תניא - שער היחוד והאמונה פרק ז #4 - הרב יוסף יצחק אופן

אפשר לחלק בין זה אז אז במילא זה ראיה שהצמצום הוא לא כפשוטו. אז מה כן עניין הצמצום? זה שהבא הסתיר את עצמו. צמצום זהם ואסתר. זה לא שהוא לא נמצא פה. הבורא נמצא פה במקום הזה שאנחנו יושבים ולומדים במקום הזה הבורא נמצא. >> רק מה? הוא לא בגילוי. זה הצמצום שהוא לא שאנחנו לא נרגיש אותו ולא נראה אותו אבל אנחנו צריכים להאמין שהוא נמצא פה >> הצמצו >> והוא רואה אותנו >> זה לא סילוק אמיתי זה רק העלם הוא העלים את עצמו מאיתנו >> מה יש לה >> בכל אופן הוא מביא מה שכתוב בתיקוני הזוהר שכתוב לת אתתר פנוי מני לא בעליונים ולא לא בתחתונים >> הכל הוא מלא >> ושהוא תופס את את הכל ואין מי שתופס בו הוא סוגב כל אלמין ואין מי שיוצא מרשותו החוצה והוא ממה לכללמין הוא מקשר ומייחד מין למינו עליון ותחתון ולא שייך שיהיה ארבע יסודות היה לכו כל

המצות >> ביחד רק עם הבורא שם >> יום גדול מאוד >> כל המצוות >> במילים אחרות >> שכל דבר מורכב מארבע יסודות אבל איך יכול אש ומים להיות ביחד אז כשהקדוש ברוך הוא נמצא שם אז הוא מקשר את האש עם המים [נחירות בוז] אז הוא אומר שאין מי שתופס עם השכל שלו את הקדוש ברוך הוא כי הקדוש ברוך הוא לת מחשבה תפיסה בה אז זה שהקדוש ברוך הוא >> מחיה את כולם זה לא כמו נשמה שמחייה את הגוף שהנשמה מתפעלת ממה שקורה בגוף אם קר או חם הנשמה מרגשת אבל הבורא לא אין בו שום שינוי מהשינויים של העולם הזה למרות שהוא נמצא צא פה בגלל שהוא לא נדפס בעולמות הם לא תופסים אותו >> כמו שהם לא משיגים אותו הם לא תופסים אותו בכלל שיהיה בו שינוי זאת אומרת הנשמה נתפסת בגוף ולכן היא מרגישה אם מישהו היא קיבלה מכה הוא מרגיש כאב ואם קר או חם הוא מרגיש אבל אצל הבורא אין בו שום שינוי הוא

לא מתפעל >> וזה הוא הסביר ביר מה העניין של סובב כל עלמין. אז הוא מביא משל מבן אדם שמצייר במחשבתו איזה בניין שהוא רוצה לבנות נגיד. כן. אז במחשבה נמצא כל הציור של הבניין עם כל החדרים והקומות של הבניין. הכל נמצא. אבל זה רק בציור. אבל לא במעשה. אם רוצה שיהיה לו בניין אז הוא צריך באמת ללכת לקנות חומרי בניין והוא צריך לזכור פועלים >> וכולי >> אבל אצל הקדוש ברוך הוא כתוב כי לא מחשבותיי מחשבותיכם אז זה שהקדוש ברוך הוא יודע את הנבראים אז הם בפועל נמצאים שם זה נקרא סובב כל עלמין שהם בתוך מחשבתו ומחשבתו סובבת אותם כי זה מה שמחיה אותו וזה מה שמהווה אותו בפועל ממש אבל מה איך שהוא נמצא במחשבה של הקדוש ברוך הוא נמצא באופן נעלה ביותר אבל כדי שהוא יהיה כמו שהוא עכשיו אז צריך צמצומים וזה עכשיו אנחנו נלמד איך שהקדוש ברוך הוא

מצמצם את עצמו ממחשבתו ששם הנבראים מתווים לראשונה כדי שהם יהיו כמו שהם עכשיו. אז הוא ממשיך אנחנו בשורה שנקרא וממל בדף פד השורה מתחילה וממל וממלכוללמין היא בחינס החיס המסלבשתס תך עצם הניברו שהיא מצומצמת בסיכ בצמצום רב כפי ערך מהוסניברו שהוא בעל גבול בתכלס בכמוסי ואחוסי דהיינו מהלאוסי והחשיבוסי. זאת אומרת המחשבה של הבורא אומנם הוא מחייב ומהווה אבל המחשבה של הבורא היא בלתי מוגבלת והנברא לא מרגיש את מחשבתו של הקדוש ברוך הוא שמזה הוא נתווה, מזה הוא חי. הוא לא מרגיש את זה. וזה בגלל שהמחשבה כפי שאמרנו קודם שהבורא מסתיר את עצמו הוא מתעלם אז זה דבר נפלא שאני מתהווה ממחשבת הבורא וחי מזה ולמרות זאת אני לא מרגיש את מחשבת הבורא איך זה ייתכן אז זה הכוח של הבורא יכול להסתיר את החיות והכוח שמהווה הוא מסתיר את זה מאיתנו אבל מה אנחנו אנחנו כן

מרגישים שאנחנו חיים, אבל מה שאנחנו מרגישים זה חיות מוגבלת. החיות המוגבלת הזאת זה מה שנקרא ממלא כל עלמיד. זה אומר שהקדוש ברוך הוא מודד את החיות כמה שהנברא יכול לקבל. אז המעט הזה זה מה שהוא נותן לו להרגיש. כל נברא מרגיש שהוא חי. כן? אז זה מתלבש, זה נקרא מתלבש שהנברא מרגיש את זה וזה מצומצם לפי המהות של הנברא. אם הנברא הוא בעל גבור אז גם החיות הזאת שמתלבשת בו היא גם כן מוגבלת. אז זה נמדד לפי כל נברא ונברא. כל נברא לפי המגבלות שלו. כך נמדה עד החיות. אז הנברא [כחכוח] הוא בעל גבול ותכלית בכמותו. גם הכמות היא בעל גבול וגם איכות איכות מוגבלת. היינו המעלה והחשיבות שלה נברא. אז החיות גם צריכה בהתאם לזה להגביל את עצמה. כגון הוא מביא דוגמה השמש כן השמש זה נברא גדול אבל הוא מוגבל. שגופי יש לגבול ותכלס בכמוסי

שהוא כמי קסז פעומים כגדל כדור האורץ ענקמה הלבנה דרך אגב שכחת >> דרך אגב [כחכוח] הלבנה אומר הרמבם שהיא קטנה שהיא קטנה יותר מהארץ בשליש >> חלק חלק של 40 אני חושב לא יותר מזה בכל אופן השמש למרות הוא שהוא גדול אבל הוא מוגבל 167 >> פעמים >> פעמים כמו גודל כדור הארץ זאת המגבלה של השמש ויכוסי ומלוסיור >> המעלה של ה האיכות שלו זה הכוח שהוא מפיץ אור הוא איר האור שלו לא גם כן יש לגבול עד כמה יוכל להור כי ליו לבלתי תכלס מאחר שהוא נבו גם האור כמה יכול להאיר השמש יש לו גבול >> מאיזה מקורות >> ברמבם כתוב בערך 170 וזה מתאים למה שכתוב פה >> וכן אותו דבר כמו השמש כל הנברואים וכן אותו דבר כל הנברואים הם בא לגבול ותכלס כי מהאורץ לרוקי כי המלך תקשוננו חולו זה אומרים חז"ל בגמרא שהמרחק מהארץ עד הרקיע >> זה מהלך של 500 שנה הגמרא אומרת שבן אדם

הולך 10 פרסאות זה 40 קימטר מהלך אדם בינוני >> ביום גוב של כפ 365 >> וואי איזה מחר אז זה מרחק אבל זה גם מוגבל זה שטח מוגבל שטח מוגבלים >> הגלגלים זה השמיים כך כתוב בפירוש בהלכות יסודי התורה ברמבם >> מה זה הגלגלים ולכל כוכב יש גלגל ש >> מזלות >> לא >> אותו שמסובב אותו גלגל הגלגל אנחנו לא רואים את הגלגל אבל הגלגל הוא מסובב את את הכוכב. >> אז הגלגל הכי תחתון זה גלגל הירח. >> הכי הכי >> הכי תחתון זה השמיים הכי תחתון. הגלגל של הירח זה שהירח מסתובב >> זה בגלל שיש גלגל שמסובב אותו. >> אז יש גלגלים מעל הגלגל של היר. >> הירח קשור באופן פיזי לגלגל. >> כן. >> שהגלגל מסובב אותו. גם כידור הארץ. >> כן. מה זה הפיזיה הזה? >> אה לא יכולים להזבין את זה. מהזה הקדוש ברוך הוא קבע שיהיה בגלגל כוכב שהוא הירח >> כן

>> ויש כוכב יותר גבוה יש שבעה כוכבי לכת ככה הרמבם מביא >> שמעל הגלגל של הירח יש גלגל שיש בו כוכב שנקרא בשם כוכב זה הגלגל הגלגל השני נכון והשלישי זה הנוגע והרביעי זה השמש והחמישי זה המעדים והשישי זה צדק והשביעי זה שבתי והשמיני זה יתר הכוכבים שהם כולם מסתובבים לפי הגלגל השמיני שמסתובב אותנו >> כולל >> אנחנו בארץ נמצאים כן >> וסביב הארץ יש גלגלים שמסתובבים והגלגל התשיעי הוא הגלגל הכי עליון שמעל זה נגמר המקום >> ואז מתחיל מלאכים >> מתחיל רוכניות כבר לא גשמים >> כבר לא גשמי >> זהו בכל אופן הכל מוגבל זה הוא אומר ואם כן יוצא החיס המלובש בהוהם היא בבחינת צמצום רב ועוצום כיוון שהגוף שלהם מוגבל אז גם החיות שמלובשת היא מוגבלת ואם כך היא חייבת להצמצם כי הבורא הוא לא מוגבל כי צריך אותחילו להצמצם צמצומים רבים ועצומים עד שיזהבקו

ואירו עצם הנברואים כמ שהם בעל גבול ותכלס אז קודם כל צריך הרבה צמצומים כדי שיהיה מהחיות והאור של הבורא שיתהווה עצם שנברא בעל גבול למה מסביר אדמור הזקן כי מקר החיס הוא רוח פיו של הקדוש ברוך הוא המסלבש בעשור מהמורס שבטרו ורח פיבור יוכל להספשתקצת תכליס ולברי אלס תכלס לקמוסום וכוס זאת אומרת המקור של החיות כל אחד למד את זה בחומש זה דבר השם ויאמר אלוקים רקיעור >> ויאמר אלוקים יאור ויאמר אלוקים תדש הארץ דשא נכון כל הברועים זה רוח פיו של הקדוש ברוך הוא שמתלבש בעשרה מאמרות שבתורה >> אז אז המקור הזה היה יכול להתפשט בלי גבול בלי גבול ואז אז הוא היה בורא עולמות בלי גבול. הרי מה שאמרנו שאפילו השמש הנברא הכי גדול אז הוא מוגבל. ומהארץ לשמיים זה גם כן שטח מוגבל. ובין רקיע לרקיע גם כן שטח מוגבל. אז הבריאה היא מוגבלת.

ובמילא אז היה צריך להיות שה הרוח פיו של הקדוש ברוך הוא שזה מקור החיות אז הוא צריך להצמצם כדי לברוא נברא מוגבל כי מצד המקור החיות היכול להתפשט בלי גבול ולברוא עולמות אין קץ ותכלית לכמותם גם הכמות תהיה בלתי מוגבלת ואחוסום גם האיכות [כחכוח] הכוח החוזק שלו היה גם כן לא מוגבל ולחיי סומדי יד ולתת להם חיות לעולם גם זמן בלתי מוגבל וליוניברו למה זה כלל אילו אחיות היה מתפשט בלי הגבלה לא היה נברא עולם הזה היות שעולם הזה הוא עולם מוגבל ואם החיות היה מתפשט בלי גבול אז לא היה נברא העולם הזה, היה עולמות לא מוגבלים, לא עולם הזה. שכמי שהקדוש ברוך הוא ניקר אינסוף, כך כל מדי סוף הוא פעולי סוף. כמו שהבורא הוא אינסוף היינו בלי גבול, כך גם כל המידות של הבורא. והפעולות של הבורא זה גם כן אינסוף. דיו וגרמי אחד זה הלשון של הזוהר

שהבורא והמידות שלו גרמו זה המידות שלו כמו שהוא הסביר קודם זה דבר אחד היינו הוא מסביר החיס הנמשכס ממדיסוב שהן חסד ורחמים ושאור מדי סובקדשס על ידי סלבשוסון שמסלבשס ברוח פיו כי הוא אמר ו לו על ידי חסד יבונה בדבר הורח פיב הנס כלי ולבוש לחסד זה זאת אומרת ככה הבריאה זה על ידי מידותיו של הבורא רק מה המידות מתלבשים בדיבורו בדיבור אז בפועל ההתאבות זה הדיבור של הבורא אבל בתוך הדיבור מלובש מידות של הבורא ווהמידות של הבורא אם הבורא בעצמו וגם רוח פיו הכל זה דבר אחד הבורא והמידות והפעולות זה הכל דבר אחד אז החיות שנמשך משם נמשך מהעמידות חסד ורחמים כתוב שהעולם עולם חסד ד יבנה. למה הקדוש ברוך הוא ברא את העולם? כתוב בקבלה. הוא רצה להיטיב לברואיו. רצה לעשות חסד. אז בגלל זה על ידי חסד נבנה העולם. אבל העולם נבנה בדבר השם.

[כחכוח] הדבר השם נעשה כלי. בדבר השם נעשה כלי ולבוש לחסד הזה. זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא פועל על ידי הדיבור. דיבורו של הקדוש ברוך הוא נחשב למעשה. אז הוא פועל בדיבור ושם מלובש מידת החסד. כעודן קמצו דלבוש מיני בי. יש לך אגב שהלבוש זה חלק מה מה >> זה לא צר. >> ממנו. >> זה לא צר. >> בגמרא כתוב שזה חגב. חגב קמצה >> חגב תבואה >> קמצה חגב יש חגפח >> אה >> שורה פח >> כן יש כאלה >> יש כאלה שאומרים ככה לפי הגמרא זה לא ככה לפי הגמרא זה חגב >> מה חגב מה הלבוש של החגב >> יש לו לבוש קשה כזה >> כמו שצ >> שזה שזה חלק שזה חלק ממנו >> אה בגף כנראה >> כן כן זהזה זה חלק ממנו. אז אותו דבר הדיבור של הבורא והמידות שמלובשים בתוך הדיבור זה דבר אחד. כמו אחגב שהלבוש והוא זה דבר אחד. זה חלק >> זה חלק ממנו. אותו דבר המידות

והדיבור עם הקדוש ברוך הוא זה הכל משהו אחדות. >> אז במילא אז גם המידות של הבורא זה אינסופי. אינסופי. >> גם מקור הדיבור שלו הוא גם כן אינסופי. אז מה איך נעשה העולמות מוגבלים? אלו שצמצם הקדוש ברוך הוא אוהר והחיס שיוכל להספש את מרוח פיו ויש איתך צירופי אס של אסורמורס וצירופי צירופן בחילופמורסצמון ובכשבנון ומספורון זאת אומרת הקדוש ברוך הוא בכוח יכול להמשיך מרוח פיו חיות בלתי מוגבלת. אבל כיוון שהקדוש ברוך הוא רצה שיו עולמות מוגבלים והנבראים גם יהיו מוגבלים אז הוא צמצם. זאת אומרת הבורא לא מגלה לנו כוח בלתי מוגבל. הוא נותן קצת קצת חיות. כמה שיכול להיות נבראים בהגבלה. אז זה הצירוף של אותיות של עשרה מאמרות. כל אות זה חיות אלוקית מוגבלת. והציור של האות, איך שזה בלשון הקודש, כן? זה מורה ורומז איזה הגבלה יש לחיות האלוקית.

>> אז זה רומז על ה על ה על ההגבלה של הכוח האלוקי. אז יש אותיות של 10ה מאמרות מה שכתוב בתורה כן ויאמר אלוקים מה כתוב נגידון פי הבאר >> נגיד אנחנו מדברים על כל הבריאה כל הבריאה לא מה שנברא בין השמשות לא >> הכל הכל הבריאה מה שנברא [כחכוח] מהתחלה ויאמר אלוקים יהי רקיע בתוך המים והיא מבדיל בין מים למים זו זה היה הבריאה של הרקיע כן >> כן אז המילים האלה זה אותיות של 10ה מאמרות כן יהי זה מילה ראשונה י י אחרי זה רקיעק י בתוך ב ת ו כ סופית וכן הלאה אז המאמרות האלה זה אותיות שהם כבר במדידה והגבלה הציור של האות זאת ההגבלה של האות וגם הביטוי שלה איך שמבטים אותו הוא זה הכל בהגלה אז הבורא צמצם את החיות שהיה יכול להתפשט בצורה בלתי מוגבלת והלביש חיות מוגבלת בתוך הצירופים של האותיות ויש צירופי צירופיהן זה כבר חילופים

יש זה הוא הסביר כבר קודם בפרק הקודם שיש נבראים שהם לא יכולים לקבל ישות מעשרה מאמרות >> למרות שכבר 10ה מאמרות זה כבר מוגבל אבל הנברא הוא עוד יותר מוגבל ולכן צריך להחליף אותו עם צירוף אחר הוא הסביר קודם בפרק הראשון שהמילה האבן לא הוזכר בעשרה מאמרות שבתורה. אז מאיפה מקבל חיות האבן? אז הוא עוד מעט יסביר שהאבן זה משם בן. >> אבן >> שם א' ב >> א' ב נ. אז יש ב' נ ויש א'. [כחכוח] אז ב' נ בעצם זה שם שזה מילוי של שם הויה. איך >> 5 פעמיים הוויה >> זה נכון אבל זה גם מילוי שלו מה זה מילוי מילוי כשאתה אומר י >> אז יש שאתה כותב את את ה >> יוד זה מילוי >> זה המילוי >> נכון אז יש מילוי ה מה זה מילוי ה שהה של שם הוה המילוי שלו עם עוד ה אפשר לכתוב ה א >> וה ה >> אפשר לכתוב ה ה ואפשר לכתוב גם ה >> כן >> אז יש שם הויה במילוי יודין יש שם הו

במילוי אלפין ויש שם היה במילוי הן אז שם בן זה מילוי ה אז ככה י זה 20 גימטריה זה 10 ו זה ו עם אות ו זה המילוי אי אפשר להכניס ה בתוך הו אז זה רק ו עם ו אז זה 12 זה 42 >> והk האחרונה זה עוד K עוד K זה 52 וזה גימטריה בן >> גימטריה בן והא' זה משם אחר איזה שם גם כן שם היה רק יש מילוי אלפין אז הבורא צירף את הא' שם מה שם א אה א מילוי אלפין זה גימטריה מה אנחנו כבר נעשה את החשבון גם כן >> מה הקשר זה לאבן >> שנייה שנייה >> תקשיב >> אז י זה 20 ו 6 זה 26 ו זה ו אז זה 13 אין לא הבנתי מילוי >> המילוי יש מילוי עם א' במקום ה אז הה זה א >> א נכון >> יפה אז זה שש אז י זה 20 וaא זה ש >> 26 >> 26 ו זה גם כן עם א' ו א זה 13 אז זה 39 וכאחרונה זה עוד שש זה א ביחד זה 45 וזה גימטריה מה >> מה זה גם כן מילוי של שם הויה

>> אז קודם הסבר חבל ועכשיו יש בן ויש מהישג >> בן זה מילוי עם ה ומה זה מילוי עם א' אז הבורא לקח את ה >> כל השם בן שזה ב' נ והא' לקח משם מה וביחד נעשה אבן וזה הכוח שבורא את האבן יש מיין מכל הצירופים האלו >> מכל הצירופים האלוכל >> הכל בשבוא אבן >> אז בכל העניין אני יכול לעשות צירופים לא בכל דבר >> כן אבל הבורא על ידי הציל >> משולחן אני יכול לעשות >> כן אבל אבל אתה לא תברא שום דבר אבל הבורא מהצירופים >> נעשה חיות לברוא נבראים אז מהמאמרות אז [נחירות בוז] האבן לא נברא ישר מעשר רק מצירופים של שני >> צירופים >> אתה יכול לעשות ציפים אבל לא צריך כל מה שיש בעולם >> השם של כל דבר בלשון הקודש זה החיות שלו אז אנחנו כבר דיברנו הבאנו איזה מדרש שאומר שאומר אה >> שכאשר הקדוש ברוך הוא רצה לברוא את הדם הראשון הוא התייעץ עם המלאכים

אז המלאכים שאלו אותו >> אדם זה מה טבו מה אז הוא ענה להם חוכמתו מרובה משלכם >> החוכמה >> חוכמה של האדם הוא הביא לפני המלאכים את הבהמות ואת החיות ושאל אותם מה שמם הם לא ידעו >> החיות לא ידעו המלאכים לא ידעו >> המלאכים לא ידעו שאל אותם מה השמות של הבהמות והחיות הם לא ידעו הביא לפני אדם הראשון את החיות והבהמות והוא נאמר זה שור זה חמור זה סוס זה גמל אז אם נגיד שהוא המציא את המילים האלה אז מה החוכמה מה המלאכים לא יכלו להמציא שמות כל אחד יכול להמציא שמות. אין אין בזה חוכמה. אז מזכן יש ראיה שהשמות זה לא המצאה. השמות הוא אדם הראשון לפי תכונת הנפש של אותה בהמה. הוא ראה מאיזה אותיות הם מקבלים חיות. אז הוא ידע שזה השם שלו. זאת אומרת היה לו חוכמה מאוד גדולה שהוא ידע את השורש של כל בהמה וחיה. הוא ידע את זה ולכן הוא קרא את השם הזה.

הוא לא המציא. אז זה החוכמה שהבורא הראה למלאכים שהוא עדיף יש לו חוכמה יותר ממה שהם. אז אומרת שהשורש של כל נברא אז השם של כל נברא בלשון הקודש זה החיות שלו >> אפשך יהיו שמ >> זה לא סתם אז בלשון עם זר >> סתם בן אדם המציאו אז השור ביידיש נקרא אוקס אבל המילים המילים האלה האותיות האלה זה לא שזה החיות שלו >> הסכימו על זה >> כן הסכימו הסכימו הוא לקרוא לכזה לשור לקרוא לו הוקס ולחמור לקרוא לו הייזל וככה כל חיה יש לה שם ביידיש ויש לה שם באנגליש ויש לה שם ברוסית בכל כל שפה שרק לא יהיה יש לה שם אבל זה רק מה שאומות העולם הסכימו לחנות שם לכל לכל בהמה ולכל חיה וגם לאבן איך נקרא אבן בלשון עם זר בידיש זה נקרא שתי אבן אבל זה גם כן זה לא ש שהאבן תקבל חיות מהמילים מהאותיות האלה לא אבל בלשון הקודש שזה נקרא אבן זה באמת החיות שבאה מעשרה

מהמרות שבתורה זה החיות שלו וככה כל מה לכן כתוב שהעולם נברא בלשון הקודש מה זה מתבטא שהשם של כל נברא זה החיות מעשרה מאמאות אבל זה חיות מוגבלת ולכן זה בגלל שהנברא הוא מוגבל אז הוא צריך חיות מוגבלת אז הבורא צמצם המון צמצומים עד שניתוו פרט של כל פרטים של כל נברא במקוב >> אז למה מדברים למה מדברים בידיש