לקוטי תורה פר' אחרי "כי ביום הזה" (א) #6 - הרב יצחק מאיר וייס

כדי שהוא יאיר על ניברו ויאחז בו צריך להביא צריך שהניברו יהיה פטילה ועצים מה הם הפטילות והעצים זה התור ומצווה שיהיהודי מקיים זה הוא העריך באות ב של המיימר להסביר שבתיר ומצוו שיהיהודי מקיים באופן כללי יש שלושה סוגים סוג שאל תפילו, תוירו וצדוקו שהם הפטילות והעצים שבאמצעותם ממשיכים והאש נאחזת בנברואי. באות ג של המיימר הוא אמר שלא מספיק זה שודי מקיים תורה ומצוו אלא יהודי צריך להיות ראוי, צריך להיות חומר דליק. האש הרי צריכה לאכול את הדבר שתופס אותה, את הדבר שמחזיק אותה. אז היהודי כאשר הוא מקיים תויר ומצבס אם חסר לו את העניין של ביטול רוצן וקלויס הנפש אז התויר ומצבס שהוא מקיים לא מספיק כדי שהאש תאחז בה כדי שאויר השם יהיה נכס יופי כדי שאור השם יתגלה בנפש היהודי בנפש האדם על האדם צריך האדם צריך לקיים את אויר ומצס בביטול

וקלויס הנפש ובהמשך לזה הוא מסביר שאיות ואויר השם מתלבש בתור מצוץ תור תויר ומצבס זה למרות האויר השם שנמצא בתויר ומצבס שהתויר ומצבס זה דברים גשמיים ולכאורה היות וזה דברים גשמיים אז איך הם יכולים להיות כלים לאור השם על זה הוא אמר שהתירומיצוסם סגולה מיוחדת שכאשר יהודי מקיים אותם בביטול אז הטירומיצוס מקפיצים אותו כמו בראש רענן כמו בראש רך שכאשר מכופפים אותו למטה לגשמיקס אחרי זה יש את הכוח שזה מעלה אותו מאוד גבוה על דרך זה תראו מייצבס כשיהודים מקיים קיים אותם בביטול אז זה מעלה ומגביע את האדם שאור השם יהיה נאחז בו שאור השם יאיר בו ובאופן כללי איך שהוא מסביר את העניין של תירו מצוס בהקשר הזה של השם אלוקך אישו יחלואו שהאור האלוקי יתגלה בנפש האדם בהמשך לזה הוא אומר שכשם שמחשוב בדיבור מיסה של תרו מצוו הם הם הם הם א חומר כזה

כן הם פטילה ועצים שהאורה השם מתגלה בהם על דרך זה מחשבה הדיבור מיס של זה לאומס זה הם כאלו מעשים ופעולות שאדם עושה שעלולים לקחת את האדם רחוק מאוד בצד ההופכי כן אדם שיש לו מחשבת דיבור ומיסה ש שלפך התור מצבס זה פועל על האדם שהוא התרחק מאוד מאור השם ולא יאיר בו זאת אומרת כל העניין הפוך זה הוא נדבק איך הלשון יקלאנו בכף הקולה כלומר הנפש נקלט הנפש מתחברת דווקא לצד ההופכי ולא מאיר באו השם וכאן מגיע העניין של תשובה וכפי שהוא הסביר זה היה נקודה ש שעצרנו זה שתשובה במובן הפשוט שלה מבקשים מהקדוש ברוך הוא סלח לונו מחלון כלומר העניין של תשובה זה לפעול אצל הקדוש ברוך הוא לכאורה את העניין הקדוש ברוך הוא כביכול א כועס כן הוא והוא צריך לפעול שהוא הוא מחל אבל זה הוא אומר שהיות ואם צודקתו מטיף על בם רבו פשוכו מה

תעשה אלוי לכאורה הוא לא כועס עליך הוא לא מה שייך מה שייך לבקש מרשמך לך לכן הוא מסביר שמה עניין המכילה אינו כיפשותי מה העניין שסלח לנו מחל שאנחנו מקשים מהקדוש ברוך הוא זה שהוא יאיר עלינו את אורו שהוא יתחבר אלינו מה זה אומר שאנחנו תחת זה שעל ידי על ידי המחשוב בדבר מהצ שלא ילה השם אימוז הפכנו להיות האדם הופך להיות להיות מחובר ללאום הזה כלומר לא מאיר באויר השם אז סלח לנו מחר לנו הכוונה היא שחזרה זה פעולה עלינו זה פעולה אצלנו צלח לנו מחול לנו זה הבקשה שלנו להתחבר חזרה להיות ראויים שאר השם יתגלה אליהנו זה מה שהוא הסביר שזה זו המשמעות הפנימית של עניין התשובה עניין התשובה והבקשה מכל לנו תפעל עלינו שאנחנו חזרה נעיר ונהיה מחוברים לירשת וכדי להסביר את זה הוא מסביר שזה גם היסבון לנו שאנחנו מתבוננים בתפילות של של אותם ימים שמבקשים על תשובה

בעיקר זה עשר ימי תשובה וכאן אנחנו נמצאים שאומרים ואומרים בסדר הקטע הבא כזה כתוב כד כדרך הממורים בלכות יותר מאוד מאוד בקיצור שורה אחרי שורה אבל בעצם תומן בתוכו התבוננות מעמיקה מאוד שהתוכן שלה המשמעות שלה זה באמת שהאדם יגיע גיע למקום הזה שבו הוא מבקש סלח לנו בכלנו עם הפירוש המחודש יחסית שכתוב פה שאנחנו מבקשים ש תפעל בנו שנהיה בחזרה מחוברים בלשונו כאן לישורלינו לאסרצונובח בלבשלם שאנחנו נהפוך להיות חזרה מחוברים אליך ועל זה ואומרים כן אז כן שורה שמתחילה כפצ ואומרים מחומוךבורח מם זוכר חולו מבקשים מחומיכו מזוכר יצור לחיים ורח אז הוא אומר פה שבמילים מוכיחוב רחמם זויכר יש התבוננות שמביאה את האדם לתשובה מה היא ההתבוננות אז דבר ראשון הוא יסביר מה זה זויכר אז פירוש כל איסבוס אוילמוס אליונים ותחתונים מראש ועד סוף

ולפוזבור שכחיר אחס זאת אומרת הנקודה הראשונה שודי מתבונן בה זה שהוא שם לב למילה זויכר כן זויכר יצור רוב לחי מה המשמעות זויכר זה שכל הפרטים ריבוע האינסופי של הפרטים שיש בבריאה זאת סכ בחירה אחת זה המשמעות שאומרים זויכר או כמו שכוסוף בזויר זה במחשוב אחס בורסלומס למה במחשוב אחס לכאורה הדיוק בזויר זה שמחשבה אחת היא מתייחסת לכל העולמות על ריבוי פרטיה לפי שהוא יסבורח ציפו מאבית עד סוף כל הדורס כן גם פה לכאורה הדיוק הוא שבנקודה אחת של חיות הוא מחייה את כל הדורות וכירדש מרוש לשון הפסוק ואם כן מיד כשעולו כל הלמוס במחשוב וליבורס הרי כבר נגמרו ונישלמו בריוסום לפונוב שזה מבחינת חיה >> זה נקרא זכ >> שבה אחת הראשונה עליה ישנות של שכירה לכל >> לכל לכל לכל הדורות לכל לכל הפרטים כן בזמן ומוקן וכל העולמות כל הדרגות של

בעולמות וכל הדרגות בזמן הכל זה נקודה אחת של זכירה בעיקרון לכאורה אני שם לב שכתוב פה שתי פרטים אחד כן הרי ואם כן זאת אומרת הנקודה הראשונה שכתובה פה זה שמצד הקדוש ברוך הוא החיות המשכה האלוקית שנמשכת לעולמות נמשכת מחשבה אחת ולמרות שהיא נקודה אחת היא מכילה בתוכה מצד הנברוא עם ריבוי אינסופי של פרטים מזה הוא מביא אומר שלכן זה בהכרח אומר שמיד ש עלתה במחשבה כל העולמות נבראו בסדר בסדר? יש פה נקודה אחת שנובעת מתוך הנקודה השנייה. לא כל כך מוסבר למה. בסדר? הנקודה הראשונה שכתובה פה זה שבמחשבה אחת הכל נברא. הנקודה השנייה שכתובה פה זה ברגע שמובן לנו שבמחשוב האחס נבראו כל העולמות אז מובן גם שברגע שהייתה המחשבה הזאת כבר כל העולמות נבראו. אם אם אם אם אם היו צריכים כמה מחשבות זאת אומרת שלב אחרי שלב אז במחשבה הראשונה עדיין לא נברא הכל. צריך להגיע

למחשבה השנייה אבל היות ומצד הקדוש ברוך הוא כל מציאות העולם הזה נקודה אחת בלבד אז ברגע שהייתה את הנקודה הזאת הזויחר הזה כל העולמות נבראו בסדר אז זה ההתבוננות מצד ה בשלב ראשון ומזה מגיע הבנה הבנה הבנה נוספת אחרי שאנחנו מבינים שהיחס של כל העולמות אל הקדוש ברוך הוא זה יחס של מחשבה אחת מובן עכשיו משהו הפוךסה >> איך זה איך איך זה איך המחשבה הזאת ביחס אל הקדוש ברוך הוא. בסדר זה הנקודה הבאה הוא אומר והנה נראה בחוש גוידל הצמצום שצמצם אויר אינסוף ברוך הוא במחשוב אחס ושאיינו לפי ארקו ומיומאוסי כלל. זאת אומרת הנקודה לכאורה השורה הזאת היא לא ממש מה שהיה כתוב קודם אלא זה א זה זה מסתאף ממה שהיה כתוב קודם. היות וכל הבריאה כולה על כל הפרטים של הריבוי האינסופי של הפרטים שיש בבריאה בזמן ומוקה הם הכל מחשוב אחס מה הדגש על מחשבה אחס אז

הרבה פעמים אנחנו נאמר שהדגש הוא עד כמה א היחס של מחשוב היחס אל העולם עד כמה העולם הוא חסר ערך אבל זה גוף אתה בעצם אתה אומר ביחס לקדוש ברוך הוא זה כמו מחשבה אחת ואתה עושה את ההשוואה שכתוב בפרק חוף בתניה שמחשבה אחת ביחס לכוח המחשבה של האדם ומחשבה אחת ביחס לכל כוחות הנפש של האדם זה יחס של אין הרוך מה זה מחשבה אחת אצלנו כן אצל הקדוש ברוך הוא לא יכול להיות >> אז אצל הקדוש ברוך הוא זה עוד יותר אין הרוחות מחשבה אח >> למה לא יכול להיות >> יש הכל >> שוב >> כדי להבות את העולם מציאות העולם היא מציאות של מחשבה אחת אבל הוא אינסופי אינסופי להתקלם באחת >> לא האסוף ש זה כבר מופל אח זה >> אתה אתה אם אני מבין נכון מה אתה שואל אתה אומר יש פה א מחשבה אחת הכל >> כי אתה מבין שמחשבה אחת הכוונה היא מחשבה אחת ולא שתיים מצד ריבוי

>> לא אז לכאורה הדגש פה לא היה כזה הדגש פה אולי יש כזה רעיון אבל זה לא מה שכתוב פה פה כתוב מחשבה אחת זה ביחס זה כמו שאמרתי זה על דרך כמו שכתוב בפרק חוף בתעניה שבאים לומר מה היחס בין הקדוש ברוך הוא האינסוף לעולמות לכל העולמות שהיחס הוא כמו מחשבה אחת לכוח המחשבה כוח המחשבה הוא כוח אינסופי הדגריבוי >> כן לא על הריבוי אלא על האינסוף ביחס להתגלות של פרט יחס של באים לומר את היחס שיש בין הקדוש ברוך הוא האינסופי שכוחו הוא בלי גבול כן לבין התגלות פרטית מסוימת שהיא התגלות מוגבלת של מחשבה אחת ביחס לכוח האינסוף. זה מה שבאים להדגיש וזה מה שהוא אומר שנראה מפה גויידל הצמצום שצמצם אינסוף ברוך הוא כי היות והוא צריך כמו זה הדגש שהוא מאוד מתחד לפי מה שאתה אומר המחשבה אחת מבטאת התגלות פרטית דווקא התגלות מוגבלת

והיא נובעת מימה ממציאות שיהיה אינסוף אז מילא מובן גודל הצמצום גודל הפרע שיש בין הקדוש ברוך הוא האינסופי כאשר הוא בא לאבות את העולמות את כל העולמות כולם מי הנקודה נקודה הכי שורשית שלהם. כאשר הוא בא לעבוד אותם הוא צריך לגלות גילוי שהוא רק אחד. כלומר גילוי שהוא רק אחד זה אומר גילוי מצומצם. בסדר? המילה פה נראה בחוש היא מעניינת. מה מה זה מה זה נקרא נראה בחוש? כן. איפה מה אנחנו רואים בחוש? זה המילה פה זה אז על כל פנים מה הנקודה שיוצאת פה? אז הוא אומר והנה נראה בחוש גודל הצמצום שצמצם אינסוף ברוך הוא במחשבה האחס ושאינו לפי ארקיו מהוסי כלל מהותו של הקדוש ברוך הוא כביכול הוא אינסופית לחלוטין ואילו מחשבה אחת זה מאוד מצומצם על זה פעולת השכירה נראה בחוש גדול אולי זה איך זה פעולה פעולה אנושית מה איך אנחנו

>> יכול להיות שנראה בחוש אצלנו ומזה אנחנו יכולים להבין אצלו נראה בחוש אצלנו שמחשבה אחת היא מאוד מצומצת ביחס לכוחות שלנו אני אשאל אותך מה הערך >> ההבנה שלנו >> מה הערך של איזה מחשבה שהיה לך בגיל 15 ישראל זה מחשבה שהייתה לך ברגע ביחס לכל האישיות שלך חסר ערך לחלוטין זה הנראה בחוש אתה יכול להבין מה הערך שיש אצל הקדוש ברוך הוא בין כל החיות שהוא המשיך לעולמות אליו שזה צמצום גמור זאת אומרת במילים אחרות כשאנחנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא זיכר אנחנו מבקשים תזכור מה בעצם אנחנו מבקשים תתייחס למחשבה אחת החסרת משמעות הזאת דוק העניין של זוכר מה הקשר >> הוא אומר כל חיות העולמות היא זכירה אחת אצל הקדוש ברוך הוא היחס בין החיות שהקדוש ברוך הוא ממשיך לעולמות זה היחס שיש בין מחשבה שהייתה לך אי שם בגיל 15 מחשבה אחת

שאתה לא יודע ממנה בכלל אתה לא זוכר אותה בכלל ליחס לכל האישיות שלך לכל חייך זאת אומרת זה יחס של מחשבה ביחס לאינסוף הגענו לשכירה ומהפסוק להיות גם דברים אחרים >> זה הפסוק שהוא מביא >> בדיוק זה מתבסס על המילים שאנחנו אומרים הוא מביא הוא מביא הסבר על הפסוק שיתח מלי חמוך חבחמים זוכר אז הוא ימשיך שזה ימשך הרחמים זוכר כן >> אז אז אז אז הוא בא לפרש את הפסוק >> את הזוכר בדיוק הוא בא להגיד שההתבונ שהתשובה מגיעה מתוך ההתבוננות הזאת אז שלב ראשון הוא מסביר מה זה זויכר שזוהיכר זה מחשבה אחת שמנה כל העולמות שלב שני הוא אומר שמזה נראה בחוש גודל הצמצום זאת אומרת מבינים את הפער שיש בינו בין מהותו שהעולם החיות שנמשך לעולם הוא לא לפי רכו ומהותו כלל ומזה הוא מביא להתבוננות רגע אז אם ככה מאיפה זה מגיע זה מה שהוא ממשיך

ואומר והכוילו מפני יויסוי אובור רחמים זה מה שמוסבר מימוכו אובורחמים זוכר אתה אומר מי כמוך אבור רחמים מה הקשר אבור רחמים לזוכר אז עכשיו הוא מסביר שזה שייך לרחמים הדבר הזה שמישהו שמתייחס, הוא זוכר, הוא מתייחס למשהו שהוא לא ברכו כלל, זה תנועה של רחמים. התנועה של רחמים לרחם זה על מישהו שהוא לא בערכי. דווקא אז יש רחמים. כשהוא בערקי, שני חברים שיש להם עושים עסקים ביחד, אחד לא מרחם על השני. דווקא כשאתה רואה מישהו שהוא לא ברקך, הוא לא ברמה שלך, מישהו שהוא מאוד נמוך ממך, מאוד רחוק ממך, הדבר הזה מעורר רחמים. אז גם התנועה הזאת שיש אצל ה שיש אצל הקדוש ברוך הוא להתייחס להשפיע להעיר בדרגה בעולם שהיא מחשוב יחס שהיא לא באר כלל זה תנועה של רחמים מה שורש העניין של רחמים אז יש לנו כלל ידוע שנקרא אוב או רחמים אוב זה תמיד המקור כן

אבא תלמיד המקור זאת אומרת המקור של הרחמים זה זה התנועה מי חומך אוב רחמים זויכר זאת אומרת אנחנו פונים למי למי אתה מדבר פה אתה מדבר כביכול על הדר דרגה שהיא מקור כל העניין היא המקור של המשוכס המחשוב האחס הזו של חיות העולם וזה מה שהוא ממשיך פירוש מה הפירוש של הביטוי הזה אוב רחמים שמאבו ממשיכ מידס רחמונוס לרחם עלילמוס ולהבוס לקימום טומצמצום מחשוב חס זה ההתבוננות שאנחנו מתבוננים בעשר סמי תשובה שאנחנו מתבוננים בו בעצמו שהוא למעלה מהעולמות או מזה סבננו אדום לארח ממרבי מנפשו איך שנוף לו מתומטו מאוד באסתק בשור שדע מעין בוס זאת אומרת כאשר יהודי מתבונן שיש את הקדוש ברוך הוא כפי שהוא למעלה מהמחשבה אחת והוא אובור רחמים והוא זה שממשיך שיהיה את הזוכר שיהיה ירידה והתייחסות בצמצום בעצם הוא מוסיף פה פה מוסיף עוד נקודה של

ההתבוננות הזאת נוסף עוד משהו שודי בעצם קולט שאיפה איפה איפה איפה איפה שהייחוד שלי שהייחוד של העולמות מתחילה במחשבה אחס אבל השערכות שלי מתחילה בדרגה שהיא אובור רחמים היא מעל העולמות זה לכאורה דגש פה צריך לשים לב שזה מה שהוא אומר כן אקרא את זה נשים לב שזה מה שהוא אומר מזה סבנו לא רחמם רבי מלנפשו למה איך שנופלו מתו מתו מאוד בהסתקלו בשורשווי הוא מסתכל בשורש שלו איפה השורש שלו ד לשון המשנה מעין בוס מה זה מעין פירוש מבחינת עין שהוא בחינס אובור רחמים השורש שלו הוא מרגיש שהיא מתחילה באוב רחמים ואחרי זה כאשר הוא נמצא בעולמות ונפל בעולמות במחשוב דיבור מיסן שהוא אמר קודם שהמחשוב דיבור מייסן מרחיקות אותו מאוד מאור פונוב ממילא הוא מתבונן ואם כן היריד שיורד מאור פונו זבורך אם גדול מודו מעגרום חולו אז הוא

מרגיש את הרחמנות למה כי הוא על דרך כמו אוב רחמים כן הרחמנות שיש אצל הקדוש ברוך הוא בין ערכו ומהותו שהיא בינה בערך כלל לעולמות על דרך זה האדם היהודי מרגיש כלפי עצמו שורשו נמצא באובר רחמים איפה הוא נמצא היום הוא התרחק מרפון ונו מזבח הוא נפל בעולם אז ממילא הוא מרגיש רחמנות ומזה ישמר מר נפשו מאוד ונוגוע עד נקודס הלב ממש שאיך לנפשו יובוב ויושוב אל השם מרירות יש לה את הכוח שהיא נוגעת בפנימיות בעומק האדם והרחמנות הזאת והמרירות הזאת מעוררת אצלו את הנקודה הזאת שהוא חזרה מעורר את כליס הנפש בעומק הנפש אל הקדוש ברוך הוא ועל ידי תשובה ומעבירה בכוזו הנזדנו נעסו כזוכיס הרי צריך לזכור מה מה המחוב מפה הרי במימר הרי מה שהוא רוצה להסביר זה שה האדם הפוך אמור להיות פטילה חומר דליק שיהיה נאחז בואר השם כאשר יהודי

עושה מחשוב דיבר מיסה שלא יה השם אמו אז הוא כבר לא פתילה לא יר השם התשוב ועניינה שהוא חזרה יהפוך להיות פתילה לאיר השם זו המשמעות שכתוב פה שאזדוינוס נסכזוכיוס גם במובן הזה מה הכוונה אזדסנס זכס שהוא חזרה הופך להיות פתילה שיאיר בואיר השם זה הלשון שהוא ממשיך פה הנה אזדנס נסו כזוכיס פירוש כשם שעל ידי הזוכיס הוא הסביר קודם במימר תיסה לנפשו באור השם הזוכיס כשיהודים מקיים מצווה אז הוא הופך להיות פטילה לאור השם כך טיסה לנפשו על ידי המרירוס הגדוי להזו חמסזסדוניסוב במוקים שבא לתשוב וכולו ז אומרת כאשר הוא מקיים את המצווס אז הפוך אז כאשר הוא עושה תשובה והתשובה נוגעת עד עומק הנפש אז הוא חזרה הופך להיות כלי שיאיר באיר השם תיסה לנפשו הנפש שלו חזרה מתעלת והיא הופכת להיות כלי שיאיר באור השם ויהיה אור השם נאכז בו איך

זה עובד אה גם מתנחם במקום שבעלי תשובה או מתנחם בזה בד שיש לו >> כן לכאורה במוק שבעלי תשובה סיבות כל >> כן המוקב לתשובה פה לכאורה הוא באמת אולי בא להסביר >> זה נחמה >> כן ש ש את אותו רעיון שכפו כמו שהוא מסביר פה את עניין התשובה שעניינה שאדם הופך להיות כלי לאור השם אז גם גם זו המעלה שאנחנו מוציאים הרבה פעמים על בעל תשובה הרמב"ם כתוב שם על תשובה אחד הביטויים שהוא הופך שהבעל תשובה הוא רצוי נכון שהוא רצוי כלפי השם שהוא חובי ורוצוי זאת אומרת אתה מדבר אצל אתה מדבר את מעלת התשובה כלפי הקדוש ברוך הוא שהקדוש ברוך הוא מוכה לו אבל לפי הביאור פה במימר ההתמקדות פה במימר זה על המצב הנפשי של האדם שהאדם כשהוא מקיים מצווה הוא פתילה ועץ לאור השם שמאיר בו. כאשר הוא עושה עבור אז הוא כבר לא אויר השם לא יכול בו. אז ממילא

המים החזרה הזה במוקים שבעלי תשובה מדבר על הבעל תשובה שהבעל תשובה מעבר >> כן שהתשובה בתשובה הוא הופך להיות שיר השם נאחז בסדר בוא נתחיל רק את הקטע הבא את ההתחלה נבין את הכיוון שלו זה לא כבת תשובה אגב >> כן הוא מדיק פה שזה תשובה מא כן רבא >> כן תשובה מאבור רבי שהיא באה על ידי ההתבוננות הזאת שזה >> לא הולך לגנרי לבלי תשובה תשובה יש להם תשובה תשובה בדרגה נעלית נכון או אז עכשיו הוא יסביר שבעצם איך זה באמת עובד שדונסנסוכס איך איך איך נפעל העניין הזה שודי שהגיע רחוק הוא כבר לא פתאום הופך להיות פתילה אז הוא אומר ככה כנה במושה רבינו כסיו בסמתיך בנקרא סור זאת אומרת כאשר הקדוש ברוך הוא אומר לו כשהוא ירא לו כן הוא יראה לו הוא יגיד לו את יג מדזור רחמים אז יש שמה ביטוי וסמתיך ונקרא צור מה מה יש מה מה חשוב בזה שזמתי בנקרא

עצור אז כשרוצאירד יג מדסורח אז מה זה ין הצור אז הוא אומר פירוש מבחינה סור אליו מקור ושורש כל שורש העשיו אז אז כפי שבונו פה בכמה שורות הבאות המושג צור אומר שורש צור אומר השורש של הדבר כאשר הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו סמתיך בניקרס הצור הכוונה היא שהוא שם אותו בצור עליון מה זה צור עליון הוא העמיד אותו העלה אותו כאילו שהוא הגיע לאיזה דרגה לדרגה שהיא השורף לכל העניינים זה הכוונה ושמתיךו בניקרס הצורה אני שם אותך במקום כזה שאתה תגיע לשורש כל העניים משם תוכל להמשיך את ההמשוחה של יג מדסורח פירוש פירוש מבחינת צור אליון מקור ושוירש כל שורש עיסבוס וכמו שכוסוב ביטו אל צור חצבת אתה רואה שהצור עניינה המקור שמש הם נחצבו וניקרוצור למה כמו ש צור החלומיש צור החלוםש הרי זה האבן שממנה מקור האש שמקין בו להוציוש שהיוסוד שבו יהיו בכוח ובהלם

ולא הביא פועל זה המשמעות סור שאתה רואה שההמשכות שנמשכות מהצור כפי שהם נמצאות בצור הם בכוח הם כלולות הם חלק מהעניין זה זה לא הדבר כפי שהוא בהתגלות אלא הדבר כפי שהוא כלול במקורו כך כביכול נקרוצור לכל הכוונה היא פה כך כביכול ל הדרגה הזאת שעליה מדברים על הקדוש ברוך הוא נקרא צור למה כי הוא המקור צור חיינו כי הוא שורשו מוקור לכל שורשי אהבה ושורש ההבה ובוי בהלם בכוח ולא בפה שמבחינה שם הויה כאשר מדברים על שם הויה בעצמו מה עניינו ליוס מאוה כל הנמצואים מעין ליש שהוא בחינס אש אוכל לא ענקודם בתחילת המים הוא הסביר שאר אלוקים מי שמתגלה בנברואה מתגלה אצל נשומס נקרא אש אויכלו זה ההתגלות של השם שמתגלה על משהו אחר על דרך אש שהיא כבר לא יסוד האש אלא האש כפי שהיא נאחזת בפתילה על דרך זה אוי רבי זה האור ההתגלות שהוא כבר מתגלה בעולם

כבר מתגלה על נברו כאשר מדברים על צור חיינו אתה מדבר על זה על האר האלוקי כפי שהוא כלול בשורשו ובמקורו זה נקרא צור חיינו זה מה שהוא כן ממשיך אבל בחינס צור שממנו נמשך וניסא בבחינת שיכלו ענן בסדר אז הנקודה הנקודה שהוא יגיד פה בשורות הבשוט זה זה ממשיך להמשיך על סוף המיימר זה הנקודה הזאת שהכוח של בעל תשובה כאשר הוא אומר פה קודם שהיה בעצם מהבעל תשובה התרחק מאי שוויכל לו ועכשיו פתאום אומרים שיש כוח בבעל תשובה שלמרות שהוא התרחק מאשו שוכ הוא כבר לא פטילה זה שהוא חזרה מעורר את האי שויכל לו משורשו ומקורו על דרך כמו שצור החלומיש שכשאין לך אש בפועל אין לך אשאכלו אתה אתה נאלץ להגיע למקור האשוכ אתה מגיע לצור החלומי שאתה מכה בו ומוציא משם אש חדשה כן על דרך זה בתשובה כאשר האדם התרחק מהישורך הוא כבר לא פטילה אז כדי לעורר עניין שלא ישוך הוא חייב

להגיע גבוה יותר הוא חייב להגיע לבחין הסצור ומשם הוא מעורר ומגלה אש א איש א איש חדשה אז בסוף הוא מגלה אש שמתגלה עליו אבל הכוח שלו לעורר מגיע מאיזשהיא שייכות מאיזשהי נגיעה במקור גבוה יותר במקור האש למעלהש למטה הוא >> פה השורה שהוא רצורס נמצא כאילו >> לא לכן אני לכן אני אומר הרגע אמרתי משפט על זה שהאש אוכלו בסוף מתגלה אש גלוי בסוף מתגלה אש כן זאת אומרת אם אנחנו הולכים על המשל אם אנחנו אין לך משל אם יש לי אש ביד בסדר ואתה רוצה להחזיק אותה זאת אומרת יש לי אש אז אתה צריך להביא פתילה ולקחת ממנה בסדר זה כל זמן שאתה פתילה ברגע שנעלם לך הפתילה האש חזרה נכללה במקורה כן אז עכשיו אתה צריך עכשיו אתה צריך להגיע אתה צריך צריך לעורר אש מחדש. מה אתה צריך לעשות? אתה צריך ללכת לצור החלום איש, להעכות בו. >> אתה כביכול צריך להגיע במש במשלה. אתה

צריך כאילו להגיע לאש גלויה. אתה צריך ללכת למקור אש. זה באמת הרבה יותר קשה. צריך להכות עד שיצא אש. זה כאילו אש גנוז שח >> לא זה היה כתוב שזה כלול במקורו. איך מבינים את המושג אש בצורה חלומי? שזה סוגיה בפני עצמה. אבל זה האש כפי שהוא כלול במקורו בכוח, לא בפועל. צריך להוציא אותו מהכוח אל הפועל. כאשר אתה רוצה להוציא את האש מהכוח אל הפועל, אתה כביכול נוגע במקור של האש. אתה לא לוקח את המקור, אתה לא יכול לקחת את האש. אומר, הוא אומר איך אתה מזהה את זה יד מרירוס גדולה? הוא אומר את זה בקטע הקודם הוא הסביר נכון >> זה הדרך. >> מה הי העבודה? עבודה אמר לזה כל אחד יודע בנפשו. מה הי העבודה? העבודה היא במרירוס. למה העבודה במרירוס? יגיד את זה >> הוא יגיד גם את זה הוא יוסיף הוא יוסיף ויחד למה המרירוס למה המרירוס שנוגעת את

פנימיוס הנפש היא זו שמביאה את האדם אל צור החלומש של צור החלומש במובן הזה של צור חיינו למה היא מביאה את האדם לדרגה גבוהה יותר מאיישויך לו הוא יסביר בהמשך במה לאחר אין לו תעשים טעיבים יש לו סדר >> נכון נכון הוא יסביר זאת אומרת צריך להגיע פה לדרגה מאוד מאוד גבוהה >> במכן אבל להבין את המבנה של הדברים אז דווקא המשל המשל הוא קצת גשמי אש גשמ אבן גשמי זה הכל גשמי אבל המשל יכול לתת לנו הבנה במבנה של הדברים כאשר יש לך אש גלויה ביעד אתה לא צריך לעשות יותר מדי אתה צריך להגיע למקור האש יש לך אש גלויה אתה רוצה להדליק עוד משהו תדליק תביא עוד עץ את אתה מחזיק אתה לא צריך לפעול פה איזשהו עניין כאשר נעלם לך אש האש נכללה חזרה במקורה אז עכשיו אתה נאלץ ללכת גבוה יותר בגש מישה משמעות גבוה יותר מה משמעות צור החלומש גבוה יותר

>> אה סביר את זה >> סור החלומי שזה מקור האש כאשר >> בדיוק בדיוק >> השאלה נכונה זה שאלה טובה זה בהמשך נדבר מקור יש מקור למעלה חנ המשיך בדיוק על השאלה שלך >> מה זה כשאתה אומר מקור למעלה מה אתה מתכוון תחס גלגל היורח >> לא יודע כאילו אש >> אני מבין מה שאתה אומר נכון כ אסורצריך לגלות >> צריך לגלות את האש מהכוח אל הפיל מהאש כפי שהיא כלולה בכוח באבן שוב זה משל ונמשל המשל הוא מאבן גשמיס שממנה מפיקים את האש והנמשל הוא כמו שהוא אומר שהוא יסביר בהמשך פה במיימר שהנמשל הוא שודי צריך להגיע למקור אם אני מבין מה שאתה רמז אותו פה עכשיו זה שר כרגע >> דוגמה חריפה >> שמה רבי עוזר בן דורדיי >> כן בת קול הוא כבר יוציא את נשמתו כן >> המשל שרבי לזדודש אומר בהמשך זה כדי לבטא את העניין של למעלה מהזמן צריך להגיע >> למה מהזמן בדיוק להתנתק מה הופה מכל ה

>> משהו פיז >> צריך לעורר נקודה נקודה נקודת התקשרות לאלוקוס שהיא היא היא תהיה כלי ה היא מבטת את החיבור שיש לאדם עם שורש האש. כאשר אתה צריך באופן מאוד מוגבר >> כן באופן באופן שמבטא את השייכות שלך לא עם האש אלא עם הצור כאילו >> כאשר אתה כאשר הוא >> מדבר גם מהירות גדולה הוא מדבר אהבה רבה הכל זה בהגברה כל העבודה שלו זה לא רק להתנתק משמה יש כנראה המשך עבודה >> חטונה להגיע לרבות להגיע לעורר חזרה את השייכות לאלוקוז מה שנשאר זה לעבוד כל אל תר Ja.