לקוטי תורה פרשת מטות - מאמר א׳ - הרב יוסף יצחק אופן

מופד שמופ החי של המ אדם לא חי מהגשם של המאכל החיות של המאכל זה מוצא פב ום הסור ממוריס שבהם נבר הלם שבמ מורץ ברצ ים ורץ נפש חי נבר ב לחיים קח חיס המים החיות של המאמר הזה הוא תמיד מתלבש בדבר לחיות אותו והוא הוא המכ יסוד זה מה שמחיה את האדם [מוזיקה] של את השאלה אחרי גם וד בר במנ יש בגם כן מצ לא צורך למכ שחס למה הבן אדם יצטרך את המאכל אנחנו אמנם אומרים שהמאמר של הערה מאמרות זה מה שמ את הדם אבל גם לבן אדם יש את המאמר נעשה אדם אז למה הוא צריך את מאמר של המאכל אב ענין כס צני אוכל מברש כו שדם ב במ בזמן גם במ מצד גונ אז הואל מכולם קדמ שכל הד חי אף עלפי שד י גשמי ישד גשמי כל נפ לגמרי כדם שפד לגמרי חס ושלם [מוזיקה] צב הבן אדם יכול להיות יותר נפרד מכל דבר אחר שרק הוא יכול לעבור על רצונו של הבורא אז הוא

למטה [מוזיקה] מכולם שיכל נפרד לגמרי חס ושלם עבר על רצ ם בס של בנים פרק חוף ד ששם מסביר את העניין של יטוש קדמה שמה מה זה יתוש אומר ש שהוא הקליפה הכי תחתונה שמכניס ואינו מוציא אז זה מורה שהוא הכי תחתון אז גם קליפה כזו קדמה כי הם לא עוברים על רצונו ומה שאם כן האדם [מוזיקה] אז מצד גופו ונפש הבהמית הוא למטה מכולם לכן אומרים אחור וקדם מה זה וקדם זה מצד הנשמה רק מצד דל נשמי נפש לכיס לבדו קדם ומלו יסר על כל [מוזיקה] הנבר מצד נשמתו למעלה מכולם וגם מצד גופי ונפשך יוניס יש לי מ יסר על דצך ברוח חיים שב שהיא נפש המדברת ומזכרת גם מצד הגוף והנפש החיונית אז למרות שמצד אחד הוא למטה מכולם שהוא יכול לעבור על רצונו אבל מצד שני אחרי הכל זה נפש שמדברת שאין זה לדומם צמח ומשכת זה המעלה שיש [מוזיקה] למדבר ומוריס סדרון ממטה

למלה מתחילות עד שורץ שוליס הצמח ואחר כך יש צמים דוגי שאינן בכלל בוסר אחר כך תצ אורץ נפש חיו במו ואחר כך ך נעשה אותו אז קודם הצומח ואחרי זה החי ואחרי זה המדבר והנ כל זה בחינ רידס המדרג ושתל שלום מין ליש אבל במקר וששם למו מלו מסדר השתלשל הנ להפך זאת אומרת איך ו ההשתלשלות שלהם אז זה לפי הסדר כך הם נבו ממטה למעלה אבל במקר וששם למ מסדר השתל שלנו להפך שבחי נפש לכיס שבדם חינ אוכר לגבי מוקר וחס הגוף ונפש הבמ נלקחו ממדרגת גס מ אל שנפ בשבי הכלם [מוזיקה] כני נכון שמצד המדרגות איך שהם בסדר השתלשלות אז המדבר למעלה מכולם כל שכן יהודי שיש לו נפש אלוקית אזו למעלה מכולה אבל השורש אז הנפש האלוקית היא למטה לגבי השורש של הנפש הבהמית שהם עם מדרגות גבוהות מאוד רק נפלו בשבירת הכלים במילים אחרות הנפש המית בא מעולם התו שתו קדם לעולם

התיקון ושו מוחי סדי ממצמ חי סר חיות של הדומם וזה מתרץ למה הבן אדם זקוק לאוכל למרות שיש לו גם כן מאמר נעשה אדם אבל המאמר של של ה של הצומח תד שהארץ אז מצד סדר השתלשלות הוא למטה מהאדם אבל מצד למעלה מסדר השתלשלות שזה עולם הטוב אז הוא באמת למעלה מאדם לכן האדם צריך את המאמר הזה גם כן לקבל בשביל לחיות אלו שנפלו למט יסר בחיס מצומצם מד כצמח זה נפל ואז זה נהיה אחיות מצומצמת מאוד וכמו של מפילו ש שב למט יר ככ יסר כ יש את המשל שחומה שנופלת אז מהאבנים שהם למעלה הם נופלים יותר רחוק למטה ולפי בגלל זה כיוון ש שורש המאכלים זה יותר עליון ולכן הוא נפל למטה יותר להיות צומח לפי ומחל שהוא מדי מצמ חי מחי סודו ויש ל מ על עודו יש לו מעלה לאדם שעודם צורך די מחסר שיחס מבלד הלכ בן אדם צי צריך למלות י מחסורו הוא צריך את המאכל בלי המאכל לא יוכל להתקיים

מה שאם כן המאכל אין צורך להודו המאכל לא צריך את האדם זהו כי על כל מיצו פי הבה כי מיצו יש לביס פירושים מה זה מוצא אחד מצו מה שכבר יוצ מפי הוי מה שכבר יצא ספסס מרוח פיו באסור ממור שנבר אלו זה פירוש אחד מוצא מה שלמדנו קודם לכן שאלנו דם יש לו גם כן מוצא פ אל יש פירוש מצצ שוק חי החיים ממצו מים שהוא המוק הנבה המון ינו המקר שממנו יוצאו סור מ שבקרן ורשו במקור ובשורש דצח צחי משוכים משתלשלים ירדים למטה עלי ממדרגת משתלשל למטה כי הוא בשורשו למעלה יותר ולפי ויחיהו עודו בגלל זה אז האדם חי כיוון שמה שמחיה אותו זה מה שהשורש יותר גבוה ש אומר כ שאוכל קדם רצון זה לך שתי פנים צד אחד הגוף הכל פך שכי זהו אם כן מצד השורש זה נקרא אז האדם מוא אוכר מצד שני דברים מצד מצד הנפש הבהמית אז הוא אחור בפועל למרות שמצד אחד הוא קדם כי היא

משכלת ומדברת אבל מצד זה שהוא יכול לעבור על רצונו הוא נקרא אחור ומצד השורש אז גם מצד נפש האלוקית הוא אחו נפש הבהמית זה כדם ונפש הבהמית הוא יותר גבוה כי השורש שלו בטו אבל הדומם והצומח עוד יותר גבוע כי זה נפל עוד יותר למטה אז לכן האדם זקוק למאכל א כאן הוא מביא עוד איזה הוספה אומר שהעניין של אוכל וקדם זה שייך מתי שהנשמה נמצאת בגוף שהוא קדם במעלה יתירה על כל הנבראים אדו בדגת הים וזה מה שהפסוק אומר ויהי האדם לנפש חיה זה אומר שהוא ממשיך את החיות לכל הנבראים וגם שאדם הוא כולל הרבה מידות יחד מה שאם כן כל הנבראים הם פרטים אז זה המעלה שיש לו על כולם אבל מכל מקום הוא גם כן אחור להם בזמן ובמעלה גם במה שהוא יכול להיות נפרד לגמרי אבל מצד השורש והמקור למעלה אז האדם הוא רק אחול כי למעלה אז המקור החיות של הדומם צומח חי

במדרגה עליונה יותר משורש האדם שהוא מדרגה לפני מלוך עולם התיקון שהוא עולם התו שהוא לפני התיקון אבל הוא אומר שנראה יותר שגם מצד השורש שייך בו גם כן הדרגה של כדן כי רות דליבה הרצון העליון הקדושה העליונה שנמשך באדם על די תורה ומצוות שקדש זה גבוה אפילו מהמדרגות של השורש של הדומם מהחי ר גבוה גם בעולם הטב למה כי כל העולמות נתאוו רק מהמלכות מחשבה דנ מלוך לכן גם עולם הט נקרא שבע מלכים רק זה לפני לוך מלך ובני ישראל אבל הגילוי של הקדושה העליונה שנמשך על ידי תורה ומצוות זה נמשך ממהותו ועצמותו ממש ברוחן ר זהו בחינת קדם באמת שעל זה אומרים עד שלא נברא העולם היה הוא שמו בלבד אבל הגילוי של הקדושה הזאת נמשך דווקא על די תורה ומצוות עשיות גם זה קשור עם טו שזה בירורי נוגה כיוון שמצד השורש שלהם הם למעלה יותר מנפש האדם וגם שכיוון שנפלו

למטה אז הבירור הזה זה כמו התחדשות דבר זה גורם גילוי הור עליון הוא מציין רמר וכי ויקח המן את הלבוש ולא לקח את הקט כי הכתר זה רק תורה מצוות אי אפשר המן של קדושה גם לא יכול בכל אופן על כל על כל פנים על כל מוצא פיביה שיש בדומם צומח חי יחייה האדם כמובן והנה ככל הדבור וככל המושל הזה לכם הגשמי המכ גופו דו מגשמי כן על דרך זה כסיב כי על כל מצופ יחודם אודם דו אז הזה שהאדם חי ממוצא פיב זה משל שגם האדם העליון חי ממוצא פי הביה מה זה האדם העליון דהיינו מה שכוסו ועל דמוס הכיס דמוס קמר ודום כנקרא אודום ולא שנדם לעליון ואדומה לעליון כי כמי שבעוד למט יש חיבור שבם ד מלקח שכ כול כך למלו ספסס בריבו חרקו ברים מלוכ נמס זה ממר לכולם יש התחלקות של נבראים מדרג מדרג ששב שיש מלש שנקרא כך ספתח של כל אחד ואחד כפי מרגוס ומזג נוסי

ק בשד שהוא בכיס ממ למן זה אדם למעלה כמו אדם למטה יש לו רמך איברים שמתפשט החיות שלו אז גם למעלה יש אותו דבר גם כן רמך איברים למלק עיני הבה אוזני הביה יש אדם העליון זה ממ סי כמרד בחינות דומה עצמי ממש ועין מזה עד מזה בפש משפטי ן מדבר שם הוא מסביר את העניין של מראה אדם שזה שזה כמו זה משל נמשל יש אדם עצמו יש מראה אדם מראה אדם זה רגע יותר נמוך כן זה דומה לאדם בגשמיות אדם זה יותר גבוה ממרה אדם זה איך שזה באצילות איך שזה באצילות זה העליון והאדמה העליון זה מראה אדם שהוא רק דומה והנה חיס נמשך לבחינה מדרי זו לכח שפ הוא מבחי מצפה מאיפה באה האחיות זה ממוצא פי הויה מה זה מוצא פי הוה לין סדקו לו בחינ כלם ז בא מסובב ונקרא רוצי נוד הסוב הוא הרצון העליון רצ רצ ץ פירוש ש לככ כ מ כלל שכל מה זה רצון העליון זה עליון על כל

העולמות הוא לא יכול להתלבש בעולמות היות שלת מחשבה תפיס הב ורוצי נתחת מה שמסב שתיכון אז זה מבואר גם כן כמו אצל בן אדם יש רצון שבא מהשכל שהשכל מחייב שיירצה דבר מסוים זה נקרא רצון התחתון יש רצון שלמעלה מהשכל זה אי אפשר לתפוס בשכל זה מה שנקרא סוב רצון הזה הוא [מוזיקה] מרש אז זה מוצא פי הוה ממל כל אלמין זה האדם עצמו והמוצא זה המקור המקור הוא הסובל וזה המקור של תורה ומצוות זה מה שהוא רוצה להסביר והנ רוץ נול צ כיוסי פסוס שרוסס וסליל השך חיס מוקר חיה חיים מבחינ חילל ז אומרת שיש הרותה זה ממשיך מהמקור מהסובב מה ה זו מצ גם ור לא עושה שום דבר למה מפני שכח המיס ודיב נלקח מכחו הכילו שכל שעל ידי זה מסח כ לדבר ס ככי מאשר לפלפ מחוץ קנל אז הוא מסביר למה מה המעלה של הכוח המעשה והדיבור בגלל שזה בא מהאכילה זה שבן אדם יכול לדבר

ולעשות זה בגלל שהוא אוכל וכוח האכילה זה יותר גבוה מהנפש שלו אז המחשבה זה דבר של הנפש אבל הדיבור והמעשה זה קשור עם הגוף אז במ זה קשור עם האכילה א זה יותר מהמה שהנפש יכול להכיל לפי המקור של הנפש כך יוכל זהו מבחינ ממלו מיל מבחינ סבב כלמ אז זה יכול מעורר את הדרגה של הסובל וכן מיסה מצוה עצמון כין לולות זאת אומרת כמו שה הכוח המעשה של הבן אדם והדיבור שזה התרות הדלתה למה כי זה בא מהאוכל שלו שזה יותר גבוה אותו דבר הגשם עצמו הוא עושה מעשה הוא לוקח אתרוג לולב שגח בפני צמי כוצ ל כלפנים ויש בום ם שבם חינו וגו המת אז יש להם את המעלה הזאת שזה יכול להמשיך מלמעלה דרגה גבוהה ביותר כי שורשו זה כפי שאמרנו מדרגה יותר גבוהה אז אנחנו מבינים לא רק למה מהאוכל הגשמי הבן אדם הגשמי יכול לקבל חיו גם האדם העליון שזה לחמי של הקדוש

ברוך הוא האדם העליון הוא מקבל חיות מהמצוות והתורה שאנחנו לומדים בגשמיות כי זה ממשיך מדרגה יותר עליונה ממה שהאדם העליון נו כן אנחנו ממשיכים מהס זה נקרא וכן אותו דבר צמר הציצי כמו הגשם הגשם הצמר של הציצ דוקו וכול ממה ש כן ה מחשבו חינ חושב משהו בחינ סודו העצמי זה אדם עצמו ואין כח סרוס זו לם שחי לינים כל כך כי זה לא כל כך גבוה זה יו שחז בוב זה מכל חיבו כלבו הוא שנ מזי השכין זיב והאור אומרו בו מתש בגי בשם שכי שכש חי עולם הבא זה מל זה שכינה ו של ז שכינה שכינה זה שוכן ומתלבש בעולמות זה ממע [מחיאות כפיים] ו וזה תוספת תוספת תענוג אבל הכל ממעלה והנה הכ חינ שבחי כלמ מבחינ סב כלמ נ נמצ שז בגן עדן התורה והמצוות הגשמי הוא עושה אתזה את הגן עדן גוד לו לוסו מכל חיל מבו שם ה ממשיכים חיל מבו כנל אז מה הגענו לזה שמה זה קדשנו

במצוותיו שהקדושה שלזה שעצמות הסוב ולא רק שזה לחם של האדם הגשמי אלא גם לחמי ש של למעלה יחיה האדם העליון אז זה ממשיך את חיי עולם הבא לכן זה יותר גבוה מעולם הבא והנה לפי מה שמע זה הורש מהסבל אז אז אה על ידי המיצ שלנו אנחנו ממשיכים את אננו עושים אננו עשים את הג אה למה זה זה הפשט לעובדו לשומרו להוסיף תוספת תורות עובדו זה רמך מש שזה מרה מס ממעלה אבל כל המעלה זה אה שמה יש תוספת שכאילו דר ומצ ממשיכים סב זה הנאה שמ זה הנאה שיש רסב הנו זה ממעלה אבל יש יש מקיף יש פנימי יש מקיף גם גניים [מוזיקה] כן והנה לפי שתרו ומצ הם בכינר נולן לכך יש להם כיח להמשך לנפש גם כן בחיר כי גם נפש הודם למטה גם כן רצ רצ שיש שמרצ טי המסר שבנ לגג ד בזבח המים שמש נש כחד חדכ יש רצון שבא מהתבוננות מזה שהקדוש ברוך הוא גדול שהוא מחי חיים

ממ וכמה כל אחד מתבונן לפי השיעור שלו וזה דרגת בכל נפ שלך זאת אהבה מוגבלת כיוון שהיא באה מהתבוננות מהשכל אך יש רוצ שו למלו אמנו זה רצון שלמעלה מטעם ודעת קשב יבינו כן מי שמבקש אלוקות הוא יבין שלפו תסל ותס את הנפש באבו רבו זו צומו מבחינ ובכל מידך מסר מכדי מידס הנפש בסו גוסו בער פני הבי לפעמים יש התלהבות הרבה יותר ממה שהוא התבונן והשיג אל מחמ בג זה בטול השגה שאי אפשר להשיג מחשב פ וואב רצון שבלב מחשב אפשר לתפס בזב של ש אלוקי שכוסו משמים ם חפצתי בורץ הוא לא רוצה לא גן עדן התחתון לאגן עדן העליון הוא רק רוצה עצמותו אז זה למעלה מטעם ודעת למל מעולמו מה ש כ מחמ בנוס ועסוק בגדול נקרב אז הפירוש ה עולם זה אהבה שבא מהתבוננות מהלוק שמחיה את העולמות ואהבה רבה זה למעלה [מוזיקה] מזה ור בזו שכבו עלד ה ומצ איך האדם יכול להגיע לעבר

הבא זה התורה והמצוות שם רוץ נול רצי וחכמה אז זה מעורר את הרצון של האדם כיוון שהתורה והמצוות זה רצון של הבורא אז זה מורר גם את הרצון של האדם וכפי שאמרנו שזה רצון העליון שלמעלה מהשכל וכמי שסבר גם כן יל על פסק מנופר יקב ועל פסוק תו גדלנו וזו הי בחינ לחם ומז ש לנפש ומצ מה שהוא הסביר שהתורה נקראת לחם מזון לנפש שמצופה ומצ חדם ותח נפשי בוקר וחח מזב מחשו פס המוצא פה זה כמו שאמרנו הרצון של לבורא זה המקור של התורה והמצוות אז זה פועל שיחייה האדם הנפש שלו תחיה במקור וחיי החיים יש חיים יש חיי החיים חיים זה אזיב חיי החיים זה עצמותו לת מחשבה תפיס ואזר ס חיים ואך נמשח זה לא הפירוש שהוא צריך להתבונן איך שהתורה נותנת חיים כמו שבאוכל האדם אוכל הוא לא צריך להתבונן איך האוכל מחיה אותו זאת עובדה כיוון שהשורש של האוכל יותר גבוה אז ממילא

כשהוא אוכל אז הוא מקבל חיות אותו דבר כיוון שהשורש של התורה והמצוות הוא גבוה מאוד אז כשאדם מקיים תורה ומצוות אז הוא הוא חי מזה אז לא שהוא צריך להתבונן איך התורה והמצוות הם נותנים חיים לא לא צריך רק כמי או ואין ליזו בדף מחמס בנוס איך שתסס חיים ואיך נמשח רק כמי שמיו כמי המכו שמכ יסודו גשס אף מך המכל מסק נפח לדם ואיך ושוב ליס בוס קסורי וחד סילס הוא לא מבין את כל זה אלא ממילא יח הודו כך אותו דבר כסוס ליזו נמשכו מ ממילא על דקו התר ומצווה אז נמשך ראו את הדלי צון העליון שלמעלה מהשכל על ידי קיום התורה והמצוות וזהו אשר קדש במצו שעל המצו נמש קדוש לינו מבחינ קודש ומובדל דינו מה שאיני יכ סתכל מין ובחיר כנל אז נמשך קדושה משם לקדש גם כן לקדש את הבן אדם שימשך לנפש הודם גילו הזו בנפשי שהרה תתגלה בנפש סובו ורוץ נון שבנפש שיהיה לו אהבה ורצון

העליון שהו בחינ ליבו ובור שלמ למעלה מהתבוננות [מוזיקה] זהו סיכל מצ ש המצ בכם דשנו ממ דושז ש ן בפרוש קדושו על פסק בשש בפש של זהו ענין הש שכל הס נו שוק כל הסוס ש בכיסנו שמנו בחוס אחד חד באחד על ידי אשר מה זה אשר אשר זה מלשון אושר ותענוג שהחג שמנ ש דש קדוש ממש עלד מצ קד ש מלו מסמן שמזה נמשך וסב לנפש אז קר נפש הודם עצמו בחינ אוכר לגבב נמשך שהוא בינס קדם מקדמ שללי כמו שאמרנו ש בגשמיות זה שהאדם חי בגלל שהוא אחור לגבי המוצא פיביה אז גם בתורה ומצוות זה ככה שמצוות מעשיות יש בהם את ה הרה מהסובב וזה נותן חיות לנפש האדם נותן לו מזון שהוא אחור לגבי הרצון שלמעלה מטעם ודעת שזה כדם כדם מקדמ של עולם כצו פירוש אשר קדשו במצוי סו צבון כח כק מבחינ מלכוס אבל בוס עצמו זבור מחשב פיסו זה קודש מובדל עלד המצו נמשך מקדוש זו ממש אז הוא מסביר איך

נמשך מהקדושה של מהותו ועצמותו לחמי פירוש לחמי איך זה למ מבלס מהלחם למה לפי שורש מבחינ מצ מה זה מצנו מוקר כן אותו דבר בחיס הקר כודו נמשך לבחי זוס מבחינ רכ סלב שו בסו שב ודון נמ שרץ זהר יוסי פרנסוס לחני משזו ימשך גם כן לנפש הוד כרן לבחי כל מדבור בו וזהו אשר קדשו במצוי סוב וסם כדי ש אז עד עכשיו הוא דיבר מה העניין של דשון במצו שהעולם מקבל רק ממל כלמ ע המצוות ודווקא מצוות מעשיות אז זה בא מהסובב אז מגיעים לקדושה קדושה זה הקדושה של [מוזיקה] עצמותו והנה קדושו זו מביא ד הנובה עכשיו הוא חוזר למה שהוא דיבר קודם שהקדושה מביאה לענווה ענווה מביאה לעיירת חטא הוא שאל איך זה שהירה בא דווקא אחרי אח למה היראה בא דווקא אחרי ענווה וקדושה כן זה מה שהוא שאל עכשיו הוא רוצה להסביר שהקדושה מביאה לידי ענווה מה זה ענווה

[מוזיקה] הנ קדוש זו מביא על די [מוזיקה] הנוב שישיפו סוד בערך נפשי [מוזיקה] ונשמו הוא ירגיש את עצמו שהוא שפל ים אשר איחס ושפל נפש ממוק צפו על ידי ד שפגש [מוזיקה] מממש אבל הוא יודע שהס חכה חכה כסר וצמר הציצי גל מצ מד בם אז זה שפלות שכדי שהוא יחייה הוא צריך להתעסק עם דברים גשמיים ממש אז זה הוא יגיע לענווה שפלות ובזו מבי ד רחץ ו מושנוב נוב ישכ נה פירוש שכ סברי [מוזיקה] שחו על פי זהש פירוש הנוב הנו שהוא מחזיק עצן ממש כ ש זא אומרת הוא מגיע לביטול של חוד ה ממש עין הוא לא נחשב איך שזה לגבי [מוזיקה] עצמותו עין בדבור מסכל כותנתי מקלח סודים זה הפרק תניה קטנט מה הוא אומר שם שריבוי החסדים אז הוא הגיע לקונט לדרגת שפלות מישהו יותר קמי הוא קרוב יותר לעצמו אז הוא יותר כלא אז גם כאן אותו דבר הקדושה הזאת שהוא

יותר קמ מביאה אותו לענוה עירת [מוזיקה] חט ןד ס ש ביטלנו שלמ מהאב [מוזיקה] הר זה אהבה ובקעה זה שקיעה זה יראה וכמו חותם שהחותם הוא שוקע אז נעשה מזה בליטה שחותמים אותו על השעווה וכש החותם הוא בולט אז נעשה למטה שקיעה שוקע שהאותיות הם אותיות הם שקועות אז הוא עושה בליטה שכשאתה לוקח חותם שוקע ואתה חותם על שבה אז נהייה בליטות באותיות כן חותם המתהפך ה אז אז אז כתוב מה מהירה שלמטה אז נמשך למעלה בליטה רה זה שקיעה ואהבה זה בליטה יראה זה ביטול אז כשאדם מגיע לביטול גבוה אז הוא ממשיך את האהבה של למעלה חותם בולט של למעלה ש משיך את זה בירור למעשה זה מבר זה הביטול ביטול של הענווה זה למ ביטול של ענווה זה למעלה מאהבה אהבה זה בליטה ו השקיה שלמעלה זה יותר גבוה ועל פי זה שפ בני קדוש ברוך ה זה שעוד בופלו פלו יצ לג מה שיך להגיד את זה

זה זה לא צריך לומר את זה זה זה פשוט אוכ לפי הנלפ פז מוד לגבי הקדוש ברוך הוא זה לא שהוא יותר קטן מהבורא אלא שהוא אפס הינו ש סמוקים כלל אלכ חושים ממש זה הענוה הזאת ייחודה לה במילים אחרות שכינתי לה זה לא שהוא מקטין את עצמו א שוא א אני יכול להקטין את עצמו לגבי הקדוש ברוך הוא אל לגביך אני אני אש גדול א זה לא הפירוש הנוה מישה בית הכנס שאתה מקטין את עצמו זה רק שאתה חושב לגבי הבורא אב אני באמת שום דבר אבל אבל לגבי האנשים שנמצאים בקרבתי אז אני גנו אני עין עין לא ש את עצמוני ע הוא מרגיש שהוא בטל במציאות לגמרי ש כל ממש על דרך זה נמר במש מד כ במי שנאמר ונחנו מה ן בגמ סוף פרק ו דכו גודל מה שנאמר במש שביטל דמש למטי הביטל פ פ ו ממש אברהם אבינו אמר ופר ופר אז ופר ופר אמנם איך שהוא מסביר בגרת הקודש שאין לה אפר

שום דמיון ומה שהיה קודם עץ גדול ורחב וכשהוא נשרף אז זה זה לא מציאות ביחס למה שהיה קודם אבל אחרי הכל יש משהו אבל משה רבנו אמר ונחנו מה מה זה לא מציאות כלל מה ממש וזהו עניין וזהו עונב מאד למה מה מילה מאוד שהוא מה ממש פשת שלח נ שכו בין לפי זה נו מביא לידי ירס חת ובחינת חוכמה שהי רו הנובה מביאה לדי ירת חטא זה ירה יה זה חוכמה חוכמה יותר נעלה מבינה כי ענווה מביאה על ידי רת חט רבי שוע בן סיר נוו מולון למה ענווה יותר גדולה אפילו מירת חטא מה למה הוא סובר ככה הוא לא הביא את זה קודם הוא מביא את זה עכשיו אז למרות שכאן הוא הסביר את השיטה שענה מביאה לדי ח אז עירת ח יותר גבוה מענווה וזה הוא הסביר בגלל שענה בא מבינה עירת חט זה חוכמה רלה אז למה הוא סובר רבי שוע בן לוי שענה גדולה מכולם שלמר זהו כמשו חוכ משום ודי מוצי

הנוב אפילו בקסר אזר אז מה שהוא אומר גדולה מכולם שיותר גבוה מעיירת חט אפילו מחכמה כי חוכמה זה אמנם ירה ילאה נוה זה בכתר והוא נקרא עין חצמ לעין נגד המצל הכתר נקרא עין לגבי המאציל שהוא אינסוף יור על פסק ממנו בעניין הקודם זה כתר איך הלשון שכטר אפל גף שהוא אור צח ומצוחצח אבל אוכם הוא אוכם זה מלשון שחרות שהוא לא לא תופס בכלל לגבי הילת העילות אז זה הענוה של הכתר ן מנוב סוס זהמ זה אלקים שמ שקדוש צוש חיר ככ פך בס נפש פירוש אני משהו ל הבס כס כל אלמס כל הנבים זה הבה לפוני למר למלו מבחינ מדרגות זו שום מגיע הפגם וינ שלו עבר שלו עב שקורס קורס בשרש כל השורשים צורך לידום רסח אז כאן הוא מסביר מה זה הפירוש ירת חטא שכמו שמצווה ממשיך חיים מהסובב אותו דבר הבירה מכריט את האדם מהדרגה הזאת אז זה צריך להיות לו יראה לא יראה שיענישו אותו לא בגלל לא

העירה הזאת מדברים פירוש מסח והחיסרון והפגם שנעשה למלה כלכך שגם למעלה נעשה חיסרון חית מלש חורוש חיסור פגם ש ח פילט מצ דקדק ספרים חסור פגם זרת אפילו דבר שהוא דברי סופרים אז גם זה צריך להיות לו יראה שלא יהיה לו חיסרון והנה ירס חט בבחינות זו ב אחרנו קדוש ינו אקד דוש מצג ש אזי ירגיש גם כן בזה לאומ זה כמה גודל חט והפגם שמגיע למלו אז העונש זה החט והפגם זה עצמו העונש כמס החט והפגם סד קדוש זו א בו אחר מדרג הפריש הוא אמר שנרים סיג לפרישות פרישות דשה אחר זה העונש שאתה מכיר את הפגם שלך זה עצמו העונש שלך בגמר מחלקים את באופן כללי יש אחד שירת עונש שהוא רוצה להיות מציאות והוא פוחד שירביצו לו זה דרגה הכי נמוכה זה שלא לשמע כאן הוא מדבר שיראה בגלל חיסרון ופגם עצמ אז הולך ביחד לפי זה כ ביחד שהוא מרגיש את השפלות

שלו בגלל שיש לו קדושה עליונה הוא מרגיש שהוא עין ואז הוא מרגיש גם כן כמו שהוא מרגיש את הקדושה של המצוות הוא מרגיש את את הפגם שנעשה מחיסרון של תורה ומצוות אבל לפני כן כדי להגיע לקדושה וענווה אז קודם צריך להיות פרישות מה זה פרישות שוא פרור שבנפש הב מפס את תשובת הטה קודם צריך להיות לא רק להפריד מה שאסור אלא אפילו קליפת נוגה שזה מותר לך אבל זה לא לשם שמיים אז גם פה צריך להתקדש כמה מרזל תשובה מסים ת שבלי וב התחילו אנסים תירים לא שנר כטב שטובים זה פירוש מהירים אור כיטוב אז קודם צריך תשוב וזה פרישות ואם כנ וס ד מ רש מט פירוש מטס נין מי כלפי חסד שמ שבנפש ש פ חסד ד ומ ם ביסש שי שנמשך מבחינ ה הוא בחינ דסלין כד שלין שלמו מלו מבחינ סלמין קודש אמרנו מה שלמעלה מעולמות זהוב אז זה משה רבנו חינס משמני כדבר שתחת

גמזו סרוס מושה ממשיך את הדרגה הזאת אז מה זה ראשי המתות אז להטות כלפי חסד שהרשים זה ראותה דליבה מאיפה מגיע ראשות דליבה ממשה רבנו וניד מעניין ראשים בפרשת פנחס הפוסק ור ראשך גם כ מ בחינ נחנו בחינ מד כ דבר מש והוא ממשיך את הדרגה הזאת של ענוה וקדושה ס שדבר סר ממעסה קיצור נן קדושו מביא די הנוב ונוב מביא דיח זה מה שדובר בס אר שקדושה הוא הסביר שענה זה השפלות וגם כן ענוה זה הביטול של יחודה ילה שכינה ילא זה מביא לידי ירת חטא יראה ילאה ויש גם יראה שזה כתר שזה ענווה גדולה מכולם וערת חטא זה ממה שהוא מביא את הקדושה זה המצוות אז העבירה עושה את הפגם אז הוא ירגיש את ה כמה גדול הפגם שעושה למעלה אז יהיה לו עיירה גדולה אבל לפני כן צריך את העניין של פרישות ועם זה הוא הסביר את העניין שלו המטות להפוך את המטה להפוך את

המידות כלפי חסד שיהיה אהבת השם זה ראשי זה ות דליבה שזה משה רבנו ממשיך לימר זה הדוב ומר זל שכל הנבים נשנק סף מש ששנ זה עניין סיב צלמנו דמוס דמוס בכי מלכל חוף הדמ דמוס זה כמו דמות דמות זה תמונה צלם זה שהעצם מצטייר שאתה לוקח א חומר גלם ואתה עושה בן אדם מעץ או מתכת אז כל האדם כמ שהוא באורך ורוחב וגובה כך ככה אתה מצייר אותו זה הציור זה הציור של העצם העצם הצטייר אבל דמות זה רק תמונה שנכון אתה יכול להבחין בתמונה גם כן אדם גבוה או נמוך או או רזה או שמן אבל אבל אין את הכל המציאות של הבן אדם שם בדמות זה רק דמות זה הרה אז זה הפירוש מזה כמו דמות ח הדמיון כדמותנו מה שאם כן בצלמנו צוש וזה לק ב למעשה הנל מסחב מבח הנפש דזה [מחיאות כפיים] דור ממש והינו למזה הדינו במיר כל אח ח פ שבת אי מסובים ס גדס זה הד עצמי שנאמר מז מקד זה הדבר עצמו

זה לא דמות הדבר עצמו זה הדבר צח ודיברת ב שדצ שמר שבים יהו אלכו ודיברת בו מעצמו למה לפי שעל די בחינ ליבו נמשך בחימה שלמי למ מן הזמר אז ממ זה הדיבור עצמו שמשה רבנו אמר זה דיבור הזה לפסוק ן זה השלישי בזה [מוזיקה] ש אז זה הפירוש זהד שמשה רבנו הב בזה לא כמו כל הנבים שנבו בקו שזה רק דמות כ זל שהו פש שכן כל הנבי מזה בפרש צ במקדש מלך שפרש ברשי פרשל פרש ב כל זהוב שב מבחי שלמ מגיד [מוזיקה] זמן זה זה הדבר שבחי הזמן חס רק במיד מלכוס בקד שם יש זמן מצד המלכות שמהווה את הזמן ת המקום שזה העניין של עולמות דינו כשס פחי [מוזיקה] חסמה שסב שבש ש חינס זה הד כן איך האדם יגיע לזה הדבר שהוא למעלה מהזמן דווקא על ידיות הדליה שבנפש זה רצון העליון שלמעלה מהזמן איש כדר נדר עד שדר בדנוור אז עכשיו הוא מסביר למה הנדר צריך להיות דווקא שהוא

נודר בדבר הנדו ענין כנ דפריש נ ישוש צמרכד מדרג בנפש ממנו שב ג ממנו בשורש שורשי גדר אלא שבשב דחיב מכיש שור צורך לודו איו זה אם הוא יראה שהוא יותר שפל מן המאכל אין כל כך בגש ממנו [מוזיקה] לגופן כם חדת ל אם הוא מתבונן שהבשר גבוה מבנו רק נפל וגם כשהוא נפל אז יש לו יתרון שהוא מחייה אותו אז לא ראוי שהאדם יוריד אותו כשהוא אוכל שם תאווה רק יוצא לאכול בשביל שיהיה לו כוח ש להרחיב דעתו להבי וכן דרך הנדרים לשם שומים ומפני שרם ירידו סו מן הדובר שנדר ממנו שהדובר הו גרם לום יריד והתו מאחרוי יינו אחר שרידים הדובר ההוא לגשמי ממילא ממשיך אומר גם מסגוף וד ן בנין וסו למה כי זה על ידי התאוה שלו לזה זהוא מוריד את זה זה אוס קשור הוא קשור לזה דו בתלמיד חכם מכל מקס מכל מ ש ש במדרגות שגם תלמיד חכם יש לו יראה שלא יפול מדרגתו אז לכן הוא

נדר אבל באמ צור בש גו עדי זה פוש כיוון שהשור שלו גבוה ביותר צורך הדר כ כקורבן שקדש נוד ומופרש בשור למו דוס לחלם ומשו נשתל שלו בכינר המקיפים שבנים וגם למט בד מתחת מבחי דור הצ פה ד דכן שזה המקיף וזהו דודו שמקדיש הקורבן ר הרי זה שלמ להמשיך בפד כל הקדוש אז גם כן צריך לומר בפה שזה הבל שמקיף אז הוא ממשיך בפה את הקדושה מהסובב וזה שהוא אומר הרי זה עול מוקר כל הקדוש וגם הדורם שם כס אז גם כן קדש בגמ מה זה קונמות אומר קונם זה לשון קורבן קורן כדס בג זה כעניין המב בדורס בפרשת נוסי בפירוש ויקרא עודם שמס למה הוא קרא שמות ליסון על ידי זה קשן בק מש עדי השמות שהשם זה האחיות של הדבר ועל די שהוא קרא את השם המשיך את השם בגלוי שהוא על ידי זה התעלה יהיה לו את הקדושה במקור שלו כן זה אותו דברן קמס שמדפיס בדו הנוד וקודש ועל ידי זה ממשיך בקדושה עד שנ

קדש והכח הזה פודם ממש כנל ויקרא אודם שמס שעל די שהוא קרא שמות הוא קדש אותו דבר בפה של הבן אדם שהוא נודר אז הוא הוא מקדש את העניין הוא מעלה אותו לשורשו רקח הזה הן דוזה הד שמש של רשמ אז נמשך הדיבור בדיבור הזה ודבר משה וזה עניין שסד זהד שבדור יש את המשכה של מש ולא כי נחשוב שנשמתו עלבו צורך למ בלי נדר מקוס ממקים אחר עכשיו צריכים לומר גם כן צריך לפרוש אם האדם רואה שזה יותר מדי מושך אותו הוא צריך לפרוש מזה אבל אנחנו צריכים לומר בלי נטר כי מחר שמטו הלבבות אז לפעמים האדם שוכח פעמים הוא יכול לעבור חס ושלום עעל נדרו אז תמיד צריך להגיד [מוזיקה] בלי אז זאת אומרת כשהוא פורש מהמאכל על כדי שהוא נודר ממנו מדפיס אותו בקורבן אז הוא ממשיך עליו את האור המקיף הזה ממוצא פי השם אז זה הפרישות שמביא לידי קדושה הדבר

הנדור מתעלה על ידי קדושת הפה זה אותו דבר שעדי הדיבור שמדפיס בדבר הנדור דווקא אז הוא מעלה אותו וא מתעלה על ידי זה זה נדרים סייג לפרשות ועכשיו eda