לקוטי שיחות פ׳ בהעלותך חי"ג שיחה א' - הרב יצחק מאיר וייס

תיאור

יום ד׳ י״א תשפ״ו "בקרבן צבור הכתוב מדבר" – ביאור פירוש רש"י ועומק ענין קרבן העולה לקוטי שיחות פ׳ בהעלותך חי"ג שיחה א' - הרב יצחק מאיר וייס מלכיות, זכרונות ושופרות — לימוד מפרשת בהעלותך | ליקוטי שיחות חלק י"ג שיחה א' תקציר שיעור זה עוסק בשיחה מלקוטי שיחות (חלק י"ג, שיחה א') הבונה את פירוש רש"י על הפסוקים בפרשת בהעלותך בנושא תקיעת החצוצרות. הרבי מדייק שלושה דיוקים מדוקדקים בלשון רש"י — מדוע הכתוב עוסק בקרבן ציבור דווקא, מדוע השתמש רש"י בלשון "מכאן למדנו" ולא "דורש רבי פלוני", ומה טעם רש"י סיים ב"וכולו". מתוך הניתוח הפשטי עולה פרק שלם של הוראה בעבודת השם — מן המלחמה ביצר הרע, דרך עבודת הביטול בתפילה, עד ל"יום שמחתכם" שלאחר הניצחון. הסיום עוסק בביאור קבלי על הסדר השונה בין הפסוק ("שופרות–זכרונות–מלכויות") לסדר התפילה ("מלכויות–זכרונות–שופרות"), שנובע מן ההבדל בין השפעה מלמעלה למטה לבין עבודה מלמטה למעלה. הנקודה המרכזית הרבי מלמד שהפסוק "ביום שמחתכם ובמועדיכם... והיו לכם לזכרון לפני אלוקיכם אני ה' אלוקיכם" מהווה יחידה אחת רצופה עם הפסוק הקודם העוסק ביציאה למלחמה, ולכן "ביום שמחתכם" פירושו יום הניצחון על האויב — ועל דרך הפנימיות, ניצחון המלחמה ביצר הרע. ה"הרעותם בחצוצרות" שבפסוק הקודם מרמז על עבודת הביטול ולב נשבור בשעת התפילה, ואילו "ביום שמחתכם" — לאחר הניצחון — מלמד על שתי דרגות ביטול: קרבן עולה, המסמל התבטלות מוחלטת שאינה מתיישבת כלל, וקרבן שלמים, המסמל ביטול שכן מתיישב ויש בו הנאה לבעלים. מכאן נלמד שעיקר הלימוד ב"מכאן למדנו מלכיות עם זכרונות ושופרות" אינו שצריך לאמר פסוקים, אלא שבכל עת שיהודי עומד לפני הקדוש ברוך הוא בעבודת הזיכרון — חייב לצרף עמה גם את קבלת מלכותו. עיקרי השיעור הכוסוב מדבר בקרבן ציבור — רש"י מוסיף "הכתוב מדבר" ולא רק "בקרבן ציבור", ללמד שכל הנאמר בפסוק — עולות, זבחי שלמים, ימי שמחה, מועדים וראשי חדשים — כולם מתייחסים לענייני ציבור. הביאור הפשטי: הפסוק נאמר בהמשך לפסוק ט' העוסק בצרי ציבור וניצחון מלחמה, ולפיכך כל המוזכר בפסוק י' הוא מעניין ציבורי מעצמו ואין צורך לנימוק נוסף (ראה הערה 10, ביאור החזקוני שנדחה). לשון "מכאן למדנו" ולא "דרש רבי פלוני" — הרבי מדייק שרש"י אינו משתמש בלשון דרשה, כי אין כאן כלל קושי בפשוטו של מקרא. הפשט מובן לגמרי — תקיעה מביאה לזיכרון ולישועה. אך הייתור בפסוק — שאמירת "אני ה' אלוקיכם" חוזרת פעמיים — מלמד דבר חדש: יש לצרף עניין מלכויות לזכרונות ושופרות, ולשם כך רש"י כותב "מכאן למדנו". סדר מלכיות–זכרונות–שופרות בתפילה לעומת סדר הפסוק — בפסוק הסדר הוא: תקיעה (שופרות) → זכרון → "אני ה' אלוקיכם" (מלכויות), כלומר שופרות קדמו למלכויות. ואילו בתפילת ראש השנה הסדר הפוך: מלכויות → זכרונות → שופרות. הביאור הפנימי: הפסוק מדבר מסדר ההשפעה מלמעלה למטה — בינה (שופרות) → זו"ן (זכרונות) → מלכות. ואילו עבודת האדם מתחילה מלמטה למעלה — מלכות → זכרונות → שופרות (ראה הערה 16, ביאור האריז"ל וספר הליקוטי שיחות שם). ביום שמחתכם — ניצחון המלחמה — הרבי שולל את כל הביאורים האחרים לביטוי זה: אין הכוונה למועדים, לשבת, לשמחה של כל יחיד, ולא לחגים בפרטיות (ראה הערה 10). הביאור הנכון: "ביום שמחתכם" בא בהמשך ל"כי תבואו מלחמה... והרעותם... ונזכרתם... ונושעתם", ו"ביום שמחתכם" הוא יום הניצחון עצמו. ועל דרך הפנימיות — בשעת התפילה שהיא מלחמה ביצר הרע, ה"הרעותם" הוא לב נשבור ונדכה וביטול, ו"ביום שמחתכם" הוא שלב הניצחון שגם אז יש בו שתי דרגות ביטול: עולה ושלמים (ראה עמוד 21 בשיחה). קרבן עולה וקרבן שלמים כסדר בעבודת השם — גם ביום שמחתכם, כאשר היהודי נמצא כבר במצב של "טעם ודעת" ועונג בעבודתו, ישנו סדר קבוע: קודם מקריב עולה — ביטול מוחלט שאינו מתיישב כלל אצלו, ורק לאחריו שלמים — ביטול שמתיישב ויש בו הנאה לבעלים. בכלל: עולה כנגד עבודת התפילה שבה האדם כולו לה' ומנותק מהעולם, ושלמים כנגד עבודת היום כולו ב"בכל דרכיך דעהו", כשמסדר צרכיו לשם שמים.