לקוטי תורה פר׳ פינחס ב׳ - שיעור #1 "צו את בני ישראל ואמרת אליהם" - הרב יצחק מאיר וייס
תיאור
לקוטי תורה פר׳ פינחס ב׳ - שיעור #1 "צו את בני ישראל ואמרת אליהם" - הרב יצחק מאיר וייס *סיכום תקציר השיעור* בשיעור זה נצלול לעומק עניין התפילה וקשרה לקורבנות, ונבחן כמה פרטים ודקויות באופן עבודת ה' זו. המאמר מבאר שהציווי "צו את בני ישראל" כולל גם את העניין *מיידי* - קריבת הקורבנות בזמן המקדש, וגם את העניין *לדורות* - התפילות שתוקנו כנגד התמידים. *הנקודה המרכזית * העניין הפנימי במאמר זה הוא *ירידה לצורך עליה* - הן מצד הנשמה שיורדת מגן עדן להתלבש בגוף ובחומריות העולם, והן מצד האלוקות עצמה. האור האין סוף היה כלול בעצמותו יתברך במעלה של "הוא ושמו בלבד", ובבריאת העולם התפשט ויצא מהתכללותו כדי להחיות הנבראים. כל הירידה הזו נעשתה למען התכלית העליון - *מיש לאין* - שהיש יהיה בטל ונכלל באין סוף ברוך הוא ממש. *עיקרי השיעור* * *הכפילות בציווי התורה* - הפסוק אומר "ואמרת אליהם" פעמיים, כי אמירה אחת מתייחסת לזמן המקדש (מיידי) ואמירה שנייה לזמן הגלות (לדורות) שבו התפילות מחליפות את הקורבנות. * *העניין של "ריח ניחוח"* - הקורבן נקרא "ריח ניחוח לה'" שהוא *נחת רוח* להקב"ה, והדבר תמוה: איזה נחת רוח יש לבורא עולם מקריבת בהמה? הענין הפנימי הוא כשהיהודי מקריב, הוא מבטל את היש שלו. * *המושג "הוא ושמו בלבד"* - קודם הבריאה היה רק הקב"ה עצמו ושמו, כלומר הכוח שיהיה זולת, אבל באופן של *בטל במקורו*. השם מביע את כוח המלכות - ההתייחסות אל הזולת ויצירת מקום למציאות אחרת. * *ירידת האור האין סוף* - כשנברא העולם, האור שהיה כלול בעצמות *התפשט* ויצא מהתכללותו, קיבל גדרים ונתלבש בכלים כדי להחיות הנבראים. זוהי ירידה גדולה מההעלם המוחלט. * *התכלית: מיש לאין* - כל הירידות - הן של הנשמה והן של האלוקות - נעשו למען עליה מיוחדת, שהיש יחזור ויהיה בטל ונכלל באין סוף ברוך הוא ממש, במעלה גבוהה יותר מהמצב שקדם לירידה.