לקוטי תורה ״בהעלותך את הנרות״ מאמר א׳ #7 ואחרון - הרב יצחק מאיר וייס

עצמותו האבש האורן ממשיך זה את העניין הזה כדי לפעול את העניין הזה אז צריך שיהיה את העניין של מרירוס שמתוך ההתבוננות שאדם מתבונן שהשם איכוד מה המשמעות שהשם איכוד השם חוד הפירוש הוא שגם במקום כזה שאין גילוי אלוקוס מקום של שיש זמן ומכה גם שם לאמית של דבר זה יחוד אז כאשר אדם מתבונן בזה שבעצם המציאות שהוא חי בה המציאות של העולם מציאות של הזמן היא מציאות מוגבלת היא מציאות שהיא בעצם מצד ההגדרות שלה מסתירה עלוקו על אלוקוס הדבר הזה מביא אותו למרירוס המרירוס הזו אז ביסרוס דלת ישרו סודללה היא ממשיכה גילוי אלוקי מלמעלה גילו אלוקי שפועל הכרה באופן של ראייה באלוקוס וההכרה הזאת היא היא זו שמביאה אותו לאב גבוהה כזאת לא ורבי כן בנוסף לזה הוא אומר שהמרירות גם הופכת אותו לכלי לכלי לא ורב וסוף סוף העבודה הזאת של העבר ורב היא סרוסד לטא לגיל לכי

למטה לעין בעין הוא אמר שזה בביסתפילה בעבודה של כל היום אז העניין הזה של הגילוי ליקי שבא כתוצאה מהמרירוס בא על ידי ביטוי בלחם יומום ולילה זה בא לב זה הביטוי שזה ביום יום בהמשך היום זה באמצעות תורו שעל תוירו נאמר והוגיסו ביום יום ובולילה והילחם אז ההמשכה האלוקית שיהיהודי פועל כל היום זה באמצעות העניין של טוב אז זה למדנו עד עכשיו זה נקודת הדברים שלמדנו עד עכשיו ועכשיו במימר מכאן והלאה הוא הולך להסביר איפה זה באווידו של אהרון הכהן הרי בפרשה שלנו כתוב שהבודידו של אהרון הכהן זה האבוידו של בהלויסכוסנירוס אז איפה העניין הזה איפה איפה זה איפה בבעלי רוסנרס העניין הזה של ארון הכהן העבודה הגדולה הזאת הסגיון שזה הולך לבוא מכאן והלאה הוא קצת קבלי זאת אומרת יש פה הוא מערב יש כאן כן הפרדה אנחנו נראה יש כאן סוגריים של קבולת שאותם א נדלג בעיקר

אבל עדיין זה כתוב קצת בסגנון נראה את הדברים אבל את העמוד השדרה נוכל אולי להבחין תוך כדי הדברים אז ה והנה ה על דרך זה בעניין אוס לדימוסי לחם כמו שהוא הסביר לגבי הפסוק אוסול לידמוסי לחם שזה מה שממשיך לחם יוילו אז הוא בעניין איך שעל ידי המרירוס דווקא נמשך בחינס עבורה בודארו לייס עין בעין שדווקא על ידי המרירות שאדם פועל על עצמו זה מה שגורם שיהיה לו תעבורה בו שהיא תוצאה של עין בעין הנה כל זה הוא הקדומה לברסכיל על דרך זה ממש עניין הדלוקסנירו סב שמן אז דבר ראשון הוא הולך להסביר איך כל הדבר הזה קשור לשמן דווקא כי כמו שהשמן כוססין תחילו כוסיס למור וגם סוי מזיסים שני דברים יש בשמן אחוריהם דבר ראשון כדי להוציא את השמן צריך לעשות להיות כוסיס ודבר שני שמן עושים משמן ז שמן מזיתים והזיסים הם מורים אז כך הנה הדלוקס

והמשוכס או האהבו כרישפי שלבס הבו מבחינסראינלחופץ בגילו אלוקוסבורך שני פרטים צריך הוא על ידי בחינה שמן כוסיס דהיינו על ידי השיפלוס לי שפל רוח וכמר ונפשי כופר לכולל תהיה והיינו איך יהודי מגיע על ידי נפשי כופל כוללתי על ידי סבנוס השיפלוס של הנפש איך יורדו ממוקים כבודו והחמוקם והזמ אמרחו כמר פונבס בורח אז ועל ידי זה זה הפרט של כוסיס וגם שעל ידי זה ישמרמר על ההפך כנל כן אז שמן ז שמן זית זה גם כוסיס וגם העניין של מרירות כי זה בדיוק העניין של ההתחלה של העבודה של אבן הכהן שמתוך מרירות מתוך זה שודי משפיל יהודי כן משפיל את עצמו העבודה הזאת היא העבודה שלשם מזרץ לא פוגע בעניין של עבודת השם בסיבה כל מזים ופתאום זה נהיה כזה כזה תחנה כזה עניין של מרירוס חיץ חצ תיקון חצ נכון כמו למדנו שיש צריך קבוע איטים של תיקון חצויס גם את זה אולי צריך

לעשות בשמחה לא זה עבור תמיד של הרבי שכל האבידות צריכה בשמחה אז גם הידה של מריר הוא צריכה להיות בשמים גם אה גם המרח להגיד שזה לא מר של פסיכול של זה מרירו של חיוס כן זה לא זה לא אצ זה לא אצס כן דבר שאחריס זה מר בדיוק זה מריר ש מה העניין של מקום זמן הוא הזכיר הוא הזכיר שזה מתוך אותה התבוננות עצמו נכון כשהתחיל לדבר על ארון הכהן הוא אמר אה כן מסתכל פה בחוברת בעמוד בעמוד י מיד בקטע השני בעמוד י כאילו זה הקטע הראשון בעצם החדש ואזו בו על ידי אוסבנוסע עצמו שבקרי השמחוד מה הוא התבונן הוא התבונן שבעצם מה אומר השם חוד שאלוקוס נמצא גם בזמן ומוקר כלומר זמן ומוקר מצד עצמו מסתיר על אלוקוס וצריך להתבונן אז הדבר הזה מביא אותו לאיזשהו מרירות חזקה שבעצם הוא חי במציאות כזו שמצד עצמו מסתירה על אלוקות אז זה העניין של שמן של שמן עכשיו הוא

הולך להסביר את כל העניין הזה עם פסוק בתהילים והוא הולך לפרש כל קטע איך וכל כל כל כמה מילים בפסוק בעצם משתלבים לרעיון המרכזי שאנחנו מכירים והוא עניין והנה קציב כשנתיב לור שיוירד על הזוקון זקן אהרון שירד על פי מיד אז דבר ראשון אסביר את העניין של זקן אהרון אומר פירוש זקן ארון ודיקנה דקה רב בחינסרס מדברים פה על שערות מהן עניין של שערות אז זה המשפט הבא שכתוב פה זה זה כלל ידוע בחסידס והם לומדים חסידס רואים את זה שוב ושוב שזקן שהן הן הלכוסת העניין של שערות מתייחסות להלכות התורה מה יש בהלכת שניקרו קובצוב טלטלים שהן ה למה מתייחס לשערות שהנמשכס גילוי לוקוס מלמ מילו למטו בריבויחלקוס לאנקץ אחד המאפינים של הלוכס שבתירוש יש המון המון המון פרטים עד איןקיץ כל ההלכות ההלכות באות דווקא באופן של המון פרטים ואפילו המון פרטים נפרדים כשלומדים על לוח

אז אחד הדברים זה להפריד להבין מה ההלכה פה ומה הראשונה מההלכה האחרת כלומרזה זה כמו השערות שיש ריבוי ככה גם בהלחסותר יש ריבוי פרטים ולכן לכן הלוך שבתירו ההמשכה הגילוי האלוקי של הלוך שבתירו נמשל לשערות וממילא זה מאוד מתחבר למה שהוא אמר קודם שהגילוי של אהרון הכהן על כל היום זה העניין של לחם יומום ולילוה העניין של לימוד הטרו ולכן גם פה כשהוא מדבר על הגילוי של הארון הוא קורא לזה זקן האהרון זה הגילוי הזה של הלוחש שבטכם עכשיו הוא אומר שעלכן הארון יש עניין של שמן מה זה השמן הוא אומר ויש על זה בחינת שמן התוב מה זה שמן הטוב שהוא בחינת חוכמה לא שנמשך עלה אז פה מגיע סוגריים ארוכים עם המון המון פרטים על פי קבולקות אחרים בס שהנקודת הדברים נקודת והתוכן של הדברים זה שמבואר כמדומן שזה חלק ממה שהוא אומר פה בשיער זה שכתוב החסידס שהשיער היא גם

חלולה כביכול השיער כולל שני פרטים השיער הוא הוא יש לו את הגוף השיער ויש את הרוח חיים שעובר דרכו אומנם אנחנו יודעים שהרוח חיים הוא מאוד מאוד כן אפשר לחתוך את השיער אבל אבל הנקודה שהוא רוצה להוציא זה שיש את ההלוך שבתירו ויש את האלוקוס שנמשך עליה אותו הדבר כשם שזה ככה באופן כללי בשערה שיש את את החיצון ניס את השיער בעצמו ויש את המשוך האליכיס אותו הדבר יש את השיער ויש את השמן שזה המשוך האליקס שנמשך על ידי על ידי על ידי השיער וזה מה שהוא אומר כן זה המשפט האחרון שהוא אומר בקטע הזה ויש על זה בחינה שמן הטוב שהחינה זחוק מילה שנים שחלים שזה מתקשר למה שאמרנו שהלחם ימום ולילו מה העניין של הלחם ימים ולילו שזה המשכה האלוקית שנמשכת על ידי תורר הגילוי של ארון אוסיס נראה נמשך על ידי על ידי על ידי התורר אז זה עבור את הזה של השמן הטוי

והיו על זקן אר היזוק זקן נדלג את הסוגריים זה ממש באות ווב כבר סוגריים רוים אז באות ווב הולך להסביר מה זה השמן התובב הזה הוא הולך לתת עוד כמה אעוד עוד עוד נקודות איך השמן הטוב שנמצא על זקן ההר שזה בעל לא חשבת אומר והנה בחינת שמן זה נקרו שמן משחס קודש כשהוא מביא מהזיר משחוסה דקודשילו משחוסה זה לכאורה גילוי כן זה גילוי איזה גילוי של קודשו אז כבר למדנו באחד הממור שלמדנו כבר למדנו שיש הבדל בין קודש קודש בלי ווב לבין קודוש קודוש איבו כשכתוב פה כשהוא משייך את שמן התובב לשמן משחס קוידש אז בעצם הוא אומר שמה זה שמן התובב שמן זה לא שמן התובב זה לא בדרגת קודוש אלא בדרגת קוידש הדרגה העליונה יותר כן וכפי שהוא כבר יאמר וזה מה שלמדנו אז שההבדל בין קודש לקודוש זה שבמילה קודש יש שוב ווב תמיד מראה על המשוכת, תמיד מראה על

גילוי, כלומר לא העניין בעצמו, אלא העניין כפי שהוא נמשך כבר, כפי שהוא יצא מעצמו, הוא התפשט, הוא יצא החוצה, הוא מתגלה. אז קודש זה הדרגה של קודש בעצמה. קודש זה כפי שקודש נמשך למטה. שאומרים שמן משחס קודש, הכוונה היא לדרגה האלוקית של קדוש לה כמו שהיא בעצמו וזה שמן הטב. אז בוא נראה איך אומר והנה בחינשמן זה נקרו שמן משחס קודש משיכוס דקודשי לא דאיס קודש בלאבוב ואיס קודוש בבובי והנה בסדר השתלשלוס יהיה אפשר כלל שיומשך מבחינה זו דקודשמ על ידי השתלשלוס ברגע שהעניין נמשך הוא כבר לא קוידש ברגע שהוא צריך להתגלות בעולם אחר אז זה כבר לא העניין בעצמו זה כבר כפי שהוא יצא שאפילו כלס באוני הוא מבחינת קודש בבו וגם קודש הוא מובדל זאת אומרת גם כשמדברים על קודש למה קוראים לזה קודש כי הוא מובדל בין זה מה שלמדנופי המלוכים שכשהם משיגים

את ההמשוך אלקיס הם משיגים שהמשכה הזאת מובדלת לכן הם אומרים קודש קודש קודש אבל הם ממשיכים המשכות אלוקיות ולכן הם אומרים לכן הם אומרים את זה שלוש פעמים כי זה המשכה אלוקית אז יש שלוש דרגות אבל קודל זה הדרגה כפי שהיא עובדת לגמרי היא אפילו לא יכולה להימשך היא משפיעה החומנום למרות שההמשכה האלוקית של קוידש לא יכולה להימשך אתה רואים פה שעל תוירו אומרים שמן משחס קוידש אומרים על טוירו למה זה מה שהוא אומר אך אומנו על ידי התוירו בחינ שמן משחס קודש משיכו סודקידש היא לא ממוש כי התוירו היא ממושמשוךסחקים ולא בכוך מיד תירו ממשיכה לא הרה לא גילוי לא התפשטות של העניין אלא תר ממשיכה אלוקוס בעצמה היא ממשיכה את העניין את חוכמה את חקים ולא בחוכמה די היא ממשיכה את החוכמה האלוקית בעצמה לא רק גילוי שלה שהוא בחינת קודש ממש והגילוי

אלקי הזה ששמן משחס קודש והוא היו ונמשך על בחינסורס דוק שאינן הלו ולכן מבורכים אשר כדינו במצו כדשו ממש למדרגס קודש או עליון וזו הסיבה ש שהקדוש ברוך הוא אומר ואנשי קוידשתיון לי יהודי שלומד תורר הוא לא קודוש אלא הוא קודש כי העניין בעצמו של קודש נמשך אתצולכן היות ואנשי כידשיון לי ולכן אומרים חז"ל עשיתים צדיקים שיומרו לפני הם קודוש למה קודוש שהקודוש הוא מה שממשיכים מבחינת קודש כך ימשיכו המלוכים בחינסק דוש בבוב מהנשומ שנקרא עם אנשי קודש כלומר היהודים נקראים אנשי קודש כאשר המלוכים הסידים לא ימר לפניהם קודוש מה זה אומר המלוכים רוצים לקבל הערה מהקודש שנמצא אצל היהוד נשאלת השאלה איך זה באמת עובד איך באמת אם אנחנו אם אם יש עיקרון שכאשר עניין נמשך כאשר עניין מתגלה כאשר עניין יוצא חוץ לעצמותו אז זה הערה זה לא העניין כבו שהוא בעצמו

כן שת מה שהוא אומר שקודוש זה העניין כפי שהוא בעצמותו קודוש זה הערה החוצה זה אבוב אבוב מציג שהוא יוצא הוא נמשך הוא מתפשט אז איך יכול להיות שקוידש אויון מתגלה כמו שהוא אצל יהודי זה זה לכאורה זה יוצא החוצה אז פה הוא אומר מה הוא אומר עיקרון שכתוב איך סיד אומר זה כן זה כתוב פה בנקודה אבל זיכרון שחשוב לדעת אותו. בוא נראה בנקודת העניין שהוא יגיד הוא אומר יש כלל יש כלל כזה שיש שני סוגי המשכות. יש המשכה רוחנית ובהמשכה הרוחנית התכונה היא שהרוכני המתפשט הוא הספשטוס הוא לא העניין בעצמו. כלומר יש את העצם ויש את הכפי שהוא מאיר מחוץ לעצם ואז זה תמידה בלבד. ויש סוג של המשכה וגילוי שזה העצם נמשך והכלי שמאפשר את הדבר הזה שבו אתה לוקח את העניין בעצמו וממשיך אותו למקום אחר זה גשמץ. הדוגמה שהוא אומר זה מזה שתמיד המשכה של

שיכל מאדם אחר לאדם מאדם לאדם זה תמיד הערה של השיכל. בלשון אחר בלשון שיש במאמורים ביידיש הקוב כמנירושל אתה לא יכול ליצור את עצם עניין השכל אצל החבר שלך אתה פוגש מישהו שניעני רובד מסוים בשיכל אין לו אתה לא יכול לתת לו את עצם כוח הסיכלי זה לא עובד אם יש לו סיכל אתה יכול לתת לו יערות אתה יכול לתת לו את הרעיונות והוא יקלוט וזה יעשיר אותו וזה אבל את עצם כוח אחד צריך להבין דברים אתה לא יכול לתת לו אבל בגשמיות זה של האדם מוליד בן ממנו הוא פועל יצירה חדשה והוא כאילו נותן לו נותן לבן שלו את עניין את עצם עניין הסיכל רואים שהמשוחר הוא כניס המשכה רוחנית מאדם אלא אחר יכולה להמשיך רק הערה של עניין הסיכל ואילו כאשר אדם נולד לו ילד אז מצד העניין של הוא ממשיך הוא מוציא ממנו הוא מוציא ממנו מציאות השיכל בעצמו וזה מה שהוא מחדד גם בעניינינו

המשוכסניס שהיהרה בלבד אבל כאשר העניין נמשך בדרך גשמיס הלוח שבת גשמיים אז הקוידש בעצמו נמשך זהב אה זה בדיוק גם אצל האדם לכאורה אוסיס השיכל הם הרבה יותר כלים לשיכל כן אוסייס הדיבו הרבה יותר כלים לשיכל מאשרי לא דגשמיס אבל רואים שבאויס השיכל אתה ממשיך רק עניין של הערה בלבד. לעומת זאת בהולדה הגשמית של בן נולד מציאות השכל. צינק שלא מבין יש את כל העצם. אותו הדבר זה בעניין של הלוח שבטרו. זה כלי הגשמי הוא כלי להמשכת העצם. כלי כלי בסיכל אתה לא יכול לייצר לתת לו לעשות. כשיש לו כלי והוא מבין והוא קולט אתה יכול להכניס לו לכלי שיד. כלי אתה לא יכול אבל בגשמס יוצרים פה כלי. לא אבל בגללשמס אתה יוצר אצלו את עצם עניין זה מה שאני אומר עצם עניין זה אתה יוצר פה כלי כן כן או אז והנה ימשוך זו דבחינס קודש ממשמש נמשך דווקא על ידי לכוסתרו המלובשס

בגשסממש מה שאין כן באמסליונים וכמו שנסבר במוקר משול זה ממה שהשיכל המר על ידי הדיבור שהוא רוכני אין זה הסכל או בטיפגשמס מלובשיוס החוכמה על דרך זה יובן איך שעל ידי על ידי שבגשמיוס נמשך משיחוסק ממש מה שלמנו מסדרת שלוס נזכר והנה או אז עד כאן למדנו מה זה כשמן התובב היו על זכ זקן האר עכשיו הוא אומר שיוד על פי מדויסו אז פה הוא אומר איזה ביאור ננסה להבין מה שהוא אומר אומר אז מדבר את העניין של הלאכות ב של עניין של גשמיות קלחות כן שדווקא מצד זה שהלוח שבת הם גשמי אולי זה מתקשר לזה שעד עכשיו דיברנו על תואר באופן כללי זה לא ממש גשמי מת אה הבנתי כן מתעסק בגשמי כן כן יכול להיות שיש פה גם דיוק אמרתי שהלוח שבתיר הוא ממש מתייחס לגשמיר כי עד עכשיו דיברנו על תורה באופן כללי וכאן כשהוא מדבר על זקן הארון הוא פתאום אומר שזה

הלוחס יש איזשהו דגש מיוחד על הלוחס אולי גם זה קשור לעניין זה עכשיו הוא מסביר שההמשכה הכללית של הארון המשוכה האלוקית הכללית של הארון ממשיכה את המידות של הקדוש ברוך הוא כלומר זה שזה פועל את מיד הסעה ובפרט והופך את המידות של היהודי קשור לזה שנמשכות המידות של הקדוש ברוך הוא וזה ההמשך של הפסוק שיוירד על פי מדויסו אומר ככה והנה סיפדקרו שירד על פי מדויסוב רצונינו לאמר שיסגלו מדויסוב של הקדוש ברוך הוא ואבוס מלמ למטה למה זה של הקדוש ברוך הואצ כן למה למה למה מידות של למה חשוב פה שהמידות של הקדוש ברוך הוא אומר כי המידות של האדם זה כאשר האדם נמצא במקום שלו אז התנועה של האבש השם שנוצרת אצל האדם זה תנועה של צימאון כמו האבא של אברהם אבינו הוא לא הוא בעצם לא באלוקוס כן הוא בעצם לא הוא בעולם והוא צמא להתקרב לאלוקוס

לעומת זאת האב של הארון הכהן איזה סוג ההב וזה מעורר הפוך הו שבו הוא פשוט כמו כמו ברודשתדר מה המאפיין של ברודשתדר שכשנוגע לו משהו שנוגע לאבא שלו בעצם הוא לא בתמונה בכלל דבר כשאתה רואה בן נוגע לו עכשיו שלאבא שלו יהיה מקום טוב להיות אחרי אין לו איפה להיות והוא דואיג לו זאת אומרת זה לא שיש את הדאגה שלי לדאהגה של אבא שלי הדאגה שלי לא בתמו תמונה מה שמהיר מה שנרגש פה זה זה שהאבא צריך משהו כלומר המידות של האבא מהירות פה והמידות של האבא כל כך מהירות אצל הבן שהוא פשוט פועל על פיהם גם פה אותו דבר ארון הכהן ממשיך אלוקוס בעולם שהמידות של הקדוש ברוך הוא פשוט מהירות אצל הבן זה הכוונה שיוירד על פי מדויסוב שמתגלה המידות של הקדוש ברוך הוא ומצד העניין הזה הוא פשוט רוצה שיהיה גילוי למעלה כמו למטה זה מה שמשיך רק

שיהיה גילוי יהיה לוקוס למטו כמו למעלה ממש על ידי הוס שהמש מדקד ברוך יג ממ וכמ שכוסו ושמן ימינו יקרו מרגם את הפסוק הזה באותו רעיון פירוש שעל ידי בחינת שמן שההמשכה הזאת של שמן נמשך וניקרו בחינס ימין זוכינס העבורה בו וימין זו האבוס של הקדוש ברוך הוא רצונו שמן ימינו איקרו שמן כאשר נמשך העניין של שמן הוא באותה מידה גם מושך מביא מוריד ליהודי את העניין של ימין שהעניין של ימין זה הגילוי אלוקוס למטה מה נשאר להבין בעלסנרוס והוא ממשיך ואומר אל מול פני המנוש נראה לי שבקטע הזה הוא רוצה להוסיף עוד איזשהו חידוד באופן כללי בעבודה של יהודי שכאשר יהודי עובד את השם אז זה הלוס באלוס הנרס הנר של כל יהודי זה הבוידס השם שלו הקשר שלו לאלוקוס וזה זה נקרא בעלו סנרוס בת ערב ומחדת שהעבודה צריכה להיות אל מול פני המנורסנרוס אז הוא הסביר פה שמול פני

המנוירו זה הארוץ של הקדוש ברוך הוא וודי צריך לכוון את העבודה שלו אל אל מול פני המנור בוא נראה את זה מה שנבין נבין מה שלא נבין זה יהיה בבחינת תן לחוך או להסתכל פה בביאור אם יש פה ביאור ארוך על המים בוא נקרא את זה נדלק את הסוגריים כן זה בקטע השני פה דהיינו דהיינו יש פה עוד קטע שהוא אומר דהיינו על ידי התרוב מצוו שן רצו וחוכמוסבורך גם בבחינה זו הנה גם בבחינה זו לא יח פה צמידו סוב של הקדוש ברוך הוא לבד בבחינחיצניסוב כמה רביז אומר אין לי אפילו אי אלו יוסים איילו לי צריך להתמסר אליו אל הקדוש ברוך הוא בעצמו רוכ ונשמו איילו יסף מקרביש ולומק לבקש פונוב פנימיוס רצון מכיר חיוסמידס וזה וזהו הוא ממשיך ואומר אל מול פני המנוירו מה זה מול פני המנורו דהיינו פנימיוס רוצנו פני המנורו מה זה פני המנוירו פני המנוור זה הרוצן שיש לאדם

נכון מנוירו זה נשומיס ישראל ואבס השם שלו פני המנורו זה הרצון של האדם מול פני המנורו מה עומד מול פני המנורו של האדם הקדוש ברוך הוא כן זה מה שהוא אומר שהוא בחינה שמול פני המנוור היינו למה כיפני המנוור הוא ארצן דכנס ישראל כמו שאם אתם זוכרים בתחילת המר כנזכר לאלו א' אך מול פני המנוירו זה הרוצן של הקדוש ברוך הוא היינו בחינס הפוני אליונים המאירים בבחינזו באור פני מלך אז פני המנוירו זה הרצון הפנימי שיש לכל יהודי מול פני המנורו זה הפנימי סורצן של הקדוש ברוך הוא והיינו על דרך כמה הפונים לפונים והוא עניין יוש השם פני המרן כהן גודל יומניס נשמס ישראל שבו מכוב לא סף ברוך ממש שהוא בחינס מול פני המרוח שיבסרוס שאן ז המדרגת שנשמסוף דשם קנל אם מנסים לחבר את זה למה שכתוב פה בוא נקרא את הקיצור אולי בקיצור מתחד

השקר כן אזה למדנו שלמי דו בב ולכן כדי להמשיך את העניין של קוידש זה חייב להיות דווקא רק על הזוק ואין לכיסטרו כמו שהוא אמר שהילכסטרו זה העניין של גשמיס יויד על פי מדויסוב מה זה יוריד על פי מידויסוב הוא אומר שעל ידי ההמשכה הזאת נמשכות המידות של הקדוש ברוך הוא אהבס השם שודי הופך להיות אוהב השם ומכל מקום מפה זה נש שמע שהוא מפרש שהעניין של מול פני המנוירו זה איזשהי אל מול פני המנוור ירושנס יהודי יכול לקבל את העניין של מידות ואיכשהו להיתפס שם להישאר בעניין של מידות ואז הוא נשאר באיזשהו מציוס ולכן אומרים לו הוא מכל מקום צורך ליויס עם יוס עם אילובליבו מול פני המנורו ההתמסרות צריכה להיות התמסרות לרוץ נשה ממש לא להישאר איפשהו במידס ככה נשמע החידוד פה בסוף אבל באופן כללי לסיכום המיימר. אנחנו רואים שיש פה בעצם שני

שלבים שחוזרים על עצמם גם בתפילה. את העניין של ההקדמה של מרירוס וקוסיס שממנה ודי מגיע לעניין של של אהבס השם האבורה בו שהאבורה בעניינה כבר דיישתדו וככה באופן כללי גם בעבודת השם יש את העניין של קביוס איתים במרירוס שעושים בתיקו חצויס ועל ידי זה אויסולדימוסי ועל ידי זה יש את העניין של לחם יומון ולילו הגילוי ליקי מלמעלה למטה הגילויקי הזה והעבודה הזאת שייכת לארן דווקא למה זה שי לארון כי ארוןניה ארון פועל גילוי אלוקי באופן של ראייה הגילוי האלוקי באופן של ראייה הוא זה שפועל את ההמשכה את ה את הקשר הזה שודי קשור לאלוקוס באופן ש זאת המציאות שלו לא באופן של צימאון אלא הפוך המציאות שלו היא מציאות אלוקית ולכן הוא כל מה שהוא חפץ ורוצה זה שיהיה גילוי אלוקי למטה כמו למעלה כי זה הרוץ נש בנות