לקוטי תורה "מי מנה עפר יעקב", פר' בלק, #3 - הרב יצחק מאיר וייס

תיאור

לקוטי תורה "מי מנה עפר יעקב", פר' בלק, #3 - הרב יצחק מאיר וייס מאמר פרשת בלק, דף סז עמוד ג: שתי בחינות הלב ועילוי קיום המצוות בשיעור זה נעמיק בביאור אות ב' של המאמר "מה יפו" (ליקוטי תורה, פרשת בלק, דף סז ע"ג), ונבחן את שתי בחינות האהבה שבלב – חיצוניות ופנימיות – ואת הקשר שבין קיום מצוות מעשיות לגילוי הדרגה הנעלה של "יחידה" שבנפש. תקציר המאמר עוסק במעלת ירידת הנשמה לעולם המעשה. לאחר שבאות א' בוארה ירידת הנשמות מבחינת "מחשבה" (התאחדות עם הקב"ה) לבחינת "דיבור" (עולם הנברואים המרגישים נפרדות), מבאר אות ב' מהו העילוי שנוצר בנשמה דווקא על ידי קיום המצוות המעשיות. הביאור מתמקד בשתי בחינות הלב: חיצוניות הלב – אהבה הנובעת מהתבוננות ודעת, ופנימיות הלב (בחינת "יחידה") – אהבה ורצון הנובעים "מלמעלה מטעם ודעת", כמתנה שמאירה באדם מצד עצמה. בחינה זו האחרונה אין לה "זה לעומת זה" מצד הקליפה, ועל ידי קיום מצוות – שבהן מבטל האדם את רצונו מפני רצון הקב"ה – ממשיך ומגלה את הדרגה הנשגבה הזו. הנקודה המרכזית שתי בחינות האהבה שבלב – חיצוניות ופנימיות – שונות זו מזו בשורשן ובתוצאותיהן. אהבה שמצד "טעם ודעת" נובעת מהשגת האדם עצמו, ועל כן ניתנת לערעור ומציאות הקליפה יכולה לעמוד כנגדה. אהבה שמצד "פנימיות הלב" – בחינת "יחידה" – מאירה באדם כהתגלות אלוקית מלמעלה, ללא תלות בכלי ההשגה שלו, ועל כן אין לה "זה לעומת זה" כלל. ועל ידי קיום המצוות המעשיות, שבהם מבטל האדם את רצונו מפני רצון הבורא, מתגלה ומתעוררת בנפש בחינת פנימיות הלב, ומכוחה יכול האדם לנצח את היצר הרע ביתר שאת. עיקרי השיעור שתי בחינות האהבה שבלב – חיצוניות הלב היא אהבת ה' הנובעת מהתבוננות בגדולת ה', לפי מידת השגתו של האדם. פנימיות הלב היא דרגת "יחידה" שבנפש – רצון ואהבה הנובעים "מלמעלה מטעם ודעת", כמתנה המאירה מצד עצמה, שאינה תוצר של עבודת הכלים. "אין זה לעומת זה" בדרגת יחידה – מאחר שפנימיות הלב אינה נובעת מהמציאות של האדם אלא מהאמת האלוקית שמאירה בו, אין לה מקביל בצד הקליפה. לעומתה, אהבה שמצד דעת ומסקנה – ניתנת לערעור, שכן "המציאות" שלי יכולה גם להסיק אחרת. עילוי קיום המצוות המעשיות – על ידי קיום המצוות, שבהן "מבטל רצונו מפני רצונו יתברך" (קבלת עול בביטול עצמי), ממשיך האדם המשכה מבחינת "אף" (לשון ריבוי – דרגה שמעל מחשבה ודיבור), ומגלה בנפשו את פנימיות הלב. "ויחד לבבנו" – חיבור שתי הבחינות – התפילה "ויחד לבבנו" (ברכת אבות) מכוונת לאחד את חיצוניות הלב עם פנימיות הלב, שכן האדם חי עם "טעם ודעת" בפועל, וצריך שפנימיות הלב תאיר בתוך חיצוניות הלב ותחזקה – "בקל יוכל לנצח ולהגביר". הסדר הנכון: מצוות ואחר כך פנימיות – הדיון בסוף השיעור מבאר שקיום המצוות הוא ה"חיצוניות" שמביאה לגילוי ה"פנימיות"; ה"כוונה" (פנימיות הלב) היא פרי המצווה ותוצאתה. כך מובן גם הפסוק "ואהבת... בכל לבבך" – האהבה בשני הכיוונים (חיצוני ופנימי) מושגת על ידי קיום "ואלה הדברים" ו"ואם שמוע תשמעו אל מצוותי".