לקוטי תורה "בהעלתך את הנרות" (ב) #4 - הרב יצחק מאיר וייס

תיאור

לקוטי תורה "בהעלתך את הנרות" #4 מאמר ב׳ - הרב יצחק מאיר וייס המנורה כנגד הקורבנות — אות ד׳ במאמר בהעלותך (לקוטי תורה, דף ל, א׳) תקציר בשיעור זה מתבאר עניין אות ד׳ במאמר ״בהעלותך״, העוסק ביחס שבין עבודת הנשיאים לעבודת אהרון הכהן ומשה רבינו. לאחר שבאותיות הקודמות נתבאר עניין הבשר, השמן והסלב כמשלים לדרגות עבודת ה׳, בא המאמר לבאר כיצד הדלקת הנרות של אהרון היא ״גדולה משלהם״ — גדולה מהקרבת הנשיאים. עניין זה מושרש בשאלה עמוקה: באיזה עולם ובאיזה כלי נפעלת ההעלאה, ומה הוא אופן גילוי האלוקות שנמשך לנשמות ישראל על ידי כל אחד מן המנהיגים. הנקודה המרכזית אהרון הכהן הוא ממוצע בין הנשיאים למשה רבינו: הנשיאים פועלים העלאה ממטה למעלה מבחינת עולם הבריאה, שבו מאיר ספירת הבינה, ולכן ההלאה שהם פועלים היא בבחינת ״יש״ — התלהבות ורשפי אש של מציאות המתעלה. אהרון הכהן, כ״שושבינא דמטרוניתא״, פועל בנשמות ישראל מתוך ספירת המלכות דאצילות, וממשיך בהן המשכה מבחינת חוכמה — שהיא בחינת ביטול מוחלט. משה רבינו לעומת זאת הוא בחינת הסלב עצמו — בשר החדור כולו שמן, שהאור האלוקי מאיר דרכו מלמעלה למטה בביטול גמור, כמו שנאמר ״ה׳ ידבר״. עיקרי השיעור חזרה על יסודות אות א׳–ג׳ (דף ל, א׳): הבשר מבטא תנועת גבורה והתלהבות — בחינת ״יש מי שאוהב״ — שאף לאחר הבירור נשאר בה רושם של מציאות. הסלב מחבר את הבשר ואת השמן, שהשמן הוא בחינת חוכמה וביטול, והסלב היה חדור בשמן עד שחדר לשלושה עשר לחמים. כנגד זה, הדלקת המנורה כוללת את שני העניינים: האש שעל הפתילה — גבורה, והשמן — ביטול. שתי דרגות בעבודת הנשיאים ואהרון הכהן: הנשיאים, שנשמותיהם בבחינת מרכבה למלכות דאצילות אך מצד עצמם הם מדרגת הבריאה, פועלים ההלאה ממטה למעלה. כשם שכתוב ״יב בקר״ שנשאו את הים שבנה שלמה המלך — כנגד שנים עשר השבטים המתבטלים ונכללים באצילות. הנשיאים פועלים בשבטים רישפי אש והתלהבות, אך בגבורה של בחינת בינה — ולכן ההלאה היא בבחינת יש. מעלת אהרון — הדלקת הנרות כנגד הקורבנות (אות ד׳): אהרון הכהן פועל ב״מלכות דאצילות גופה״, ומשפיע לנשמות ישראל מבחינת חוכמה — שהיא גבורה דאבא, גבורה בבחינת ביטול ועין. בנרות המנורה יש גם אש (גבורה — ההלאה) וגם שמן (חוכמה — ביטול), ולכן ההלאה שאהרון פועל היא בבחינת ״עין״ ולא בבחינת ״יש״. מאחר שאהרון הוא ״שושבינא דמטרוניתא״ — מגביה את כנסת ישראל למלכות קדישו — פעולתו היא מלמעלה למטה. עניין האהבה רבה שאהרון ממשיך: כפי שמבואר במאמר ״בהעלותך״ הקודם, אהרון ממשיך ״אהבה רבה״ — היינו לא אהבה שעניינה ״לרוות את נפשו עצמה״ אלא אהבה שעניינה שיהיה גילוי אלוקי למטה כמו למעלה. זוהי אהבה בביטול מוחלט, שמצד אחד היא תשוקה עצומה, ומצד שני כל עניינה הוא התגלות הבורא — ולא ענין עצמי כלל. משה רבינו כבחינת הסלב, וחיבור לתפילה: הסלב — בשר החדור כולו שמן — מבטא את דרגת משה רבינו, שממשיך גילוי אלוקי מלמעלה למטה בביטול גמור על ידי התורה. המאמר מקשר את שלושת הדרגות — נשיאים, אהרון, משה — לתפילות ימות החול, המוסף, והשבת, כשהמוידים (שבת) הם בחינת חוכמה הממשיכה ביטול מוחלט לתחתון.