לקוטי תורה "מי מנה עפר יעקב", פר' בלק, #5 - הרב יצחק מאיר וייס

תיאור

לקוטי תורה "מי מנה עפר יעקב", פר' בלק, #5 - הרב יצחק מאיר וייס אות ג׳ | ספירת המלכות, חול הים ומשמעות המספר תקציר בשיעור זה נעמיק בהמשך ביאור המאמר "מי מנה עפר יעקב" (לקוטי תורה, פרשת בלק, דף סח ע"א, שורה שנייה), ונבחן את עניין הגדר המיוחד של ספירת המלכות כמקור הבריאה — מצד אחד בבחינת פירוד והתחלקות, ומצד שני בבחינת אינסוף ותכלית. השיעור מתמקד בניתוח עומק המושג "מספר" ו"אין מספר" בהקשר האלוקי, ובמשמעות עבודת בני ישראל לגילוי מלכות ה' בעולמות. הנקודה המרכזית ספירת המלכות היא הספירה המתנשאת ומסתלקת מן הנבראים — ומתוך התנשאות זו נוצרים נבראים בבחינת זרים ונפרדים, דוגמת חול הים שיובשותו נובעת מכך שהים שואב את כל הלחות פנימה. ואף על פי כן, היות וספירת המלכות היא בבחינת אינסוף ותכלית, אף הנבראים שנבראו ממנה נושאים בחובם בחינת אינסוף — לא אינסוף אמיתי, אלא "בגדר מספר ואינו מספר ממש". כאשר ישראל מקיימים מצוות מתוך שמחה ובטול לרצון ה', הם ממשיכים את גילוי ספירת המלכות בעולמות — כלומר ממשיכים המשכה שהיא בעת ובעונה אחת בגדר מספר ומעבר למספר. חיבור שני הדברים יחד — רוממות ה' מצד אחד, גילויו בעולמות המוגבלים מצד שני — הוא עצמו "אין גבורתו" (שער היחוד והאמונה, פרק ד'), עניין שאין השכל הנברא יכול להשיגו. עיקרי השיעור משל חול הים ונמשלו — חול שפת הים יבש ומפורד מפני שהים שואב אל תוכו את כל הלחות; כן ספירת המלכות מתנשאת מן הנבראים ועל כן הנבראים הם בבחינת "אומות זרים ונפרדים". הנמשל: "כי אין מלך בלא עם" — הנבראים הנפרדים הם "עם" שעליהם מולך הקב"ה. שני פנים בספירת המלכות — מצד אחד: התנשאות, הגבלה, פירוד והתחלקות (= "בגדר מספר"). מצד שני: ספירת המלכות היא בבחינת אינסוף ותכלית, ועל כן הנבראים יונקים גם ממד של אינסוף — המתבטא בריבוי הגדודים שאין להם מספר כמו שכתוב "יש מספור לגדודיו" (ומכאן: "בגדר מספור ואינו מספור ממש"). עמקות המושג "מספר ואין מספר" — הפסוק "והיה מספר בני ישראל ככול ים אשר לא ימד ולא יסופר" כולל לכאורה סתירה פנימית, שהגמרא מיישבת לפי עשיית רצון המקום. הביאור החסידי מעמיק: אין כאן ענין של כמות בלבד, אלא גילוי יחסם של ישראל לאלוקות — מצד ספירת המלכות יש מספר, ומצד ההתגלות אין מספר. תפקיד ישראל וקיום המצוות — ישראל, על ידי קיום המצוות מתוך שמחה ובטול, ממשיכים גילוי מלכות ה' בבריאה יצירה עשיה. בכל ברכה על מצווה — "מלך העולם" — הם פועלים המשכה שבה מתחברים יחד: גדר מספר (= עולם הנבראים) עם אין מספר (= גילוי האינסוף). "שמחה של מצווה" אינה תוספת חיצונית אלא עצם מהות ההמשכה, כמו שכתוב "פקודי ה' ישרים משמחי לב" ו"תחת אשר לא עבדת... בשמחה" (מרוב — היינו: מבלי גבול). חיבור אותיות ב׳ וג׳ של המאמר — בשלב זה של השיעור (אות ד׳) מתחיל הביאור לחבר בין שני ענינים שנדמו נפרדים: עלייה הנשמה על ידי ירידתה לעשיה (אות ב׳), והמשכת האלוקות בגדרי מספור (אות ג׳). הדרגה של "אף" (= רצון עליון) מתחברת עם דרגת "מספר" (= גילוי בעולמות), וכך "מי מנה עפר יעקב" — גם "ממנו" (אין מספר) וגם "ומספר" (בגדר מספר).