לקוטי תורה פרשת צו - מאמר ו׳ - להבין מ״ש בהגדה מצה זו שאנו אוכלים - הרב יוסף יצחק אופן

תיאור

קיצור להבין מ"ש בהגדה מצה זו שאנו אוכלין על שום מה (יא, ג) לכאורה הציווי לאכול מצה הי' כבר בעשור לחודש, וא"כ איך אומר שהציווי הוא מפני שלא הספיק להחמיץ כי גורשו? ומדוע פסח דורות נוהג כל שבעה והלא פסח מצרים הי' רק יום אחד? ולהבין קצת ענין אכילת מצה, הנה יו"ט הו"ע השמחה, שהוא מבחי' בינה, שהעלול מתקרב לעילתו ומבין את עילתו ומזה בא השמחה. אך שבת הוא בחי' חכמה, בחי' אין, שבה כחשכה כאורה (דלא זו בלבד שגם החושך לא יחשיך אלא עוד זאת שאף האור שוה לחושך דכל נהורין מתחשכאן קמיה). ב. והו ששבת היא בחי' קודש - "כי קודש היא לכם" - משא"כ יו"ט הוא רק המשכת הארה מבחי' אבא לבחינת בינה, ולכן נקרא רק "מקרא קודש". והמשכה זו הוא ע"י המצה, קטנות אבא (אין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן, אך אין בזה השגה, ולכן נקרא מיכלא דמהימנותא). ובפסח מצרים הי' מספיק אכילת מצה יום אחד כי היו שם משה ואהרן וענני הכבוד לשמור מן החיצונים, אך עתה ישנו איסור אכילת חמץ כל ז', שהוא ענין המשכת אור אבא בכל הז' ספירות (אך אין חיוב לאכול מצה אלא רק שישנו איסור חמץ שענינו לשמור שלא תהי' יניקה). ג. והנה, במצרים הי' גילוי מלך מלכי המלכים, שקאי על בחי' חכמה דאצי' ("מלכים" - נה"י, "מלכי" - חג"ת, "מלך" - חב"ד), שבה שורה אוא"ס, לפיכך ממילא לא הספיק הבצק להחמיץ. אך לדורות צריך לאכילת מצה ז' ימים כנגד ז' מדות, שצריך להמשיך בהם בחי' מצה וביטול.