לקוטי תורה, חג הפסח, "להבין מש"כ בהגדה" #1 - הרב יצחק מאיר וייס

צריכים לקחת את הפסח ואיך הם הם יאכלו את הפצח הם יאכלו את זה עם מצה כך כתוב במפורש בתרך שמיש רבינו אמר לישראל אז אם ככה הם לא אכלו מצה בגלל כי גרשו ולא יאכלו להסמיה הם אכלו מצה כי הם נצטוושר לחודש כן שואל עליי כבר נצטבו באוסר לחודש הזה חולו על מצויסומרים יכלו הפסוק על מצו שמרוים יכלו לא כתוב שם זאת אומרת הפסוק כמו שהוא כתוב פה שמה כתוב אם אני זוכר נכון שמה כתוב ומצ מצויס ומצויס על מרורים יחליאו משהו כזה לא על מצויס וה אבל מבחינת התוכן זה אותו עניין שהציבוי היה לאכול קום פסח עם מצה כמו שכתוב שם בתירו הפסוק הזה על מעצמרים יכלו זה דווקא אני חושב בזמן הזה פסוק מקום אחר על כל פעם כאילו צריכה לדעת אם בכוונה כתוב פה את הפסוק הזה או לא אבל נקודת הדברים שכתובה פה שבאוסר לחודש הזה יהודים נצטבו לאכול פסח ונצטבו לאכול את

זה עם מצות וממילא נשאל את השאלה למה אנחנו אומרים שהסיבה למה הם אכלו מצה זה בגלל זה שהם כגרשו ולא יאכלו להסמ וגם לדרס צתבושי וסיומים סעיר לו אמוצי חולו בכל משביסיכם בהמשך לפר ששם כתוב כן אחרי שהתרה אומרת את זה ש הולכים לצאת ממצרים וזה שהם יצובים לאכול קום פסח וזה שהם מצווים לאכול עם זה מצפר שם ממשיכה ומסתיימת שיבה סיומים סר מות כתוב שמה לעשות זיכרון שכאשר יצאו ממצרים אז יחגו את השבעה ימים האלו וזה מה שתיר אומרת לזיכור כתוב ששבע סיום אם סרמוציה בכל מה שצריך תריך לו מצוסס אז גם לדורס זה המשך של השאלה לכאורה שאנחנו אומרים למה אנחנו אוכלים על שם ש על שם שהם לא אוכלו לכאורה אנחנו מצווים זה הסיבה למה אנחנו אוכלים ובפוסק עצמובן שציב שלדס זכיעס מצרים כן אז כתוב פה שיבסיום אם סוער לא ימות צבתיכם א ואומרים

שזה לזכרציא מצרים ש כן ש לכאורה ועל פסח מצרים איננו יגיסו חומצלו יהיה מך קדיסי בגמורת הגמרא אומרת שפסח מצרים היה אסור רק יום אחד טוב אחרי יום אחד היה מותר אז אם ככה כשהתר אומרת בפרש סבואי אחרי שהתר יותר מסיימת להגיד את כל הציוויים תראה באה ואומרת שכזיכרון לזה תחגגו שבעה ימים ומילא בשבעה ימים האלו סר מוצב בתיכם איך זה זיכרון אם אם אז היה רק יום אחד איך זה זיכרון שאנחנו שבעה ימים והוא עניין אז הוא אז הוא מיד עונה ועניין פסח מצרים איננוהג אל ימך אכן פסח מצרים נוהג רק יום אחד איסור חומץ נוהג רק יום אחד הכל נוהג יום אחד ולכן דווקא כי גר רשו ומחמזהו שאוכלו מצו גם בשאר מוס הפסח זאת אומרת מני ובי הוא עונה מהשאלה הראשונה הוא עונה את השאלה השנייה השאלה הראשונה הייתה לכאורה הרי הם נצטוו באוס לחודש ומתסמר הם יאכלו אז ממילא התשובה

היא נכון וזה מה שאנחנו אומרים כי גרשו ממצרים כי בימים האחרים למה הם אכלו מצה למה בימים שאחר מכן הם אכלו מצה כי גרשו ממצרים אז אז כשהתר תר ממשיכה ואומרת שכשתצאו תחיגו שבעה ימים ושבעה ימים לא ימצא סוער בבותיכם זה לזכר שני הדברים זאת אומרת זכר פסח מצרים החיוב וגם לזכר זה שמצד זה שהם יצאו באופן כזה שלא יאכלו לסממהמ תחגיגו את כל השישה ימים הבאים גם כן כן זה זאת אומרת מיני יו התשובה היא וכן כוסב מזרוכי פרש ישראל על פוס כבוזוס ואף על פי כן הציבו ש ידי ראשי ויומים והם זכ לציא מצרים. זאת אומרת, אף על פי שפסח מצרים היה באמת יום אחד לדרך זה שבעה ימים. כי כי בפועל הציווי אז היה רק ליום אחד אבל בפועל הם לא אכלו, הם לא אכלו חומץ ואכלו מצא כל השבעה ימים. זהו. אז עד לכאן הוא שאל ובעצם בנה הוא יחזור לזה לכאורה בהמשך המיימר שה

הפסח בעצם מחולק לשניים. מחולק ליום הראשון שבו היה ציווי בפסח מצרים שלא לאכול חומץ לאכול רק מצה. והימים שלאחר מכן היו תוצאה מזה שגרשו ואנחנו חוגגוגגים שבעה ימים כנגד כל שני שתי האופנים שני הסוגים באופן כללי הוא רוצה להסביר מה זה בכלל העניין של אכילסמ הוא לא בן קצתס עניין אכילסמצה יש להגדים עניין מו ידים לשמחה כן זאת אומרת כדי להבין בעצם את החלוקה הזאת שהוא דיבר אז עכשיו הוא צריך להבין מה זה אכילסמצה כדי להבין החלס מצב מה זה בכלל התואר הזה שאומרים על מויאדים שהם לשמחה שעיקר המידים הם בחינסו כדכסי וסומחת בחגכו שאוזו זמן או מה זה וסומחת בחגך שוזו זמן גילוי מוכיחדמו זאת אומרת כפי שהוא ילך ויסביר פה בהמשך כדי לחדד את עניין המועידים אז מה ההבדל בין מויד בין החגים לבין שבתות לבין שבס שלגבי מוידים מוצאים בעיקר את הדגש באופן

מודגש וגלוי באופן א כן באופן זה העיקר שמועדים זה עניין של שמחה אומר אז אז אז הדגש הוא ש שמודים זה גילוי כמו שהוא אומר מויין דימ כפי שהוא יסביר פה בהמשך שבזמנים כאלה כמו שאבס שזה זמנים קדושים זמנים מיוחדים אז הדגש הוא לא על שמחו מצד זה שמתגלה שם גילוי אחר והגילוי של מוידים הגילוי האלוקי של מוידים הוא גילוי כזה שמביא לסמך זה הגיל דהיינו שקסו בהלל מישיבסבך באופן כללי צד מור הזקן מוצאים הרבה פעמים הרבה פעמים בלגוד כאשר הוא מדבר על חג מיד הוא הולך להלל הלל הוא ביטוי מאוד מרכזי ביום טב כדי להבין מה הוא יום טב הרבה הרבה מאוד מהפסוקים בהלל מבטים את הגילוי של יום טב גם פה ברגע שהוא מדבר על הגילוי שמאיר ביום טב אז מיד הולך לפסוק בהלל שמבטא את עניין היוםטב שזה מישיב הקרס הבאיס אמ בוא נמשמך דפשטס בפשטות כאילו מודיעים לקדוש ברוך

הוא שמה שהוא הוא מוישי הוא פועל בהכרס הביס שהיא תהיה הי מבנים שהיא תהיה שמחה אז איך הוא מסביר את זה פה אז הוא אומר ככה והנה בשבס הוא גילוי מויכין דאב ואם יויסר אליונים ואין שומחין אז גילוי שמים חק ביוםטם זאת אומרת יש גילויים אחרים כמו גילוי של שבס כמו שאומר שזה גילוי מאיר גילוי הפוך אולי אפילו נלה יותר מהגילוי של יום טב אבל מצד זה שזה גילוי נעלי יותר אין שם את עניין השמחי כלומר עניין השמח בא דווקא מהגילוי הנמוך יותר מה ההסבר בזה אז הוא אומר אחו עניין כי הנה ביו מהוס מוכן דם יובן במה שנודה שיש ביז בחינץ בגילו ירסוף ברוך הוא או א' זאת אומרת סוג אחד זה בחינת שתלשלוס בסדר המדרגס שהם בחינסוכוס מאילו לאילו חולו האורה והאורה דאורך חולו איפה רואים מה המשל מזה בנפש האדם לסוג השתלשלות הזו זה סיכל במידס ומידוס במחשב וכולו שכל

בחינס השתעלשלוס דרך כלל נקרא יש מיש והביז למה לא מןשעל שלוס יש מעין ממש מעין נמוך לא יתחול אז אומר ככה דבר ראשון הוא מייחס את הכל לאיר אינסוף כלומר כל הגילויים שיש איזה גילוי שרק לא יהיה גם אם זה גילוי מאוד מצומצם הוא מייחס לזה לאור אינסוף הכל מצד האינסוף של הקדוש ברוך הוא שיכול להתגלות בכל הדרגות, בכל העולמות, בכל מקום שהוא אבל בגילי הזה גופה אפשר באופן כללי להבחין, זאת אומרת בשני סוגים של גילוי. יש גילוי שבו העיר אינסוף נמשך מדרגה לדרגה. כלומר, הדרגה העלינה אה מצטמצמת באופן כזה שהיא מאיר מתוכה איזשהו בדרגה נמוכה יותר. זה נקרא מאילה לאול ויש שזה מאיר באופן של יש מעין איך הלשון פה שזה מאיר באופן כזה שהוא מעין המוכלות כלומר גם אז אתה אומר אומר שזה גם אופן הערה גם אופן הערה שגם המשכה שלא יר אינסוף

גם גילוי שלא יריןסוף הנקודה היא לכאורה שבאופן אחד זאת אומרת בהבלת הדברים יש פה שני שלבים קודם כל הבין שיש שני סוגים של גילוי אויר אינסוף. יש גילוי עיר אינסוף שאתה אומר גילוי כזה הוא יש מעין. והנקודה היא שמהדרגה אחת כדי להגיע לדרגה השנייה המעבר הוא מעבר של אין הרוך. הוא מעבר כזה שאתה אומר הדרגה השנייה לכאורה הוא קורא לזה גילוי עיר אינסוף. אבל הגילוי אינסוף הוא באופן כזה שמהדרגה הראשונה הדרגה השנייה יש אין הרוך הוא כאילו מדלג. הוא לא מגיע אה >> והגילוי הזה לא מביא שמחה בעצם >> או עדיין לא מדבר על מה איך איך בדיוק ומה מביא שמחה >> דרעות של כן >> הוא עוד לא מסביר עדיין לא נוגע בלמה זה מביאסים מך או למה זה לא מביא סים מך הנקודה היא שבעיר אינסוף יש שני אופנים איך העיר אינסוף מתגלה לעולם אחר את זה נקרא גילוי גילוי נקרא

שהאליון מתגלה מתפשט מגיע אל התחתון אז בגילוי יש שני אופנים של גילוי יש גילוי שבו ה האליון מתאים את עצמו ויורד אל התחתון והמעבר מהעליוני לתחתון הוא מעבר שהוא בערך הוא מעילה לעול ואז בעצם כמו שהוא אומר פה הורה ואורה דאורה כלומר העובדה שאתה אומר שיש הערה אל התחתן ואז ממנו מגיע ההערה של ההרה אתה אומר הכל באיזשהו סדר באיזשהו תהליך שאצל העליון מאיר יותר ואצל התחתון מאיר קצת פחות וכן הלאה או הדוגמה מנפש האדם שהוא אומר שהסיכל מאיר במידויס אז בסופו של דבר במידויס הוא לא בן הרוח השכל השכל המידות מרגישות את הרעיון שהובן בשכל הם בערך זה לזה כדי שה המידות ישפעו מהשכל וכן הלאה מחשובה אומנם מחשובה זה משהו שהוא אותיות או משהו שהוא שהוא די רחוק ממושג רגשות ונפש האדם זה משהו הרבה יותר טכני ודאי ובוודאי דיבור אבל אבל המחשבה

והדיבור הם כלים כאלו הם הם כוחות נפשיים כאלו שהם עניינם לקבל את הדרגה של מעלים אמנם באופן מאוד מרוחק אור פנימי >> כן זה מאיר בהם בפנימי הנקודה היא לא ככה א פנימי אלא הנקודה היא שזה בערך כלומר המחשבה היא כלי אל המידות כאשר המחשבה חושבת כאשר הדיבור מדבר אז באותיות הדיבור נרגשות הרגשות עצמן אז זאת אומרת ש אמנם הרגש הוא לא כמו שהוא בלב עצמו אלא הוא עבר איזשהו צמצום איזשהיא כיבוץ מסוים כדי להצליח להתבטא באותיות אבל בסופו של דבר יש הוא עובר מדרגה לדרגה זה נקרא שהגילוי שלא ירין סוף הוא גילוי בהשתל של מה שאין כן הגילוי שגילוי מהסוג השני שהוא אומר פה זה גילוי שהוא יש מעין קורא לזה גילוי זה מעניין זאת אומרת זה לא >> הוא קורא לזה גילוי מה זה אומר זה >> כן כי כי ביש אנחנו בדרך כלל רגילים לחנות משהו רוכני וגשמי שאתה אומר אין בכלל שום

קשר אבל אז >> זה לא מעכב אתזה משמעות זה לא מעגווה פנימי זה כן זה לא מע לא לא לא ודאי שהוא לא משתמש במונכים האלה הנקודה היא שמדרגה אחת מגיע אל הדרגה השנייה אז המעבר הוא מעבר של אין הרוך שאתה מסתכל על אחד כמו שהוא אומר שזה לא יש מיש אלא אתה רואה את הדרגה שאליה הגענו ואתה אומר אין שום קשר היא בעין הרוך לדרגה הקודמת איך ייתכן דבר כזה שמדרגה אחת מגיעה לדרגה האחרת כאשר יש אין הרוך ביניהם זה שאלה שצריך להבין והחידוש הגדול של יש מעין אבל אויר אינסוף מתגלה ומתפשט אל התחתן לשני אופנים יש דרגות שעליהם אתה אומר שאופן ההתפשוט הוא באופן הא'מה זה אין הרוך ויש דרגות שאתה אומר ששמה זה הולך מדרגה לדרגה הדרגה העליונה מתאימה את עצמה הדרגה התחתונה בעצם זה שהדרגה העליונה יכולה להתאים את עצמה לדרגה התחתונה זה אומר שם בערך זה לזה וככה זה

הולך איך ומשתי דרגות יש בעצם יש יש עין יש ביש >> כן שתי הדרגות זה גם בגדר של יש גם גם הבחינה הראשונה שהליונה יש מעין היא גם קשובה לעניין של יש זאת אומרת זה לא משהו לגמרי >> יש מעין זה לא ככה יש מעין אתה אומר שזה לגמרי >> זה אמור להיות אבל יש כאן יש מעין יש איזה >> מה לא ביש מעין אתה אומר שבין היש כשנוצר המקום אליו הגיע הגיל גילוי ביחס למקור הגילוי הוא יחס של יש מעין. זאת אומרת שבמקור הגילוי אין שום מקום לדבר שאליה הגילוי הגיע. מה זה אומר שאין שום מקום? הרי הוא הגיע ממנו. הנקודה היא שאתה לא יכול לייחס את הדבר שאליה הגיע גילוי בשום צורה שהיא. >> אבל הוא מגיע. >> בסדר? כי כוחו לצור יש מעין. זה המוח שלנו אומר אם הוא הגיע סימן שהוא קשור אליו כי אנחנו לא מכירים אפשרות לדלג ולהגיע למקום שזה לא אנחנו אבל זה בדיוק

החידוש שאתה אומר לא הקדוש ברוך הוא יש לו שני אופנים של השתלשלוס יש לו אופן השתלשלוס שבו הוא מגיע לדרגה אחרת הוא מגיע הוא מתגלה בדרגה אחרת באופן כזה שהדרגה העליונה מתאימה את עצמה הדרגה הטונה זה דבר שאנחנו מכירים כמו שהוא הוא מביא לזה משל סכל מיד מיד ש מחשובת שכן כאשר מדברים על הגילוי שלא ירין סוף העליון יותר אז שמה אתה לא יכול להגיד את זה כי כי שמה הנקודה היא שבדרגה העליונה בדרגה המתגלת אין שום מקום לדרגה שמקבלת את הגילוי ולכן זה יש מעין ממ זאת אומרת ב במבט של הדרגה שקיבלה את הגילוי האליון המוקור לא קיים לא קיים הוא לא הוא לא הוא לא הוא לא הוא לא קיים בעולמו זאת אומרת הוא קיים כי הוא מאיר עליו אבל הוא לא קיים במובן הזה שכל הגדרים שלו לא קיימים בעולם של העליון אז לכן זה נקרא יש מעין כן עכשיו הוא אומר את

זה בסגנון שיש שני אופנים אבל למטה של דוב כפי כפי שגם מפה מובן אז יש גם החלוקה עובדת שכאשר מדברים על אופן כללי על הספירס או בסגנון של המיימר פה כמו שכתוב פה במימר עד ספיר הסבינה המעבר מ מספיר החוכמה לספיר הסבינה זה סוג של יש מעין ומספירסבינה ומטא זה השתל שלו כלומר כאשר ספירסבינה מתגלת במידס אז זה באופן של יש מיש כאשר ואילו מעל זה אז זה באופן כזה של יש מעין ולפי זה יובן שכאשר אתה אומר שנברואים מקבלים מבינה אז מה שמתגלה אליהם זה בעצם המוקר שלהם המוקר הגלוי המוקר שהוא ישמיש נכון כי מבנה ומטה הכל הוא באופן כזה שלאורה ועורה דאורה כמו סכל >> אה >> זה יש מבינה ומתה זה יש מיש אז זאת אומרת שכאשר נברוא מקבלים את הגילוי של בינה זה בעצם גילוי שמתגלה מתגלה בעולמם מאשרן כן כאשר מתגלה ספיר הסכוך זה אומר שזה האופן

הגילוי של יש ועין מתגלה ביש העין מקורו הדרגה הזאת שכלפיה הוא בכלל לא קיים כלפיה הוא בכלל לא תופס מקום הגדרים שלו לא קיימים שם עד כדי כך שאנחנו קוראים למעבר הזה יש מעין בסדר זה זה מה שהוא הולך ומסברדבר ראשון הוא מסביר באריכות את עניין הבין אומר והנה בשתל שלוסיל ואולול קשה ההול מסכרב לאילוס ממטה למעלה הנה הומסיג את אילוס אומר התופעה כאילו תופעה משנית נקרא לזה תופעת תופעה שנובעת מזה שיש השתלשלוס של סוג ההשתלשלוס של אילה ואולול זה שהיות והם בערך חזל הזה כאשר האילה מתגלת אל העלול אז האיל מבין העלול מבין אותו כי בסופו של דבר בערכו אז הוא לא מבין אותו כי זה עולמו שלו אבל הוא מבין הנה המקור שלי שהוא למעלה ממני הוא מבין את ההפלאה שלו היות ובסופו של דבר בערך זה לזה הוא מסוגל להבין את הרוממות שלו זאת אומרת

והנה בשתל שלוסי לבאול בסוג השתל שלוס הזה של אבאול כשהעול מסכרב ליסוי ממטו למילו כאשר העלול כן מזדכך מתעלם מבין יותר את את ה משיג יותר את האילה אז הוא מסיג הסילות הוא תופס אותו הוא הוא מבין אותו למה למה הוא מבין אותו שוב כיות ובאילה בסיבה במקור יש נתינת מקום ל זאת אומרת הוא בגדרי העלול הוא בגדרי התחתה כל דרך בסכל הוא מידס את אומר מידס הם בשכל יש מקום יש להם בסכל עצמו למרות שהשכל לא עוסק באם להתקרב לאחר או להתרחק ממנו אבל צריך להעוסק בשפה כזו בעולם כזה שיש בסופו של דבר מקום למציא המידס והראיה היא שהוא יכול להשפיע שם באופן ישיר אז כאשר המידשהוא נהית יותר כלי להרגיש את ה את הסברה את ההיגיון אז היא מתבטלת שם היא אומנם זה היא מתעלת אבל יש יכול להיות שם קירוב וריחוק ביניהם בין בין שני הדברים אז אומר ולא כן התוצאה היא

היות והאולול מכיר בהיל שלו אז הוא סוס וסומח בהיך גדול כמו של בן המלך שיוצו מן השיב ובוא ורז פניוב כך תהיה שמחסולגניגלוס אויל שלמלו תחס אשר יורד בשתל שלוס ונס מרחקרב בינו וביניוס ורוחק מהיר פונו בסר המדרגס והכוללו מפני שעתו בגילוי זה יש לו יסוג איך שיוצו מאפל לאגודו מה ליום טוב והוא משיע בוד לגול לאכולו כן אז מה הוא בעצם אומר הוא אומר כאשר האול מתגלה אליו המקור שלו היות והמקור שלו בסופו של דבר הוא הוא ברקו אז התוצאה היא שהאול מרגיש ש אני יוצא מהשפלות שלי שאני רחוק ממקורי ועכשיו הפוך המקור שלי מאיר עליי יש לו השגה ביציאה כן יש פה את הלשון שיש פה השגה איך שיוצו מאפלר גודל הוא מבין את המעבר שהוא עובר וזהו עניין הדבר הזה זה הגיל שמאיר ביום טב זהו עניין יוםט גילוי ישמחו למה הוא חוזר לפסוק שהוא הזכיר קודם שאומרים ביום

משיביה כרס הביס הבונים שמיכו שמבחינת הכרס הביס נעסו אעם הבונים שמך פירוש כי הכרס מלוש קור ומלושן כחול לדוזו הדור בעיקור הבתים בגמור פרק בס דפסוכים הגמור הגמור בפסוכים דורש את הפסוק הזה גם כן של הבונים של משיב כרס הביסבמכו והגמור באמת דורשת את הקרס הביס כדרגה נמוכה אומרת שמה שכן כחולדזו הדורו בעיקור הבתים שזה כן אז אז איך שהוא מפרש פה את זה אומר ככה שהיא בחינת מלכוס שמלובשס כל ימין דכול בביקליפס נוגה כן פרס בספר שוישן סוידוס לתלמיד רמבנזל שמה הוא מסביר ש המשמעות כחולד הדור הביקור הבת היא מתייחס לספיר סמלכוס שהיא באמת מושפלת ויורדת למטה עכשיו כאשר ספירת המלכוס יורדת ומושפלת למטה לא מאיר בגילי ועל זה הוא בא ואומר פה שבעצם מושיבקרסבסמהבונים שהיא הופכת להיות מבחינס הקורו הקורו לכאורה מבטאת ההדרג הגילוי וכחולדו הדור

בעקרי הבאתי מבטא את זה שהיא באמת נמצאת בדרגה מאוד נמוכה שלא מאיר בגילוי אלקי ועל זה אומרים שהיא הופכת להיות אם הבונים שמכו שמאיר בהם הבונים אנחנו יודעים שבינה בינה היא תמיד איבונים הזאת ש זאת שמולידה את המידוס שבלב אז כאשר הכרס הביס הופכת להיות אימבונים כלומר מאיר במקורה מאיר בדרגסבינה או אז כפי שהוא הולך הוא מסביר אומר ככה הוא ביום למצילוס בבחינסבונים בינה וסוג ביר אינסוף הניגלוז שאר אינסוף משתלשל וירדוז באופן שיהיה דרך ומובי לתפיסה וסוגה במה שיכולים להשיג אינסוף ברוך הנגלה ואיך שהגילוי רב מאוד עד כי נפח לו לשמך ש בחושך גודל הוא גילויסוף ברוך המסגל בבחינתו לי איזה תפיסה והסוג בהר פני מלך המסגל בעצם אז מה הוא אומר אומר ככה דבר ראשון אומר יש פה שני חלקים בהבנה אומר ככה דבר ראשון הוא אומר שהמלכוס שזה הדרגה של

החיות שמתגלת בעולם מתעלת לשורשה שזה הבינה שבעצם זה אומר על דרך כמו שהוא הסביר קודם שהמלכוס ביחס בינ זה כמו הילב ואולול או כמו שאומר שזה סיכל ומידס מחשבה ודיבור זאת אומרת שבסופו של דבר השכל מתלבש בדיבור יש קשר בין המלכוס לבין ביני ולכן כאשר היא מתעלת אז המלכוס מרגישה היי הייתי בחושך עכשיו יש גילוי או עכשיו אני עכשיו אני הגעתי לדרגה לדרגה הגבוהה שלי כן כי בסופו של דבר רבינה קשורהל ויש ויש פה עוד פרט עכשיו זה גם נראה שהוא מנסה להדגיש שהבינה בינה עניינה גילוי אויר אינסוף בבחינת יש מלכתחילה מה זה בינה בינה זה האופן בו עיר אינסוף מתגלה בבחי חינסוגה וזה המשמעות שמלכוס מלכוס לא עניינה גילוי אינסוף מלכוס עניינה הפוך להתגלות למטה אבל בסופו של דבר למרות שבינה היא לא מלכוס בנכי היא בינה הרבה יותר נעלית ממלכוס אבל מה עניין

הבינה בינה זה עניין העניין הזה שר אינסוף בא בבחינת סוגה אז זה הקשר ביניהם הקשר בין הדרגה הגבוהה של אלוקוס בא בבחינת סוגה לבין אלוקוס כפי שהוא בא להעיר בנברואים שזה העניין של מלכוס שכאשר בדרגת האלוקוס שמאירה בנברואים נרגש הדרגה הכי גבוהה של אלוקוס כפי שהוא בא הבחינת סוגה אז זה מביא לעניין של שמחה הסיבה למה אחד יכול לבוא בשני כי בסופו של דבר זה לבול עכשיו הוא מביא >> השמחה קשורה >> כן בדיוק השמחה קשורה דווקא לדרגות שהם יש מיש >> נכון אז בהמשך בהמשך הפרק הזה הוא באמת יסביר שכאשר מתגלת הדרגה שהיא מעל מעל הדרגה של בינה שהאופן בו הנברואים הנצולים שתלשלו ממנה זה באופן של יש מעין >> אה לא אז זה מביא לעניין של ביט זה מביא לעניין כזה ש שהניברו מרגיש שהוא שהוא הוא אין לו אין לו מציאות >> אין לו מציאות הוא לא מרגיש היי רגע הייתי

בדרגה אחת והתעליתי להשיג דרגה אחרת זה הוא מרגיש ש רק כאשר המעבר הוא מדרגות שהם בערך זה לזה מדרגה אחת מגיעים לדרגה שהם שנעלת מהם אבל כאשר היחס הוא יחס שלין הרוך אז ההפוך אני אברה רק מרגיש ביט זה הוא יסביר באריכות בהמשך עכשיו הוא מביא כמה וכמה דוגמאות שרואים שנשומס יש שהם מתענגות הנשמה נמצאת בדרגה אחת ואז מתגלה עליה איזשהו גילוי אלוקי ואז מתגלה אלי ש גילוי אלוקי אז אז הגילוי הזה מביא לאיזשהו א טוב לא משנה הגילוי הזה מביא לשמחה אז אומר ככה הוא מביא עוד דוגמאות לזה שרואים שזה קורה על דרך יום טב זה הגילוי שיש בגד אז אומר כמו על דרך מו של הנשום שמסנגס בלילמה במזיב השכינה שמהתחסו למה היא כל כך מתענגת כי הנשום מתחס מסלבשס בגוף הגשמי ונפרדו משום ואולסו למקוץ בו שמסנגס בגני דנויון וננס מזיב חולו הנוב טנוגניף לו

בסדר אז על דרך זה על דרך כמו שהנשומר שנמצאת במצב אחד שאין להסוג אלקיס בגוף הגשמי ואז היא יוצאת מהגוף ויש לה עונג אלוקי בגנין על דרך זה זה כל יום טב שהנשום בלי היום טב לא היה לסוג וגיל כי ביום טב מתגלה אלוקוסו מבחינת הסוג וזה מביא שמחה ולכן על הגילוי של גניד נאמר כן ועל זה נאמר לאנכילו יש שמסגלה אוירין סוף בבחינת יש ליוסוג הו תפיסו לנשום ליוס ננס מזיב והיר הנל דהיינו כן לכן על הדרגה הזאת של גני שמה העניין של גנד שמתגלה גילו אלוקי לנשום מבחינת הסוגה שכשהנשום הייתה מלובשת בגוף לא היה להסוגה וגן עדן יש להסוגה המעבר הזה הוא מעבר דבר של יש בסופו של דבר כמתגלה אלוקוז שני ש הדגש פה הוא שדרגס אלוקוז שמתגלה בגן עדנו דרגש של בחינס יש ולכןיש של הנשמה >> לא יש באלוקוס כלומר אלוקוס בא בבחינת הסוגה אלוקוס דבר בלתי מוסג אלוקוס מצד

עצמו דבר בלתי מושג והנשומס נהני מזי ושכינה הכוונה היא שהנשמות כן מסיגות את הגילוי האלוקי זה אומר שאלוקוס בא מבחינס יש עכשיו העובדה שאלוקוס בא מבחינס יש אומר שהיה יחס בין הגילוי בבחינת יש אלא נשומי גם בחינת יש זה אומר יחס שליל ואולול ולכן התוצאה היא שהנשמה מבינה את איפה היא הייתה קודם ואיפה היא עכשיו יש פה איזשהו תהליך היא הייתה מקום אחד והיא משיגה יותר >> פה יש תעשה >> לכן זה מביא שים לב שפה במימר שמחותינוג הולך ביחדכן >> כן הוא לא מחלק את הוא לא מחלק את החילוק הטק את העניין שלך תענוג >> נכון שמחה ותיינוג הולך ביחד לכאורה כי מדברים פה על תינוג תינוג מורגש תיינוג ידוע הבן אדם מבין איפה הייתי איפה אני עכשיו זה מביא לעונג שחל גם מהגוף בלי גוף זה יותר מ >> מה שכתוב פה פה כתוב פה לא כתוב גוף פה כתוב תהליך פה כתוב לכאורה שזה אילה

ואולול כאשר האול איך היה לשון פה קודם כאשר האול מזכר לילוסי הוא מרגיש את הקירוב הוא מרגיש את התהליך הוא יודע איפה הייתי כן לשים שים לב שהוא השתמש פה בלשון בברוחה של הברוך אשר גאולנו שאנחנו אומרים כן הברכה אשר גולנו אומרים כמה וכמה לשונות על ה עלעל עלעל על על השמחה של של חג הפסח אז אומרים שמה מאפילו לארגוד מאב יום טוב ומשי בוד לגאולה כלומר את כל הביטויים שמבטים איפה היינו ואיפה אני עכשיו ההרגשה הזאת איפה הייתי ואיפה אני עכשיו היא דווקא כאשר עכשיו הגעת לדרגה כזאת שהיא בגדר שלך זה דרגה מאוד גבוהה מדברים על הדרגה הכי גבוהה בסדר שתלשלוס ספיר הסביני אלוקוס בא בבחינת ססוג כאשר מדברים על מלאכ דרגה הכי נמוכה בסדר שתל של אבל בסופו של דבר היות וכל זה בשתל שלו שלי אילה ואולול אז אתה מרגיש איפה היית ואתה מרגיש איפה אתה נמצא

והדבר הזה מביא לאינגין זה הסיבה שהנשמות מתענגות בגן עדן וזו הסיבה למה ביום טב יחסים כי הגיל הגילוי אלקי שמתגלה ביום טב זה הדרגה האלוקית הזאת שאלוקוס באבחינת הסוגר וזהו בנור יעברו ברוגל שום לשמחו בואי זה הפסוק אומר בנור יב אז הוא אומר ככה ברוגל הולך שורש רגוע אומר ככה פירוש בנור מה זה נור נור זה אותו הנור שיוצא מעידן שהוא בינה כן ידוע כבסיד שאידן הולך על חוכמה או למעלה מהחוכמה על כל פנים נהר הולך תמיד על בינה כי נהר מתפשט נהר יש לו את כל כמו הבינ שיש לה התפשטות עם כל הדוגמאות שיש כל ההקבלות שיש בין נהר לבין בנה אז בנור יעברו ברגל שברגל מתגלה עניין של בינה הוא עליה בכל רגל משלוש גולים ושומו מקורסמחו ולכן הפסוק זה שום ניס מחובוי יש שם את העניין של שמחה זה וכל זה הוא מבחינה שמו יכין דאימו בינו שמה זה אוילמה גנדנו אליון גילותנו גנ

שומס לפי הסוגוסו כי בינה מה עניינה של ביני אלוקוס שבא בבחינסוג ולכן כשזה מתגלה אם ביום דב אם בגן עדן אז זה מביא לנשומ שמה גילוי של שמחה למה כי הם מרגישים שהם היו בחושך באפילו ועכשיו ישר גודל אבל מוכיחן דאבו אז על זה החוכמה מן תמוצי ששמה זה למנוכשר זה מתגלה אז הנשומת שמקבלות את הגילוי הם לא מרגישות שמחה אלא אדרה וכמו שיסביר פה הם מרגישות ביטול זה מה שקורה לא שמחה אלא ביטו למות פה כשם שפח בסדר >> אז מה רוח >> כמה איפה איפה מסתיים מסתיים בוא Ja.