה גילות אחר כך אחרי שהיה גילקות היינו צריכים לברוח ממצרים לכן כתוב כי ברח למה צריכים לברוח כי הנפש הבעמית לא השתנתה עדיין הנפש של הקיס קיבל גילוי אור אבל אם ישארו במצרים אז הכל יתהפך בחזרה יהיו בחזרה במט שרי תומה אז לכן היו צריכים לברוח וכאן מתחיל העבודו של ספיר הסומר מתחיל העבודה של ספיר הסומר עבודה של הגוף מעצמו שירצה להיות שיתחבר אחרי שיש גילוי לקות הוא

עובד על עצמו ואז הוא הופך את עצמו כמו שנרוצו שגם הנפש הבאמס נרוצה ביחד עם הנפש באמס אבל כאן הוא אומר למה נרוצה למה לרוץ למה אי אפשר ללכת למה צריך זה צריך להיות ביפה של מרוצה אה בגלל ש בגלל שהנפש הבעם הטבע שלה היא תוקף נפש הבאמ זה לא כמו נפש לכיצבוס נפש הבאמס הבהמה היא רצה היא תוקפת היא עושה אז ברגע שאתה מקבל קבל את הכוח שנפש באביס לקדושה אז זה נפך להיות זה נפך להיות נורוצו זה נפך להיות בתוקף ה כי הנפש הבא בסיס הטבע שלה כשהיא רוצה משהו אז היא אז היא שואטת אז היא היא רצה כלי ושלה אז שהיא רוצה אז אז היא רצה עכשיו מה אנחנו עושים משנים את הנפש הבאמס על ידי תיקון המידות שהנפש הבעמיס גם תרצה אלוקות היא כשהיא רוצה אלוקות זה ביותר תוקף זה זה בטבע הבהמות שלי הבהמיות שלה אז היא תתוקף ואז הוא אומר כאן שלא רק

שהיא רצה במהירות אז הנפש הליקית כבר גם רצה במהירות זה פועל עלייה גם בדרגה של הנפש השלקית הנפש של הולק זה היה לגילוי לקוס במצרים אחר כך מתחילים לעבוד את הגוף כדי לקבל את הגילויים האלה כדי להתקשר עכשיו כזה נהפך להיות נורוצו למה בגלל שברגע שהבהמה עצמה רוצה אז זה אז זה הולך ב אז הולך בכוח של בהמה מושכת גם נפש האלוקית אה אז היא מושכת גם את זה אחריך נרוצה גם הנפש הלקית נפכת להיות בצורה של מרוצה בכוח הנה זה מה שאומר כי טבע הנפש הבעמיס שכשר הוא נמשך לאיזה דבר הרי זה אצלו בדרך מרוצה דווקא והיינו שאצל הנפש הבאמס לא שייך עניין של הליכה לאט לאט לא שייך נפש באמס כי אם בדרך מרוצה ממון אפשר אני לא יודע על איזה בהמה הוא מדבר הפרות דווקא הולכות לאטור נגחות רב שני חיים היה אומר מה הבהמה זה עגל כשהוא צעיר כשהגל הוא רץ אחר כך אחר כך

הפרה נהיית גדולה אז היא הולכת לאט אז אפשר לחשוב שהיא קיבלה התיישבות הדעת התיישבות הדעת אתה רואה שכת לא כמו פרע הזה אז הוא אומר שהסיבה היא לא בגלל שיש לי התישבות הדעת אלא שגדה האחוריים שלה אז היא לא אין לה היא לא יכולה לרוץ ככה שני יוח כבדה היא כבדה לא בגלל שהיא קיבלה יישוב הדד אלא מה ש גדל האחוריים שלה יהיו גדולים אז היא כבר לא יכולה לרוץ אבל הטבע של בהמה היא לרוץ זה כי זה זה הטבע אז ממילא אז אז אם בדרך מרוצה ממו נפשך או שאינו נמשך כלל הנפש באמת ככה או שהיא לא נמשכת לניקות או שאם היא נמשכת אז היא נמשכת בדרך מרוצה זאת אומרת אם היא רוצה אז אז אז אז אז זה בלשון באיפה של מרוצה היינו שכאשר פועלים עליו להיות נמשך לאלוקות הרי זה נעשה אצלו בדרך מרוצו שפועלים על הבהמה שהיא תהיה גם כן תרצה אז אז אז זה בעיפה של מרוצה ואויזס כאשר

הנפש באמס נמשך לקוס בדרך מרוצו הרי זה פועל עניין המרוצה גם אצל נפש הלקית בענו שהנפש הלקית מצד עצמה אין בעניין המרוצו והמשיכה של הלקות היא במדידו והגבולה אבל לידי הנפש הבעמיס נטוסף בטוספס שנסה בו עניין מרוצו למלו ממד ממדי לבקבולו וזהונירוצו שלוש של רבים שהמרוצו היא לא רק אצל נפש הבאמיס אלא גם אצל נפש הלכ המשכי ניגלילקות שבא מלמילו אחריך נרוץ זה אחרי אחרי הבוידה של הנפש הבעמ לברר את הנפש הבעם את המידות שלה וזה אז אז נפך להיות נרוצו שגם הנפש בעם ישראל רצה ורוצה אלוקות וגם הנפש האלוקית מתחזקת יותר בגלל שהיא מקבלת גם את הכוח של של הנפש הבמס K