תורה אור מגלת אסתר - מאמר י״ב - הרב יוסף יצחק אופן

תיאור

קיצור תורה אור מגלת אסתר - מאמר י״ב חייב איניש לבסומי בפוריא (צח, א) להבין מפני מה שמחת פרים גדולה יותר משמחת הימים טובים, אף שהימים טובים נעלים מפורים שהרי מלאכה אסורה ביו"ט. ויש להקדים שבזמן מ"ת "כפה עליהם הר כגיגית", ו"מכאן מודעא רבה לאורייתא", אך "הדר קבלוה בימי אחשורש". והענין דהתורה נקראת משל הקדמוני, כי התורה שלמטה היא משל לבחי' התורה בג"ע התחתון ובג"ע העליון, ועד"ז כל ענין התורה הוא בחי' חכמה שהוא משל וכלי לאוא"ס. וזהו שארז"ל "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו", כי ללא המשל אינו יכול להשיג את הנמשל. וזהו שאמרו חז"ל שמי שיכול לעסוק בתורה ואינו עוסק עליו נאמר "כי גו' בכרת תיכרת", כי אף שלחבירו די המשל דפרק אחד שחרית כו' מ"מ הוא צריך משל גדול יותר לערך ההשגה שיכול להשיג (או שלזה שאינו יכול לעסוק הנה הקב"ה ישלים לו לבוש ומשל להשיג מה שצריך להשיג). והנה, ישראל זכו למ"ת ע"י שעבוד מצרים וע"י שהקדימו נעשה לנשמע, מפני שאי אפשר להיות המשכה מאוא"ס ללא ביטול. אך איך באו לביטול גדול כזה הנה זהו ע"י "כפה עליהם הר כגגיגת", "הר" הוא בחי' האהבה העליונה לבני ישראל, "וימינו תחבקני", ועי"ז "כמים הפנים לפנים" נתעורר האהבה בלב בנ"י בכלות הנפש לה', בחי' כלה. אך ביטול זה לא הי' מצד עצמם אלא מצד הגילוי מלמעלה ודוקא בימי אחשורוש הי' לכל בני ישראל מסירות נפש מצד עצמם, וזהו "הדר קיבלוה בימי אחשורוש". וביאור הענין, הנה מרדכי נקרא "איש יהודי" אף שהי' מבנימין, כי מרדכי משפיע ביטול זה לכל ישראל. והנה, מרדכי הוא בחי' "מירא דכיא", בחי' מור שנעשה מדם חי', שמרדכי הוא בחי' הביטול דחכמה, ובחכמה אתברירו, והו"ע אתהפכא חשוכא לנהורא (ובזה יובן המחלוקת האם המור מותר באכילה, דתלוי בשאלה האם המור הוא בחי' בירור דאתכפיא או אתהפכא). והנה, המן הוא בחי' גסות הרוח, ולכן רצה להרוג את כל היהודים שהם בחי' ביטול, דמס"נ הוא למעלה מטעם (שלכן לא נזכר בתורה טעם על מסירות נפש, אלא טעם על האהבה), והמס"נ נמשך להם ממרדכי. ועפי"ז יובן מארז"ל "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע", ששמחת פורים היא עצומה ויתירה מהשמחה דיו"ט. דשמחת יו"ט הוא המשכת מלמעלה מהשתשלשות בהשתלשלות, אך מפני שבא באות יו"ד דשם הוי', "רננו צדיקים בהוי'", לכן ההמשכה היא מוגבלת, משא"כ בפורים הנה ע"י המס"נ שלמעלה מטו"ד הגיעו למעלה מהשתלשות, ולכן השמחה הוא למעלה מהגבלה ולמעלה מהדעת. אך מ"מ פורים מותר בעשיית מלאכה, כי שביתה הו"ע עליית העולמות, אך עלייה שייך דוקא בהארה, סדר ההתשלשלות, אך לגבי מהותו ועצמותו, שאינו בגדר עלמין, הנה מעלה ומטה שוין. ולכן בפורים מותרים בעשיית מלאכה.