לקוטי תורה "בהעלתך את הנרות" (ב) #5 ואחרון - הרב יצחק מאיר וייס

מאמר "בהעלֹתְך את הנֵרֹת" — שיעור ה׳: עניין הסָלָו, האַוָּז והשמן — המשכת החוכמה עד למטה מטה תקציר שיעור זה ממשיך בביאור פרק ה של המאמר (דף ל׳, עמוד ב׳), ועוסק בסדרת ראיות ורמזים המבססים את הנקודה המרכזית: ההמשכה של חכמה דאצילות — בחינת שמן — יכולה לחדור ולהתגלות אפילו בבחינת בשר, דהיינו בעולם היש והגבולות. הרבי מביא לשם כך כמה ענינים: ענין הסלו וקשרו לטל ולמן, ענין האַוָּז ורמזיו לחכמה בחוץ תרועה, ועניין כנפי המלאכים — "ותרפינה כנפיהם" — כביטוי לביטול הנוצר על ידי ההמשכה העליונה. הנקודה המרכזית יסוד הפרק הוא הרעיון שהביטול האלוקי — בחינת שמן — אינו נשאר למעלה בלבד, אלא ניחת ומתגלה גם בדרגות הנמוכות ביותר, עד לבחינת בשר ולב אטום. ראיה לדבר: הסלו שנמשך מן הים קשור לטל ולמן שמקורם גבוה מאוד; האַוָּז שהוא עוף מים רומז לחכמה בחוץ תרועה; ושמנונית האַוָּז המגלה שנוצותיו נופלות — אין זה פגם אלא אות לגילוי חכמה שחדרה למטה. כל אלה בונים יחדיו את הרעיון: "היד ה' תקצור" — הגילוי האלוקי הבלי גבול מגיע גם למקום שנראה אטום לו. עיקרי השיעור הסלו, הטל והמן — הסלו שנמשך מן הים (ויגז שלו מן הים) קשור לטל ולמן, שמקורם ממדרגה גבוהה מאוד בספירות. מכאן שהסלו — אף שהוא בחינת בשר — נושא בתוכו המשכה גבוהה ביותר של שמן וביטול. ביזר (פרשת ד׳, דף קח עמוד ב׳) וכן בתהילים (סימן ק״ה) מביאים קשר בין הסלו, המן והטל. עניין הקביעות והנצחיות בסלו — הגמרא (לשון "שלוה" בסלו) מרמזת על נצחיות וקביעות: ביטול שמן הוא קבוע, בשונה מביטול בשר שיש לו עליות וירידות. זהו פירוש "שב ישראל עד" — גילוי אלוקי שפועל נצחיות ויציבות. האַוָּז ורמזיו לחכמה — האַוָּז רומז לחכמה בחוץ תרועה (שיר השירים): הוא עוף מים — "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים"; הוא לבן — רמז לחכמה; ושמנו רב. כל אלה מבטאים המשכת חכמה דאצילות למטה מטה, אפילו בדרגות הנמוכות. "ותרפינה כנפיהם" — ביטול המלאכים — בעת קול מעל לרקיע (יחזקאל א׳), המלאכים בבחינת "ועמדו ותרפינה כנפיהם": ההמשכה מן הרקיע — גילוי האין סוף — פועלת ביטול מוחלט עד שאהבה ויראה ("גדפין", רצוא ושוב) נכללות בביטול. ועל דרך זה האַוָּז שנוצותיו נופלות מרוב שמן — זהו גילוי חכמה שכנפי הצמצומים מתבטלות בו. הביטוי בעבודת ה׳ — לאורך המאמר נשאלת השאלה: מהו הביטוי המעשי בעבודת ה׳? התשובה: היהודי שיש לו צימאון לאלוקות (בחינת בשר, רצוא) צריך שיאיר עליו הביטול המוחלט מלמעלה (בחינת שמן). זהו תפקיד אהרן הכהן — ליתן ליהודי מצד אחד את הצימאון, ומצד שני להאיר שיש משהו מעליו לגמרי, שהכבוד העליון ישרה עליו — וזוהי המשכת השמן.