גמרא בעיון 34: פסחים (9) האם ההתעסקות במצווה מצילה מעבירה? - הרב שמואל רבינוביץ

תאריך: יום חמישי כ״ח אלול תשפ״ו משך: 48:38 צפיות: 63 הרב שמואל רבינוביץ נושא: פסח

הגמרא בדף י"א מיישבת סתירה בדברי חכמים: בכל מקום גוזרים על דבר שאדם עסוק בו שמא יושיט לפיו, ובבדיקת חמץ לא גזרו, ש"הוא עצמו מחזר עליו לשורפו, מיכל קאכיל מיניה". ורש"י מוסיף: "אין לך זכרון לאיסור גדול מזה". מי שעסוק בדבר עצמו אינו נכשל בהיפוכו. מכאן יוצא השיעור לשלוש סוגיות שיסוד אחד להן: הבדיקה שהיא עצמה חלק מהביטול, למה לא גזרו על תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת משום שמא יתקן כלי שיר, ומי שקיים מצוה ונסתפק אם כיוון. היסוד המשותף: מעשה גדול ממחשבה. בשיעור: - רש"י בריש המסכת "בודקין - שלא יעבור עליו בבל יראה ובבל ימצא", קושיית התוספות מ"הבודק צריך שיבטל", ושני הטעמים לבדיקה מדרבנן - מחלוקת רש"י ותוספות בגדר "תשביתו": ביטול בלב שמחשיבו כעפר או מדין הפקר, והר"ן שחששו שמא לא ביטל בלב שלם - הגמרא בדף י"א ורש"י שם: העוסק בביעור החמץ לא יבוא לאכלו, ולכן לשיטת רש"י הבדיקה עצמה היא חלק מהביטול - שולחן ערוך סימן תקפ"ח: ראש השנה שחל בשבת אין תוקעין. המגן אברהם: הגזירה שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים, וקושיית מהרמ"פ למה לא די בשבות דשמא יתקן כלי שיר - התירוץ: בשופר לא גזרו משום כלי שיר, שאם כן לא יתקעו לעולם ותיעקר מצות עשה מן התורה; והר"ן שהטעם משום דלא בקיאי בקביעא דירחא, והממה נפשך בין יום טוב לשבת - קהילות יעקב: מהסוגיא שלנו יוצא שהעוסק בתקיעה מכח יום טוב לא ישכח ויתקן את הכלי. החילוק בין חשש שבגוף המצוה לחשש צדדי כטלטול - טורי אבן: לבית שמאי שאין להם "מתוך" למה לא אסרו לולב ושופר בכל יום טוב; רבי אליעזר שמותי הוא ומכשירי מילה שופר ולולב דוחין את השבת; ותקיעת יובל שאין בה החשש - שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן תקפ"ט: העובר ושמע תקיעות, ומי שעמד מהליכתו ונסתפק אם נתכוון, "דכיון שעמד מהליכתו חזקה שנתכון לצאת ידי חובתו" - יישוב דברי הר"ן בגלוסקא יפה: הבדיקה היא מעשה, ומעשה מוציא מידי מחשבה, ולכן אחר בדיקה הביטול קיים אף אם ימצא גלוסקא יפה - שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן א: היושב בסוכה או הלובש טלית בלא כוונה למצוה, האם עבר על העשה; המנחת חינוך מצוה שכ"ה, והביאור הלכה סימן ס' בלוקח טלית הקהל לעלות לתורה ש"העולם אינם נזהרין בזה"; והמטה אפרים והמשנה ברורה בתוקע במקום מטונף - היסוד העולה: מעשה גדול ממחשבה. ההולך לבית הכנסת, העומד לשמוע, הנכנס לסוכה והלוקח טלית, מעשיהם מכריעים אף כשהכוונה מסופקת, וכך הבודק חמץ והתוקע בשופר

שיעורים נוספים בסדרה ״גמרא בעיון״

כל השיעורים: גמרא בעיון

שיעורים נוספים מאת הרב שמואל רבינוביץ

כל השיעורים: הרב שמואל רבינוביץ