לקוטי תורה פרשת קדושים - הרב יוסף יצחק אופן

פרשת קדושים וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל, ובשנה הרביעית גו': במדרש: מי יגלה עפר מעיניך אדה"ר כו' היינו שמצות ערלה הוא תיקון לחטא אדה"ר. והנה, בשנה הרביעית הפירות הם קודש הילולים לה', וענין ההילול הוא שאוא"ס מצד עצמו הוא למעלה מכל המדות, וע"י ההילול אנו ממשיכים שיבוא ויומשך במדות אלו. עד"מ כשאדם בכעס ורוצים להמשיך את מדת חסדו, אזי מהללים את מדת חסדו. וזהו "ואתה קדוש יושב תהילות ישראל", שאוא"ס, שמצד עצמו הוא קדוש ומובדל, יושב ונמשך בבחי' גבול ע"י תהילות ישראל. ב. והנה הרמ"ז מפרש שבג' השנים הראשונות הפירות מקבלים מבחי' נה"י ובשנה הרביעית מקבלים מבחי' תפארת. והענין, שדיבור מקבל רק מחיצוניות המדות אך לא את עצם המדה (וכמו שכשאדם בהתפעלות כעס גדול אינו יכול לדבר כלל, כי הדיבור אינו כלי לעצמיות המדה). אך אחר שנבנה הדיבור ע"י קבלתו מבחי' נה"י, חיצוניות המדה, נמשך בה מעצם המדות, מבחי' התפארת (וע"ד ההפרש באדם בין כשמדבר דברי חול לכשמדבר דברי חכמה), וזהו "ומהללים לשם תפארתך", שענין ההילול, כנ"ל, גורם המשכת האור, וזה נעשה ע"י בחי' התפארת. ג. ומכל זה מובן שבג' השנים הראשונות מאיר בהארץ מבחי' עץ העץ הדעת טוב ורע, אך זהו רק כשמאיר בארץ רק מבחי' נה"י אך כשמאיר בה בחי' התפארת אזי האור דוחה את החושך. וזהו מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך, שגם תפארת הוא דוקא לאחר הצמצום, וא"כ לגבי עצמותו, ״לך״, שייך רק הודאה ולא הילול, שהרי "ולו דומיה תהילה", ו"ומהללים" הוא רק "לשם תפארתך". והנה מ"ע ומל"ת הם בדוגמת ברכה והודאה, ולכן קיום מל"ת ד"שלש שנים יהיו לכם ערלים" הוא כענין ״מודים אנחנו לך״, וע״י האתכפיא דשלוש שנים יהי׳ אח"כ "ומהללים לשם תפארתך", שיהי' כל פריו קודש הילולים, כי יתרון האור הוא מן החושך דוקא. ד. ובשנה החמישית גו' מפני שאז המלכות היא מבחי' ה' שמקבלת גם משליש העליון דתפארת (לא רק מד׳ בחינות תנה"י). וביאור ענין ג' שלישים שבתפארת: הנה חב"ד שבתפארת הוא הסיבה למה יתפאר, ועצם ההתפארות שבלב הוא חג"ת, והמעשה שעושה מחמת ההתפארות כמו בהראותו את עושר כבוד מלכותו הוא נהי"מ שבתפארת. או י"ל שהתפארת ממעשה ידיו הוא נהי"מ שבתפארת, וההתפארות מדבר קרוב יותר אל עצמותו הוא התפארות פנימית יותר, ומכ"ש כשיפארו את חב"ד שלו. ויובן דתפארת אינו כמו שאר המדות להשפיע דבר מה חסד או גבורה, אלא שהוא הכוונה למה ישפיע כו' וע"ד השפעת חסד כדי שיכירו חסדו. ועד"ז הוא למעלה, שכשהמלכות מקבלת רק משליש התחתון דתפארת הוא ענין ״על כל שבח מעשה ידיך״ שמשבחים אותו ממעשה ידיו. ויש לומר שג' שלישי תפארת למעלה הוא עולמות בי"ע, אצי', ועולמות הא"ס, שבכל אחד מהם מתגלה תפארת של הקב"ה, וזהו ג' פעמים קדוש, אך בא"ס עצמו לא שייך הילול אלא הודאה. וזהו ובשנה החמישית, שע"י ההשגה דב' שלישי תפארת, "על כל שבח מעשה ידיך", נמשך בחי' החמישית. או יש לומר שג' שנים ראשונות הוא בחי' בי"ע, עולמות נפרדים, ובשנה הרביעית הוא שנמשך בבי"ע הביטול דאצי', ואז בשנה החמישית נעשה "להוסיף לכם גו'", המשכת קוצו של יו"ד בחי' הכתר. והדרת פני זקן זה שקנה חכמה (ל, ד) ״והדרת פני זקן״, ״זה שקנה חכמה״, ״קנה״ פירושו מי שתופס את התורה במוח הזיכרון שלו וחקוק על ליבו תמיד, שאז מצוה לעמוד מפניו גם בשעה שאינו עוסק בה, לפי שאורייתא וקוב"ה כולא חד. וזהו שאיתא בהלכות ת"ת שמצוה כל כל אחד מישראל ללמוד את כל תרי"ג מצות התורה, שזהו כדי להמשיך אוא"ס על כל כוחות נפשו, אך מחמת צוק העיתים עכ"פ ישתדל ללמוד את חמשה חומשי תורה וסדר קדשים (שנקרא חכמה, ומכפרת עוונותיו של אדם).