לקוטי תורה פר׳ מטות #2, ״החלצו מאתכם״ - הרב יצחק מאיר וייס

הוא מנגד לעניין של בחינה שם הויה מצד זה שהויה עניינו אחדוס ומדיון זה פיר אז כזה האמת שעצרנו כזה באמצע העניין אפשר להתחיל ונגיד נתחיל שוב וזהו שאמרו רבי יסא נוזל את שורה שמתחילה סינס חינום וזהו שאמרו רבי סי נוזל אומר אומר כך וזהו שאומר רבי סנוזל רישונים שנסגה לאבוינום נסגע לקיצום אז הוא מסביר בפירוש חסידי מה הכוונה רישויני שנסגע לאבוינו מה הפירוש החסידי של זה שמה הפירוש נסגע לאבונום שאוורה גומר הרע היה גלוי הרע היה ברור ומצד זה על כן הנושו תשוב על זה מיד שאין כן אחרונים שלא נסגע לו אבוינום דהינו עניין סינסכינום שכל איך עוד מתס עצמו שאין זה אובן גומ זה הכוונה על כן לא נסגע לקיצום זה הכוונה שלא היא נסגה לאבוינום שהעוון שלהם לא היה גלוי ולכן לא נסגע לו קיצום מפני שאין מסכרתים כל כך מזה כאשר הרע לא גלוי וברור אז ה

אפשר לומר הרע הוא יותר כללי הוא יותר הוא פחות מוגדר במשהו מסוים זה תחושה כללית אז הדבר הזה גורם שלא מתחרטים כל כך ולכן לא נסגע לו קיצור אבל הביאור הזה שלא לא מתחרטים כל כך על דבר שהוא לא מאוד בעוד ברור וגמור הוא מביא את מה שכתוב ברבינו יונה כמו שכוסלגבנה ברבנו יונר פרק דברוכס שלכחו אושם שתי סלוים וחטוס בסדנקו וכיוון שאושר בו על ספק ח אינו מסחר את כל כך חולו עין שום אז מצד זה שהבירה שהוא עשה בסופק הוא מסתפק האם הוא באמת חטא אז צריך כאילו לחקוק בו צריך לפעול בו יותר את העניין של תשובה ומצד העניין הזה ה האושרום צריך להיות שתי יסוים כך כתוב רבי יוני על דרך זה מצד זה שהעוון הפגם שיהיהודים עשו על ידי סינס חינום שהיה בבישיני אז הבירור של הפגם הזה התיקון של הפגם הזה צריך על דרך שתי סלוים הוא יותר יותר שנים

אוי כמוי על דרך מושול מעניין האם הדרך מוש שהוא מביא פה זה עכשיו עוד עניין מה זה אוי קמוי על דרך משהו אוקימו על דרך משו לברר הפסולילס הדק צורך שאוס יויסר כאילו מן הפסולס הגס שהוא ניקר לכול שהוא פסולילס זה נראה שזה עוד זה לא ממש אותו ביאור זאת אומרת מקודם הביאור היה שאדם שנמצא בספק אם הוא חטא אז הוא הוא צריך לשלם יותר כדי להוציא מליבו את הספק כדי להבין שגם מצב של ספק הוא בעייתי כן גם משהו שהוא הוא לא ממש חיט גומור הוא בעייתי. צריך יותר זמן על דרך על דרך שהאושם צריך לשלם יותר. אבל פה הוא אומר הוא אומר כאילו קצת באופן אחר שכדי לברר כדי להוציא פסולילס דק צריך יותר שעות. זה הדבר צריך יותר לשאוות ואז א ניכר לקודש פסול. וכן בדינים בגמורה אין צורך איון שהאורב אוסור ויונ מוותרס אבל לברר דינם הממסופקים שאין איסורון ניקר צורך תורך

וזמן רב יוסר בפלפול ואיון שאחר כך מכירן שהוא אוסו וכמו כן תיקון בירו רבוןסינסחינום לפי שאינו נחשב כל כך לרגמור >> כן בעיני ודו מפני שמדשסו בית דין על כןצורך על זה זמן רב אומר שוב פעם נראה לי שכל מהקטע של אוי כמוי זה עוד אה עוד הבת עוד כיוון מה ההבדל בין העניין של סינסכינום לשאר האוברס כאילו מה שהוא אמר קודם הוא אמר ש שאין אויבן גומור ולכן אין מסכרתים כל כך על זה עכשיו הוא אומר שזה לא כל כך שאין רע גומור במסחר כך על זה אלא לאדם קשה לזהות למה זה בכלל בעייתי כלומר זה בעיה בעצם הבירור בכלל של להבין להבין את הבעיה לא מרגיש את >> אה >> לא מרגיש את הומר >> הוא לא מרגיש את החומרה זה נראה לי הפירוש הראשון שהיות וזה כזה משהו מאוד כללי היינו ראה הגומר אז הוא לא מתחרט גם אם הוא יודע שזה לא טוב והפירוש השני זה זה

יותר בבירור בידיעה שלו הוא בכלל כמו על דרך דין גמורת אתה לומד את הדין גמורת אז אם אתה מדבר על האויב אתה אומר העורב הוא אסור אבל אם אתה מדבר על איזשהו שהוא בעל חי אחר. אז פה הבעיה היא בידיעה. אתה צריך יותר זמן לשאוט, לעיין לדמות עניין לעניין ולהגיע למסקנות ולהבין שהדבר הזה הוא בעייתי. כן. אז אז זה נראה שני שני שתי נקודות, שתי הבנות למה למה א סינס חינום שונה מכל האוויר של השיבועמור. יש מאמר חז"לס כמו שמרים הגסים שחינם >> הביאור הראשון אומר הוא יודע הוא יודע הוא יודע שיש סינס חינום זה בעייתי >> כן אבל היות וזה עבירה כללית כזאת של סינס חינום אז הוא לא מתחרט על זה זה נקרא לאי נסגה לכיצור באוי אוי כמוי על דרך משהו לכאורה אז הוא אומר הוא בכלל מסתפק עם זה בעייתי הוא טוען שהוא סונינו בדין הוא טוען שיש סיבה לשנות אותו הוא לא מרגיש

בכלל בעייתי בזה צריך יותר שעות זמן כדי להגיד גיע למסקנה בכ שזה בעייתי זה מצווה >> כן כן הוא טוען שזה בדין שזה ככה צריך להיות טוב מעניין אה יש פה עד לכאן למדנו את העניין זאת אומרת זה זה התוכן שאותו רוצה להעביר מה ההבדל בין סינס חינום לבין א לבין שער העברת של השיבע המאומין בכלל ידוע שבקותטת במאמור במאמרים של האדמור הזקן באופן כללי אז הוא חילק את המאמורים לתוכן החסידי ככה במים עצמו והרבה מאוד מהפעמים הביאור הקבלי של העניין שבענייננו אני חושב שזה היה מוסיף עוד תוספת הגדרה אתמול ככה ממש התלבטנו מה ההבדל בין מה ההבדל בין לא יודע בין טייבס לבין סינסחינו מה מה ההבדל הוא עושה פה הוא עושה פה חלוקה אז דווקא בביאור יוצא ככה כשהוא יותר מסביר את שורש הדברים שהשיבו המומין בא מהנפילה של מהנפילה של החיוס האלוקית למטו מטו הנפילה של של החיוס,

האוירוס, הקילים דטו, הניצויצס נופלו למטה ונעשו ובתהליך כמו שהוא מסביר ברכות בביאור, העניין הזה נופל בהרע גומו. אז אז כשאומרים לדוגמה שיש תי ורו, התי ורו היא תוצאה מזה שהאור האלוקי של חסד, החסד האלוקי עבר איזשהו תהליך שנקרא בקבול טויו ושבירה. אז הדבר הזה בסוף נהיה תיור. אז וזה רע גומור שנפל. לעומת זאת השורש של סינס חינום זה לא מאיזשהו מידה אלוקית פרטית שנפלה אלא השורש של סינס חינום נובעת מעצם העניין של טויו. שמה זה טויו? טויו זה שכל מידי נפרדת בפני עצמה. זאת אומרת זה לא מהאור האלוקי כפי שהוא נפל ונפל באיזשהי הגדרה ובמידה מגונה פרטית אלא שורש העניין של פירוד הלבו וזה שיש פירוד בכלל סינס חינו אולי דגש אפילו על חינו כן שזה שזה פירוד כדבר בפני עצמו אז זה השורש לא מנפילה של מידה פרטית בהגדרה פרטית אלא מעצם זה שיש

בכלל טויו מה זה המושג טויו טויו אומר שהמידות האלוקיות תגלו באופן כזה שכל אחת עומדת בפני עצמה. מה זה עוזר לעניינינו? אתמול ככה למדנו, התחבטנו מה זה מה מה בדיוק ההבדלה שהוא עושה. אבל לפי זה אנחנו נבין או בדיוק מצד אחד כאשר המידות נפלו למטה מטה אז הם מאוד מאוד נגד הם מאוד הם מצוירות בציורה. טייורו סינורו יש פה יש פה יש פה המידות הם הם הם הם רע גומור שנפלו למטה מטה ולכן הקדוש ברוך הוא אומר שהמצווה המצווה על יהודים זה שלא יסחה קול שלמה אסור אסור להשאיר שום זכר מה מהעניינים האלה מהשבעה הממין שמייצגים את הנפילה של המידות האלה למטה בקליפה אבל העניין של פירוד העניין של פירוד כפי שהוא לעצמו מצד אחד הוא לא מוגדר זה הרי הפירוד הוא בכל המידס באלמתו זה שכל מידה עומדת בפני עצמה כן זה לא מוגדר באיזשהיא תכונה פרטית אלא זה עצם העובדה שיש תכונה

כזאת של לעמוד בפירוד אחד מהשני התכונה הזאת מצד אחד היא לאחרי הבירור אבל שורשה היא השורש לכל השבירה היא השורש לכל הנפילה אז זה זה ה זה ההסבר שפה בגוף המיימר הוא אומר שהספי המידה הזאת מצד אחד היא לא רגום גומור לפי ההסבר שלמדנו שרע גומור הכוונה היא שזה לא רע מסוים לא רע א ברור אבל מצד שני היא המוקר והשורש כי שורשה המקום הזה שיש לנברואים שיש לנברואים תכונה של לעמוד בפירוד מאיפה הוא מגיע הוא מגיע מזה שבשורש הכי ראשון באלמת מטו כל מידה עומדת בפירוד אחד מהשני שהיא גורמת לשבירה שהיא גורמת לנפילה היא גורמת בכלל לכל הנפילה של של ההור האלוקי >> זאת אומרת שכאילו יש איזה כבר כבר עברנו את השלב של השבעה הממין. זאת אומרת זה יוצא ככה. >> למה? יש גם שלב של המקור. עכשיו אתה מטפל בשורש של הדבר. >> אה נכון. נכון. זאת אומרת

>> זאת אומרת לכן זה ארוך >> הוא לא גם וגם כן בעיקרון זה זה מסביר את זה שאוילמתיקון כן העולם הכוונה האלוקית איפה איפה מתגלה העניין האלוקי? זה דווקא בלילום התיקון. למה? שוב בגלל הנקודה הזאת. כי כפי שהתבאר פה עכשיו בריכות במימר, העניין שלום התיקון זה אחדוס. זאת אומרת מעבר לזה שהעניין שלמתיקון זה שלא יהיה גילוי, שלא יהיה מציאות של רע בעולם, כן? שלא יהיה שלא יהיה חסד כלליפה ושלא יהיה גבור של קליפה, לא שלא יהיו שלא תהיה מציאות של טייבס ואכזריות וסינ שלא יהיה את הדברים האלה אבל השורש הכי ראשון, העניין הכי ראשון של שלוילו מתיקון פועל, שהגילו האלוקי פועל בעולם זה שלא יהיה פירוד, שיהיה אחדוס. זה העניין הראשון. זה העניין של מתנטו ולכן זה מה שכתוב בזוהר ולמדנו את זה זה שהיות מעניין של מתנטויר העניין הכי בסיסי שמתנטואיר פועל בעולם זה שיהיה

אחדוס ומי מייצג את הפירוד מדיון לכן אומר הזוהר שהדבר הראשון שהיה צריך להיות לפני מתנטור זה שיסרו יבוא וימר אתו יודעתי כי הדבר הראשון שצריך לפעול זה לבטל את הפירוד אותו דבר כשרוצים לפעול בעולם גילו אלוקי לא עוסב אז הדבר שצריך לעבוד עליו וזה העניין של של גולוס הגולוס שלה זה לפעול עליו לבטל את העניין של פירוד כי העניין הכי בסיסי שאלוקוס בא לתקן זה את העניין של אחטס כפי שהתבאר באריכות במיימר הנה כבר עכשיו איפ שאנחנו אורזים שליטרו >> עניין מייצג את מדיון >> אירו כהן מדיון >> לא רק מייצג הוא כהן מדיון כהן מדיון הוא לא בא ממדיון סתם >> אה >> אחלה לאובים יש שמה בזר אריכות שצריך היה מלך וכהן טוב אח לאובים אך לאובן קצס חוניין זה כן זה בדיוק מה שמ להסביר מה פתאום העניין של אחדוס כל כך חשוב כל כך מיוחד שזה חמור

אךובן קצס חוניין זה דסכינסינום איךשהוא המנגדמם יש לשם הביניון לשם הביני כרו השם שמאב ומען לי יש אז מה הוא הולך להסביר פה סתם באיזשהו פתיח כללי הוא הולך להסביר שבעצם שם הוואה מייצג גילוי גילוי כוחות אלוקיים שונים גילויים באופנים שונים ולמרות זאת זה באופן כזה שיש אחדות בין כל הכוחות השונים אז כחובן קצמר עניין זה דסכין אומר שהוא מנהג דממש לשם הו עניון דשם הניקרו על שם שמען ליש והנה ידוע כושול מונקרוסבוס מעין ליש עלו דרבה הוא יסבורח ישו אמיתי וכולו כמי כלא חושיב ועין ואפס ממו אז השאלה היא לשתי הכיוונים. א' למה הוא נקרא ע? הרי הוא היש האמיתי. הוא המציאות האמיתית. אז למה אנחנו אומרים שהעולם נברא מעין ליש? הוא היש האמיתי. והשאלה היא הפוכה גם לצד השני. למה אתה קורא לעולם יש? הרי כו לקמי כלאשלים. המציאות של

העולם לא נחשבת לפניו. עד כדי כך ועין ואפס ממש. שאומרים עין ואפס ממש זה בנוסף על כולקמי כלא חשיב. זאת אומרת כולקמי כלא חשיב זה לא נחשב. הוא מוסיף ואומר כשאומרים לך לא חשיב הכוונה היא עפס ממש לא בערך לא כאילו ע ואפ ממש לאחשיב אפשר להגיד שזה לא חשוב או שזה נחשב כלא >> כן אז אז אז זה >> כאילו מגיע שזה נחשב כלא זה נחשב כ >> והוא מוסיף ממש זה לא רק לא נחשב הרבה פעמים אנחנו אומרים טוב הוא לא מחשיב את זה >> יש אבל זה נחשב >> כן יש אבל לא מחשיב את זה לא >> עכשיו הכוונה יש מושג חשוב יש לא חשוב מצייר >> חשוב כלא הכוונה שזה כלום >> זה כלום בדיוק זה חשוב כלו זה כלום עפס ממש אז אם ככה מה פתאום אנחנו קוראים לבריאת העולם יש מעין או מעין ליש הרי הוא היש האמיתי והעולם הוא עין עין ואפס ממוש אז למה זה נחשב ככה אך הוא עניינו משום

שאינסוף ברוך הוא כשמו כאינו אין לו התחילו חולו כשמדברים על אינסוף מדברים על הקדוש ברוך הוא אז אין לו התחילו לא רק שאין לו אינסוף אין לו לא התחילו הוא לא מוגדר בכלל בהגדרות של בהגדרה כזאת של התחלה וסוף ולכך כשאו צורך לי שוכסויר ליסבוס נברואים בעלי גבול שיש להם התחלה ויש להם סוף אי אפשר ליויס על ידי השתל שלוסי לבול שאם כןיו הכל בחינס בלי גבול אלו צורך לייס צמצום אוצום בתחילו שהיה יגילוי רק בחינה מצומצמת לבד בכדי שאוז יוכל בחינסורזו מקור ושסמס בי לגבול ושלא זבט לו במציא הרבה פעמים סתם זה חידוד כדי להבין כדי להבין את הדיוק שכתוב פה הרבה פעמים אנחנו לומדים שהקדוש ברוך הוא עשה צמצום אנחנו יודעים שכך כתוב בכבוד שהקדוש ברוך הוא עשה הצמצום אז מה לומדים לומדים אם אם קוראים את הלשון שבדרך כלל הלשון של כתובה

זה או ממה למוק ממה לכל המציאות וממילא לא היה מקום למידת העולמות כן זה הלשון מה הכוונה לא היה מקום למידת דעת כאילו הייתה סתירה הייתה סתירה בין האור האלוקי שהוא אינסוף הוא בלי גבול הוא לא נותן מקום למידת העולמות אבל חשוב לשים לב שיש פה שההבנה היא קצת יותר עמוקה בסופו של דבר העולם נברא מגילוי אלוקי כן ככה אנחנו מאמינים שהאופן של התאבות העולם זה איזשהו גילוי כוח אלוקי שבורא את העולם אז מה שכתוב שאולי מקום לעמידת העולמות זה לא כאילו שהייתה סתירה טכנית אם יש גילו אלוקי אתה לא יכול לשים פה עולמות כאילו אם שמת פה אם שמת פה כיסא אתה לא יכול לשים באותו מקום משהו אחר להבדיל אלא לא יהיה הו יומו כמצד האוור האלוקי היות והאור האלוקי הוא בלי גבול הוא בלי גדר הוא לא יכול לעשות מקור לעולם כן לא זה החיד זה מה שכתוב פה צריך לשים לב זה

הצמצום שכתוב פה הצמצום הוא במקר העולם כאשר הקדוש ברוך הוא בא לאבות את העולם אילו הוא לא היה מצמצם את עצמו לא היה מקום לעולם להיות כמו לא היה מקום פה מצד האוי האלוקי ולכן צריך להתחיל איזשהו תהליך שבו כאשר הקדוש ברוך הוא רוצה לעבות את העולם ושהעולם יהיה מוגבל ומדוד אז הוא צריך לצמצם את הגילוי שלו שיתאים את עצמו לעולם וכדי שזה יקרה צריך להיות צמצום עוד צום צמצום מוחלט ושאז יתגלה רק נקודה אחת ושם מהנקודה הזאת זה בעצם נותן מקום לגבול של העולם כן אז זה מה שהוא ממשיך ואומר וזהו עניין הי דשם הוואי כן הוא הרי אומר שהויה הוא התחיל מזה שהויה מלא שומבה אז זאת אומרת שם הויה זה הגיל האלוקי שפועל את האפשרות את הנתינת מקום שהיא מציאות של עולם למה כי זהו עניין הי שם הו שהוא בחינת צמצום יושס חוישכסיסרו ואז יש רק גילוי בחינס נקודו ויוצו

קבורחיצוכולו ואחר הי זה השלב הראשון השלב הראשון זה צמצום מוחלט לכאורה יש פה זה לא כל כך מפורש פה לכורה כתוב פה יש פה יושס חוש צמצום מוחלט ואז יש גילוי של בחינס י ואחרי זה נמשך בחינס ה של האי שיש בו אוירך וריך והוא בחינס סובב כל העלמין הוא ממ כל העלמין לא יודע אם אם ללמוד פה פשט שהאוורך והרוך כל אחד מ אחד זה ממעלה אחד זה סובב או שהוא בא לומר שבאופן כללי הדרגה הזאת שבה האור אלוקי מתפשט ומתגלה זה מה שכתוב סובב כלל מימה לכל עלמי שסובב כללמין וממלא כל מן אומר שהגילוי מתגלה ומתפשט על אלמין באופן של סוביו באופן של ממלא אבל זה כבר לא נקודה אחת אלא זה באופן כזה שהוא מתפשט הוא פועל על עולמות שונים כן גם סובב מתגלה ומקיף את כל העולם פועל בכל סוגי העולמות באופן של סויבב וגם ממלא במלא זה עוד יותר מפורש וגלוי שממלא

נותן חיות פרטית לכל דרגה ודרגה זה כבר לא י זה כבר ה זה כבר התפשטות זה כבר ירידה לפרטים אז אז אז יש בהתחלה את הנקודה ויש אחרי זה את האוירך והרוכב שזה בחינה סובב וממלה שהעניין של סובב וממלה זה למילו עדין קיץ ולמטו עדין תכלס שכל זה נמשך אחר בחינת סיו ולכן אחרי שאנחנו מבינים שזה העניין של שם הויה ולכן נקרו הבריו יש מעין שמו כרסבוס יש הוא על ידי בחינס מה שהוא עין וכאושב לגבי מוסי ועצמוסי שלמ מהו מבחינת צמצום זה? זאת אומרת למה זה נחשב יש מעין? בגלל שהצמצום הזה שמסתיר לגמרי ומגלה רק עניין של נקודה זה בחינת עין לגבי הקדוש ברוך הוא. אז העין פה הוא לא מצד זאת אומרת העין לא מתייחס לעצמות אלא העין מתייחס לגילוי ההערה הזאת שהיא בבחינת נקודה בלבד. וזהו שאמרו רביסל כבריוס שלילום ברישךשוכ הוא בחינס הצמצום ועוד ארנ הוא בחינספשטוס

אז רק כדי לסיים את העניין והנה עכשיו מה על מה הוא רוצה להגיד הרי נקודת העניין שהוא רוצה לומר זה ששם הוואה בסופו של דבר זה הכל כדי להסביר למה שם ההיה הוא מל נקמס ווא במידו זאת אומרת להסביר למה סינס חינום זה נוגד לעניין של הוי כי כפי שהוא ילך יסביר פה עכשיו העניין של הוי מבטא חיבור של שני הדברים האלה והנה הצמצום והאספשטוס הם בזמידסופכים וצורך שיהיה בחינס ממוצע שיחברזה האופכים הלולו יש איזשהיא ממוצע לכאורה הפשט הוא ש ש שאם כל אחד היה עומד בפני עצמו כל תנועה הייתה עומד ת בפני עצמה לא היה שיתוף פעולה. זאת אומרת אתה צריך צריך שהאספשטוס שבא אחר כך תהיה המשך לצמצום. כל הכוח של הי' זה זה שיש הלם ואסתר. זה שזה שאלוקוס האיין סוף לא מתגלה. אז מצד שני כל העניין של הה זה דווקא ש שהנקודה שהתנועה הזאת של מעלימה היא תמשיך ותתגלה

ולא שהם יעמדו בפני עצמם. כפי כפי שנראה אולי אני לא זוכר אם פה בגוף המיימר יש אבל בביור יש את זה יותר באיכות זה ברור כתוב פה בהמשך >> זה פה טריין זה לא מספר ש >> או על חוכמה בינה >> למה הם לא מספר שני מה גורם שני הם לא להיפר כשכל אחד צריך את השני לא מספרים אז חוכמה צריך את גינו ובינה צריך את החוכמה כמו שאתה אומר >> כן אז אז בדיוק אז חוכמו זה צריך להבין איפה חוכמה זה זה ביחס לצמצום ואיפה הבינו ביחס לאספשטוס אבל בסופו של דבר העניין של בינו זה לקחת את החוכמה ולהמשיך אותה ו כל אחד מהם צריך את השני אז ה זה מחייב שלמרות שהם שתי תנועות הפוכות מבלי להעריך בעניין למרות שהם שתי תנועות הפוכות חייב להיות איזשהו ממוצע שלוקח את נקודת החוכמה ומעביר אותה אל הבינה ואותו הדבר אצל הבינה חייב להיות את התנועה של כן להצמד

לחוכמו אז ממילא שתי הנקודות האלה זה זה החיבור שיש לשם הויה שכפי כפי שנמשיך מגיע מאיר אינסוף